נשים מגיעות ללידה בצורה נחרצת :

"אני מוציאה את התינוק הזה החוצה בלי אפידורל"

ועוברות חוויה קשה מאוד

וסתם, זה פשוט מיותר לחלוטין כל הטראומה הזו רק בגלל שזו ה"מודה"

(מכירה כאלה שמונעות בגלל הלידה הקשה שהייתה להן בלי האפידורל)

והכאב זכור באיזה פוזיציה.

אני זוכרת בחדות יתירה את הפוזה מהלידה האחרונה ואת צירי הלחץ האחרונים ובדיוק את המקום בו עמדתי.

למרות שבמרבית הלידות תוך חודש שכחתי לחלוטין את הכאב.

שבמרבית הלידות לקחתי אפידורל ..

ואין ספק שאחרי הלידות ללא אפידורל - לקח לי יותר זמן לרצות שוב הריון ולידה וגם הייתי כל ההריון אחר כך בלחץ מהלידה. כך שיש משהו של אמת בדבריה של פותחת השירשור.

אי אפשר להכליל באופן גורף.

יש נשים שסובלות בלי אפידורל,

ויש נשים שסובלות עם אפידורל.

יש נשים שמונעות בגלל חוויה קשה בלידה,

ויש נשים שמונעות בגלל סיבות רפואיות/משפחתיות/אישיות/כלכליות/רגשיות.

ללדת בלי אפידורל זו לא רק "מודה", ואני אישית נפגעת שאת מכלילה ככה.

אני למשל ילדתי בלי אפידורל בגלל שככה החלטתי אחרי ההכנה הטובה שהייתה לי שהכי נכון לי,

וב"ה שהקב"ה אפשר לי את זה,

ולצאת בחוויה טובה! כן, טובה! מהלידה.

להגיע בצורה נחרצת זה אף פעם לא חיובי, אבל לכל אחד מהמקרים צריך הכנה טובה, הרבה אמונה ובסופו של דבר הוא^^ מחליט מה יקרה. (כהמשך לדיון על הקרעים, יש ויש, כמובן פשוט שיש הגיון למה אפידורל יכול להרבות יותר קרעים אבל זה לא באמת מה שקובע בסוף אם יהיו או לא!)

סבלו הרבה מאוד

ולגבי מניעה זה לאו דוקא קשור

אישה רוצה להתאושש גם מההריון שהוא מתיש בדרך כלל

אישה רוצה לחזק את הזוגיות

לחזור לעצמה מבחינה גופנית ונפשית

ןליצב את הבית עם שאר הילדים שיש

בגלל זה לוקחים מניעה

ואני דרך אגב ממש בעד.

ז"א בעד שכל זוג יעשה חושבים מה טוב לו, מה הם יכולים, מה הכוחות שלו וכו'

וגם מבחינה הלכתית רבנים מתירים

אני לא מרגישה שזה הפך לאופנה "ללדת בלי אפידורל".

להיפך, מרגישה לפחות מצד הצוות בבי"ח שמנסים לדחוף בכוח גם למי שאומרת שלא מעוניינת, "כדי שלא תסבלי".

אולי זה קיים מצד החברה, גם את זה אני לא מרגישה.

יכולה להעיד על עצמי, בלידה הראשונה לקחתי אפידורל מתוך בחירה, בגלל שהלידה הייתה בזירוז, בלידות אח"כ מתוך בחירה לא לקחתי אפידורל.

שום לידה לא הייתה לי טראומטית, ביחס ללידות שעברתי הלידה הראשונה הייתה לי הכי קשה- עם קשר מאוד חזק לזירוז והבנתי מהמיילדת שביחס ללידה עם זירוז הגבתי ותפקדתי טוב וזו לא היה נחשב ללידה קשה ולעומת זאת הלידות שהיו בלי אפידורל זכורות לי כלידות חוויתיות (כמה שלידה יכולה להיות חוויתית עם הכאב שיש בה).

ההתאוששות בימים הראשונים שאחרי הלידה עם האפידורל זכורה לי כטראומטית לעומת הלידות שהיו בלי.

שום דבר לא וודאי והחלטה כן למנוע או לא למנוע, לרוב לא נובעת מאיך עברה הלידה. מכירה כאלה שלא היו מוכנות לשמוע על להריון נוסף פחות משנה/ שנה וחצי אחרי לידה עם אפידורל, אז יש לכאן ולכאן.

ממש לא רחוקים מסיכוניו של אקמול ונורופן.

רק שאת העלונים שלהם לא מפיצים בקול רעש גדול. כי אכן אין "מודה" לסבול כאבים בלי אקמול ונורופן.

כל הסיכונים שלמדת וקראת על אפידורל - הם כולם סיכונים זניחים ונדירים. שחייבים "לכתוב" אותם ברישום. ומישהו מפיץ אותם בקול רעש גדול וענק. עד שנשים שלוקחות בכיף אקמול ונורופן ואנטיביוטיקה - "מפחדות" לקחת אפידורל...

וכתבתי פה פעם על הקשר בין זה ובין הנצרות הקתולית.

אפידורל מומלץ להרדמה בניתוחים ומשתמשים בו בשיגרה במאות אם לא אלפי ניתוחים ביום. והוא בטוח מאד.

יש גם מלא אמונות תפלות נניח - על כאבי גב (שקשורים בכלל להריון. אני סבלתי מהם דווקא אחרי לידה ללא אפידורל) או על האטה של הלידה (מחקרים מוכיחים שאפידורל שניתן בזמן ממהר את הלידה - האישה מרפה לחץ והצירים פועלים את פעולתם)

לא מרגישה גיבורה אבל כל עוד אני מצליחה להתמודד עם כאב אני מעדיפה להימנע ממשככי כאבים גם ביום יום.

