ברור שאם יש רצון וחשק לילדים זה קשה לחכות.. אבל במצב כזה זה ברור שהשכל צריך להכריע ולא הרגש יש הרבה עבודות שאפשר למצוא בתחומים שונים יש לך 2 ילדים את לא יכולה החליט לעבוד רק במה שנוח וכיף לך את צריכה לקחת עליהם אחריות. אני מאמינה שאת רוצה משפחה גדולה בסופו של דבר, יש לכם תוכניות איך להתפתח כלכלית בעתיד? או שכל החיים אתם רוצים להיות תלויים באחרים ובצדקה? כי אם כן זאת התדרדרות מאוד מהירה לעוני! ילדים עם כל המתיקות באים עם הרבה אחריות! את בתור אמא צריכה להביא לילדים שלך את כל הטוב שבעולם וזה כולל גב כלכלי יציב! מצתערת אם אני נשמעת תקיפה מדי אבל זה אחרי עידון רציני של הדברים...

וזה היה מעולה בשבילנו. 

הדרישה בעבודה הייתה. 6 ימים בשבוע. 5 שעות ביום שכר מנימום... 

לא ביקשתי מהוריי לשמור על הקטנצ'יק אלא אשים במטפלות. 

אף מטפלת לא הסכימה לעבוד שישי. משפחתונים שאמא עושה בביתה לא עובדת שישי... 

מעונות תפוסים. ורק לרשום לשנה הבאה... 

ביקשתי לא לעבוד שישי.. אך שללו אותי. 

הוריי ראו את השתדלותי.. ורתמו לטיפול התינוק בזמני בעבודה. כי העדיפו שאני יעבוד.

חודשיים עבדתי.. ואימי בקשה שאצא מעבודה כי קשה לה לשמור עליו.

ויצאתי. 

אני לא מתפנקת משתדלת למצוא מהבית עבודה. והתחלתי לפרסם על טיפול בילדים .. החיסרון שההורים של הילדים לא אהבו שאני גרה קומה רביעית ללא מעלית... אז ירדנו מהעסק.

איזה עבודה יש מהבית? 

כי לטפל בתינוק כל יום זה באמת קשה אבל יום בשבוע אולי זה אפשרי... הייתי אפילו לוקחת בביביסיטר בשביל יום שישי וממשיכה לעבוד זה בטוח יוצא יותר משתלם (אם כבר החלטתם להביא מטפלת בכל מקרה) אני במקומך הייתי הולכת ללמוד אפילו לימודי תעודה כדי שיהיה לך מקצוע ביד כי גם אם שניכם תעבדו משכורת מינימום יחד זה יכול להיות טוב רק לתקופה של ילד שניים קשה לחיות כל החיים ממשכורת כזאת אם את בכל מקרה בבית עכשיו אולי כדי לחשוב בכיוון הזה.. תצתרכו להצתמצם אפילו יותר לתקופה מסויימת אבל זה ישתלם בעתיד...

באמת חשוב שתכניסי לך לראש: ילדים זקוקים לבית יציב ותומך מכל הבחינות, ובהחלט גם מהבחינה הכלכלית.

הורים לשני ילדים אינם יכולים לברור יותר מדי, וחייבים לסדר עצמם בעבודה מפרנסת. חייבים.

ניסית משרה אחת, זה טוב.

קדימה, הלאה... תמשיכי לחפש.

יש אלפי משרות, אינספור מקצועות, אי אפשר להרים ידיים אחרי משרה אחת שניסית ולחשוב- אוקי, אין בשבילי עבודה בעום הגדול הזה.

לדעתי, מניסיון, עבודה מהבית לא תמיד מספיק יציבה ומפרנסת

נסי קודם בחוץ...

אם לא ילך את יכולה לחשוב על טיפוח ויופי מהבית- שזה מה שאת אוהבת- קוסמטיקאית, ספרית, מאפרת, מכירת תכשיטים, מוצרי איפור....  

תעמדי מאחורי מה שאת אומרת...

ואני ממליץ לכם לעשות ככל שביכלתם 

להיות בעל הדעה.

שלום וברכה,

כדאי לכם להיפגש עם פעמונים. שמעתי מכמה זוגות צעירים שהם  מש עזרו להם. גם מבחינת מה אפשר לצמצם, וגם מבחינת רעיונות לעבודה והם ממש מתמחים בכל הנושא הזה. אני חושבת שאין לכם מה להפסיד.

הרבה בהצלחה

זה טוב רק למשפחות שיש להן משכורות טובות אבל לא יודעים איך להשתמש בכסף בצורה חכמה,מי שהמשכורת קטנה צריך פשוט לעבוד

בעניין, זו החלטה שלך ושל בעלך בלבד!

אתה רוצה שילדים ירעבו ללחם??

אני למשל רציתי להיות בבית עם הילדים ומצאתי רעיון,לעבוד בבית בתחום היופי,אפילו פתחתי תיק במס הכנסה בתור עוסק פטור כי זה נחשב כסף קטן ויש לי הנחות למעון וצהרונים,זה פיתרון מעולה ותמיד את בבית לקבל את הילדים שחוזרים.תבדקי את זה,שווה,אני כבר 14שנה עובדת ככה

יקירתי, תפני גם ל"פעמונים" וגם לאגודת אפרת ותתיעצו איתם ורק אחר כך תחליטו. יתכן שבמהלך היעוץ תימצא לך עבודה או פתרון אחר. הבעיה היא, שהגוף הנשי הכי מתאים ללדת דווקא באותם הגילים שצריך לבנות קריירה [לעבוד או קודם ללמוד ואחר כך לעבוד או אפילו לעבוד וללמוד באותה תקופה עצמה.] מצד שני, אין טעם להביא ילד לעולם ואז בקושי לראות אותו ולתת לזרים לגדל אותו. חבל מאוד שאימך ואימו של בעלך לא מוכנות לטפל בילדיך כשאת נמצאת בערב במכון היופי.. אולי בעלך יוכל לטפל בילדים כשהוא חוזר מהעבודה?

