בשביל מה?

הימים הראשונים ממש קשיים לפחות תנוחי קצת, תעקלי, תנשמי...

יהיו לך עוד המוןןןןן ימים בעז"ה להיות עם הילד.

הימים הראשונים הם כ"כ חשובים, השניה הבייבי יצא ממקום מוגן חמים וחשוך וכל מה שהוא צריך- שוב- כל מה שהוא צריך- זה את אמא שלו. לא רק להנקה אלא גם למגע, לקרבה, ללמוד אותה, את הריח והמגע שלה.

להפריד תינוק מאמא שלו זה הדבר הכי לא טבעי שיש בעולם. להניח תינוק במיטה רחוקה מאמא בחדר מואר כל היום וכל הלילה- זה הכי לא טבעי.

אישית, אני מעולם לא הצלחתי לנוח בבי"ח ורק יחלתי להגיע הביתה. במשך היום אין כמעט שקט- במיוחד בעדין הפלאפונים- שכל רגע נתון את יכולה לשמוע שיחות של השכנות. ובלילה- הכי רגוע עם התינוקת לידי, בשניה שהיא מצפצפת אני מרימה אותה. ובתינוקיה- תינוק יכול לבכות 5 ו10 דקות עד שיקראו לך. זמן כזה זה נצח בשביל תינוק. הוא קורא לך וקורא לך ולוקח לך מלא זמן להגיע (אם בכלל. לפעמים הוא פשוט ירדם מתוך בכי)

ועכשיו כדי שלא יקפצו עלי- אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת. יודעת שיש כאלה שרוצות ומצליחות לנוח גם בבית ביולדות, יודעת שיש כאלו שמעדיםות למסור את הטיפול בתינוק לאחיות. ובוודאי שכל אחת תעשה מה שמתאים לה.

אני כתבתי את רגשותי ודעתי בלבד.

ובכל זאת- יש עובדות אוביקטיביות שא"א להתעלם מהם. כמו למשל שלפעמים תינוקות בוכים בתינוקיה הרבה זמן עד שנגשים אליהם וקוראים לאמא. כמו למשל שההפרדה הזו בין ילוד לאמו היא מלאכותית מאוד מאוד. ועוד...

וכאמור- שכל אחת תעשה כראות עיניה.

אני בילד הראשון העדפתי שהוא יהיה בתינוקייה, והתחרטתי על זה מאוד...
העדפתי - כי לא היה לי בטחון והרגשתי שאני לא יודעת כלום.. אפילו לא להחליף טיטול... ופחדתי שהוא יבכה ואני לא אדע מה לעשות איתו... אגב, בזמנים הבודדים שהוא כן היה איתי, זה אכן מה שקרה, והרגשתי חוסר סבלנות מהיולדות האחרות ששאלו שאלות כמו "אמא שלו כאן?!" והרגשתי אמא ממש גרועה

אח"כ גיליתי כמה זה אינסטנקטיבי לטפל בתינוק, ואפילו אם אני לא תמיד יודעת להרגיע אותו, עצם זה שאני איתו זה הכי טוב בשבילו... ואם זה מעצבן מישהי אז מצדי אני אצא איתו מהחדר, אבל לא אשאיר אותו בתינוקיה.
כמו שבת 30 אמרה - זו התחושה שלי, אני לא אומרת לאחרות איך להרגיש...

אני זוכרת שהייתי נכנסת לתינוקייה ומוצאת אותו צורחחחח.... והלב שלי היה נשבר....... ואני חושבת לעצמי "כמה הוא צרח עד שבאתי???"

בלידה השניה, כבר לא היו לי שום ספקות. היא הייתה לידי בכל דקה, רגועה ושלווה... טיפלתי בה כשהיה צריך.. הייתי רגועה ועם הרבה יותר בטחון... ואני כל כך שמחה שהיא זכתה לקרבה של אמא מהרגע שהיא נולדה, ולא בכתה וצרחה בתינוקיה מי יודע כמה זמן... ובאמת היא ילדה רגועה ומקסימה, ולפעמים אני חושבת שאולי זה בזכות השלווה שהייתה לה מהרגע הראשון

(ואולי לא.... ואני מבינה שיש בנות שזה ממש לא מתאים להן... אבל אני באופן אישי דווקא הייתי הרבה הרבה יותר רגועה כשהיא הייתה לידי, מאשר כשהבכור היה בתינוקייה וכל הזמן דאגתי מה איתו ואולי הוא בוכה עכשיו...)

