נשים מגיעות ללידה בצורה נחרצת :

"אני מוציאה את התינוק הזה החוצה בלי אפידורל"

ועוברות חוויה קשה מאוד

וסתם, זה פשוט מיותר לחלוטין כל הטראומה הזו רק בגלל שזו ה"מודה"

(מכירה כאלה שמונעות בגלל הלידה הקשה שהייתה להן בלי האפידורל)

והכאב זכור באיזה פוזיציה.

אני זוכרת בחדות יתירה את הפוזה מהלידה האחרונה ואת צירי הלחץ האחרונים ובדיוק את המקום בו עמדתי.

למרות שבמרבית הלידות תוך חודש שכחתי לחלוטין את הכאב.

שבמרבית הלידות לקחתי אפידורל ..

ואין ספק שאחרי הלידות ללא אפידורל - לקח לי יותר זמן לרצות שוב הריון ולידה וגם הייתי כל ההריון אחר כך בלחץ מהלידה. כך שיש משהו של אמת בדבריה של פותחת השירשור.

אי אפשר להכליל באופן גורף.

יש נשים שסובלות בלי אפידורל,

ויש נשים שסובלות עם אפידורל.

יש נשים שמונעות בגלל חוויה קשה בלידה,

ויש נשים שמונעות בגלל סיבות רפואיות/משפחתיות/אישיות/כלכליות/רגשיות.

ללדת בלי אפידורל זו לא רק "מודה", ואני אישית נפגעת שאת מכלילה ככה.

אני למשל ילדתי בלי אפידורל בגלל שככה החלטתי אחרי ההכנה הטובה שהייתה לי שהכי נכון לי,

וב"ה שהקב"ה אפשר לי את זה,

ולצאת בחוויה טובה! כן, טובה! מהלידה.

להגיע בצורה נחרצת זה אף פעם לא חיובי, אבל לכל אחד מהמקרים צריך הכנה טובה, הרבה אמונה ובסופו של דבר הוא^^ מחליט מה יקרה. (כהמשך לדיון על הקרעים, יש ויש, כמובן פשוט שיש הגיון למה אפידורל יכול להרבות יותר קרעים אבל זה לא באמת מה שקובע בסוף אם יהיו או לא!)

סבלו הרבה מאוד

ולגבי מניעה זה לאו דוקא קשור

אישה רוצה להתאושש גם מההריון שהוא מתיש בדרך כלל

אישה רוצה לחזק את הזוגיות

לחזור לעצמה מבחינה גופנית ונפשית

ןליצב את הבית עם שאר הילדים שיש

בגלל זה לוקחים מניעה

ואני דרך אגב ממש בעד.

ז"א בעד שכל זוג יעשה חושבים מה טוב לו, מה הם יכולים, מה הכוחות שלו וכו'

וגם מבחינה הלכתית רבנים מתירים

אני לא מרגישה שזה הפך לאופנה "ללדת בלי אפידורל".

להיפך, מרגישה לפחות מצד הצוות בבי"ח שמנסים לדחוף בכוח גם למי שאומרת שלא מעוניינת, "כדי שלא תסבלי".

אולי זה קיים מצד החברה, גם את זה אני לא מרגישה.

יכולה להעיד על עצמי, בלידה הראשונה לקחתי אפידורל מתוך בחירה, בגלל שהלידה הייתה בזירוז, בלידות אח"כ מתוך בחירה לא לקחתי אפידורל.

שום לידה לא הייתה לי טראומטית, ביחס ללידות שעברתי הלידה הראשונה הייתה לי הכי קשה- עם קשר מאוד חזק לזירוז והבנתי מהמיילדת שביחס ללידה עם זירוז הגבתי ותפקדתי טוב וזו לא היה נחשב ללידה קשה ולעומת זאת הלידות שהיו בלי אפידורל זכורות לי כלידות חוויתיות (כמה שלידה יכולה להיות חוויתית עם הכאב שיש בה).

ההתאוששות בימים הראשונים שאחרי הלידה עם האפידורל זכורה לי כטראומטית לעומת הלידות שהיו בלי.

שום דבר לא וודאי והחלטה כן למנוע או לא למנוע, לרוב לא נובעת מאיך עברה הלידה. מכירה כאלה שלא היו מוכנות לשמוע על להריון נוסף פחות משנה/ שנה וחצי אחרי לידה עם אפידורל, אז יש לכאן ולכאן.

ממש לא רחוקים מסיכוניו של אקמול ונורופן.

רק שאת העלונים שלהם לא מפיצים בקול רעש גדול. כי אכן אין "מודה" לסבול כאבים בלי אקמול ונורופן.

כל הסיכונים שלמדת וקראת על אפידורל - הם כולם סיכונים זניחים ונדירים. שחייבים "לכתוב" אותם ברישום. ומישהו מפיץ אותם בקול רעש גדול וענק. עד שנשים שלוקחות בכיף אקמול ונורופן ואנטיביוטיקה - "מפחדות" לקחת אפידורל...

וכתבתי פה פעם על הקשר בין זה ובין הנצרות הקתולית.

אפידורל מומלץ להרדמה בניתוחים ומשתמשים בו בשיגרה במאות אם לא אלפי ניתוחים ביום. והוא בטוח מאד.

יש גם מלא אמונות תפלות נניח - על כאבי גב (שקשורים בכלל להריון. אני סבלתי מהם דווקא אחרי לידה ללא אפידורל) או על האטה של הלידה (מחקרים מוכיחים שאפידורל שניתן בזמן ממהר את הלידה - האישה מרפה לחץ והצירים פועלים את פעולתם)

לא מרגישה גיבורה אבל כל עוד אני מצליחה להתמודד עם כאב אני מעדיפה להימנע ממשככי כאבים גם ביום יום.

אבל לא התכוונתי לזה אלא בעיקר לקשר (המוכח מחקרית)בין אפידורל ללידה ארוכה יותר, ללידות מכשירניות ולניתוחים קיסריים.

אכן  לפעמים דווקא האפידורל יהיה המזרז אבל צריך לקחת אותו בשלב מתקדם יחסית ולא  בפתיחה 3-4...

