שתינוק בן 4 חודשים נרדם רק ב-10 בלילה ולפעמים קצת לפני אבל לא הרבה.
לפני 10 הוא נרדם לתנומות קצרות, לא יותר מ-10 דקות בד"כ. ועכשיו יש לו משהו חדש-הוא לא מוכן לחזור למיטה שלו אחרי שהוא יונק בלילה .ווהוא כל הזמן זז וממש לא נוח לישון איתו.
ואיך זה הולך אצליכן?
ב"ה
היום היא ב"ה בת 22, שנה שלישית באוניברסיטה וגם עובדת בעבודה מאתגרת. אבל... כשהיתה קטנה... נרדמה בחצות וקמה בבקר ב- 7 או 8. אבל, באמצע הלילה קמה פעמיים לינוק ולהחלפה דחופה של טיטול. במשך היום ישנה פעמיים, 5 ד-ק-ו-ת כל פעם (אלא אם נסענו ברכב). היא ינקה רב היום וביתר הזמן דרשה שנבדר אותה (כן, גם בגיל חדשיים 
).
כאמור, מאתגר. היא החלה לישון בזמנים נוחים יותר רק בגיל שנתיים, כשאחיה נולד במזל טוב.
תרגילי השרדות אפשריים הם -
א. מיטה נוספת ליד המיטה שלך או משטח מוגבה עם שמיכה לריפוד (כל זה רק בתנאי שהפתרון אפשרי ובטיחותי) כדי שהוא יוכל לינוק ולהרדם לידך, ועדיין יהיה לו מספיק מקום להתרווח ולהתגלגל, ולך מקום כדי לישון.
ב. מזרן על הרצפה בחדר הורים, כדי שאם יתגלגל הוא לא יפגע , באמצע הלילה את מניקה אותו על המזרן, וכשכבודו נרדם, את מתגלגלת ממנו בעדינות, וקמה לישון במיטה שלך.
ג.לנסות לעיייף את כבודו באופן מיוחד, אפשר להוסיף גם אמבטיה, אם יש לך כח, לפני זמן השינה שאת רוצה שאליו יתרגל. ואולי להוסיף מסז' לכל זה, להרפיה ולהרגעות. גם אם זה לא יעזור לו, זה אולי יעזור לך להתמודד.
ד. לחיות עם המצב הנתון בלי להתאמץ לשנות את מה שאולי אינו ניתן לשינוי, לקבל את המצב כמו שהוא. אולי השיניים שעוד מעט בוקעות מטרידות אותו, אולי חוויות היום מטרידות את מנוחתו, אולי הוא זקוק לזמן רב להרגע מהיום המלא (אני מדברת בשיא הרצינות) שלו, וההרדמויות הקצרות שלו לפני השינה הגדולה הן בעצם סוג של עיבוד נתונים. אולי אם תדברי איתו לפני השינה, תספרי לו על החוויות, הפעילויות, התסכולים ובדומה של היום שעבר עליו, יקל לו. הוא יידע שאת מבינה אותו.
אני מקווה שתמצאי פה משהו שיעזור.
קחי כל לילה בפני עצמו, מצאי פתרון בו את יכולה לישון (גם ביום וגם בלילה), ותמיד לזכור שזה שלב שיחלוף, גם אם זה יקח קצת זמן ואת חסרת כוחות לחלוטין. ואם קשה להתמודד עם לילה שלם בבת אחת, נסי לשרוד רק עוד 5 דקות. אחרי ששרדת אותם, תני לעצמך טפיחה חזקה על השכם, חזקי ואמצי, ותשרדי רק עוד 5 דקות, וחוזר חלילה. הרבה מצבים "בלתי אפשריים" הופכים לאפשריים אם קוצצים אותם ליחידות של 5 דקות (בשעת הדחק אפשר לעשות תרגיל זה בחלוקה ל60 שניות.... מדהים, אבל מנסיון, זה עובד!!!)
ולכן תינוקי בן 3 חודשים ישן לילה שלם אפילו במיטתי. אפשר לומר שאני ממש אוהבת את זה, ואין לי חשק להעביר אותו לעריסה הקרה. אני יודעת שאני יאכל אותה מזה ,כי אח"כ קשה להרגיל אחרת...אבל דיה לצרה בשעתה.
רק שכואב לי מאוד הצואר, לפעמים אני נאלצת לישון על הכתף של עצמי, וזה ממש צרה.
ממה שראיתי אצלנו ואצל חברים, הילדים בכל משפחה הולכים לישון שעה עד שעתיים בלבד לפני שהוריהם הולכים לישון. אולי זו הביולוגיה, אולי האווירה בבית, אבל ממה שראיתי - ככה זה עובד. אצלנו הילדים הולכים לישון בשמונה-תשע, ואנחנו לעיתים רחוקות מחזיקים מעמד אחרי עשר בלילה... 
אם התינוק ערני אבל עצבני, אולי באמת חסרה לו שינה. כמו שאמרה אופה, שמירה על אור וחושך שמתאימים לשעות האור בחוץ מאוד עוזר. בלוטת האצטרובל במח מפרישה את הורמון השינה בתגובה לאור, וגיסתי החכמה לימדה אותי להקפיד שלא להאיר יותר מדי את הבית בשעות אחר הצהריים והערב, ומאז באמת נראה שיותר רגוע ושנרדמים יותר בקלות בלילה. גם כשבחוץ כבר ממש חשוך והבית מאפיל, אני מאירה חצי ממה שנהגתי להאיר בעבר, ומשתדלת שהאור יגיע מהחדרים הצדדיים ומהמסדרון, במקום מהתאורה הראשית בחדר ובסלון.
אמהות רבות מוצאות שגם להן נח לישון עם התינוקות, ממש כשם שהתינוקות רוצים לישון איתן. זו דרכו של הטבע - האמא ישנה עם צאצאיה. לכך נועד גם האדם, אבל החיים המודרנים הרגילו אותנו אחרת. הבעיה היא שלוקח כמה שנים עד שהתינוקות מבינים שהם נולדו לחיים במאה ה-21... 
עם השנים והילדים התרגלתי לישון עם התינוקות שלי עד לגילאים יותר ויותר מאוחרים יותר ויותר שעות בכל לילה. ניתן למצוא פתרונות שמתאימים לכל משפחה, כך שהפשרה תהיה נוחה גם להורים, וגם מתחשבת בתינוקת הקטן ובצרכיו. אצלנו, למשל, אנחנו משכיבים את התינוק הצעיר בתחילת הלילה בעריסתו, ובהתעוררות הראשונה הוא עובר למיטתנו, ובה הוא נשאר עד לבוקר. אולי הדרך הזו תתאים גם לכם, ואם לא, תמשיכו לנסות דרכים ופתרונות שונים (העלו כאן כמה רעיונות יפים!), עד שתמצאו את הדרך הנכונה ביותר לכם 
כולי קנאה! נקווה שמרפי לא קורא בפורום ;) זו דרכו של הטבע - האמא ישנה עם צאצאיה.
גם אצל בע"ח יונקים ,הגורים נצמדים לאם ומנמנמים.
אני ירושלמיתיש כאלה שבשבילן זו פשוט לא שנה לישון עם התינוק. משום שהן 'חחצי ערות' מפחד שחלילה ימחצו אותו.אמנם לרוב האמהות יש את האינסטיינקט לא למחוץ את תינוקן,
אך לא הייתי סומכת על האבות בעניין הזה.מחקרים הראו כי לאבות אין את התחושה הזאת. לכן הייתי חוששת מאד להניח תינוק במיטת שני הוריו.
בעלי לדוג' בוודאות לא היה מודע בשנתו לכך שהתינוק איתנו. השנה שלו עמוקה מאאאד.
לכן זהירות סכנה!!
אגב כבר בנביא מסופר על האם שקמה וראתה כי חנקה את תינוקה. משפט שלמה הידוע.
זה מיתוס. זה לא קורה. כמו שאת לא מתגלגלת מהמיטה (ולא בעלך). כל עוד בני הזוג בריאים, לא סובלים מהשמנה חריגה במיוחד, וכמובן לא מסוממים או תחת השפעת אלכוהול - שינה עם התינוק בטוחה לגמרי מהבחינה הזו.
שורשי המיתוס כנראה בשנים עברו, אז זו היתה שיטה ידועה להיפטר מתינוקות לא רצויים 
(לטעון שהם נמחצו למוות בזמן השינה).
על התינוק בשנתו! אין לו מושג מה מתרחש בעולם בשנתו.. וק"ו שיש יצור זעיר במיטתנו.
מחריד לשמוע על שורשי העניין. אבל מה בנוגע למשפט שלמה?
באתר "באופן טבעי".
