אמנם את רואה בו 'ילד' אבל כדי שהוא באמת יהיה כזה, הוא צריך לזרום איתך ולראות בך מעין 'אימא'. תסתכלי איך את בשבילו, איך הוא רואה אותך, איך הוא מכבד אותך, איך הוא אוהב אותך, איך הוא עוטף אותך בחמימות מבחינה רגשית.

תסתכלי כמה הוא נוכח בשבילך, קשוב לך, רגיש כלפייך, משתף אותך אבל באותה מידה גם בעל אחריות אישית ושיקול דעת עצמי.  

תדמייני לעצמך את הטיפוס המושלם מבחינתך (גובה, חוש טכני בידיים ועוד) ואז תסתכלי על התכונות החיוביות שבבעלך ותנסי לדמיין כמה הן משלימות את מה שאת צריכה.

לגבי שבוע הבעל - ראיתי את זה באתר מדשדשים (לא בטוח שלרוחינו אבל אני מנסה..) :

במשך שבוע ימים, עליך להיות “אשת החלומות” של בעלך – כלומר, לעשות הכול על מנת למלא את מקסימום הציפיות שלו ממך ללא כל תמורה, וללא כל קשר להתנהגות שלו בבית. הוא מגיע הביתה זועף, את מקבלת אותו בחיוך זוהר. הוא שולח לעברך עקיצה, את מתעלמת ושולחת לו נשיקה. הוא מתלונן על משהו שעשית (או לא עשית), את מתנצלת בחיוך כובש ושואלת מה אפשר לעשות כדי שהדברים יהיו לשביעות רצונו. אסור לך לצעוק, להתלונן, או להחמיץ פנים אפילו פעם אחת.

החיים הם לא הצגה

אם אלו דברים שאת מגדירה אותם כטובים - אז תשתדלי לעשות אותם כל הזמן.

אם את למעשה שמה על עצמך מסיכה - אז עדיף לא לעשות בכלל.

הכי טוב, שתשבו ביחד או שתלכו לייעוץ ותחשבו איך אתם משפרים את הזוגיות - זה לא בושה!

ממש מחזק אותי !!!

"כל עוד לא תתנהגי אליו כילד, תכבדי ותרימי אותו הוא יהיה הגבר הכי הכי שלך..."

"תסתכלי כמה הוא נוכח בשבילך, קשוב לך, רגיש כלפייך, משתף אותך אבל באותה מידה גם בעל אחריות אישית ושיקול דעת עצמי.  "

ממש תודה לכן ..להוציא את הדברים מהלב , כבר עשה לי טוב!! חבל שלא ידעתי על השיטה הזו קודם !!!

מקווה שאצליח ליישם !

תמצאי מישהו אחר שאת מעריכה והוא נמוך

בטוח שיש, וכיוון שאת לא אתם בקשר אישי-

את לא הולכת למקום של "גבוה/ נמוך"

אם את לא מכירה- דוג'-

הרב משה פיינשטיין

הרב יוני לביא

בן גוריון

ב. או שתוותרי על גבריותו במברגה

או שתחייבי מציאות - שלא כמו גובה שאי אפשר לשנות- שהוא "יעבוד"-

לקנות עשה זאת בעצמך וכו'

ג. נראה ששני ההערות, אולי נובעות ממקום אחר-

האם טוב לכם?

האם זה בריחה/ כיסוי- לאכזבה יותר משמעותית?

אולי משקע מהעבר- למשל, שאמא צעקה על אבא כל הזמן "שהוא ילד"?

בהצלחה

ומאוד חיזק אותי הרב אריה לוין זצ"ל שהיה נמוך ואמר שהוא רואה את האנשים לא בגובה העיניים אלא בגובה הלב...

ובעיניי זה כ"כ עמוק ונכון וקולע...שזה מחזק...

אני מאוד מבינה את עניין הגבריות שאת מעוניינת למצוא בבעלך אם זה מנחם אותך, אני אוחזת במברגה אצלנו בבית, אני מרכיבה, אני בונה, אני מתקינה מדפים ושנינו שמחים בזה...

