בשביל מה?

הימים הראשונים ממש קשיים לפחות תנוחי קצת, תעקלי, תנשמי...

יהיו לך עוד המוןןןןן ימים בעז"ה להיות עם הילד.

הימים הראשונים הם כ"כ חשובים, השניה הבייבי יצא ממקום מוגן חמים וחשוך וכל מה שהוא צריך- שוב- כל מה שהוא צריך- זה את אמא שלו. לא רק להנקה אלא גם למגע, לקרבה, ללמוד אותה, את הריח והמגע שלה.

להפריד תינוק מאמא שלו זה הדבר הכי לא טבעי שיש בעולם. להניח תינוק במיטה רחוקה מאמא בחדר מואר כל היום וכל הלילה- זה הכי לא טבעי.

אישית, אני מעולם לא הצלחתי לנוח בבי"ח ורק יחלתי להגיע הביתה. במשך היום אין כמעט שקט- במיוחד בעדין הפלאפונים- שכל רגע נתון את יכולה לשמוע שיחות של השכנות. ובלילה- הכי רגוע עם התינוקת לידי, בשניה שהיא מצפצפת אני מרימה אותה. ובתינוקיה- תינוק יכול לבכות 5 ו10 דקות עד שיקראו לך. זמן כזה זה נצח בשביל תינוק. הוא קורא לך וקורא לך ולוקח לך מלא זמן להגיע (אם בכלל. לפעמים הוא פשוט ירדם מתוך בכי)

ועכשיו כדי שלא יקפצו עלי- אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת. יודעת שיש כאלה שרוצות ומצליחות לנוח גם בבית ביולדות, יודעת שיש כאלו שמעדיםות למסור את הטיפול בתינוק לאחיות. ובוודאי שכל אחת תעשה מה שמתאים לה.

אני כתבתי את רגשותי ודעתי בלבד.

ובכל זאת- יש עובדות אוביקטיביות שא"א להתעלם מהם. כמו למשל שלפעמים תינוקות בוכים בתינוקיה הרבה זמן עד שנגשים אליהם וקוראים לאמא. כמו למשל שההפרדה הזו בין ילוד לאמו היא מלאכותית מאוד מאוד. ועוד...

וכאמור- שכל אחת תעשה כראות עיניה.

אני בילד הראשון העדפתי שהוא יהיה בתינוקייה, והתחרטתי על זה מאוד...
העדפתי - כי לא היה לי בטחון והרגשתי שאני לא יודעת כלום.. אפילו לא להחליף טיטול... ופחדתי שהוא יבכה ואני לא אדע מה לעשות איתו... אגב, בזמנים הבודדים שהוא כן היה איתי, זה אכן מה שקרה, והרגשתי חוסר סבלנות מהיולדות האחרות ששאלו שאלות כמו "אמא שלו כאן?!" והרגשתי אמא ממש גרועה

אח"כ גיליתי כמה זה אינסטנקטיבי לטפל בתינוק, ואפילו אם אני לא תמיד יודעת להרגיע אותו, עצם זה שאני איתו זה הכי טוב בשבילו... ואם זה מעצבן מישהי אז מצדי אני אצא איתו מהחדר, אבל לא אשאיר אותו בתינוקיה.
כמו שבת 30 אמרה - זו התחושה שלי, אני לא אומרת לאחרות איך להרגיש...

אני זוכרת שהייתי נכנסת לתינוקייה ומוצאת אותו צורחחחח.... והלב שלי היה נשבר....... ואני חושבת לעצמי "כמה הוא צרח עד שבאתי???"

בלידה השניה, כבר לא היו לי שום ספקות. היא הייתה לידי בכל דקה, רגועה ושלווה... טיפלתי בה כשהיה צריך.. הייתי רגועה ועם הרבה יותר בטחון... ואני כל כך שמחה שהיא זכתה לקרבה של אמא מהרגע שהיא נולדה, ולא בכתה וצרחה בתינוקיה מי יודע כמה זמן... ובאמת היא ילדה רגועה ומקסימה, ולפעמים אני חושבת שאולי זה בזכות השלווה שהייתה לה מהרגע הראשון

(ואולי לא.... ואני מבינה שיש בנות שזה ממש לא מתאים להן... אבל אני באופן אישי דווקא הייתי הרבה הרבה יותר רגועה כשהיא הייתה לידי, מאשר כשהבכור היה בתינוקייה וכל הזמן דאגתי מה איתו ואולי הוא בוכה עכשיו...)

