ה' בניסן תשע"ו 16:36


ה' בניסן תשע"ו 21:39

כן מוכרים חמץ גמור.

 

כדי להראות שהם סומכים על המכירה ב100%

 

 

 

(חבדניקים, תקנו אותי אם אני טועה..)

 

ולא באתי לעורר מהומה |באמת!|

ה' בניסן תשע"ו 21:43

אנחנו צריכים כמויות בפסח....

ה' בניסן תשע"ו 21:54
ה' בניסן תשע"ו 22:01

תינוק

ה' בניסן תשע"ו 22:11

תינוק

ה' בניסן תשע"ו 22:31

יחסוך יותר עבודה, ויכאב פחות..

ה' בניסן תשע"ו 22:35
ו' בניסן תשע"ו 02:16
לא כייף איתכם
ה' בניסן תשע"ו 22:52

ו' בניסן תשע"ו 15:16


ה' בניסן תשע"ו 22:54

ארי"ק - ראשי תיבות של שמי.

ה' בניסן תשע"ו 22:56

לשרשורים הקבועים..

ו' בניסן תשע"ו 06:57
בקצב הזה נראה לי שכבר תזרקו צ'יפס מוכן...
ז' בניסן תשע"ו 13:43

ארי"ק - ראשי תיבות של שמי.

ז' בניסן תשע"ו 13:45
ז' בניסן תשע"ו 14:50
<צ>


ז' בניסן תשע"ו 17:00

 

מיתה יפה זו פריבילגיה של חברים. ננה-בננה

 

 


ז' בניסן תשע"ו 15:59


ה' בניסן תשע"ו 23:07
שבעל התניא סמך את ידו על מכירת החמץ. ואגב כך נציין שגם הכניס במכירה חידוש גדול שאין זקיפה במלווה מועילה (כמו שמשמע מפשטות הגמרא בב"מ) אלא שצריך שיהיה ערב-קבלן בעד הגוי. החרה החזיק אחריו אחיו הרי"ל מייאנוויטש ז"ל ונכדו בעל הצמח צדק ז"ל.
בהרבה קהילות, גם בקרב המתנגדים, הנהיגו את המכירה בדיוק על בסיס זה של ערב-קבלן. ואפילו במכירת קרקעות לגוי טרם השמיטה הנהיג הרב קוק ז"ל להעמיד ערב-קבלן.
ה' בניסן תשע"ו 16:54

השאלה היותר נכונה היא אם יש מקור להיתר.

 

באופן בסיסי יש את האיסור להחזיק חמץ בפסח - 'בל יראה' ו'בל ימצא', כך שאם מוכרים לגוי את החמץ ממילא הוא כבר לא שלך ולא עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא.

 

השאלה לגבי המכירה היא לא לגבי מכירה רגילה בה החמץ נשאר אצל הגוי, אלא לגבי מכירה כזאת שידוע מראש שהיא לזמן מסוים ולאחריו החמץ חוזר לבעלות היהודי. כך שזו בעצם מכירה פיקטיבית, ובלשון חז"ל - הערמה. השאלה היא אם מותר להערים באיסור תורה של בל יראה ובל ימצא.

 

המקור להיתר של מכירת חמץ הוא בתוספתא "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח". יש הרבה מחלוקות סביב התוספתא הזאת: אם זה מותר רק בשעת הדחק ופיקוח נפש (כמו מסע בספינה) או בכל מצב, אם מדובר במכירה אמיתית או פיקטיבית, אם מותר לעשות את זה על בסיס שנתי או רק בצורה ארעית וכו'.

 

לכן הכלל הוא - "ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא". הווי אומר: באיסור תורה של חמץ גמור מחמירים, ובאיסור דרבנן כמו חמץ נוקשה מקלים.

 


ה' בניסן תשע"ו 17:09

 

אבל זה תלוי בפסיקה, יש גם דעות שמתירות לגמרי ויש דעות שאוסרות לגמרי.

אני הסברתי את השיטה ששאלת עליה - איסור מכירת חמץ גמור בלבד והיתר מכירת חמץ דרבנן.

 

לשיטה שרואה בכל השאלות והמחלוקות האלו ספיקות - אסור למכור חמץ גמור וראוי גם להחמיר לא למכור בכלל אפילו חמץ שאיסורו מדרבנן.