באופן כללי ההבנה הבסיסית בבית שלנו היא ששנינו שותפים ואין חלוקת תפקידים של גבר ואישה כמו שהיה נהוג בדור הקודם, אלא שכל אחד נותן מעצמו כמה שהוא יכול ובתחומים שהוא יכול בבית.

הגישה בדור הקודם היתה- גבר עובד ומשפץ ואישה מנקה, מבשלת ושומרת על הילדים (לפחות כך זה היה אצלי בבית

ואמא שלי עד היום מעריכה את בעלי שהוא לא נוהג כך ומשבחת על שותפותו בבית- בעלי לימד אותי לבשל, בעלי שוטף רצפה וכלים וזורק את הזבל.

אני מבצעת תיקונים בבית, מבשלת ושומרת על הילדים- החלוקה היא כל אחד והכישרון שלו ולא חלוקה "גברית" ו"נשית".

ד.א - חברה שלי נשואה לגבר מאוד שמן, כך היא התחתנה איתו.

ופעם היא אמריה לי משפט מאוד עמוק, כשאני חושבת שהוא שמן, אני חוזרת לבדוק את עצמי ואת הזוגיות שלנו לברר מה לא בסדר- למה אני רואה שהוא שמן ולא את מכלול התכונות המדהימות שלו שבגללן בחרתי דווקא בו...

מקוווה שנתתי לך כמה כווני חשיבה...

אצל הילדים.. במיוחד לבנות. אז תשמחי באיזון.

ולא הבנתי למה איש לא טכני הוא ילדותי- יש גברים עם ידי זהב וילדותיים. פשוט אין קשר. הוא לא טוב בזה ובודאי חזק בתחומים אחרים

ושמעתי פעם ממדריכת כלות שאם אני רוצה להיות מלכה, אז כדאי להתייחס לבעלי כאל מלך, ואם רוצה להיות עכברה.. 

קודם כל אני מדגישה: אני לא אשת מקצוע וגם אין לי וותק כנשואה

אבל בא לי לומר דברים שתחשבי אם זה מתאים לך אולי יעזור

לדעתי, אם את רוצה להרגיש שהוא גברי, את צריכה קודם לחשוב עם עצמך, מה בשבילך זה תכונות גבריות. לדוגמא כבר הזכרת שגובה ועבודה עם כלי עבודה הן תכונות גבריות. אצלי לדוגמא, נהיגה עם ביטחון נתפסת כגברית. אולי זיפים? שרירים? לא משנה מה, ואת לא חייבת להצדיק את מה שנראה לך. מה שזה לא יהיה, תנסי לראות את הדברים ברשימה שכן נמצאים בבעלך, ודרך זה לראות את הגבריות שלו.

עוד דבר שאצלי נתפס כגברי ואני חושבת שזה משהו יותר עמוק בכל קשר איש-אישה, זה הצורך של אישה ש"ישמרו עליה" והצורך של גבר שהאישה שלו תסמוך עליו. אז גם זה, אם זה רלוונטי אלייך כמו שזה רלוונטי אלי, תסתכלי על כל הדברים שאת יודעת שאת יכולה לסמוך עליו כי הוא שומר עלייך (או על הבית שלכם...) הוא תמיד יודע את הדרך ומאפשר לך לעצום עיניים ולהיות בטוחה שתגיעו? הוא תמיד עומד במילה שלו? שומר עלייך כשאתם אצל המשפחה שלו (נראלי בעיקר רלוונטי בתחילת הנישואין... )? זרקתי דוגמאות, תחשבי מה נכון אצלכם.

אוסיף אנקדוטה אישית, שיצאתי עם מלא חנונים, כולם בקושי ידעו לנהוג (יצאתי עם אחד שאמר שהוא בחיים לא עובר את המהירות המותרת!!!!) ואמרתי לעצמי שזה ממש ממש מפגר שזה אפילו מפריע לי- כאילו מה הסיפור? מה זה משנה בכלל איך הוא נוהג? העיקר מידות טובות, לא?

