http://www.yeshiva.org.il/ask/17861

כן מוכרים חמץ גמור.

כדי להראות שהם סומכים על המכירה ב100%

(חבדניקים, תקנו אותי אם אני טועה..)

ולא באתי לעורר מהומה |באמת!|

אנחנו צריכים כמויות בפסח....

יחסוך יותר עבודה, ויכאב פחות..

לשרשורים הקבועים..

מיתה יפה זו פריבילגיה של חברים. 

השאלה היותר נכונה היא אם יש מקור להיתר.

באופן בסיסי יש את האיסור להחזיק חמץ בפסח - 'בל יראה' ו'בל ימצא', כך שאם מוכרים לגוי את החמץ ממילא הוא כבר לא שלך ולא עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא.

השאלה לגבי המכירה היא לא לגבי מכירה רגילה בה החמץ נשאר אצל הגוי, אלא לגבי מכירה כזאת שידוע מראש שהיא לזמן מסוים ולאחריו החמץ חוזר לבעלות היהודי. כך שזו בעצם מכירה פיקטיבית, ובלשון חז"ל - הערמה. השאלה היא אם מותר להערים באיסור תורה של בל יראה ובל ימצא.

המקור להיתר של מכירת חמץ הוא בתוספתא "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח". יש הרבה מחלוקות סביב התוספתא הזאת: אם זה מותר רק בשעת הדחק ופיקוח נפש (כמו מסע בספינה) או בכל מצב, אם מדובר במכירה אמיתית או פיקטיבית, אם מותר לעשות את זה על בסיס שנתי או רק בצורה ארעית וכו'.

לכן הכלל הוא - "ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא". הווי אומר: באיסור תורה של חמץ גמור מחמירים, ובאיסור דרבנן כמו חמץ נוקשה מקלים.

אבל זה תלוי בפסיקה, יש גם דעות שמתירות לגמרי ויש דעות שאוסרות לגמרי.

אני הסברתי את השיטה ששאלת עליה - איסור מכירת חמץ גמור בלבד והיתר מכירת חמץ דרבנן.

לשיטה שרואה בכל השאלות והמחלוקות האלו ספיקות - אסור למכור חמץ גמור וראוי גם להחמיר לא למכור בכלל אפילו חמץ שאיסורו מדרבנן.

לכן יש הרבה שמקפידים לקנות מוצרים שכתוב עליהם 'נתחן לאחר הפסח' או 'נאפה לאחר פסח'.

זה פחות רלוונטי לגבי תערובות חמץ וחמץ נוקשה שבהם אין גזירה של 'חמץ שעבר עליו הפסח', ולכן לחם, שימורים ובעצם רוב הדברים מותר לקנות גם אם נמכרו (למרות שיש המחמירים גם בהם).

המכירה שנעשית כיום דרך הרבנות היא פיקטיבית והיא הערמה אבל מי שרוצה לסמוך עליה יש לו על מי לסמוך.

[אני אישית לא סומך על המכירה כלל אבל לא מקפיד שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי כי הטעם של הגזירה (קנס על שעבר על 'בל יראה ובל ימצא') לא שייך לגבי מי שהשאיר את החמץ בהיתר מרבותיו כי זה לא שהוא עשה את זה במזיד או מהתרשלות אלא בכוונה ובהיתר]

אינה "פיקטיבית", היא מכירה כפי שנוהגים רבנים בכל אתר לקבל הרשאה ולמכור לגוי.

והמוכר אכן צריך להתכווין שהוא מוכר באופן גמור, כי אם הוא יחשוב שזה פיקטיבי ולא רציני, קרוב לעבור על שני איסורים בכל רגע.

היא מכירה שמראש ידוע שלא גומרים אותה וחוזרים ממנה (הגוי לא באמת נותן את הכסף אלא 'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג), אם זה לא פיקטיבי אז מה כן?

לא כתבתי שאינה נחשבת מכירה מבחינה הלכתית - זה נתון למחלוקת, רק כתבתי שהיא פיקטיבית ויש המתירים מכירה כזאת.

בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.

