אלה שלא מחסנים לא בהכרח סומכים על אלה שהתחסנו. כל מחלה לגופה. יש מחלות שלהפך - הם ממש מחפשים דרכים להדביק בהם את הילדים, כדי שלא יחלו בבגרות שאז המחלה מסוכנת יותר. למשל אבעבועות רוח.

אני כן מהמחסנים, אבל בכל זאת נראה לי ראוי, כדי לקיים דיון הגון, שכל צד ייצג רק את הצד שלו ולא יציג את הטיעונים של הצד השני, כי לרוב הם נראים אחרת לגמרי כשנאמרים מפי מי שחושב אחרת.

כמו שאני לא אוהבת (לא אוהבת? שונאת! מתעבת!) שיש לא-נותני-חיסונים שאומרים או רומזים שמי שנותן זה כי הוא מתעצל ללמוד את הדברים לעומק / לא בדק ולא למד וכו'. שיציגו את הצד שלהם למה לא לתת, וייתנו למי שחושב אחרת להציג את הצד שלו. אחרת זה בכלל לא דיון.

ואני חליתי כמעט בגיל 30. זה לא מסוכן, אולי לזקנים או בעלי מחלה כרונית

ומצד שני יש ילדים שמגיעים לבית חולים בעקבות זה  

הסיכון לסיבוך מאבעבועות רוח בגיל מבוגר הוא הרבה יותר גבוה.

כשילד חולה- הסיכון לסיבוך הוא מאוד מאוד נמוך.

המצב היום הוא שבגלל שרוב הילדים מחוסנים לאבעבועות- יש פחות ופחות ילדים שחולים בפועל ולכן גם ילד שאינו מחוסן אין לו הרבה הזדמנויות להידבק.

לפני החיסונים לאבעבועות, בתי בת השנתים נדבקה מזה בגן, והדביקה את אחותה בת החודשיים, ולקטנה התפתח זיהום ואושפזה לכשבוע, לקבלת אנטיביוטיקה בוריד. כמובן בדר"כ זה לא קורה. אבל ניראה לי שבדר"כ רצוי לסמוך על משרד הבריאות, ולחסן בחיסונים הרגילים הניתנים בחינם. משרד הבריאות חושב שהם חשובים, ומממן אותם לכלל האוכלוסייה.

אם נראה לך שכדאי, אפשר להתייעץ עם רופא הילדים על חיסון ספציפי שנראה לך בלתי נצרך. אפשר גם כמו שכתבו, לפצל כך שלא כל החיסונים ינתנו ביחד.

החיסונים לא תמיד מבטחים שלא תהיה מחלה ולפעמים הם מביאים את המחלה עצמה כמו פוליו למשל.

ירושלמית טריה, אני מעריכה את ההשקעה בתגובה שלך!

עם זאת, יש בה כמה מתוסים וגם עובדות לא ממש נכונות...

הרופאים מודעים לזה, וזו בדיוק הסיבה להמלצה שכולם יתחסנו - כך גם מי שהחיסון משפיע עליו, לא יהיה לו הרבה ממי להידבק. כי על רוב הילדים החיסון כן משפיע, כך שהמחלה לא תוכל להסתובב.

הרי אם החיסונים היו בטוחים במאה אחוז אף אחד לא היה מתלבט בכלל. 

בקשר לחיסון פפילומה [לבנות] בת של חברה שלנו עכשיו מחוסרת הכרה אחרי החייאה ובטיפול נמרץ הרופאים אומרים שזה בגלל החיסון. בקשר לשאר החיסונים תמשיכו בדיון... לא מתערבת.

כלומר- בחורה שכל חייה לא היתה עם אף אחד חוץ מבעלה, שגם הוא לא היה עם אחת- אז אכן אין חשש.

הסיבה שנותנים את החיסון הוא בגלל שמצב יחסי המין בין צעירים היום הוא פרוץ לגמרי. ולצערנו- גם מי שבכיתה ז לומדת במוסד דתי- אף אחד לא מבטיח שזה ישאר כך לנצח.