אפידורל זו פעולה מאוד חודרנית לגוף שלנו. ממש אי אפשר להשוות אותה ללקיחת אקמול או נורופן.

כמו שאת אומרת עושים את זה בניתוחים. לידה עם אפידורל זה סוג של ניתוח. את מקבלת אינפוזיה, את לא יכולה לקום מהמיטה, גם אחרי הלידה את לא יכולה לקום מהמיטה וזה לוקח זמן עד שההשפעה של האפידורל מתפוגגת.

ובקיצור זה ממש דומה לניתוח!

לעומת מי שלא לוקחת, שאמנם סובלת כאבים ויולדת. אבל אחרי הלידה היא מסתובבת בחופשיות ומטפלת בתינוק שלה בלי צורך בעזרה מהצוות הרפואי (שתמיד עסוק ולא פנוי לעזור לך). בלי אפידורל יש תחושה שהלידה באה והלכה. ועם האפידורל הלידה הופכת להיות מין תהליך ניתוחי-רפואי שנמשך שעות רבות ודורש ממך התאוששות.

וחוץ מזה שוודאי שמבחינה רפואית עדיף ללדת בלי אפידורל! הרופאים מנסית לתקוע את זה לכל היולדות כי הם לא רוצים לשמוע צעקות ואנחות. הם רוצים שהמחלקה תתנהל כמו ספריה. כולן יהיו שכובות במיטותיהן קשורות למוניטור בלי להוציא ציוץ מהפה , אם הנוזלים של האפידורל יעצרו לך את הצירים הם יכולים לתקוע לך זירוז, כי את גם ככה במיטה, גם ככה מחוברת לאינפוזיה וגם ככה לא יכולה לעשות כלום, וכשיגיעו צירי לחץ הם יוכלו לדחוף את התינוק ממך החוצה בכל דרך שרק ירצו, (ואקום/מלקחיים) כי את גם ככה עם אפידורל ולא מרגישה כלום, הם גם יכולים לעשות חתכים כאוות נפשם כי את לא מרגישה כלום. ואז אחרי הלידה, כל תוצאות האפידורל מתגלות במלוא הדרן כשאת מתקפלת מכאבים במחלקה והם עסוקים במתן זירוזים/ואקום/חתכים לכל מיני יולדות שהסכימו לקחת אפידורל.
כשיולדים בלי אפידורל המציאות מחייבת את הצוות הרפואי להיות יותר אנושי.

אני ילדתי בלי אפידורל, לא יודעת אם זה היה מתוך בחירה, פשוט אמרו בקורס הכנה ללידה להישאר בבית כמה שיותר עם הצירים כי בבית חולים אין להם אמבטיה, אין להם סבלנות, ואין להם מספיק חדרי לידה וכו' סחבתי עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר ורק אז נסעתי לבית חולים. בבית חולים אמרו שזה כבר לידה ואין מה לקחת אפידורל.

בהתחלה ממש נכנסתי לפאניקה שהתינוקת הזאת הולכת לצאת ממני ואני הולכת להרגיש את זה! בלי אפידורל! חשבתי על הקדוש ברוך הוא, ועל זה שרק הוא יכול עכשיו לעזור לי.

ובסוף היא התחילה לצאת וזה לא היה כזה נורא כמו שמתארים שהגוף שלך נחתך לשתיים וכל העצמות שלך זזות מהמקום. זה כואב, אבל לא כמו שאת מדמיינת לעצמך בהריון ראשון. (דוג' למחשבות שעברו בראשי: "בקושי בדיקות של 7 נקיים אני מצליחה לעשות, אז תינוק יצא משם? אוי ואבוי בטח כל הגוף שלי יקרע לחצי ובמשך שנים אתהלך עקומה")

רק אחרי לידה בלי אפידורל אני יכולה לומר מה מרוויחה אישה שלא לוקחת, יש משהו מאוד עוצמתי בזה שממש מרגישים איך התינוק לאט לאט יוצא ממך, משהו כזה יחודי שקורה לך ולילד שלך רק פעם בחיים, ממש כמו נס שמתחולל בעולם דרך הגוף שלך. כמה שזה כואב, אין ספק שזו היתה חוויה. חוויה שבזכותה אני מתפללת לה' שבאף לידה לא אצטרך לקחת אפידורל.

בכל אופן אם את מרגישה שזה עושה לך טוב, מה אכפת לך מאחרות! תעשי מה שטוב לך. כל הנשים שמספרות סיפורים לא צריכות להתמודד עם הלידה שאת עברת. תלמדי תמיד בחיים- תעשי מה שמתאים לך ולא מה שמתאים לאחרות.

זה ולא יותר מזה.

זה שאפידורל מיועד לניתוחים כי הוא מתאים לשיכוך כאב חזק במקום ספיציפי מדויק - לא הופך אותו למשהו יותר מסוכן.

זה שייך רק לדמיונות מפחידים.

אם בניתוח היו נותנים סוכריה - אז היא מסוכנת יותר?

סיכון - בודקים בריאליות ובלי אסוציאציות לזמן השימוש. (אם לחולי סרטן נותנים אקמול לשיכוך כאבים זה הופך את האקמול למשהו מפחיד של סרטן??) בודקים לפי רמת הסיבוכים שנצפתה ולפי האחוז שקורים הסיכונים . או בקיצור לפי המציאות. וכאן אקמול ונורופן מסוכנים יותר.

(ואפילו חודרניים יותר!!! הרבה יותר!! בעוד אפידורל נשאר בחלל האפידורלי ורק אם יקרה סיבוך נדיר במיוחד הוא יכנס למערכת הדם ויגרום לכאבי ראש - הרי שנורופן ואקמול "נספגים" לנו בדם במעיים בכבד ובכל מערכות הגוף!!!)

סיכון לא בודקים באסוציאציות של אנשים שמשהו נראה להם יותר מפחיד ממשהו אחר. רעל ציאניד הוא גם בסך הכל פעולת בליעה וזהו.

עכשיו בניגוד אלייך אני ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי. לא מכירה צורך היסטרי לקום מהמיטה מיד אחרי הלידה - ואחרי כמה שעות האפידורל מתפוגג - והתחושה זהה.