בנוגע למשפט שלמה - אני מניחה שלעולם לא נדע
גם לי זה נראה טבעי לישון עם התינוק ועובדה שחלק גדול מן הנשים עושות את זה והלוואי שאצלי זה היה עובד. אני חייבת את המיטה שלי לעצמי אחרת אני לא נרדמת בד"כ. בהתחלה באמת הצמדתי את העריסה למיטה שלי ואז לא ממש ההיתי צריכה לצאת מהמיטה אלא רק להתרומם ולהביא אותו אליי ואח"כ להחזיר אותו. אבל שינינו את הסדר בחדר ועכשיו המיטה שלו בצד.{לאחר נסיון קצר לתת לתינוק לישון בחדר משל עצמו ומן הסתם זה לא עזר}
והאמת היא-אם הוא יישן צמוד אליי {במיטה שלו}הטיפול בלילה יהפוך לאחריות בלעדית שלי ואני כנראה מכשפה מידי בשביל לשחרר את בעלי לגמרי מהעול של הטיפול בלילה. למה שהוא יישן רצוף וטוב ואני לא? מכשפה פולנית שכמותי!
יוקטנהכל זמן שאני מניקה והתינוק איתי בחדר, אז אני אחראית לטיפול בו בלילה.
אח"כ, כשמעבירים אותו לחדר שלו, וצריך להביא אותו אלי להנקה בלילה, או כשהוא גמול, ובוכה בחדרו בלילה, או כשצריך לקום אליו מוקדם מדי בבוקר בשביל להחליף טיטול/לנגב אחרי השרותים/ לארגן אותו בבוקר מוקדם... זה התפקיד של הבעל.
נראה לי שיותר שווה לי ככה, לא?
תעשי חשבון פשוט
תגידי, את היית רוצה לישון על הקרש הזה שיש לתינוק במיטה שלו בתור מזרון? אז למה שהוא ירצה?
מאז שריפדתי לתינוק שלי את המזרון בשמיכת פוך (אותה שמיכה שהוא גם מתכסה בה) הוא מבלה חלק הרבה יותר גדול מהלילה במיטה שלו.
חוץ מזה, אם את מרגישה שזה לא מתאים לך שהוא ישן איתך את יכולה לנסות להעביר אותו לבעלך אחרי שהוא יונק, או פשוט להחזיר אותו למיטה שלו, על אפו וחמתו. זה אולי יקח איזה שבוע בלי שינה והוא יתרגל.
ועוד רעיון - את מניקה אותו במיטה שלך? כי אם כן נסי להניק אותו בלילה בישיבה על כורסא שתסדרי לעצמך על יד המיטה שלו ולא בשכיבה במיטה שלך.
אני דווקא כן לוקחת את הסיכון ;) יוקטנההבת שלי, בת חודש, ישנה מעולה על הבטן, אבל כשהיא ערה על הבטן, היא עצבנית וצורחת... אולי פשוט מתעצלת? דוקא מרימה יפה את הראש...
גם אחיה הגדול היה כך...
תינוקות ישנים מצויין על הבטן, ולא מצליחים בכלל לישון על הגב.
אצל שניהם ניסיתי בהתחלה להיות ילדה טובה ולהרדים על הגב כמו שאמרה האחות, אבל אחרי כמה ימים שהם פשוט לא הצליחו לישון במיטה שלהם- נשברתי, ואמרתי שעם כל הכבוד לסטטיסטיקה, היא גם מראה שילד שלא ישן ואמא שלא ישנה זה סיכון של 100% לאיבוד שפיות.
ואפרופו שינה משותפת- אצלי זה נבע בעיקר מעצלנות להחזיר את התינוק למיטתו, אבל כבר מגיל כמה ימים הייתי מרדימה את הפשוש התורן במיטה שלו, וכשהוא היה מתעורר הייתי מעבירה אותו אלי, הוא היה יונק ואני הייתי ממשיכה לישון בנחת עד הבוקר. באיזשהוא שלב זה השתכלל ואני אפילו לא התעוררתי. בעלי היה קם, מכניס את הילד/ה למיטה שלי ואני הייתי קמה בבוקר ותוהה מתי ואיך בדיוק הוא/היא הגיעו אלי..
אבל זה לא עוזר במיוחד. לא נראה לי שקר לו, בגלל שהחדר מחומם והוא לבוש מצוין ומכוסה.
אולי זה יישמע מוזר- אבל אולי חסר לו קצת הריח שלנו? הוא תמיד צמוד או אליי או לבעלי ואני מניקה אותו מידי פעם במיטה שלי ביום. אני לא מצליחה לחשוב על שום סיבה אחרת שבגללה הוא מעדיף את המיטות שלנו{גם כשאנחנו לא יושנים שם איתו!}
אולי אני אנסה לשים לו סדין שלנו בעריסה שלו ולכסות אותו עם אחת השמיכות שלנו.
ושוב תודה על כל העיצות הנפלאות שנתנו פה.
ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת
וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..
כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.
לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.
אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.
בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.
וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.
שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט
שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)
שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)
אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח
ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות
סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..