אבל לא התכוונתי לזה אלא בעיקר לקשר (המוכח מחקרית)בין אפידורל ללידה ארוכה יותר, ללידות מכשירניות ולניתוחים קיסריים.

אכן  לפעמים דווקא האפידורל יהיה המזרז אבל צריך לקחת אותו בשלב מתקדם יחסית ולא  בפתיחה 3-4...

אפידורל זו פעולה מאוד חודרנית לגוף שלנו. ממש אי אפשר להשוות אותה ללקיחת אקמול או נורופן.

כמו שאת אומרת עושים את זה בניתוחים. לידה עם אפידורל זה סוג של ניתוח. את מקבלת אינפוזיה, את לא יכולה לקום מהמיטה, גם אחרי הלידה את לא יכולה לקום מהמיטה וזה לוקח זמן עד שההשפעה של האפידורל מתפוגגת.

ובקיצור זה ממש דומה לניתוח!

לעומת מי שלא לוקחת, שאמנם סובלת כאבים ויולדת. אבל אחרי הלידה היא מסתובבת בחופשיות ומטפלת בתינוק שלה בלי צורך בעזרה מהצוות הרפואי (שתמיד עסוק ולא פנוי לעזור לך). בלי אפידורל יש תחושה שהלידה באה והלכה. ועם האפידורל הלידה הופכת להיות מין תהליך ניתוחי-רפואי שנמשך שעות רבות ודורש ממך התאוששות.

וחוץ מזה שוודאי שמבחינה רפואית עדיף ללדת בלי אפידורל! הרופאים מנסית לתקוע את זה לכל היולדות כי הם לא רוצים לשמוע צעקות ואנחות. הם רוצים שהמחלקה תתנהל כמו ספריה. כולן יהיו שכובות במיטותיהן קשורות למוניטור בלי להוציא ציוץ מהפה , אם הנוזלים של האפידורל יעצרו לך את הצירים הם יכולים לתקוע לך זירוז, כי את גם ככה במיטה, גם ככה מחוברת לאינפוזיה וגם ככה לא יכולה לעשות כלום, וכשיגיעו צירי לחץ הם יוכלו לדחוף את התינוק ממך החוצה בכל דרך שרק ירצו, (ואקום/מלקחיים) כי את גם ככה עם אפידורל ולא מרגישה כלום, הם גם יכולים לעשות חתכים כאוות נפשם כי את לא מרגישה כלום. ואז אחרי הלידה, כל תוצאות האפידורל מתגלות במלוא הדרן כשאת מתקפלת מכאבים במחלקה והם עסוקים במתן זירוזים/ואקום/חתכים לכל מיני יולדות שהסכימו לקחת אפידורל.
כשיולדים בלי אפידורל המציאות מחייבת את הצוות הרפואי להיות יותר אנושי.

אני ילדתי בלי אפידורל, לא יודעת אם זה היה מתוך בחירה, פשוט אמרו בקורס הכנה ללידה להישאר בבית כמה שיותר עם הצירים כי בבית חולים אין להם אמבטיה, אין להם סבלנות, ואין להם מספיק חדרי לידה וכו' סחבתי עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר ורק אז נסעתי לבית חולים. בבית חולים אמרו שזה כבר לידה ואין מה לקחת אפידורל.

בהתחלה ממש נכנסתי לפאניקה שהתינוקת הזאת הולכת לצאת ממני ואני הולכת להרגיש את זה! בלי אפידורל! חשבתי על הקדוש ברוך הוא, ועל זה שרק הוא יכול עכשיו לעזור לי.

ובסוף היא התחילה לצאת וזה לא היה כזה נורא כמו שמתארים שהגוף שלך נחתך לשתיים וכל העצמות שלך זזות מהמקום. זה כואב, אבל לא כמו שאת מדמיינת לעצמך בהריון ראשון. (דוג' למחשבות שעברו בראשי: "בקושי בדיקות של 7 נקיים אני מצליחה לעשות, אז תינוק יצא משם? אוי ואבוי בטח כל הגוף שלי יקרע לחצי ובמשך שנים אתהלך עקומה")

רק אחרי לידה בלי אפידורל אני יכולה לומר מה מרוויחה אישה שלא לוקחת, יש משהו מאוד עוצמתי בזה שממש מרגישים איך התינוק לאט לאט יוצא ממך, משהו כזה יחודי שקורה לך ולילד שלך רק פעם בחיים, ממש כמו נס שמתחולל בעולם דרך הגוף שלך. כמה שזה כואב, אין ספק שזו היתה חוויה. חוויה שבזכותה אני מתפללת לה' שבאף לידה לא אצטרך לקחת אפידורל.

בכל אופן אם את מרגישה שזה עושה לך טוב, מה אכפת לך מאחרות! תעשי מה שטוב לך. כל הנשים שמספרות סיפורים לא צריכות להתמודד עם הלידה שאת עברת. תלמדי תמיד בחיים- תעשי מה שמתאים לך ולא מה שמתאים לאחרות.

זה ולא יותר מזה.

זה שאפידורל מיועד לניתוחים כי הוא מתאים לשיכוך כאב חזק במקום ספיציפי מדויק - לא הופך אותו למשהו יותר מסוכן.

זה שייך רק לדמיונות מפחידים.

אם בניתוח היו נותנים סוכריה - אז היא מסוכנת יותר?

סיכון - בודקים בריאליות ובלי אסוציאציות לזמן השימוש. (אם לחולי סרטן נותנים אקמול לשיכוך כאבים זה הופך את האקמול למשהו מפחיד של סרטן??) בודקים לפי רמת הסיבוכים שנצפתה ולפי האחוז שקורים הסיכונים . או בקיצור לפי המציאות. וכאן אקמול ונורופן מסוכנים יותר.