אז את יכולה לספר רק מה סיפרו לך ודמיינת שבטח ההתאוששות אחרי אפידורל זה משהו נוראי. אני שילדתי חצי מהלידות עם אפידורל וחצי בלי - יכולה לספר לך שהבדל ההתאוששות נגמר תוך כמה שעות. וגם בהם אין המלצה לצאת בריקוד או קימה מהמיטה וטיול - אלא באמת לנוח ולשכב.

מבחינה רפואית אין שום עדיפות ללידה בלי אפידורל!! איזו הפתעה... מבחינת בית החולים זה "זול" יותר לא להעסיק מרדימים לאפידורל בלידות - ולהשתמש בו כמה שפחות. אפידורל דורש השגחה צמודה על היולדת. בעוד יולדת טבעי - אפשר להשאיר "להתמודד לנפשה". בשום מקום לא כתוב שהם צריכים לעזור ליולדת בשום שלב - ויש הרבה בתי חולים שהמיילדת לא מתקרבת אלייך ונשארת רחוק לאורך כל הצירים. אפילו שאת מתייסרת ולא לקחת אפידורל. זה תלוי גישה של הבית חולים - ולא משתנה בין לידה עם אפידורל או לא. בתי חולים שהמיילדות פעילות הם עושות את זה ב-2 המצבים ובאלה שלא - הם לא עושות את זה ב-2 המצבים.

בעוד אפשר להמשיך להיות ממש לא נחמדים גם ליולדת שיולדת "טבעי טבעי". אפשר להתעלם ממנה לגמרי ולהיות ממש לא אנושיים כלפיה - ולצערינו לא חסרים גם כאלו סיפורים. יש אפילו סיפורי רשלנות בלידה שהיתה טבעית.

חתכים הרופאים לא עושים "כאוות נפשם" הם לא קצבים שאוהבים לחתוך נשים. אם יש צורך הם חותכים גם בלי אפידורל (בדוק ומנוסה) ואם אין צורך הם לא חותכים גם עם אפידורל. כנ"ל לגבי וואקום ומלקחיים. באחת הלידות שקבלתי אפידורל התחננתי לואקום - והרופא סירב.... כעוד לידה בלי אפידורל - הסתיימה בואקום בגלל ראש שנכנס לתעלה לא כמו שצריך...

"תאורית קשר הרופאים" - בה כל רופא מושבע בשבועה סודית לנסות לגרום נזק ליולדות אינה מקובלת עלי. ואם לרופאים אין שום הבדל מבחינה רפואית אם תקחי אפידורל או לא - אז סימן שמבחינה רפואית אכן אין הבדל.

את מכניסה לי המון מילים לפה שלא אמרתי.

רציתי להגיב באמת ובתמים כי השקעת כל כך הרבה במה שכתבת לי אבל אין לי על מה להגיב, לא טענתי את כל הטענות שאת רוצה להפריך. מצטערת

פיספסתי ובאמת לא הבנתי למה היא הגיבה לי בצורה כזאת.

סליחה אם היית

אבי נפטר מסרטן לפני כחודשיים וחצי. את הסיוט של התרופות אנו לצערי מכירים היטב. טוב שנתת את הדוגמא הזו. אכן לכאב עוצמתי נותנים טיפול עוצמתי וככל שהטיפול הוא יותר עוצמתי הוא יותר מסוכן.

אוקסיקוד לדוג' זו התרופה הקלאסית לחולי סרטן ומתאדון זו התרופה לכאבים החזקים ביותר.

כשאבי עוד היה בשלהי המחלה הרופאים אסרו עליו לקחת מתאדון יותר מפעם אחת ביממה. כשהוא עמד ממש למות הם אמרו שהוא יכול לקחת כל שעה. למה? כי תרופה לכאבים חזקים היא יותר חזקה ומסכנת את הבריאות.

אני לא אומרת שאפידורל מסכן את הבריאות אבל מה שכן באתי לומר לך זה שיש נשים שחשוב להן 'להיות בשליטה' בזמן הלידה. יש נשים שכן רוצות להסתובב בחופשיות גם בלידה וגם מיד אחריה. יש נשים שלא מעוניינות להיות תלויות בצוות הרפואי. יש נשים שמעדיפות מיד אחרי הלידה לקום לבד לשירותים ולא לעשות בסיר במיטה כשהאחות ממתינה על ידך עד שתסיימי. יש נשים שלא אוהבות שדוקרים אותן ומעדיפות כאב של צירים על כאב של דקירה (זה אולי מצחיק אבל שמעתי נשים כאלו). יש נשים שלוקחות את התינוק ל"ביות" ואני לא מבינה איך עושים את זה בשעות הראשונות עם אפידורל?
לי אישית יש תחושה קשה מאוד כשאני נמצאת במצב כזה. מרותקת למיטה, בלי אמא שלי ובלי בעלי (אמא גרה רחוק, בעלי לא רוצה להיות בלידה) ואני נתונה לחסדי הצוות הרפואי. שלפעמים הוא חביב ומסור ולפעמים הוא מתנהג כאילו אנחנו אוייבות שלו. (ראיתי גם כאלו וגם כאלו בלידה)

יש בתי חולים שמפנים אותך מיד למחלקה (אני ילדתי בשערי צדק ב 7:30 התינוקת יצאה, ובגלל שתמיד אין שם מקום וצריך את חדרי הלידה כבר ב 8:00 הייתי במחלקת יולדות. לא חדר התאוששות ולא שום דבר. לקחו לי את התינוקת והשאירו אותי לבד רועדת במסדרון בכסא גלגלים עם איזו הבטחה לא ברורה שמישהי אמורה לבוא לקחת אותי עוד מעט.... גם ככה ההרגשה הייתה נוראית, חוסר אונים מטורף! אז עוד להיות עם רגליים מורדמות? הייתי בלי אמא שלי (ובעלי הלך לקנות לי דברים) והאחיות במחלקה לא שמו עלי קצוץ! אין לי מושג מה הייתי אמורה לעשות במצב כזה אם הייתי מרותקת למיטה?)

שוב, אם נוח לך כל המצב הזה עם האפידורל ואת מעדיפה אותו על הכאבים זו זכותך! את לא צריכה להרגיש לא בסדר (או שמישהי שמעדיפה לידה טבעית היא לא בסדר).

זה כמו הדיון על כמה ילדים כל אחת רוצה להביא. מי שמתאים לה להביא מעט תביא מעט ומי שמתאים לה להביא הרבה תביא הרבה. אין כאן בסדר ולא בסדר. כל אחת ומה שמתאים לה. היו לי חברות שהאפידורל הציל אותן והיו לי חברות שהוא הרס להן את כל הלידה ועשה להן טראומה מללדת (דוג' חברה באה בלידה ראשונה עם פתיחה של 8! ההתקדמות בבית היתה מעולה! פתאום הגיחה לה איזה דולה מתנדבת ואמרה לחברתי שכדאי לה מאוד לקחת אפידורל כי עוד מעט הכאבים יהיו כל כך חזקים שהיא לא תוכל לסבול את זה. היא הסכימה. נתנו לה נוזלים ואפידורל. הצירים נעצרו. אחרי 3 שעות היא קיבלה זירוז ויילדו אותה בלידת מלקחיים אחרי שהאפידורל התפוגג! היא הרגישה הכל! הלידה ,המלקחיים, החתכים הכל! ) נכון אפידורל ברוב הפעמים הוא מבורך אך ממקרה זה את יכולה להבין שאין לדבר על אפידורל באופן גורף.

אבל אני בכלל לא חושבת שצריך לעודד נשים לקבל אפידורל.

אני בעד להכיר את החסרונות והיתרונות, לגבש עמדה כללית בנושא, והחליט לפי המציאות בלידה.

בע"ה שכל נשות ישראל יזכו ללידה טובה ולא טראומטית ח"ו  (אגב, אני מכירה הרבה סיפורי לידה עם אפידורל מאוד טראומטיים)

אגב, חלק מתופעות הלוואי מוכחות מחקרית (הם תופעות נדירות אומנם, אבל קיימות)

סוג של כבוד כזה ללדת בלי אפידורל ואנחנו לא לקוחים מה פתאום יש לי כוח סבל גבוה

והוא אמר לקחת אפידורל  ולא לחשוש

זה חלק מהברכה שיש היום בדור

וגם ככה יש היום יותר צער של הריון ולידה לנשים

אז אם אפשר להקל במשהו, למה לא?

(לבסוף לידה אחת זה השפיע עלי פלאים, ולידה שניה צרחתי כאלה צרחות עם האפידורל, זה פשוט לא השפיע לי על הגוף...)

לא שאני מנסה להשוות, כי באמת יש סיכון קטן באפידורל,

 אבל שיש לך דלקת בגוף, או כאב, את אומרת לעצמך- נתגבר?

לא. את רצה לקחת אנטיביוטיקה ומשככי כאבים שהורסים כל מיני דברים בכבד וכל מיני דברים בגוף...

אז נכון, אפידורל זה קצת יותר מסוכן

אבל עשו מזה גיבורות לאומיות.

וזה פשוט לא!

גילוי נאות: בשתי הלידות שלי לקחתי אפידורל ומתכוונת לקחת גם הפעם בעז"ה

אני חושבת שנשים שמחליטות ללדת בלי אפידורל, ומצליחות, הן גיבורות. לדעתי, זה מעיד על סבלנות, אורך רוח, התמודדות נכונה ועוד.

אני ממש לא חושבת שיש לחץ חברתי או רפואי לא לקחת אפידורל, אם כבר ההפך. אולי ההרגשה שלך מגיעה מכך שנשים שילדו ללא אפידורל, מספרות על כך בגאווה (ובצדק).

אל תשכחי שכן יש מחקרים שקובעים שאפידורל כן גורם לעלייה (גם אם קטנה- אני לא יודעת) בסיבוכים בלידה. ויש נשים שזה גורם להן לשיתוק לא עלינו ולא על כל עם ישראל.

בלי קשר למה שפתחה בו "תודה על הכל" (ואיתה הסליחה)

אין לי בעיה עם נשים שמחליטות ומצליחות, אני רק אומרת את הדעה של הרב שלנו

וכיוון מחשבה קצת שונה ממה שיש היום

זה היה נראה לי מין זילזול. אני שמחה לראות שטעיתי

אגב, הרב שלנו ממש נגד אפידורל, וכל מי שמתקשרת אליו בזמן הלידה לברכה (ואצלנו כ-ו-ל-ן עושות את זה) הוא אומר לא לקחת אפידורל, חוץ מלי. כנראה הוא יודע שאני לא אחזיק מעמד...

1. מממ כי אנחנו אנשים קנאים ואל רוצים להרגיש פחות 

2. וגם כי באמת זה לא לגמרי "פייר" כי יש הבדלים בין הלידות

אם היה מדובר על אותה חוויה בדיוק מילא

אבל כולנו יודעים שיש לידות קשות יותר או פחות

אפילו אותה אשה יכולה לידה אחת לסבול בסדר ולידה אחת להתעלף מכאבים

3. הרבה פעמים זה פשוט מגיע מפחד לקחת אפידורל.

שנשים שיולדות תוך שעתיים עם נשימות

מטיפות לנשים שנמצאות 20 שעות עם צירים

ויש לה מזה חוויות טובות?

והרבה הפחדה והבלטת כל סיכון שולי...

כל דולה מדברת על יתרונות האפידורל 10 דקות ו-3 מפגשים על לידה טבעית וחסרונות האפידורל.

נשים "הזדעזעו" כשלקחתי קורטיזון כמה ימים לפני הלידה בשביל שאני אקבל אפידורל . כאילו "אפשר לחשוב מה את עושה עסק. קלי קלות ללדת בלי אפידורל..."

ואת הטון המתנשא והמטיף של כל אותם שילדו בלי אפידורל - אפשר לחוש היטב.

איכשהו הנשים שלוקחות אפידורל תמיד בעמדת מתגונן בפורומים של הריון ולידה למיניהם..

גם כאן בפורום נשים שלוקחות אפידורל - הן המסכנות. לכן נפתחים פה כאלו שירשורים...

למה נשים צריכות להתגונן שלקחו אפידורל? אני לא מרגישה צורך להתגונן. אבל אני כן מרגישה הערצה למי שהחליטה לוותר עליו.

שמי שמספרת פה סיפור לידה עם אפידורל - לא מקבלת מחיאות כפיים.

למרות שאין שום גבורה מיוחדת בלסבול בכוח.

ואני לא מכלילה בכלל את כל הנשים שהיתה להן לידה מהירה וקלה והן לא הגיעו לצורך באפידורל - הן לא "גיבורות" כי בסך הכל כאב להן פחות אז הן היו מסוגלות.

אבל מי שכאב לה ברמה מטורפת ועברה לידת סיוט של 20 שעות (גיסתי) אבל לא לקחה אפידורל בשום אופן (אבל חודש אחרי הלידה עוד "זללה" משככי כאבים)  - אז אני גם לא רואה בזה גבורה לגרום לעצמך סבל בכוח - על שטויות.

ועל זה שמישהו ימחא לך בסוף כפיים.

למה להעריץ משהי שלא לוקחת אפידורל?

את מעריצה משהי שנושכת שפתיים ממשככי כאבים ולא לוקחת אותם?

זה יצא מפורפורצייה

וזה ממש לא מסתכם ב"לנשוך שפתיים". זה נשימות ותנועתיות ופתיחות מחשבתית וכמובן כוחות מיוחדים שה' נותן

כי אני מאאאוד רוצה אפידורל ולא יכולה לקחת, זה הכי באסה. רק פעם אחת יכולתי לקחת, ואני כן יכולה להגיד שבמשך תקופה אחרי הלידה היו לי כאבי גב חלשים שנעלמו מתישהו.

אבל את הכאב הנורא והטראומתי שהיה לי באחת הלידות בלי אפידורל אני לא אשכח בחיים.

אני מכירה כאלה שאומרות שאם אין להן אפידורל הן לא יולדות שוב. אבל אני בטוחה שהן כן, כי כח החיים, הפריה ורביה והצורך הבסיסי חזק יותר מכל אפידורל כזה או אחר.

אז זהו שלא...

אני לקחתי אפידורל ויצאתי נגד האופנה הזו...

אני רוצה להבהיר שוב

זה לא קשור לפרגון!

אין לי בעיה שכולם ילדו בשדה 6 בכרס אחת (וכן, בלי אפידורל )

אני רק חושבת שעשו מזה טרנד והמון רעש יותר מידי

כאשר אני חושבת, שאנחנו כל כך הרבה סובלות (תעברו פה על הנושאים בפורום ותראו, צרבות, מתיחות, בחילות, טפשת הריון, זיכרון, בלבול, כאבי גב, דימומים, בדיקות וכו וכו וכו) שאם אפשר להקל,

למה לא???

וכל אחת תעשה כרצונה, ותשאל רב (לי זה מאוד עזר שהיה רב שאמר לי שאפשר לקחת, ככה הרגשתי ביטחון מכל מה שמספרים על האפידורל...) או תיקח דולה, או תנשום חזק וכו וכו

בקיצור

בהצלחה לכולן! (ותאמינו לי, גם עם אפידורל צריך המון המון הצלחה)

ונזק משמעותי ובלתי ניתן לתיקון לכבד -

גבוה מהסיכון לשיתוק זמני וחולף בגפיים תחתונות כתוצאה מנטילת אפידורל.

חשבי על זה פעם הבאה לפני שתקחי לך גלולת אקמול כשכואב לך הראש...

לכאלו נשים אני מוחאת כפיים (או מרחמת עליהן.. לסרוגין).

אבל על אלו שלוקחות אקמול והרבה (כמו חמותי) אבל לא לוקחות בשום אופן אפידורל כי זה מסוכן ולא משנה מה רמת הסבל - אני צוחקת לא רואה פה שום מקום לפירגון - אולי על אליפות הבורות והעדריות.

ואפשר לבקש ממך להפסיק להכליל???

אני רק ציינתי מה ההבדל בין מודעות - שאפשר לפרגן לה , אנשים שנמנעים קודם מדברים מסוכנים יותר ואחר כך מאלו שהסיכון שלהם יותר זניח.

לבין בורות ועדריות אחרי סיסמאות שאין מאחוריהן כלום שאפשר לצחוק עליה - או לנסות להשריש אותה.

זה שנשים , שהחליטו להיות גיבורות, וקבל את כאבי הצירים ולזרום איתם,  ולא לקחת אפידורל- אלה בעצם נשים סתומות, שהחלטו  זאת  תוך קריאה בכתבה בעיתון נגד אפידורל.

במקום לפרגן על האומץ והחוזק שה' חנן אותן, מעליבים אותן פה, מרחמים עליהן, צוחקים עליהן. וחבל. 

גם אם את לא כזאת שתלד בלי אפידורל,  אפשר לפרגן למי שכן.

ציינו שהרבה נשים סובלות לא בגבול יכולתן - וזוכרות אחר כך את הלידה כטראומה לטווח ארוך.

מרחיקות אחר כך את הלידה הבאה.

וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון...

הן לא נשים "גיבורות" ... אין שום "גבורה" בלגרום לעצמך סבל מיותר.

אלא אם כן את מאמינה ש"גיבור" הוא מי שמסוגל לכרות לעצמו אצבע...... (צבא בר כוכבא).

גם לוקחת אקמול לאורך כל ההיריון ?

שוב, תפסיקי להכליל

שלוקחות אקמול בכיף ומסכנות את גופם הרבה ימים. אבל בלידה הן בטוחות שהן "גיבורות" כי הן לא לקחו אפידורל. ובסך הכל הן מעולם לא בדקו בעיון מה מסוכן ממה. ודווקא אישה שנכנסה למיטה במקום לקחת אקמול וללכת לעבודה אבל לקחה אפידורל היא יותר גיבורה.

ואת בכלל לא קוראת את דברי. סתם בוחרת כל תגובה משפט אחד ומוציאה אותו מהקשרו והוא הכותרת הבאה קראתי שוב ושוב את תגובותי ולא מצאתי שום קשר לאיזכור שלך שכל הנשים שלא לוקחות אפידורל לוקחות אקמול. אפילו כתבתי לגמרי להיפך. אל תשימי בפי דברים שלא אמרתי.

