אנחנו כן מחסנים, בכל החיסונים שהם "חובה" (ולא בחדשים, הממולצים, כמו שפעת...)

את הגדולה חיסנו ממש לפי ההוראות של טיפת חלב... ואחרי כל חיסון, זכינו לכל תופעות הלוואי, ממש כמו בחוברת שמחלקים בטיפת חלב...

את השני חיסנו בכל החיסונים, אבל- את כולם דחינו קצת (את של גיל חודש, בגיל חודשיים וכו'), ופיצלנו (במקום לקבל שתי זריקות באותו יום, הגענו חודש אחרי חודש ובכל פעם קיבל אחת), וב"ה לא נרשמו שום תופעות לוואי.

אומנם, זה לא ניסוי מדעי (כי תופעות הלוואי משתנות מילד לילד)

אבל מכירה כמה אמהות שניסו את ה"שיטה" וטוענות שזה הקל מאוד על תופעות הלוואי!

האחות בטיפת חלב לא התלהבה במיוחד, אבל גם לא התנגדה במיוחד...

ההגיון שמאחורי ה"שיטה"- משרד הבריאות ממליץ על חיסון בגיל הכי צעיר הגוף מסוגל להתמודד איתו. ככל שהתינוק גדל מערכות הגוף מבשילות, ובכללן המערכת החיסונית, וההתמודדות עם החיסון טובה יותר.

צירוף החיסונים השונים לביקור אחד, נועד רק לחסוך זמן ותורים. אבל מכביד על המערכת החיסונית של התינוק...

זו דעתי האישית,

אני לא רופאה, לא אחות, ולא רוקחת...

שיחסן, שיסמוך על מי שכן השקיע שנים בלימוד העניין.

יש סיכון בהסתמכות על מגיבות שאינן רופאות ולא אחיות...לא?

 תשובה מקצועית כדאי לקבל מגורמים מקצועיים. .. 

היא ציינה בפוסט שלא רוצה להתחיל וויכוחים והתלהמויות.

זהר

חושבת שכדאי לך לחקור באינטרנט שם תמצאי הרבה מידע.

תצליבי כדי שיהיה אמין.

ותתיעצי אפילו אם האחיות בטיפת חלב יתכן שהן יוכלו לעזור.

גם מאמינה שיש מטפלות טבעיות והומופאתיות שמבינות בנושא.

בהצלחה.

כמו שיחה חופשית בגינה, אנשים כותבים בזרימה, ויש כאן נושאים רבים שתמיד מביאים להתפרצות רגשות, אז כמה שתבקשי- לפעמים זה מגיע למצבים כאלה...

יש כמה חיסונים שהוכנסו אחרי שילדיי גדלו, ונראים לי מיותרים ומעולם לא טרחתי לחסן. לדוגמא רוטה. בשביל מה? כולה וירוס. אז הילד יחלה, ישלשל, ואולי אפילו יצטרך קצת אישפוז עם עירוי. אז מה? נשמע לי כמו חיסון שנועד להוריד את אחוז המאושפזים ולפנות מיטות.

עוד חיסון שמרגיז אותי ואחסן הוא חיסון אבעבועות. הילדים שלי דווקא כן התחסנו ושניהם חלו באבעבועות, אמנם גרסה קלילה של המחלה, אבל עדיין יש חום וצריך להשאר בבית ולא להדביק. ואני יודעת על עוד כמה ילדים שחלו בזה למרות החיסון. 

את החיסון שהוכנס לא מזמן, של החיידק המוחלש של פוליו, אין מצב שאתן לילדי. קראתי על זוועות. מילא אם זה היה חיידק מת, כמו שחיסנו עד היום, אבל זה חיידק נוראי ממש שמוכנס לגוף ילדינו!! 

כנראה שלא הייתי מאושפזת עם ילד או תינוק קטן למשך תקופה.

כי זה לא כולה אישפוז קצת ועירוי. זה אישפוז של לפחות חמישה ימים (עד ששוללים חיידקי נותנים אנטיביוטיקה דרך הוריד)

וזה דקירות פעמיים ביום כדי לראות את ההתקדמות והשיפור.

זה ילד ברוצה לרוץ אך מחובר לאינפוזיה או תינוק קטן שמחובר לצינורות.

לא יודעת מה איתך. אבל אני מעדיפה לחסן בחיסון הקטן הזה ולא להיות מאושפזת ודואגת לילד שלי.

והלוואי שהילדים שלי לא יגדלו עם ילדים שההורים שלהם החליטו ששטויות להתאשפז ובגללם יאשפזו ילדים אחרים. 

הסיכוי להידבק מרוטה וגם להתייבש מאוד קלוש מאוד. ולי אישית, אחרי שעשיתי את השיקול שלי והתייעצתי עם הרופאה, והחלטתי שאין לי שום כוונה לחסן רק כי אולי הם יחטפו את הוריוס הזה שהוא לא כל כך נפוץ וגם לא היה כל כך נפוץ עוד לפני שהחיסון הוכנס לסל הבריאות. 

הבת שלי נדבקה מסתם וירוס (ועוד עשרות פעמים במהלך חייה וחיי אחיה) שגורם לתופעות דומות, ואושפזה למשך שבוע בגלל התייבשות. ואני יודעת בדיוק מה ההשלכות, אבל אין לי שום כוונה להכניס לה סתם חיסונים של "ליתר בטחון" כאלו .זה לא נחוץ מאוד כמו אדמת, חזרת וכו'. 

אבל קראתי כמה וכמה סיפורים על נזקים שהסב החיסון בימים עברו. והוכח שזו תוצאת החיסון. ועזבי, את מוכנה להכניס לגוף של הילד שלך חיידקים חיים שהם אמנם מוחלשים אבל אם הם יקבלו אצלו סביבה ביולוגית נוחה הם יתחזקו ויפרו וירבו ויגרמו לילד משותק? אני לא. 

בפורום... אז נא להרגיע.

אף אחד לא גורם במילותיו כאן לדברים הרי גורל לאנשים נורמלים.

פוליו  וזו מחלה שסובלים ממנה לנצח      אני חיסנתי את כולם בזמן

אמא שלי היתה מחסנת לפי המשקל של הילד (אצלנו קטנים ביחס לגיל)

בנוסף את החיסונים שאין להם גיל ספציפי אמא שלי היתה דוחה מהחורף לקיץ (בחורף תמיד ילדים לפני/תוך כדי/אחרי להיות חולים).

בהצלחה

אני גם מאד מתעניינת בתחום, קוראת, שומעת הרצאות מצליבה מידע

ואפילו מתייעצת עם אנשים מנוסים, שניסו לא לחסן בהכל או שחיסנו בהכל..

לא הגעתי למסקנה חד משמעית, לכן אני כן מחסנת אלא שאני עושה זאת בכל מיני אופנים:

- מפצלת חיסונים שהם כמה מנות בבת אחת. דווקא אצלי אחות טיפת חלב לא כל כך התנגדה..

אולי כי אני ממילא לא מגיעה כל כך, והיא העדיפה שלפחות אגיע גם אם זה במציאות שהוכתבה על ידי?

- אם איני טועה, קראתי שבהרבה ארצות נוהגים לחסן רק מגיל שנתיים, מה גם שמערכת החיסון מתפתחת רק בגיל 3 חודשים..

כך שכל חיסון שאני יכולה לדחות, אני דוחה כמה שאפשר.. לפני כל חיסון שואלת את אחות טיפת חלב מה בדיוק החיסון ומה יקרה אם הוא יידחה קצת, מה ההסתברות שיקרה חלילה משהו וכו'..

- יש חיסונים שהתווספו רק בשנה האחרונה. נדמה לי שפוליו... כך שאולי במקרים כאלה של חיסונים חדשים, יש לך אפשרות תמרון גדולה יותר להחליט האם תרצי או לא..

 וכמובן מתפללת לקב"ה שיתן לי את הבינה להחליט נכון..

הצלחה רבה ובחירות טובות!!

אני מחסנת בהכל ונעזרת בעצות החכמות שנתנו למעלה (לא בחורף, לא ביחד וכו')

כי כל פעם שחקרתי ככל שהעמקתי הגעתי להאשמה ההדדית- החברות מייצרות חיסונים כדי להרוויח כסף ובנוסף אנחנו שפני הניסוי מחד ומאידך ההורים שלכאורה ילדיהם נפגעו מהחיסון מונעים ממניעים לא כשרים בבואם לתבוע את החברות בבית המשפט.

כל צד מתבסס על מחקר אחר שלבסוף מסתבר שחלק ממנו מפוברק (גם המדען צריך להרוויח משהוא לא?...)

ולכן כמו שכתבתי, אני מחסנת בהכל עם סייגים קלים וכן קשובה מאוד לאחות שאצלנו היא דווקא בעלת ידע רחב ושמחה לשתף בו כדי שאגיע להחלטה שלמה.

אני לא מחסנת החדשים- שפעת וכדו' שהם לא חובה מטעם משרד הבריאות.

דווקא הוא המליץ לי שאם אני חוששת את הרוטה לא לעשות ולפצל חיסונים, הוא לא שלל שאין בעיות אבל הוא הציג את הרווח וההפסד זה מול זה והסביר לי ממש יפה מה חשוב מאוד ומה פחות.

בתחילה האחות לא אהבה את הרעיון לפצל,

 אבל אחרי שהבת שלי פירקסה (אגב , למפרע התברר זזה לא היה קשור לחיסון היה לה דלקת ריאות קטנה שלא ראו והחם לא ירד לה בגללה) הם כבר לא לוקחות אחריות ומפצלים לה מלכתחילה...

מי שגר בהודו חייב לחסן לצהבת B בגיל אפס, מי שגר בסביבה אחרת (בכוונה לא מפרטת בדיוק) יכול לחכות עם זה לגיל מאוחר יותר.

מי שהילד שלה מבלה בג'יבורי מאובטח בקניון ומשחק בבית רק בצעצועי פלסטיק יכול אולי לחכות עם הטטנוס מה שלא יכול מי שזוחל בחצר על אדמה ומשחק באנטנה שבורה ממוחזרת...

אני ממליצה ללמוד לא מפורומים אלא מרופאים שתומכים בתוכנית חיסונים אישית לספר מה אורח החיים שלכם ועפ"י לבחור מה דחוף, מה מיותר ומה יכול לחכות.

יש רופאים שיעזרו לך בזה

החיסון הראשון שעושים הוא צהבת B אבל בגיל שלה יכול להיות שכבר יציעו לך ביחד עם זה את המחומשת שעושים בגיל חודשיים

הראשון- צהבת B. מחלה שההדבקה בה מתבצעת מדם אל דם בלבד. לא רוק. לא שרותים. תכלס, אם לא הולכים להתנדב במדא מה הסיכויים להגיע למגע דם-דם? אפסיים. אז למה מחסנים בגיל יום? כדי שכל האוכלוסיה תהיה מחוסנת.

אז למה לא? כי יש אנשים רגישים לחיסון הזה, וההתחסנות בו תרגום להם לבעיית עור חמורה ממנה בודאי הם יסבלו. אוטופיק דרמטיטיס- מוכר? הרבה ילדים נפגעים מזה ולא יודעים למה. אם בודקים למשל בביקום- אפשר לראות שאלה הילדים שרגישים לחיסון. מי שלא רגיש עובר את זה בשלום. אז מה עדיף: בעיית עור מטרידה או סיכון קלוש קלוש לצהבת? רק צריך לזכור שאם הולכים למדא צריך להתחסן. בלימודי אחיות ורפואה מתחסנים בכל מקרה...

פוליו וטטנוס- חיסוני חובה ממש. אבל הטטנוס המומת. הוא מביא ל תשעים ומשהו אחוזי חיסון. ביחד עם המוחלש הוא מביא ל 99%, אבל לפני כעשר שנים הורידו את המוחלש כי הגיעו למסקנה ש 90+ אחוזי חיסון זה מספיק, והתועלת של המוחלש ממש לא שווה את הנזק - של החיידק זורם בביוב...

חזרת, חצבת, אבעבועות- דווקא עדיף לחלות בתור ילד, כי אז החיסון אמיתי וחזק, והסיכון במחלה נמוך מאוד. לעומת זאת לחלות כמבוגר- יותר מסוכן. חיסון מלאכותי, ע"י זריקה נותן חסינות חלקית, ולא מעט חלו בגיל מבוגר כשנחשפו לחיידק שעבר קצת מוטציה. החיסון הטבעי של מי שחלה בילדותו- הגן מפני כל סוגי החיידק גם לאחר שינויים, אבל מי שקיבל חיסון- יש לו סיכוי גבוהה יותר לחלות בגיל 30+ ואז הסיכונים גבוהים יותר.

אבל לא נחשפים לחיידקים אם כולם מחוסנים. נכון ולא נכון.