שיהיה לך בהצלחה. בתנאים נורמליים, בעלך היה צריך להחזיק במשרה מכובדת עם משכורת יפה כדי שאת תוכלי לשבת בבית ולטפל בילדים. זה לא הוגן שאישה שיש לה רצון וכשרון לקריירה משלה, לא תוכל לעשות זאת רק מפני שהיא אישה, [כפי שהיה בעבר.] אבל, היום התהפך הגלגל, וגם נשים שהיו נשארות בשימחה בבית כדי לגדל את הילדים -- נאלצות לצאת לעבודה בחוץ כי הבעל לא יכול לפרנס את המשפחה לבדו. [כלומר, הוא עובד קשה אבל המשכורת לא מספיקה כדי לפרנס משפחה.].

יש לי שכנה שבונה אתרים באינטרנט. היא עושה את העבודה הזאת בבית ומגדלת בבית את התינוקת שלה אבל בשביל זה -- צריך ידע מתאים.

נקווה לשמוע ממך בשורות טובות !

אני עובדת מהבית בשעות הפנאי, בתחום של בריאות וטיפוח, בע"ה בדרך להכנסה משמעותית.

מוזמנת לקבל פרטים נוספים:

שירה 0528868229

מאחלת לך לגדל כמה שיותר ילדים, מתוך שמחה ורווחה כלכלית!

לא מתכננים ילדים לפי הכסף

הקב"ה יביא את הכסף יחד עם הילד

הסיבה היחידה שיכולה לגרום שמניעה תהיה מודקת היא קושי פיזי של האמא, כי היא לא מכונה לילדים, ומותר לה לנשום

אבל כסף? מי שזן את כל העולם יזון גם אותו

וכן מפורש בתשובה של ר' משה פיינשטיין, שמי שעושה מניעה כי אין לו כסף לילד זה חוסר ביטחון 

מלבד מה שלפי הסיפור שלך אין לכם עדין בת, ואז אתם חייבים בפריה ורביה, ואני לא מאמין שיש איזה רב בעולם שיתיר מניעה במצב כזה

ואל תגיד שאין רב שיתיר להם- כי יש רבנים שאומרים שגם ככה שנתיים אחרי הלידה מוצר וכדאי למנוע. 

זוג שיש להם מעט כסף ויצטרכו להצטמצם בשביל עוד ילד- מסכימה איתך.

אבל זוג שלא רק שאין להם כסף כרגע- גם אין להם אפילו כלים כדי לקבל עוד כסף??

קודם שימצאו עבודה, אח"כ שיסמכו על ה' שיעזור להם להשאר בעבודה הזו ולהרוויח בה טוב.

בטח שלא על חשבון ההורים.

ולפותחת- לגבי רב להתיעץ איתו, אתם יכולים לפנות למכון פוע"ה.

לגבי מציאת עבודה- את יכולה אולי להתיעץ עם תעסוקתי.

על חשבון הקב"ה!

מה זאת אומרת אין להם כלים? היד ה' תקצר?

בעזהי"ת

אבל כרגע, אם ה' ישלח להם כל טוב ושפע פתאומי- שיכלכלו בשפע הזה את שני הילדים הקיימים..

כרגע הם חיים על חשבון ההורים..!

כל ילד שמגיע מגיע עם האוכל שלו

עכשיו ברגע הזה השליח שהקב"ה בחר זה ההורים

ההורים רוצים להפסיק להיות השליחים? אין בעיה, הקב"ה ימצא שליח אחר

ולא צריך לחכות לשליח האחר, הוא יבוא בוודאות

השאלה היא שאלה תורנית, השקעתי בה מחשבה מבחינה תורנית, וכך נראה לי מפורש באגרות משה כמו שהבאתי כבר

מישהי חולקת עלי כאן תורנית?

ועלול להיות בזה טעם לפגם, כי לא נכון ללמוד הלכה משרשורים בפורומים.

אבל לגבי הקביעות שלך שאין לדחות היריון מסיבות כלכליות, ושאין רב בעולם שיתיר מניעה לפני שיש בן ובת - אני רוצה רק להפנות (אותך/את מי שמעוניין ללמוד) למקורות שמלמדים אחרת:

הרב אבינר, בניך כשתילי זיתים, עמ' 42 ואילך

הרב קנוהל, איש ואשה, עמ' 239 ואילך.

מן שיגעון שכזה...

לכן לא טרחתי אפילו לענות לו רציני.

מקווה שיושבי הפורום יודעים שלא לקחת אותו ברצינות. כי אוטוריטה בתחום ההלכה, או שיקול הדעת - הוא ממש לא...

הטענה לא הייתה על זה שהכניסו דעת תורה - אלא שבנאדם מוצא מקור אחד - ואומר לאנשים כיצד לנהוג בדיני נפשות. אף שיש מחלוקת בנושא.

לא נכון לכתוב באופן כללי שרבנים לא מתירים למנוע מסיבות כלכליות. גם זה נושא הלכתי, וגם בו יש מחלוקות. ככה זה הלכה

(זה לא אומר שמותר לתקוף מי מהצדדים, חלילה. ההתבטאות של 'אנונימי' לגמרי מיותרת כאן.)

ואם יש לך כסף לילד שלישי או רביעי היום יש לך ביטוח ולו הכי קטן שיהיה לך גם מחר?!

אני מכירה מספיק אנשים שהיה להם - ופתאום אין...

לפת לחם מגיעים בדיוק כשמאמינים שאנחנו מנהלים את החיים ולא הריבונו של עולם.