זהו וירוס שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם.

החיסון עצמו מסכן חיים ולמרות זאת ממליצים עליו.

שערוריה.

אני עושה את המעקב בטיפת חלב ואת החיסונים.

וכמו שאחות אמרה לי שהיא גם מחסנת כי המחלות שנגדם מחסנים הם לא נעימות בכלל.

ולדעתי ככל שיהיו יותר ילדים לא מחוסנים המחלות הללו עלולות להתפרץ

זה החיסון שעד כה ידוע לי בוודאות שלא עוזר למחוסן אלא רק לסביבתו. אז עם כל הכבוד לערבות הדדית לא ע"ח תינוקות כ"כ רכים שלוקחים קשה את החיסון.

הרבה מהחיסונים הם למען כלל הסביבה. למשל אדמת אם תינוקות אוילדים חולים בזה הם יכולים לצאת דיי בסדר. לעומת זאת אם חס וחלילה אשה בהיריון תחטוף זאת רק בגלל שילד חולה ולא חוסן זה עלול להיות נורא מסוכן.

ולפני שיקפצו עלי אני מאנונימי כי אני על ניק של חברה

נראה לי שבראש ובראשונה זו אחריות של אישה שרוצה הריון לדאוג שהיא תהיה מחוסנת, ולא להפיל את כל האשמה על הורים של ילד שלא חוסן.

את החיסון לאדמת אפשר לקבל לא רק בגיל שנה אלא גם בגיל 17. ואם יש ילדה שלא מחוסנת מינקות- אז אמא שלה צריכה לדאוג לזה שבגיל 18 בערך הבת שלה תחוסן.

אז היא אמורה לערוך סקר ולנתק כל קשר לכל מי שלא מחסנת? הבנתי שיש הרבה כאלו

או אימא לתינוק חדש גם אמורה לערוך סקר ולנתק קשר עם כל מי שלא מחסנת נגד שעלת או פוליו?

ומה אם ילדים גדולים של אימא לא מחסנת ידביקו את התינוק חדש שלה?

נוגדנים. הרופא אמר שכבר אין טעם לקבל עוד מנה - הגוף שלי פשוט לא מפתח נוגדנים.

מדאיגה אותי מאוד מאוד המגמה שלא לחסן. אם חלילה אדבק מילד שיחלה, זה עלול לפגוע בעובר שלי מאוד מאוד!! ממש מפחיד.

ויש הרבה כמוני.

הענין שיש עוד הרבה צדדים בנושא החיסונים.

אין לי כוח להיכנס לנושא לעומק, אבל השיקול הזה, של נשים שלא מפתחות נוגדנים הוא אכן שיקול במכלול השיקולים.

אבל לגבי זה שיש נשים שלא יודעות, ויש רופאים שלא מפנים- זה כבר ענין אחר.

אני לא חושבת שאני מחויבת לחסן את התינוקת שלי בגלל חוסר אחריות של רופאי נשים או בגלל חוסר ידע של נשים.

כשאני נולדתי- חיסנו תינוקות נגד טטנוס, דיפטריה, שעלת ופוליו.

כשהילדות שלי נולדו- לחיסונים המומלצים בצורה "גורפת" נוספו גם דלקת קרום המוח, אדמת, חזרת , חצבת, אבעבועות רוח.

וכשהנכדות שלי יוולדו- מן הסתם יווספו עוד כמה וכמה חיסונים לרשימה.

אז מה חובה? איך מגדירים?

את כותבת שהרגשת חוסר אחריות כלפי הילדים שלך. גם לי יש תחושה דומה, אבל המסקנות שלה הפוכות... דווקא בגלל האחריות על הילדות החלטתי שאני לא מחסנת בכל החיסונים, וגם לאו דווקא לפי הלו"ז המומלץ.

באופן בסיסי- יש אנשים ששואלים את עצמם "למה לא לחסן". ויש אנשים שואלים את עצמם "למה כן לחסן". אני אישית שייכת כנראה לזן השני. בפועל זה אומר שכדי לתת חיסון- צריכה להיות סיבה טובה מספיק.