לא אומרת שלא יכולתי להתחתן איתם, וברור שלא על זה חתכתי שום קשר, אבל היה לי קשה להרגיש שהם גבריים.

דייט ראשון עם בעלי הוא הגיע עם רכב עם הילוכים, והעיף לי ת'סכך עם הנהיגה שלו ;) נשמע כאילו הוא מינימום סופרמן בנהיגה סתם, הרגשתי שהוא גבר-גבר 

בהצלחה רבה!!!

בזה שהוא נמוך.

להפתעתך תוכלי לגלות דברים שלא חשבת עליהם.

כיוון נוסף, בכתיבה של דברים הם מקבלים מימד נוסף.

באמת לא פשוט. אישה רוצה גבר לידה.

יש 2 כוונים שאולי ישנו את התמונה בעינייך.

הראשון: גבריות הוא תחום מאד רחב.

למשל: יש הרואים בחוש ההומור דבר גברי...

חפשי בבעלך תכונות או כשרונות אחרים שיכולים לבטא גבריות.

למשל אם הוא שרירי, עובד במקצוע גברי וכו'

הכיוון השני הוא לבטל את ההתנייה שנמצאת אצלך בראש שגובה=גבריות

כדי לבטל את הקשר הזה את יכולה לחפש דמויות בהיסטוריה או בקולנוע 

של אנשים גבוהים וחסרי ביטחון או עוצמה ולעומתם אנשים נמוכים וכריזמטיים

צפייה כזו לאורך זמן יכולה לשנות מעט את עולם המושגים שיצרת לעצמך.

לצערנו האמריקנים דווקא חושבים כמוך. כל נשיאי ארצות הברית

כבר עשרות שנים הם אנשים גבוהים מאד.

בלשון המעטה רובם לא היו נשיאים מוצלחים כל כך...

הומור גם הוא יכול לרכך עמדות:

שימי לב לביטוי שכתבת: "הייתי בהיי  ולכן לא הפריע לי הגובה"

מהביטוי הזה אפשר לעשות הרבה צחוקים וצחוקים מרככים מאד עמדות נוקשות....

בהצלחה!

ששבוע הבעל , לא כל כך מוצלח .

אז תראו .

זה עובד דיי יפה. זו היתה האופציה האחרונה שראיתי לנכון לעשות (אחרי שתיקה ארוכה שהיתה שביננו!)

וזה גרם לי להפשיר את הקרח ולרכך את העמדות .

אח"כ לקחתי לצומת ליבי את כל ההארות הבונות שנכתבו כאן!!

ונכון ,

אני רואה שיש באישי הרבה יתרונות .

הוא לא ילד בעיני. אבל הוא גם לא הגבר של חיי!

אני חושבת שעם הזמן ,והנתינה,והחשיבה החיובית תבוא גם האהבה האמיתית .אם- לא תגיע.

יש ויתורים בחיים,

יש לי kids בבית . אני אוהבת אותם מאוד!! אני לא  הייתי רוצה להכניס אותם לבעיות כאלו .

סך הכל בעלי בסדר.(טוב, מכבד, עדין ,מקשיב , עוזר )

תודה לכולםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!

יישר כוח לכל מה שאת עושה למען בעלך והנישואין שלך. באמת.

רק הפריע לי המשפט "הוא גם לא הגבר של חיי", כי זה מזכיר לי את מה שאשתי מרגישה. מסיבות אחרות כמובן. יש לנו ילדים קטנים שאנחנו לא רוצים להכאיב להם, אבל עם ההרגשה שלה אנחנו חיים ביחד בודדים ומתוסכלים. בקיצור גן עדן זה לא. 

אנחנו נמצאים בטיפול זוגי לטווח ארוך שאמור לעזור לנו להגיע לאהבה האמיתית. אני מקווה שנצליח. אם ח"ו זה לא יעבוד, המשמעות תהיה נישואין בלי זוגיות ומשם הדרך לפרידה תהיה קצרה. 

להתפלל לבורא את הכל.
לזה שחיבר ביניכם.
לאחד והיחיד שיכול לגרום לגבר\אישה לאהוב.
דברו עם ה'.. תבקשו..תתפללו.. תשאלו מה הוא רוצה להגיד לכם? ללמד אתכם? הרי הוא זה שחיבר..
בקיצור לכו עם הפיתרון האולטימטבי(: בהצלחה(:

הוא לא הגבר של חייך כי הוא לא גבוה????

הוא ה-גבר של חייך, האחד והיחיד. הוא לא "בסדר", הוא לא "לא ילד"- הוא האדם הכי מקסים עלי אדמות.

זה בעלך, לא חבר, לא מכר, לא מישהו שהציעו לך. הם יכלו להיות רק "בסדר", הוא האיש שלך והוא הגבר

שלך. ואם את תמשיכי לא להרגיש כלפי ככה- את תפגעי בו במקום הכי כואב שאת יכולה.
 

סך הכל בעלך מדהים- הוא טוב, מכבד, עדין מקשיב ועוזר.
יש מלא בנות שהיו מקנאות בך, ולא מעט שהיו גם מוכנות להתחלף איתך,

את יודעת איזו ברת מזל את שהוא כזה?
את יודעת כמה אסירת תודה את צריכה להיות לו על זה שהוא כזה?

אני מתנצל שוב, אם זה יצא תוקפני מדי- אבל להרגיש ככה כלפי בעלך זה על גבול ההתעללות רגשית בו...

נראה לי שכל מי שהזדעק. הוא פשוט זכר (בכוונה לא משתמשת במילה גבר..)

בעיקרון , בעלי לא מרגיש שהוא לא הגבר שלי .(לפחות ככה נראה לי )

אצלי מתבטא גבר : במישהו שעושה דברים גבריים . (והוא ללא עומד בזה-וקשה לי לפרט)

בעלי הוא אדם מאוד טוב!! אבל לא גברי(לפי הקריטריונים שלי).

וגם אם הוא מרגיש את זה באיזה שהוא מקום . אני חושבת שהוא יודע את זה לבד .(אפילו המשפחה שלו אומרים לו "אתה עדין" ,"לך לא מתאים" ) והם מכירים אותו עוד לפניי..

אני מבינה מהתגובות שאני אמורה כן לתת לו הרגשה שהוא גבר. כי לטענתכם ,זה מאוד פוגע. ואת זה אני מבינה בהחלט.

אז קדימה תציעו רעיונות ,איך אישה צריכה לתת לבעלה תחושה שהוא גברי ?(גם אם הוא לא כזה) מה יעשה לכם טוב ? 

אני אישה. ובחיי היומיום שלי אני אישה חזקה מאוד אפילו..

ואני נשואה כמוך לאדם עדין.. והתחלתי את חיי עם אותם תחושות

ופשוט חבל לי עליך ועליו..

ברור שהוא מרגיש את מה שאת חושבת עליו..אי אפשר לשחק ליד בן זוג.

וחבל לי גם בשבילך..כי אישה צריכה גבר בחיים ולך יש כוח להפוך אותו לכזה אם רק תתני לו את האחריות

ואת התפקיד.

קשה יהיה לשדר לו שהוא גברי אם לא תרגישי בתוכך שהוא כזה.

לתחושתי מפריעה לך יותר העדינות וחוסר האסרטיביות מאשר הגובה.

שווה ליישם את 2 הדרכים הבאות:

1.לעשות לך רשימה של תכונות שיכולות להחשב גבריות החל

משריריות הידיים, שעירות וכו'

וכלה בתכונות כגון: כוח סבל, כישרון נהיגה וכו'. 

יש עשרות תכונות שיכולות להחשה גבריות. אין בנמצא גבר שאין בו קצת מהן.

רשמי לעצמך אילו תכונות מתוך אלה יש בו.

תתמקדי בו בזמן מתאים בו מתגלה תכונה זו והתבונני בתשומת לב.

למשל אם הוא נהג טוב התבונני בו חצי שעה בזמן שהוא נוהג

והתענגי על המחשבה שהוא גברי בזה.

2. הקצנה של התכונות ההפוכות.

נסי לדמיין את בעלך כמישהו אחר ההפוך לחלוטין מעדינות

טיפוס וולגארי וגס שיורק לך לתוך הבישולים, מקלל קללות גסות

שובר צלחות במטבח כשהוא כועס וכו'

תדמייני את זה ותתבונני בתוכך איזה רגש גועל זה מעורר בך

זו שיטה מצויינת להעריך את מה שיש לנו.

לפעמים הכי קל לגלות את האור מתוך החושך

יש אנשים גבוהים ויש נמוכים,
יש גבוהים מכוערים ויש נמוכים יפהפיים,
יש גבוהים טיפשים ויש נמוכים גאונים חדים,
יש גבוהים חולים ויש נמוכים בריאים ורעננים,
יש גבוהים מסריחים ומוזנחים ויש נמוכים נעימים ונקיים.

אני באמת נחשב לגבר 'גברי'. גבוה,חזק,הנדימן...ועדיין אני חושב שיש אנשים שהם לא 'גבריים' שבינינו-הם בחירה מוצלחת ממני פי אלף. (לא שאני מרגיש נחות מולם,כל אחד והיתרונות שלו)
משפט כמו 'הוא לא הגבר של חיי' הוא משפט ששווה ערך ל 'היא לא נשית מספיק' או 'היא שמנה' או 'היא שעירה'. 
כמה נורא יהיה לשמוע משפט כזה,על הגנטיקה או על הצורה החיצונית של אישה? כמה מרושע זה נראה? כמה מקטין?

מתנצל אם נראה שאני כותב בצורה ביקורתית רק לשם מתיחת ביקורת...ממש לא. 

ולשאלתך-אם את חושבת שיש סיכוי שבמידה והוא ירגיש גברי יותר עם עצמו,הוא יקרין את זה כלפי חוץ- אז כיד הדמיון הטובה עליך,יש דרכים מוצלחות ועתיקות יומין לגרום לגבר להרגיש גברי יותר.
 

בעיני אני מרגיש היום יותר גבר משהייתי כשאשתי התאהבה בי כשהכרנו. זה אני אבל ברור לי שלא כל אישה תחתום על זה. יש גם נשים שבעיניהן לכתוב בפורום על זוגיות זה לא עסק לגברים אמיתיים. שיהיה להן לבריאות, כי על טעם וריח אני לא מתווכח.  

אני לא יודע מה להציע לך כי אני טיפוס שאוהב כנות ולהתמודד עם האמת ברחל בתך הקטנה. לא מאמין בשלום בית שמבוסס על התכחשות לפער מהותי. גם אשתי ניסתה את הקטע של הזיוף והעמדת פנים. זה נמאס לה די מהר ב"ה. אם הייתי בטוח שאשתי סגורה על זה שאני לא הגבר של חייה, הייתי בלב שלם שולח אותה לחפש גבר אחר כראות עיניה. אחרי שהבנתי מימנה שזה מורכב אצלה, התחלנו טיפול זוגי כדי לצמצם פערים. 

את צריכה עזרה מקצועית כדי להתמודד עם הפער מול בעלך ולברר את האפשרויות. 

גם אם כל מי שהיה אומר את זה היה זכר(מה שלא נכון)- זה עדייו לא משהו שכדאי לזלזל בו,

אני לא אומר שזילזלת, אבל אני לא מבין מה הטעם בלהכניס את זה לדיון.

אין דבר כזה בעלי לא מרגיש, בני זוג מרגישים, גם דברים עדינים מאוד, לפעמים מתעלמים, לפעמים

מדחיקים, לפעמים לא מודעים לזה, אבל מרגישים.

זה לא משנה אם המשפחה שלו אומרת לו את זה(ואם כן, אז עוד יותר חשוב הצד שלך בעניין), אבל גבר

צריך ורוצה להרגיש, באופן טבעי, גברי. יכול להיות שהצליחו להדחיק בו את זה, יכול להיות ששנים של

שטיפת מוח חברתית גרמו לו לא להאמין שהוא יכול. אבל זה כואב לו והכי כואב זה להרגיש את זה מבת הזוג.

יש שתי דרכים לפתור משוואה כמו במקרה שלך- אם הצדדים לא שווים זה לזה, הפתרון הפשוט ביותר

הוא לשנות את אחד הצדדים, כלומר אם בעלך לא שווה גבריות(בעיניך), את יכולה לשנות או את בעלך
או את המשמעות של גבריות.
לשנות את בעלך יהיה קשה וכואב, לשניכם. אבל זה לא אומר שהצד הזה במשוואה חסר ערך-
את יכולה לשנות את התפיסה שלך כלפי בעלך, ככה תתקדמי בשני הצדדים, זה יהיה קל יותר מאשר

לשנות רק צד אחד.
העצות המעשיות הן, עבודה בעניין הזה, ויכול להיות שבמצב הזה, טיפול אישי עם יועצת נישואים הוא מתאים

בהחלט. למה דווקא טיפול-
כי יש שם אנשים שמבינים את התהליך הזה ויודעים לכוון אותו

כי זה מחייב

כי זה אומר "אתה מספיק חשוב לי"

כי גם אם את יכולה לעשות את זה לבד, זה יקח יותר זמן וחבל

אבל לבינתיים- קיבלת עצות מאיש מרגיש בעניין התפיסה שלך את בעלך.

את יכולה גם לבדוק מה התפיסה שלך לגבי גבריות והאם היא נכונה,
מה זה גבר? מה זה אומר להיות גברי? אילו תכונות קשורות לזה?
יש לזה תשובות ביהדות(וגם מחוץ לה).

לדוג, אחת האמירות של חז"ל היא שגברים הם גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים.(ראשי תיבות גב"ר),
איך זה מסתדר עם תפיסת העולם שלך? איך הוא עונה על הקריטריונים הללו?

והכי חשוב זה לדעת- הכל הוא בחירה שלך, ובידיים שלך. איך את רואה אותו, איך את מרגישה כלפיו-

כל זה נמצא בידיים שלך ובכח שלך לשנות את זה. זה לא מוכתב מלמעלה וזו לא גזרה.

זה למעשה הסימפטומים ל'גבר מכה' של תקופת ההיכרות.

גברים מכים בתקופת ההיכרות יודעים להחמיא, לפרגן, להמטיר מתנות, להיראות הכי 'שאקלים' בחבר'ה וכו'.

בקיצור, כל מה שבנות אוהבות ב'גבר'..

לאחר החתונה הכל מתפוצץ להן בפנים!

ונעבור להמלצה לגבייך:

הדרך הכי טובה לשפר זוגיות, זה להפוך אותה מזוגיות שבנויה על ציפיות אחד מהשני,

לזוגיות שבנויה על נתינה וחוויות משותפות (יציאה משגרה)..

כשכל אחד ייתן מעצמו לשני בלי התחשבנויות, ציפיות וביקורתיות, אז תרגישו איך האהבה גואה.

משהו מצחיק אבל זה פשוט היה בול במקום !

(וזה מחזק שכל הנאמר מעלה נכון . ועם מאמץ יש דברים שאפשר לשנות בחשיבה)

אתמול בערב. נכנס פרפר הביתה . אני (מתה מפחד באמת!) ברחתי לחדר השני.

ובעלי (וזה לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה . אבל עד היום זה היה ברור לי שהוא צריך לעשות את זה. ולא חשבתי שזה אולי מראה קצת על גבריות)

נאלץ לקפד את חייו של המסתנן  

(וכמובן לעשות וידוא הריגה. ולדחוף אותו עמוק בפח ורק אז לקרוא לי .)

הוא עשה את זה בשניות.

תראו אני לא אומרת שבגלל שהוא הורג לי ת'מעופפים אז הוא זהו .הוא גבר, כן ??!

אבל בהחלט זה עוד משהו שגרם לי לחשוב שנכון שהוא עדין,ורך- אבל אני כאישה (עדינה ורכה  ) לא מסוגלת לעשות כזה דבר.  והא כגבר . מסוגל.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?