1. כן. כי רציתי טבעי כל עוד אצליח לסבול וגם מפחדת מתופעות לוואי של האפידורל.

2. כן, ב"ה

3.כואב אך נסבל.. בידיעה שעוד מעט זה יגמר. מקווה בעז"ה לעשות זאת שוב (ילדתי פעמיים) (גילוי נאות, הלידות שלי יחסית קצרות ב"ה אז זה לא תמיד בר השוואה, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם 10 שעות כאלה...)

4.ל"ר

5.שערי צדק. לא היתה דולה. בלידה ראשונה היתה מישהישרצתה לקחת דם טבורי לבנק כללי והיא היתה איתי בחלק של הלחיצות ועזרה לי בתמיכה פיזית..

לקחתי אפידורל מלכתחילה ומרצון. לא רואה צורך לסבול בכוח. מעבר לכך, הייתה לידה ארוכה וכל הזמן הייתי נינוחה. הרגשתי את הגוף שלי לגמרי, מתי צריך ללחות מתי יש צירים, וכל זה פשוט בנחת עם המון סיעתא דשמיא.

שקשור לרחם אבל לא ללידה, עם הרדמה אפידורלית, לפני 4 ורבע שנים. עדיין ישנם זמנים שאני

מרגישה את הנקודה בה דקרו אותי בגב לאפידורל.

אגב, ילדתי פעמיים בשערי צדק ללא אפידורל. לפני יותר מ18 שנים.

באיכילוב,

הצירים היו כואבים מאוד בגלל שהלידה התחילה בירידת מים, הרגיש לי כציר אחד גדול,לחץ כל הזמן, לא הייתי מסוגלת לשבת

המקלחת עזרה מאוד, הייתה לי דולה, זה תרם הרבה,לידה ערכה כ7 שעות מירידת המים

ולמרות כל הכאבים, היה מ-ד-ה-י-ם, ב"ה יצאתי מהלידה בתחושת התרוממות רוח ממש, לא פתחו לי וריד, לא רציתי אפידורל בשום שלב, בחסדי ה' יצאתי ללא תפרים, 

ב"ה מקווה ללדת רק טבעי,

ובזמן שכבר היה לי כואב מאוד מאוד והיה לי קשה טשטשו את הכאב בעזרת גז שעזר מאוד!

אני מאמינה שבלידות הבאות גם כן אלד כך היה מיוחד!

במיוחד כשאני שומעת על כאלו שמרגישות פחות 'שותפות' בלידה- בלחיצות וכד' בגלל האפידורל.

חשוב לי להיות מפוקסת ולהרגיש את הלידה

1. רציתי ללדת בלידה טבעית משתי סיבות, א. המחשבה על אפידורל הפחידה אותי נורא.. ב. אם אמא שלי עברה את זה 11 פעמים בלי אפידורל, אני בטוח מסוגלת!

2. כן ב"ה

3. כואב, אבל לא כזה נורא, אעשה את זה שוב בעז"ה.

4. לא רלוונטי

5. שערי צדק, אמא שלי היתה איתי בלידה, היתה משמעותית, אבל בלידות הבאות נראה לי שארצה להיות לבד (עם בעלי כמובן).

1. בעקרון העדפתי בלי, בגלל החשש מסיבוכים ומההתאוששות, אבל לא הייתי נעולה על כך - תלוי בנסיבות.

2. פעם ראשונה עם, פעמיים בלי. 

3. תלוי בלידה. בלידה השניה היה טבעי - לידה מהירה מאוד (יחסית אלי - 3 שעות משהגענו עד שנולדה), הגענו, התארגנו, חוקן ועוד, ועד שהתלבטתי לגבי אפידורל, הייתי בפתיחה 8, אז ותרתי. פקעו מים ואחרי כמה לחיצות היא יצאה. התאוששות מאוד מהירה וטובה. בלידה השלישית - היה מיעוט קיצוני של מי שפיר, נתנו לי פיטוצין, לא היה קל, בשלב כלשהו רציתי אפידורל אך המרדים היה עסוק. נתנו לי טשטוש - והוא עשה את העבודה, הלידה התקדמה, חבל לידה היה כרוך פעמיים, ואני חושבת שעדיף היה לעבור את זה בטבעי כי יכלתי להגיב בדיוק - מתי ללחוץ ומתי לא. ההתאוששות סבבה.

4. בפעם הראשונה הייתי 21 שעות בחדר לידה, אחרי 15 שעות נשברתי ובקשתי אפידורל, נגמר בחדר ניתוח בלידת ואקום בגלל ראש גבוה מדי, וגם בגלל שבגלל האפידורל לא הבנתי איך אני אמורה ללחוץ... ההתאוששות לא היתה קלה (בריחת שתן במשך כשבוע...)

5. פעמיים ברמבם ופעם בביקור חולים לפני האיחוד. לא לוותה אותי דולה. אני לא אוהבת לערב עוד אנשים זרים בתהליך וסומכת על עצמי וכמובן על סיעתא דשמיא.

לא רציתי במיוחד לידה טבעית, ואין לי שום דבר נגד אפידורל.

קיבלתי אפידורל בפתיחה 2.

ההתאוששות הייתה קשה לא בגלל האפידורל אלא בגלל התפרים. סיוט.

1. רציתי מאוד. חששתי מאפידורל (ואכן בלידה שניה לקחתי והיה לי ממש לא טוב). מאמינה שיש לי יכולת ללדת טבעי.

2. לידה ראשונה ושלישית- טבעי. בע"ה גם רביעית בקרוב.

3. לידה ראשונעה היתה קשה מאוד. לידה שלישית- חוויה מדהימה, לידה מהחלומות...

4. לא היתה לי דולה, אבל המיילדת היתה מיוחדת וטובה מאוד.