והחדר שלי היה ליד התינוקיה. שמעתי אותם בוכים הרבה זמן שהלב נקרע... 

אצלי זה הולך להיות בעז"ה ילד 3 ואני ממש מפחדת מביות למרות שאני רוצה בכך...

מלחיץ אותי שהרגע רק ילדתי ואני צריכה לדאוג לו להכל...

דרך אגב...אם אני מחליטה על ביות מאותו רגע שילדתי הוא צמוד אלי או שיש זמן כלשהו של התאוששות?

אני אחרי הלידה הייתי על סף עילפון... ההמוגלובין צנח ל7 או משהו כזה..
אז אחרי שהנקתי אותה, התינוקת באמת לא הייתה איתי איזה שעתיים.
אחר כך היא הייתה צמודה אליי, ואני עם המוגלובין כזה נמוך (לא רציתי מנות דם), ולא היה קשה לטפל בה..
כי סה"כ מה היא צריכה? החלפת טיטול, מוצץ נופל, הנקה.. רוב הזמן הם ישנים...
(כמובן זה לא תמיד ככה, אבל נראה שבד"כ.. כי זה ממש גיל 0..)

תודה שאתן חוסכות לי לכתוב את תחושותי...

אני ילדתי בלניאדו, ותמיד אחרי הלידה לקח כמה שעות עד שהגיע. (לי זה היה יותר מידי...) לוקחים אותו לבדיקת רופא וכו'...

כשאין כח - את שמה אותו בתינוקיה, אבל כך יש לך את האופציה. כשהוא לא בביות, לפחות בלניאדו, לא יודעת מה הכללים במקומות אחרים - את צריכה להניק בחדר הנקה. הרבה יותר נח ורגוע להניק בחדר מתי שרוצים...

ואני אישית ממש חמה על ביות לעצמי, אני רוצה את האוצרות שלי לידי. אבל ממש אין לי זכות דיבור כי זכיתי ללידות קלות ב"ה. בכל אופן אני ממליצה לפחות לנסות ולהתחרט אם קשה.

והמלצה נוספת - בלילה האחרון, לפני שאת אמורה לנחות חזרה לשאר הילדים - לשים בתינוקיה ולישון טוב... כדי לאגור כח...

עם הראשון הייתי באלף ועם השני הייתי בבת

כך עשיתי בלניאדו והיה מעולה!

אחרי יום וחצי בערך

התאוששתי מהלידה

והיה לי כוח לביות.

וברור שאין כללים

תלוי איזה לידה עברה עלייך

איך הגוף מתאושש

וכמה התינוק רגוע..

ויהיו עוד הרבה ימי ביות בבית...

בלידה האחרונה, התעקשתי עם הצוות על ביות (ילדתי בבי"ח שבו לא תמיד יש חדר ביות). האחות אמרה לי אותו דבר: ומה אם התינוקת תבכה כל הלילה ותפריע ליולדות אחרות?

וחשבתי לעצמי: למה, למה זו האקסיומה- שתינוק בוכה בלילה? ממה שחוויתי עד כה ראיתי שתינוק שנמצא ליד אמא שלו- אין לו שום סיבה לצרוח כל הלילה. בחיים לא קרה לי, כשהייתי בבית, שהתינוקת בכתה כל הלילה. הפוך- אם היא לידי, קרוב קרוב זה הדבר הכי מרגיע בעולם.

נכון, לפעמים יש תינוקות ואמהות שקשה להם עם תחילת ההנקה והלילות לא פשוטים. אבל לומר את זה בתור דבר ברור- שתינוק בוכה בלילה- למה ומדוע? אם תינוק בתינוקיה בוכה ואמא שלו לא מגיבה מיידית כי היא לא שם- אז יש לו סיבה טובה לבכות הרבה. אבל אם אמא מרימה באופן מידי- למה שיבכה?

