בשביל מה?

הימים הראשונים ממש קשיים לפחות תנוחי קצת, תעקלי, תנשמי...

יהיו לך עוד המוןןןןן ימים בעז"ה להיות עם הילד.

הימים הראשונים הם כ"כ חשובים, השניה הבייבי יצא ממקום מוגן חמים וחשוך וכל מה שהוא צריך- שוב- כל מה שהוא צריך- זה את אמא שלו. לא רק להנקה אלא גם למגע, לקרבה, ללמוד אותה, את הריח והמגע שלה.

להפריד תינוק מאמא שלו זה הדבר הכי לא טבעי שיש בעולם. להניח תינוק במיטה רחוקה מאמא בחדר מואר כל היום וכל הלילה- זה הכי לא טבעי.

אישית, אני מעולם לא הצלחתי לנוח בבי"ח ורק יחלתי להגיע הביתה. במשך היום אין כמעט שקט- במיוחד בעדין הפלאפונים- שכל רגע נתון את יכולה לשמוע שיחות של השכנות. ובלילה- הכי רגוע עם התינוקת לידי, בשניה שהיא מצפצפת אני מרימה אותה. ובתינוקיה- תינוק יכול לבכות 5 ו10 דקות עד שיקראו לך. זמן כזה זה נצח בשביל תינוק. הוא קורא לך וקורא לך ולוקח לך מלא זמן להגיע (אם בכלל. לפעמים הוא פשוט ירדם מתוך בכי)

ועכשיו כדי שלא יקפצו עלי- אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת. יודעת שיש כאלה שרוצות ומצליחות לנוח גם בבית ביולדות, יודעת שיש כאלו שמעדיםות למסור את הטיפול בתינוק לאחיות. ובוודאי שכל אחת תעשה מה שמתאים לה.

אני כתבתי את רגשותי ודעתי בלבד.

ובכל זאת- יש עובדות אוביקטיביות שא"א להתעלם מהם. כמו למשל שלפעמים תינוקות בוכים בתינוקיה הרבה זמן עד שנגשים אליהם וקוראים לאמא. כמו למשל שההפרדה הזו בין ילוד לאמו היא מלאכותית מאוד מאוד. ועוד...

וכאמור- שכל אחת תעשה כראות עיניה.

אני בילד הראשון העדפתי שהוא יהיה בתינוקייה, והתחרטתי על זה מאוד...
העדפתי - כי לא היה לי בטחון והרגשתי שאני לא יודעת כלום.. אפילו לא להחליף טיטול... ופחדתי שהוא יבכה ואני לא אדע מה לעשות איתו... אגב, בזמנים הבודדים שהוא כן היה איתי, זה אכן מה שקרה, והרגשתי חוסר סבלנות מהיולדות האחרות ששאלו שאלות כמו "אמא שלו כאן?!" והרגשתי אמא ממש גרועה

אח"כ גיליתי כמה זה אינסטנקטיבי לטפל בתינוק, ואפילו אם אני לא תמיד יודעת להרגיע אותו, עצם זה שאני איתו זה הכי טוב בשבילו... ואם זה מעצבן מישהי אז מצדי אני אצא איתו מהחדר, אבל לא אשאיר אותו בתינוקיה.
כמו שבת 30 אמרה - זו התחושה שלי, אני לא אומרת לאחרות איך להרגיש...

אני זוכרת שהייתי נכנסת לתינוקייה ומוצאת אותו צורחחחח.... והלב שלי היה נשבר....... ואני חושבת לעצמי "כמה הוא צרח עד שבאתי???"

בלידה השניה, כבר לא היו לי שום ספקות. היא הייתה לידי בכל דקה, רגועה ושלווה... טיפלתי בה כשהיה צריך.. הייתי רגועה ועם הרבה יותר בטחון... ואני כל כך שמחה שהיא זכתה לקרבה של אמא מהרגע שהיא נולדה, ולא בכתה וצרחה בתינוקיה מי יודע כמה זמן... ובאמת היא ילדה רגועה ומקסימה, ולפעמים אני חושבת שאולי זה בזכות השלווה שהייתה לה מהרגע הראשון

(ואולי לא.... ואני מבינה שיש בנות שזה ממש לא מתאים להן... אבל אני באופן אישי דווקא הייתי הרבה הרבה יותר רגועה כשהיא הייתה לידי, מאשר כשהבכור היה בתינוקייה וכל הזמן דאגתי מה איתו ואולי הוא בוכה עכשיו...)