1. לא מעוניינת באפידוראל. מכיוון שבלידה הראשונה היחידה שלקחתי אפידוראל הכאבי ראש היו מטורפים. ובעיקר מכיוון שבלידה טבעית חווים את הלידה. וזו חוויה כ"כ קסומה ששווה בשבילה לחוש את תחושות הלידה.

ב.ילדתי 6  לידות טבעיות.

3. אכן אלד טבעי גם בלידה הבאה, בעז"ה. אני מגדירה זאת ככאב מתוק, כאב שמקרב לה'.

5. ילדתי בבי"ח בנהריה,ללא דולה.

לידה רגועה ושמחה,

בידיים מלאות!

גם עם אפידורל חווים, פשוט בלי צעקות.

אני יודעת על בשרי מה זה לצעוק בלידה....

מלידה אחת יצאתי לגמרי צרודה!!

אבל הייתה לי גם לידה יפה, שבה הכול הסתדר יפה.

הגעתי עם הדולה לחדר הקבלה, ולא היה תור בכלל. הייתי בפתיחה 5.

הכול תיקתק, לא היה צורך בהתערבויות מיוחדות.

התקלחתי בנחת (בחדר לידה טבעית), קיבלתי עיסויים והרבה תמיכה נפשית.

אחרי 5 שעות בחדר לידה, ילדתי.

כל הלידה לא צעקתי, עד הלחיצות.

להגיד לך שלא כאב? זה שקר!!

כאב מאאאוד!!! אבל כשהכול מתנהל כשורה, אפשר לצלוח את הכאב!!!

עברתי גם לידה עם אפידורל וגם שתיים בלי.

בזו עם האפידורל הרגשתי כאילו באיזשהוא אופן זה קורה בלעדי...

בלידה טבעית המעורבות של האם היא הרבה הרבה יותר משמעותית, גם טכנית- פיזית, וגם רגשית ונפשית.

מכיוון שהיתה לי לידת אפידורל יש לי למה להשוות, ואכן הרגשתי יותר את הלידה בלידה טבעית.

בקשו לשתף בחוויות אישיות ואכן זה מה שעשיתי.

תגובות כשלך, אנונימית יקרה, גורמים לי ולעןד חברותי לא להשתתף בפורם.

בתור אחת שעברה לידה עם אפידורל, בלי יותר מדי אפשרות אחרת

כאב לי לשמוע שבלי אפידורל אין חוויית לידה. 

1. לידה ראשונה רציתי ללדת בלי, לידה שניה לא כ"כ.., לידה שלישית ורביעית לא באתי סגורה אבל העדפתי לא לקחת.

בכללי מעדיפה תמיד לא לקחת תרופות ואמרו שההחלמה קלה יותר בלי.

2. 3 לידות אפידורל. לידה רביעית בלי.

3. בע"ה ארצה ללדת שוב בלי אפידורל, אבל זה תלוי בלידה.

4. לידה ראשונה כבר לא עמדתי בכאב, שניה פחדתי שיכאב(וילדתי חצי שעה אחרי שקיבלתי), שלישית עברתי הרב בלי אפידורל אבל היה ארוך מאד אז לקחתי.

5. שערי צדק קפלן ומעייני הישועה.

בלידה רביעית כאב הרבה פחות מהלידות הקודמות והיה מהיר יותר ולכן היה לי מעולה בלי אפידורל.

אבל בלידה ראשונה ושלישית זה היה נצרך ועזר מאד, ובלידה שניה הרגיע את הפחד..(לא היו כאבים מטורפים)

1. לא

2. כן, פעמיים..

3. קשה מאד אבל כנראה שאעשה זאת שוב..

4

5. איכילוב ומעייני הישועה, בלי דולה. בלידה האחרונה במעייני הישועה הייתה לי מיילדת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה וממש עזרה לי.

1. מאוד רציתי- רציתי להוכיח לעצמי שיש לי הכוח לעבור את זה בלי משככי כאבים, שהגוף שלנו מותאם ללידה... וגם לא רציתי את החשש שבדקירה לאפידורל ואתההשפעות שיש לפעמים לאפידורל אחרי.

2. בלידה הראשונה לא, נתנו לי אפידורל אך מאוחר מדי (פיחה 8) והוא לא השפיע. כן עשה לי כאבי גב אח"כ.

בלידה הזו רציתי לידה טבעית, התכוננתי, חשבתי על זה, למדתי על עיסויים, תרגילים עם כדור, תרגלתי נשימות והרפתי בשירותים לאורך ההריון, כתבתי תכנית לידה- וב"ה ילדתי טבעי.

3. בלידה הראשונה עברו רק 6.5 שעות מפתיחה 3 (אז הגעתי לבי"ח) ועד ללידה, כך שלא חששתי מאורך הלידה, והאמנתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה, מכיוון שצפיתי שהלידה תהיה קצרה. 

בפועל- היו צירים עוצמתיים ברמות, כמו בלידה הראשונה, אבל הייתי ממש שמחה בהם, הרגשתי עוצמה ולא סבל, ואני מצפה כבר ללדת שוב! (הלידה לקחה רק 3 שעות מהרגע שהתעוררתי באמצע הלילה ועד שהתינוק נולד!!!!! אז לא חוכמה...)

4.

5. זאת בלניאדו, הייתה מיילדת ממש בראש הטבעי, עזרה לי ממש, ואמא שלי כמובן,שבלעדיה אני לא יולדת (:

דולה זה חיצוני לי מידי. מאחר והיה סיכוי שאמי לא תגיע, דיברתי עם חברה בגילי שאולי תתלווה אליי... העדפתי את זה על פני מישהי "חיצונית" לחיי.

1. לא, לא, לא

2. בלידה אחת לא הספקתי אפידורל ובדיעבד אני שמחה בזה, היא היתה מהירה אז

זה גם לא היה נורא...

