http://www.yeshiva.org.il/ask/17861

כן מוכרים חמץ גמור.

כדי להראות שהם סומכים על המכירה ב100%

(חבדניקים, תקנו אותי אם אני טועה..)

ולא באתי לעורר מהומה |באמת!|

אנחנו צריכים כמויות בפסח....

יחסוך יותר עבודה, ויכאב פחות..

לשרשורים הקבועים..

מיתה יפה זו פריבילגיה של חברים. 

השאלה היותר נכונה היא אם יש מקור להיתר.

באופן בסיסי יש את האיסור להחזיק חמץ בפסח - 'בל יראה' ו'בל ימצא', כך שאם מוכרים לגוי את החמץ ממילא הוא כבר לא שלך ולא עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא.

השאלה לגבי המכירה היא לא לגבי מכירה רגילה בה החמץ נשאר אצל הגוי, אלא לגבי מכירה כזאת שידוע מראש שהיא לזמן מסוים ולאחריו החמץ חוזר לבעלות היהודי. כך שזו בעצם מכירה פיקטיבית, ובלשון חז"ל - הערמה. השאלה היא אם מותר להערים באיסור תורה של בל יראה ובל ימצא.

המקור להיתר של מכירת חמץ הוא בתוספתא "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח". יש הרבה מחלוקות סביב התוספתא הזאת: אם זה מותר רק בשעת הדחק ופיקוח נפש (כמו מסע בספינה) או בכל מצב, אם מדובר במכירה אמיתית או פיקטיבית, אם מותר לעשות את זה על בסיס שנתי או רק בצורה ארעית וכו'.

לכן הכלל הוא - "ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא". הווי אומר: באיסור תורה של חמץ גמור מחמירים, ובאיסור דרבנן כמו חמץ נוקשה מקלים.

אבל זה תלוי בפסיקה, יש גם דעות שמתירות לגמרי ויש דעות שאוסרות לגמרי.

אני הסברתי את השיטה ששאלת עליה - איסור מכירת חמץ גמור בלבד והיתר מכירת חמץ דרבנן.

לשיטה שרואה בכל השאלות והמחלוקות האלו ספיקות - אסור למכור חמץ גמור וראוי גם להחמיר לא למכור בכלל אפילו חמץ שאיסורו מדרבנן.

לכן יש הרבה שמקפידים לקנות מוצרים שכתוב עליהם 'נתחן לאחר הפסח' או 'נאפה לאחר פסח'.

זה פחות רלוונטי לגבי תערובות חמץ וחמץ נוקשה שבהם אין גזירה של 'חמץ שעבר עליו הפסח', ולכן לחם, שימורים ובעצם רוב הדברים מותר לקנות גם אם נמכרו (למרות שיש המחמירים גם בהם).

המכירה שנעשית כיום דרך הרבנות היא פיקטיבית והיא הערמה אבל מי שרוצה לסמוך עליה יש לו על מי לסמוך.

[אני אישית לא סומך על המכירה כלל אבל לא מקפיד שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי כי הטעם של הגזירה (קנס על שעבר על 'בל יראה ובל ימצא') לא שייך לגבי מי שהשאיר את החמץ בהיתר מרבותיו כי זה לא שהוא עשה את זה במזיד או מהתרשלות אלא בכוונה ובהיתר]

אינה "פיקטיבית", היא מכירה כפי שנוהגים רבנים בכל אתר לקבל הרשאה ולמכור לגוי.

והמוכר אכן צריך להתכווין שהוא מוכר באופן גמור, כי אם הוא יחשוב שזה פיקטיבי ולא רציני, קרוב לעבור על שני איסורים בכל רגע.

היא מכירה שמראש ידוע שלא גומרים אותה וחוזרים ממנה (הגוי לא באמת נותן את הכסף אלא 'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג), אם זה לא פיקטיבי אז מה כן?

לא כתבתי שאינה נחשבת מכירה מבחינה הלכתית - זה נתון למחלוקת, רק כתבתי שהיא פיקטיבית ויש המתירים מכירה כזאת.

בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.