(ואפילו חודרניים יותר!!! הרבה יותר!! בעוד אפידורל נשאר בחלל האפידורלי ורק אם יקרה סיבוך נדיר במיוחד הוא יכנס למערכת הדם ויגרום לכאבי ראש - הרי שנורופן ואקמול "נספגים" לנו בדם במעיים בכבד ובכל מערכות הגוף!!!)

סיכון לא בודקים באסוציאציות של אנשים שמשהו נראה להם יותר מפחיד ממשהו אחר. רעל ציאניד הוא גם בסך הכל פעולת בליעה וזהו.

עכשיו בניגוד אלייך אני ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי. לא מכירה צורך היסטרי לקום מהמיטה מיד אחרי הלידה - ואחרי כמה שעות האפידורל מתפוגג - והתחושה זהה.

אז את יכולה לספר רק מה סיפרו לך ודמיינת שבטח ההתאוששות אחרי אפידורל זה משהו נוראי. אני שילדתי חצי מהלידות עם אפידורל וחצי בלי - יכולה לספר לך שהבדל ההתאוששות נגמר תוך כמה שעות. וגם בהם אין המלצה לצאת בריקוד או קימה מהמיטה וטיול - אלא באמת לנוח ולשכב.

מבחינה רפואית אין שום עדיפות ללידה בלי אפידורל!! איזו הפתעה... מבחינת בית החולים זה "זול" יותר לא להעסיק מרדימים לאפידורל בלידות - ולהשתמש בו כמה שפחות. אפידורל דורש השגחה צמודה על היולדת. בעוד יולדת טבעי - אפשר להשאיר "להתמודד לנפשה". בשום מקום לא כתוב שהם צריכים לעזור ליולדת בשום שלב - ויש הרבה בתי חולים שהמיילדת לא מתקרבת אלייך ונשארת רחוק לאורך כל הצירים. אפילו שאת מתייסרת ולא לקחת אפידורל. זה תלוי גישה של הבית חולים - ולא משתנה בין לידה עם אפידורל או לא. בתי חולים שהמיילדות פעילות הם עושות את זה ב-2 המצבים ובאלה שלא - הם לא עושות את זה ב-2 המצבים.

בעוד אפשר להמשיך להיות ממש לא נחמדים גם ליולדת שיולדת "טבעי טבעי". אפשר להתעלם ממנה לגמרי ולהיות ממש לא אנושיים כלפיה - ולצערינו לא חסרים גם כאלו סיפורים. יש אפילו סיפורי רשלנות בלידה שהיתה טבעית.

חתכים הרופאים לא עושים "כאוות נפשם" הם לא קצבים שאוהבים לחתוך נשים. אם יש צורך הם חותכים גם בלי אפידורל (בדוק ומנוסה) ואם אין צורך הם לא חותכים גם עם אפידורל. כנ"ל לגבי וואקום ומלקחיים. באחת הלידות שקבלתי אפידורל התחננתי לואקום - והרופא סירב.... כעוד לידה בלי אפידורל - הסתיימה בואקום בגלל ראש שנכנס לתעלה לא כמו שצריך...

"תאורית קשר הרופאים" - בה כל רופא מושבע בשבועה סודית לנסות לגרום נזק ליולדות אינה מקובלת עלי. ואם לרופאים אין שום הבדל מבחינה רפואית אם תקחי אפידורל או לא - אז סימן שמבחינה רפואית אכן אין הבדל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבי נפטר מסרטן לפני כחודשיים וחצי. את הסיוט של התרופות אנו לצערי מכירים היטב. טוב שנתת את הדוגמא הזו. אכן לכאב עוצמתי נותנים טיפול עוצמתי וככל שהטיפול הוא יותר עוצמתי הוא יותר מסוכן.

אוקסיקוד לדוג' זו התרופה הקלאסית לחולי סרטן ומתאדון זו התרופה לכאבים החזקים ביותר.

כשאבי עוד היה בשלהי המחלה הרופאים אסרו עליו לקחת מתאדון יותר מפעם אחת ביממה. כשהוא עמד ממש למות הם אמרו שהוא יכול לקחת כל שעה. למה? כי תרופה לכאבים חזקים היא יותר חזקה ומסכנת את הבריאות.

אני לא אומרת שאפידורל מסכן את הבריאות אבל מה שכן באתי לומר לך זה שיש נשים שחשוב להן 'להיות בשליטה' בזמן הלידה. יש נשים שכן רוצות להסתובב בחופשיות גם בלידה וגם מיד אחריה. יש נשים שלא מעוניינות להיות תלויות בצוות הרפואי. יש נשים שמעדיפות מיד אחרי הלידה לקום לבד לשירותים ולא לעשות בסיר במיטה כשהאחות ממתינה על ידך עד שתסיימי. יש נשים שלא אוהבות שדוקרים אותן ומעדיפות כאב של צירים על כאב של דקירה (זה אולי מצחיק אבל שמעתי נשים כאלו). יש נשים שלוקחות את התינוק ל"ביות" ואני לא מבינה איך עושים את זה בשעות הראשונות עם אפידורל?
לי אישית יש תחושה קשה מאוד כשאני נמצאת במצב כזה. מרותקת למיטה, בלי אמא שלי ובלי בעלי (אמא גרה רחוק, בעלי לא רוצה להיות בלידה) ואני נתונה לחסדי הצוות הרפואי. שלפעמים הוא חביב ומסור ולפעמים הוא מתנהג כאילו אנחנו אוייבות שלו. (ראיתי גם כאלו וגם כאלו בלידה)

יש בתי חולים שמפנים אותך מיד למחלקה (אני ילדתי בשערי צדק ב 7:30 התינוקת יצאה, ובגלל שתמיד אין שם מקום וצריך את חדרי הלידה כבר ב 8:00 הייתי במחלקת יולדות. לא חדר התאוששות ולא שום דבר. לקחו לי את התינוקת והשאירו אותי לבד רועדת במסדרון בכסא גלגלים עם איזו הבטחה לא ברורה שמישהי אמורה לבוא לקחת אותי עוד מעט.... גם ככה ההרגשה הייתה נוראית, חוסר אונים מטורף! אז עוד להיות עם רגליים מורדמות? הייתי בלי אמא שלי (ובעלי הלך לקנות לי דברים) והאחיות במחלקה לא שמו עלי קצוץ! אין לי מושג מה הייתי אמורה לעשות במצב כזה אם הייתי מרותקת למיטה?)

שוב, אם נוח לך כל המצב הזה עם האפידורל ואת מעדיפה אותו על הכאבים זו זכותך! את לא צריכה להרגיש לא בסדר (או שמישהי שמעדיפה לידה טבעית היא לא בסדר).

זה כמו הדיון על כמה ילדים כל אחת רוצה להביא. מי שמתאים לה להביא מעט תביא מעט ומי שמתאים לה להביא הרבה תביא הרבה. אין כאן בסדר ולא בסדר. כל אחת ומה שמתאים לה. היו לי חברות שהאפידורל הציל אותן והיו לי חברות שהוא הרס להן את כל הלידה ועשה להן טראומה מללדת (דוג' חברה באה בלידה ראשונה עם פתיחה של 8! ההתקדמות בבית היתה מעולה! פתאום הגיחה לה איזה דולה מתנדבת ואמרה לחברתי שכדאי לה מאוד לקחת אפידורל כי עוד מעט הכאבים יהיו כל כך חזקים שהיא לא תוכל לסבול את זה. היא הסכימה. נתנו לה נוזלים ואפידורל. הצירים נעצרו. אחרי 3 שעות היא קיבלה זירוז ויילדו אותה בלידת מלקחיים אחרי שהאפידורל התפוגג! היא הרגישה הכל! הלידה ,המלקחיים, החתכים הכל! ) נכון אפידורל ברוב הפעמים הוא מבורך אך ממקרה זה את יכולה להבין שאין לדבר על אפידורל באופן גורף.

אבל אני בכלל לא חושבת שצריך לעודד נשים לקבל אפידורל.

אני בעד להכיר את החסרונות והיתרונות, לגבש עמדה כללית בנושא, והחליט לפי המציאות בלידה.

בע"ה שכל נשות ישראל יזכו ללידה טובה ולא טראומטית ח"ו  (אגב, אני מכירה הרבה סיפורי לידה עם אפידורל מאוד טראומטיים)

אגב, חלק מתופעות הלוואי מוכחות מחקרית (הם תופעות נדירות אומנם, אבל קיימות)

סוג של כבוד כזה ללדת בלי אפידורל ואנחנו לא לקוחים מה פתאום יש לי כוח סבל גבוה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גילוי נאות: בשתי הלידות שלי לקחתי אפידורל ומתכוונת לקחת גם הפעם בעז"ה

אני חושבת שנשים שמחליטות ללדת בלי אפידורל, ומצליחות, הן גיבורות. לדעתי, זה מעיד על סבלנות, אורך רוח, התמודדות נכונה ועוד.

אני ממש לא חושבת שיש לחץ חברתי או רפואי לא לקחת אפידורל, אם כבר ההפך. אולי ההרגשה שלך מגיעה מכך שנשים שילדו ללא אפידורל, מספרות על כך בגאווה (ובצדק).

אל תשכחי שכן יש מחקרים שקובעים שאפידורל כן גורם לעלייה (גם אם קטנה- אני לא יודעת) בסיבוכים בלידה. ויש נשים שזה גורם להן לשיתוק לא עלינו ולא על כל עם ישראל.

בלי קשר למה שפתחה בו "תודה על הכל" (ואיתה הסליחה)

אין לי בעיה עם נשים שמחליטות ומצליחות, אני רק אומרת את הדעה של הרב שלנו

וכיוון מחשבה קצת שונה ממה שיש היום

זה היה נראה לי מין זילזול. אני שמחה לראות שטעיתי

אגב, הרב שלנו ממש נגד אפידורל, וכל מי שמתקשרת אליו בזמן הלידה לברכה (ואצלנו כ-ו-ל-ן עושות את זה) הוא אומר לא לקחת אפידורל, חוץ מלי. כנראה הוא יודע שאני לא אחזיק מעמד...

1. מממ כי אנחנו אנשים קנאים ואל רוצים להרגיש פחות 

2. וגם כי באמת זה לא לגמרי "פייר" כי יש הבדלים בין הלידות

אם היה מדובר על אותה חוויה בדיוק מילא

אבל כולנו יודעים שיש לידות קשות יותר או פחות

אפילו אותה אשה יכולה לידה אחת לסבול בסדר ולידה אחת להתעלף מכאבים

3. הרבה פעמים זה פשוט מגיע מפחד לקחת אפידורל.

שנשים שיולדות תוך שעתיים עם נשימות

מטיפות לנשים שנמצאות 20 שעות עם צירים

ויש לה מזה חוויות טובות?

והרבה הפחדה והבלטת כל סיכון שולי...

כל דולה מדברת על יתרונות האפידורל 10 דקות ו-3 מפגשים על לידה טבעית וחסרונות האפידורל.

נשים "הזדעזעו" כשלקחתי קורטיזון כמה ימים לפני הלידה בשביל שאני אקבל אפידורל . כאילו "אפשר לחשוב מה את עושה עסק. קלי קלות ללדת בלי אפידורל..."

ואת הטון המתנשא והמטיף של כל אותם שילדו בלי אפידורל - אפשר לחוש היטב.

איכשהו הנשים שלוקחות אפידורל תמיד בעמדת מתגונן בפורומים של הריון ולידה למיניהם..

גם כאן בפורום נשים שלוקחות אפידורל - הן המסכנות. לכן נפתחים פה כאלו שירשורים...