והחדר שלי היה ליד התינוקיה. שמעתי אותם בוכים הרבה זמן שהלב נקרע... 

אצלי זה הולך להיות בעז"ה ילד 3 ואני ממש מפחדת מביות למרות שאני רוצה בכך...

מלחיץ אותי שהרגע רק ילדתי ואני צריכה לדאוג לו להכל...

דרך אגב...אם אני מחליטה על ביות מאותו רגע שילדתי הוא צמוד אלי או שיש זמן כלשהו של התאוששות?

אני אחרי הלידה הייתי על סף עילפון... ההמוגלובין צנח ל7 או משהו כזה..
אז אחרי שהנקתי אותה, התינוקת באמת לא הייתה איתי איזה שעתיים.
אחר כך היא הייתה צמודה אליי, ואני עם המוגלובין כזה נמוך (לא רציתי מנות דם), ולא היה קשה לטפל בה..
כי סה"כ מה היא צריכה? החלפת טיטול, מוצץ נופל, הנקה.. רוב הזמן הם ישנים...
(כמובן זה לא תמיד ככה, אבל נראה שבד"כ.. כי זה ממש גיל 0..)

תודה שאתן חוסכות לי לכתוב את תחושותי...

אני ילדתי בלניאדו, ותמיד אחרי הלידה לקח כמה שעות עד שהגיע. (לי זה היה יותר מידי...) לוקחים אותו לבדיקת רופא וכו'...

כשאין כח - את שמה אותו בתינוקיה, אבל כך יש לך את האופציה. כשהוא לא בביות, לפחות בלניאדו, לא יודעת מה הכללים במקומות אחרים - את צריכה להניק בחדר הנקה. הרבה יותר נח ורגוע להניק בחדר מתי שרוצים...

ואני אישית ממש חמה על ביות לעצמי, אני רוצה את האוצרות שלי לידי. אבל ממש אין לי זכות דיבור כי זכיתי ללידות קלות ב"ה. בכל אופן אני ממליצה לפחות לנסות ולהתחרט אם קשה.

והמלצה נוספת - בלילה האחרון, לפני שאת אמורה לנחות חזרה לשאר הילדים - לשים בתינוקיה ולישון טוב... כדי לאגור כח...

עם הראשון הייתי באלף ועם השני הייתי בבת

כך עשיתי בלניאדו והיה מעולה!

אחרי יום וחצי בערך

התאוששתי מהלידה

והיה לי כוח לביות.

וברור שאין כללים

תלוי איזה לידה עברה עלייך

איך הגוף מתאושש

וכמה התינוק רגוע..

ויהיו עוד הרבה ימי ביות בבית...

בלידה האחרונה, התעקשתי עם הצוות על ביות (ילדתי בבי"ח שבו לא תמיד יש חדר ביות). האחות אמרה לי אותו דבר: ומה אם התינוקת תבכה כל הלילה ותפריע ליולדות אחרות?

וחשבתי לעצמי: למה, למה זו האקסיומה- שתינוק בוכה בלילה? ממה שחוויתי עד כה ראיתי שתינוק שנמצא ליד אמא שלו- אין לו שום סיבה לצרוח כל הלילה. בחיים לא קרה לי, כשהייתי בבית, שהתינוקת בכתה כל הלילה. הפוך- אם היא לידי, קרוב קרוב זה הדבר הכי מרגיע בעולם.

נכון, לפעמים יש תינוקות ואמהות שקשה להם עם תחילת ההנקה והלילות לא פשוטים. אבל לומר את זה בתור דבר ברור- שתינוק בוכה בלילה- למה ומדוע? אם תינוק בתינוקיה בוכה ואמא שלו לא מגיבה מיידית כי היא לא שם- אז יש לו סיבה טובה לבכות הרבה. אבל אם אמא מרימה באופן מידי- למה שיבכה?

(ושוב- מי שקשה לה שלא תעשה ביות, אבל נראה לי שצריך לזכור שהמציאות של תינוקיות והפרדת ילודים מאמהותיהן היא מציאות חדשה, מומצאת. ברוב הדורות מאז בריאת העולם- אמהות היו צמודות לילודים, ולא סתם)

אצלי התינוקת בהחלט בכתה רוב הלילה, בשני הלילות שהייתי בבית החולים.