ולא לקחתי ממך "משפט" והפכתי לכותר. שימי לב, שבשירשור הזה מאד הכללת, וחבל.

למרות שבשום הודעה לא כתבתי כזה משפט.

וזו היתה תגובתך בכלל למשהו שכתבתי להיפך.

לכן ביקשתי ממך אם יש לך משהו לומר שאני לא אמרתי אותו - אל תשרשרי אותו אלי ואל תצטטי כאילו אותי!! במיוחד אם כתבתי משהו הפוך לחלוטין!!!!

"וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון..."

מתוך http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t604336#6705423 שזה הודעה שלך...

הוכחה מדוייקת להתעלמות מזה שזה היה המשך לאמירה שיש נשים שלוקחות אקמול חופשי אבל מפחדות מאפידורל.

תודה לך על הדוגמא המוחשית לשליפת משפט מהקשרו!!

יולדת שנדרשת חס וחלילה לניתוח - וקיבלה אפידורל לא תזדקק להרמה מלאה על כל סיכוניה.

ואני אומרת את זה

כי ילדתי עם ובלי

ואני חושבת שלקשור גבורה

לאפדורל או לא

זה קצת ....

אני לא נגד או בעד אפידורל. אני חושבת שכל אישה צריכה לבחור מה מתאים לה.

יחד עם זאת, אני מאד מעריכה מי שמצליחה ללדת ולחוות לידה טובה, בלי אפידורל. להצליח ע"י נשימות, תנועות, תנוחות, או כל דבר אחר לדעתי זו גבורה (לדעתך לא- זכותך). הוויכוח כאן הוא לא עם הן גיבורות או לא, אלא אם לפרגן או לא. אני יצאתי נגד התופעה בשרשור : חוסר פירגון מודע ומוחלט ליולדות בלי אפידורל. נתנו כאן רשימת תירוצים למה לא לפרגן (למשל "הם יולדות בלי  מתוך פחד בלבד", הן רוצות שיגידו עלהן שהן גיבורות ,הן רק נושכות שפתיים, וכו) ולדעתי זה חבל..

שבוע טוב לכולנו

אפידורל לא יותר מסוכן ממשככי כאבים ואנטיביוטיקה.

סתם הוא קיבל "יחסי ציבור" - וכל הסיכונים הזניחים והנדירים שלו - קיבלו כותרת.

זו אחת הפרוצדורות היותר מבוצעות ביום יום במאות אם לא אלפי ניתוחים בארץ - אם באמת היה לו סיכון מוגבר היינו זוכים מדי פעם לכותרת של "נכנס לניתוח פשוט ובגלל האפידורל - בלה בלה בלה..." במקום זה אנחנו שומעים על יותר רצון לתת אפידורל ולא הרדמה מלאה - בגלל ביתרונות הבריאים של האפידורל.

הנצרות הקתולית סוברת ש"בעצב תלדי בנים" - זה ציווי ולא קללה - ולכן אין לקחת משככי כאבים בלידה. זה המקור של כל השיטות ההוליסטיות ללידות טבעיות ושל הפצת סיכוני האפידורל.

עם כל זה אני לא שוללת שימוש בשיטות הללו - לכל הנשים שנמנעות גם מאקמול ונורופן ....  גם אם המקור שלהם לא משהו. רק מציינת מי עבד לטפטף לנו על לידות טבעיות והסיכונים (הזניחים ביותר) של האפידורל...

כי הוא עוזר להמון נשים, אבל כן יש לו סיכונים - אמנם באחוזים נמוכים מאוד. אבל יש.

לפני 6 שנים בערך חברה שלי ילדה באסף הרופא, לקחה אפידורל וזה שיתק אותה מהכתפיים ומטה. היא הייתה בטוחה שהיא הולכת להיות משותקת לכל החיים, וכל הצוות המומחה של הבית חולים היה סביבה, היה שם לחץ היסטרי, מנהל הבי"ח וכו' וכו'.

מיד הוציאו לה את האפידורל, וכשההשפעה שלו פגה היא חזרה לזוז כרגיל ב"ה. אז גם היא סבלה מהשיתוק הזמני שהיה לה, וגם יא ילדה בסוף בלי אפידורל.....

אישה שיולדת מהר לא תספיק בדרך כלל

ויש גם סיבות רפואיות שמונעות מחלק מנשים לקחת

לדעתי אם משהי מצליחה להסתדר בלי אז היא רק הרוויחה

ברור שזה שונה מאשה לאשה ולידה ללידה

לפעמים קורה שאישה בונה על אפידורל ומרדים נמצא בניתוח. וציפייה רק מקשה עליה

למה לעודד פרוצדורה רפואית שלחלק מנשים היא מיותרת או מפחידה?

ללדת בסוף כולן ילדו השאלה איך?

אם את מצליחה להתחבר ללידה ולכאבים ולהתגבר על הכאב ולשלוט בו ואת זו ששולטת בלידה אז יופי מצוין תלדי בלי אפידורל,

אבל- אם הכאב משתלט עליך וכל ציר את מתכווצת וצורחת (גם בלי להוציא הגה החוצה) ואת לא שותפה ללידה אז זה לא שווה כלום ותקחי אפידורל ותהני מהלידה, לפחות מחלק ניכר של הלידה.

את תסכימי שיחתכו אותך אותך איפשהוא בגוף בלי אילחוש?

אני לא מבינה למה את חותרת

אף אחד לא מעודד פה לשום דבר

כבר כתבו פה, שכל אחת תעשה כרצונה ויש בשרשור צדדים לכאן או לכאן

בס"ד

בין לקיחת אפידורל למניעה.

[ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי]

שכל אחת תעשה מה שטוב לה. בלידה הראשונה האפידורל הציל לי את הלידה ואת השפיות. בלידה השניה הוא עשה לי סחרחורות ובחילות במהלך הלידה- לא מומלץ בכלל... וגם כאבי גב אחר כך. לידה שלישית ילדתי בלי [לא הספקתי ודווקא היה לי סבבה].

אי אפשר לדעת איך ישפיע האפידורל אפילו על אותה אישה.

לקחתי בלידה השנייה חומר זה ואקח שוב [טשטוש]

לפי מה שהבנתי, החומר שגורם לטשטוש עובר בשיליה ומגיע לתינוק.