ההשתדלות שלנו נגמרת ומתחילה בגבולות ידועים. ואין שום משוואה בעולם שמי שישתדל ויעבוד יותר או יביא פחות ילדים יהיה לו יותר כסף ורווחה כלכלית.

להיפך יש אנשים עשירים - מכלום השקעה ואפס תיכנון. ועניים שמשקיעים כמו סוסים וחמורים ומתכננים בדיוק כמה כסף יש להם בשביל להביא ילדים...

אצלינו תמיד אומרים "האדם מתכנן - והקדוש ברוך הוא צוחק"...

ואם היא תחליט לא להביא ילד שלישי אבל ההורים שלה יפסיקו לתמוך בה? ואם היא תביא ילד שלישי ובדיוק אז יציעו לה עבודה פנטסטית מתאימה לה מכל הבחינות?

כיהודים מאמינים בני מאמינים - אנו יודעים שנקבע מראש כמה כסף יהיה לנו ומה נוכל לקנות לעשות. זה שמגדילים את ההוצאות עם עוד ילד - לא משנה את מצב הקביעה האלוקי של כמה כסף "מיותר" יהיה לנו או לאיזה מינוס נגיע...

אנחנו צריכים לעשות השתדלות ותו לא.

הנידון היחיד פה (ההבדל היחיד בין גישות הלכתיות) - האם מניעה היא בגדר חובת ההשתדלות או לא.

אנו "ניתלים" רק על הקב"ה. הוא החליט שהשליח לכסף הם כרגע ההורים.

ואם הוא יחליט שמגיע לאנונימית פחות כסף - אז הוא יקח להורים את הכסף. לא עדיף להביא ילד במקום זה ולקיים את רצונו יתברך ?!? אם הוא יחליט שיגיע לאנונימית מינוס כזה בבנק הוא יההיה לה עם 2 ילדים או 3.

ואם אין בחובת ההשדלות מניעה - אז מניעה לא תשנה את המצב במילימטר או באלפית המילימטר.

הוא ציווה לנו להביא ילדים ולפרות ולרבות ושמניעה אינה בגדר חובת ההשתדלות - אז ודאי שמי שימנע זה לא יעזור לו כלום.

אם הקב"ה יחליט שיהיה לה יותר קל למצוא עבודה אם 2 תינוקות מאשר עם תינוק אחד כי מגיע לה - אז כן ממש באמת יהיה לה יותר קל!!!

(את דתיה?? מאמינה באלוקים?? אני כן!!

וגם ראיתי בעיניים דברים כאלו שקורים. התמודדתי אפילו בראיון עבודה מול צעירה מבריקה ובלתי נשואה על עבודה [ועוד בהייטק] ואני הייתי נשואה+3 ובהריון כשהיתה לי תינוקת בת 9 חודשים - ואני קיבלתי את העבודה. אמיתי לגמרי!)

אני מאמינה באמונה שלמה ש"אין טבע ומנהגו של עולם".

ציינת את המגזר החרדי שהוא הכי עני.. ודווקא שם כל המומחים בארץ יושבים ו"שוברים" את הראש. איך למען השם המגזר הכי עני (אפילו יותר מהערבים) מעניק לילדיו הרבה הרבה יותר . מחינוך פרטי ועד דירות בנישואין.

כולם מנסים להבין "מאיפה למען השם יש להם כסף" . בכל תקציבי הממשלה הם חיטטו וקיצצו , הסתובבו אצל עשרות חרדים - ועדיין לא הצליחו לפתור איך למען השם הם עושים את זה.

אני יודעת את התשובה - פרנסה היא משמיים. ומשם בלבד. ראיתי את זה בחוש עשרות פעמים.

את מצטטת מהתורה את "חובת ההשתדלות"

אבל מחליטה בשבילה מהי "חובת ההשתדלות"??

כלומר - נוח לך שיש בתורה "חובת השתדלות" - אבל לא בדקת מהי "חובת ההשתדלות" שהיא כתבה עליה - והחלטת בעצמך שהדעת שלך תחליט מהי "חובת השתדלות"..

והרי זה בדיוק הדיון כאן - האם מניעה כן/לא היא בתוך חובת ההשתדלות או לא.

וברור מהדיון שיש רבנים שמצדדים לפה ויש כאלו שלפה - ולכן צריך לשאול רב. ולא לסמוך על ה"דעת" שלנו.

אבל מה שאת אומרת - זה בערך כמו שאני אגיד התורה מצווה על "פרו ורבו" - אז אסור לאישה למנוע גם במצב שמסכן את חייה - כי ככה זה מתאים לי - בלי לבדוק מה התורה בעצמה אומרת על "פרו ורבו" בזמן סיכון חיים.

אם את בוחרת לדבר בשם עצמך - דברי בשם עצמך ואל תצטטי בשם התורה דעות אישיות שלך ולא את דבריה בעצמה.

הסבר יותר ברור.... אולי?? ציטוט מפי??

בינתיים סימכתי את כל דיבורי על התורה בדיוק. ועל גדולי תורה.

לא לקחתי דברי תורה ולפי המילה - החלטתי אחרת מהתורה ולפי דעותי והצהרתי שזו התורה אומרת.

יש לך ציטוט כזה מפי??

נניח שפרו ורבו הוא גם במצב של סכנת חיים (=האמא תמות פיזית ממש) ??

ואת יודעת "כל בר דעת" הוא ענין סובייקטיבי למדי. לא כל מה שאת חושבת ונראה לך הגיוני הוא ענין ש"כל בר דעת" מבין.

והתורה וחכמיה הם "ברי דעת" בעיני מספיק.

אבל אני מסכימה איתך - לאנשים שאין להם אמונה אין באמת דרך להבין איך זה יתכן. ואיך אנשים מגדלים ככה משפחה נורמלית ויציבה.