יש לי ילד קיץ וילדת חורף
החורף היה יותר מוצלח בפער...
סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה
מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה
זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות
יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...
קיצר
אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...
עברתי נפלה טבעית (ללא גרידה, העובר יצא לבד).
הרופאה אמרה לא לקיים יחסי מין עד הווסת הבא, זה יכול לקחת גם חודש וחצי, פלוס עוד שבוע שבעה נקיים...
כששאלתי למה היא הסבירה שאם אכנס להריון לא ידעו אם זה שאריות מהקודם או הריון חדש.
הצעתי לקיים יחסים תוך כדי מניעת הריון, והיא אמרה שאין לי אפשרות למנוע כרגע. קונדום לא רלוונטי כי אני דתיה, ונרות או שקפים זה אחוזים נמוכים.
אני מתלבטת- אלו באמת ההנחיות?
זה ממש קריטי?
זה יוצא תקופה ארוכה מאד להיות אסורים...
לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...
ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע
לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,
ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.
לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.
ואז ידעתי שזה בסדר.
הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.
אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי
לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?
הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה
שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט
וזהו
כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה
אני ממש מאמינה בזה
נוספות?
נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.
איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...
ולא אמרו לי את זה
כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב
בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה
ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...
אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה
ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי
אין חובה כזאת
יש מי שממליץ מסיבות שונות
ובמילא בהתחלה אסורים
ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים
ואף אחד לא אמר למנוע🙏
אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית
אם זה נמרח ונמרח הייתי נלחצת רפואית.. ומתייעצת עם פועה גם רפואית וגם הלכתית מה לעשות... כי בעיקרון אם התוכן ההריוני יצא, אין סיבה שזה לא ירד תוך שבועיים ככה מההפלה... (במיוחד שהיתה טבעית)
ורק אחר כך כשהבטא ירדה לאטטטט אז ראו משהו
ובנס יצא טבעי
בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע
התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)
רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור..
אני לא בקטע של לקנות בגדים וכו...
גם ככה יש הרבה הוצאות על האירוע (לא בעד הוצאות בלתי פוסקות, אבל ספציפית לילדה הזו מכל מיני סיבות אישיות הקשורות למהלך חייה, השקענו מאוד, יותר מכל אחיה הגדולים)
לנערת בת המצווה- אקנה שמלה, ברור.
הגדולות- דואגות לעצמן (הזמינו מאתרים)
לקטנים והבנים הגדולים- מבחינתי מה שיש משבת, כל עוד הבגד יפה, ומכבד, לא מיושן וללא כתמים וכו לא רואה צורך לקנות חדש לבת מצווה.
לעצמי- שמלה יפה של שבת, מטפחת מושקעת. לא מתכננת לקנות, כי מבחינתי יש לי.
חברות ושכנות ובעיקר משפחה שלי (אמא שלי, אחיות, גיסות)טוענות שזה ננצרך, וברור לקנות, ואיך אני לא קונה לעצמי, לא באים לאירוע שלך עם בגד שכבר לבשת, צריך בגד חדש וכו וכו
מאיפה הכלל הזה???
לא עניין של כסף, פשוט לא מבינה, יש י שמלה יפה בארון, אלבש אותה. מטפחות שלי באמת כבר מיושנות, עם פייטים שכבר נפלו, אז אקנה חדש.
כן יראו אותי בבגדי השבת שלי באירוע, זה כזה גרוע?
אני לא בנאדם של שואו
ממתקיתבגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.
כיף בזה.
לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....
אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.
אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות) ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)
ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה .
רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.
ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.
את יכולה לכתוב ולשלוח.
או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי.
שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,
האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.
יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.
אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.
אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.
אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.
אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.
עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.
ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.
1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.
2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.
אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף
אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.
זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.
לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?
אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?
כנ"ל הסגנונות והכל.
ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.
אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.
לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.
מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.
בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.
אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..
אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,
מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.
לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.
מאשר לקנות בגדים לילדים...
נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)
יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.
בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...
ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...
היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?
כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,
השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.
אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..
אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...
העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...
ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.
וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.
בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.
אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,
אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.
וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.
אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.
לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..
מתנצלת אם מישהי נפגעה.
שיהיה רק בשמחות!!
מתואמתהסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.
אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.
זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.
מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.
הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.
את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,
ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.
אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.
יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?
על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?
בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.
מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.
מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..
מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.
לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).
לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.
לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).
שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם
זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...
כל אחת והסטנדרטים שלה.
בעיניי זה לא עניין של חדש או לא, זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.