3. אם תהיה לי לידה מהירה וקלה אעשה את זה, אם הלידה תיקח זמן ויהיה ממש כואב אז לא

4. לא קרה

5. קפלן, בלי דולה, אולי אם הייתי יולדת בלי אפידורל לידות ארוכות הייתי רוצה עזרה פיזית

בפן הנפשי דולה זה ממש לא בשבילי

1. לא. היה לי ברור שארצה אפידורל ברגע שאוכל לקבל! למה? כי הכאב מפחיד אותי ולמה לסבול סתם?

2. לא, ב״ה קיבלתי אפידורל כבר כשהגעתי לבי״ח.

כל השאר פחות רלוונטי מן הסתם..

מעדיפה במאה אחוז חווית לידה עם אפידורל, להיות נינוחה ומשוחררת, מאשר ה״חוויה״ עם הכאב שכל כך מפחיד אותי.

1. לידה ראשונה רציתי,אך היא נפתחה בירידת מים והצירים נהיו כואבים תופת, ביקשתי מייד אפידורל שהקל ועזר מאוד ונתן לי כח להמשיך. לידה שניה רציתי בלי אפידורל כי חשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות, הלידה התקדמה מהר מאוד ואכן לא היה זמן לאפידורל, הלחיצות היו סיוט שאי- אפשר לתאר, מה שגרם מאוחר יותר לסוג של דכאון אחרי לידה, ידוע שאחת הסיבות להתפתחות דכאון כזה יכולה להיות סבל של כאבים שהיולדת מרגישה שיכלו להמנע ממנה.

מלידה שלישית והלאה (יש לי 8 ילדים)- רק אפידורל, לכתחילה גמור, לא מפחית לי מעוצמת החוויה בכלל...נותן לילדים אמא שמחה שרוצה להביא עוד, בטוחה שאם לא היתה קיימת אפשרות לאפידורל הייתי הרבה יותר מונעת הריונות.

2. עניתי בתוך 1

3. עניתי בתוך 1 

4. עניתי בתוך 1 

5.בלידה השניה בלי האפידורל הייתי עם דולה והיא זו גם שלחצה לכיוון הטבעי...חוץ מזה עם אמא שלי, פעם אחת בשבת עם חברה טובה. אני יולדת בגלל אזור מגורים בבית חולים מסויים שמאוד דוגל בשיטה טבעית וצריך ממש להפעיל שם לחץ לקבל בזמן אפידורל, אבל אני עושה את זה.

כמו שכתבתי,עניתי מהמקום שלי כדי להראות שמי שמרגישה ממש פחדים מלידה יכולה להיות יותר רגועה כי גם אפידורל זה לא סוף העולם ולא כמו שלפעמים נותנים לאמהות תחושה שזה לא בסדר מכל מיני סיבות של השקפה.

אבל יש בצד זה סיכונים וכל אחת מגיבה אחרת מן הסתם אז נא לא לקחת את התגובה שלי כעצה למישהי מה לעשות או לא.

את השניים הראשונים ילדתי עם אפידורל,  לא הייתי מסוגלת לחשוב על ההתמודדות עם עוצמת הכאב.

בגלל שאין תחושה, לא מרגישים האם לוחצים נכון, מה שיכול לגרום ל... טחורים ושאר מרעין בישין. לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לשגרה אחרי הלידה (חודש- חודשיים), לשבת, ללכת כמו שצריך...

בלידה השלישית רציתי לנסות משהו אחר, חשבתי שאולי כך תק' משכב הלידה תעבור בצורה קלה יותר.

ואכן כך היה.

חשוב לי לומר שהמיילדת היתה מדהימה  (ילדתי בבי"ח מאיר בכפ"ס, מיילדות מדהימות, וזורמות בקטע הטבעי).

ביקשתי לדחות את האפידורל עד לנק' שבה כבר לא אוכל לסבול, היא הרגיעה אותי ואמרה שניתן לתת אפידורל עד פתיחה 8 (!!) ושאין לי מה לדאוג.

הצירים התפתחו, היה כואב, אין מה לומר, וב"ה בסוף ילדתי בלי אפידורל. שלוש שעות אחרי הלידה כבר התהלכתי במחלקה, בלי שום כאב, שום טחורים וכו'.

את הלידה הרביעית כבר היה לי ברור שאעשה בלי אפידורל. וגם אחריה ב"ה לא היו שום בעיות.

תראי, זה אינדווידואלי לכל אחת. כמה יכולה לסבול את  הכאב ולא להגיע מותשת ללידה עצמה.

אני יכולה לומר בוודאות שכדור פיזיו, הליכה בזמן הצירים ולא ישיבה על המיטה (בבי"ח מאיר מאפשרים, בבי"ח קפלן- שם ילדתי את הרביעית, לא מאפשרים וזה ממש תוקע ומעכב את זמן הצירים) מזרז את התהליך ומקל על הכאב.

יש גם מכשיר (השתמשתי איתו בלידה האחרונה, לא זוכרת את שמו) שמעביר זרמים חלשים לאזור הגב, מה שמטשטש את כאב הצירים. זה גם עוזר, יש את זה אצל דולות והן משכירות את זה ליולדות.

לא לקחתי דולה. לבזמן צירים אני מעדיפה להתרכז עם עצמי... לא יכולה שייגעו בי... ושוב, גם כאן זה אינדווידואלי. מכירה הרבה חברות שבירכו את הדולה שלהן אחרי הלידות.. 

שיהיה בהצלחה בע"ה.

ובבריאות. הכי חשוב!!!

גם בשתי הלידות הראשונות רציתי, אבל בסופו של דבר עד שהתקבלתי ללידה הייתי כ"כ מותשת שלקחתי אפידורל.

הלידה השלישית (לפני כמעט 13 שנים) התקדמה מהר מהצפוי - אולי בגלל שקבלתי חוקן, אולי בגלל שבעצם ככה הלידות שלי מתנהלות אבל לא ידעתי - וילדתי 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה.

אחרי הלידה הזו התחלתי ללמוד ברצינות את הנושא של לידה טבעית כדי להגיע מוכנה יותר לחדר לידה וב"ה שאר 5 הלידות שלי היו ללא אפידורל, ובעיני הן הרבה יותר חוויתיות ומעצימות משתי הלידות הראשונות.

אני זוכרת שלאחר אחת מהן אמא שלי שאלה אותי איך היה ואמרתי שהיה כואב. אז לידה זה כואב, אבל עדיין, אני חושבת שבלידה ללא אפידורל וחיבור רציף למכשור רפואי נוסף כתוצאה מכך, יש תחושת שליטה גדולה הרבה יותר וזו חוויה בסיסית שכל יולדת מחפשת.

אני מקווה בע"ה שגם בלידה הבאה אזכה ללידה טבעית וטובה ובעיקר לידיים מלאות.

במענה לשאלה הרביעית, מה שחשוב לי להדגיש הוא שלמרות שמאוד רציתי ללדת גם בשתי הלידות הראשונות ללא אפידורל לא הייתי מוכנה לסוג כזה של לידה. ידע הוא כח, וללא מספיק ידע מקדים לדעתי אין יכולת להתמודד עם עוצמת הכאב של לידה (שבחסדי ה' נשכח מאיתנו בין לידות). כיום אני מודעת לכך שהשלבים המוקדמים של הלידות שלי ארוכים ביותר, ודווקא השלבים הפעילים קצרים במיוחד. כיון שאפידורל ניתן בד"כ רק לקראת השלב הפעיל ברור שמבחינתי הוא מיותר, ולכן עיקר ההתמודדות שלי היא בשלבים המקדימים שהם ארוכים ומתישים. המסקנה שלי מכך היא שחלק מהידע של יולדת חייב להיות זיהוי השלב בו היא נמצאת בלידה וההתמודדות הנכונה עם השלב הזה, כולל אגירת כוחות לשלבים מאוחרים ומתישים יותר.

ולשאלה האחרונה - שבע הלידות הראשונות שלי היו בשע"צ והשמינית בהדסה עין כרם. לא ליוותה אותי דולה באף לידה.

שבזמן בו ילדתי עדיין לא היה קיים בצורה אופטימלית בשע"צ.

הייתי מאוד מאוד מרוצה בעין כרם! ולראשונה מזה הרבה לידות לא חיכיתי לשנייה בה אוכל לברוח הביתה. את האשפוז בשע"צ אף פעם לא חיבבתי, בעין כרם היה פשוט מושלם מבחינה זו.

כיום אני שומעת הרבה דברים טובים על הביות המלא בשערי צדק אז אני ממש לא יודעת מה לעשות בלידה הבאה בע"ה... אבל חושבת שבכל זאת אלך לעין כרם ואתפלל שגם הפעם יהיה מוצלח. אני חושבת שנתוני היסוד שלהם פשוט יותר מתאימים לי. 

ועם אפידורל=לא טבעית?

אוקי.. גישה מעניינת.. 

לא מרגישה שבגלל שפחדתי מאפידורל זאת היתה "לידה טבעית" כמו שתמיד מתארים לידות "טבעיות" אבל שיהיה..

לענייננו..

1. אני ממש מפחדת מאפידורל. הרעיון שמחט תהיה תקועה לי בגב עושה לי רע ואני לא יכולה לחשוב על זה. בלידות הראשונות עד שהתחרטתי שאני רוצה אפידורל- לא הספקתי, בשלישית אפילו גז צחוק לא הספיקו להביא לי.  

2. לידה בלי אפידורל, בלי מוזיקת רקע , לא לידה במים או משהו. רגילה בחדר לידה רגיל.

3. תלוי בלידה.. היו לידות סבירות יותר היו לידות טראומטיות יותר (לידה רביעית וחמישית - זרוז בלי אפידורל. כואבבבבב מאדד אבל מהחמישית דווקא יצאתי איכשהו עם פחות טראומות ) הגיוני שאעשה את זה שוב. פשוט כי האפידורל מפחיד אותי לא מתחייבת על שום דבר..

4 לא רלוונטי (מעולם לא רציתי "טבעי" רציתי ללדת בצורה טובה, בריאה ומהירה. המהירה לא תמיד עבד. אבל הבריאה הכי חשוב. בעז"ה שימשיך כך..)

5. 4 לידות בשע"צ. בלידה האחרונה היה עומס מטורף (כבר כתבתי על זה כאן אני חושבת..) והייתי צריכה לחכות בתור לזירוז, אז פשוט עברתי להר הצופים, התקבלתי ללידה מיד והיה בסדר גמור, חוץ מזה שלא התכוננתי לשבת בבי"ח לא דתי.  הצוות היה מקסים, ומבחינתי זה הכי חשוב.

לקראת הלידה החמישית חשבתי על דולה ששמעתי עליה המון דברים טובים (קרני סלומון 0545827166) עשתה לחברה שלי חוויה מתקנת בלידה, משהו מדהים. אבל הגעתי למסקנה שאין לי עצבים לדברים האלה, וכמו שאני מעיפה את בעלי מהאיזור בזמן הלידה- אז אני אעיף גם אותה, אז חבל על הכסף

**המלצה... לי מאד עזר בלידה האחרונה, בכל פעם שהיה ציר, וצריך לדחוף ונורא כואבבבבבב להתפלל על מישהו אחד. עלינו, על הלידה על התינוק, על הבעל, על הרווקים במשפחה/חברים וכו'...  להתרכז במישהו אחד. וזה ממש עזר לי וגם הרגשתי שהצלחתי להתפלל עליהם, דבר שלא קורה לי בד"כ בלידות, כשיש לי רשימה ארוכה של שמות להתפלל עליהם ברצף.