לא כתבתי שהחמץ לא שייך לגוי או שהמכירה לא תקפה הלכתית / חוקית - זה נתון למחלוקת כאמור.

כתבתי שהיא פיקטיבית = לא ע"מ להתקיים. הדגשתי שיש מתירים הערמה כזאת כמפורסם.

לגבי מכירה שאינה גמורה:

זו שאלה שלא נכנסתי אליה כדי לא להלאות אבל אם כבר נכנסנו לזה אוסיף שזו עוד שאלה - האם מכירה שהיא תקפה הלכתית אבל אינה גמורה מצילה מבל יראה ובל ימצא. כמו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ועדיין אינה מצילה מאיסור בל יראה ובל ימצא וכמו שמכירה על תנאי שמה מכירה ועדיין אינה מצילה מבל יראה ובל ימצא. באיסור חמץ יש איסור גם איסור זיקה ולא רק בעלות ואכמ"ל.

אנשים קונים ככה - נכון, המכירה תקיפה - נכון. האם היא מכירה גמורה? לא. האם היא מצילה מאיסור למרות שהיא תקיפה - מחלוקת. תדייק. להרחבה ראה כאן - כנראה הייתי לא ברור...

ולשאלתך - היעלה על דעתך שהגוי באמת ירצה לקחת את החמץ ולממש את הקנייה? האם יש לו שמץ אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום ובקנסות על כך?

ולכן שאלתי: אם זה לא מכירה פיקטיבית מה כן?

חבל לחזור על זה שוב ושוב, ולעשות את כל הרבנים יושבי על מדין במדינה, ואת כל היהודים הכשרים שמוכרים חמץ, כאילו הם "שקרנים" בעצם.

המכירה לזמן הפסח אינה "בכאילו". היא מנתקת לגמרי את המוכרים מהחמץ, שאינו שלהם אז. סידור אמצעים שאח"כ הגוי יחזור וימכור, או שבעלותו תפקע אחרי הפסח, בגלל אי  עמידה בסכום הגדול (שתיאורטית יכול לשלמו), אינה משנה את המציאות שבה רצתה התורה, שאין בבעלות היהודי חמץ בפסח.

אם רצון התורה היה שחמץ יעבור לעולם לגוי ללא אפשרות חזרה, אז זה לא היה תופס. לא זה רצונה.

אז כל הדיון הוא על ה"לכתחילאיות", שבדבר כזה. כמו כן, בגלל שהחמץ בד"כ אינו יוא מהבית של היהודי, יש שאלה על ה"אחריות" במקרה שייגנב למשל. אשר על כן, כשאפשר יש המעדיפים לא למכור חמץ גמור. וחלק, גם מעבר לכך. במקום הפסד מרובה, כמפעלים וכד', מוכרים. וכך עשו גם בגלות לגבי מבשלות שיכר ועוד.

מכירה שאין כל רצון או יכולת לממש אותה - היא בכאילו,

מכירה שעושים אותה כל שנה וכל פעם 'במקרה' מחזירים אותה - היא בכאילו,

מכירה שמוכרים בה דברים שא"א לראות אותם (כמו פירורים וחמץ בלוע) - היא בכאילו.

עם זאת, הדגשתי (כמדומני שלפחות 5 פעמים) שהיא כן תקיפה חוקית והלכתית, לפחות לרב הדעות. כל הדיון הוא אחרי שכבר הבנו שהיא תקיפה, האם זה מציל מהאיסור מחמת זיקה והאם זה מותר מדרבנן (או שהותר רק בשעת הדחק).

התורה לפעמים מתירה לכתחילה לעשות 'כאילו' וקוראת לזה 'הערמה'. אבל צריך לדעת שזאת הערמה, אין מצווה להיתמם ולחשוב שזאת מכירה רגילה ככל מכירה אחרת.

אז שוב אבהיר - כשאני אומר שהמכירה פיקטיבית ושהיא 'בכאילו' זה לא במובן ההלכתי אלא במובן הענייני (ויש דעות שמהסיבה הזאת אוסרות לקיים אותה הלכתית.