למה? אולי כי היא רגישה למוצרי חלב (גילינו את זה אח"כ) ובשלב הזה עוד לא נמנעתי מכך, אולי מסיבות אחרות, אבל בפועל זה מה שהיה.

זו אחת הסיבות שכל כך שמחתי שהייתי בביות, כי יכולתי להיות איתה ולטפל בה.. (מי היה מרים אותה כל הלילה בתינוקיה?) לשכנה לחדר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות ולקחה את האופציה הזו בחשבון..

בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שאולי בד"כ תינוק באמת לא בוכה כל הלילה, אבל לפעמים גם זה קורה, ודווקא כשזה כן קורה אז לדעתי זה מתי שתינוק הכי צריך מישהו שיהיה איתו, והכי פחת נכון לשים אותו בתינוקיה (אולי פיתרון טוב יותר זה באמת להביא ביביסיטר כדי שגם האמא תוכל לנוח מהלידה).

ויפה בעיני שהמסקנה שלך מזה היא אכן שהביות הוא טוב גם למצב כזה, ולא להפך- שבגלל שהתינוק בוכה אז רצוי שלא יהיה ליד אמא שלו.

מצב אחרי לידה

מידת העזרה שתהיה לך

אפילו בתשלום.

לקחתי בעבר בייביסיטר בוגרת, חיית לילה, למשך הלילה.

זה היה שווה כל שקל!!

החזיקה אותו כשהתחיל לבכות, ואם לא נרגע - הביאה אותו למיטה שלי להנקה. 

זה טבעי, טוב ובריא שהתינוק יהיה צמוד לאם.

זה טבעי, טוב ובריא שהאם תנוח לאחר הלידה.

ובאותה תמונה פסטורלית המשפחה היא זו הנותנת את התמיכה, המאפשרת את השילוב של שניהם - לנוח כאשר התינוק צמוד.

באין משפחה שיכולה לתת זאת מכל סיבה שהיא - לדעתי זאת הנקודה שכדאי להתגמש בה, ולקחת עזרה אחרת (אומרת את זה מניסיוני האישי שלי, בהשוואה ללידות בהן לקחתי עזרה או לא).

עוד הערה: ביות זה שם כולל לשירותים שונים בבתי חולים שונים. לדוגמא:

בלניאדו הנוהל הרגיל הוא שמביאים לך אותו רק לאחר כשעתיים ויותר (אלא אם כן את מאוד מאוד מאוד מתעקשת להתלוות אליו לבדיקות, או לחילופין לקחת אחות פרטית בתשלום ללידה שדואגת שתתלווי לבדיקות). בלניאדו יש גם תינוקיה, כך שאם את רוצה את יכולה להשאיר אותו זמנית שם. מידי יום את אמורה להביא אותו למחלקה למשך שעתיים לזמן הבדיקות, או לחילופין לבקש לקרוא לך כאשר תורך מגיע, ולהתלוות אליו.

בעין כרם הנוהל הוא שלאחר הלידה את מתלווה לתינוק, לבדיקות שנעשות בחדר מיוחד במחלקה בה את מאושפזת. לאחר מכן הבדיקות היומיות נעשות בחדרך. לפני השחרור שוב בודקים את התינוק ומדריכים אותך בחדר המיוחד לכך, יחד איתך. אם את מעוניינת.

שיהיה בהצלחה!

האם ג"כ ניתן להתחרט כמו בלניאדו?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647588#7213233

וביות שם, מאז שהוא מגיע אליך כמה שעות אחרי הלידה (לטעמי הרבה יותר מידי. אולי אפשר להתעקש על פחות.. אני לא יכלתי.) הוא כל הזמן שם, למעט שעתיים בבוקר.

בכל מקרה יומיים-שלושה אחרי הלידה אני כבר בבית... ואז יש לך זמן לכל הביות שבעולם

(מעתיקה לך תשובה שכתבתי לאחרונה בשרשור דומה שנפתח כאן..)

למה?

מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,

מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',

יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.

וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.

לרכך את הנחיתה הזאת.

וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?

את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...

לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.

כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.

אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.

אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.

נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..

ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..

ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.

אם את בוחרת בביות אז שכנתך לחדר היא גם בביות.

זה שונה מבית חולים לבית חולים.

(אני העדפתי להיות בבית חולים שבו משבצים מבייתות לאותו חדר.)

לתינוקיה כי יש לך בבית עוד זאטוטים ויש לך לילה אחד לישון 5 שעות
והתינוק של זו שלידך צורח רעב והיא מסרבת לתת לו מטרנה ולא קלטת שיקח לה עוד 24 שעות עד שיהיה לה מספיק חלב

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי
ולמדתי שלא יקרה שום אסון אם ארדם קצת בשקט

בדיוק כמו שיום קודם הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו, ככה יום אחרי הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו.

מי שרוצה להרחיב, אני ממליצה על הטקסט המאלף הזה .

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי, ולמדתי שלא יקרה אסון אם אחסיר קצת שינה. בשביל זה אני אמא מצרה היום מאוד מאוד על ההתחלה המבאסת שהייתה לגדולים שלי...

לא אמרתי שאף פעם אין קשיים בהנקה, אמרתי שהם לא בגלל התיאוריה שהמגיבה שמעליי זרקה בצורה בוטה שכזאת, כאילו הקב"ה התבלבל ויצר אותנו כך שרק 24 שעות אחרי הלידה הגוף שלנו מסוגל להזין את התינוק.

(החתימה שלך תתאים פה )

וגם אני מעדיפה להיות בבית חולים שמפריד בין מבייתות ללא מבייתות. ממליצה גם ללא מבייתות להכניס את זה למערך השיקולים שלהן בבחירת בית חולים.

גם את היית פעם אמא צעירה.

נכון שיהיה נחמד מאד מצד בית החולים להפריד כאלה שרוצות לשים בתנוקיה ולישון וכאלה שרוצות ביות

אבל אם הוא לא עושה את זה זאת שרוצה את התינוק לידה לא אשמה.

יש כאלה שנולדים רעבים
כשנולד לך תינוק כזה זו התעללות לא לתת לו לאכול תוספת כי את חושבת שהקולסטרום שלך מספיק לו.
כאמא ל8 אני יכולה לומר שיש ילדים שהיו רעבים ויש ילדים שלא
וכן, זה נורא מעצבן להחסיר שעות שינה בגלל תינוק של מישהי אחרת
 כשאת יודעת שאת חוזרת לעוד הרבה ימים בלי שינה שאת מקדישה לתינוק שלך

חילזון מתוקה- אכן כאמא צעירה- רציתי ביות, היה לי קשה בלילה
אז ביליתי לילה שלם בחדר הנקה של התינוקיה ולא ציערתי את חברותי לחדר
לא שאני כזו צדיקה אבל אם הן בחרו להשאיר תינוקות בתינוקיה כדי לישון
שהתינוקת שלי תעיר אותן?
זו דרך ארץ בעיני

צריך להיות ממש חזקה בשביל להתחשב בצורה כזאת...אני רגילה שתינוקות נולדים הם לא רעבים אלא רק עיפים...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647826#7215016

לא יודעת אם היא לקחה ביות מלא אבל מה שבטוח אח"כ בבית היא היתה בביות חלקי כי התינוק לא היה איתה אלא עם אמא שלה!!!

ביות מלא מחייב אותך להרבה עזרה מבחוץ!!!! לא לכל אחת יש אפשרות שהבעל או אמא ישהו על ידה במשך היום או הלילה כדי שתוכל לנוח.

אני למשל חיכיתי לבעלי כדי להיכנס למקלחת....

בס"ד

ביות!!!

בלידה של הבת הגדולה וגם בלידה של הבן הייתי בביות חלקי, ככה חשבתי שהכי טוב לי אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי.

בלידה של הבת הגדולה לא הייתי מעוניינת שיעירו אותי בלילה,ולאחר שהתפתח לה צהבת אז הבנתי שממליצים על הנקה מלאה כדי למנוע זאת.

בלידת הבן כבר ביקשתי שיעירו אותי בלילות להניק.

את הבן ילדתי ביום ראשון בשבוע, ובכל הימים אח"כ היו מלא לידות ככה שהתינוקיה התמלאה ב"ה עד 0 מקום. ביום השלישי לאישפוז עד שבאו להעיר אותי בלילה ראיתי עליו שהוא כ"כ בכה וצרח כי האחיות היו עסוקות בכל התינוקות החדשים שלא הספיקו לבוא להעיר אותי.