לא כתבתי שהחמץ לא שייך לגוי או שהמכירה לא תקפה הלכתית / חוקית - זה נתון למחלוקת כאמור.

כתבתי שהיא פיקטיבית = לא ע"מ להתקיים. הדגשתי שיש מתירים הערמה כזאת כמפורסם.

לגבי מכירה שאינה גמורה:

זו שאלה שלא נכנסתי אליה כדי לא להלאות אבל אם כבר נכנסנו לזה אוסיף שזו עוד שאלה - האם מכירה שהיא תקפה הלכתית אבל אינה גמורה מצילה מבל יראה ובל ימצא. כמו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ועדיין אינה מצילה מאיסור בל יראה ובל ימצא וכמו שמכירה על תנאי שמה מכירה ועדיין אינה מצילה מבל יראה ובל ימצא. באיסור חמץ יש איסור גם איסור זיקה ולא רק בעלות ואכמ"ל.

אנשים קונים ככה - נכון, המכירה תקיפה - נכון. האם היא מכירה גמורה? לא. האם היא מצילה מאיסור למרות שהיא תקיפה - מחלוקת. תדייק. להרחבה ראה כאן - כנראה הייתי לא ברור...

ולשאלתך - היעלה על דעתך שהגוי באמת ירצה לקחת את החמץ ולממש את הקנייה? האם יש לו שמץ אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום ובקנסות על כך?

ולכן שאלתי: אם זה לא מכירה פיקטיבית מה כן?

חבל לחזור על זה שוב ושוב, ולעשות את כל הרבנים יושבי על מדין במדינה, ואת כל היהודים הכשרים שמוכרים חמץ, כאילו הם "שקרנים" בעצם.

המכירה לזמן הפסח אינה "בכאילו". היא מנתקת לגמרי את המוכרים מהחמץ, שאינו שלהם אז. סידור אמצעים שאח"כ הגוי יחזור וימכור, או שבעלותו תפקע אחרי הפסח, בגלל אי  עמידה בסכום הגדול (שתיאורטית יכול לשלמו), אינה משנה את המציאות שבה רצתה התורה, שאין בבעלות היהודי חמץ בפסח.

אם רצון התורה היה שחמץ יעבור לעולם לגוי ללא אפשרות חזרה, אז זה לא היה תופס. לא זה רצונה.

אז כל הדיון הוא על ה"לכתחילאיות", שבדבר כזה. כמו כן, בגלל שהחמץ בד"כ אינו יוא מהבית של היהודי, יש שאלה על ה"אחריות" במקרה שייגנב למשל. אשר על כן, כשאפשר יש המעדיפים לא למכור חמץ גמור. וחלק, גם מעבר לכך. במקום הפסד מרובה, כמפעלים וכד', מוכרים. וכך עשו גם בגלות לגבי מבשלות שיכר ועוד.

מכירה שאין כל רצון או יכולת לממש אותה - היא בכאילו,

מכירה שעושים אותה כל שנה וכל פעם 'במקרה' מחזירים אותה - היא בכאילו,

מכירה שמוכרים בה דברים שא"א לראות אותם (כמו פירורים וחמץ בלוע) - היא בכאילו.

עם זאת, הדגשתי (כמדומני שלפחות 5 פעמים) שהיא כן תקיפה חוקית והלכתית, לפחות לרב הדעות. כל הדיון הוא אחרי שכבר הבנו שהיא תקיפה, האם זה מציל מהאיסור מחמת זיקה והאם זה מותר מדרבנן (או שהותר רק בשעת הדחק).

התורה לפעמים מתירה לכתחילה לעשות 'כאילו' וקוראת לזה 'הערמה'. אבל צריך לדעת שזאת הערמה, אין מצווה להיתמם ולחשוב שזאת מכירה רגילה ככל מכירה אחרת.

אז שוב אבהיר - כשאני אומר שהמכירה פיקטיבית ושהיא 'בכאילו' זה לא במובן ההלכתי אלא במובן הענייני (ויש דעות שמהסיבה הזאת אוסרות לקיים אותה הלכתית.