ולימי הפסח אינה ב"כאילו". אם המגמה של המכירה היתה נדל"ן, היא היתה "בכאילו". מצד מגמתה, אין כאן כל "היתממות". לא מחזירים "במקרה", יודעים מה יהיה אח"כ. ובאמת דברים "בלועים", זה לא מה שאמורים למכור. מי שעושים זאת, זה אגב מה שיש עוד.

והם הרוב המכריע, למיטב ידיעתי.

והסיבה אינה "היתר הערמה", אלא המכירה עצמה (כפי שהסביר דומני, גם "אי" זה קשה"), אלא הקושי הוא בגלל הצד של ה"הערמה" שיש כאן במינוח ההלכתי, וכמו כן נושא ה"אחריות" כאשר זה בביתו.

"גם לגבי הפסח והמתירים לכתחילה". שהם הרוב, לידיעתי, במובן שסוברים שזה תופס. ולשיטתם, סיבת היתר-המכירה אינה "היתר הערמה", אלא מכירה גמורה. וה"קושי" המסויים שקיים, שגורם לחלק להחמיר כשאפשר, הוא ההערמה ונושא האחריות, כפי שציינתי.

אם אי תשלום מבטל את החוזה, הרי שלמפרע מתברר שהחמץ היה בבעלות היהודי בפסח.

כלומר: מה שהתורה רוצה זה שלא היה חמץ ברשות האדם.

היחס שלו עם החמץ, זה האיסור.

המכירה, מנתקת את היחס הזה. הוא מעביר את זה לגמרי לבעלות הגוי, וגם הגוי קונה לבעלותו.

וזה, גם אם יודעים שאחרי החג יחזור החמץ לרשות הישראל (אני פעם הייתי באיזה מקום שממש העבירו לחדר שהשכירו לגוי; והוא הראה שהוא "מבין" טוב מאד שזה שלו... אחרי החג היה חסר חלק ממה שקנה...)

לכן אין לכך כל קשר לביצה עם הלולב. המכירה היא גמורה לכל הזמן שזה בבעלות הגוי, וזה מה שהתורה רצתה. ומי שידגיש שזה "פיקטיבי" כביכול, במקום שזה לגמרי מכירה לזמן זה, עלול להכשיל.

קיימת שאלה מצד ההערמה, ואולי מצד גמירות הדעת, אבל אין שלב של חזרה מהמכירה, או של מכירה לא מושלמת.

הגוי משלם מקדמה, והשאר זה חוב שלו, בלי קשר לחלות המכירה.

מאחר שיש לו חוב גדול שהוא צריך לפרוע, ובא הרב לאחר החג ומציע לו הצעה עסקית מפתה, לקנות את החמץ מחדש, במחיר קצת יותר גבוה, הוא מסכים למכור מחדש.

כבר הדגשתי כמה פעמים שלא כתבתי שהמכירה לא תקפה חוקית / הלכתית.

כתבתי שהגוי לא נותן את כל הכסף ו'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג (כמו שאתה קונה משהו בחנות ואז חוזר בך ומחזיר - זה לא אומר שהמכירה לא הייתה תקפה ולא שהחזרה היא המבטלת את המכירה). מה שבאתי להגיד בזה הוא שכל התהליך ידוע מראש ויש על הגוי קנס עצום של מליונים רבים במידה שירצה לממש את המכירה, כך שברור שאין כוונה לקיים אותה.

לגבי היחס לעצם המכירה - יש מחלוקת אם היא מותרת אפילו אם היא תקפה, בהתבסס על לשון התוספתא שמשמע ממנה שזה הותר רק בשעת הדחק ובאופן ארעי, כמו שכתבתי בתגובה הראשונה.

לגבי מכירה שאין כוונה לקיים אותה ומכירה על תנאי וכדו' אם הן מצילות מהאיסור ומנתקות את הזיקה לחמץ כתבתי כאן (ויש סוגיה סבוכה לגבי מחלוקת רמב"ם-ראב"ד לגבי "ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי..." ששם המכירה גמורה לפני הפסח ועדיין עובר עליו לדעת הרמב"ם). 

@ד.