בלילה הרביעי שמתי אותו לידי בלילה, כדי לא להיות תלויה בזמן הפנוי של האחיות.

אני ממליצה על ביות בעיקר בלילות!!! וזה מה שאעשה בע"ה בפעם הבאה.

כי בכל מצב של ביות חלקי, ממש אי אפשר לדעת כמה התינוק בוכה ובוכה ללא אפשרות של האחיות לגשת אליו

זה היה מאתגר מעט אך היה ברור לי לחלוטין שכך אעשה.

לא נלחמתי על כל שעה שהן היו בתינוקיה (לצורך הבדיקות בבקרים), כי הזמן הזה גם היה יקר לי לצורך מקלחת, ארוחה טובה וכו'.

הן די ישנו רוב הזמן, או שכבו רגועות. 

הבאתי איתי כרית הנקה (מומלץ מאוד) וגם משאבה (למקרה של גודש- למודת נסיון מלידת הבכור, אז האחיות שכנעו אותי ליבש את החלב בכל מיני דרכים טבעיות שדי דפקו את ההתחלה של ההנקה) כך שיכולתי להתמקם היטב על המיטה בחדר... ולא היה צורך לצאת כמעט.

אני חייבת לציין שלמרות האינטנסיות- הייתי במצב רוח מטורף במשך החודש הראשון ובמיוחד בשבוע שבועיים הראשונים. ולמרות העייפות הייתי ממש מאושרת ומלאת אנרגיות. אני מקשרת זאת לחלוטין ללידה הטובה שהיתה ולביות אח"כ. 

כן שכנעתי את האחיינית המקסימה שלי (חודשיים מראש...) להגיע ולהיות איתי יממה אחת בביה"ח, כך שהיא עזרה לי לא מעט ולא יכלה לצערי להישאר יותר.

גם אני הרגשתי שהשהות המשותפת עם התינוק ממלאת אותי באנרגיות, בצורה כמעט לא טבעית

ואם ארגיש צורך הוסיף גם את הלילה. רק שאני ממש לא מסכימה שהתנו לו בקבוקים.

אם יש לכן המלצות על עוד שרשורים שכדאי לנעוץ תתנו לנו קישור ונצרף...

(אני מדברת על ההודעה הזו)

וזוכרת את זה כסיוט גדול למרות שלידה עברה בקלות

הוא נולד רעב וינק בלי הפסקה ואחרי זה גם אכל תוספת ואז עשה קקי ואז עוד פעם ינק ואכל תוספת

לא ישנתי, כמעט לא הלכתי לארוחות וכאבו לי עיניים מחוסר שינה

בברית בכיתי בכי הסטרי מעייפות

מאז רק ביות חלקי כשתינוקות נמצאים בערך 6 שעות בתינוקייה בלילה 

אני רק מנחמת את עצמי שזה ייגמר ואני יחבק אלי את הדבר הטהור, הרך, המתוק ביותר שקיים...

כשאני מתפללת להריון, זו התמונה שאני רואה מול העיניים - תינוק בן כמה שעות מחובק בידיים שלי -אין אושר צרוף מזה! אין!!

יומיים בבית חולים - בשבילו זו תקופת חיים שלמה, ממש רואים פיזית שהוא כבר משתנה עד השחרור, כמו שאני לא משתנה בשנה! אבל בשבילנו זה זמן קצרצר - רק יומיים! לא יכולה לחשוב שאני אפסיד זמן איתו מהתקופה הקצרצרה כל כך הזאת, הכי הכי מתוקה וחסרת אונים שלו. אפילו כשאני צריכה "להפרד" ממנו לטובת לשים אותו בעריסה לידי כשאני אוכלת - אני מתגעגעת... כשאני ישנה אני שמה עליו יד... כשהייתי בבית חולים שדרשו להפרד ממנו בבדיקות - זה היה כמו לחתוך בבשר החי!!

אין מצב בשבילי בלי ביות. שום מצב בעולם. לא יכולה לדמיין את זה! תינוק שרק נולד זה הדבר הכי צמוד ומתכרבל שיש בעולם.

הנה, שיתפתי.

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.