ראי את דברי למעלה אליך בענין החרדים.... איכשהו הורים חרדים מעניקים ל-10 ילדיהם יותר ממה שהורה חילוני מסוגל להעניק לילד אחד שלו - גם כספית...

ועוד דבר חשוב - שימי לב שהתגובה שלך היתה ישירה למופים בנושא ההלכתי שאליו גלש השירשור - ולכן מצחיק להגיב עכשיו "תגובתי ללא קשר לענין ההלכתי".

מכירה כמה וכמה זוגות שחזרו בתשובה אצל חרדים וסמכו על משהו כמו שאת אומרת, עזרו להם לממן חתונה ואז התברר להם שהעולם מתנהל בדרך הטבע והגיעו לפת לחם

חלקם התגרשו או אפילו חזרו להיות חילונים

אני זוכרת שאימא שלי העבירה לבחור שלמד במסגרת חרדית סכום מסוים מאימא שלו בחו''ל ועל דרך שאלה אותו מה הוא מתכוון לעשות בחיים. הוא ענה לה שהוא יתחתן ותורמים יפרנסו אותו. אחרי זה הגיע משבר כלכלי. תורם כנראה פשט רגל ובחור חזר להיות חילוני

לפני כמה שנים תרמתי על כמה חולים חרדים ומאז מגיעות לי בדואר לפעמים בקשות לתרומה

זוכרת שביקשו להכנסת כלה של כמה זוגות, חלקם חוזרי בתשובה. כתבו שאין כסף שתכשיטים לכלה ולאולם

אבל סליחה אם זוג לא יודע על מה להתחתן איך הם מתכוונים לחיות אחר כך. לא תרמתי כי לי אף אחד לא קנה תכשיטים לחתונה ולא דירה כמובן והתחתנתי במקום הכי זול שאפשר

אם זוג לא יכול להסתדר לבד אז זה לא בא מביטחון זה בא מחוסר אחריות

ולא רק בתחום הזה - בכל התחומים

מי לא מבשל ביום שישי אין לו אוכל בשבת

אני מכירה זוג הורים לילד בן 3 , בלי אחים ושני ההורים עובדים ומרוויחים מעולה. והילד מוזנח מטירוף. כמה פעמים ראיתי אות בשיא החורף בלי נעליים וגרביים, הוא תמיד מלוכלך ולבוש בבגדים מלוכלכים וישנים.

ה'דוגמאות מהחיים' עובד לשני הכיוונים...

אני חושבת שמהשרשור ניתן לסכם שיש כמה מדרגות באמונת ה'. יש כאלה שמאמינים בה' בכל ישותם, הם מכינים כלי בכך שיש להם עבודה, אבל לא יותר מזה. רוב זמנם מוקדש לתורתם ומשפחתם. שימו לב שדווקא האנשים האלה המאמינים באמונה תמימה, מקבלים לרוב בחזרה מה' (וגם אם לא בעולם הזה, לכאורה, מי יודע מה יהיה שכרם בעולם הבא!)

בעזהי"ת

שישלח לילדים הקיימים.

לילדים הקיימים אמנם יש עכשיו אוכל לאכול- אבל זה לא אוכל 'בטוח', זה מתנות חינם. שיכולות להפסק בכל רגע נתון.

בהלכה מובא המקרה של שני אנשים שהולכים במדבר, ולאחד בקבוק מים. והמים מספיקים רק לאחד מהם לחצות את המדבר בשלום. והלכה נפסק שישתה אותו אדם ולא יחלוק את המים עם חברו, כי 'חייך קודמים לחיי חברך'. על אחת כמה וכמה כש'חברך' זה תינוק שעדיין לא נוצר בבטן..

או שיתווסף בדיוק כפי שילד חדש צריך באותם תנאים - וממקור אחר.

ואם השם רוצה לשלוח לילדים הקיימים - או רק להוסיף בשביל חדש.

אולי לפני שהשם ישלח כסף אלייך שישלח בבקשה לסימונה מדימונה?? לכל אחת נקבע החלק שלו בדיוק. "תחכומים" ו "תוכניות" ו "תכנונים" לא יעזרו.

את מציבה "אולטמטום" להקב"ה?? אני לא אקיים את רצונך אם לא תחליט להביא יותר כסף לילדים שיש לי עכשיו?? אני מבטיחה לך שאם תתחילי איתו ככה הוא יוכל גם "להראות" לך שיש גם יותר גרוע חס ושלום...

אם מניעה אסורה הלכתית מסיבה כלכלית (וההדגשה היא על ה"אם" בלי להכנס כרגע לדיון) אז לא יעזור לך אם תביאי פחות ילדים או תחסכי ותתקמצני יותר או תעבדי יותר - השם ימשיך לדאוג שהילדים הקיימים יקבלו בדיוק כמה שנגזר עליכם.

בעזהי"ת

אין סומכים על הנס!!

לא מביאים ילד למצב של רעב.

לא מדובר פה על לא להביא בכלל ילדים לפני שיש להם תוכניות חיסכון. לא מדובר פה על לסגור את המשפחה עם שתיים כי לא מצליחים לפרנס יותר.

ראבק, מדובר פה על חצי שנה אחרי! 

לא מביאים ילד ובונים על זה שה' ישלח כסף לגדל אותו.

אפילו הפלה, להבדיל, במידה ויש מחלה חריפה מאוד בעובר- מתירים לעשות. תוכלי לשאול, למה לא סומכים על הנס שהמחלה החריפה תעבור פתאום? הפלה זה הרבה יותר חמור ממניעה! והתשובה היא- שלא מביאים ילד למצב כזה. [כמובן, במקרים חריפים וכו'.]