ה' בניסן תשע"ו 19:20


ה' בניסן תשע"ו 19:36
כי איך אתה (הכוונה למי שמחמיר) קונה מהסופר אחרי פסח? איך אתה קונה לחם תקופה אחרי פסח? ולא רק זה, וגם קופסת שימורים של מלפפון חמוץ, זתים, טונה וכד׳ ויש בזה תערובת חמץ.
המכירת חמץ שנעשית כיום דרך הרבנות היא מכירה חוקית לפי ההלכה ולפי חוקי המדינה
ה' בניסן תשע"ו 21:21

 

לכן יש הרבה שמקפידים לקנות מוצרים שכתוב עליהם 'נתחן לאחר הפסח' או 'נאפה לאחר פסח'.

זה פחות רלוונטי לגבי תערובות חמץ וחמץ נוקשה שבהם אין גזירה של 'חמץ שעבר עליו הפסח', ולכן לחם, שימורים ובעצם רוב הדברים מותר לקנות גם אם נמכרו (למרות שיש המחמירים גם בהם).

המכירה שנעשית כיום דרך הרבנות היא פיקטיבית והיא הערמה אבל מי שרוצה לסמוך עליה יש לו על מי לסמוך.

 

[אני אישית לא סומך על המכירה כלל אבל לא מקפיד שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי כי הטעם של הגזירה (קנס על שעבר על 'בל יראה ובל ימצא') לא שייך לגבי מי שהשאיר את החמץ בהיתר מרבותיו כי זה לא שהוא עשה את זה במזיד או מהתרשלות אלא בכוונה ובהיתר]


ה' בניסן תשע"ו 21:58

אינה "פיקטיבית", היא מכירה כפי שנוהגים רבנים בכל אתר לקבל הרשאה ולמכור לגוי.

 

והמוכר אכן צריך להתכווין שהוא מוכר באופן גמור, כי אם הוא יחשוב שזה פיקטיבי ולא רציני, קרוב לעבור על שני איסורים בכל רגע.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ה' בניסן תשע"ו 22:25
עבר עריכה על ידי ימ''ל בתאריך ה' בניסן תשע"ו 23:12

 

היא מכירה שמראש ידוע שלא גומרים אותה וחוזרים ממנה (הגוי לא באמת נותן את הכסף אלא 'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג), אם זה לא פיקטיבי אז מה כן?

לא כתבתי שאינה נחשבת מכירה מבחינה הלכתית - זה נתון למחלוקת, רק כתבתי שהיא פיקטיבית ויש המתירים מכירה כזאת.

 

בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.


ה' בניסן תשע"ו 23:14
החמץ שייך לו ולפי החוזה הוא נותן מקדמה ואם תוך שבוע הוא לא נותן את כ-ל הכסף החוזה מבוטל.
ה' בניסן תשע"ו 23:30

 

לא כתבתי שהחמץ לא שייך לגוי או שהמכירה לא תקפה הלכתית / חוקית - זה נתון למחלוקת כאמור.

כתבתי שהיא פיקטיבית = לא ע"מ להתקיים. הדגשתי שיש מתירים הערמה כזאת כמפורסם.

 

לגבי מכירה שאינה גמורה:

זו שאלה שלא נכנסתי אליה כדי לא להלאות אבל אם כבר נכנסנו לזה אוסיף שזו עוד שאלה - האם מכירה שהיא תקפה הלכתית אבל אינה גמורה מצילה מבל יראה ובל ימצא. כמו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ועדיין אינה מצילה מאיסור בל יראה ובל ימצא וכמו שמכירה על תנאי שמה מכירה ועדיין אינה מצילה מבל יראה ובל ימצא. באיסור חמץ יש איסור גם איסור זיקה ולא רק בעלות ואכמ"ל.


ו' בניסן תשע"ו 07:47
אנשים מוכרים וקונים היום ככה מניות, חברות ובנינים.
שתי בעיות נוספות עם האמירה שלך:
לביטוי פיקטיבי יש הקשרים שונים לחלוטין מהביטוי "שלא על מנת להתקיים",
יעלה על דעתך. שאם גוי פתאום יחליט לאחר הפסח שהוא רוצה את החמץ ממחסן אוסם שלא יתנו לו? הרי החוזה תקף חוקית!
ו' בניסן תשע"ו 08:05

 

אנשים קונים ככה - נכון, המכירה תקיפה - נכון. האם היא מכירה גמורה? לא. האם היא מצילה מאיסור למרות שהיא תקיפה - מחלוקת. תדייק. להרחבה ראה כאן - כנראה הייתי לא ברור...