(ושוב- מי שקשה לה שלא תעשה ביות, אבל נראה לי שצריך לזכור שהמציאות של תינוקיות והפרדת ילודים מאמהותיהן היא מציאות חדשה, מומצאת. ברוב הדורות מאז בריאת העולם- אמהות היו צמודות לילודים, ולא סתם)

אצלי התינוקת בהחלט בכתה רוב הלילה, בשני הלילות שהייתי בבית החולים.

למה? אולי כי היא רגישה למוצרי חלב (גילינו את זה אח"כ) ובשלב הזה עוד לא נמנעתי מכך, אולי מסיבות אחרות, אבל בפועל זה מה שהיה.

זו אחת הסיבות שכל כך שמחתי שהייתי בביות, כי יכולתי להיות איתה ולטפל בה.. (מי היה מרים אותה כל הלילה בתינוקיה?) לשכנה לחדר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות ולקחה את האופציה הזו בחשבון..

בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שאולי בד"כ תינוק באמת לא בוכה כל הלילה, אבל לפעמים גם זה קורה, ודווקא כשזה כן קורה אז לדעתי זה מתי שתינוק הכי צריך מישהו שיהיה איתו, והכי פחת נכון לשים אותו בתינוקיה (אולי פיתרון טוב יותר זה באמת להביא ביביסיטר כדי שגם האמא תוכל לנוח מהלידה).

ויפה בעיני שהמסקנה שלך מזה היא אכן שהביות הוא טוב גם למצב כזה, ולא להפך- שבגלל שהתינוק בוכה אז רצוי שלא יהיה ליד אמא שלו.

מצב אחרי לידה

מידת העזרה שתהיה לך

אפילו בתשלום.

לקחתי בעבר בייביסיטר בוגרת, חיית לילה, למשך הלילה.

זה היה שווה כל שקל!!

החזיקה אותו כשהתחיל לבכות, ואם לא נרגע - הביאה אותו למיטה שלי להנקה. 

זה טבעי, טוב ובריא שהתינוק יהיה צמוד לאם.

זה טבעי, טוב ובריא שהאם תנוח לאחר הלידה.

ובאותה תמונה פסטורלית המשפחה היא זו הנותנת את התמיכה, המאפשרת את השילוב של שניהם - לנוח כאשר התינוק צמוד.

באין משפחה שיכולה לתת זאת מכל סיבה שהיא - לדעתי זאת הנקודה שכדאי להתגמש בה, ולקחת עזרה אחרת (אומרת את זה מניסיוני האישי שלי, בהשוואה ללידות בהן לקחתי עזרה או לא).

עוד הערה: ביות זה שם כולל לשירותים שונים בבתי חולים שונים. לדוגמא:

בלניאדו הנוהל הרגיל הוא שמביאים לך אותו רק לאחר כשעתיים ויותר (אלא אם כן את מאוד מאוד מאוד מתעקשת להתלוות אליו לבדיקות, או לחילופין לקחת אחות פרטית בתשלום ללידה שדואגת שתתלווי לבדיקות). בלניאדו יש גם תינוקיה, כך שאם את רוצה את יכולה להשאיר אותו זמנית שם. מידי יום את אמורה להביא אותו למחלקה למשך שעתיים לזמן הבדיקות, או לחילופין לבקש לקרוא לך כאשר תורך מגיע, ולהתלוות אליו.

בעין כרם הנוהל הוא שלאחר הלידה את מתלווה לתינוק, לבדיקות שנעשות בחדר מיוחד במחלקה בה את מאושפזת. לאחר מכן הבדיקות היומיות נעשות בחדרך. לפני השחרור שוב בודקים את התינוק ומדריכים אותך בחדר המיוחד לכך, יחד איתך. אם את מעוניינת.

שיהיה בהצלחה!

האם ג"כ ניתן להתחרט כמו בלניאדו?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647588#7213233

וביות שם, מאז שהוא מגיע אליך כמה שעות אחרי הלידה (לטעמי הרבה יותר מידי. אולי אפשר להתעקש על פחות.. אני לא יכלתי.) הוא כל הזמן שם, למעט שעתיים בבוקר.

בכל מקרה יומיים-שלושה אחרי הלידה אני כבר בבית... ואז יש לך זמן לכל הביות שבעולם

(מעתיקה לך תשובה שכתבתי לאחרונה בשרשור דומה שנפתח כאן..)

למה?

מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,

מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',

יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.

וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.

לרכך את הנחיתה הזאת.

וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?

את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...

לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.

כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.

אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.

אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.

נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..

ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..

ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.

אם את בוחרת בביות אז שכנתך לחדר היא גם בביות.

זה שונה מבית חולים לבית חולים.

(אני העדפתי להיות בבית חולים שבו משבצים מבייתות לאותו חדר.)

לתינוקיה כי יש לך בבית עוד זאטוטים ויש לך לילה אחד לישון 5 שעות
והתינוק של זו שלידך צורח רעב והיא מסרבת לתת לו מטרנה ולא קלטת שיקח לה עוד 24 שעות עד שיהיה לה מספיק חלב

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי
ולמדתי שלא יקרה שום אסון אם ארדם קצת בשקט

בדיוק כמו שיום קודם הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו, ככה יום אחרי הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו.

מי שרוצה להרחיב, אני ממליצה על הטקסט המאלף הזה .

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי, ולמדתי שלא יקרה אסון אם אחסיר קצת שינה. בשביל זה אני אמא מצרה היום מאוד מאוד על ההתחלה המבאסת שהייתה לגדולים שלי...

לא אמרתי שאף פעם אין קשיים בהנקה, אמרתי שהם לא בגלל התיאוריה שהמגיבה שמעליי זרקה בצורה בוטה שכזאת, כאילו הקב"ה התבלבל ויצר אותנו כך שרק 24 שעות אחרי הלידה הגוף שלנו מסוגל להזין את התינוק.

(החתימה שלך תתאים פה )

וגם אני מעדיפה להיות בבית חולים שמפריד בין מבייתות ללא מבייתות. ממליצה גם ללא מבייתות להכניס את זה למערך השיקולים שלהן בבחירת בית חולים.

גם את היית פעם אמא צעירה.

נכון שיהיה נחמד מאד מצד בית החולים להפריד כאלה שרוצות לשים בתנוקיה ולישון וכאלה שרוצות ביות

אבל אם הוא לא עושה את זה זאת שרוצה את התינוק לידה לא אשמה.

יש כאלה שנולדים רעבים
כשנולד לך תינוק כזה זו התעללות לא לתת לו לאכול תוספת כי את חושבת שהקולסטרום שלך מספיק לו.
כאמא ל8 אני יכולה לומר שיש ילדים שהיו רעבים ויש ילדים שלא
וכן, זה נורא מעצבן להחסיר שעות שינה בגלל תינוק של מישהי אחרת
 כשאת יודעת שאת חוזרת לעוד הרבה ימים בלי שינה שאת מקדישה לתינוק שלך

חילזון מתוקה- אכן כאמא צעירה- רציתי ביות, היה לי קשה בלילה
אז ביליתי לילה שלם בחדר הנקה של התינוקיה ולא ציערתי את חברותי לחדר
לא שאני כזו צדיקה אבל אם הן בחרו להשאיר תינוקות בתינוקיה כדי לישון
שהתינוקת שלי תעיר אותן?
זו דרך ארץ בעיני

צריך להיות ממש חזקה בשביל להתחשב בצורה כזאת...אני רגילה שתינוקות נולדים הם לא רעבים אלא רק עיפים...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647826#7215016

לא יודעת אם היא לקחה ביות מלא אבל מה שבטוח אח"כ בבית היא היתה בביות חלקי כי התינוק לא היה איתה אלא עם אמא שלה!!!

ביות מלא מחייב אותך להרבה עזרה מבחוץ!!!! לא לכל אחת יש אפשרות שהבעל או אמא ישהו על ידה במשך היום או הלילה כדי שתוכל לנוח.

אני למשל חיכיתי לבעלי כדי להיכנס למקלחת....

בס"ד

ביות!!!

בלידה של הבת הגדולה וגם בלידה של הבן הייתי בביות חלקי, ככה חשבתי שהכי טוב לי אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי.

בלידה של הבת הגדולה לא הייתי מעוניינת שיעירו אותי בלילה,ולאחר שהתפתח לה צהבת אז הבנתי שממליצים על הנקה מלאה כדי למנוע זאת.

בלידת הבן כבר ביקשתי שיעירו אותי בלילות להניק.

את הבן ילדתי ביום ראשון בשבוע, ובכל הימים אח"כ היו מלא לידות ככה שהתינוקיה התמלאה ב"ה עד 0 מקום. ביום השלישי לאישפוז עד שבאו להעיר אותי בלילה ראיתי עליו שהוא כ"כ בכה וצרח כי האחיות היו עסוקות בכל התינוקות החדשים שלא הספיקו לבוא להעיר אותי.

בלילה הרביעי שמתי אותו לידי בלילה, כדי לא להיות תלויה בזמן הפנוי של האחיות.

אני ממליצה על ביות בעיקר בלילות!!! וזה מה שאעשה בע"ה בפעם הבאה.

כי בכל מצב של ביות חלקי, ממש אי אפשר לדעת כמה התינוק בוכה ובוכה ללא אפשרות של האחיות לגשת אליו

זה היה מאתגר מעט אך היה ברור לי לחלוטין שכך אעשה.

לא נלחמתי על כל שעה שהן היו בתינוקיה (לצורך הבדיקות בבקרים), כי הזמן הזה גם היה יקר לי לצורך מקלחת, ארוחה טובה וכו'.

הן די ישנו רוב הזמן, או שכבו רגועות. 

הבאתי איתי כרית הנקה (מומלץ מאוד) וגם משאבה (למקרה של גודש- למודת נסיון מלידת הבכור, אז האחיות שכנעו אותי ליבש את החלב בכל מיני דרכים טבעיות שדי דפקו את ההתחלה של ההנקה) כך שיכולתי להתמקם היטב על המיטה בחדר... ולא היה צורך לצאת כמעט.

אני חייבת לציין שלמרות האינטנסיות- הייתי במצב רוח מטורף במשך החודש הראשון ובמיוחד בשבוע שבועיים הראשונים. ולמרות העייפות הייתי ממש מאושרת ומלאת אנרגיות. אני מקשרת זאת לחלוטין ללידה הטובה שהיתה ולביות אח"כ. 

כן שכנעתי את האחיינית המקסימה שלי (חודשיים מראש...) להגיע ולהיות איתי יממה אחת בביה"ח, כך שהיא עזרה לי לא מעט ולא יכלה לצערי להישאר יותר.

גם אני הרגשתי שהשהות המשותפת עם התינוק ממלאת אותי באנרגיות, בצורה כמעט לא טבעית

ואם ארגיש צורך הוסיף גם את הלילה. רק שאני ממש לא מסכימה שהתנו לו בקבוקים.

אם יש לכן המלצות על עוד שרשורים שכדאי לנעוץ תתנו לנו קישור ונצרף...

(אני מדברת על ההודעה הזו)

וזוכרת את זה כסיוט גדול למרות שלידה עברה בקלות

הוא נולד רעב וינק בלי הפסקה ואחרי זה גם אכל תוספת ואז עשה קקי ואז עוד פעם ינק ואכל תוספת

לא ישנתי, כמעט לא הלכתי לארוחות וכאבו לי עיניים מחוסר שינה

בברית בכיתי בכי הסטרי מעייפות

מאז רק ביות חלקי כשתינוקות נמצאים בערך 6 שעות בתינוקייה בלילה 

אני רק מנחמת את עצמי שזה ייגמר ואני יחבק אלי את הדבר הטהור, הרך, המתוק ביותר שקיים...

כשאני מתפללת להריון, זו התמונה שאני רואה מול העיניים - תינוק בן כמה שעות מחובק בידיים שלי -אין אושר צרוף מזה! אין!!

יומיים בבית חולים - בשבילו זו תקופת חיים שלמה, ממש רואים פיזית שהוא כבר משתנה עד השחרור, כמו שאני לא משתנה בשנה! אבל בשבילנו זה זמן קצרצר - רק יומיים! לא יכולה לחשוב שאני אפסיד זמן איתו מהתקופה הקצרצרה כל כך הזאת, הכי הכי מתוקה וחסרת אונים שלו. אפילו כשאני צריכה "להפרד" ממנו לטובת לשים אותו בעריסה לידי כשאני אוכלת - אני מתגעגעת... כשאני ישנה אני שמה עליו יד... כשהייתי בבית חולים שדרשו להפרד ממנו בבדיקות - זה היה כמו לחתוך בבשר החי!!

אין מצב בשבילי בלי ביות. שום מצב בעולם. לא יכולה לדמיין את זה! תינוק שרק נולד זה הדבר הכי צמוד ומתכרבל שיש בעולם.

הנה, שיתפתי.

אם זה משהו חד פעמי שעבר, רוב הסיכויים שזה בסדר.

זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.

עד שבוע 8.

חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.

אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.

והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..

תודה לה' לי ולעובר שלום😊

מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️

פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.

אני אישית הייתי מחכה ליום שני.

גם לא חושבת שקריטי להיבדק.

היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.

מקווה שגם אצלך

לי היה דימום שכן הצריך פד ,בערך סביב האיחור וגם אחכ .  והרופא ממש זלזל , אמר שרואה המון כאלה. ואמר שלדעתו בשלב הזה גם ככה אין מה לעשות אז לא לבוא.  אני מבינה שיש עוד גישות כנראה אבל הוא מנהל מרפאה, די מומחה .

הסתיים ב"ה בידיים מלאות .

בשורות טובות

לא תמיד רואים דופק בשלב כזה.

וגם הכתם שהיה לך- ממש תואם בתיאור שלו לדימום השתרשות: בצבע, בכמות, בשבוע ההריון ובמשך שלו.

שיהיה המשך הריון בריא ורגוע. 

לא נותנים לכל אחד לקנות...

שצריך אישור מיוחד מתחת לגיל 55.

שכנעה אותי שלא כדאי לתת לילד הורמונים…

אוף, למישהי יש רעיון אחר? הילד (בן 10) פשוט לא נרדםםם. גם בימים עם ריטלין וגם בימים בלעדיו

דוד שלי רופא ילדים בארהב.

שם זה חוקי מגיל שנה או שנתיים...

שניםםםםם שאני מכירה ילדים שלוקחים וזה עוזר להם.

יש מלטונין ממקור טבעי. שזה יותר טוב.

יש בבתי טבע וכאלה.

לשים לב לקנות מינון מותאם לילדים.

אפשר לנסות דברים טבעיים אבל

לזכור שגם חוסר שינה אצל ילדים יש לו השפעה שלילית לטווח ארוך.

אני מחזיקה בבית ונותנת לילדים בהתחלות של שגרה כדי להתאפס מחופש חגים וכו.

הרבה פעמים אחרי כמה ימים של שינה טובה הגוף מסתנכרן ולא צריך להמשיך לקחת...

https://il.iherb.com/

אצל הגדול שלי הטיטולים של לייף היו הכי טובים.

וגם לכוון את הפין כלפי מטה בהחתלה.

אם שמים תה ממש יש בזה חומר משתן, לא יודעת כמה משמעותי.

יש שיטה כזו לשים חיתול על חיתול, כשבחיתול התחתון עושים חתך.

אבל האמת שהייתי מנסה לפני זה אפילו לעלות למידה 6, ולהקפיד לכוון את הפין כלפי מטה. 

נתנו לו תה רגיל/ צמחי כי היתה תקופה של שלשולים רציניים בבוקר וחשבנו אולי זה מהמטרנה..

מנסים בהדרגה בע"ה לעבור למים חמימים..

בתכל'ס אם לא מפריע לכם/לא מתעורר מדי להחליף לפני שאתם הולכים לישון זה הפתרון הכי הגיוני

הוא שותה הרבה במהלך היום?

אני מחליפה לו באמצע הלילה טיטול פעם אחת וזהו. אם את מחפשת פיתרון בלי לקום אז אין לי😅

עוקבת...

ומוצאת את עצמי בבעיה עכשיו כשלוקח לבגדים יותר זמן להתייבש מהכביסה.. כבר קניתי עוד חליפות אבל זה גרם לי פשוט להכניס לכביסה אחרי יותר זמן חחח.. צריכה לכבס לפני שהכל עומד להגמר

ככה לא ירטב ולא נצטרך לקום במיוחד להחליף הכל

תודה!!

בטיטול הראשון שאת שמה את עושה קרע קטן ישר, אורך 10 ס"מ בערך

ועל זה עוד טיטול 

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.