אני הבנתי שאם לוקחים, עדיף בשלב ההתחלתי של הלידה, כדאי שעד הלידה עצמה ההשפעה שלו על התינוק תפוג.

זה אחד היתרונות של האפידורל- שהוא אמור לא להשפיע על התינוק.

יש כאלה שעושה להן טוב ויש כאלה שעושה להן רע. וההשפעה על התינוק גם לא טובה, נולד תינוק ישנוני

כי זה יכול לעבור לתינוק. ונדמה לי שגם לאמא זה יכול לפעמים להפריע לתפקד כמו שצריך בלידה.

אלא אם כן התכוונת לגז צחוק.

!גם איתו סובלים אבל פחות    

אבל בחרתי לא לקחת אפידורל כי אפידורל גורם לחוסר בתנועתיות בלידה וזה יכול "לתקוע" את הלידה. לא לכולן, אבל יש נשים שהאפידורל מאט את הלידה ואז כמובן נותנים פיטוצין, ואם הלידה לא מתקדמת אז קיסרי... מה שנקרא "מפל ההתערבויות".

ברור לי שאפידורל יכול גם לעזור, ואפילו לקדם לידה (אם האשה מאוד לחוצה) אבל לא צריך להתעלם מהחסרונות שלו.

אפידורל איננו מדד לגבורה בלידה

בתור מי שילדה גם וגם... בלידה עם האפידורל הייתי באמת הרבה יותר גיבורה

מאשר הלידה בלי.... 

לא כ"כ הבנתי את הטון פה.

מי שיולדת בלי אפידורל עושה את זה כי ככה היא חושבת שהכי נכון לה.

ולידה טבעית יכול הלהיות חוויה מדהימה וטובה, למרות כל הכאב. (אצלי הלידה הכי טובה היתה היחידה בלי אפידורל או טשטוש).

זה בכלל לא ענין של אופנה. אולי ענין של מודעות שגוברת אצל נשים. כמו מודעות כללית לעניני בריאות, כוחות נפש וכו'. אם לידה טבעית זה אופנה, אז גם לאכול טחינה מלאה זה אופנה...

אין לי שום טענות לרבנים שמנחים לקחת אפידורל. אני לא כ"כ מבינה למה זו שאלת רב, אבל בסדר. יש דולה חסידית מירושלים (אבל ממש חסידית, בת אדמ"ור) שהגיעה לאדמו"ר (אולי אחד אחר..) כדי לקבל ברכה והייתה צריכה להסביר לו את כל הענין כדי שהוא יבין עד כמה זה תפקיד חשוב ועד כמה אפידורל זה לא הפתרון האידאלי. וכשהוא הבין הוא נתן לה את ברכתו, כמובן.

סתם עוד הערה, קראתי את הספר של ד"ר קטן ושם דווקא הופתעתי מאוד לקרוא את הפרק על האפידורל. היא מעודדת מאוד את הענין. זה לכל מי שלוקחת אפידורל ומרגישה מקופחת...

יש קשר  הדוק בינו לבין כל תופעות הלוואי שמייחסים לו.

עובדה שמחתימים את האשה על הסכמה (קראת פעם מה שכתוב שם?)

אבל - יש לו את היתרונות שלו

וכמו כל דבר, יש לשקול את הסיכוי מול הסיכון.

לעודד? מה הקשר?

אשה שמרגישה שהיא צריכה - כבר תבקש.

אשה שמרגישה שרוצה ויכולה בלי - בהצלחה רבה לה.

אין לדעתי שום קשר בין מניעה לבין אפידורל.

הריון נמשך 9 חודשים (לפעמים קשים) ולאחריו בעז"ה יש תנוק שאותו יש לגדל ולטפח עד 120 שנה בעז"ה.

כמדומני שזה מה שיש לאשה בראש כשהיא מונעת... ולא את הכמה שעות האילו של הלידה.

או למשל אמצעי מניעה כמו סרזט ומיקרולוט או נובה רינג??

מבטיחה לך שמה שכתוב שם מפחיד פי מיליארד....

רופאים קונבנציונליים ומעבדות תרופות קונבנציונליות - חייבות לספר לך בדיוק מה מכילה כל פרוצדורה ומה כל הסיכונים הכי הכי זניחים שלה עד אלפיות האחוז..

כל אשה שקוראת את העלונים האלו מתה מפחד. כבר היו כאן כמה וכמה שרשורים כאלו

"לא הוכח שום קשר בין זה לביו כל תופעות הלוואי שמייחסים לו"

המשפט הזה לא  נראה לי גם מוכח במיוחד.

בכל אופן טראומה זה דבר אישי מאד. אצל אחת תהיה טראומה והיא לקחה אפידורל ואצל אחרת תהיה טראומה ולא לקחה.

לא רואה קשר מוחלט בין הדברים.

אפידורל לא מאפשר ללדת בתנוחה, יוצר יותר קרעים ולכן אולי הוא מקל על הכאבים אבל לא בהכרח פחות קל!

ואולי לא מתאים לה ללדת.

באמת אבל זה מזכיר לי את הילדים בגן, כל הילדים ככה, וכל מי שגיבור עושה ככה. אז מה האמהות אומרות?? ואם החבר יקפוץ מהגג? גם את תקפוץ??

אם יש פה אישה שבשביל להישמע במודע, או גיבורה וכו, יולדת בלי אדפידורל, אז אין מה לאמר, היא פשוט ברמה רדודה/או תינוקת.

כל אחת עם הצרכים שלה וכו.

לא יודעת לגבי אופנה ל"בלי אפידורל", אבל בהחלט ניכרת אופנה לכל דבר לקרא "טראומה". מאז חווה אמינו נשים ילדו ללא אפידורל ואף אחת מהן לא חשבה שיש לה "טראומה". חשבו, יש להן אוושר וברכה הכי גדולה שבעולם.

בין אם יש טראומה או לא, מי שלוקחת אמצעי מניע - זה לא בגללה, אלא מסיבות אחרות. יכול להיות שהיא משמשת באפידורל כתירוץ, אבל בתירוצים אף פעם ין מחסור, אם לא אחד - אז אחר...