והחדר שלי היה ליד התינוקיה. שמעתי אותם בוכים הרבה זמן שהלב נקרע... 

אצלי זה הולך להיות בעז"ה ילד 3 ואני ממש מפחדת מביות למרות שאני רוצה בכך...

מלחיץ אותי שהרגע רק ילדתי ואני צריכה לדאוג לו להכל...

דרך אגב...אם אני מחליטה על ביות מאותו רגע שילדתי הוא צמוד אלי או שיש זמן כלשהו של התאוששות?

אני אחרי הלידה הייתי על סף עילפון... ההמוגלובין צנח ל7 או משהו כזה..
אז אחרי שהנקתי אותה, התינוקת באמת לא הייתה איתי איזה שעתיים.
אחר כך היא הייתה צמודה אליי, ואני עם המוגלובין כזה נמוך (לא רציתי מנות דם), ולא היה קשה לטפל בה..
כי סה"כ מה היא צריכה? החלפת טיטול, מוצץ נופל, הנקה.. רוב הזמן הם ישנים...
(כמובן זה לא תמיד ככה, אבל נראה שבד"כ.. כי זה ממש גיל 0..)

תודה שאתן חוסכות לי לכתוב את תחושותי...

אני ילדתי בלניאדו, ותמיד אחרי הלידה לקח כמה שעות עד שהגיע. (לי זה היה יותר מידי...) לוקחים אותו לבדיקת רופא וכו'...

כשאין כח - את שמה אותו בתינוקיה, אבל כך יש לך את האופציה. כשהוא לא בביות, לפחות בלניאדו, לא יודעת מה הכללים במקומות אחרים - את צריכה להניק בחדר הנקה. הרבה יותר נח ורגוע להניק בחדר מתי שרוצים...

ואני אישית ממש חמה על ביות לעצמי, אני רוצה את האוצרות שלי לידי. אבל ממש אין לי זכות דיבור כי זכיתי ללידות קלות ב"ה. בכל אופן אני ממליצה לפחות לנסות ולהתחרט אם קשה.

והמלצה נוספת - בלילה האחרון, לפני שאת אמורה לנחות חזרה לשאר הילדים - לשים בתינוקיה ולישון טוב... כדי לאגור כח...

עם הראשון הייתי באלף ועם השני הייתי בבת

כך עשיתי בלניאדו והיה מעולה!

אחרי יום וחצי בערך

התאוששתי מהלידה

והיה לי כוח לביות.

וברור שאין כללים

תלוי איזה לידה עברה עלייך

איך הגוף מתאושש

וכמה התינוק רגוע..

ויהיו עוד הרבה ימי ביות בבית...

בלידה האחרונה, התעקשתי עם הצוות על ביות (ילדתי בבי"ח שבו לא תמיד יש חדר ביות). האחות אמרה לי אותו דבר: ומה אם התינוקת תבכה כל הלילה ותפריע ליולדות אחרות?

וחשבתי לעצמי: למה, למה זו האקסיומה- שתינוק בוכה בלילה? ממה שחוויתי עד כה ראיתי שתינוק שנמצא ליד אמא שלו- אין לו שום סיבה לצרוח כל הלילה. בחיים לא קרה לי, כשהייתי בבית, שהתינוקת בכתה כל הלילה. הפוך- אם היא לידי, קרוב קרוב זה הדבר הכי מרגיע בעולם.

נכון, לפעמים יש תינוקות ואמהות שקשה להם עם תחילת ההנקה והלילות לא פשוטים. אבל לומר את זה בתור דבר ברור- שתינוק בוכה בלילה- למה ומדוע? אם תינוק בתינוקיה בוכה ואמא שלו לא מגיבה מיידית כי היא לא שם- אז יש לו סיבה טובה לבכות הרבה. אבל אם אמא מרימה באופן מידי- למה שיבכה?

(ושוב- מי שקשה לה שלא תעשה ביות, אבל נראה לי שצריך לזכור שהמציאות של תינוקיות והפרדת ילודים מאמהותיהן היא מציאות חדשה, מומצאת. ברוב הדורות מאז בריאת העולם- אמהות היו צמודות לילודים, ולא סתם)

אצלי התינוקת בהחלט בכתה רוב הלילה, בשני הלילות שהייתי בבית החולים.

למה? אולי כי היא רגישה למוצרי חלב (גילינו את זה אח"כ) ובשלב הזה עוד לא נמנעתי מכך, אולי מסיבות אחרות, אבל בפועל זה מה שהיה.

זו אחת הסיבות שכל כך שמחתי שהייתי בביות, כי יכולתי להיות איתה ולטפל בה.. (מי היה מרים אותה כל הלילה בתינוקיה?) לשכנה לחדר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות ולקחה את האופציה הזו בחשבון..

בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שאולי בד"כ תינוק באמת לא בוכה כל הלילה, אבל לפעמים גם זה קורה, ודווקא כשזה כן קורה אז לדעתי זה מתי שתינוק הכי צריך מישהו שיהיה איתו, והכי פחת נכון לשים אותו בתינוקיה (אולי פיתרון טוב יותר זה באמת להביא ביביסיטר כדי שגם האמא תוכל לנוח מהלידה).

ויפה בעיני שהמסקנה שלך מזה היא אכן שהביות הוא טוב גם למצב כזה, ולא להפך- שבגלל שהתינוק בוכה אז רצוי שלא יהיה ליד אמא שלו.

מצב אחרי לידה

מידת העזרה שתהיה לך

אפילו בתשלום.

לקחתי בעבר בייביסיטר בוגרת, חיית לילה, למשך הלילה.

זה היה שווה כל שקל!!

החזיקה אותו כשהתחיל לבכות, ואם לא נרגע - הביאה אותו למיטה שלי להנקה. 

זה טבעי, טוב ובריא שהתינוק יהיה צמוד לאם.

זה טבעי, טוב ובריא שהאם תנוח לאחר הלידה.

ובאותה תמונה פסטורלית המשפחה היא זו הנותנת את התמיכה, המאפשרת את השילוב של שניהם - לנוח כאשר התינוק צמוד.

באין משפחה שיכולה לתת זאת מכל סיבה שהיא - לדעתי זאת הנקודה שכדאי להתגמש בה, ולקחת עזרה אחרת (אומרת את זה מניסיוני האישי שלי, בהשוואה ללידות בהן לקחתי עזרה או לא).

עוד הערה: ביות זה שם כולל לשירותים שונים בבתי חולים שונים. לדוגמא:

בלניאדו הנוהל הרגיל הוא שמביאים לך אותו רק לאחר כשעתיים ויותר (אלא אם כן את מאוד מאוד מאוד מתעקשת להתלוות אליו לבדיקות, או לחילופין לקחת אחות פרטית בתשלום ללידה שדואגת שתתלווי לבדיקות). בלניאדו יש גם תינוקיה, כך שאם את רוצה את יכולה להשאיר אותו זמנית שם. מידי יום את אמורה להביא אותו למחלקה למשך שעתיים לזמן הבדיקות, או לחילופין לבקש לקרוא לך כאשר תורך מגיע, ולהתלוות אליו.

בעין כרם הנוהל הוא שלאחר הלידה את מתלווה לתינוק, לבדיקות שנעשות בחדר מיוחד במחלקה בה את מאושפזת. לאחר מכן הבדיקות היומיות נעשות בחדרך. לפני השחרור שוב בודקים את התינוק ומדריכים אותך בחדר המיוחד לכך, יחד איתך. אם את מעוניינת.

שיהיה בהצלחה!

האם ג"כ ניתן להתחרט כמו בלניאדו?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647588#7213233

וביות שם, מאז שהוא מגיע אליך כמה שעות אחרי הלידה (לטעמי הרבה יותר מידי. אולי אפשר להתעקש על פחות.. אני לא יכלתי.) הוא כל הזמן שם, למעט שעתיים בבוקר.

בכל מקרה יומיים-שלושה אחרי הלידה אני כבר בבית... ואז יש לך זמן לכל הביות שבעולם

(מעתיקה לך תשובה שכתבתי לאחרונה בשרשור דומה שנפתח כאן..)

למה?

מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,

מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',

יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.

וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.

לרכך את הנחיתה הזאת.

וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?

את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...

לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.

כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.

אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.

אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.

נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..

ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..

ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.

אם את בוחרת בביות אז שכנתך לחדר היא גם בביות.

זה שונה מבית חולים לבית חולים.

(אני העדפתי להיות בבית חולים שבו משבצים מבייתות לאותו חדר.)

לתינוקיה כי יש לך בבית עוד זאטוטים ויש לך לילה אחד לישון 5 שעות
והתינוק של זו שלידך צורח רעב והיא מסרבת לתת לו מטרנה ולא קלטת שיקח לה עוד 24 שעות עד שיהיה לה מספיק חלב

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי
ולמדתי שלא יקרה שום אסון אם ארדם קצת בשקט

בדיוק כמו שיום קודם הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו, ככה יום אחרי הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו.

מי שרוצה להרחיב, אני ממליצה על הטקסט המאלף הזה .

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי, ולמדתי שלא יקרה אסון אם אחסיר קצת שינה. בשביל זה אני אמא מצרה היום מאוד מאוד על ההתחלה המבאסת שהייתה לגדולים שלי...

לא אמרתי שאף פעם אין קשיים בהנקה, אמרתי שהם לא בגלל התיאוריה שהמגיבה שמעליי זרקה בצורה בוטה שכזאת, כאילו הקב"ה התבלבל ויצר אותנו כך שרק 24 שעות אחרי הלידה הגוף שלנו מסוגל להזין את התינוק.

(החתימה שלך תתאים פה )

וגם אני מעדיפה להיות בבית חולים שמפריד בין מבייתות ללא מבייתות. ממליצה גם ללא מבייתות להכניס את זה למערך השיקולים שלהן בבחירת בית חולים.

גם את היית פעם אמא צעירה.

נכון שיהיה נחמד מאד מצד בית החולים להפריד כאלה שרוצות לשים בתנוקיה ולישון וכאלה שרוצות ביות

אבל אם הוא לא עושה את זה זאת שרוצה את התינוק לידה לא אשמה.

יש כאלה שנולדים רעבים
כשנולד לך תינוק כזה זו התעללות לא לתת לו לאכול תוספת כי את חושבת שהקולסטרום שלך מספיק לו.
כאמא ל8 אני יכולה לומר שיש ילדים שהיו רעבים ויש ילדים שלא
וכן, זה נורא מעצבן להחסיר שעות שינה בגלל תינוק של מישהי אחרת
 כשאת יודעת שאת חוזרת לעוד הרבה ימים בלי שינה שאת מקדישה לתינוק שלך

חילזון מתוקה- אכן כאמא צעירה- רציתי ביות, היה לי קשה בלילה
אז ביליתי לילה שלם בחדר הנקה של התינוקיה ולא ציערתי את חברותי לחדר
לא שאני כזו צדיקה אבל אם הן בחרו להשאיר תינוקות בתינוקיה כדי לישון
שהתינוקת שלי תעיר אותן?
זו דרך ארץ בעיני

צריך להיות ממש חזקה בשביל להתחשב בצורה כזאת...אני רגילה שתינוקות נולדים הם לא רעבים אלא רק עיפים...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647826#7215016

לא יודעת אם היא לקחה ביות מלא אבל מה שבטוח אח"כ בבית היא היתה בביות חלקי כי התינוק לא היה איתה אלא עם אמא שלה!!!

ביות מלא מחייב אותך להרבה עזרה מבחוץ!!!! לא לכל אחת יש אפשרות שהבעל או אמא ישהו על ידה במשך היום או הלילה כדי שתוכל לנוח.

אני למשל חיכיתי לבעלי כדי להיכנס למקלחת....

בס"ד

ביות!!!

בלידה של הבת הגדולה וגם בלידה של הבן הייתי בביות חלקי, ככה חשבתי שהכי טוב לי אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי.

בלידה של הבת הגדולה לא הייתי מעוניינת שיעירו אותי בלילה,ולאחר שהתפתח לה צהבת אז הבנתי שממליצים על הנקה מלאה כדי למנוע זאת.

בלידת הבן כבר ביקשתי שיעירו אותי בלילות להניק.

את הבן ילדתי ביום ראשון בשבוע, ובכל הימים אח"כ היו מלא לידות ככה שהתינוקיה התמלאה ב"ה עד 0 מקום. ביום השלישי לאישפוז עד שבאו להעיר אותי בלילה ראיתי עליו שהוא כ"כ בכה וצרח כי האחיות היו עסוקות בכל התינוקות החדשים שלא הספיקו לבוא להעיר אותי.

בלילה הרביעי שמתי אותו לידי בלילה, כדי לא להיות תלויה בזמן הפנוי של האחיות.

אני ממליצה על ביות בעיקר בלילות!!! וזה מה שאעשה בע"ה בפעם הבאה.

כי בכל מצב של ביות חלקי, ממש אי אפשר לדעת כמה התינוק בוכה ובוכה ללא אפשרות של האחיות לגשת אליו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גם אני הרגשתי שהשהות המשותפת עם התינוק ממלאת אותי באנרגיות, בצורה כמעט לא טבעית

ואם ארגיש צורך הוסיף גם את הלילה. רק שאני ממש לא מסכימה שהתנו לו בקבוקים.

אם יש לכן המלצות על עוד שרשורים שכדאי לנעוץ תתנו לנו קישור ונצרף...

(אני מדברת על ההודעה הזו)

וזוכרת את זה כסיוט גדול למרות שלידה עברה בקלות

הוא נולד רעב וינק בלי הפסקה ואחרי זה גם אכל תוספת ואז עשה קקי ואז עוד פעם ינק ואכל תוספת

לא ישנתי, כמעט לא הלכתי לארוחות וכאבו לי עיניים מחוסר שינה

בברית בכיתי בכי הסטרי מעייפות

מאז רק ביות חלקי כשתינוקות נמצאים בערך 6 שעות בתינוקייה בלילה 

אני רק מנחמת את עצמי שזה ייגמר ואני יחבק אלי את הדבר הטהור, הרך, המתוק ביותר שקיים...

כשאני מתפללת להריון, זו התמונה שאני רואה מול העיניים - תינוק בן כמה שעות מחובק בידיים שלי -אין אושר צרוף מזה! אין!!

יומיים בבית חולים - בשבילו זו תקופת חיים שלמה, ממש רואים פיזית שהוא כבר משתנה עד השחרור, כמו שאני לא משתנה בשנה! אבל בשבילנו זה זמן קצרצר - רק יומיים! לא יכולה לחשוב שאני אפסיד זמן איתו מהתקופה הקצרצרה כל כך הזאת, הכי הכי מתוקה וחסרת אונים שלו. אפילו כשאני צריכה "להפרד" ממנו לטובת לשים אותו בעריסה לידי כשאני אוכלת - אני מתגעגעת... כשאני ישנה אני שמה עליו יד... כשהייתי בבית חולים שדרשו להפרד ממנו בבדיקות - זה היה כמו לחתוך בבשר החי!!

אין מצב בשבילי בלי ביות. שום מצב בעולם. לא יכולה לדמיין את זה! תינוק שרק נולד זה הדבר הכי צמוד ומתכרבל שיש בעולם.

הנה, שיתפתי.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.