למה נשים צריכות להתגונן שלקחו אפידורל? אני לא מרגישה צורך להתגונן. אבל אני כן מרגישה הערצה למי שהחליטה לוותר עליו.

שמי שמספרת פה סיפור לידה עם אפידורל - לא מקבלת מחיאות כפיים.

למרות שאין שום גבורה מיוחדת בלסבול בכוח.

ואני לא מכלילה בכלל את כל הנשים שהיתה להן לידה מהירה וקלה והן לא הגיעו לצורך באפידורל - הן לא "גיבורות" כי בסך הכל כאב להן פחות אז הן היו מסוגלות.

אבל מי שכאב לה ברמה מטורפת ועברה לידת סיוט של 20 שעות (גיסתי) אבל לא לקחה אפידורל בשום אופן (אבל חודש אחרי הלידה עוד "זללה" משככי כאבים)  - אז אני גם לא רואה בזה גבורה לגרום לעצמך סבל בכוח - על שטויות.

ועל זה שמישהו ימחא לך בסוף כפיים.

למה להעריץ משהי שלא לוקחת אפידורל?

את מעריצה משהי שנושכת שפתיים ממשככי כאבים ולא לוקחת אותם?

זה יצא מפורפורצייה

וזה ממש לא מסתכם ב"לנשוך שפתיים". זה נשימות ותנועתיות ופתיחות מחשבתית וכמובן כוחות מיוחדים שה' נותן

כי אני מאאאוד רוצה אפידורל ולא יכולה לקחת, זה הכי באסה. רק פעם אחת יכולתי לקחת, ואני כן יכולה להגיד שבמשך תקופה אחרי הלידה היו לי כאבי גב חלשים שנעלמו מתישהו.

אבל את הכאב הנורא והטראומתי שהיה לי באחת הלידות בלי אפידורל אני לא אשכח בחיים.

אני מכירה כאלה שאומרות שאם אין להן אפידורל הן לא יולדות שוב. אבל אני בטוחה שהן כן, כי כח החיים, הפריה ורביה והצורך הבסיסי חזק יותר מכל אפידורל כזה או אחר.

אז זהו שלא...

אני לקחתי אפידורל ויצאתי נגד האופנה הזו...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ונזק משמעותי ובלתי ניתן לתיקון לכבד -

גבוה מהסיכון לשיתוק זמני וחולף בגפיים תחתונות כתוצאה מנטילת אפידורל.

חשבי על זה פעם הבאה לפני שתקחי לך גלולת אקמול כשכואב לך הראש...

לכאלו נשים אני מוחאת כפיים (או מרחמת עליהן.. לסרוגין).

אבל על אלו שלוקחות אקמול והרבה (כמו חמותי) אבל לא לוקחות בשום אופן אפידורל כי זה מסוכן ולא משנה מה רמת הסבל - אני צוחקת לא רואה פה שום מקום לפירגון - אולי על אליפות הבורות והעדריות.

ואפשר לבקש ממך להפסיק להכליל???

אני רק ציינתי מה ההבדל בין מודעות - שאפשר לפרגן לה , אנשים שנמנעים קודם מדברים מסוכנים יותר ואחר כך מאלו שהסיכון שלהם יותר זניח.

לבין בורות ועדריות אחרי סיסמאות שאין מאחוריהן כלום שאפשר לצחוק עליה - או לנסות להשריש אותה.

זה שנשים , שהחליטו להיות גיבורות, וקבל את כאבי הצירים ולזרום איתם,  ולא לקחת אפידורל- אלה בעצם נשים סתומות, שהחלטו  זאת  תוך קריאה בכתבה בעיתון נגד אפידורל.

במקום לפרגן על האומץ והחוזק שה' חנן אותן, מעליבים אותן פה, מרחמים עליהן, צוחקים עליהן. וחבל. 

גם אם את לא כזאת שתלד בלי אפידורל,  אפשר לפרגן למי שכן.

ציינו שהרבה נשים סובלות לא בגבול יכולתן - וזוכרות אחר כך את הלידה כטראומה לטווח ארוך.

מרחיקות אחר כך את הלידה הבאה.

וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון...

הן לא נשים "גיבורות" ... אין שום "גבורה" בלגרום לעצמך סבל מיותר.

אלא אם כן את מאמינה ש"גיבור" הוא מי שמסוגל לכרות לעצמו אצבע...... (צבא בר כוכבא).

גם לוקחת אקמול לאורך כל ההיריון ?

שוב, תפסיקי להכליל

שלוקחות אקמול בכיף ומסכנות את גופם הרבה ימים. אבל בלידה הן בטוחות שהן "גיבורות" כי הן לא לקחו אפידורל. ובסך הכל הן מעולם לא בדקו בעיון מה מסוכן ממה. ודווקא אישה שנכנסה למיטה במקום לקחת אקמול וללכת לעבודה אבל לקחה אפידורל היא יותר גיבורה.

ואת בכלל לא קוראת את דברי. סתם בוחרת כל תגובה משפט אחד ומוציאה אותו מהקשרו והוא הכותרת הבאה קראתי שוב ושוב את תגובותי ולא מצאתי שום קשר לאיזכור שלך שכל הנשים שלא לוקחות אפידורל לוקחות אקמול. אפילו כתבתי לגמרי להיפך. אל תשימי בפי דברים שלא אמרתי.

ולא לקחתי ממך "משפט" והפכתי לכותר. שימי לב, שבשירשור הזה מאד הכללת, וחבל.

למרות שבשום הודעה לא כתבתי כזה משפט.

וזו היתה תגובתך בכלל למשהו שכתבתי להיפך.

לכן ביקשתי ממך אם יש לך משהו לומר שאני לא אמרתי אותו - אל תשרשרי אותו אלי ואל תצטטי כאילו אותי!! במיוחד אם כתבתי משהו הפוך לחלוטין!!!!

"וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון..."

מתוך http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t604336#6705423 שזה הודעה שלך...

הוכחה מדוייקת להתעלמות מזה שזה היה המשך לאמירה שיש נשים שלוקחות אקמול חופשי אבל מפחדות מאפידורל.

תודה לך על הדוגמא המוחשית לשליפת משפט מהקשרו!!

יולדת שנדרשת חס וחלילה לניתוח - וקיבלה אפידורל לא תזדקק להרמה מלאה על כל סיכוניה.

ואני אומרת את זה

כי ילדתי עם ובלי

ואני חושבת שלקשור גבורה

לאפדורל או לא

זה קצת ....

אני לא נגד או בעד אפידורל. אני חושבת שכל אישה צריכה לבחור מה מתאים לה.

יחד עם זאת, אני מאד מעריכה מי שמצליחה ללדת ולחוות לידה טובה, בלי אפידורל. להצליח ע"י נשימות, תנועות, תנוחות, או כל דבר אחר לדעתי זו גבורה (לדעתך לא- זכותך). הוויכוח כאן הוא לא עם הן גיבורות או לא, אלא אם לפרגן או לא. אני יצאתי נגד התופעה בשרשור : חוסר פירגון מודע ומוחלט ליולדות בלי אפידורל. נתנו כאן רשימת תירוצים למה לא לפרגן (למשל "הם יולדות בלי  מתוך פחד בלבד", הן רוצות שיגידו עלהן שהן גיבורות ,הן רק נושכות שפתיים, וכו) ולדעתי זה חבל..

שבוע טוב לכולנו

אפידורל לא יותר מסוכן ממשככי כאבים ואנטיביוטיקה.

סתם הוא קיבל "יחסי ציבור" - וכל הסיכונים הזניחים והנדירים שלו - קיבלו כותרת.

זו אחת הפרוצדורות היותר מבוצעות ביום יום במאות אם לא אלפי ניתוחים בארץ - אם באמת היה לו סיכון מוגבר היינו זוכים מדי פעם לכותרת של "נכנס לניתוח פשוט ובגלל האפידורל - בלה בלה בלה..." במקום זה אנחנו שומעים על יותר רצון לתת אפידורל ולא הרדמה מלאה - בגלל ביתרונות הבריאים של האפידורל.

הנצרות הקתולית סוברת ש"בעצב תלדי בנים" - זה ציווי ולא קללה - ולכן אין לקחת משככי כאבים בלידה. זה המקור של כל השיטות ההוליסטיות ללידות טבעיות ושל הפצת סיכוני האפידורל.

עם כל זה אני לא שוללת שימוש בשיטות הללו - לכל הנשים שנמנעות גם מאקמול ונורופן ....  גם אם המקור שלהם לא משהו. רק מציינת מי עבד לטפטף לנו על לידות טבעיות והסיכונים (הזניחים ביותר) של האפידורל...

כי הוא עוזר להמון נשים, אבל כן יש לו סיכונים - אמנם באחוזים נמוכים מאוד. אבל יש.

לפני 6 שנים בערך חברה שלי ילדה באסף הרופא, לקחה אפידורל וזה שיתק אותה מהכתפיים ומטה. היא הייתה בטוחה שהיא הולכת להיות משותקת לכל החיים, וכל הצוות המומחה של הבית חולים היה סביבה, היה שם לחץ היסטרי, מנהל הבי"ח וכו' וכו'.

מיד הוציאו לה את האפידורל, וכשההשפעה שלו פגה היא חזרה לזוז כרגיל ב"ה. אז גם היא סבלה מהשיתוק הזמני שהיה לה, וגם יא ילדה בסוף בלי אפידורל.....

אישה שיולדת מהר לא תספיק בדרך כלל

ויש גם סיבות רפואיות שמונעות מחלק מנשים לקחת

לדעתי אם משהי מצליחה להסתדר בלי אז היא רק הרוויחה

ברור שזה שונה מאשה לאשה ולידה ללידה

לפעמים קורה שאישה בונה על אפידורל ומרדים נמצא בניתוח. וציפייה רק מקשה עליה

למה לעודד פרוצדורה רפואית שלחלק מנשים היא מיותרת או מפחידה?

ללדת בסוף כולן ילדו השאלה איך?

אם את מצליחה להתחבר ללידה ולכאבים ולהתגבר על הכאב ולשלוט בו ואת זו ששולטת בלידה אז יופי מצוין תלדי בלי אפידורל,

אבל- אם הכאב משתלט עליך וכל ציר את מתכווצת וצורחת (גם בלי להוציא הגה החוצה) ואת לא שותפה ללידה אז זה לא שווה כלום ותקחי אפידורל ותהני מהלידה, לפחות מחלק ניכר של הלידה.

את תסכימי שיחתכו אותך אותך איפשהוא בגוף בלי אילחוש?

אני לא מבינה למה את חותרת

אף אחד לא מעודד פה לשום דבר

כבר כתבו פה, שכל אחת תעשה כרצונה ויש בשרשור צדדים לכאן או לכאן

בס"ד

בין לקיחת אפידורל למניעה.

[ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי]

שכל אחת תעשה מה שטוב לה. בלידה הראשונה האפידורל הציל לי את הלידה ואת השפיות. בלידה השניה הוא עשה לי סחרחורות ובחילות במהלך הלידה- לא מומלץ בכלל... וגם כאבי גב אחר כך. לידה שלישית ילדתי בלי [לא הספקתי ודווקא היה לי סבבה].

אי אפשר לדעת איך ישפיע האפידורל אפילו על אותה אישה.

לקחתי בלידה השנייה חומר זה ואקח שוב [טשטוש]

לפי מה שהבנתי, החומר שגורם לטשטוש עובר בשיליה ומגיע לתינוק.

אני הבנתי שאם לוקחים, עדיף בשלב ההתחלתי של הלידה, כדאי שעד הלידה עצמה ההשפעה שלו על התינוק תפוג.

זה אחד היתרונות של האפידורל- שהוא אמור לא להשפיע על התינוק.

יש כאלה שעושה להן טוב ויש כאלה שעושה להן רע. וההשפעה על התינוק גם לא טובה, נולד תינוק ישנוני

כי זה יכול לעבור לתינוק. ונדמה לי שגם לאמא זה יכול לפעמים להפריע לתפקד כמו שצריך בלידה.

אלא אם כן התכוונת לגז צחוק.

!גם איתו סובלים אבל פחות    

אבל בחרתי לא לקחת אפידורל כי אפידורל גורם לחוסר בתנועתיות בלידה וזה יכול "לתקוע" את הלידה. לא לכולן, אבל יש נשים שהאפידורל מאט את הלידה ואז כמובן נותנים פיטוצין, ואם הלידה לא מתקדמת אז קיסרי... מה שנקרא "מפל ההתערבויות".

ברור לי שאפידורל יכול גם לעזור, ואפילו לקדם לידה (אם האשה מאוד לחוצה) אבל לא צריך להתעלם מהחסרונות שלו.

אפידורל איננו מדד לגבורה בלידה

בתור מי שילדה גם וגם... בלידה עם האפידורל הייתי באמת הרבה יותר גיבורה

מאשר הלידה בלי.... 

לא כ"כ הבנתי את הטון פה.

מי שיולדת בלי אפידורל עושה את זה כי ככה היא חושבת שהכי נכון לה.

ולידה טבעית יכול הלהיות חוויה מדהימה וטובה, למרות כל הכאב. (אצלי הלידה הכי טובה היתה היחידה בלי אפידורל או טשטוש).

זה בכלל לא ענין של אופנה. אולי ענין של מודעות שגוברת אצל נשים. כמו מודעות כללית לעניני בריאות, כוחות נפש וכו'. אם לידה טבעית זה אופנה, אז גם לאכול טחינה מלאה זה אופנה...

אין לי שום טענות לרבנים שמנחים לקחת אפידורל. אני לא כ"כ מבינה למה זו שאלת רב, אבל בסדר. יש דולה חסידית מירושלים (אבל ממש חסידית, בת אדמ"ור) שהגיעה לאדמו"ר (אולי אחד אחר..) כדי לקבל ברכה והייתה צריכה להסביר לו את כל הענין כדי שהוא יבין עד כמה זה תפקיד חשוב ועד כמה אפידורל זה לא הפתרון האידאלי. וכשהוא הבין הוא נתן לה את ברכתו, כמובן.

סתם עוד הערה, קראתי את הספר של ד"ר קטן ושם דווקא הופתעתי מאוד לקרוא את הפרק על האפידורל. היא מעודדת מאוד את הענין. זה לכל מי שלוקחת אפידורל ומרגישה מקופחת...

יש קשר  הדוק בינו לבין כל תופעות הלוואי שמייחסים לו.

עובדה שמחתימים את האשה על הסכמה (קראת פעם מה שכתוב שם?)

אבל - יש לו את היתרונות שלו

וכמו כל דבר, יש לשקול את הסיכוי מול הסיכון.

לעודד? מה הקשר?

אשה שמרגישה שהיא צריכה - כבר תבקש.

אשה שמרגישה שרוצה ויכולה בלי - בהצלחה רבה לה.

אין לדעתי שום קשר בין מניעה לבין אפידורל.

הריון נמשך 9 חודשים (לפעמים קשים) ולאחריו בעז"ה יש תנוק שאותו יש לגדל ולטפח עד 120 שנה בעז"ה.

כמדומני שזה מה שיש לאשה בראש כשהיא מונעת... ולא את הכמה שעות האילו של הלידה.

או למשל אמצעי מניעה כמו סרזט ומיקרולוט או נובה רינג??

מבטיחה לך שמה שכתוב שם מפחיד פי מיליארד....

רופאים קונבנציונליים ומעבדות תרופות קונבנציונליות - חייבות לספר לך בדיוק מה מכילה כל פרוצדורה ומה כל הסיכונים הכי הכי זניחים שלה עד אלפיות האחוז..

כל אשה שקוראת את העלונים האלו מתה מפחד. כבר היו כאן כמה וכמה שרשורים כאלו

"לא הוכח שום קשר בין זה לביו כל תופעות הלוואי שמייחסים לו"

המשפט הזה לא  נראה לי גם מוכח במיוחד.

בכל אופן טראומה זה דבר אישי מאד. אצל אחת תהיה טראומה והיא לקחה אפידורל ואצל אחרת תהיה טראומה ולא לקחה.

לא רואה קשר מוחלט בין הדברים.

אפידורל לא מאפשר ללדת בתנוחה, יוצר יותר קרעים ולכן אולי הוא מקל על הכאבים אבל לא בהכרח פחות קל!

ואולי לא מתאים לה ללדת.

באמת אבל זה מזכיר לי את הילדים בגן, כל הילדים ככה, וכל מי שגיבור עושה ככה. אז מה האמהות אומרות?? ואם החבר יקפוץ מהגג? גם את תקפוץ??

אם יש פה אישה שבשביל להישמע במודע, או גיבורה וכו, יולדת בלי אדפידורל, אז אין מה לאמר, היא פשוט ברמה רדודה/או תינוקת.

כל אחת עם הצרכים שלה וכו.

לא יודעת לגבי אופנה ל"בלי אפידורל", אבל בהחלט ניכרת אופנה לכל דבר לקרא "טראומה". מאז חווה אמינו נשים ילדו ללא אפידורל ואף אחת מהן לא חשבה שיש לה "טראומה". חשבו, יש להן אוושר וברכה הכי גדולה שבעולם.

בין אם יש טראומה או לא, מי שלוקחת אמצעי מניע - זה לא בגללה, אלא מסיבות אחרות. יכול להיות שהיא משמשת באפידורל כתירוץ, אבל בתירוצים אף פעם ין מחסור, אם לא אחד - אז אחר...

מסכימה איתך מאד שלקחת מניע לא רצוי.

יש נשים שיולדות בקלות, ב"ה, ואין להן בעיה להסתדר בלי אפידורל. וטוב שמסתדרות. אבל לא כולן ככה. פגשתי גם נשים לא יולדות בקלות, אך מדברות על "חויית לידה" וחשוב להן ללדת ללא אפידורל. בקיצור, לא חושבת, שמדור באופנה, ולא חושבת ב"גבורה" זה מושג שהוא במקום כאן. אלא כל  מקרה לגופו: יש נשים שזה מתאים להן ועושה להן טוב, ויש כאלה שזה מיתר או אף לא רצוי להן.

לאפידורל אכן יש סיבוכים, זה לא שמישהו יחס לו משהו. וזה לא פלא, הרי אפידורל זה לא משהו טבעי לאדם להשתמש בו.

אז זה אומר שלא נקנה מכונת כביסה?

אין ספק שלידה זו חוויה כואבת וקשה מאוד- וכן- זו בהחלט טראומה! לפחות לחלק נכבד מהנשים..

מאז חווה אימנו ילדו בלי אפידורל פשוט כי הוא לא היה קיים! והיום ב"ה הוא כן קיים וזו ברכה גדולה!

במיוחד מיי שבהיריון ראשון, שאז אפשר להפוך ל"תולעת מחקרים"...

שלום שמי בתציון, אני תומכת לידה.

ברצוני להגיב על נושא האפידורל..... הנושא מורכב ובהחלט מי שחווה טראומה מוטב שתיקח אבל שתהיה מודעת לנזקים או לתופעות...

שהן: שלב לחיצות ארוך יותר, לידה על הגב בדר"כ, הפעלת לחץ יותר גדול לדחיפה בזמן ציר! שתוצאותיהן: נזק לריצפת אגן כלומר: טחורים, פיסורה, צניחת רחם, צניחת שלפוחית השתן, ודליפת שתן.....כאבי גב אצל חלק מן הנשים. חוסר אילחוש בשלב מעבר וצירי לחץ.... כלומר פתאום מתחילים צירים שהם כואבים..... וחייבים להיות במיטה עם ניטור.... ולפעמים כבר מההתחלה אינו יעיל אבל מחייב ניטור ומיטה....

בנוסף הסיכוי לניתוח קיסרי עולה במידה וישנן ירידות בדופק עובר, לחץ דם אימהי נמוך, תקיעות של הלידה....

תינוק שנולד בלידה אפידורלית בדר"כ יותר מותש ויונק פחות טוב..... (ד"א תגובת האם למראה הילד פחות נרגשת.....)

כך שהבונדיג נפגע!.

מה שברצוני לומר: בהחלט אינני נגד אפידורל, מחצית מהלידות שליוותי היו עם אפידורל,

אבל אישה שהתכוננה כראוי עם כלים מתאימים להתמודדות ומתייחסת ללידה ולכאב כטבעיים ומאתגרים יוצאת חוויה מעצימה ביותר, לנפשה ולנשיותה.

אוסיף שיולדת ללא ליווי או ללא הכנה עם כלי עבודה לשטח בהחלט יכולה לצאת עם  טראומה.

בכל החלטה שתעשה יש לקחת את מכלול  הגופנפש ומתוך אחריות לבחור בצורת ההתמודדות הנכונה... אפידורל או אנדרופינים....

בהצלחה

לה מאוד כבר בפתיחה של 1-2 עדיף שתיקח

אבל אני גם נפגשתי עם תופעה שמפחידים את הנשים שלידה זה כאבי תופת שאי-אפשר בלי אפידורל, שחייבים לסבול המון שעות. אז אישה מגיעה לבית-חולים כולה רועדת מפחד וצועקת- מרדים! ומרדים לא יכול להגיע תמיד בזמן כי יש לחץ בהרבה בתי-חולים

וגם מהריון מפחידים נורא. ברגע שמחכים למשהו נורא וקשה אז זה מגיע. פעם ישבתי עם כמה חברות שילדו כולן עם אפידורל וכולן פחדו מלידה ואמרו שאין מצב אפילו לחשוב על לידה בלי אפידורל. אז אני לא אמרתי כלום

מי שרוצה שתיקח כמובן ואם אני לא טועה רב היולדות כן לוקחות. 

זה לא עניין של להיות גיבורה או לא להיות גיבורה. גם בדברים אחרים לא תמיד כדאי לקחת משככי כאבים . היה סיפור על משהי שהגזימה עם נורופן אחרי טיפול שיניים ורק בנס יצאה מזה. אז הייתה סובלת קצת כאב או אפילו הרבה- אין מה לעשות. לפעמים צריך להתמודד. אני מכירה גם אנשים שאוהבים לשתות יותר מדי. הם יודעים שמחר בבוקר הם יקחו משהו מכאב ראש. אולי בלי אופציה כזאת היו חושבים פעמיים ואולי נמנעים 

אני אישית יכולתי להספיק אפידורל רק באחד מ5 לידות. גם אם אני ארצה רוב הסיכויים שאני לא אספיק לקבל אז אין טעם לרצות אפילו

אבל בחמש שנים האחרונות הבנתי, שבשביל מה לסבול אם אפשר שלא.?

ככה אני חושבת על אפידורל, אם אפשר לא לסבול, אז למה לסבול? גם אצל רופא שיניים בהרדמה יש סיכון אומנם קטן מאוד, אבל יש מקרים למליון שזה מסתבך,

כבר קרה שילד מת מגז צחוק אצל רופא שיניים.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