קל וחומר במניעה- שזה אמנם לא קל, אבל חצי שנה אחרי לידה זה גם לא קשה- לא מביאים ילד למצב שלא יהיה לו איך לגדול, ולא סומכים על הנס!

ה' שלח לקיימים דרך לאכול. דרך ההורים של ההורים. הדרך הזאת עוזרת כמובן, אבל היא ממש לא אידאלית לילד- שגדל בבית בלי הרגשת יציבות! היא ממש לא אידאלית לילד- שגדל בלי סמכות הורית, כי הסבא והסבתא מחליטים מה קונים ואיפה גרים- כי הם הממנים! היא ממש לא אידאלית לילד- שגדל להורים עם דימוי עצמי ירוד כי הם נתמכים ולא מפרנסים!

לכן, לפני שמביאים עוד ילד ומקווים שה' ישלח ישועה- מתפללים שה' יעזור לעמוד על הרגלים לבד, לטובת הילדים הקיימים.

אחרי זה, כדאי מאוד להביא ילדים נוספים! גם אם זה אומר לצמצם את איכות החיים, כמובן- אין צורך לחכות לחסכונות ענק ודירה בשמים בשביל עוד ילד. אבל מינימום! יכולת עמידה עצמית על הרגליים!

לסמוך על נס = לא לעשות את ההשתדלות שנקבעה על ידי ריבונו של עולם.

מי שמגזים בהשתדלות לא מרוויח מכך כלום.

ומי שמדייק בהשתדלות ולא מגזים אינו "סומך על נס".

אם מניעה אינה בגדר חובת ההתדלות - אז היא לא. ושום תיחכום לא יעזור.

זה לא יעזור לה למנוע ולמנוע ולמנוע ולמנוע- אם השם יחליט שהיא לא תעמוד על הרגליים בעצמה לעולם. ותמיד הסבתא תממן. והיא תמיד תהיה עם ביטחון עצמי ירוד.

כמו שלא יעזור לה לעבוד 20 שעות ביום - אם נקבע לה כך משמיים.

לא יעזור לה "לעזור להקב"ה בהחלטה" ו"לעשות לו חישובים" - יהיה לה בדיוק אותו כסף. ובהתאם למספר הילדים כך הכסף שנשלח. ובהתאם לצורה שבה החליט הקב"ה כך הוא נשלח.

מתסכל מאד שהדרך שאלוקים בחר לתת את הפרנסה היא דרך ההורים של ההורים - מה שיוצר תלות והסבא והסבתא מחליטים. אבל גם את זה הוא קבע.

ואת מנסה להודיע - אני אקיים את המצוות ולא אעבור על עבירות - אך ורק אם השם ישלח ישועה לילדים הקיימים ויביא את הפרנסה . אם הוא לא ישמע את הישועה אני אמנע גם אם זה אסור או לא בגדר חובת ההשתדלות. זה בדיוק אולטימטום לריבונו של עולם. או שתשלח ישועה או שאני לא אביא ילדים.

ואם השם החליט שאת העצמאות הוא יביא לך רק אחרי שתביאי עוד 2 ילדים - אז תשארי תקועה בנקודה זו לנצח?!? ואם הוא יחליט לנצח לא לשלוח את הישועה ותמיד שתהיי תלותית בהורים??

ומה תעשי אם השם יביא ישועה ויום אחרי שהילד יוולד היא פתאום תעלם?? יש לך דרך "לבטח" שזה לא יקרה??

אולי גם תאכלי חמץ בפסח עד שהשם יתן לך מספיק כסף למצות?

בעזהי"ת

נכון, ה' קובע וה' מחליט וה' יכול הכל ואם ה' לא יבנה עיר שווא שקד שומר-

אבל ראבק, אם ה' נורא ירצה שנזכה בלוטו אבל לא נמלא כרטיס ולא נרים את הכרטיס שהוא ישלח לנו בדואר- גם זה לא יעזור!

מניעה היא לא עבירה, במקרים מסויימים. 

והיא לא חמץ בפסח. ובמאמר מוסגר, בשואה היה מותר לאכול חמץ בפסח. כי זה היה צו השעה, לחיות. 

התורה שלנו היא תורת חיים, לפני הכל. והרבנים קובעים יפה מאוד מה 'וחי בה' ומה 'ומת בה'.

ולהביא לעולם ילד שיסבול חרפת רעב [ואולי גם יביא חרפת רעב לילדים האחרים- ההורים מתנגדים לעוד ילד! הגיוני מאוד שהם יפסיקו את התמיכה, למשל, כי לא שמעו לדעתם? הם בעצמם במצב כלכלי קשה, כך כתבה הפותחת!!] זה לא 'וחי בהם'. בטח לא כשהקטן בן חצי שנה, כלומר עם יכולת השרדות-עצמית אפסית. 

זאת הסתכלות נורא ילדותית, 'ה' בחר לתת את הכסף דרך ההורים של ההורים'. ה' זימן את האפשרות הזאת. וההורים בחרו בה, כי היא הנוחה כרגע. כי לא מסתדר לשבת בחנות בערב, ולא מסתדר לעבוד בתחום פחות אהוב. יש מגוון רחב של אפשרויות להתפרנס, גם אם לא בשפע וברווח- אבל בצמצום ובכבוד. גם אם האפשרויות האלה פחות נוחות מלקבל מההורים כסף. 

ועל אותה שיטה שלך- שתמנע כי כך ההורים מבקשים, ואם ה' יחליט שדווקא כן נכון שתביא ילד- שתכנס להריון למרות אמצעי המניעה. אההה, זה כבר נשמע לך הזוי, נכון?..

אם לא נרים את מה שהשם שולח - ברור שלא נקבל אותו.

והשאלה היא בדיוק - מה הן גבולות ההשתדלות. איפה אנחנו "משתדלים" ואיפה אנחנו "מתערבים להקב"ה".

מופים מביא את הרב פיינשטיין שרווחת בקרב רבנים רבים - שמניעת ילדים אינה "אי הרמה של כרטיס הפיס שהשם שלח" . אלא "עבודה של 20 שעות ביום כדי לעזור להשם ". - כלומר חריגה מגדר ההשתדלות שלנו.

הביאו פה בנות רבנים אחרים - שאומרים אחרת ונימוקם עמהם.

יש לציין שבנושא זה מעורב קצת יותר מאשר "להרים את כרטיס הפיס" והוא נושא כבר הרבה יותר "כבד" כאשר מדובר גם בביטול מצוות עשה של "פרו ורבו".

ולכן יש שאלה יותר כבידה האם בכלל אפשר להכניס לחובת ההשתדלות ביטול קיום מצוות עשה.

מניעה אינה עבירה במקרים מסוימים - יש מספיק רבנים שקובעים שבמקרי פרנסה היא אכן עבירה.

והם קבעו שהבאת ילדים בלי חשבונות פרנסה היא בגדר 'וחי בה, ולא 'ומת בה' והפרנסה תבוא בהתאם לילד - אבל את מתווכחת איתם ומחליטה שהם לא צודקים.... ואפילו לא כמו אחרות מציבה מולם את ההיגיון שלך ולא דעה הלכתית/רבנית...

ובנוגע לשורות האחרונות - זה דווקא לא נשמע לי הזוי בכלל. אני די בטוחה שאם הקב"ה החליט להוריד נשמה אז זה יקרה בכל מצב. ואם המצב באמת לא מתאים לילד לא יבוא הילד.

במצב של התשה יש לנו חובת השתדלות למנוע ("להרים את כרטיס הלוטו".) במצב של פרנסה רבנים קובעים שזה לא חלק מחובת ההשתדלות ולא יעיל.

פשוט לקחת מניעה = ביצוע פעולה. ואם היא אסורה/בעייתית אז היא אסורה/בעייתית. ולכן אי אפשר לבצע פעולה אסורה גם אם ברור ובכלל לא הזוי שאם השם רוצה אז יקרה אחרת - הבנת את ההבדל??

וזו דווקא הסתכלות ילדותית ובוסרית וקצת חסרת אמונה - לחשוב שהם החליטו איך להתפרנס ולא השם החליט להם. השם נתן להם את הבחירה בין אפשרויות מדויקות וכיוון אותם לבחירה שלהם - הוא סיבך את האפשרויות האחרות ויצר מצב שבו היה נוח להם לבחור באופציה מסויימת על פני אחרות. (בחירה חופשית היא אחד הענינים אכן הכי מורכבים להבנה איך יתכן שישנה בחירה בעולם - אם הקב"ה יודע מלכתחילה מה נבחר).

אבל שכנראה שכל אחת יוצאת מנקודה שונה של בטחון והשתדלות

ואנחנו לא יודעות מה הרמה של הפותחת בנידון

אני רוצה לספר משהו אישי שאולי יכול לעזור לפותחת

כשהיתי בהריון הראשון פנינו לרב שלנו כדי לקבל המלצה אלו בדיקות לעשות/לא לעשות

בתגובה הרב שאל אותי ואת בעלי כל מיני שאלות כמו "מה יקרה אם..." או "מה סף החרדה"

לבסוף, הוא ביקש שנעשה את הבדיקות של שקיפות, 2 סקירות

וזה כי הוא הבין מאתנו שאני ובעלי לא נמצאים במקום של "לא לעשות כלום" ובמקום של ביטחון מלא וחוסר ידיעה.

ולכן, אני כן מציעה שהפותחת תפנה לרב עם בעלה, הוא יבין מדבריהם מה רמת ההשתדלות ויתן להם את הפתרון המתאים להם

יתכן אם יפתחו ערוצי השתדלות נוספים, יהיה כלי קיבול לעוד אפשרויות.(אלוקים יכול גם בלי זה, כאן נכנס הענין של השתדלות ובטחון)

ועוד דבר, יש לי שאלת תם, מה כ"כ דחוף אחרי חצי שנה, לא כדאי לסים שנה, לתת לגוף להחלים אחרי הלידה ולגדל את הפיצי בנחת? בינתיים כשלא נמצאים בהריון ניתן לדאוג לעבודה ולהתחיל אותה.

שמי שעובדת בד"כ לא יכולה להרשות לעצמה חצי שנה אחרי לידה רצון להריון נוסף.

כותבת מי שנכנסה להריון מבלי לבקש אותו,ויש את כל התנאים להביא את הילד ועדין זה קשה.

(ומודים לאלוקים יום יום, בלי סתירה לקושי)

אולי בעלה חייב..

ז"א, אני באה להגיד שניתן למנוע גם אם יש מספר ילדים מאותו המין

(אני לא מסכימה לכך אבל נניח) ללכת לעבוד זה בהחלט בגדר השתדלות! והם בהחלט צריכים לשנות משהו בהתנהלות שלהם גם אם הם יחליטו לא להמשיך למנוע.. להגיד שה' הביא אותם למצב הזה זה פשוט הסרת אחריות! אני יכולה להגיד שאין לי כוח לצאת לעבוד כי זה לא כיף/ משעמם/מעייף ובא לי להישאר בבית או לצאת לטייל כל היום + לא בא לי לחסוך כסף כי בא לי לבזבז כל היום זה הרבה יותר כיף וה' ידאג לי כי הוא זה שהביא לי את הרצונות האלו לראש. ברור שזה מגוחך! ה' דורש מאיתנו להשתדל להתפרנס בכבוד! תנאים גדולים היו עובדים בעבודות בזויות העיקר לא להצטרך לבריות.. אם הם היו אומרים ששניהם עובדים קשה אפילו בעבודות קשות שהם לא נהנים בהם ובכל זאת הם נצרכים לזולת הייתי אומרת שבסדר כך ה' רצה וצריך להאמין שזה הדבר הכי טוב להם. אבל היא טוענת שלא בא לה לעבוד בעבודות מסויימות כי הם לא בתחום שהיא אוהבת או שהשעות לא מתאימות לה וכ"ו ועל דבר כזה אי אפשר להאשים את הקב"ה זו לגמרי החלטה אישית שלה שהביאה למצב הזה... חוץ מזה שבדורינו כדי להתפרנס בכבוד ללמוד מקצוע זה בהחלט בגדר השתדלות בסיסית (כי לא ניתן להתפרנס בלי להזדקק לבריות בלי מקצוע) וגם זה הם לא עשו כך שהם ממש לא נחשבים בגדר השתדלות.

רק הייתי מדבר קצת יותר בעדינות.

היא לא חייבת שום דבר

אם היא רוצה - שתישאר כך. 

אבל יש מחיר לאי יציאה לעבודה, והמחיר לפעמים הוא אי נעימות מההורים

בקיצור מסכים עם עיקר דברייך

אחר כך, הבחירה תהיה בידיכם ולא בידי אף אחד אחר, ובעז"ה גם הקב"ה יעשה את שלו...

לא רוצה להעליב, אבל באמת זה נשמע לי מפובראק כדי להעלות את המודעות וכד, אבל ברור שאם זה אמיתי, אתם לא חיים ולא התחנתם ואתם לא הורים!!! אתם משחקים בכאילו,

אתם ילדים של ההורים שלכם שלא יצאו לעצמאות.

בעל הדעה הוא בעל המאה. טפלו בעצמכם דחוף לטובת כל המשפחה המצומצמת והמורחבת.

הרי זה שאלה של זמן עד שיגיע פיצוץ עם ההורים ו/או ביניכם בגלל חילוקי דעות.....

בטוח שזה המצאה כל הסיפור.

אבל לשם הסיכוי שלא- אז בהצלחה!!!!

שמשרה מלאה בהריון ותינוק קטן ועבודות בית - לא כל אישה עומדת בזה 

זה די עמוס וקשה מבנינה פיזית ובריאותית

ולדעתי לא יפה לפנות לאפרת כי הם נועדו למנוע הפלות יזומות ולא סתם לעזור לכולם

ובקשר לדעת תורה אז פונים לרב ולא לניק בפורום שיושב בפורום שרובו נשי די הרבה זמן. אני מניחה שבן תורה אמיתי מוצא לעצמו עיסוק אחר בזמן פנוי

אישה שלא יכולה לאכול כמו שצריך או שלא יכולה לקחת עזרה כשצריך כי אין לה כסף היא זאת שתצטרך למנוע מסיבות רפואיות 

אז תדעו שכן, כן וכן!!!

יש מקרים קיצוניים שרבנים מתירים למנוע מסיבות כלכליות

אני אישית באה מהמגזר החרדי ורב חרדי נתן לנו למנוע הרבה זמן אחרי ילד אחד בגלל סיבות שונות ובינהן כלכליות.

מה שאני באה להגיד כאן שזה לא מופרך!

תגשו לרב ותשפכו לפניו את כלל הסיבות והרצונות שלכם כולל כלכלי, זוגי, נפשי, עזרה מבחוץ וכדומה.

היום בגלל כל מיני מקרים ומשפחות שקורסות יש רבנים שמתירים יותר בקלות.

בהצלחה! והרבה כוחות!

וכמו שכתבו פה רבים ורבות לפני...

את לא אמורה להיות תלויה בהורים..את התחתנת,ותפקידו של בעלך ושלך זה לנהל את ביתכם...

ולרצות ללדת ילד חצי שנה אחרי שילדת בלי יכולת,זה עוול גם לך  בכללי (לגוף) וגם לקטן בבית

(למה לקחת לו כבר את אמא?? אפ' בתורה שמצווה אותנו על פרו ורבו כתוב שהיו מניקות את ילדיהן עד גיל שלוש,וכן כתוב שגופה של אישה לוקח לו 24 חודש לחזור לעצמו..אז אם המקרה שלך לא מיוחד מאוד וכו' אין סיבה לדעתי למהר ככה כשא"א..)...

 סליחה אם זה היה נשמע רע מידי....

את יכולה להתחיל בלהיתבגר.

אלוהים לא שולח פרנסה לאנשים שעושים ילדים שאין להם כסף לגדל. אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו ומצליח בידו למצוא פרנסה. הגישה הזאת שרווחת בקהילה שלנו היא נאיבית, תמימה וילדותית. אמונה היא דבר חשוב והכרחי אך עצם ההנחה שאדם יכול לעשות ילדים ככל שמאווה נפשו ללא שום שיקול כלכלי כשלנגד עיניו עומד הסלוגן "בא לי עוד ילד"- זאת לא אמונה- זאת טיפשות. תעשי טובה לילדים שלך ותתחילי לסדר את החיים שלכם כך שלא תהיו סמוכים על שולחנם של אחרים, תהיו עצמאיים כלכלית ותוכלו ללמד אותם מה היא אחריות- כי לעשות ילד על חשבון אחרים זה לא מוסרי.

מצטערת, לא נוהגת להעיר לאחרות בפורום אבל מאוד צרם לי.

א. תתרגלי לכתוב ולומר תמיד אלוקים ."לא תשא שם ה' אלוקיך לשווא."

ב. תשכחי מזה, אף אחד לא "עושה ילדים". אנחנו בסה"כ שליחים המביאים לעולם את הילדים שהקב"ה בורא.

ניק חדש??

