http://www.yeshiva.org.il/ask/17861

כן מוכרים חמץ גמור.

כדי להראות שהם סומכים על המכירה ב100%

(חבדניקים, תקנו אותי אם אני טועה..)

ולא באתי לעורר מהומה |באמת!|

אנחנו צריכים כמויות בפסח....

יחסוך יותר עבודה, ויכאב פחות..

לשרשורים הקבועים..

מיתה יפה זו פריבילגיה של חברים. 

השאלה היותר נכונה היא אם יש מקור להיתר.

באופן בסיסי יש את האיסור להחזיק חמץ בפסח - 'בל יראה' ו'בל ימצא', כך שאם מוכרים לגוי את החמץ ממילא הוא כבר לא שלך ולא עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא.

השאלה לגבי המכירה היא לא לגבי מכירה רגילה בה החמץ נשאר אצל הגוי, אלא לגבי מכירה כזאת שידוע מראש שהיא לזמן מסוים ולאחריו החמץ חוזר לבעלות היהודי. כך שזו בעצם מכירה פיקטיבית, ובלשון חז"ל - הערמה. השאלה היא אם מותר להערים באיסור תורה של בל יראה ובל ימצא.

המקור להיתר של מכירת חמץ הוא בתוספתא "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח". יש הרבה מחלוקות סביב התוספתא הזאת: אם זה מותר רק בשעת הדחק ופיקוח נפש (כמו מסע בספינה) או בכל מצב, אם מדובר במכירה אמיתית או פיקטיבית, אם מותר לעשות את זה על בסיס שנתי או רק בצורה ארעית וכו'.

לכן הכלל הוא - "ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא". הווי אומר: באיסור תורה של חמץ גמור מחמירים, ובאיסור דרבנן כמו חמץ נוקשה מקלים.

אבל זה תלוי בפסיקה, יש גם דעות שמתירות לגמרי ויש דעות שאוסרות לגמרי.

אני הסברתי את השיטה ששאלת עליה - איסור מכירת חמץ גמור בלבד והיתר מכירת חמץ דרבנן.

לשיטה שרואה בכל השאלות והמחלוקות האלו ספיקות - אסור למכור חמץ גמור וראוי גם להחמיר לא למכור בכלל אפילו חמץ שאיסורו מדרבנן.

לכן יש הרבה שמקפידים לקנות מוצרים שכתוב עליהם 'נתחן לאחר הפסח' או 'נאפה לאחר פסח'.

זה פחות רלוונטי לגבי תערובות חמץ וחמץ נוקשה שבהם אין גזירה של 'חמץ שעבר עליו הפסח', ולכן לחם, שימורים ובעצם רוב הדברים מותר לקנות גם אם נמכרו (למרות שיש המחמירים גם בהם).

המכירה שנעשית כיום דרך הרבנות היא פיקטיבית והיא הערמה אבל מי שרוצה לסמוך עליה יש לו על מי לסמוך.

[אני אישית לא סומך על המכירה כלל אבל לא מקפיד שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי כי הטעם של הגזירה (קנס על שעבר על 'בל יראה ובל ימצא') לא שייך לגבי מי שהשאיר את החמץ בהיתר מרבותיו כי זה לא שהוא עשה את זה במזיד או מהתרשלות אלא בכוונה ובהיתר]

אינה "פיקטיבית", היא מכירה כפי שנוהגים רבנים בכל אתר לקבל הרשאה ולמכור לגוי.

והמוכר אכן צריך להתכווין שהוא מוכר באופן גמור, כי אם הוא יחשוב שזה פיקטיבי ולא רציני, קרוב לעבור על שני איסורים בכל רגע.

היא מכירה שמראש ידוע שלא גומרים אותה וחוזרים ממנה (הגוי לא באמת נותן את הכסף אלא 'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג), אם זה לא פיקטיבי אז מה כן?

לא כתבתי שאינה נחשבת מכירה מבחינה הלכתית - זה נתון למחלוקת, רק כתבתי שהיא פיקטיבית ויש המתירים מכירה כזאת.

בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.

לא כתבתי שהחמץ לא שייך לגוי או שהמכירה לא תקפה הלכתית / חוקית - זה נתון למחלוקת כאמור.

כתבתי שהיא פיקטיבית = לא ע"מ להתקיים. הדגשתי שיש מתירים הערמה כזאת כמפורסם.

לגבי מכירה שאינה גמורה:

זו שאלה שלא נכנסתי אליה כדי לא להלאות אבל אם כבר נכנסנו לזה אוסיף שזו עוד שאלה - האם מכירה שהיא תקפה הלכתית אבל אינה גמורה מצילה מבל יראה ובל ימצא. כמו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ועדיין אינה מצילה מאיסור בל יראה ובל ימצא וכמו שמכירה על תנאי שמה מכירה ועדיין אינה מצילה מבל יראה ובל ימצא. באיסור חמץ יש איסור גם איסור זיקה ולא רק בעלות ואכמ"ל.

אנשים קונים ככה - נכון, המכירה תקיפה - נכון. האם היא מכירה גמורה? לא. האם היא מצילה מאיסור למרות שהיא תקיפה - מחלוקת. תדייק. להרחבה ראה כאן - כנראה הייתי לא ברור...

ולשאלתך - היעלה על דעתך שהגוי באמת ירצה לקחת את החמץ ולממש את הקנייה? האם יש לו שמץ אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום ובקנסות על כך?

ולכן שאלתי: אם זה לא מכירה פיקטיבית מה כן?

חבל לחזור על זה שוב ושוב, ולעשות את כל הרבנים יושבי על מדין במדינה, ואת כל היהודים הכשרים שמוכרים חמץ, כאילו הם "שקרנים" בעצם.

המכירה לזמן הפסח אינה "בכאילו". היא מנתקת לגמרי את המוכרים מהחמץ, שאינו שלהם אז. סידור אמצעים שאח"כ הגוי יחזור וימכור, או שבעלותו תפקע אחרי הפסח, בגלל אי  עמידה בסכום הגדול (שתיאורטית יכול לשלמו), אינה משנה את המציאות שבה רצתה התורה, שאין בבעלות היהודי חמץ בפסח.

אם רצון התורה היה שחמץ יעבור לעולם לגוי ללא אפשרות חזרה, אז זה לא היה תופס. לא זה רצונה.

אז כל הדיון הוא על ה"לכתחילאיות", שבדבר כזה. כמו כן, בגלל שהחמץ בד"כ אינו יוא מהבית של היהודי, יש שאלה על ה"אחריות" במקרה שייגנב למשל. אשר על כן, כשאפשר יש המעדיפים לא למכור חמץ גמור. וחלק, גם מעבר לכך. במקום הפסד מרובה, כמפעלים וכד', מוכרים. וכך עשו גם בגלות לגבי מבשלות שיכר ועוד.

מכירה שאין כל רצון או יכולת לממש אותה - היא בכאילו,

מכירה שעושים אותה כל שנה וכל פעם 'במקרה' מחזירים אותה - היא בכאילו,

מכירה שמוכרים בה דברים שא"א לראות אותם (כמו פירורים וחמץ בלוע) - היא בכאילו.

עם זאת, הדגשתי (כמדומני שלפחות 5 פעמים) שהיא כן תקיפה חוקית והלכתית, לפחות לרב הדעות. כל הדיון הוא אחרי שכבר הבנו שהיא תקיפה, האם זה מציל מהאיסור מחמת זיקה והאם זה מותר מדרבנן (או שהותר רק בשעת הדחק).

התורה לפעמים מתירה לכתחילה לעשות 'כאילו' וקוראת לזה 'הערמה'. אבל צריך לדעת שזאת הערמה, אין מצווה להיתמם ולחשוב שזאת מכירה רגילה ככל מכירה אחרת.

אז שוב אבהיר - כשאני אומר שהמכירה פיקטיבית ושהיא 'בכאילו' זה לא במובן ההלכתי אלא במובן הענייני (ויש דעות שמהסיבה הזאת אוסרות לקיים אותה הלכתית.

ולימי הפסח אינה ב"כאילו". אם המגמה של המכירה היתה נדל"ן, היא היתה "בכאילו". מצד מגמתה, אין כאן כל "היתממות". לא מחזירים "במקרה", יודעים מה יהיה אח"כ. ובאמת דברים "בלועים", זה לא מה שאמורים למכור. מי שעושים זאת, זה אגב מה שיש עוד.

והם הרוב המכריע, למיטב ידיעתי.

והסיבה אינה "היתר הערמה", אלא המכירה עצמה (כפי שהסביר דומני, גם "אי" זה קשה"), אלא הקושי הוא בגלל הצד של ה"הערמה" שיש כאן במינוח ההלכתי, וכמו כן נושא ה"אחריות" כאשר זה בביתו.

"גם לגבי הפסח והמתירים לכתחילה". שהם הרוב, לידיעתי, במובן שסוברים שזה תופס. ולשיטתם, סיבת היתר-המכירה אינה "היתר הערמה", אלא מכירה גמורה. וה"קושי" המסויים שקיים, שגורם לחלק להחמיר כשאפשר, הוא ההערמה ונושא האחריות, כפי שציינתי.

אם אי תשלום מבטל את החוזה, הרי שלמפרע מתברר שהחמץ היה בבעלות היהודי בפסח.

כלומר: מה שהתורה רוצה זה שלא היה חמץ ברשות האדם.

היחס שלו עם החמץ, זה האיסור.

המכירה, מנתקת את היחס הזה. הוא מעביר את זה לגמרי לבעלות הגוי, וגם הגוי קונה לבעלותו.

וזה, גם אם יודעים שאחרי החג יחזור החמץ לרשות הישראל (אני פעם הייתי באיזה מקום שממש העבירו לחדר שהשכירו לגוי; והוא הראה שהוא "מבין" טוב מאד שזה שלו... אחרי החג היה חסר חלק ממה שקנה...)

לכן אין לכך כל קשר לביצה עם הלולב. המכירה היא גמורה לכל הזמן שזה בבעלות הגוי, וזה מה שהתורה רצתה. ומי שידגיש שזה "פיקטיבי" כביכול, במקום שזה לגמרי מכירה לזמן זה, עלול להכשיל.

קיימת שאלה מצד ההערמה, ואולי מצד גמירות הדעת, אבל אין שלב של חזרה מהמכירה, או של מכירה לא מושלמת.

הגוי משלם מקדמה, והשאר זה חוב שלו, בלי קשר לחלות המכירה.

מאחר שיש לו חוב גדול שהוא צריך לפרוע, ובא הרב לאחר החג ומציע לו הצעה עסקית מפתה, לקנות את החמץ מחדש, במחיר קצת יותר גבוה, הוא מסכים למכור מחדש.

כבר הדגשתי כמה פעמים שלא כתבתי שהמכירה לא תקפה חוקית / הלכתית.

כתבתי שהגוי לא נותן את כל הכסף ו'חוזר בו' מהמכירה אחרי החג (כמו שאתה קונה משהו בחנות ואז חוזר בך ומחזיר - זה לא אומר שהמכירה לא הייתה תקפה ולא שהחזרה היא המבטלת את המכירה). מה שבאתי להגיד בזה הוא שכל התהליך ידוע מראש ויש על הגוי קנס עצום של מליונים רבים במידה שירצה לממש את המכירה, כך שברור שאין כוונה לקיים אותה.

לגבי היחס לעצם המכירה - יש מחלוקת אם היא מותרת אפילו אם היא תקפה, בהתבסס על לשון התוספתא שמשמע ממנה שזה הותר רק בשעת הדחק ובאופן ארעי, כמו שכתבתי בתגובה הראשונה.

לגבי מכירה שאין כוונה לקיים אותה ומכירה על תנאי וכדו' אם הן מצילות מהאיסור ומנתקות את הזיקה לחמץ כתבתי כאן (ויש סוגיה סבוכה לגבי מחלוקת רמב"ם-ראב"ד לגבי "ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי..." ששם המכירה גמורה לפני הפסח ועדיין עובר עליו לדעת הרמב"ם). 

@ד.

@מ.מ

ואת המשמעות ה'חברתית' שלו.

יש לדון האם הפער בין המשמעויות, הוא בעיה הלכתית [הערמה/חיסרון בגמירות הדעת], ויש מה לדון בזה מהתוספתא שעוסקת בעניין זה עצמו, ומהשוואה לנידונים אחרים.

הרעיון של סמיכה על המכירה, היא שהמשמעות ההלכתית-פורמלית שלה תקפה. 

במשמעות ההלכתית-פורמלית, יש שתי מכירות לא קשורות.

החמץ נמכר לעולם, והוא עכשיו של הגוי בצורה מוחלטת.

הכוונה ההלכתית שהוא יהיה שייך לו לחלוטין, במכירה מוחלטת.

לאחר הפסח מתקיימת עיסקה חדשה לחלוטין, בה קונים את החמץ.

ברמה ה'חברתית' אין כאן מכירה עולמית, כי ברור שזה יחזור וגם המכירה הזמנית היא משהו מעורפל.

לאור הנ"ל, אני חולק על האמירה - "בעניין הכוונה - נכון שצריך לכוון שהמכירה הפיקטיבית תהיה אמיתית לפחות ברמה הזאת, דהיינו שלפחות זמנית החמץ יהיה של הגוי. אבל לכוון שזאת תהיה מכירה גמורה זה כמו לקחת ביצה עם הלולב ולכוון שזה אתרוג.".

כך, שעל פי הבנתי, הכוונה שצריכה להיות היא גמירות דעת עם מה שנעשה מבחינה הלכתית.

[אמנם אין חובה להתפלא כל שנה מחדש שהגוי מסכים למכור אחר הפסח את החמץ..]

צריך לעשות רעש בנושא לדעתי.

כמו שכתבת - הרבה אנשים סומכים על הביטול בצירוף למכירה, ועושים ביטול ואז מוכרים.

זו טעות חמורה!

המכירה מבטלת את הביטול.

כל העניין של הביטול הוא שאתה אומר שהחמץ לא חשוב בעיניך והוא כעפר,

אח"כ אתה מוכר אותו ובעצם מראה בזה שהוא כן חשוב בעיניך והביטול היה מן השפה ולחוץ ומתקיים "מעשה מוציא מידי מחשבה" והביטול בטל.

יוצא שהבנאדם החליף את הביטול שמועיל מדאורייתא להציל מהאיסור במכירה שנתונה במחלוקת והוא עצמו לא סומך אליה אלא בצירוף הביטול שכבר לא קיים.

כיון שמדובר במכירה גמורה והגוי יכול לבוא ולהוציא החמץ ואם תתנגד הוא יתבע אותך בבית דין ואתה תפסיד- זו מכירה גמורה. אין לזה קשר לתוספתא שמדברת על זה שאתה לא רוצה שהוא יכול ויש חשש כזה ממשי ואתה חייב את החמץ ולכן אתה אומר לו שזה הערמה בשביל שלא יקח כי אז לא יהיה לך מה לאכול, לעומת זאת כאן באמת לא מפריע לך שיבואו לקחת את החמץ.

ואין לזה שום קשר לספק. זה היתר הלכתי ברור. הנקודה היא שיש מנהג לבער את החמץ בכל זאת ולא למכור במיוחד אם מדובר בחמץ גמור. ולכן אם  מדובר בחמץ מועט נהגו לבערו אבל אם יש בכך הפסד משמעותי ניתן למכרו ללא כל חשש ופקפוק. מעטים היו מי שערערו על מכירת חמץ והם קיבלו תשובות מספקות על טענותיהם.

אפשר פשוט לפתוח ספר ולראות. רוב השאלות ההלכתיות שראיתי שנשאלו פה התשובות היו מגומגמות עם המון ויכוחים ודעות סותרות וגם המון פעמים אנשים פשוט בלבלו את המוח.

אפשר פניני הלכה, ילקוט יוסף.

http://ph.yhb.org.il/04-06-03/

היום פשוט וקל לדעת הלכה. יש גם אפליקציה של פניני הלכה.

פוסק הלכה, אתה מניח שלא עשיתי את זה

בכל אופן - לא שאלתי כאן כדי לפסוק, רציתי שיתפתח דיון וזה באמת קרה, אז תודה לכולם!

חג שמח!

הזאת פה בפורומים אז יצאתי תקיף אבל העיקרון נכון.

שפתחתי והנה הוא כבר שרשורפלצת

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.