1. חלמתי תמיד על לידה טבעית (ולא רק בלי אפידורל, אלא בלי מכשור בכלל), אך בשתי הלידות הראשונות הייתי מרותקת למיטה (בראשונה - רעלת וזירוז, בשנייה - ירידת מים ובית חולים שאינו מאפשר להיכנס לחדר טבעי עם ירידת מים, ומיילדת מרגיזה). הייתה אתי דולה, אך לא נהניתי כל כך מנוכחותה. 

2. בלידה השלישית שלי הייתי בחדר הטבעי בלניאדו, עם דולה מדהימה. הייתה חוויה מיוחדת. 

3. זה לא היה קשה  (אף שהיה ארוך. גם בשתי הלידות שקדמו ללידה השלישית והמדהימה הייתי שעות ארוכות בלי אפידורל, אך כשאת מרותקת למיטה - הכאב חזק יותר ותחושת חוסר האונים גדולה יותר, לדעתי). 

4. בלידה הרביעית לקחתי אפידורל, ברגע האחרון ממש (נלחצתי כשראיתי בקבלה יולדת המשתוללת מכאב והמאבדת שליטה, וגם הייתי עייפה אחרי שלושה ימים של צירים). ילדתי לפני שהאפידורל התחיל להשפיע, ובכלל לא היה נורא. צחקתי על עצמי שביקשתי אפידורל... 

5. הלידה הטבעית והמיוחדת הייתה בלניאדו, בליווי דולה מדהימה, שעזרה לי מאוד מאוד. 

לדעתי, חשוב להיות גמישה, ומוכנה לכל אפשרות. הכול לגיטימי. תלוי בתחושה שלך ובנסיבות. 

בהצלחה, לידה קלה!

1. רציתי ללדת ללא אפידורל, כי זה נראה לי יותר נכון וטבעי וגם פחדתי מהכנסת האפידורל ומה שעלול ח"ו לקרות...

    אבל באתי בגישה שאם ממש ארגיש צורך בו, אקח...

2. ילדתי ללא אפידורל

3. זה היה קשה, לא הרגשתי בזה שום צורך, בשום שלב. מקווה לעשות זאת שוב בלידות הבאות

4. לא רלוונטי לי

5. ילדתי בבי"ח פוריה. אמא שלי ובעלי היו איתי בלידה. היו מאד משמעותיים- אמא יותר בקטע הפיזי

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

רציתי ללדת בלידה טבעית, כי זה הכי טבעי... והפחידה אותי יותר הדקירה של האפידורל...

והאמנתי שאני יכולה לעשות את זה!

אחרי הלידה הראשונה, שהיתה כמובן מכאיבה, אבל ממש הפתיעה אותי לטובה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפיתי, והכאבים לא סוף העולם), שמחתי לגלות שאני באמת מסוגלת ללדת באופן טבעי.

בגלל נזק שנגרם בלידה הראשונה, לקראת הלידה השניה חיפשתי תנוחה טובה יותר משכיבה על הגב, וגילתי שמתאים לי ללדת בעמידה על הברכיים (על המיטה, עם הפנים למשענת המיטה כשהיא זקופה). 

ילדתי ככה עוד פעמיים, ומקווה שיהיו עוד כמה...

כל הלידות היו במעייני הישועה. בראשונה היתה תומכת מתנדבת משם, והנוכחות שלה עזרה לי.

מאז אני מסתדרת מצויין בעצמי...

ממליצה על הספר 'לידה פעילה'.

שלום לך ובשעה טובה!

ילדתי לפני תשעה חודשים את ביתי השלישית ב"ה. רציתי ללדת בלידה טבעית אחרי שלא היה לי טוב עם אפידורל בלידות הקודמות.

לקראת הלידה עשיתי קורס הכנה ללידה של יפה ברנשטיין- הנוסחה ללידה תומכת ומהנה- וזה עבד!

ילדתי ללא אפידורל ובלי כאבים!

ללא ספק אני אעשה זאת שוב בע"ה בלידות הבאות. זו הייתה חוויה מדהימה!!!

אני ילדתי בשערי צדק. ללא דולה ועם מילדת שהייתה לחוצה שיש עוד יולדות שמחכות בחוץ....

במחשבה לאחור הרגשתי כמו בסוג של מפעל..... ב"ה שבלידה עצמה נהנתי כ"כ שזה לא הפריע לי אלא רק אח"כ

שיהיה לך רק טוב בע"ה!

ילדתי 7 לידות עם אפידורל ב"ה,

הם היו לידות מדהימות, מאחלת לכולן את הרוגע הזה (גם לאלו שבוחרות ללדת טבעי)

ולידה אחת היתה טבעית וטראומטית,

בעלי אפילו לא הספיק להגיע.

היא היתה לידה מהירה מאוד, ילדתי 10 דק' לאחר שהגעתי באמבולנס.

והיו לי כאבים חזקים מאוד!!!!!!

בכל אופן, שתהיה לך לידה קלה עם זכרונות נעימים.

בלידה ראשונה לא התכוונתי אפילו ללדת בלי אפידורל. ידעתי שזה אמור להיות קשה (אפילו בגמרא כתוב על "המבכירה") וגיסתי שילדה שלושה שבועות לפני אמרה לי שאבקש מיד, כדי שלא אסבול כמוה (עד שהגיע המרדים)

ביקשתי אפידורל עוד כשהייתי בקבלה... הם קצת צחקו עלי. אבל שורה תחתונה כשכבר הייתי בחדר לידה מוכנה לאפידורל הכאבים היו בשמים!!! עד היום בעלי משחזר את היללות שלי... לא הצלחתי לנשום! האפידורל היה הנס שלי . וזה היה רק פתיחה 3.

בלידה שניה כמובן ביקשתי מיד אפידורל, והיא התמרחה סתם במשך קרוב ל-12 שעות.