אני יכולה לשלוח לך באישי "ראשי פרקים" של השיקולים השונים אם את מעוניינת.

האם יש סיכון בלא לחסן? יכול להיות. האם יש סיכון בלחסן בהכל? גם יכול להיות.

בכל אופן- היה על זה שרשור גדול לפני כמה חודשים.וכתבתי שם הרבה דברים.

"מבחינת משרד הבריאות זה לא נתון לשיקול ההורים". נשמע בולשביקי משהו....

האקסיומה שלי היא שהילד שייך לי ולא למשרד הבריאות. וכמו שההחלטה בידי להניק או לא, לתת אנטיביוטיקה או לא, לשלוח לבי"ס או לעשות חינוך ביתי, לתת אוכל בריא או לא- כך גם ההחלטה הזו בידי.

(אגב, יש גישה מאוד פטרונית בענין הזה מצד מערכת הבריאות, שנתקלתי בה כשאחת הילדות שלי שהיתה מאושפזת בגיל שנה עם דלקת ריאות. וזה די מרגיז.)

אני מבינה מה כתבת על נושא חוסר הידע של נשים.

השאלה אם הפתרון הוא לחסן ילדים, או שהפתרון הוא לדאוג לזה שכל הנערות בישראל יקבלו את הידע הזה.

הרי אם, לצורך הענין,  היו מקדישים כמה שעות בכיתה יא-יב לנושאים כאלה (במקום לעוד כמה שיעורי מתמטיקה למשל)- אז המודעות הייתה גדלה לאין ערוך, ואחוז הנשים המחוסנות היה עולה בהרבה.

לדעתי זה פתרון הרבה יותר חסכוני והרבה פחות פולשני מאשר חיסון בגיל ינקות...

וכמו שכתבתי למעלה- השיקול של ה"ערבות ההדדית" או במילים אחרות- "אחריות חברתית" הוא אכן שיקול. לא תמיד הוא מכריע, לדעתי, אבל הוא בהחלט שיקול.

ולגבי המנעות מחיסונים בגלל שרוב האוכלוסיה מחוסנת- זה נכון רק לגבי חלק מהחיסונים. ואני אישית דווקא כן מחסנת לחלק מהמחלות האלה.

במשך כמה שנים טובות השקעתי הרבה מאמץ כדי לברר הרבה פרטים על כל חיסון וחיסון, ואחרי הכל- אני לא "נעולה" לגמרי על מה אני כן נותנת ומה לא. יש מבחינתי חיסוני בסיס שאני נותנת, ומעבר לזה- זה תלוי בעוד גורמים.

נניח- מישהי למטה כתבה על הוירוס של דלקת ריאות. גם לילדה שלי היה את זה בגיל שנה (איתנו לא דיברו על הסכנה שבו. כלומר- אם לא מטופל אז בוודאי שיש סכנה, אבל לכן הולכים לרופא ולמיון אם צריך. ) ובחורף שלאחר מכן נתנו לה חיסון נגד דלקת ריאות, כדי "לכסות" אותה. אבל זה לא אומר שמעכשיו אני אתן לכולם את החיסון הזה. בשביל מה? 

עוד דוגמה- אני לא נותנת אבעבועות רוח לתינוקות. אבל בכיתה א'- כן. למה? דווקא בגלל שבגיל בוגר יותר יש סיכון לסיבוכים.

זו לא קלות ראש. זו בדיקה מדוקדקת של נושא עקרוני שלא סתם יש עליו חילוקי דעות. יש קיצוניים לכאן ולכאן, ואני לא נמנית לא על אלה ולא על אלה.

יכול להיות שלא לכולן מתאים להיכנס לפרטי פרטים של הנושא הזה- למה נותנים כל חיסון, מתי וכד'. מי שלא מתאים לה שתיתן הכל וזהו. אבל למרות שיש חלק מהאוכלוסיה שלא מחסן באופן גורף- הרי שיש חלק נכבד שמחסן חלקית על סמך בדיקה, מחקר ומחשבה. וזו לא קלות ראש.

ולגבי הנחיות לילדים: משרד הבריאות הוא מוסד חשוב ונצרך. אבל טיפת חלב נועדה כדי לתת לי שירות. לא כדי לכפות עלי שירותים שאני לא מעוניינת בהם. וזה משהו שכנראה בטיפת חלב עדיין לא הפנימו לגמרי, גם בתחומים שלא קשורים לחיסונים.

מניסיון אישי, רוב אנשי הרפואה ששוחחתי איתם בנושא לא מבינים בזה לעומק. 

ויש רופאים לא מעטים שדווקא הולכים לכיוון אחר, עקב הידע הניסיוני מהפציינטים מהשנים האחרונות - בכוונה לא מתחסנים לשפעת. בכוונה לא בודקים בדיקה פולשנית כדי לדעת אם צריך חיסון - כי יודעים שגם כך הטיפול לא כל כך יעיל. סליחה שזה די באוויר. היו על זה כתבות מחקריות, אני לא זוכרת איפה.

בטיפת חלב קיבלתי חוברת מידע של משרד הבריאות על החיסונים. בחוברת כתוב על חיסונים מסויימים סיכונים גדולים מאוד. נכון שזה סיכוי קטן, אך כשניסיתי לברר על כך - איך אדע? איך להימנע? איך להיערך? מה הסיכוי? האחיות לא ידעו כלל לענות על איזה מהשאלות האלה. ידעו לדקלם שזה חשוב, לא ידעו לעומק. ייתכן בהחלט שזה אחיות ספציפיות, ויש כאלה שבקיאות. אני יכולה לספר על אלה שאני דיברתי איתם.

דרך אגב, פורסם גם לא מעט פעמים מחדלים של חיסונים פגי תוקף שניתנו.

הפוליו הוא סיפור מעניין בפני עצמו. מי שיכול לעקוב אחר הפרסומים - רואה תהליך שחוזר על עצמו כמה שנים, שחשוד מאוד באינטרסים זרים. אפשר לקרוא על זה בכתבות שפורסמו בציבור. זה לא כזה מסובך

שפעת החזירים - עוד סיפור לא ברור שהיה חשוד מאוד בעיני. ברור שהחיסון לא עבר תקופה ניסיונית ראויה לפני שהוצע לציבור. גם בארצות מסויימות הוא ניתן ובאחרות לא, מבלי שיש הגיון מבחינת הממצאים הקליניים באותה ארץ.

בקיצור, ההקבלה למהנדס בניין אינה נכונה. המהנדס לומד את מקצוע ההנדסה 4 שנים. והוא אותו אחד שאחראי על הפרוייקט. כלומר בעל הידע הוא המבצע. תמיד אפשר לחשוד שיש לו אינטרסים אישיים של לעבוד עם חומרים מסויימים, אך זה שולי ובסיכוי נמוך. בהחלט אמורים לסמוך עליו.

לעומת זאת, רופא לרוב אינו בקיא בעניין (שוב זה מהתרשמותי. בטוח שיש רופאים שכן). להבנתי, ההנחיה שלהם לעשות או לא לעשות היא הנחיה שמעורבבת בה גם אמון ו/או מחוייבות למערכת.

מסקנה שלי לגבי רופאים וחיסונים - רק אם אני מוצאת מישהו שבקיא בעניין, ושנותן מענה לטענות שנגד החיסונים, אוכל לסמוך על דעתו.

מי שכן מחליט עד כמה שזכור לי, זה ועדה שחשופה לצערי לשיקולים פוליטיים.

האינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי החיסונים הם גדולים מאוד. התעשייה הזאת מגלגלת הרבה הרבה כסף. וזה מתרגם לפוליטיקה. לכן השיקולים הרפואיים של בעלי ההחלטה בעניין אינם נקיים.

לכן אני לא סומכת עליה.

מנגד, לצערי אתר חסון הותיר אותי מבולבלת - הוא נראה מגמתי מידי, לפעמים בצורה מגוחכת (נכנסתי לפני 8 שנים בערך, לא יודעת אם השתנה). עם זאת הוא מעלה טענות כבדות משקל שראוי להתייחס אליהם, אך לא מצאתי מישהו שיודע להתייחס אליהם.

לחיסונים יש סיכון.

חלק מהם כוללים חומרי שימור של מתכות שנשארות בגוף וגורמות סיכון נוסף, חוץ מהסיכונים הנזכרים.

הקביעה כי אילו לא היו מתחסנים מחלות אלו הן היו חוזרות לעולם - נכונה לגבי חלק מהחיסונים (בראש ובראשונה לגבי אבעבועות שחורות). 

לגבי חיסונים אחרים אינה חד משמעית, יש הסברים נוספים להעלמות מחלות, כולל גרפים המראים ירידה דרסטית בשכיחות המחלות לפני היכנסות החיסונים.

הטיעון של חיסון סביבתי הוא בעיני נכון מאוד. תורני מאוד.

זאת באמת ערבות הדדית שנכון לעשות לדעתי, ולא להסתמך על חיסון העדר.

עם זאת זה מורכב יותר, כי גם למי שמקבל את החיסון יש סיכון. ולעשות את החשבון של זה מול זה זה כל כך מורכב.

לסיכום,

המסקנה שלי אינה לא לעשות חיסונים.

המסקנה האישית שלי היא שבנושא זה אינני יכולה לסמוך על המערכת, אלא לבדוק לעומק את העניין, או למצוא מישהו שבקיא באמת בעניין.

ומשאלה אישת שלי - הלוואי והיה קם גוף מאוזן ונקי מאינטרסים שהיה בודק את העניין, והיה ניתן לסמוך עליו מבלי לעשות מחקר באופן אישי.

אבל מי שלא יכול או לא מעונין לעשות את זה שלא יחשוב שמי שכן עושה את זה הוא שוטה. זה הכל.

ספציפית את החיסון לדלקת ריאות נתתי בדיעבד. אני לא חושבת, וגם לא זה הרושם שקיבלנו מצוות ביה"ח- שזו מחלה מסכנת חיים. לפחות לא בימינו- כשיש אינהלציות ומסכות חמצן.

פוליו, טטנוס ועוד כמה- אני לא מחכה למחלה....

נכון, יש השתדלות. אני אישית חושבת שההשתדלות בנושא הזה היא גם קשורה להנקה, ולתזונה בריאה, ולאו דווקא לחיסונים.

ולגבי אבעבועות רוח- אני חולקת על התפיסה שלך. אני הייתי מעדיפה שכולן אצלי יחלו באבעבועות רוח וכך יתחסנו באופן טבעי, בצורה שמערכת החיסון פועלת במיטבה, ולא להתערב חיצונית במערכת הזו, שהיא רגישה ומורכבת, ע"י חיסון. וכמובן שזו תפיסה שנוגעת למחלות שהגוף יכול להתמודד איתן לבד יפה.

בדיעבד- מכיוון שלצערי הגדולה בינתיים לא הצליחה להידבק, כן נתתי את החיסון- בכיתה א'.

אני התחסנתי בעבר פעמיים והגוף פשוט לא פיתח נוגדנים. 

עם הרבה טיעונים.

מוזמנת לחפש אותו, ומוזמנת לכתוב לי באישי, אני יכולה לשלוח לך חומר על הענין הזה.

בגדול- אם את מחפשת תשובה שהיא "שחור לבן"- כן או לא, אז לא תמצאי אותה בקלות.

כל חיסון הוא סיפור בפני עצמו וכל נושא עצם החיסון הוא מאוד תלוי תינוק ומשפחה.

אם אין לך ענין , או כוח להיכנס לסיפור הזה לעומק- עדיף מן הסתם שתחסני לפי המלצת משרד הבריאות

בכל אופן- מוזמנת לכתוב לי באישי ואני אשלח לך קצת חומר.

יותר מסוכן שלא לחסן מכן לחסן.

נכון, יש סיכון גם בלחסן אבל יש סיכון הרבה יותר גדול אם לא מחסנים. 

ישנה שעלת המסתובבת בימים אלה.  תנוקות לא מחוסנים יכולים  להגיע לכדי סכנת מוות.  ובארץ אכן נפטרו תנוקות משעלת, ולא לפני חמישים שנה, אלא בשנים האחרונות. 

כמו שאמרו למעלה, הסיכון של לחסן קטן מהסיכון של לחלות.  

ואם מישהו מפחיד אותך עם אוטיזם מחיסונים - זה שהמציא את השקר הזה הודה בהמצאה שלו. לתשומת ליבך.

בריאות לכולם.

http://www.hisunim.org.il/

http://www.hisunim.org.il/

שתינוקות שנפטרו עקב טלטול או מוות בעריסה זה בעצם בגלל חיסון ושכל הרופאים מושחתים

בקיצור עדיף להתרחק מאתר הזה

שיש כאן גם מגיבים/מגיבות מטעם משרד הבריאות.

סוד מסודות הפורום.

שימי לב לניקים שקפצו הנה לרגע.

שלא לדבר על ניקים קבועים שאמונים על שמירת בריאת הציבור.

זה אתר שמבטא את הצד הקיצוני ביותר של האנשים שלא מחסנים.

אמנם יש שם הרבה מידע אבל חלקו חסר וחלקו מוטה.

בקיצור- מי שנכנסת לשם שתדע לסנן את מה שהיא קוראת ולהפעיל את ההגיון הבריא שלה.

(כן, כן..זאת אני שכתבתי את זה. אני שלא מחסנת בכזאת קלות...)

דוגמה קטנה- בכל בהלת הפוליו שהייתה לפני כשנתיים, משרד הבריאות בכלל לא רץ לחסן את כל הילידם בחיסון המוחלש. במשך לא מעט זמן ההחלטה היתה שלא מחסנים.

רק כאשר הופעל לחץ (לא בהקשר בריאותי) מצד גורמי שונים בעולם- מדינת ישראל נכנעה והחליטה לרכוש את החיסון ולהמליץ עליו.

אז כן, מה לעשות, גם משרד הבריאות לא תמיד אובייקטיבי.

ראשית יש להבחין בין חיסוני ילדות של טיפת חלב וחיסון הפילומה שאכן שנויה במחלוקת.

רוב החיוסים מלבד זו של אבעבועות ניתנים נגד "מחלות ילדות" שלכאורא נכחדו מהעולם.

היו תקופות של חיסנו

אני ראיתי ילדה שנפגעה ונכה בגלל שהוריה לא חיסנו אותה נגד מחלות הפוליו

ראיתי ילדים שחלו בשעלת

בגלל זה אני לא מוותרת על החיסונים.

כמו שכתבו מי שלא מחסן בעיקר מסתמך על "חיסוני העדר" כדי להסתכן ולא לחסן.

ברגע שיש יותר  מדי אנשים שלא מחסנים, מתפרצת מגיפה.

הנזקים לפעמים מגיעים לנכויות

לענין מעקב טיפת חלב. חשוב ללכת, אבל להיזהר ממה שהאחיות אומרות

לשמל יש חשיבות במעקב משקל, התפתחות, ראיה, ושמעיה שעושים שם, זה במסך הכל סינון ראשוני לגילוי בעיות. אבל לפעמים אחות יותר מדי מגזימה בתגובתה.

היתה לי ילד שבאמת לא עלה במשקל כי היתה בעיה אמיתית בענין ההנקה. אותו ילד יכול היה פשוט לרעוב ולהיפגע.

לפעמים יש בעיות התפתחות קלוץ. האחיות יודעות לאתר.

פעם היו אחיות זקנות ומעצבנות

רוב האחיות היום הן מדור חדש ויודעות לייעץ ולעזור

אם אין לכם בעיה פיזית להגיע לטיפת חלב, כדאי לנסוע

סליחה מראש על המגילה.

(גילוי נאות - אני מחסנת חלקית)

יש מחלות ילדות שהמחלה עצמה היא נוראית ומסוכנת כמו פוליו -

שהמחלה עצמה היא השיתוק

ויש מחלות שהסימפטומים לא מסוכנים, אבל מחסנים כי מפחדים מסיבוכים

כמו חזרת, אבעבועות, וכו'

יש מחלות שמסוכנות רק לתינוקות - בעיקר שעלת

משרד הבריאות יוצא מנקודת הנחה שהאוכלוסיה ברובה חסרת מודעות בנושא, והמלצות גורפות זה בדיוק כדי למנוע בלגן במערכת, כי אין להם דרך לפקח על כלל האוכלוסיה.

בתור אמא שיש לה רמה מסויימת של מודעות, ומעוניינת להבין ולקחת החלטות מושכלות זה מעולה שאת שואלת.

בסופו של דבר תבחרי מה מתאים לכם.

רוב המחלות שמתחסנים מפניהם אינן מסוכנות אלא רק לא נעימות במיוחד, והגוף מפתח אליהם נוגדנים לכל החיים.

יש יוצאים מן הכלל כמו פוליו, טטנוס, שעלת אצל תינוקות.

גם צהבת מחלה מסוכנת אבל אין לתינוק שלך סיכוי לחלות בצהבת (מחלה שמועברת ע"י יחסי מין ומזרקים מזוהמים)

מחסנים נגדה כבר אחרי הלידה משיקולי תועלת של המערכת
(וזה בסדר, מובן לי שהם לא רוצים לרדוף אחרי כל בדואית שאי פעם ילדה, מצד שני, אני אישית לא רואה סיבה לחסן את הילדים שלי בגיל 0 במשהו שבמילא לא יזדקקו לו)

בגישה הטבעית אומרים שהחיסון מחליש את הגוף

כי הוא לא מאפשר למערכת החיסונית לבצע את העבודה שלה עד הסוף.

הטענות על אוטיזם לא ניראה לי שהוכחו, מה שכן הוכח שכספית מזיקה מאוד

(זו מתכת כבדה שלא מתנקה מהגוף ויכולה להצטבר במוח ולגרום לנזקים שלא לגמרי יודעים להעריך אותם).

כל החיסונים הכילו בעבר כספית כחומר משמר.

בדיוק אתמול מישהי אמרה לי שמשרד הבריאות באופן רשמי הוריד את הכספית מהחיסונים, אין לי מושג אם השמועה הזו נכונה.

חשוב לציין שדחיית חיסונים זו גם גישה שחלק מהאמהות נוקטות.

כלומר -

לא להעמיס על תינוק ממש קטן אלא לרווח יותר, להתחיל בגיל קצת יותר גדול (חצי שנה או שנה או יותר)

כדי לתת למערכת החיסונית של הילד להתפתח

עוד משהו שכדאי לדעת שחיסון לא תמיד מגן מפני המחלה מכמה סיבות -

1. הגוף משום מה לא פיתח נוגדנים.

2. החיסון הוא נגד סוג אחד בלבד של נגיף ויש עוד נגיפים אחרים מפניהם אין הגנה (למשל - בדלקת קרום המוח זה כך, שפעת כמובן)

אם את מניקה, אגב, הוא מקבל בחלב נוגדנים.

כשאם מניקה חולה במשהו הגוף שלה מייצר נוגדנים שעוברים אליו בחלב.

א. יש וירוס שנקרא RSV, בטוחה שלכל אחת היה את זה גם לה וגם לילדיה, אבל לא ידעתן על זה. קצת שיעול, אפילו בלי חום. אבל אצל הילדים שלי זה הסתבך. עם שלושה ילדים הגעתי לבית חולים בגלל הוירוס הזה, קוצר נשימה מטורף, רמת חמצן ירודה מאוד, וכדו'. ילד אחד אפילו הגיע אצלי לטיפול נמרץ.

עד שקיבלנו את זה- לא ידענו בכלל על הוירוס הזה, ובטח שלא הייתי מסכימה לחסן בשביל קצת שיעול. 

היום, אחרי שאני יודעת לאיזה מצב אפשר ח"ו להגיע עם הוירוס הזה, ואחרי שראיתי בחורף מחלקת ילדים מלאה עד אפס מקום עם אותו וירוס- ברור לי שהחיסון אליו הוא רק שאלה של זמן. יש חיסון, אבל הוא מאוד יקר. היום רק פגים מחוסנים נגד RSV. 

אחרי מה שראיתי אני מבקשת מכן- כשאתן מחליטות לא לחסן ילדים, תזכרו לברר היטב מה אחוזי הסיבוכים לכל מחלה, ולאן זה עלול להגיע.

ב. יש חשיבות למעקב בטיפת חלב גם ללא החיסונים. אחת הבנות שלי התפתחה יפה, ומכל מיני סיבות לא לקחתי אותה למעקב בטיפת חלב. התברר שהיא לא עלתה במשקל במשך כמה חודשים. בגיל עשרה חודשים היתה עדיין במשקל של ארבעה חודשים. לא שמתי לב לזה לבד משום שהיא אכלה, וגם התפתחה יפה, ורק אחרי חצי שנה נפל לי האסימון שהיא לובשת את אותם בגדים כבר חצי שנה!!! רק אז פנינו לבירור רפואי, אבחנו את הבעיה, וידענו איך לטפל. אם היינו הולכים למעקב מסודר בטיפת חלב היו עולים על זה קודם.

אז מנסיון שלי- אל תזניחו.

כתבת דברים אמיתיים מאוד.

לגבי הכספית- אכן הוציאו אותה מהחיסון המחומש. האחות אצלנו אמרה לי במפורש.

למה? יש לי חשד שזה בגלל הסערה שקמה על הקטע של האוטיזם. גם אם זה הסתבר כלא נכון או כמונפץ- בכל זאת זה גרם לבדיקה מחודשת של החיסון הזה.

באופן כללי- יש חשד שיש קשר בין רמות כספית גבוהות בגוף לבין אוטיזם ושאר מרעין בישין.  זו אחת הסיבות שממליצים להגביל מאוד את צריכת הטונה- שיש בה יחסית הרבה כספית, במיוחד לנשים בהריון. וזו המלצה של ארגון הבריאות העולמי. [

ואומר עוד דבר אחד- את ההנחיות הראשונות של צמצום חיסונים ודחייתם קיבלתי מרופאת הילדים שלי דווקא. רופאה קונבנציונאלית לחלוטין, שאמרה לי שהיא נמנית על הרופאים שחושבים שמשרד הבריאות מגזים בנושא החיסונים. אז כן, גם בתוך המערכת יש דעות קצת שונות.

המלצות מרופאת המשפחה לצמצם ולרווח.

היא ממש עזרה לי "לסדר את הראש" לגבי הנושא הזה

בטונה זה עובר דרך מערכת העיכול וזה תהליך הרבה פחות מסוכן אשר הכספית בחיסון שנכנסת ישירות למחזור הדם.

זו ממש לא המלצה לאכול טונה, אך סתם ליידע כללי אם ינסו לתת לכם "אישור" ממקרה הטונה.

יש אחיות טיפת חלב שממש בסדר עם זה שהאמא לא מעוניינת בחיסונים

(כך האחות אצלנו במרפאה! נראה לי שגם היא לא מחסנת...)

יש כאלה שאולי יעשו "פרצוף" אבל ישלימו ויכבדו

ויש כאלה שממש ינסו לשכנע - ברמה מציקה

אבל מעקב גדילה והתפתחות מאוד כדאי לבצע בכל מקרה.

וזה לא מחייב אותך לחסן.

חשוב מאוד לבדוק את העליה במשקל, גדילה תקינה, התפתחות בקצב מתאים.

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.