אם זה יפגע לי מהחוויה, אקנה.
לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.
שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות
וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'
וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....
לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).
לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.
ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך
זה לא באמת קריטי
הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...
טוב, זה בלי הקליפ.
הגננת הייתה מנגנת לנו בחלילית את השיר הזה כל יום בגן
איזה הזוי
בחיי לא עלה על דעתי שזה שיר עצוב או משהו בכיוון עד שהערת עכשיו
יש שם שיר שנקרא בוקר טוב
מקסים🙂
מה המטרה של השרשור הזה?
כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?
של ילדים..
אני לא מכירה הכל..
את האלבום 'פלא' של עלמה זוהר.
אוהבים אצלי במיוחד את 'גלגולים' ואת 'לילה'.
עוד שירים פחות מוכרים זה 'ילד פעם'. אבל צריך להתחבר לסגנון (קצת שטותניקי כזה)
וכמובן, הכבש השישה עשר. האלבום המועדף לנסיעות (אני הייתי אמא בתקופה שהיינו משמיעים לילדים שירים מדיסקים...).
זה מוציא אותי מדעתי כבר.
ירדתי משינה עצמאית, של הילדה בת 3 כי לא בא לי טוב כל הבכי הזה, אני סוחבת איתה עד 9 בערך ונותנת לה לישון בסלון.
או בנחת או גם בעצבים כי היא התרגלה לטוב הזה של הסלון.
אני לא מסוגלת לשבת לידה בחושך בחדר עד שהיא תירדם זה גדול עליי.
ובנוסף היא ממש מעירה את התינוק בן שנה שיישן איתה בחדר, השינה שלו לא חזקה והוא מתעורר בקלות.
בעלי מתעקש שצריך להחזיר אותנו לחדר שלנו בחזרה.
לא באלי בכלל, הוא כבר במיטת תינוק והחדר שלנו קטן, וגם מה תחשוב הגדולה? היא תקנא ותרצה לבוא גם.
מצדד שני דיי זה בלתי אפשרי כל ערב הסיוט הזה!! זה מביא אותי לרמה אחרת של חוסר סבלנות כבר ואני שונאת אתעצמי ככה.
מה אני מפספסת?
אחת
תחכימו אותי.
כרגע כולם בטיפול במשפחתי של ורמוקס.
הדבקה ממוצעת כל חודשיים על השעון (הנוכחי ב17.6 הקודם ב17.4 וכן הלאה).
הפעם הבאתי לכולם.
תנו לי המלצות למניעה להמשך. שפחות יאהבו לגור אצלם
אני מותשת.
שלוש ברצף
אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת
אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת
לא נתקלתי מעולם
יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.
הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות
מאשר כל חודשיים לתת.
(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)
יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה
המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות
החלפות מצעים
מגבות כל יום מחליפה
ציפורניים
ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.
ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות
אין דרך באמת להשמיד אותן
תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה
המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף
מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...
אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..
בבצלח!
ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה
להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש
ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.
אני רוצה יותר כמניעה.
כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.
דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).
עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.
זכור לי שהיו פה פעם טיפים
איך לשמור שלא תיפול לי המטפחת באירוע
בריקודים וכו'
תמיד אני מוצאת את עצמי כל שניה הולכת לקשור מחדש
ביום יום לא נופל לי
אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח
ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים
לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.
זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.
מין הרגשה שהמח תפוס
אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.
שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה
איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅
יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות
תראי למשל אצל אביה ששון.
לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה.
יפה שאת זוכרת❣️
זה חתונה של גיסתי...
אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח
האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד
בטח לא בחתונות...
אבל בכל זאת גיסה...
וכן חודש זה עדיין משכב לידה.
אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)
תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.
אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה
בת כמעט חמישה חודשים
נרדמת בכל מיני דרכים
הנקה, מוצץ ושמיכה במיטה או בעגלה
לפעמים נענועים
ביום ישנה חצי שעה ומתעוררת
ניסיתי קצת לפני החצי שעה לנענע אותה, להחזיר מוצץ וזה לא עוזר
ניסיתי להתעלם ממנה כדי שתנסה לחזור לישון אבל אחרי כמה דקות היא מתחילה לבכות..
רעיונות איך לעזור לה?
זה יוצא שהיא כל שעתיים ישנה חצי שעה.. במקום שינה איכותית וארוכה 3-4 פעמים ביום...
לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.
לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...
זה בדיוק התסכול שלי...
לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ
בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה
ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה
וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה
ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..
בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם
האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.
שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).