מסכימה איתך מאד שלקחת מניע לא רצוי.

יש נשים שיולדות בקלות, ב"ה, ואין להן בעיה להסתדר בלי אפידורל. וטוב שמסתדרות. אבל לא כולן ככה. פגשתי גם נשים לא יולדות בקלות, אך מדברות על "חויית לידה" וחשוב להן ללדת ללא אפידורל. בקיצור, לא חושבת, שמדור באופנה, ולא חושבת ב"גבורה" זה מושג שהוא במקום כאן. אלא כל  מקרה לגופו: יש נשים שזה מתאים להן ועושה להן טוב, ויש כאלה שזה מיתר או אף לא רצוי להן.

לאפידורל אכן יש סיבוכים, זה לא שמישהו יחס לו משהו. וזה לא פלא, הרי אפידורל זה לא משהו טבעי לאדם להשתמש בו.

אז זה אומר שלא נקנה מכונת כביסה?

אין ספק שלידה זו חוויה כואבת וקשה מאוד- וכן- זו בהחלט טראומה! לפחות לחלק נכבד מהנשים..

מאז חווה אימנו ילדו בלי אפידורל פשוט כי הוא לא היה קיים! והיום ב"ה הוא כן קיים וזו ברכה גדולה!

במיוחד מיי שבהיריון ראשון, שאז אפשר להפוך ל"תולעת מחקרים"...

שלום שמי בתציון, אני תומכת לידה.

ברצוני להגיב על נושא האפידורל..... הנושא מורכב ובהחלט מי שחווה טראומה מוטב שתיקח אבל שתהיה מודעת לנזקים או לתופעות...

שהן: שלב לחיצות ארוך יותר, לידה על הגב בדר"כ, הפעלת לחץ יותר גדול לדחיפה בזמן ציר! שתוצאותיהן: נזק לריצפת אגן כלומר: טחורים, פיסורה, צניחת רחם, צניחת שלפוחית השתן, ודליפת שתן.....כאבי גב אצל חלק מן הנשים. חוסר אילחוש בשלב מעבר וצירי לחץ.... כלומר פתאום מתחילים צירים שהם כואבים..... וחייבים להיות במיטה עם ניטור.... ולפעמים כבר מההתחלה אינו יעיל אבל מחייב ניטור ומיטה....

בנוסף הסיכוי לניתוח קיסרי עולה במידה וישנן ירידות בדופק עובר, לחץ דם אימהי נמוך, תקיעות של הלידה....

תינוק שנולד בלידה אפידורלית בדר"כ יותר מותש ויונק פחות טוב..... (ד"א תגובת האם למראה הילד פחות נרגשת.....)

כך שהבונדיג נפגע!.

מה שברצוני לומר: בהחלט אינני נגד אפידורל, מחצית מהלידות שליוותי היו עם אפידורל,

אבל אישה שהתכוננה כראוי עם כלים מתאימים להתמודדות ומתייחסת ללידה ולכאב כטבעיים ומאתגרים יוצאת חוויה מעצימה ביותר, לנפשה ולנשיותה.

אוסיף שיולדת ללא ליווי או ללא הכנה עם כלי עבודה לשטח בהחלט יכולה לצאת עם  טראומה.

בכל החלטה שתעשה יש לקחת את מכלול  הגופנפש ומתוך אחריות לבחור בצורת ההתמודדות הנכונה... אפידורל או אנדרופינים....

בהצלחה

לה מאוד כבר בפתיחה של 1-2 עדיף שתיקח

אבל אני גם נפגשתי עם תופעה שמפחידים את הנשים שלידה זה כאבי תופת שאי-אפשר בלי אפידורל, שחייבים לסבול המון שעות. אז אישה מגיעה לבית-חולים כולה רועדת מפחד וצועקת- מרדים! ומרדים לא יכול להגיע תמיד בזמן כי יש לחץ בהרבה בתי-חולים

וגם מהריון מפחידים נורא. ברגע שמחכים למשהו נורא וקשה אז זה מגיע. פעם ישבתי עם כמה חברות שילדו כולן עם אפידורל וכולן פחדו מלידה ואמרו שאין מצב אפילו לחשוב על לידה בלי אפידורל. אז אני לא אמרתי כלום

מי שרוצה שתיקח כמובן ואם אני לא טועה רב היולדות כן לוקחות. 

זה לא עניין של להיות גיבורה או לא להיות גיבורה. גם בדברים אחרים לא תמיד כדאי לקחת משככי כאבים . היה סיפור על משהי שהגזימה עם נורופן אחרי טיפול שיניים ורק בנס יצאה מזה. אז הייתה סובלת קצת כאב או אפילו הרבה- אין מה לעשות. לפעמים צריך להתמודד. אני מכירה גם אנשים שאוהבים לשתות יותר מדי. הם יודעים שמחר בבוקר הם יקחו משהו מכאב ראש. אולי בלי אופציה כזאת היו חושבים פעמיים ואולי נמנעים 

אני אישית יכולתי להספיק אפידורל רק באחד מ5 לידות. גם אם אני ארצה רוב הסיכויים שאני לא אספיק לקבל אז אין טעם לרצות אפילו

אבל בחמש שנים האחרונות הבנתי, שבשביל מה לסבול אם אפשר שלא.?

ככה אני חושבת על אפידורל, אם אפשר לא לסבול, אז למה לסבול? גם אצל רופא שיניים בהרדמה יש סיכון אומנם קטן מאוד, אבל יש מקרים למליון שזה מסתבך,

כבר קרה שילד מת מגז צחוק אצל רופא שיניים.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא ידעתי שלרבנית חבצלת סלוטין יש שיעורים!!!

היא היתה המחנכת שלי והיא מדהימה מדהימה

תודה על השיתוף! 

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

מורחת רוטב צ'ילי על הבצק (אני עושה עם מלוואח- זה מעולה)

שמה מעל פרוסות חזה עוף מתובל וסוגרת בעוד בצצק.

מסמנת ריבועים בבצק

מורחת שמן זית (לחילופין אפשר ביצה) ושמה שומשום/קצאח

טעים ומשביע

שבלולי פיצה (אפשר גם בלי גבנצ, רק רסק וזיתים)

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.