להיות פתוחה לאפשריות שונות.

למה אני מתכוונת? לי יש הפרש של שנה ותשעה ימים בין אחד לשני. בשום אופן לא יכולתי בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים לטפל בשניהם לאורך כל היממה.

אומנם לצערי, באותה תקופה בעלי היה אברך ואני עבדתי, כך שממילא את הגדול הוצאנו למסגרת ( את הבאים בתור כבר גידלתי בבית). אבל גם אם לא, הייתי מוכרחה למצוא לגדול סידור, לפחות לכמה שעות בבוקר כי בלילות הייתי עסוקה בלרקוד עם התינוק השני כדי להקל על גזים...

טיפ נוסף - לפני כל הנקה שבה בן השנה שלי היה נוכח וער, הכנתי לו בקבוק (לצערי  הוא שתה מטרנה - אוי ייסורי המצפון ) והושבתי אותו ברוב טקס בכיסא האוטו של הקטן.

מדהים איך בגיל שנה, שנה וחודש, הוא כבר התגייס לעזרה בדברים פעוטים והרגיש אחריות כלפי התינוק. עד היום אני זוכרת לו את זה לטובה.

המון סבלנות, המון חום, ומהנסיון שלי זו היתה הלידה שבה הילד הגדול יותר קיבל את הבא אחריו בקלות ובטבעיות, ובזמן הקצר ביותר.

בלידות הבאות היו לי הפרשים יותר גדולים, וזה היה להם פחות פשוט.

את שניהם השכבתי במיטות תינוק. בחדר היו שתי מיטות תינוק.

זה עזר גם בשלבים מאוחרים יותר - כשהיה להם צורך להיות עסוקים בשקט במשהו מעניין עם עצמם, כל אחד ישב במיטה שלו עם ענייניו. ועזר גם כדי להפריד בינהם בזמנים פרועים כשהיו גדולים קצת יותר (שני בנים שובבים ).

בחודשים הראשונים גם שעת ההשכבה של הגדול היתה מעט מורכבת - הקטן סבל מגזים, או שבשעה הזו כבר היה לי פחות חלב והוא היה זקוק להנקות תכופות, והגדול היה בעצם בעצמו תינוק שאי אפשר לתת לו לחכות, וצריך להאכיל ולהשכיב אותו בצורה מסודרת בשעה קבועה.

לשעות האלה צריך למצוא פתרון יצירתי.

שיהיה בשעה טובה בעז"ה ובהצלחה רבה.

קוביות, לגו גדול, פאזלים מעץ שמכניסים אחד אחד, מכוניות, בובות, כלי אוכל, בימבה, תוף, קשקשן... בהצלחה

אם הגדול כבר הולך, יותר נוח, והוא גם יכול לעזור קצת, להביא מוצץ, מימחטה, חיתול, משחק. 

אני מקווה שבעלך יוכל לעזור לפחות בערב/ לילה.

אבל ממה שראיתי אצל גיסתי, בזמן ההנקה את יכולה להקריא סיפורים, לשחק עם הגדול/ה.

ויש סיעתא דישמיא עם כל ילד וילד.

כמובן שאת מצידך תתכונני כמה שאפשר אבל בעז"ה תראי שד' שולח לך כוחות לגדל אותם.

יש פה עצות מעולות שאחרות כתבו, ממש.

אהמ אהמ, אז ככה:

כחודש לפני הלידה, בעלי היקר ואני ישבנו ונסחנו לעצמנו כללים. למשל:

א .עושים ה-כ-ל כדי לשמור על שפיות (בפועל: לקחנו לפעמים עזרה לנקיון, חודשיים אכלנו בכלים חד פעמיים- מה שלא עשינו מעולם קודם לכן)

ב. הזוגיות שלנו היא מעל הכל, כשאנחנו אוהבים- הכל אפשרי! (בפועל: לצאת יחד מדי פעם, הוצאנו את הקטן מחדר השינה שלנו בגיל מוקדם יחסית)

ג. אין נקיפות מצפון ולא משווים את עצמנו לאחרים!!!!!!

ד. אי אפשר להבטיח שיהיה שקט ורגוע בבית כל הזמן. לא נורא אם אחד מהם בוכה לפעמים, או שניהם. לא להתרגש מזה.

ה. להתכונן לתקופה קצת לחוצה מבחינה כלכלית, לא להבהל.

אלו חלק מהכללים שלנו. לכל אחד יש את שלו...

זו תקופה אינטנסיבית מאד, אבל האמיני לי, הלב שלי לא היה מעולם כ"כ אוהב.

אולי כדאי לך לראות איך את יכולה להקל על עצמך. 

אני העדפתי להיות רק עם הקטן בבית, אחרת הייתי מתחרפנת.

אם זה מתאים לך- מעולה!, אם פחות- כדאי למצוא פתרון.

אני ילדתי את הראשונים שלי בהפרש דומה. זכור לי שהיה מאוד נוח שהקטן ישן אחר הצהריים, וכך היה לי פנאי להאכיל ולהשכיב את הגדולה.

ממליצה לקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי ללמוד איך ליצור סדר יום לתינוק. ברגע שיש סדר, את יודעת להערך ולתמרן בין שנים.

לא היה פשוט, אבל אחר כך ממש כיף שהילדים צפופים.

לידה משמחת, בריאות ונחת!

דבר שני לי יש שתי בנות בהפרש של שנה וחודשיים.( וגיליתי לפני שבועיים שאני שוב בהריון )

אני לא אשקר היה לי קשה ועדין מאד קשה לי

האמת  יותר קשה לי עכשיו כשהגדולה בת 3 והקטנה בת שנה ו-10. מאשר כשהן היו קטנות.

פשוט עכשיו הן גדולות ויש להן רצונות הן יודעות בדיוק מה הן רוצות כל היום הן רבות ועושות שטויות ואני מתפוצצת.

אבל דבר אחד אני יכולה להגיד לך לא היה לי עזרה בכלל ואין לי עזרה בכלום! 

אני פשוט זורמת עם החיים ואם מה שהן דורשות כי בסופו של דבר זה לא ממש עוזר לשמוע מאחרים כי כל ילד וכל הורה הוא עולם אחר.

הדבר שהכי עזר ועוזר זה האמונה לדעת שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה והוא לא היה עושה לי את זה אם לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה.

והכי חשוב אל תכנסי ללחץ או היסטריה פשוט תיהי רגועה שהכל יעבור בשלום ויש לך את הכוחות להתמודד עם זה.

ובאמת להודות!!!!!!!!!!!!

שיהיה לך בשעה טובה הרבה הרבה נחת מהילדים ולידה קלה.

אם תרצי אשמח לעזור לך  בשמחה בכל מה שאוכל!!!!!!!!!!!

תפני אלי באישי בשמחה!

בעניין מריבות בין אחים - לפחות הבוקר זה עבד כמה פעמים -

אם הילדים רבים או צועקים או בוכים על שזה חטף לו וזה לא רוצה לשחק איתו וכו' וכדו', פשוט להתעלם ולעסוק בעניינים שלי, ואם באים אלי בטענות על האחים לומר "בואו תסתדרו בעצמכם" "בואו תדברו ביניכם" (אפילו בן שנתיים קלט תוך כמה דקות שאני לא מגיבה על כל (קול) זעקה שלו ופתאום הסתדר יפה.)

לחזור על זה שוב ושוב בכל פעם שמגיעים אלי להתנות צרותיהם (שכמובן הן לא צרות אמיתיות אלא רק שלא מסתדרים ביניהם במשחקים וכדו'). כבר כמה שעות שהם משחקים מקסים והמריבות (בינתיים ) פשוט נעלמו! הלוואי שימשיך ככה.

אבל אם את מתפוצצת ואז מתערבת זה רק מגביר את המריבות. הרי אנחנו מציעים להם פשרות מוכתבות מבחוץ שלא מגיעות מהם ואז זה לא באמת פשרה שלהם ולכן יש מתח. אבל אם הילדים כועסים אחד על השני ומבינים שההורים לא מתערבים להם, רוב הסיכויים שתוך דקות מעטות הם ישלימו. 

בהצלחה!

אז רק אומר לך שגם לי יש הפרש כזה (פחות או יותר), ואם אני הצלחתי לשרוד - אז זה אפשרי לכולן... (אבל גם אצלי הגדולה הייתה במסגרת).

והיום, כשהם גדולים, זה פשוט כיף! יש להם חבר צמוד (למרות המין השונה), לי יש שני עוזרים צעירים, הם משחקים ביחד ומתכננים דברים ביחד. כמה פעמים שאלו אותי אם הם תאומים... (הם כמעט באותו גובה, וכשרואים אותם עם זוג התאומים שאחריהם חושבים שכולם אצלנו באים בזוגות)

בהצלחה רבה, יקרה!

גם אצלי הם באותו הפרש

לפני הלידה קניתי הרבה שטויות- מתנות יום הולדת קטנות כאלה ב-5 ש"ח, וכל פעם נתתי לגדול מתנה בשם הקטן שמאוד אוהב אותו.

נכון ש'שונא מתנות יחיה' אבל זה ממש עזר לי כי זה הכניס בגדול (שהיה עדיין קטן) מוטיבציה לעזור- להביא מגבונים לחים מהספה, להביא את הפלאפון שמצלצל וכו'.

עוד דבר שכבר כתבו כאן- בזמן ההנקה זה ממש מוצלח לקרוא לגדול ספר,

ולדעתי אם את יכולה להכניס מעכשיו למסגרת (רצוי לא להעביר את הגדול שינויים עם לידת הקטן..) אז עדיף.

שלי היה במסגרת אבל אחרי שבועיים יצא ל,חופש גדול, של שלושה שבועות- שרדתי את זה אבל אין ספק שזה דרש כחות מיוחדים, ואת אמורה גם קצת לנוח..

בקשר לנקיון ולסדר בבית- תרפי. כולם יחיו עם קצת בלאגן ולכלוך. את כרגע במשימה הרבה יותר חשובה.

היום הקטן שלי בן שנה וקצת, הגדול בן שנתיים- עוד מעט וחצי- והקשר ביניהם מדהים. הם פשוט מאוהבים אחד בשני.

מתעוררים בבוקר ומחכים לראות אחד את השני.

לפני הלידה התחלתי להסביר לגדול מה יש לאמא בבטן ולהראות לו תינוקות של אחרים, להגיד לו שעוד מעט גם לו יהיה אחד כזה וצריך לטפל בו.. (אגב זה התינוק 'שלו'..).

כשבאנו מהבית חולים הגדול עזר לדחוף את העגלה עם הקטן ולהכניס אותו הביתה וככה הוא בעצם לקח חלק בלהביא אותו. אני מאוד אהבתי את הרעיון, אפילו צילמתי..

עוד משהו שהטריד אותי..

לפני הלידה התחילו לי רגשות אשמה בנוגע לגדול- למה אני עושה לו את זה וכל כך מהר לוקחת לו את הזכות להיות תינוק. 

אז דבר ראשון חשוב כל הזמן לזכור שגם הגדול הוא עדיין קטן,

ודבר שני- עכשיו אני מבינה שהדבר הכי טוב שנתתי לו בחיים זה את אחיו- ב"ה הם פשוט מקסימים יחד.

המון המון הצלחה, סבלנות, ותזכרי שגם את צריכה לנוח!!

כמה המלצות מאד מומלצות:

1. לא להכניס לראש שזה קשה או שתהיה קנאה

2. להראות המון אהבה לגדולה

3. בזמן הנקה להתייחס לגדולה- אני הייתי קוראת לה סיפור, באיזשהו שלב בכל פעם שהנקתי היא הייתה מביאה לי ספר והולכת לשחק במשהו אחר.. אבל זה נתן לה תחושה שזמן ההנקה זה זמן שהוא בשבילה (במיוחד שגמלתי אותה חודשיים וחצי לפני הלידה).

4. לשטף את הגדולה בגידול של התינוק- תביאי חיתול/טיטול/מגבונים. להראות לה איך את מקלחת (יכולה לעמוד על שרפרף ולשכשך ידיים כאילו הים מקלחת)., לתת לה להחזיק כשהיא יושבת ואת כמובן מחזיקה איתה.

איך להעסיק:

1. סיפורים

2. לצייר ציורים/מדבקות/ פלסטלינה

3. משחקי הרכבה שמתאימים לה

4. בריכה (עם השגחה)

5. עגלה ובובה

ואל תדאגי, זה כייף לגדל צמודים (למרות שבהתחלה זה קצת קשה) עליי זה אפילו הקל שיש לה חברה והיום כשיש עוד קטנצ'יק זה כבר ממש תענוג

בין הגדולים היה הפרש של שנה וב"ה עם כל הקושי הטכני מוצאים פתרונות.

מסכימה מאד עם נונימי ההמלצות שלה מצוינות.

אצלי הגדול היה במסגרת והקטנה היתה איתי עד שהסתיימה חופשת הלידה .

הכל עובר מאד מהר והיום הם בני 18 ו 17 וממש לא זוכרים את הקשיים.

תהני מהם ותגדלי אותם בנחת.

ואם קצת בוכים לא נורא לומדים לנענע את העגלה עם הרגל ולהלביש את הגדול וכד' עם הידיים .

בהצלחה

אני גידלתי שתי בנות שההפרש ביניהן שנה ורבע. עד גיל 5-6 זה כמו כמעט כמו לגדל תאומות אז מה הבעיה שלך ? ההפרש ביניהן נפתח כשהקטנה עוכבה עוד שנה בגן והגדולה למדה לכן בהמשך בבית הספר שנה מעליה. אז הן נהפכו לאחיות. היום האחיות בנות 28 ו-29 ושום דבר רע לא קרה להן גם בלי העצות (שלא היה ני שיתן לי ולא היה בכלל אינטרנט).

אם את חוששת וכו' - אל תהיי אמא. טפלי בילדים של אחרים.

אמנם שני ההורים מגדילם את הילדים, אבל בדרך הטבע האמא נמצאת יותר עם הילדים, ולכן חווה יותר קושי.

הפותחת לא התלוננה על ההפרש שיהיה ועל הולדת הילדים (במקום אחר היא אפילו אמרה ששמחה בו), אלא רק ביקשה עצות מבעלות ניסיון איך לעשות זאת בצורה קלה ובריאה.

פעם היו מבקשים עצות כאלה על ספסל גם השעשועים, היום אפשר לקבל אותן (והרבה יותר) גם באינטרנט.

לא זכור לי שקשה,

אמא שלי אמרה לי עכשיו יש לך שני תינוקים בבית שצריכים לאכול כל שלוש שעות.

וכל פעם שהייתי מניקה הייתי מספרת לגדול סיפורים.

ולאט לאט המשפחה לומדת להתרגל תינוק החדש.

ועכשיו זה הכי כיף להם בעולם. הם ממש כמו שני תאומים.

וסתם סיפור הבן הגדול נסע לקיטנה של סבתא והקטנה פשוט בכתה בלילה כי היא התגעגעה אליו.

בכל גידול יש קשה ויש יותר קשה.

שתדעי להסתכל על הטוב.

בהצלחה

יש לי ניסיון - ארבעה צפופים - כשהגדול היה בן 4 ורבע נולד הרביעי.

שיהיה בשעה טובה.

נראה לי שכרגע אין מה יותר מדי להתכונן. אלא להיות רגועה, לנוח כשאפשר.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!