 

ולשאלתך - היעלה על דעתך שהגוי באמת ירצה לקחת את החמץ ולממש את הקנייה? האם יש לו שמץ אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום ובקנסות על כך?

ולכן שאלתי: אם זה לא מכירה פיקטיבית מה כן?

 


ו' בניסן תשע"ו 09:34
אכן קראתי את מה שהגבתי אליו.
לא את המשך תגובתך.
שתי שאלות:
מניין לך שיש קנס על הקונה הגוי במידה ויממש?
מה אם ירצה לממש רק מחסן אחד של אסם?
ו' בניסן תשע"ו 09:43
א. מקריאת הסעיף בחוזה (הקנס הוכנס לחוזה אחרי מקרה שהגוי רצה לממש את הקנייה באחת השנים הראשונות של המדינה ע"מ למנוע השנות של המקרה, הוא פשוט לא הבין שזה היה בכאילו...).

ב. הוא לא יוכל, זו עסקת חבילה. החוזה הוא על כל החמץ של כל המוכרים במדינה (גם הצדיקים שמוכרים את החמץ הבלוע בכלים ואת שאריות הפירורים שדבוקות בין הרצפות. כן, יש כאלו).


ו' בניסן תשע"ו 14:02

חבל לחזור על זה שוב ושוב, ולעשות את כל הרבנים יושבי על מדין במדינה, ואת כל היהודים הכשרים שמוכרים חמץ, כאילו הם "שקרנים" בעצם.

 

המכירה לזמן הפסח אינה "בכאילו". היא מנתקת לגמרי את המוכרים מהחמץ, שאינו שלהם אז. סידור אמצעים שאח"כ הגוי יחזור וימכור, או שבעלותו תפקע אחרי הפסח, בגלל אי  עמידה בסכום הגדול (שתיאורטית יכול לשלמו), אינה משנה את המציאות שבה רצתה התורה, שאין בבעלות היהודי חמץ בפסח.

אם רצון התורה היה שחמץ יעבור לעולם לגוי ללא אפשרות חזרה, אז זה לא היה תופס. לא זה רצונה.

אז כל הדיון הוא על ה"לכתחילאיות", שבדבר כזה. כמו כן, בגלל שהחמץ בד"כ אינו יוא מהבית של היהודי, יש שאלה על ה"אחריות" במקרה שייגנב למשל. אשר על כן, כשאפשר יש המעדיפים לא למכור חמץ גמור. וחלק, גם מעבר לכך. במקום הפסד מרובה, כמפעלים וכד', מוכרים. וכך עשו גם בגלות לגבי מבשלות שיכר ועוד.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ו' בניסן תשע"ו 15:15

 

מכירה שאין כל רצון או יכולת לממש אותה - היא בכאילו,

מכירה שעושים אותה כל שנה וכל פעם 'במקרה' מחזירים אותה - היא בכאילו,

מכירה שמוכרים בה דברים שא"א לראות אותם (כמו פירורים וחמץ בלוע) - היא בכאילו.

 

עם זאת, הדגשתי (כמדומני שלפחות 5 פעמים) שהיא כן תקיפה חוקית והלכתית, לפחות לרב הדעות. כל הדיון הוא אחרי שכבר הבנו שהיא תקיפה, האם זה מציל מהאיסור מחמת זיקה והאם זה מותר מדרבנן (או שהותר רק בשעת הדחק).

 

התורה לפעמים מתירה לכתחילה לעשות 'כאילו' וקוראת לזה 'הערמה'. אבל צריך לדעת שזאת הערמה, אין מצווה להיתמם ולחשוב שזאת מכירה רגילה ככל מכירה אחרת.

 

אז שוב אבהיר - כשאני אומר שהמכירה פיקטיבית ושהיא 'בכאילו' זה לא במובן ההלכתי אלא במובן הענייני (ויש דעות שמהסיבה הזאת אוסרות לקיים אותה הלכתית.


ו' בניסן תשע"ו 16:06
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ו' בניסן תשע"ו 16:18

ולימי הפסח אינה ב"כאילו". אם המגמה של המכירה היתה נדל"ן, היא היתה "בכאילו". מצד מגמתה, אין כאן כל "היתממות". לא מחזירים "במקרה", יודעים מה יהיה אח"כ. ובאמת דברים "בלועים", זה לא מה שאמורים למכור. מי שעושים זאת, זה אגב מה שיש עוד.

 

 

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ו' בניסן תשע"ו 16:20

יש דעות שלשיטתן המכירה לא תופסת מהסיבה הזאת, או לפחות מחשיבות זאת כספק, עליהן שאלה @מ@מוטיבציה, ואותו הסברתי.

וגם לגבי פסח ולדעת המתירים לכתחילה - צריך להעמיד דברים על דיוקם ולדעת את סיבת ההיתר שהיא היתר הערמה הנלמד מהתוספתא כמובא בראשונים.


ו' בניסן תשע"ו 16:38

והם הרוב המכריע, למיטב ידיעתי.

 

והסיבה אינה "היתר הערמה", אלא המכירה עצמה (כפי שהסביר דומני, גם "אי" זה קשה"), אלא הקושי הוא בגלל הצד של ה"הערמה" שיש כאן במינוח ההלכתי, וכמו כן נושא ה"אחריות" כאשר זה בביתו.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ז' בניסן תשע"ו 11:35
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ז' בניסן תשע"ו 11:47

"גם לגבי הפסח והמתירים לכתחילה". שהם הרוב, לידיעתי, במובן שסוברים שזה תופס. ולשיטתם, סיבת היתר-המכירה אינה "היתר הערמה", אלא מכירה גמורה. וה"קושי" המסויים שקיים, שגורם לחלק להחמיר כשאפשר, הוא ההערמה ונושא האחריות, כפי שציינתי.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ה' בניסן תשע"ו 23:43

אם אי תשלום מבטל את החוזה, הרי שלמפרע מתברר שהחמץ היה בבעלות היהודי בפסח.

ה' בניסן תשע"ו 23:29

כלומר: מה שהתורה רוצה זה שלא היה חמץ ברשות האדם.

 

היחס שלו עם החמץ, זה האיסור.

 

המכירה, מנתקת את היחס הזה. הוא מעביר את זה לגמרי לבעלות הגוי, וגם הגוי קונה לבעלותו.

 

וזה, גם אם יודעים שאחרי החג יחזור החמץ לרשות הישראל (אני פעם הייתי באיזה מקום שממש העבירו לחדר שהשכירו לגוי; והוא הראה שהוא "מבין" טוב מאד שזה שלו... אחרי החג היה חסר חלק ממה שקנה...)

 

לכן אין לכך כל קשר לביצה עם הלולב. המכירה היא גמורה לכל הזמן שזה בבעלות הגוי, וזה מה שהתורה רצתה. ומי שידגיש שזה "פיקטיבי" כביכול, במקום שזה לגמרי מכירה לזמן זה, עלול להכשיל.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ה' בניסן תשע"ו 23:58

קיימת שאלה מצד ההערמה, ואולי מצד גמירות הדעת, אבל אין שלב של חזרה מהמכירה, או של מכירה לא מושלמת.

הגוי משלם מקדמה, והשאר זה חוב שלו, בלי קשר לחלות המכירה.

מאחר שיש לו חוב גדול שהוא צריך לפרוע, ובא הרב לאחר החג ומציע לו הצעה עסקית מפתה, לקנות את החמץ מחדש, במחיר קצת יותר גבוה, הוא מסכים למכור מחדש.

ו' בניסן תשע"ו 00:16

 

כבר הדגשתי כמה פעמים שלא כתבתי שהמכירה לא תקפה חוקית / הלכתית.

כתבתי שהגוי לא נותן את כל הכסף ו'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג (כמו שאתה קונה משהו בחנות ואז חוזר בך ומחזיר - זה לא אומר שהמכירה לא הייתה תקפה ולא שהחזרה היא המבטלת את המכירה). מה שבאתי להגיד בזה הוא שכל התהליך ידוע מראש ויש על הגוי קנס עצום של מליונים רבים במידה שירצה לממש את המכירה, כך שברור שאין כוונה לקיים אותה.

 

לגבי היחס לעצם המכירה - יש מחלוקת אם היא מותרת אפילו אם היא תקפה, בהתבסס על לשון התוספתא שמשמע ממנה שזה הותר רק בשעת הדחק ובאופן ארעי, כמו שכתבתי בתגובה הראשונה.

לגבי מכירה שאין כוונה לקיים אותה ומכירה על תנאי וכדו' אם הן מצילות מהאיסור ומנתקות את הזיקה לחמץ כתבתי כאן (ויש סוגיה סבוכה לגבי מחלוקת רמב"ם-ראב"ד לגבי "ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי..." ששם המכירה גמורה לפני הפסח ועדיין עובר עליו לדעת הרמב"ם). 

 

@ד.

@מ.מ


ו' בניסן תשע"ו 00:40
עבר עריכה על ידי אדם כל שהוא בתאריך ו' בניסן תשע"ו 01:17

ואת המשמעות ה'חברתית' שלו.

יש לדון האם הפער בין המשמעויות, הוא בעיה הלכתית [הערמה/חיסרון בגמירות הדעת], ויש מה לדון בזה מהתוספתא שעוסקת בעניין זה עצמו, ומהשוואה לנידונים אחרים.

הרעיון של סמיכה על המכירה, היא שהמשמעות ההלכתית-פורמלית שלה תקפה. 

 

במשמעות ההלכתית-פורמלית, יש שתי מכירות לא קשורות.

החמץ נמכר לעולם, והוא עכשיו של הגוי בצורה מוחלטת.

הכוונה ההלכתית שהוא יהיה שייך לו לחלוטין, במכירה מוחלטת.

לאחר הפסח מתקיימת עיסקה חדשה לחלוטין, בה קונים את החמץ.

 

ברמה ה'חברתית' אין כאן מכירה עולמית, כי ברור שזה יחזור וגם המכירה הזמנית היא משהו מעורפל.

 

לאור הנ"ל, אני חולק על האמירה - "בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.".

כך, שעל פי הבנתי, הכוונה שצריכה להיות היא גמירות דעת עם מה שנעשה מבחינה הלכתית.

[אמנם אין חובה להתפלא כל שנה מחדש שהגוי מסכים למכור אחר הפסח את החמץ..]

ז' בניסן תשע"ו 16:24

צריך לעשות רעש בנושא לדעתי.

ו' בניסן תשע"ו 01:18
לפי מה שאני יודעת יש איזה הבדל.
לא זוכרת בדיוק מה, אולי אסם מפקידים מפתח או משהו כך שהקונה הגוי יכול לממש את המכירה?
בכל מקרה הבנתי שזאת מכירה מועילה יותר ולכן יש כאלה שמוסרים למכולת את הפסטות שנשארו להם בערב פסח, כי לא רוצים למכור חמץ גמור.
ו' בניסן תשע"ו 07:48
ו' בניסן תשע"ו 20:44
או שתיים כדאי גם לדעת שגם לדעת המתירים עיקר המכירה היא לבעלי עסקים ולא בהכרח לאדם פרטי. וכן שיש עוד כמה דברים שכדאי לעשות אם מחליטים למכור מלבד החתימה על שטר הרשאה לרב. וכן שכדאי לשים לב אם שטר המכירה כולל מכירת כלים כדי לדעת אם צריך טבילה אחר הקניה.
ועוד שיש סוברים שאם הרב לאחר הפסח ביטל את המכירה כמו שיש אומרים אזי החמץ בדיעבד היה ברשותנו.

רק שלרוב הפוסקים אם ביטלנו את החמץ אז האיסור אינו דאוריתא... ולכן יש מקילים. ראוי לציין את דברי הר"ן שמקשה על עניין הביטול.
ו' בניסן תשע"ו 20:54

 

כמו שכתבת - הרבה אנשים סומכים על הביטול בצירוף למכירה, ועושים ביטול ואז מוכרים.

 

זו טעות חמורה!

המכירה מבטלת את הביטול.

כל העניין של הביטול הוא שאתה אומר שהחמץ לא חשוב בעיניך והוא כעפר,

אח"כ אתה מוכר אותו ובעצם מראה בזה שהוא כן חשוב בעיניך והביטול היה מן השפה ולחוץ ומתקיים "מעשה מוציא מידי מחשבה" והביטול בטל.

 

יוצא שהבנאדם החליף את הביטול שמועיל מדאורייתא להציל מהאיסור במכירה שנתונה במחלוקת והוא עצמו לא סומך אליה אלא בצירוף הביטול שכבר לא קיים.

 


ז' בניסן תשע"ו 07:36
אפשר לומר שאדם מוכר חמץ רק באם הוא נמצא. תנאי האם הזה בא למקרה שבו כפי שטוען הר"ן הוא לא הצליח לבטלו באמת כראוי. שהרי נאמר שיש לאדם בקבוק ויסקי יקר. ובמהלך החג הוא רואה את הילד שופך אותו על הרצפה. האם באמת הוא יגיד לילד " חמודי שפוך את זה בחוץ בבקשה כדי שלא תתלכלך הרצפה" או שהוא ירוץ להציל את המשקה?

בכל מקרה אין ספק שלא כדאי לאדם פרטי להשאיר חמץ בעין בפסח. וככה ינצל מכל המחלוקות.
ו' בניסן תשע"ו 14:15

כיון שמדובר במכירה גמורה והגוי יכול לבוא ולהוציא החמץ ואם תתנגד הוא יתבע אותך בבית דין ואתה תפסיד- זו מכירה גמורה. אין לזה קשר לתוספתא שמדברת על זה שאתה לא רוצה שהוא יכול ויש חשש כזה ממשי ואתה חייב את החמץ ולכן אתה אומר לו שזה הערמה בשביל שלא יקח כי אז לא יהיה לך מה לאכול, לעומת זאת כאן באמת לא מפריע לך שיבואו לקחת את החמץ.

 

ואין לזה שום קשר לספק. זה היתר הלכתי ברור. הנקודה היא שיש מנהג לבער את החמץ בכל זאת ולא למכור במיוחד אם מדובר בחמץ גמור. ולכן אם  מדובר בחמץ מועט נהגו לבערו אבל אם יש בכך הפסד משמעותי ניתן למכרו ללא כל חשש ופקפוק. מעטים היו מי שערערו על מכירת חמץ והם קיבלו תשובות מספקות על טענותיהם.

ו' בניסן תשע"ו 21:22
המכירה אינה מכירה זמנית.
אם הגוי יבוא אלי הביתה בפסח אני אתן לו את הקרטון עם החמץ בשמחה גמורה והוא ישלם לי עליו.
הזמניות היא רק בזה שהוא עוד לא בא לקחת את החמץ.
אם אני מכינה את הקרטון עם החמץ (ולא סתם מוכרת את כל הבית...) ומתכוונת לתת לו כשיבוא, זו ממש מכירה.
ותקרא גם בפניני הלכה לגבי מכירת חמץ כי זה יותר מפורט והלכתי:
http://ph.yhb.org.il/04-06-02/?wiziapp_back=cat-96
ו' בניסן תשע"ו 09:33
שהגוי לא יכול לממש את המכירה, החמץ נשאר הרבה פעמים בבית היהודי מאחורי דלת נעולה והגוי לא יכול לגשת אליו. יש כאלה שמוכרים בידיעה שהגוי לא יבוא אליהם ואם היה מגיע לא בטוח שהיו נותנים לו להיכנס.
ו' בניסן תשע"ו 13:59

אפשר פשוט לפתוח ספר ולראות. רוב השאלות ההלכתיות שראיתי שנשאלו פה התשובות היו מגומגמות עם המון ויכוחים ודעות סותרות וגם המון פעמים אנשים פשוט בלבלו את המוח.

אפשר פניני הלכה, ילקוט יוסף.

http://ph.yhb.org.il/04-06-03/

 

היום פשוט וקל לדעת הלכה. יש גם אפליקציה של פניני הלכה.

ו' בניסן תשע"ו 15:01

פוסק הלכה, אתה מניח שלא עשיתי את זה

בכל אופן - לא שאלתי כאן כדי לפסוק, רציתי שיתפתח דיון וזה באמת קרה, אז תודה לכולם!

חג שמח!

ו' בניסן תשע"ו 23:57

הזאת פה בפורומים אז יצאתי תקיף אבל העיקרון נכון.

ו' בניסן תשע"ו 14:59

שפתחתי והנה הוא כבר שרשורפלצת

אולי יעניין אותך