תמיד יבוא מהגר מארץ אחרת, או יסעו לטיול וכו'...

אז למה מחסנים?

כי אנחנו תרבות של נוחות. למה להישאר שבוע בבית עם ילד בוכה ועצבני אם אפשר למנוע את זה ב 5 דקות ביקור בטיפת חלב?

אישית אני מחסנת, אבל רק אחרי גיל שנה. ואף פעם לא צהבת B 

ובעז"ה שכהן יהיו בהריון באזור גיל 30 וידבקו באבעבועות?! זה מסוכן!

ממה שאני יודעת יש כמה סוגים שונים של צהבת. המשותף לכולם זה שזה גורם לגוון צהוב של העור (ומכאן השם 'צהבת'), וזה נגרם מבעיה בפירוק של הדם (הכבד אחראי על זה).

צהבת יילודים (מה שאת שאלת עליו) זה צהבת פיזיולוגית, מה שאומר שזה לא נגרם מחיידק, אלא מחוסר בשלות של המערכת (הכבד לא מתפקד עדיין באופן מספיק יעיל), וזה מופיע להרבה תינוקות, ולרוב לא מסוכן (כמובן צריך לעקוב). קרינה של שמש (וגם קרינה מלאכותית שמקרינים עליהם בבית החולים) עוזרת בפירוק של הבילירובין ולכן עוזרת לריפוי.

החיסון שנותנים הוא נגד צהבת B, שכמו שנכתב מדבק רק במגע דם לדם ולכן בכלל לא שכיח.

ויש גם צהבת A, שזה מחלה שאנשים עוד חולים בה היום, ואין נגדה חיסון..

[כל מה שכתבתי זה מידע כללי בנושא, לא למדתי על זה באופן מסודר ולכן יכול להיות טעיתי בחלק מהדברים. בטוח אפשר למצוא מידע יותר מדוייק ברחבי האינטרנט]

המשמעות היא בידוד מוחלט- נתנו לנו חדר משלנו, כלי אוכל משלנו והכל משלנו אפילו משחקים כי זה היה מדבק בצורה בלתי רגילה...

אמא שלי כמעט השתגעה ומהאופן שבו אנשים הגיבו כשסיפרה במה אנחנו חולים היה ניתן להבין שעלולים אף למות מזה...

(כפי הבנתי כילדה קטנה...)

אז לא נראה לי מתאים להידבק בצהבת B...

מספיק לומר שמחסנים מתוך עצלנות, כנראה שיש מחלות שלא שוות את זה.

החיסון הוא לצהבת A שמועברת באמצעות מים או אוכל. צהבת B היא הקשה יותר והיא מועברת דרך דם או נוזלי גוף אחרים, לא מקבלים חיסון לזה באופן שיגרתי אלא רק רופאים ואנשים שנמצאים בקבוצות סיכון להדבק.

צהבת A מאתר מכבי: http://www.maccabi4u.co.il/13512-he/Maccabi.aspx

צהבת B מאתר כללית: http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/hepatitis_b.aspx

http://www.tipa.co.il/articlePage.asp?articleId=61#5 (מידע על החיסונים באתר של טיפת חלב).

ממה שכתוב פה- החיסון עליו דובר כאן, הוא אכן נגד צהבת B, והוא ניתן מיד עם הלידה, עוד מנה בגיל חודש ועוד מנה בגיל 6 חודשים.

בנוסף, יש גם חיסון נגד צהבת A (זה חודש לי עכשיו, תודה!) והוא ניתן בגיל שנה וחצי, ועוד מנה בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי.

ממה שאני יודעת החיסון לא הגיע מתוך נוחות,

אלא מהסכנה של סיבוכי אבעבועות.

יש אחוז מסוים (לא גדול בכלל, אבל קיים) של זיהום של אבעבועות וסיבוך רציני של המחלה.

על מנת למנוע את הסיבוכים שיכולים להיות בעייתיים (בררתי בעבר הרחוק, לא זוכרת במדויק מה הסכנה בסיבוך)

המציאו את החיסון.

א. גיל 17 זה לא ילד. אני כן חושבת שאם ילד לא נדבק באבעבועות רוח עד גיל 10 בערך, בהחלט כדאי לחסן אותו.

ב. כל מחלה היא משהו אחר. דלקת קרום המוח אכן יכולה להסתבך גם בגיל צעיר- בינקות ולכן מחסנים נגדה. בכל מקרה- החיסון הוא נגד סוג אחד של דלקת , ולכן גם ילדים שמחוסנים עלולים לחלות בסוג השני.

לא קראתי את כל השרשור. רק את שאלתך. לכן סליחה מראש אם אני חוזרת כבר על דברים שנכתבו אבל,

את חסרת אחריות! ויש מצב שאת עוברת על איסור מהתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"...

בהצלחה.

(אולי להפך)

ולכתוב תגובה כזו מאנונימי זה פוגע ולא ראוי.

(לא הגבתי כל השרשור, כי גם אנו בהתלבטות דומה. בפועל באמת לא מחסנים לפי הגילאים שטיפת חלב ממליצה, ומאחרים הרבה מהחיסונים).

לא קראתי פה הכל, אין לי כוח...

בכל אופן כמה דברים:

א. ישר כח שאת רוצה ללמוד את הדברים. בעיני זו אחריות הורית. לא "לסמוך" על ההמלצות הרגילות וגם לא ליפול לפחדים מהמתנגדים לכל חיסון. יש הרבה דרכים באמצע, ולכל משפחה מתאימה דרך אחרת, מכיוון שהנתונים משתנים.  אגב, זה אחד הדברים המוזרים בהמלצות הגורפות. הרי יש הבדל בין תינוק יונק, שנמצא בבית, וגר באיזו גבעה בשומרון לבין תינוק עם תמ"ל, שנמצא עד 4 במעון וגר בעיר. בוודאי שהאחרון חשוף יותר מהראשון ולכן שיקולי החיסון משתנים.

ב. אני יכולה להמליץ לך על שלוש דרכים ללמוד את הנושא ולהחליט:                                                                         1. להתחיל לחרוש בספרות המקצועית ובאינטרנט הלוך וחזור בין המון אתרים, מאמרים ודעות. זו עבודה קשה, שאת חלקה אני עשיתי בעצמי. צריך לדעת לסנן הרבה שטויות, לבקר הרבה דעות, אבל בסוף מתקבלת איזושהיא תמונה כללית והבנה עקרונית של הנושא.

2. יש מרכז בתל אביב, שנקרא "mamay", את יכולה לחפש בגוגל. זה מרכז רפואי לילדים, שמשלב רפואה קונבנציונאלית וכזו שלא... בנושא החיסונים- הם פשוט קובעים איתכם פגישה ובה פורשים בפניכם את הכל: היתרונות, החסרונות, הסיכונים. בסופו של דבר- ההחלטה היא בידכם אבל קיבלתם את כל המידע. (המחיר הוא לא נורא כ"כ, למיטב זכרוני).

3. יש רופאים קונבנציונאלים, בקופ"ח שונות, שמחזיקים בדעות קצת אחרות לגבי החיסונים. את יכולה לאתר אחד כזה באיזור שלך ופשוט ללכת להתיעץ איתו. אני יודעת על רופאים שממליצים לפצל חיסונים, לדחות חיסונים, לא לתת חלק מהחיסונים. כמובן שאת יכולה לקבל הסבר מהרופא...

ובסוף- לגבי הקטנה: את לא צריכה להילחץ מזה שהיא לא מחוסנת עדיין, במיוחד אם היא יונקת. מה שכן, לדעתי כדאי לך לבדוק קודם כל את נושא הטטנוס, השעלת והפוליו. למה? טטנוס- זו לא מחלה מדבקת אלא חיידק שנמצא בשטח- אדמה, ברזלים. כשילד מתחיל לזחול, במיוחד באיזורים כפריים- יש לו הרבה מגע עם הדברים האלה. שעלת - עלולה להיות מסכנת חיים עד גיל חצי שנה, ופוליו- בגלל כל הסיפור שהיה לפני שנה בערך.  

שוב- לא בלחץ, אבל בתהליך הבדיקה- הייתי בודקת קודם כל את אלו.                           

(במבחינה טכנית- כדאי לך לדעת שיש הרבה שילובים של חיסונים. יש שעלת- דיפטריה- טטנוס, יש טטנוס ודיפטריה, יש פוליו- שעלת- דיפטריה- טטנוס- דלקת קרום המוח, יש פוליו לבד, וכו' וכו'. )

בהצלחה!!! ורק בריאות, כמובן...

הבנתי מהם שיעוץ החיסונים הוא פתוח לכולם.

קודם כל אני אישית בעד חיסונים

1. כפי שהבנתי שגם רב אויבי חיסונים מחסנים נגד דיפטריה וטטנוס. בעיקרון תינוקות לא שורדים את דיפטריה למרות שהיום בארץ אין ממי להידבק אבל את לא יודעת במה חיולים מהגרים מאפריקה

2. בקשר לאדמת- אם את עצמך לא מחוסנת אז ילדים ידביקו אותך. ואותו דבר עם אבעבועות

3. שנה שעברה בזמן של סיפור של פוליו רבנים אמרו לחסן. כלומר זאת דעת התורה

אני אישית מכירה הרבה כמה אנשים שחלו בפוליו ונשארו נכים ולא מכירה אף אחד שקרה לו משהו בגלל חיסון

4. יש לדעת שלא עושים חיסונים כשיש פריחה או מרגישים לא טוב. אם היו חולים במשהו רציני אז מפסיקים לעשות חיסונים לתקופה

5. למה נקודת הנחה שלך דווקא שיש חיסונים מיותרים? אולי הפוך ואין מספיק חיסונים היום? לדוגמא בברית המועצות היה גם חיסון נגד שחפת. בגלל אופנה טבעונית? העניין הוא שבדור קודם אנשים הגזימו עם כדורים ותרופות, אז היום הגיעה תגובת נגד.

6. אני זוכרת שבכיתה ח' ילד משכבה שלי נדבק בצהבת, אז נא לא להגיד שצהבת עוברת כמו איידס. ומחלה עשתה נזק רציני  

7. מוזר בעיניי שאת לא תשאלי את רופא אבל תשאלי את לא ברור מי שיודע לא ברור מה מי לא ברור איפה 

8. לחילונים טבעונות לפעמים משמשת כתחליף של דת הרי יהודי חייב להאמין במשהו, וזה גם נותן השליה של חסינות וביטחון

אני לדג' לא זוכרת את הרשימה בע"פ וזה תמיד גם ככה בא מפוצל אז די בזבוז זמן לחכות לישוע ממידע לגמרי לא מוסמך כמו פה. 

ועוד סיפוק קטן לסיום.

שכהנ שלי ריחמה על בה התינוק שעלול לקבל חיסון מיד אחרי הלידה וביקשה לא לחסן אלא רצתה לחכות ישגדל קצת. . 

כעבור חודש וחצי היא הגיעה איתו לרופאה עם חום גבוה ובניסי ניסים הרופאה ביררה עם הוא קיבל את החיסון בביה"ח. ככה זוהתה המחלה (אין לי מושג איזו) והיא הוטסה לטיפול נמרץ ילדים. עכשיו קצת מצחיק לי הרחמים המצחיקים האלו על בכי קטן של תינוק כשאנחנו יודעים שזה לטובתו- וכן - זה בהחלט יכול להציל חיים אז מה הקטע? 

נראה לי שלרוב מי שלא מחסנת זה לא כי היא מרחמת על התינוק שיבכה מהזריקה, אלא כי היא חוששת חשש אמיתי מההשפעות של החיסון (לא הבכי של הדקה-שתיים, אלא השלכות יותר חמורות, שמופיעות בחלק קטן מהמקרים). אז לשאול 'מה הקטע' נראה לי פחות שייך כאן..

וגם גישה של לתת את החיסונים יותר מאוחר זה מאותה סיבה- כי המערכת החיסונית של התינוק לא לגמרי בשלה בהתחלה, ולכן יש תינוקות שיגיבו יותר טוב לחיסון אם הוא ינתן יותר מאוחר.

לפנות לאתר של עמותת "חוסן" או משהו דומה. הם עושים עבודת קודש ואוספים את כל המידע לגבי כל החיסונים.

הם לא אומרים לך מה לעשות, פשוט אוחספים עבורך את המידע.

השימוש באתר חינם, עד כמה שידוע לי.

את יכולה להעזר במידע זה ע"מ להחליט מה את חושבת הכימ טוב לעשות עבור הילדים שלך.

הם מביעים את הצד הכי קיצוני של שלילת החיסונים.

גם אם קוראים באתר שלהם, צריך לדעת שהם בצד הכי רחוק של הסקאלה, וכדאי לקרוא וללמוד גם דעות פחות קיצוניות.

גם לא 100% ממה שמובא שם הוא בדוק לגמרי, למיטב זכרוני.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.