@מ.מ

ואת המשמעות ה'חברתית' שלו.

יש לדון האם הפער בין המשמעויות, הוא בעיה הלכתית [הערמה/חיסרון בגמירות הדעת], ויש מה לדון בזה מהתוספתא שעוסקת בעניין זה עצמו, ומהשוואה לנידונים אחרים.

הרעיון של סמיכה על המכירה, היא שהמשמעות ההלכתית-פורמלית שלה תקפה. 

במשמעות ההלכתית-פורמלית, יש שתי מכירות לא קשורות.

החמץ נמכר לעולם, והוא עכשיו של הגוי בצורה מוחלטת.

הכוונה ההלכתית שהוא יהיה שייך לו לחלוטין, במכירה מוחלטת.

לאחר הפסח מתקיימת עיסקה חדשה לחלוטין, בה קונים את החמץ.

ברמה ה'חברתית' אין כאן מכירה עולמית, כי ברור שזה יחזור וגם המכירה הזמנית היא משהו מעורפל.

לאור הנ"ל, אני חולק על האמירה - "בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.".

כך, שעל פי הבנתי, הכוונה שצריכה להיות היא גמירות דעת עם מה שנעשה מבחינה הלכתית.

[אמנם אין חובה להתפלא כל שנה מחדש שהגוי מסכים למכור אחר הפסח את החמץ..]

צריך לעשות רעש בנושא לדעתי.

כמו שכתבת - הרבה אנשים סומכים על הביטול בצירוף למכירה, ועושים ביטול ואז מוכרים.

זו טעות חמורה!

המכירה מבטלת את הביטול.

כל העניין של הביטול הוא שאתה אומר שהחמץ לא חשוב בעיניך והוא כעפר,

אח"כ אתה מוכר אותו ובעצם מראה בזה שהוא כן חשוב בעיניך והביטול היה מן השפה ולחוץ ומתקיים "מעשה מוציא מידי מחשבה" והביטול בטל.

יוצא שהבנאדם החליף את הביטול שמועיל מדאורייתא להציל מהאיסור במכירה שנתונה במחלוקת והוא עצמו לא סומך אליה אלא בצירוף הביטול שכבר לא קיים.

כיון שמדובר במכירה גמורה והגוי יכול לבוא ולהוציא החמץ ואם תתנגד הוא יתבע אותך בבית דין ואתה תפסיד- זו מכירה גמורה. אין לזה קשר לתוספתא שמדברת על זה שאתה לא רוצה שהוא יכול ויש חשש כזה ממשי ואתה חייב את החמץ ולכן אתה אומר לו שזה הערמה בשביל שלא יקח כי אז לא יהיה לך מה לאכול, לעומת זאת כאן באמת לא מפריע לך שיבואו לקחת את החמץ.

ואין לזה שום קשר לספק. זה היתר הלכתי ברור. הנקודה היא שיש מנהג לבער את החמץ בכל זאת ולא למכור במיוחד אם מדובר בחמץ גמור. ולכן אם  מדובר בחמץ מועט נהגו לבערו אבל אם יש בכך הפסד משמעותי ניתן למכרו ללא כל חשש ופקפוק. מעטים היו מי שערערו על מכירת חמץ והם קיבלו תשובות מספקות על טענותיהם.

אפשר פשוט לפתוח ספר ולראות. רוב השאלות ההלכתיות שראיתי שנשאלו פה התשובות היו מגומגמות עם המון ויכוחים ודעות סותרות וגם המון פעמים אנשים פשוט בלבלו את המוח.

אפשר פניני הלכה, ילקוט יוסף.

http://ph.yhb.org.il/04-06-03/

היום פשוט וקל לדעת הלכה. יש גם אפליקציה של פניני הלכה.

פוסק הלכה, אתה מניח שלא עשיתי את זה

בכל אופן - לא שאלתי כאן כדי לפסוק, רציתי שיתפתח דיון וזה באמת קרה, אז תודה לכולם!

חג שמח!

הזאת פה בפורומים אז יצאתי תקיף אבל העיקרון נכון.

שפתחתי והנה הוא כבר שרשורפלצת

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז