אמנם את רואה בו 'ילד' אבל כדי שהוא באמת יהיה כזה, הוא צריך לזרום איתך ולראות בך מעין 'אימא'. תסתכלי איך את בשבילו, איך הוא רואה אותך, איך הוא מכבד אותך, איך הוא אוהב אותך, איך הוא עוטף אותך בחמימות מבחינה רגשית.

תסתכלי כמה הוא נוכח בשבילך, קשוב לך, רגיש כלפייך, משתף אותך אבל באותה מידה גם בעל אחריות אישית ושיקול דעת עצמי.  

תדמייני לעצמך את הטיפוס המושלם מבחינתך (גובה, חוש טכני בידיים ועוד) ואז תסתכלי על התכונות החיוביות שבבעלך ותנסי לדמיין כמה הן משלימות את מה שאת צריכה.

לגבי שבוע הבעל - ראיתי את זה באתר מדשדשים (לא בטוח שלרוחינו אבל אני מנסה..) :

במשך שבוע ימים, עליך להיות “אשת החלומות” של בעלך – כלומר, לעשות הכול על מנת למלא את מקסימום הציפיות שלו ממך ללא כל תמורה, וללא כל קשר להתנהגות שלו בבית. הוא מגיע הביתה זועף, את מקבלת אותו בחיוך זוהר. הוא שולח לעברך עקיצה, את מתעלמת ושולחת לו נשיקה. הוא מתלונן על משהו שעשית (או לא עשית), את מתנצלת בחיוך כובש ושואלת מה אפשר לעשות כדי שהדברים יהיו לשביעות רצונו. אסור לך לצעוק, להתלונן, או להחמיץ פנים אפילו פעם אחת.

החיים הם לא הצגה

אם אלו דברים שאת מגדירה אותם כטובים - אז תשתדלי לעשות אותם כל הזמן.

אם את למעשה שמה על עצמך מסיכה - אז עדיף לא לעשות בכלל.

הכי טוב, שתשבו ביחד או שתלכו לייעוץ ותחשבו איך אתם משפרים את הזוגיות - זה לא בושה!

ממש מחזק אותי !!!

"כל עוד לא תתנהגי אליו כילד, תכבדי ותרימי אותו הוא יהיה הגבר הכי הכי שלך..."

"תסתכלי כמה הוא נוכח בשבילך, קשוב לך, רגיש כלפייך, משתף אותך אבל באותה מידה גם בעל אחריות אישית ושיקול דעת עצמי.  "

ממש תודה לכן ..להוציא את הדברים מהלב , כבר עשה לי טוב!! חבל שלא ידעתי על השיטה הזו קודם !!!

מקווה שאצליח ליישם !

תמצאי מישהו אחר שאת מעריכה והוא נמוך

בטוח שיש, וכיוון שאת לא אתם בקשר אישי-

את לא הולכת למקום של "גבוה/ נמוך"

אם את לא מכירה- דוג'-

הרב משה פיינשטיין

הרב יוני לביא

בן גוריון

ב. או שתוותרי על גבריותו במברגה

או שתחייבי מציאות - שלא כמו גובה שאי אפשר לשנות- שהוא "יעבוד"-

לקנות עשה זאת בעצמך וכו'

ג. נראה ששני ההערות, אולי נובעות ממקום אחר-

האם טוב לכם?

האם זה בריחה/ כיסוי- לאכזבה יותר משמעותית?

אולי משקע מהעבר- למשל, שאמא צעקה על אבא כל הזמן "שהוא ילד"?

בהצלחה

ומאוד חיזק אותי הרב אריה לוין זצ"ל שהיה נמוך ואמר שהוא רואה את האנשים לא בגובה העיניים אלא בגובה הלב...

ובעיניי זה כ"כ עמוק ונכון וקולע...שזה מחזק...

אני מאוד מבינה את עניין הגבריות שאת מעוניינת למצוא בבעלך אם זה מנחם אותך, אני אוחזת במברגה אצלנו בבית, אני מרכיבה, אני בונה, אני מתקינה מדפים ושנינו שמחים בזה...

באופן כללי ההבנה הבסיסית בבית שלנו היא ששנינו שותפים ואין חלוקת תפקידים של גבר ואישה כמו שהיה נהוג בדור הקודם, אלא שכל אחד נותן מעצמו כמה שהוא יכול ובתחומים שהוא יכול בבית.

הגישה בדור הקודם היתה- גבר עובד ומשפץ ואישה מנקה, מבשלת ושומרת על הילדים (לפחות כך זה היה אצלי בבית

ואמא שלי עד היום מעריכה את בעלי שהוא לא נוהג כך ומשבחת על שותפותו בבית- בעלי לימד אותי לבשל, בעלי שוטף רצפה וכלים וזורק את הזבל.

אני מבצעת תיקונים בבית, מבשלת ושומרת על הילדים- החלוקה היא כל אחד והכישרון שלו ולא חלוקה "גברית" ו"נשית".

ד.א - חברה שלי נשואה לגבר מאוד שמן, כך היא התחתנה איתו.

ופעם היא אמריה לי משפט מאוד עמוק, כשאני חושבת שהוא שמן, אני חוזרת לבדוק את עצמי ואת הזוגיות שלנו לברר מה לא בסדר- למה אני רואה שהוא שמן ולא את מכלול התכונות המדהימות שלו שבגללן בחרתי דווקא בו...

מקוווה שנתתי לך כמה כווני חשיבה...

אצל הילדים.. במיוחד לבנות. אז תשמחי באיזון.

ולא הבנתי למה איש לא טכני הוא ילדותי- יש גברים עם ידי זהב וילדותיים. פשוט אין קשר. הוא לא טוב בזה ובודאי חזק בתחומים אחרים

ושמעתי פעם ממדריכת כלות שאם אני רוצה להיות מלכה, אז כדאי להתייחס לבעלי כאל מלך, ואם רוצה להיות עכברה.. 

קודם כל אני מדגישה: אני לא אשת מקצוע וגם אין לי וותק כנשואה

אבל בא לי לומר דברים שתחשבי אם זה מתאים לך אולי יעזור

לדעתי, אם את רוצה להרגיש שהוא גברי, את צריכה קודם לחשוב עם עצמך, מה בשבילך זה תכונות גבריות. לדוגמא כבר הזכרת שגובה ועבודה עם כלי עבודה הן תכונות גבריות. אצלי לדוגמא, נהיגה עם ביטחון נתפסת כגברית. אולי זיפים? שרירים? לא משנה מה, ואת לא חייבת להצדיק את מה שנראה לך. מה שזה לא יהיה, תנסי לראות את הדברים ברשימה שכן נמצאים בבעלך, ודרך זה לראות את הגבריות שלו.

עוד דבר שאצלי נתפס כגברי ואני חושבת שזה משהו יותר עמוק בכל קשר איש-אישה, זה הצורך של אישה ש"ישמרו עליה" והצורך של גבר שהאישה שלו תסמוך עליו. אז גם זה, אם זה רלוונטי אלייך כמו שזה רלוונטי אלי, תסתכלי על כל הדברים שאת יודעת שאת יכולה לסמוך עליו כי הוא שומר עלייך (או על הבית שלכם...) הוא תמיד יודע את הדרך ומאפשר לך לעצום עיניים ולהיות בטוחה שתגיעו? הוא תמיד עומד במילה שלו? שומר עלייך כשאתם אצל המשפחה שלו (נראלי בעיקר רלוונטי בתחילת הנישואין... )? זרקתי דוגמאות, תחשבי מה נכון אצלכם.

אוסיף אנקדוטה אישית, שיצאתי עם מלא חנונים, כולם בקושי ידעו לנהוג (יצאתי עם אחד שאמר שהוא בחיים לא עובר את המהירות המותרת!!!!) ואמרתי לעצמי שזה ממש ממש מפגר שזה אפילו מפריע לי- כאילו מה הסיפור? מה זה משנה בכלל איך הוא נוהג? העיקר מידות טובות, לא?

לא אומרת שלא יכולתי להתחתן איתם, וברור שלא על זה חתכתי שום קשר, אבל היה לי קשה להרגיש שהם גבריים.

דייט ראשון עם בעלי הוא הגיע עם רכב עם הילוכים, והעיף לי ת'סכך עם הנהיגה שלו ;) נשמע כאילו הוא מינימום סופרמן בנהיגה סתם, הרגשתי שהוא גבר-גבר 

בהצלחה רבה!!!

בזה שהוא נמוך.

להפתעתך תוכלי לגלות דברים שלא חשבת עליהם.

כיוון נוסף, בכתיבה של דברים הם מקבלים מימד נוסף.

באמת לא פשוט. אישה רוצה גבר לידה.

יש 2 כוונים שאולי ישנו את התמונה בעינייך.

הראשון: גבריות הוא תחום מאד רחב.

למשל: יש הרואים בחוש ההומור דבר גברי...

חפשי בבעלך תכונות או כשרונות אחרים שיכולים לבטא גבריות.

למשל אם הוא שרירי, עובד במקצוע גברי וכו'

הכיוון השני הוא לבטל את ההתנייה שנמצאת אצלך בראש שגובה=גבריות

כדי לבטל את הקשר הזה את יכולה לחפש דמויות בהיסטוריה או בקולנוע 

של אנשים גבוהים וחסרי ביטחון או עוצמה ולעומתם אנשים נמוכים וכריזמטיים

צפייה כזו לאורך זמן יכולה לשנות מעט את עולם המושגים שיצרת לעצמך.

לצערנו האמריקנים דווקא חושבים כמוך. כל נשיאי ארצות הברית

כבר עשרות שנים הם אנשים גבוהים מאד.

בלשון המעטה רובם לא היו נשיאים מוצלחים כל כך...

הומור גם הוא יכול לרכך עמדות:

שימי לב לביטוי שכתבת: "הייתי בהיי  ולכן לא הפריע לי הגובה"

מהביטוי הזה אפשר לעשות הרבה צחוקים וצחוקים מרככים מאד עמדות נוקשות....

בהצלחה!

ששבוע הבעל , לא כל כך מוצלח .

אז תראו .

זה עובד דיי יפה. זו היתה האופציה האחרונה שראיתי לנכון לעשות (אחרי שתיקה ארוכה שהיתה שביננו!)

וזה גרם לי להפשיר את הקרח ולרכך את העמדות .

אח"כ לקחתי לצומת ליבי את כל ההארות הבונות שנכתבו כאן!!

ונכון ,

אני רואה שיש באישי הרבה יתרונות .

הוא לא ילד בעיני. אבל הוא גם לא הגבר של חיי!

אני חושבת שעם הזמן ,והנתינה,והחשיבה החיובית תבוא גם האהבה האמיתית .אם- לא תגיע.

יש ויתורים בחיים,

יש לי kids בבית . אני אוהבת אותם מאוד!! אני לא  הייתי רוצה להכניס אותם לבעיות כאלו .

סך הכל בעלי בסדר.(טוב, מכבד, עדין ,מקשיב , עוזר )

תודה לכולםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!

יישר כוח לכל מה שאת עושה למען בעלך והנישואין שלך. באמת.

רק הפריע לי המשפט "הוא גם לא הגבר של חיי", כי זה מזכיר לי את מה שאשתי מרגישה. מסיבות אחרות כמובן. יש לנו ילדים קטנים שאנחנו לא רוצים להכאיב להם, אבל עם ההרגשה שלה אנחנו חיים ביחד בודדים ומתוסכלים. בקיצור גן עדן זה לא. 

אנחנו נמצאים בטיפול זוגי לטווח ארוך שאמור לעזור לנו להגיע לאהבה האמיתית. אני מקווה שנצליח. אם ח"ו זה לא יעבוד, המשמעות תהיה נישואין בלי זוגיות ומשם הדרך לפרידה תהיה קצרה. 

להתפלל לבורא את הכל.
לזה שחיבר ביניכם.
לאחד והיחיד שיכול לגרום לגבר\אישה לאהוב.
דברו עם ה'.. תבקשו..תתפללו.. תשאלו מה הוא רוצה להגיד לכם? ללמד אתכם? הרי הוא זה שחיבר..
בקיצור לכו עם הפיתרון האולטימטבי(: בהצלחה(:

הוא לא הגבר של חייך כי הוא לא גבוה????

הוא ה-גבר של חייך, האחד והיחיד. הוא לא "בסדר", הוא לא "לא ילד"- הוא האדם הכי מקסים עלי אדמות.

זה בעלך, לא חבר, לא מכר, לא מישהו שהציעו לך. הם יכלו להיות רק "בסדר", הוא האיש שלך והוא הגבר

שלך. ואם את תמשיכי לא להרגיש כלפי ככה- את תפגעי בו במקום הכי כואב שאת יכולה.
 

סך הכל בעלך מדהים- הוא טוב, מכבד, עדין מקשיב ועוזר.
יש מלא בנות שהיו מקנאות בך, ולא מעט שהיו גם מוכנות להתחלף איתך,

את יודעת איזו ברת מזל את שהוא כזה?
את יודעת כמה אסירת תודה את צריכה להיות לו על זה שהוא כזה?

אני מתנצל שוב, אם זה יצא תוקפני מדי- אבל להרגיש ככה כלפי בעלך זה על גבול ההתעללות רגשית בו...

נראה לי שכל מי שהזדעק. הוא פשוט זכר (בכוונה לא משתמשת במילה גבר..)

בעיקרון , בעלי לא מרגיש שהוא לא הגבר שלי .(לפחות ככה נראה לי )

אצלי מתבטא גבר : במישהו שעושה דברים גבריים . (והוא ללא עומד בזה-וקשה לי לפרט)

בעלי הוא אדם מאוד טוב!! אבל לא גברי(לפי הקריטריונים שלי).

וגם אם הוא מרגיש את זה באיזה שהוא מקום . אני חושבת שהוא יודע את זה לבד .(אפילו המשפחה שלו אומרים לו "אתה עדין" ,"לך לא מתאים" ) והם מכירים אותו עוד לפניי..

אני מבינה מהתגובות שאני אמורה כן לתת לו הרגשה שהוא גבר. כי לטענתכם ,זה מאוד פוגע. ואת זה אני מבינה בהחלט.

אז קדימה תציעו רעיונות ,איך אישה צריכה לתת לבעלה תחושה שהוא גברי ?(גם אם הוא לא כזה) מה יעשה לכם טוב ? 

אני אישה. ובחיי היומיום שלי אני אישה חזקה מאוד אפילו..

ואני נשואה כמוך לאדם עדין.. והתחלתי את חיי עם אותם תחושות

ופשוט חבל לי עליך ועליו..

ברור שהוא מרגיש את מה שאת חושבת עליו..אי אפשר לשחק ליד בן זוג.

וחבל לי גם בשבילך..כי אישה צריכה גבר בחיים ולך יש כוח להפוך אותו לכזה אם רק תתני לו את האחריות

ואת התפקיד.

קשה יהיה לשדר לו שהוא גברי אם לא תרגישי בתוכך שהוא כזה.

לתחושתי מפריעה לך יותר העדינות וחוסר האסרטיביות מאשר הגובה.

שווה ליישם את 2 הדרכים הבאות:

1.לעשות לך רשימה של תכונות שיכולות להחשב גבריות החל

משריריות הידיים, שעירות וכו'

וכלה בתכונות כגון: כוח סבל, כישרון נהיגה וכו'. 

יש עשרות תכונות שיכולות להחשה גבריות. אין בנמצא גבר שאין בו קצת מהן.

רשמי לעצמך אילו תכונות מתוך אלה יש בו.

תתמקדי בו בזמן מתאים בו מתגלה תכונה זו והתבונני בתשומת לב.

למשל אם הוא נהג טוב התבונני בו חצי שעה בזמן שהוא נוהג

והתענגי על המחשבה שהוא גברי בזה.

2. הקצנה של התכונות ההפוכות.

נסי לדמיין את בעלך כמישהו אחר ההפוך לחלוטין מעדינות

טיפוס וולגארי וגס שיורק לך לתוך הבישולים, מקלל קללות גסות

שובר צלחות במטבח כשהוא כועס וכו'

תדמייני את זה ותתבונני בתוכך איזה רגש גועל זה מעורר בך

זו שיטה מצויינת להעריך את מה שיש לנו.

לפעמים הכי קל לגלות את האור מתוך החושך

יש אנשים גבוהים ויש נמוכים,
יש גבוהים מכוערים ויש נמוכים יפהפיים,
יש גבוהים טיפשים ויש נמוכים גאונים חדים,
יש גבוהים חולים ויש נמוכים בריאים ורעננים,
יש גבוהים מסריחים ומוזנחים ויש נמוכים נעימים ונקיים.

אני באמת נחשב לגבר 'גברי'. גבוה,חזק,הנדימן...ועדיין אני חושב שיש אנשים שהם לא 'גבריים' שבינינו-הם בחירה מוצלחת ממני פי אלף. (לא שאני מרגיש נחות מולם,כל אחד והיתרונות שלו)
משפט כמו 'הוא לא הגבר של חיי' הוא משפט ששווה ערך ל 'היא לא נשית מספיק' או 'היא שמנה' או 'היא שעירה'. 
כמה נורא יהיה לשמוע משפט כזה,על הגנטיקה או על הצורה החיצונית של אישה? כמה מרושע זה נראה? כמה מקטין?

מתנצל אם נראה שאני כותב בצורה ביקורתית רק לשם מתיחת ביקורת...ממש לא. 

ולשאלתך-אם את חושבת שיש סיכוי שבמידה והוא ירגיש גברי יותר עם עצמו,הוא יקרין את זה כלפי חוץ- אז כיד הדמיון הטובה עליך,יש דרכים מוצלחות ועתיקות יומין לגרום לגבר להרגיש גברי יותר.
 

בעיני אני מרגיש היום יותר גבר משהייתי כשאשתי התאהבה בי כשהכרנו. זה אני אבל ברור לי שלא כל אישה תחתום על זה. יש גם נשים שבעיניהן לכתוב בפורום על זוגיות זה לא עסק לגברים אמיתיים. שיהיה להן לבריאות, כי על טעם וריח אני לא מתווכח.  

אני לא יודע מה להציע לך כי אני טיפוס שאוהב כנות ולהתמודד עם האמת ברחל בתך הקטנה. לא מאמין בשלום בית שמבוסס על התכחשות לפער מהותי. גם אשתי ניסתה את הקטע של הזיוף והעמדת פנים. זה נמאס לה די מהר ב"ה. אם הייתי בטוח שאשתי סגורה על זה שאני לא הגבר של חייה, הייתי בלב שלם שולח אותה לחפש גבר אחר כראות עיניה. אחרי שהבנתי מימנה שזה מורכב אצלה, התחלנו טיפול זוגי כדי לצמצם פערים. 

את צריכה עזרה מקצועית כדי להתמודד עם הפער מול בעלך ולברר את האפשרויות. 

גם אם כל מי שהיה אומר את זה היה זכר(מה שלא נכון)- זה עדייו לא משהו שכדאי לזלזל בו,

אני לא אומר שזילזלת, אבל אני לא מבין מה הטעם בלהכניס את זה לדיון.

אין דבר כזה בעלי לא מרגיש, בני זוג מרגישים, גם דברים עדינים מאוד, לפעמים מתעלמים, לפעמים

מדחיקים, לפעמים לא מודעים לזה, אבל מרגישים.

זה לא משנה אם המשפחה שלו אומרת לו את זה(ואם כן, אז עוד יותר חשוב הצד שלך בעניין), אבל גבר

צריך ורוצה להרגיש, באופן טבעי, גברי. יכול להיות שהצליחו להדחיק בו את זה, יכול להיות ששנים של

שטיפת מוח חברתית גרמו לו לא להאמין שהוא יכול. אבל זה כואב לו והכי כואב זה להרגיש את זה מבת הזוג.

יש שתי דרכים לפתור משוואה כמו במקרה שלך- אם הצדדים לא שווים זה לזה, הפתרון הפשוט ביותר

הוא לשנות את אחד הצדדים, כלומר אם בעלך לא שווה גבריות(בעיניך), את יכולה לשנות או את בעלך
או את המשמעות של גבריות.
לשנות את בעלך יהיה קשה וכואב, לשניכם. אבל זה לא אומר שהצד הזה במשוואה חסר ערך-
את יכולה לשנות את התפיסה שלך כלפי בעלך, ככה תתקדמי בשני הצדדים, זה יהיה קל יותר מאשר

לשנות רק צד אחד.
העצות המעשיות הן, עבודה בעניין הזה, ויכול להיות שבמצב הזה, טיפול אישי עם יועצת נישואים הוא מתאים

בהחלט. למה דווקא טיפול-
כי יש שם אנשים שמבינים את התהליך הזה ויודעים לכוון אותו

כי זה מחייב

כי זה אומר "אתה מספיק חשוב לי"

כי גם אם את יכולה לעשות את זה לבד, זה יקח יותר זמן וחבל

אבל לבינתיים- קיבלת עצות מאיש מרגיש בעניין התפיסה שלך את בעלך.

את יכולה גם לבדוק מה התפיסה שלך לגבי גבריות והאם היא נכונה,
מה זה גבר? מה זה אומר להיות גברי? אילו תכונות קשורות לזה?
יש לזה תשובות ביהדות(וגם מחוץ לה).

לדוג, אחת האמירות של חז"ל היא שגברים הם גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים.(ראשי תיבות גב"ר),
איך זה מסתדר עם תפיסת העולם שלך? איך הוא עונה על הקריטריונים הללו?

והכי חשוב זה לדעת- הכל הוא בחירה שלך, ובידיים שלך. איך את רואה אותו, איך את מרגישה כלפיו-

כל זה נמצא בידיים שלך ובכח שלך לשנות את זה. זה לא מוכתב מלמעלה וזו לא גזרה.

זה למעשה הסימפטומים ל'גבר מכה' של תקופת ההיכרות.

גברים מכים בתקופת ההיכרות יודעים להחמיא, לפרגן, להמטיר מתנות, להיראות הכי 'שאקלים' בחבר'ה וכו'.

בקיצור, כל מה שבנות אוהבות ב'גבר'..

לאחר החתונה הכל מתפוצץ להן בפנים!

ונעבור להמלצה לגבייך:

הדרך הכי טובה לשפר זוגיות, זה להפוך אותה מזוגיות שבנויה על ציפיות אחד מהשני,

לזוגיות שבנויה על נתינה וחוויות משותפות (יציאה משגרה)..

כשכל אחד ייתן מעצמו לשני בלי התחשבנויות, ציפיות וביקורתיות, אז תרגישו איך האהבה גואה.

משהו מצחיק אבל זה פשוט היה בול במקום !

(וזה מחזק שכל הנאמר מעלה נכון . ועם מאמץ יש דברים שאפשר לשנות בחשיבה)

אתמול בערב. נכנס פרפר הביתה . אני (מתה מפחד באמת!) ברחתי לחדר השני.

ובעלי (וזה לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה . אבל עד היום זה היה ברור לי שהוא צריך לעשות את זה. ולא חשבתי שזה אולי מראה קצת על גבריות)

נאלץ לקפד את חייו של המסתנן  

(וכמובן לעשות וידוא הריגה. ולדחוף אותו עמוק בפח ורק אז לקרוא לי .)

הוא עשה את זה בשניות.

תראו אני לא אומרת שבגלל שהוא הורג לי ת'מעופפים אז הוא זהו .הוא גבר, כן ??!

אבל בהחלט זה עוד משהו שגרם לי לחשוב שנכון שהוא עדין,ורך- אבל אני כאישה (עדינה ורכה  ) לא מסוגלת לעשות כזה דבר.  והא כגבר . מסוגל.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!