ולימי הפסח אינה ב"כאילו". אם המגמה של המכירה היתה נדל"ן, היא היתה "בכאילו". מצד מגמתה, אין כאן כל "היתממות". לא מחזירים "במקרה", יודעים מה יהיה אח"כ. ובאמת דברים "בלועים", זה לא מה שאמורים למכור. מי שעושים זאת, זה אגב מה שיש עוד.

והם הרוב המכריע, למיטב ידיעתי.

והסיבה אינה "היתר הערמה", אלא המכירה עצמה (כפי שהסביר דומני, גם "אי" זה קשה"), אלא הקושי הוא בגלל הצד של ה"הערמה" שיש כאן במינוח ההלכתי, וכמו כן נושא ה"אחריות" כאשר זה בביתו.

"גם לגבי הפסח והמתירים לכתחילה". שהם הרוב, לידיעתי, במובן שסוברים שזה תופס. ולשיטתם, סיבת היתר-המכירה אינה "היתר הערמה", אלא מכירה גמורה. וה"קושי" המסויים שקיים, שגורם לחלק להחמיר כשאפשר, הוא ההערמה ונושא האחריות, כפי שציינתי.

אם אי תשלום מבטל את החוזה, הרי שלמפרע מתברר שהחמץ היה בבעלות היהודי בפסח.

כלומר: מה שהתורה רוצה זה שלא היה חמץ ברשות האדם.

היחס שלו עם החמץ, זה האיסור.

המכירה, מנתקת את היחס הזה. הוא מעביר את זה לגמרי לבעלות הגוי, וגם הגוי קונה לבעלותו.

וזה, גם אם יודעים שאחרי החג יחזור החמץ לרשות הישראל (אני פעם הייתי באיזה מקום שממש העבירו לחדר שהשכירו לגוי; והוא הראה שהוא "מבין" טוב מאד שזה שלו... אחרי החג היה חסר חלק ממה שקנה...)

לכן אין לכך כל קשר לביצה עם הלולב. המכירה היא גמורה לכל הזמן שזה בבעלות הגוי, וזה מה שהתורה רצתה. ומי שידגיש שזה "פיקטיבי" כביכול, במקום שזה לגמרי מכירה לזמן זה, עלול להכשיל.

קיימת שאלה מצד ההערמה, ואולי מצד גמירות הדעת, אבל אין שלב של חזרה מהמכירה, או של מכירה לא מושלמת.

הגוי משלם מקדמה, והשאר זה חוב שלו, בלי קשר לחלות המכירה.

מאחר שיש לו חוב גדול שהוא צריך לפרוע, ובא הרב לאחר החג ומציע לו הצעה עסקית מפתה, לקנות את החמץ מחדש, במחיר קצת יותר גבוה, הוא מסכים למכור מחדש.

כבר הדגשתי כמה פעמים שלא כתבתי שהמכירה לא תקפה חוקית / הלכתית.

כתבתי שהגוי לא נותן את כל הכסף ו'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג (כמו שאתה קונה משהו בחנות ואז חוזר בך ומחזיר - זה לא אומר שהמכירה לא הייתה תקפה ולא שהחזרה היא המבטלת את המכירה). מה שבאתי להגיד בזה הוא שכל התהליך ידוע מראש ויש על הגוי קנס עצום של מליונים רבים במידה שירצה לממש את המכירה, כך שברור שאין כוונה לקיים אותה.

לגבי היחס לעצם המכירה - יש מחלוקת אם היא מותרת אפילו אם היא תקפה, בהתבסס על לשון התוספתא שמשמע ממנה שזה הותר רק בשעת הדחק ובאופן ארעי, כמו שכתבתי בתגובה הראשונה.

לגבי מכירה שאין כוונה לקיים אותה ומכירה על תנאי וכדו' אם הן מצילות מהאיסור ומנתקות את הזיקה לחמץ כתבתי כאן (ויש סוגיה סבוכה לגבי מחלוקת רמב"ם-ראב"ד לגבי "ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי..." ששם המכירה גמורה לפני הפסח ועדיין עובר עליו לדעת הרמב"ם). 

@ד.

@מ.מ

ואת המשמעות ה'חברתית' שלו.

יש לדון האם הפער בין המשמעויות, הוא בעיה הלכתית [הערמה/חיסרון בגמירות הדעת], ויש מה לדון בזה מהתוספתא שעוסקת בעניין זה עצמו, ומהשוואה לנידונים אחרים.

הרעיון של סמיכה על המכירה, היא שהמשמעות ההלכתית-פורמלית שלה תקפה. 

במשמעות ההלכתית-פורמלית, יש שתי מכירות לא קשורות.

החמץ נמכר לעולם, והוא עכשיו של הגוי בצורה מוחלטת.

הכוונה ההלכתית שהוא יהיה שייך לו לחלוטין, במכירה מוחלטת.

לאחר הפסח מתקיימת עיסקה חדשה לחלוטין, בה קונים את החמץ.

ברמה ה'חברתית' אין כאן מכירה עולמית, כי ברור שזה יחזור וגם המכירה הזמנית היא משהו מעורפל.

לאור הנ"ל, אני חולק על האמירה - "בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.".

כך, שעל פי הבנתי, הכוונה שצריכה להיות היא גמירות דעת עם מה שנעשה מבחינה הלכתית.

[אמנם אין חובה להתפלא כל שנה מחדש שהגוי מסכים למכור אחר הפסח את החמץ..]

צריך לעשות רעש בנושא לדעתי.

כמו שכתבת - הרבה אנשים סומכים על הביטול בצירוף למכירה, ועושים ביטול ואז מוכרים.

זו טעות חמורה!

המכירה מבטלת את הביטול.

כל העניין של הביטול הוא שאתה אומר שהחמץ לא חשוב בעיניך והוא כעפר,

אח"כ אתה מוכר אותו ובעצם מראה בזה שהוא כן חשוב בעיניך והביטול היה מן השפה ולחוץ ומתקיים "מעשה מוציא מידי מחשבה" והביטול בטל.

יוצא שהבנאדם החליף את הביטול שמועיל מדאורייתא להציל מהאיסור במכירה שנתונה במחלוקת והוא עצמו לא סומך אליה אלא בצירוף הביטול שכבר לא קיים.

כיון שמדובר במכירה גמורה והגוי יכול לבוא ולהוציא החמץ ואם תתנגד הוא יתבע אותך בבית דין ואתה תפסיד- זו מכירה גמורה. אין לזה קשר לתוספתא שמדברת על זה שאתה לא רוצה שהוא יכול ויש חשש כזה ממשי ואתה חייב את החמץ ולכן אתה אומר לו שזה הערמה בשביל שלא יקח כי אז לא יהיה לך מה לאכול, לעומת זאת כאן באמת לא מפריע לך שיבואו לקחת את החמץ.

ואין לזה שום קשר לספק. זה היתר הלכתי ברור. הנקודה היא שיש מנהג לבער את החמץ בכל זאת ולא למכור במיוחד אם מדובר בחמץ גמור. ולכן אם  מדובר בחמץ מועט נהגו לבערו אבל אם יש בכך הפסד משמעותי ניתן למכרו ללא כל חשש ופקפוק. מעטים היו מי שערערו על מכירת חמץ והם קיבלו תשובות מספקות על טענותיהם.

אפשר פשוט לפתוח ספר ולראות. רוב השאלות ההלכתיות שראיתי שנשאלו פה התשובות היו מגומגמות עם המון ויכוחים ודעות סותרות וגם המון פעמים אנשים פשוט בלבלו את המוח.

אפשר פניני הלכה, ילקוט יוסף.

http://ph.yhb.org.il/04-06-03/

היום פשוט וקל לדעת הלכה. יש גם אפליקציה של פניני הלכה.

פוסק הלכה, אתה מניח שלא עשיתי את זה

בכל אופן - לא שאלתי כאן כדי לפסוק, רציתי שיתפתח דיון וזה באמת קרה, אז תודה לכולם!

חג שמח!

הזאת פה בפורומים אז יצאתי תקיף אבל העיקרון נכון.

שפתחתי והנה הוא כבר שרשורפלצת

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.