בלידה שלישית החלטתי שאני רוצה בלי. בסייעתא דשמיא- הכאבים היו נסבלים ביותר! ציר פעם ב-7 דקות בפתיחה של 7-8. גם בפתיחה 10 הכאבים היו ממש בסדר. אבל המיילדת ציוותה עלי ללחוץ לפני שהרגשתי לחץ וזה היה ממש מייסר. אח"כ נהייתה לי בצקת. וההתאוששות מהלידה היתה קשה הרבה יותר מהקודמת עם האפידורל.

לידות רביעית וחמישית ילדתי תוך שעתיים מאז שהתחילו הצירים, ב"ה בלי אפידורל, הלידה הרביעית התאוששות מ-ד-ה-י-מ-ה

והחמישית מייסרת ומייגעת בעקבות תפרים (הוא היה הכי שמן שלי)

ההמלצה האישית שלי: קחי בחשבון שלידה ראשונה היא קשה יותר בדרך כלל (יש ניסים, נכון, אבל בנורמה) ותהי פתוחה בראשך לקחת אפידורל במקרה הצורך.

אני מכירה מישהי שחלמה על לידה טבעית כל הזמן, הגיעה ללידה ראשונה- היתה יומיים עם צירים זוועה, התחילה עם טשטוש, המשיכה עם פיטוצין ואפידורל... אחרי סבל של למעלה מ24 שעות. אז חבל להיות מקובעים. חשוב לקחת בחשבון את כל האופציות.

1. אני מעדיפה ללדת בלידה טבעית. מפחיד אותי ללדת עם אפידורל. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל והרגשתי שאני כבולה למיטה עם "עבותות" - מוניטור, עירוי ואפידורל  - בלי חופש תנועה, ומתי שהכי צריך אותו...

2. אחר כך ילדתי בחסדי שמים 2 לידות מהירות בלי אפידורל.

3. לידה טבעית - אין אפס, כואב מאוד וקולני מאוד (אצלי) אבל שווה את זה לדעתי (ושוב, זה לא מחייב כי זכיתי ב-2 לידות מהירות)

4. שערי צדק. אני טיפוס קצת סגור. מתפדחת מאנשים ולכן אני מעדיפה כמה שפחות שותפים ללידה, מקסימום בעלי ואחותי.

-הפחיד אותי הסיפורים שיש על אפידורל, רציתי לנסות בלי אבל לא היתי נעולה על זה, אמא של גיסתי נכה מאפידורל והיא זו שאמרה לי שאם צריך לוקחים...

-. בלידה הראשונה ילדתי עם אפידורל, היתי בשבוע 41 מי שפיר ממש נמוכים, היתי בזרוז יום שלם והלידה לא התקדמה מרגע האפידורל ועד הלידה עברו 4 שעות, במקרה שלי האפידורל ממש האיץ את הלידה

-את 2 הלידות הבאות ילדתי בלי אפידורל

-היה קשה אבל שווה, ב"ה עבר מהר לידה אחת 45 דקות בחדר לידה, לידה שניה שעתיים בחדר לידה (בגלל שהפנים של העובר זזו טיפה הוא לא ירד, בזכות הדולה המדהימה שלי שעשתה איתי כמה תרגילים ממש טובים הראש התמרכז ויצא מהר, זה סיפור קלאסי של לידה שיכולה להתסיים בניתוח)

- לידה ראשונה שערי צדק לידה שניה גם לידה שלישית ביקור חולים

בשעה טובה !!

בס"ד

1- כן. פחדתי מהתערבויות חיצוניות יותר מהלידה עצה שהיא תהליך טבעי של הגוף

2- כן, ב"ה, שלוש פעמים רצוף... (כל הלידות שלי)

3- עד כמה קשה ביחס למה? לא יודעת. היו לי קרעים וכ',

אבל אם ה' יזכה אותי שוב ללדת, ארצה שוב ללא אפידורל. (מפחדת מהזריקה בגב יותר מאשר מהלידה עצמה..)

5- קפלן, בלי דולה, לא הרגשתי שחסר לי משהו... (אימא שלי הייתה איתי)

1. רציתי כבר בלידה הראשונה. באופן כללי רציתי טבעי יותר. אולי גם הרגשתי שזה גם משהו מאוד נשי... כמו להגשים את הנשיות שלך, את התכלית שלך. חוץ מזה פחדתי מאפידורל, שמעתי מרופאה מהקהילה כל מיני דברים מפחידים מאוד דווקא על אפידורל, כך שהחלטתי שלא אקח, ואם לא אעמוד בכאב אז אקח פטידין (אני לא טועה בשם, נכון?). 

2. הראשון - היתה לידה ארוכה וקשה, בשלב מסויים נשברתי וביקשתי פטידין כפי שתכננתי למקרה שאשבר, אך כבר אי אפשר היה (כי מי השפיר כבר לא היו נקיים. התכנון שלי מראש לא כלל אפשרות זו...). אז תוך כדי כאב נורא מבלי לנסות להתמודד איתו - נפרדתי מהחיים... פשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר. ואז חשבתי לעצמי (לא יאומן איך שהלוגיקה המשיכה לעבוד...) שעדיף כבר קיסרי על פני למות, ואז חשבתי לעצמי שעדיף כבר אפידורל על פני קיסרי.. ואז צרחתי - אפידורל, עכשיו!!

אחר כך היה בעיה עם הלחיצות, וכמעט ועשו גם ואקום. לכן בלידות הבאות חשבתי שלא נכון לקחת אפידורל, אך מרוב טראומה מהלידה הראשונה - החלטתי כל פעם לבקש בכל זאת אפידורל. לפני הלידה השנייה למדתי על העניין של הלחיצות קודם. 

ברביעי - ילדתי ללא אפידורל.

לגבי האווירה, ההרגשה בלידה וכו' - 

בלידה הראשונה - נראה לי שהיה יכול להיות לגמרי אחרת עם מלווה שהיתה מתאימה לי. 

בכל מקרה היתה חוויה לא נעימה, גם לפני האפידורל, וגם אחריו. היה גם מאוד כואב. 

בלידה השנייה - היתה לידה קסומה. לא סבלתי בכלל. היה לי מעט מאוד צירים כואבים לפני שהגעתי לבית חולים, ונתנו לי מייד אפידורל. הייתי צריכה ללחוץ משהו כמו 3 לחיצות עדינות, והוא היה בחוץ (גג ארבע שעות סך כל הלידה). בזמן הזה התפללתי על שמות של נשים שלא זכו עדיין לילדים, ועוד. אני חושבת שזה היה הזמן הכי מיוחד מבחינת קרבה לה' שחוויתי בחיי. אמא שלי ובעלי היו איתי, אך אני לא ממש איתם. הייתי בעולם אחר, גבוה, הרגשתי ליד ה'. 

בלידה השלישית - היתה לידה מזעזעת, עם שתי מיילדות מזעזעות. הזלזול מצידן, חוסר היכולת לקום ולפעול כי אני עם אפידורל, חוסר היכולת לקדם את הלידה כי פשוט מנעו ממני - זה היה נורא נורא. גם בלידה עצמה היה ממש לא פשוט, היה איום על קיסרי. גם אחרי הלידה לא כיבדו את הבקשות שלי. וגם האשפוז היה זוועה. בקיצור - החלטתי שלא עוד אפידורל! לא עוד להיות עקודה על המיטה!

בלידה הרביעית - שלוש שעות לאחר שהתחלתי להתלבט האם הפעם הצירים הם לקראת לידה - הגעתי לבית חולים (אחרי נסיעה של כמעט שעה באמבולנס). חצי שעה אחר כך כבר ילדתי. 

הנסיעה באמבולנס היתה לא נעימה כלל, כי לא יכולתי לעזור לעצמי. הייתי חייבת לשבת קשורה באמבולנס.

אבל הלידה עצמה היתה מעולה מעולה. 

לא פתחו לי וריד (שזה דבר שמאוד מציק לי), בדקו אותי פעם אחת בלבד בדיקת פתיחה (המקסימום שהצבתי לפי החלום שלי...), לא עשו לי מוניטור (שזה בדיוק מה שרציתי). 

תוך כדי לידה, למרות שנרשמתי קודם, שאלו שאלות טכניות. שמעתי את בעלי אומר שאין תעודת זהות וידעתי שיש בתיק.. ולא היה לי אכפת. הצלחתי לשים מסך חוצץ מכל מה שלא רלוונטי לי לעכשיו. 

היה כאב אבל אני לא זוכרת את זה בכלל כטראומה. הפוך - הייתי בשליטה על מה שמתאים לי מבחינת הצוות הרפואי, ועל מה שלא. כשהמיילדת הכניסה לי מסרגה כדי לפקוע את המים - אמרתי לה בלי להתבלבל שתוציא אותה, ושלא תעשה שום דבר לפני שתשאל אותי קודם. אכן מאז היא שאלה על כל דבר. 

בחדר הלידה אף הספקתי להתקלח לאחר הלידה וזה היה מדהים... 

3. לגבי הקשה כבר עניתי, לגבי לעשות את זה שוב - מקווה ששוב אזכה ללדת ללא אפידורל, ושיהיה בעזרת ה' בקלות.

4. כבר עניתי...

5. 3 לידות לניאדו (ומאז מאוד לא ממליצה לסמוך על המיילדות שם רק בגלל שיצא לבית החולים שם של מקום טבעי, זה ממש תלוי על מי נופלים שם, כמו בכל מקום). אחרונה - עין כרם. 

היתה דולה בשתי הפעמים האחרונות (משהי אחרת כל פעם). בשתיהן יצא שהן יעצו משהו משמעותי. אך רוב הזמן זה לא היה משמעותי. במובן מסויים אף הפריע לתמיכה מבעלי. 

בהצלחה!!

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

ולא מצאתי היגיון בזה.

אם יש 2 אחים של מועמד- אחד עם קשה וריכוז והשני חזר בשאלה-

מה זה אומר עליו?

מה זה אומר על המשפחה?

למה זה אומר שהמשפחה לא טובה מספיק? או שהחתן סוג ב'?

את האמת שההיתפסות הזאת לכל מה שחיצוני,

והאישור החברתי בכל מחיר שיכול גם להכשיר שרצים קשים (הסתרות חמורות מאוד, נגיד של פגיעות מיניות)

זה נראה לי כל כך הופך רצון ה'.

כאילו כבר אין שום קשר לאמות המוסר האנושיות הבסיסיות. הכל נשפט לפי המעמד החברתי.

ככה תלמידי חכמים מגיעים למצב שבו הם דורשים עבור הזכות להתחתן איתם- מאות אלפי שקלים.

אני יודעת שזה יותר אצל הליטאים, ועדיין.

ממתי זה מוסר אנושי בסיסי?

ממתי זה ערך תורני?

ועוד זה נישא בפי כל, בלי שום בושה.

את האמת שלא ברור לי איך אפשר לחיות בתוך כללים מעוותים שכאלה.

ואני יודעת שאולי אני פוגעת בך או במישהי אחרת, אבל זה נשמע לי כל כך רחוק מצדק בסיסי, שאני חייבת למחות

שההתנהלות שקיימת אצלנו,

וההתנהלות שקיימת בחלק מהציבור הליטאי ש ''קונים'' את החתן - אני רוצה לקוות איתך שמשובר בחלק קטן מכל הציבור.

אני לא רוצה לבאס אותך אבל מהיכרות עם חברות מחסידויות אחרות - זה דיי חוזר על עצמו.

מי יותר ומי פחות - הרעיון קיים. 

איך יכולים בחורים להגיד- אני פוסל כל הצעה מתחת ל-500,000 ואין מישהו שיגיד על זה שזה חזירי?

שזה מבזה את התורה?

למה לשמר נורמות שמבזות את התורה?

מי שהוא בן תורה אמיתי צריך להידחות בשאט נפש מזה. מי שהוא ממשיך את הכיוון הזה- זו שחיתות מוסרית.

אם אפשר לשאול עוד שאלה.

הרי בסוף זיווג זה משמיים.

והקב"ה יש לו היכרות עם בני עמו ועם השיטה,

אז מה זה משנה בעצם אם זה פייר או לא פייר,

הרי בסוף תתחתני עם מי שהקב"ה הועיד לך.

ומי שהוא הועיד לך זה הוא הוא הועיד לך.

לא השיטה.

לא מה השכנה אמרה עלייך בבירור,

לא הטלפון שאת מחזיקה,

ולא איפה האחים שלך למדו

- ה' מזווג זיווגים לא השיטה.

אז מה זה בעצם משנה כמה הצעות נופלות אם הקב"ה הפיל אותן?

מקווה ששאלתי ברור ורק אם יבוא לך תעני.

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

תני לעצמך זמן לעכל.. זה מטלטל מאוד.

תזכרי שהכי חשוב שתדעו איך לעזור ולהקל ולקדם את הילד שלכם.

כל השאר בע"ה יהיה בסדר ❤️

אלא הרבה אנשים חוששים מהתיוג של אוטיזם לדוגמא.

אגב שמעתי כבר כמה אנשים שהעדיפו לעשות אבחון פרטי כדי לדעת מה הבעיה ואיך לפעול, אבל לא דרך הקופח כדי שלא יהיה רקורד ברשומות.

לצערי אין לי עצה טובה לתת לך, האמת היא שגם אותי היה מדאיג במגזר כזה מה יהא על הילד 😔 

אבל אוטיזם בתפקוד גבוה שונה מאוד מאוטיזם בתפקוד נמוך, ובאמת לאט לאט מנרמלים את זה וזה כבר לא מפחיד כל כך.

הלוואי שזה יגיע לכל הציבורים...

אין לזה משמעות אמיתי מעבר לכך. וגם זה רק בישראל.

אוטיזם מתוקצב יותר גבוה ויותר שנים מפיגור שכלי למשל. לא בגלל שזאת האמת, בגלל יח"ץ יותר טוב שהביאו לחקיקה ולזכויות. אבל זה לא הלקות הכי קשה. ממש לא (אם בכלל יש איזשהו מדרג)

באמת לא ברור למה אין השוואה למש"ה

אבל גם מבחינת איך שזה נתפס בחברה...

וזה ממש לא נכון.

(יש לי חברה עם ילדה על הרצף בתפקוד גבוה ועם ילד עם לקות שהביטוי שלה הרבה יותר חמור - הילדה מקבלת 100% נכות, והילד, אחרי מאבקים, מקבל 50%...)

100% זה ממש לא הכי הרבה שאפשר לקבל.

יש כמה מדרגות של נכויות, 50%, 100%, 112%, 188%, ו235% (לא יודעת איזה מתמטיקה למד מי שהגדיר את זה ככה...🫣).

אוטיזם אולי מקבל אוטומטית הגדרה של 100% נכות, אבל זה עדיין לא אומר שזה הכי קשה.

יש לקויות ללא ספק יותר מורכבות מאוטיזם (מכירה את 'עדי' בירושלים? על"ה לשעבר... לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהלקויות שיש שם פחות קשות מאוטיזם).

אולי הכוונה ביחס לילד שאין לו לקות פיזית?

בכל מקרה, אני רואה היום הרבה שיח שבגלל מנסה לדבר על אוטיזם כ'שונות נוירולוגית' ולא 'לקות'. (מסכימה עם הגישה הזו חלקית. אני חושבת שביחס לתפקוד הגבוה יש בזה הרבה אמת. אבל לנסות להתייחס בצורה זהה לכל הקשת האוטיסטית זה לא ממש מדויק...)

שהאבחון יהיה התרת ספקות והסבר מדויק

ושבעז"ה בעקבות האבחון תדעו לתת לו את המענה המדויק, ילד שמקבל מענה נכון צומח ומתפתח ומצמצם פערים.

מניחה שהפנו אותך לאבחון פסיכולוגי?

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

יכות לעניין אותך, והיא תגיע איתך.

ג'ימבורי (פעלטון/ מתחם נוסף שאני לא זוכרת את שמו).

קיפצובה, אם היא בגובה המתאים

פארק טדי

בעיני מתאים מגיל שנה ומעלה

אפשר עמק הצבאים ובכניסה יש שם גם פארם מתקנים חמוד.

אבל הכי שווה הכותל

ואפשר לנות של שקל וחצי לבחור כמה הפתעות;) י שבמרכזית ובדוידקה

לא מחפשת פעילות לילדה כי היא סה"כ בת שנתיים ודי זורמת,

ציינתי שהיא איתנו כדי שיהיה משהו מונגש ולא צפוף מידי אבל פחות גן חיות וכאלה..

משהו בשבילנו 😉 

מחנה יהודה בשישי עמווווס

כותל, פארקים, 

הייתי הולכת לבית קפה חמוד ומביאה לה צעצועים/קופסת חיות או משו כזה....

לעצמי הייתי בוחרת בכותל ואז בית קפה בעיר איפהשהוא...

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,

אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר 

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל

לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך

להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.

זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו

לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.

היא כרגע רק בשלב הטעימות

ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?

אשמח לדעת

אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll

כמובן עם השגחה.

מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?

הסוכריות זה מסוכן לתינוקות  בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.

לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.

תודה!

אפשר גם בלי מים

עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה

ואחכ שוטפים ומתנקים

ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים

זה מעייף וכיף,  לתינוקות שאוהבים אמבטיה