אין לי שום סיבה להסתתר או להתבייש, אני עומדת לחלוטין מאחורי כל מילה.

אני אתיה, אני עובדת במשרה מלאה וכך גם בעלי, מעולם לא נתמכנו או בקשנו עזרה מאף אחד, אני מפרנסת את הבת שלי ומקנה לה ערכים של עבודה קשה וכבוד לכסף וכשבער בי הצורך לילד נוסף ידעתי שאאלץ לחכות מפני שאין באפשרותי הכלכלית לשלוח שני ילדים למעון. מעולם לא ציפיתי לקבל צ'ק פתוח מריבונו של עולם- ואני גאה בזה. את האנונימיות אני משאירה לאחרים.

רק קחי בחשבון שרק הקב"ה מנהל את העולם!!!!

והרבה הייטקיסטים שחשבו כמוך..היום מבינים שהחיים לא בשליטתינו!!!!!

אני מאחלת לך שתמיד תהיי רק מהנותנים אבל אין מישו שיכול לחתום לך על תעודת ביטוח כזאת.

אז...קחי בחשבון

הרשי נא לי לומר מילה. ולפני כן, הנתונים מהם אני מגיע. אנחנו כבר קרוב לגיל הפנסיה. ב"ה, יותר מעשרה ילדים, כמעט כולם נשואים ואבות/אמהות לילדים משלהם. לצערי, אנחנו לא יכולים לעזור יותר מדי. וגם ההורים שלנו, כשהיינו בגילכם, לא עזרו לנו כמעט, גם להם היה קשה. אבל -

א. עבדנו. גם אם לא היה כל כך נוח, ולא תמיד בדיוק בתחום שהתכוונו מראש, אבל היו תקופות שעבדנו כדי להתפרנס. למדתי ככל שיכולתי ובהפסקת צהריים מאורכת הייתי עובד. ועם השנים השתנו התנאים.

ב. אף פעם לא התערבנו במעשי הבריאה, למעט בזמן שהיה הכרח רפואי (וגם זה לא תמיד שמענו לגמרי בקול הרופאים...). חיינו כמו שהקב"ה בירך אותנו, וכשנולדו הילדים - באה איתם הברכה.

ג. להימנע מללדת ילדים, זו בעיה לא פשוטה מבחינה הלכתית. ולמה אין רב לשאול אותו? אמנם הטוב ביותר הוא לשאול את הרב המקומי, אבל אם לא מרגישים נוח - יש הרבה רבנים נחמדים שמוכנים לשמוע, להדריך, לייעץ, והם יודעים גם לומר מתי מותר ומה מותר בכל צירוף נסיבות. גם אותי באים לשאול, נבוכים בתחילה, אבל מתגברים, כי זו הדרך, ליטול עצה מן החכמים.

ד. באגודת אפרת תוכלי למצוא גם סיוע, גם הדרכה, גם הכוונה, וגם רשימה של רבנים - ורבניות - שיהיה לכם נוח ותענוג לדבר איתם, גם אם זו טרחה - זה שווה, שווה הרבה מאוד. גם בתוצאה, גם בהרגשה.

זהו שלימדונו רבותינו - לא הביישן למד.

ה. אחרון אחרון חביב - גם אם ניקח בחשבון את הקשיים של השנים הראשונות, וגם אח"כ, כל תקופה והקשיים שלה - הרי יחד עם הקשיים יש גם רגעים של הנאה, ממש תענוג כפשוטו, מעבר לערכים ומצוות. וכל שכן היום, כאשר אנחנו רווים נחת מן הילדים כולם, ומן הנכדים בעשרותיהם - שום מחיר לא היה גדול מדי מכדי להגיע למצב שלנו היום. גם היום לא קל לנו, אבל כיף לנו. 

לפעמים צריך להתבונן קדימה, למרחקים, לנקוט את הצעדים המתבקשים שמאפשרים לצעוד קדימה, להתעלם מעט מהקשיים, ולעשות את הדברים היותר נכונים, היותר אמיתיים, היותר תכליתיים בתכלית הערכית.

עלו והצליחו!!!

להעביר מסר שכמו שלא נורמלי שהם יתערבו לכם בעניין כה אישי כך לא נורמלי שלא בגרתם ולא  דואגים לעצמכם וסמוכים על שולחנם?

קראתי... הפנמתי את תגובתכם. 

תודה לכם בחפץ לב שטרחתם לשבת ולהקליד את דעתכם.  

רק אנונימית אחת כתבה בסוף

אז בעלי לא לומד בכולל.. הוא עובד 13 שעות כדי לעזור כמה שיותר בפרנסה... (שכר מינימום) וזה קשה.. 

מתפללת תמיד שה' ירעיף עלינו שפע של פרנסה. אמן. 

נראה לי לא אמיתי כל הסיפור- אבל אם כן, כנסו....  חכמה בינה ודעת 

חכמה בינה ודעת הסיפור אמיתי לגמרי!! עצוב שכך את מרגישה כלפיי... נפגעתי מאוד! 

אני עם שישה ב"ה!

ומבינה מאוד את הרצון שלך!

לא מכירה מספיק את אגודת אפרת אולי כדאי באמת להתייעץ איתם!

אבל אל תתייאשי ותחפשי עבודה שמתאימה לך... אולי משהו מהבית או עבודה עד הצהריים

ולפעמםים צריך להתפשר בעבודה שפחות נראה שמתאימה ובסוף אפשר להנות ממנה!!!

בהצלחה! 

בעזהי"ת

הייתי ממליצה על פעמונים.

13 שעות ביום, בשכר מינימום, חמישה ימים- זה 6700 שקל בחודש.

חושבני שאפשר להסתדר עם זה בלי עזרת ההורים, ושווה לראות איך אפשר לעשות את זה.

עם שניים ומסתדרים עם פחות...

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם