גויים דוברי עבריתא.ביש

אני יודע שהנושא שלי מעורר רגישות רבה, ובכל זאת בתוך עמנו אנו יושבים, והדחקה לשוליים או אל מתחת לשטיח לא יבשר טובות, בלשון המעטה.

"אוכלי שפנים וחזירים, במה אתם יהודים...", שאל הרב ש"ך בכנס פעילים מפלגתי. לא עברה חצי שעה מאז נאמרו הדברים וכבר נעו אמות הסיפים. בני קיבוצים החלו להכות על חטא תוך הפנית אצבע מאשימה אל עבר אבותיהם המייסדים.

"החילונים הם גויים דוברי עברית", ולמי שסקרן לדעת מי חוזר על הדברים שוב ושוב, יואיל לחפש בגוגל.

בזמן שהות עסקית בארצות הברית, יצאתי ביחד עם ישראלי תושב מרכז הארץ (יהודי? מה פתאום, אני ישראלי...). המארח המקומי סיפר על עצמו, ובין היתר הוא מורה לתנ"ך בימי ראשון. אחת השיחות גלשה לדיון בזכותנו כיהודים על ארץ ישראל, המארח שלנו חילק ביני לבין חברי. אין לנו את תוצאות ה-DNA של אברהם אבינו, כך לדבריו, ולכן מי שנראה בעיני כמחובר לתנ"ך, מתאים שהוא יהודי וזכותו לגור בארץ ישראל. בסיכום הדברים, אני קיבלתי "היתר", ומנגד מחברי נשללה הזכות לגור כאן.

יוקטנה נעלבה אישית מהודעה שכתבתי, למרות שאין לי מושג מי היא, ומיותר להוסיף שמעולם לא פגשתי אותה. יוקטנה מנסה לעשות נפשות למען ישוב קהילתי מעורב לדתיים ולא דתיים. האמנם בא בחשבון, ואם כן על חשבון מה.

שתי משפחות, אחת דתית ואחת חילונית, גרות בשני בתים וגינה משותפת מחברת ביניהם. השותף הדתי הולך עם ילדיו לבית כנסת, בו בזמן השותף החילוני שהשכים קום, עסוק בכיסוח הדשא של הגינה (המשותפת). החילוני הוא גוי השבת של הדתי. בינתיים אבא חוזר עם ילדיו מבית הכנסת, לפני שעה ורבע הם שמעו "מחלליה מות יומת", ועכשו הם דורשים ישום העונש בפועל נגד השותף שלהם שמחלל שבת- גם עבורם. אז איך לעזאזל אפשר לגור ביחד, ועוד יותר קשה מה מתרצים לילדים.

מקרה אחר, שתי משפחות, אחת דתית ואחת חילונית, גרות בבית משותף אחד. הילדה הדתית מוזמנת לשחק עם חברתה החילונית בביתה של החילונית, והימים הם ימי חול המועד פסח. היא בת ארבע שנים, וכעבור שעה היא חוזרת לביתה עם שני וופלים אחד בפה ואחד ביד. המשך הסיפור, האמא הדתית נוזפת בשכנתה החילונית, ואופס סכסוך שכנים. אז איך לעזאזל אפשר לגור ביחד.

תבוא לפנינו יוקטנה ותגיד- חינוך ביתי, צריך להסביר לילדים... נו באמת, כמו שארון תרופות לא צריך להיות בהישג ידם, כך גם השכנים הלא דתיים.

אני הולך עוד צעד, אתר אינטרנט דתי לא אמור להיות מושפע מדעותיהם של מנהלי פורומים לא דתיים, שמטרת בואם לכאן היא להטמיע ערכים אפיקורסיים, ומנוגדים לחינוך היהודי בבת עינינו. אין לי בעיה עם מומחים בסוגיות שאינן מנוגדות לתפיסת היהדות, לידה טבעית- למשל. יש לנו כל כך הרבה אנשים איכותיים משלנו, ולמה לנו שחקני רכש צבעוניים ביהדותם ובהשקפתם.      

יצא המרצע מן השקאנונימי (פותח)

האשמות של הרב ש"ך לא משנות בכי הוא זה את ענין ישראל שחטא אע"פ שחטא ישראל הוא. ואגב כך גם פסק החזו"א ביו"ד יג שחילונים כיום הם בגדר מצות "ואהבת".ואם נזכיר בכיוון ההפוך את ההשוואה שערכו כמה מגדולי הציבור החרדי בין דתיים לאומיים לעשו ולמינות אז יסלח לי הכותב אם אני לא מתרגש.

אגב אם הכוונה לעמידרור בקטע של גוים דובר עברית לא היתה מסתמך על מי שחושב שהמדינה קודמת לתורה יש למלא פקודות של גירוש יהודים.

לגבי הזכות על הארץ גם ככה יש סוברים שקודם הגאולה תבוא או שהזכות נובעת מקיום מצוות וממילא אינה זכות אלא חובה מצוותית וממילא הטענה היא לא ממין הענין.

לגבי המשפחות- קודם כל קיימים מספיק ערים מערובות שהילדים גדלים בהם בסדר גמור לעתים אף יותר טוב מחלק מן הישובים הנפרדים, האם כל תושבי פ"ת לדוגמא נגועים בעינך? וממילא מה דעתך על הסיפור  הבא: ילדה חוזרת עם מצה עשירה הביתה שקבלה משכנתה שהולכת לפי הרב עובדיה. אבא שלה כמעט חוטף התקף לב הנה הילדה שלו אוכלת חמץ גמור כי הוא הולך לפי שיטת הרב מדרכי אליהו, האם גם בין  אלה נפריד? לדעת חלק מן הפוסקים החרדים אכילת היתר מכירה בשנת שמיטה היא ממש איסור דאוריתא האם גם בין אלה נפריד? גטאות הוקמו ביננו לבין הגוים ולא לבין אחינו היהודים. מי שמעונין בישוב ללא חילונים זאת זכותו אבל לתקוף אחרים בשל כך למה ומדוע? ואגב הזכרתי כבר את הפוסקים שסוברים שמי שגולש באינטרנט (אפילו מסונן) פסול לעדות... לידעתך....

אגב מדוע אתר אינטרנט דתי לא אומר לשמוע דעות חילוניות? ממה אתה מפחד? במיוחד שלא מדובר כאן בכפירה? הרב קוק כבר הזכיר שאסור לחשוב כל האמת נמצאת במחנה אחד...

והאמת השלום אהבו

ענין של השקפהא.ביש

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים... כל השמות שהוזכרו בניתוח ההשקפתי הם של צדיקים גמורים, לאחר שנבדיל בין אלה שאיתנו לבין אלה שאינם איתנו.

ישראל שחטא אף על פי שחטא ישראל הוא, ומיום שעמדתי על דעתי לא שמעתי על סירוב של חברה קדישא לקבור יהודי שמסכת חייו היתה שנויה במחלוקת, בבית קברות יהודי. יורשה לי להזכיר לטובה את טומי לפיד, הכרתי אותו אישית לפני שהצטרף לפוליטיקה הארורה, כן הארורה, זו שלכל אחד מאיתנו יש מה לחדש בה. אפס כי לא יחדלו הגונים מקרב הארץ, והגיע הזמן לומר דברים בשבחו של שוכן עפר זה. זה לא אומר שבאיזה זמן רלוונטי אפשר היה לאכול אצלו בבית ללא חשש למאכלות אסורות, ולמען הסר ספק, רק על עצמי לספר ידעתי.

הוזכר כאן החזון איש, ואוסיף מדברים בשמו, כשם שאי אפשר לפטור לא דתי משמירת שבת, כך אי אפשר להפטר מ- ואהבתך לרעך כמוך ביחס אליו. מסופר על ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, בעל עסק ירושלמי שאל אותו אם לחפש מועמדים נוספים למשרה בעסק, כי בינתיים רק חילונים הציעו את מועמדותם. "ואהבת לרעך כמוך" פסק ר' שלמה זלמן, וחייב לבחור את הטוב מבין המועמדים הקיימים.

ההערה בענין הקודם בין המדינה לתורה ולהיפך אינה ממין הענין, וכך גם בכל הקשור לגירוש יהודים מבתיהם, ארחיק לכת ואומר שאלו הם דברי הבל. ילדי פתח תקוה שלומדים קיצור שלחן ערוך לא מוצאים בלימודם כל התייחסות שהיא, הן למדינה והן לגוש קטיף וצפון השומרון. זה שייך למבוגרים שדעתם כבר מגובשת דיה.

ישנה מחלוקת השקפתית בין חרדים לדתיים לאומים שמספקת הרבה מאוד פרנסה לפוליטיקאים מכאן ומכאן. במהותה זו מחלוקת שהיא לשם שמים ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. מנגד יש לנו מחלוקת קשה ואכזרית ונוקבת עם הציבור הלא מאמין, לאור יום אנחנו נדחקים אחורנית צעד אחר צעד, ומשום מה אנו עסוקים בריקוד מה יפית לפני הפריץ, וב"להתנחל בלבבות".

הגוי מחוץ לארץ אינו מכיר את הגאולה על פי היהדות, והוא כמשיח לפי תומו, אין לו אלא מה שעיניו רואות. "ישראל שחטא אף על פי שחטא ישראל הוא", מעניין אותו כשלג דאשתקד. גם הגוי בארץ, וזה שאינו שומר מצוות בארץ עושים אבחנה בין בעלי חזות כזו לבעלי חזות אחרת. בסיסמאות אנחנו חזקים כמו תותח, כבר 61 שנים.

אשים נפשי בכפי ואומר, מי שסבור שדתיים וחילונים יכולים לחיות אלו בתוך אלו, ללא כל מחיצה רעיונית, אפילו פיזית, חייב לנו הסבר מדוע יהודים וישמעאלים לא יכולים לחיות אלו בתוך אלו במדינה דו לאומית, משאת נפשו של הרוצח אבו מאזן. וכהמלצת אנשי נטורי קרטא, הלא הם ידידיו של אחמניג'אד הידוע לשמצה. ואנה אנו באים. 

ואמת והשלום יאהבו, זה פלמים וצרפתים, ואנגלים וצרפתים, וגרמנים וצ'כים, והונגרים ורומנים, ותורכים ויוונים, ו...יהודים וישראלים.

נסתפק בינתיים.  

א.ביש-אנונימי (פותח)

במשפחות דתיות רבות, לצערי הרב, ואני כותבת זאת מתוך כאב לב גדול ועצום, ששמרו על הילדים מכל משמר, שלא יראו חילונים, דווקא במקומות כאלו, כאשר הילד מגלה את העולם "החופשי" הזה בבגרותו המשיכה של העולם הזה הופכת להיות אבן שואבת ולא תמיד ניתן לשומרם כיהודים יראי שמיים.
כשאנו יוצאים לרחוב, אנו פוגשים אנשים מגוונים שונים, צבעים שונים והתנהגויות שונות. מה יקרה כשהוא יפגוש את אלו לאחר שהיה במתקן סטריליזציה ששמר על ניקיונו הרב. הלכלוך לא יראה לו כלכלוך אלא ימשוך ויגרה ואז נכשלנו.
דווקא כור ההיתוך הזה של דתיים וחילוניים,הוא כור היתוך נפלא לחנך בו ילדים בדרך העולה בית-אל.

גם בשכונות חרדיות יש ילדים שמתנהגים בגסות ובדרך ארץ,ולא תרצה שילדיך ישחקו איתם.

"והווה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". כל האדם,ולא כל אדם,שיש לקבל את האדם כמות שהוא,עם המחשוף והקוקו והעגילים וההתנהגות. כי כך ברא אותו הקב"ה,וזה מה שהוא יודע.

כל אדם יהודי נדרש לבחור את חייו ואת התנהגותו, כך נאמר לנו בדברים ל‘, ולכן לא מינו אותנו לחנך את העולם.

כתבתי בפירוש שאי אפשר לסגור ילדים בתוך מכלאותא.ביש

ולשחרר אותם ביום החתונה.

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים... וידגו לרוב בקרב הארץ. פירוש: ידגו כמו דגים במים. יש דגים שסביבתם המולדת במים מתוקים, ויש שסביבתם המולדת במי ים, ולא כור היתוך, ולא תמיסת מים מתוקים-מלוחים, ולא נעלים.  

כור היתוך הוא סיסמא יפה שמצטרפת לטונות של סיסמאות שהמצאנו ואימצנו, וכולן טפחו על פנינו. עד לא מכבר הקומוניזם היה אלוף המצאת הסיסמאות, ומכולן לא נשאר זולת עפר ואפר. המקום השני היה שלנו, ועכשו אנחנו ראשונים. 

לא מסכימה איתךאנונימי (פותח)
לא מסכימה בכל, או בחלק מהכל?א.ביש

"והווה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", ומכאן שחייבים לכבד כל אדם, ואת כל אדם, ללא קשר ליהדותו.

לעניין כל האדם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו עירום, כדי שיתלבש ככל האדם, וזה האדם שכבודו כל כך יקר בעיניך בחר מרצונו את המחשוף והקוקו והעגילים, בניגוד לרצונך ובעיקר כדי להרגיז אותך.

ואם היה בוחר ללכת ברחוב כבעת הוולדו, האם היית מאפשרת לו, ומדוע את אינך הולכת ברחוב כביום הוולדך. זהו שכל אחד אמור להיות אדון לעצמו בחדרי חדרים, אבל לא ברחוב. דא עקא שדרישה בסיסית זו אין לנו סמכות לדרוש, ואפילו הס מלהזכיר. באין ברירה עלינו לחיות בסביבה הטיבעית שלנו, ובמים שהורגלנו לשתות אותם. 

אזכיר גם את השימוש המניפולטיבי שאנו עושים באהבת הזולת. לצורך המחשה בלבד ניקח את חבר הכנסת "קוקוריקו", אותו אנחנו חייבים לכבד בהיותו יהודי, מאידך אנחנו רוצים דווקא לנדות אותו. אז מה עושים, מעבירים אותו לקצה השמאלי של המפה הפוליטית, ועל רקע פוליטי יש לנו היתר מיוחד לשנוא. חה.

מה הקשר?אנונימי (פותח)

אם חובה לקיים מצות ואהבת לגבי חילוני אז כיצד ניתן לזלזל בדעתו לקרוא להרחקה ממנו כממצורע? וממילא אני מבין שחזרת בך מהכינוי "גוים דוברי עברית".

ההשוואה בין ערבים לחילונים היא כבר שערוריה מחליאה. כיצד ניתן להשוות רוצחים צמאי דם לאנשים שחולקים על השקפת עולמנו? יש לנו מאבק אכזרי עם קבוצה מסוימת של שמאל קיצוני שרוצה להפטר מכל היהדות רוב הציבור החילוני מצוי באמצע עם כבוד למסורת אך פחד מדת ואין לנו מלחמה אכזרית מולו.

וזה בהחלט מספיק.

אכן יצא המרצעאנונימי (פותח)

איך אפשר לקרוא ליהודי "חילוני"? והרי לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוק,! 'חלק אלוקה מעל ממש'.

אנחנו אומרים כל בוקר 'אלוקי, נשמה שנתת בי... אתה נפחת בקרבי...' מה זה לנפוח? כשאדם מנפח בלון מה נכנס בו בבלון? האוויר מתוכו, חלק ממנו - אותו דבר אצל היהודי - 'מאן דנפח מתוכי נפח' - הקב"ה נופח בכל יהודי נשמה שהיא חלק מתוכו ועצמיותו שלו!
ואלוקים הוא הקודש המוחלט! המושג הזה 'חילוני' בא משורש ח.ו.ל ההיפך והמנוגד ל'קודש'...
אז איך ניתן לומר ולכנות יהודי קדוש בעל נשמה אלוקית כ'חילוני'? לא ניתן.

זה שהוא מסכן והוא לא יודע איזו נשמה יש לו ואת הוראות ההפעלה והשמירה עליה - זה התפקיד שלי ושלך לגלות לו!

והצמצום וההסתגרות לא תועיל לאף אחד - מענין מה אותו רב שציטטת היה אומר על גלישתך באתר "ציוני דתי"...

וואו..איך רואים שלמדת תניא..chayale
קומפי, אנא בטובך, אל תשים מילים בפיא.ביש

איפה ראית שאני קורא להתרחק מחילוני כממצורע, ואיפה ראית שחזרתי בי מהביטוי גויים דוברי עברית (שאינו ביטוי שלי).

אתה מייחס לי השוואה בין ערבים לחילונים, ומתבל בסלט של רוצחים צמאי דם. סליחה אדוני, אין זו אלא דמגוגיה בגרוש וניסיון ליצור מהומה על לא מאומה. מנגד סוגיה לא פשוטה היא מי ראוי ליותר כבוד והערכה, קצין דרוזי שהשתתף במבצעים הירואיים על הגנת עם ישראל ומולדתו, או גשש בדואי שהצליח לסכל פיגוע בדרום ובתוך כך נפצע בגופו, ולהבדיל אלף הבדלות- נהנתן וקשקשן חילוני שעשה את שרותו הצבאי ליד מיקרופון בגלי צה"ל. סוגיה לא פשוטה היא, כי בעלי עגלה יאמרו כך ובעלי השקפה יאמרו אחרת.

רוצח הוא רוצח הוא רוצח, אם מזרע ישראל ואם מזרע ישמעאל, הרקע של כל רצח חשוב ברמת המסוכנות לגבי אחרים, כלומר, מהו הסיכון או הסיכוי של יהודי דתי או חילוני להכנס לג'נין, ולצאת משם בלי התערבות הצבא וחברה קדישא. בידוע שאנשיו של הרוצח אבו מאזן אינם מבחינים בין דתי לחילוני, ולא מן הדין של ואהבת לרעך כמוך.

אבל אנחנו כאן בפורום משפחה. אנשים קטנים אנחנו.

אדם קרוב אצל עצמו, ולידו יש את משפחתו, וליד משפחתו- קהילתו, וכולם יחד בתוך מדינה שכוללת בתוכה בני ברית ושאינם בני ברית. עם כל הכבוד, סוגיית דת ומדינה אינה שייכת לכאן, אכן מקומה ראוי אבל בפורומים אחרים.

מיום שקמה מדינת ישראל ועוד לפני כן התארגן הציבור הדתי, ואין צורך לומר החרדי, בתוך מסגרות נפרדות- המזרחי והפועל המזרחי, ומעולם לא עלתה מחשבה שפויה ורצינית לבטל את המסגרות הנפרדות, ולהטמע בתוך המפלגות החילוניות, אז מה זה, פוליטיקה, אידיאולוגיה, קומבינה...

המפד"ל בוריאציות שונות שמרה על יצוג קבוע בכנסת- 12 חברים, עד שבאו צעירי המפד"ל ובתרגילי אקרובטיקה עלובים שינו את סדר היום של הציבור הדתי והמסורתי. איפה הם, ורק נזכיר את חבר הכנסת לשעבר, יהודה בן מאיר, היום מחובר בעבותות אל קרנות המזבח של השמאל ה"מתון". אנחנו שכחנו, אבל ההיסטוריה לא שכחה.

סוף דבר, בעוונותינו הרבים זנחנו את חלקת אלוקים הקטנה שלנו בעבור נזיד עדשים שהובטח ולא סופק, ובמו ידינו נתנו חרב ביד שונאינו ומסטינינו.

שעת נעילה עכשו, ואם לא נתעשת וניצוק תוכן ראוי לזהות העצמית שלנו, אז לא שלום בישראל אלא שלום על ישראל. 

מי שם דברים בפיך?אנונימי (פותח)

אם יש מצות ואהבת לחילונים הרי הם לא גוים דוברי עברית.

"אשים נפשי בכפי ואומר, מי שסבור שדתיים וחילונים יכולים לחיות אלו בתוך אלו, ללא כל מחיצה רעיונית, אפילו פיזית, חייב לנו הסבר מדוע יהודים וישמעאלים לא יכולים לחיות אלו בתוך אלו במדינה דו לאומית"- אם זאת לא השוואה דמגוגית אז מה כן?

והמזרחי התנגדה לאורך כל הדרך ל"קהילות הנפרדות" וגם פה בארץ לא הוקמו ישובים על טהרת המזרחי. אז על מה אתה מדבר?

אהבת ישראל ולשון הרעטלי10

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לשון הרע הורגת שלשה בני אדם: האומרו והמקבלו ואותו שנאמר עליו (ערכין טו ע"ב) והמקבלו נענש יותר ממי שאמרו. בעלי לשון הרע, אסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם: ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד.

עוד יש רעה בלשון הרע, כי המספר לשון הרע על חברו אז הוא מתגאה ויראה עצמו צדיק בעיניו, כי יחשוב: פלוני עשה כך וכך, ואני לא עשיתי! נמצא שהוא מתגאה ומחזיק טובה לעצמו, היה רע מאוד, כל שכן וכל שכן שעושה עבירה גדולה בלשון הרע ומחזיק טובה לעצמו. (אורחות צדיקים)

"אדרבה שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונן" ונלך בדרכו של הרב קוק שאמר על הצדיקים הטהורים ש"אינן קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה", ואידך זיל גמור..

מה אתה רוצה ממני?אנונימי (פותח)
ואהבת לרעך כמוךא.ביש

"גויים דוברי עברית" הכריז יעקב עמידרור, אז בבקשה להפנות אליו את השאלה. אם לא איכפת לך, הוא אדם רציני ונבחר מתוך הסכמה לעשות סדר בין חילוקי הדעות בתוך מפלגת הבית היהודי.

ערבים ויהודים חיו ביחד מאות שנים, דווקא הנוצרים הם שהציקו ליהודים. היום הערבים הם ההיטלר המודרני, והרקע הוא לאומני ולא דתי. כך וכך, השאלה עלתה ריטורית, ואם נדרשתי להבהרה אז הנה היא באה.

את הסיפא לא הבנתי, המזרחי רצה לכנסת ברשימה עצמאית, והקימה ישובים וקיבוצים נפרדים, והקימה את "משהב" שבונה שכונות ובתים לציבור הדתי בלבד.

לאור הסערה שהקימו הדברים שלי, אשמח לשמוע את דעתו של מנהל הפורום.     

מזגזג כרגילאנונימי (פותח)

השימוש שלך בביטוי הזה לא היה במקום ולא משנה ע"י מי הוא נאמר.

היהודים סבלו מפוגרמים מהמוסלמים לא פחות מהנוצרים. מהמוג'הדין בספרד ועד לפרעות שונות ביהודי א"י. ועדיין ההשוואה בין בני עם אחר לחילונים היא לא במקום.

משהב מקימה דירות לציבור הדתי אפילו לא שכונות נפרדות אז מה הקשר? ודווקא הישובים הנפרדים הם יוצאי גוש אמונים ואמנה שלא תמיד הסתדרו עם המפד"ל.

 

ומה אתה אומרא.ביש

בגלל שסבלנו בחוץ לארץ מהמוסלמים והנוצרים, לא נורא שנסבול קצת מהחילונים כאן בארץ. וחוץ מזה ביחס לחילונים אנו מצווים בואהבת לרעך כמוך, ולכן זה המצב, ורק להתערבב איתם ובהם ולשתוק. זו טענה רצינית? זו לא דמגוגיה?

בכל מערכת סטרילית לא בלתי שיתפתח זיהום, והוא הדין בכשל חינוכי, האם בשביל זה נמות ולא נחיה?

ואם גוש אמונים התקוטטה עם המפד"ל, מה זה קשור לילדים רכים שהתכנים שהם נחשפים אליהם הם מצד אחד סדרות הרצח בטלביזיה, ומצד שני ולהבדיל אלפי הבדלות תכנים יהודיים. ואל תאשים את ההורים במחדליהם ובפשעיהם של הפוליטיקאים העלובים. ואל תחייב הורים לנעול את ילדיהם בתוך הבית ולשחרר את המנעולים רגע אחד לפני שהם נישאים כדת משה וישראל. 

אכן מצווה לאהוב כל אחד מישראל, כשיטת הבעל שם טוב, וכשיטת הרב קוק, ואנו נתמיד לאהוב אותם כשהם בבתיהם ואנו בבתינו. בדור שהולך ופוחת חסרה לנו דמותו של הרב קוק שיורה לפוליטיקאינו דעה עדכנית.

אז הכל שיחות בעלמא, ועל סדר היום שאלה שאתה מתחמק ממנה, מדוע נכניס לאתרי האינטרנט המבוקרים שלנו, כל מיני ציבעוניים ושנויים במחלוקת. חסר משוגעים אנחנו? 

מסכימהאנונימי (פותח)
הכל ענין של תן וקח, ואם לא טוב לי במערכת נתונה, והצד השני אומר כך זה חמודתי, ואם לא מתאים לך אז זבש"ך, ורק לא לשכוח לתת את חובתך למדינה, בלה בלה בלה. אז מה עושים?
טנגו עם הפריץא.ביש
מעולם לא נבדקה עניינית סוגית תן וקח, כמתחייב בין שני שותפים. איפה שאנחנו הולכים, ברחוב, או במילואים, יודעים להתגרות בנו מי כאן הבוס ומי כאן השכיר. הם ראשי שבט ואנחנו אינדיאנים. 
 
אף אחד לא רואה אותנו ממטר.    
קודם כל, לא נפגעתי אלא שועשעתייוקטנה
דבר שני, לא אמרתי שחיים ביישוב מעורב מתאימים לכולם. אם כל האנשים היו אותו הדבר, וכולם היו חושבים הדבר והיה מתאים להם אותו הדבר, אז היה מאוד משעמם בפורום, וגם בעולם. אני מבינה למה אתה חושש מחיים לצד חילונים. וואלה, יש לי קרובי משפחה שחושבים כמוך ואנחנו אוהבים אותם בכל זאת ;)
ובכל זאת, כמה תיקונים כדי שלא נפסיד משפחות שרוצות לגור אצלנו, במאחז היפהפה "אלמתן":
1. לגבי כיסוח הדשא (או דילמה דומה): חיי הקהילה ביישוב מוכרים כדתיים. זאת אומרת שאנחנו לא מכסחים דשא בשבת (אם היה לנו), ולא נוסעים בשבת בתחומי היישוב. בבית פנימה - אף אחד לא מחטט לשני.
2. בקשר לוופלים (או דילמה דומה): יש לבתי חברה שהוריה החליטו שבשבתות היא לא מבקרת אצלנו, אלא רק להיפך (ביתנו מבקרת אצלה). יש חברים אחרים (דתיים) שהוריהם מרשים להם לבקר אצלנו. בפסח ובימים אחרים המטבח כשר, כדי שיהיה יותר פשוט לילדים, למשפחה (הדתיים), וגם בשבילנו.
יוקטנה, אחותי אתא.ביש

בין אלפי ניקים שמסתובבים כאן, מוסכם שמאחורי אף אחד מהם אינו עומד הרב מרדכי אליהו, או הרב עובדיה יוסף, או הרב אלישיב. עפר אנחנו לרגליהם.

יוקטנה, אחותי את, על בסיס מכנה משותף של אי כיסוח דשא בשבת, ואי אכילת וופלים בפסח במופגן, ועוד כיוצאים באלו, אפשר גם אפשר לחיות ביחד, באהבה ואחוה ושלום ורעות. אף אחד לא יזמן אותך לחקירה בעניין שלוש תפילות ביום, או בעניין ברכת המזון. מוסכם שלרבנים: אליהו, יוסף, ואלישיב, כולם שליט"א, לא מתאים לגור במאחז אל מתן. 

ו"כנציגו" של חבר הכנסת ניצן הורביץ, ולאור פעילותו הציבורית והפוליטית מאז נבחר לכנסת, ולאור מעמדו המשפחתי, אשאל אותך: אם הוא יבקש להתקבל למאחז אל מתן, מה יוחלט במקרה הספציפי, ומה תהיה תגובתך.   

יוקטנה, אחותי את. 

אני די בטוחה שיש לי רק אחיות ;)יוקטנה
וברצינות - ניצן הורביץ וכל אחד אחר מוזמנים להיות שכני באלמתן. אנחנו קולטים כל אחד שרוצה ולהיקלט ומרגיש אצלנו בבית.
ניצן הורביץ כמשל בלבדא.ביש

אם לא תרשי לו לכסח בשבת את הדשא, שאין לכם, הוא יגרום לקטטה שתפרק לכם את המאחז, אני מניח שכך יהיה. אז סוף מעשה במחשבה תחילה ומלכתחילה אל תכניסי אותו.

שימי לב איך האיש הזה שמייצג ציבור לא קטן נלחם נגד תחבורה ציבורית נפרדת במאה שערים ובבני ברק, בסיטואציה שתחבורה נפרדת מבוקשת על ידי בני אותם מקומות, ועליו, ועל אורחות חייו אינה משפיעה כהוא זה.

ולעניין קשרי דם בינינו, רשמתי את החיוך שלך.    

הרי אתה לא חושב ברצינות שיוקטנה
אדם עם דעות כמו ניצן הורוביץ היה בוחר לגור אצלנו
אנחנו מאמינים ב"סינון טבעי". מי שרואה בתהליך הקליטה שלא מתאים לו, מסיבות שונות, ממילא לא ירצה לעבור אלינו.
עד היום זה עבד, וב-8 שנים שהמאחז קיים, היינו צריכים להגיד "לא" רק לשני מועמדים. כל האחרים שלא הגיעו, החליטו לא לעבור אלינו בסופו של דבר מסיבות שלהם. למשל - אוטו. משפחה שרוצה לגור אצלנו, כדאי שיהיה להם רכב אחד לפחות. אבל גם עניינים שברוח, אני מניחה.
מה הקשר, בפוליטיקה הכל אפשריא.ביש

אם ברוך מרזל רוצה לקיים מסע דגלים באום אל פחם, ורוצה להיות יושב ראש קלפי, שניהם בניגוד לרצון תושבי המקום, והמשטרה נערכת בכוחות מאסיביים כדי לחלץ אותו משם... 

אני דווקא חושב ברצינות רבה שניצן הורביץ ישכור דירה אצלכם, והמשטרה תאלץ להערך בכוחות מתוגברים. לא מצחיק.

ואל תמשכי אותי אל הצד הפוליטי שמריץ את ברוך מרזל אל שערי אום אל פחם.

כשנגיע לגשר נעבור אותו ;)יוקטנה
תגובה נהדרתא.ביש
אפשר לפרק את צה"ל, ולחסוך המון כסף לעם ישראל.
 
שאלה: וכאשר יתקפו אותנו מעבר לגבול?
 
תשובה: כשנגיע לגשר נעבור אותו.
אתה מגזים לגמרישירק
זה משהו אחר וזה משהו אחר.
יוקטנה צודקת, וקצת אהבת ישראל לא תזיק לך בן אדם.
יוקטנה אשה רצינית, והפעם ענתה כפוליטיקאיתא.ביש
היא לא מתמודדת עם הדילמה המהותית שחותכת אותנו לחתיכות, כלומר, האם היא עצמה, כפי שהיא מציגה את עצמה, היא חלק מאיתנו או רק נמצאת קרוב מאוד. אם היא נמצאת קרוב מאוד אפשר להשתמש ב"שרותיה הטובים" כדי להגדיל את טווח הראיה, ולהתחבר בקשר עין עם יותר רחוקים. נתוני 61 השנים האחרונות לא מבשרים לנו בשורות טובות, וזה מה שאני מנסה להוכיח.
 
ולמה קצת אהבת ישראל כאשר אנו זקוקים להרבה מנות ממנה, ואני חלק מעם ישראל ובתוך עמי אני יושב.  
שוב פעם אם יורשה לי...אוסנת
אני לא יודעת בהקשר למה כתבת את ההודעה הזאת, אבל אני קבלתי את המסר שאסור ליצור קשר עם חילונים, שמא הילדים ינזקו.
ובכן...
מניתוח סטטיסטי שכל אחד יכול לערוך, יתברר בוודאי שלטווח הארוך - מישובים סגורים יוצאים יותר ילדים דתל"שים מאשר בישובים/ערים מעורבות.
הסיבה היא, שכשילד חי בתוך עטיפת צמר גפן עבה, ולא נחשף לכלום - גם לא מתהווה אמונה מחוזקת ויציבה. החיים שלו טובים ונוחים, ואין דילמות. הוא לא נפגש עם דעות שונות וצריך להתעמת איתן... ואז כשיש, וכשהוא מגלה עולם "חופשי" יותר - הוא כבר גדול מדי בשביל לשאול, או שלא מקובל ותצא עליו סטיגמה. יש גם כאלה שמתרגזים על הבועה שסגרה אותם, ורק בגלל זה מתרחקים מדרך ההורים...
חיים בעיר מעורבת מתוך שליחות (ממש אהבתי את הכתבה שהיתה לפני כמה זמן ב"מעיני הישועה" על הגרעין ברמת אביב), מחזקים את הילד. מגיל צעיר הוא מבין שהוא שונה, שואל שאלות (כי זה נורמלי לחלוטין) - והמבוגרים מודעים לכך ומשקיעים בו רוחנית הרבה יותר מאשר בישוב. מכיון שהוא מקבל את התשובות שלו בגיל מאוד מאוד צעיר (כיתה ו' זה נורמלי), קל לו להתחבר לדרך ואפילו להתחיל להשפיע על חברים.
 
* "האמא הדתית נוזפת בשכנתה החילונית": מצב כזה כמעט ולא יקרה. א. הורים שומרים על ילדיהם הרבה יותר (ולא חייבים לחנוק). ב. שני הצדדים מתחשבים. ג. גם אם קרה מקרה - זה לא שייך להתעצבן על הצד השני, כי מה זה מועיל.
* חילול שבת - כן. אם יוקטנה כבר אמרה (לא הסתכלתי, סליחה) - זה תלוי בחינוך הילדים. אפשר להסביר שהם לא מ ב י נ י ם שאסור לחלל שבת. הילדים מקבלים את זה.
 
אפשר לגור ביחד! ועוד איך!
אוסנת (מעיר פיתוח בדרום).
 
 
(אנחנו מבינים, אבל קשה לנו )יוקטנה
מחקריםא.ביש
מי שאוכל געפילטע פיש ושטולנט בשבת, קרוב יותר למסורת היהודית מאשר מי שאוכל אוכל לא כשר. גם זו יכולה להיות תוצאה של מחקר שיכול שיערך על חשבון משלם המיסים הישראלי. לכן אין לנו אלא מה שעינינו רואות, ועינינו הרואות שאצל החרדים תופעת החילון נמצאת במימדים קטנים יותר. זה הסיפור האמיתי.
 
אז אנחנו זה אנחנו, והם זה הם, וכן הלאה.
 
מה שקורה אצלנו מול החילונים, קורה בחוץ לארץ מול הגויים. קודם מתנחלים בלבבות ואחר מתחתנים בנישואי תערובת. 
א.ביש...veredd
קודם כל, תעזוב את יוקטנה.
ב'- אתה רציני? בן-אדם, תפסיק לראות את העולם בשחור לבן, יש כ"כ הרבה גוונים של אפור!!!!
ישנן מאות משפחות חילוניות ערכיות שהייתי מחליפה בתור שכניי לכמה מהדתיים שגרים פה וחסרי ערכים, למרות שלא תמצא אצלהם וופל בפסח או בחודש שלפני!
תאמין לי שאני הבחורה הכי פרימיטיבית וקונסרבטיבית שיש, ולמרות זאת, הייתי שוקלת ברצינות לעבור לגור עם חילונים, כי לגור בבועה זה לא חוכמה. כמובן- יש חילונים ויש חילונים... אבל גם יש דתיים ויש דתיים.
אז אל תיתמם, ותיקח משקפיים חדשות...
.אוסנת
לא יודעת מה עיניך הרואות אצל החרדים, כי לדעתי אתה שבוי ב"הדשא של השכן ירוק יותר".
אתה יודע על מתקפת השבאבניקים? החרדים עכשיו בבעיה גדולה מאוד עם כמויות השבאבניקים שלהם.
טוב, אולי זה לא חילון לגמרי - אבל הלבוש לא מעיד.
אתה לא בת, אבל אילו היית - הייתי מציעה לך להתנסות ללכת בשכונת פריפריה חרדית (גב"ש, רוממה, נווה יעקב) בחצות הליל. לא תאמין, אבל זה יותר מפחיד מאשר ללכת ברחוב בתל אביב באותה שעה. שם לפחות, מתחשבים בדתיות שלך.
 
אני עדיין מחזיקה בדעה, שאם הדרך ברורה להורים - 99 אחוז שהילדים לא יתחתנו ב"נישואי תערובת". מסתבר שאתה נגד סטיסטיקה, אבל אי אפשר להסתמך על עיניים בלתי אובייקטיביות - ואתה מוזמן לספר לי כמה ילדים מגרעינים תורניים התחתנו "מעורב".
 
ואני מסכימה עם ורד בכל מאת האחוזים. הלכת צעד לכיוון הסטיקר החרדי (המרתיח): "צו שנות ה-2000, אל תסתכל בתוך, תסתכל בקנקן" (מנסים לשכנע בנות ללכת צנוע בעזרת סטיקרים משדרי אלימות. גיחי.)
וגם לך אסנתא.ביש
די עם הדשא הירוק של השכן.
 
מה שאת אומרת זה בעצם כך, אני מוותרת על הגדרה דתית ברורה וחד משמעית במסגרת קהילתית, לטובת חופש פלורליסטי, להיות כל איש שורר בביתו וברחוב, ולעשות כל מה שבא לו. 
 
אז יש דבר כזה, והוא נמצא בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית, וגם קצת בארצנו הקטנטונת. אם לקראתם את הולכת, אז לקראת מלכודת בשיח הפנימי את הולכת.   
 
סטיקרים, ושבאבניקים, ומשוגעים, וקיצונים יש בכל מקום, אז במטותא מכבודך אל תביאי אותם כמדגם מייצג של הציבור שהם באים ממנו. אם הבנתי נכון, את אומרת, אם המדגם הוא כך, אז אנחנו בוודאי מושא להערצה. 
 
ובאשר לשכונות הירושלמיות שהזכרת. אוטובוסים מבני ברק לירושלים היו נכנסים לגבעת שאול, וכך נוצרה תנועת אנשים עד השעות הקטנות של הלילה. מאז שנחסמה הכניסה המערבית לא תראי כלב מסתובב בגבעת שאול לאחר חצות. רוממה נמצאת ליד התחנה המרכזית, ונאלצת לסבול מהצדדים השליליים של התחנה. ואחרונה- נווה יעקב, היא סיפור סוציו אקונומי בפני עצמו, ולדעתי גם פצצה מתקתקת. 
?אוסנת
זאת הפרשנות שלך. אני בסה"כ אומרת, שאין כל רע (ויש אפילו המון טוב) בהקמת קהילות בערים רגילות ובישובים מעורבים ("גרעין" בלעז).
 
מה שאתה אומר, זה בעצם - מי שלא בדיוק בדיוק כמוני, לא מוזמן לקהילה שלי. שכן אז היא תהיה כמו הקהילות הרפורמיות בארה"ב, ואני אוותר על הגדרה דתית ברורה וחד משמעית וכו' וכו'.
הרי לכל אחד רב אחר, וכל אחד עם מנהגים אחרים, וכל אחד שם דגש על נקודות אחרות.
 
אני מביאה את הקבוצות שהזכרת כמודל המייצג תופעה שעוברת על הציבור החרדי. הלוואי שהם היו כה מעטים ושוליים כמו בכל מקום. אבל הם לא. להלן ציטוטים נבחרים:
"
 
 
בעיית הנוער הנושר מהישיבות החרדיות ושאר המסגרות הקיימות, זוכה לתשומת לב גוברת מצד רבנים ומחנכים במגזר החרדי, אך כמעט ואין מדברים על הנושא בפומבי בקרב היהדות החרדית."
 "בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במספר המקרים מסוג זה" - מדובר על פרישה מלימוד תורה ללימודים באוניברסיטה.
"מתוך 120 בני-נוער חסרי בית שקיבלו ב-1997 סיוע מעיריית ירושלים, 50 היו חרדים" - שנזרקו מהבית.
 
בקיצור, הבנת את הפואנטה. זאת בעיה שהציבור החרדי שם עליה עכשיו דגש.
 
לעניין השכונות - לא רציתי לדבר על "מה קרה בדיוק בשכונה הנ"ל", אלא לייצג רעיון. אתה מתעקש להתחמק ממנו, לעצום עיניים ולומר שאצלנו יש הכי הרבה דתל"שים. מה שלא נכון. (אלא אם אתה קורא לבחור מבית חילוני, שזכה ללמוד 4 שנים בישיבה - דתל"ש. ואתה גם לא עוקב אחריו 10 שנים מאוחר יותר - איפה הוא, ובאיזה בית ספר הילדים שלו...).
מבט אחראנונימי (פותח)
מתפקרים יש בכל מקום, ולא משנה אם המתפקר הוא דתל"ש, או חרדלל"ש, או חרדל"ש.
 
שאלה שלא נידונה כאן, אם צריך להחזיק את המתפקרים חזק ולא לתת להם לצאת מהמסגרות של לפני שהתפקרו.    
לכסח חובשי כיפות סרוגות בחרדים, ולהיפך- לא אצלנוא.ביש
זה לא דיון בסטטיסטיקות ובמנין אבידות (של מתפקרים) בחוגים הדתיים השונים. כולה, על השפעתם של לא שומרי מצוות על שומרי מצוות. יש מי שאומרים שאנשים לא שומרי מצוות משפיעים במובן חיובי, משום ששומרי המצוות מחוסנים יותר.
 
אני לא חושב כך.
 
ונגיד שכן. אז למה לנו ערוצי אינטרנט נפרדים, אם אפשר לגלוש בכלליים, וגם להתחסן. ולמה לנו מערכות סינון אתרים, אם החשיפה לעולם הרחב מביאה לנו ערך מוסף שהוא.
מערכת סינון אתריםאנונימי (פותח)
מערכת "מורשת" של בזק בילאומי, מסננת אתרים בשש רמות סינון שונות. לגולשים דרך המערכת ממליצה המפעילה על רמת סינון 3.
 
הכל טוב ויפה אך מי שבוחר בה נחסם אוטומטית להרבה מן הקישורים שמובאים כאן בפורומים. אך לא אלמן ישראל ומישהו מצא דרך לקמבן ולסרוק או להעתיק חלק מאותם תכנים שליליים לכאורה, שלא ניתן להעלותם בדרך רגילה.
 
הם מובאים ונמצאים לנגד עינינו למורת רוחם של הרבה גולשים.
 
אם לזה התכוונת אז אני מסכימה, ואין צורך בדוגמאות. 
בסרט הזה היינוא.ביש
מורידים קובץ מאתר מלוכלך, ומעלים אותו על אתר מלוכלך אחר- פחות מפורסם. האתר הפחות מפורסם עדיין לא ידוע לאנשים שעוסקים בסינון אתרים.
 
זה אחד מהטריקים. 
ל-vereddא.ביש
אני לא אעזוב את יוקטנה, היא אחותי והיא אשה צדיקה. ואם לא נדיר לשמוע על חילוקי דעות בין אחים, אז לא בלתי אפשרי שלא אסכים איתה בסוגיית ניצן הורביץ. עם כל זאת, קראי בבקשה את השאלה ששאלתי את יוקטנה, ונסי לתת לי תשובה אחרת במקום "כשנגיע לגשר נעבור אותו". כלומר, משהו שיכול להתקבל כהגיוני יותר על אדם סביר וממוצע. 
 
לענין שחור ולבן, זו הבעיה! הציונות הדתית רוצה למקם עצמה במתח שבין החילונים- מצד אחד, והחרדים- בקצה השני. והיכן בדיוק ובאיזו נקודה, אף אחד לא טורח להשיב, ואף אחד לא רוצה להסתבך עם כאבי ראש.
 
עיני בראשי ואין לי צורך במשקפיים, ומנגד את מרכיבה משקפיים ממותגים שונים, ומכל זוג משקפיים את רואה גוונים אחרים.
 
לש"ס יש גרעין קשה של ארבעה מנדטים, ובכנסת היא מיוצגת באמצעות אחד עשר מנדטים. בהשוואה לגרעין הקשה של הציונות הדתית המונה לפי הערכות סטטיסטיות, כעשרים וחמישה מנדטים, ובכנסת מיוצגת באמצעות ששה מנדטים בלבד. זאת אומרת שאנחנו במשבר אמיתי, לענין הגדרה עצמית, ואין פוצה פה ומצפצף.
 
עצם העובדה שאת שוקלת מעבר מקום מגורים, די בה כדי להצביע על משבר פנימי-ערכי כאמור לעיל, ולו רק היה לך עם מי להתייעץ.
 
זהו שאנחנו כולנו די יתומים בענין זה.  
גויים דוברי עבריתאנונימי (פותח)
אני סבתא לשבט גדול. יש לי נינים. אנחנו לא רבנים, לא בני רבנים , לא אקדמאיים, פשוט "עמך". 
 המסקנה שלי, על פי התוצאות במשפחתי, בענף שלי, הוא שהבית הוא המחזיק את החבל (חזק או חלש, הכל לפי המשפחה)
אם יש כבוד בבית, כבוד לאישה כבוד לאיש, כבוד לילדים (לא התרפסות...ח"ו), הערכים והדוגמא האישית הם המובילים. הדור השני , ירצה מאוד לרצות את הוריו, כי כך האוירה בבית.
כאשר אני חושבת על רבנים מפורסמים שצאצא שלהם זנח את דרך הוריו, צר לי. באיזה שהוא מקום יש שגיאה בחינוך. יגידו לי שזה "נסיון" - קשה לי עם זה.
והאמינו לי שבשבעים שנותי, עברתי נסיונות מוכחים...
יש לי אחים שהיו "ליברליים" וזה מה שקיבלו. ייתכן והם גם מרוצים מהתוצאות. תודה לאל , לא אצלי....
כל הענפים (6) מוציאים משפחות כמו משפחת המוצא (אני ואישי) וכל משפחה עם הגוון המיוחד לה. בסך הכל כל כך טוב לנו אחד אצל השני , שנותר לנו רק להודות ולברך שהקב"ה סייע בידינו להוציא פרות טובים.
לכל דוברי העברית, יש לכבדם ולא להתיאש ולא להטיף. לא כדאי לקטול אותם. הם אחים שלנו ומקיימים חלק מהמצוות. כגון:ישוב ארץ ישראל ועוד הרבה דוגמאות אפשר לתת.
 
אשרייך!שירק
כל מילה בסלע
הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורהא.ביש
אשת חיל מי ימצא, וצודקת ימימה סלע שהבית הוא הקובע. וגם אם לא אמרה במפורש, כוונתה שליד כל בית יש פניה לרחוב, ויש חצר אחורית לא סטרילית.
 
ואף אחד לא חסין מפני כשלונות ואכזבות, וההיסטוריה מלאה בשמות של גדולי תורה ובעלי מוסר, אשר ממעיהם יצאו מהרסים ומחריבים. ימימה סלע מזכירה את אחיה "הליברליים", וזה מה שהם קיבלו, ויתכן שהם מרוצים מהתוצאות. היא עצמה ציפתה ליותר, והיא זכתה ליותר.
 
וללמד זכות על כל אחד מישראל זה דבר אחד, ולהתערבב איתו ולהשתדך איתו ולהכניס אותו אלינו הביתה, זה דבר אחר. אנחנו מכבדים אותם, ולא מתייאשים, ולא מטיפים להם, ולא קוטלים אותם. ומנגד, הם לא מכבדים אותנו, ולא שמים עלינו (עיין ערך גוש קטיף), והם מטיפים לנו להיות כמוהם, ושואפים לשחוק אותנו עד דק.
 
הם גויים דוברי עברית, ויהודים, או לא יהודים על פי הלכה.
גויים דוברי עבריתאבא שמואל
לצערי הביטוי הזה נכון. אבל לא לגבי יהודים! ולא משנה מהו המקור לביטוי.

מסכים עם א.ביש כי עלינו להזהר מאד בכל מצב בו עריכנו עלולים להפגע מדעותיו של מאן דהוא. עד כדי אפילו לוותר על תרומתו באם זו תבוא יד ביד עם פגיעה בבבת עינינו.

עדיין צעיר אני מכדי להמליץ על מגורים מחוץ לבועה. אבל בהחלט אני יכול להבין כי ישנן יתרונות מסוימים בצורת חיים כזו.

טרם השכלתי להבין את החשיבות של קהילות נפרדות לשומרי תורה בכיפה לבנה ושחורה.

בכל בית יש שירותים!

לפני שאנו מתנחלים בלבבות של אחינו ה"חילוניים"(הקדושים), ראוי שיהיה שלום בתוכינו כל אלה שמציגים עצמם שומרי תורה, ללא התיחסות לצבע הכיפה.

. למחשבה!
כנראה שככל שאדם קרוב יותר לאמת, כך הרחוקים מאותה אמת שונאים אותו.
ולכן הגויים שונאים את היהודים
"חילונים" את הדתיים
הדתיים את החרדים
החרדים את החסידים
החסידים את ....            
ומה יש לך לומר על מארי פיזםאנונימי (פותח)
גויה למהדרין. היא גויה והבת שלה הנרצחת גם גויה, ובגלל אותה רוצחת נאלחת יש מי שמצאו סיבה להכתים את כל הנשים במדינה. אז לא גויים דוברי עברית במובן של לא דתיים אלא גויים ממש. מה תגיד עכשו?
לא הבנתי את שאלתך?אבא שמואל
אם את מתייחסת למה שאני כתבתי, לא הבנתי למה התייחסת.

ואני לא מתמצא בפרטי המקרה של מארי פיזם, ולמה שבכלל יהיה מעניין אותי, אם היא גויה והבת שלה גויה מה הקשר אלינו?
אם אינך מתמצא בפרטי המקרה של מארי פיזםאנונימי (פותח)
אז כנראה שאתה חי באוהלה של תורה, ובאוירה של קדושה, וכל הכבוד לך. אבל אנחנו, פשוטי עם אנחנו, ומיום שהתפרסם דבר הרצח לא מפסיקים להאשים את כל הנשים באחריות. וכשאני מדברת על האשמות, כוונתי להאשמות כאן בערוץ 7.
 
אליך זה לא קשור, אבל יש מבין חבריך שקושרים אותה אלי. ואם נזכרתי באותה גויה אז בהקשר של גויה דוברת עברית.
אני מריח רעל?גיל רונן
ואני מריח בושם?א.ביש
אודה שלא ידעתי שמארי פיזם אינה יהודיה, אמנם השם שלה הוא נוצרי גזעי, אבל היום אי אפשר לדעת שום דבר.
 
השרשור נפתח בהקשר של גויים דוברי עברית, שלהלכה הם מזרע ישראל. היה מי שנפגע מהדברים, בגלל הדימיון למקרה הפרטי שלו, אך זאת למודעי שלא היתה שום כוונה לרמוז לכך.
 
מארי פיזם נודעה לציבור בגלל הרצח שהיא ביצעה לכאורה. משום מה הוסתר מעיני הציבור דבר היותה גויה, אולי כחלק מהמגמה השלטת בציבור החילוני לחסות תחת מטרית ישראליות, תוך טשטוש מוחלט של הערך- "יהודי".
 
על פני תבל יש יותר גויים מאשר נשים, וכאמור מארי פיזם היא גויה, ועל כן עלינו לשפוט אותה כגויה, ורק כגויה. שאלת הנשיות שלה אינה רלוונטית. הייתי בודק את יהדותן של הרוצחות האחרות שנודעו לציבור במהלך אותם ימים, לפי שעה אני מטיל ספק רב ביהדותן.
 
יש מי שמנסה לנכס לעצמו ולפורום שבניהולו, את הטיפול הציבורי בעניינה של הרוצחת הזו, ולי משום מה נדמה שהגולשים כאן יגיעו ליותר הסכמות מאשר בפורום אחר. כאן לא רוצחים זה את זה.
 
 
פחדן עלוב.גיל רונן
הרי בהודעת הפתיחה גם הזכרת "מנהלי פורומים לא דתיים, שמטרת בואם לכאן היא להטמיע ערכים אפיקורסיים, ומנוגדים לחינוך היהודי בבת עינינו."
 
זו הרמה שהגענו אליה? מלכלכים על הילדים שלי בפורום השכן?
אין צורך לייבא לכאן סגנון של אחריםא.ביש
העבר שלך אינו רלוונטי, ראשית משום שכתב המינוי שלי על המוסר היהודי לא חודש, ושנית- משום שבהגדרה החדשה שלך אתה אדם דתי, לפחות בעיני עצמך.
 
יש כאן מנהלי פורומים שלא הלכו בעקבותיך, ונשארו לא דתיים. עם זאת, הם רואים עצמם בשר מבשרי, ואני רואה עצמי בשר מבשרם. יכול להיות שבימים הקרובים נעשה על זה שרשור. יש לי כבר שם: "המשפחה היהודית מול פני עצמה ומול המראה". 
 
אני מאשר שגירשת אותי מהפורום שלך, וככל שתלוי בי נשמח לארח אותך כאן על חשבון הוצאות מנהל הפורום שלנו. הכותרת הראשית שתפסה השרשור הזה, אומרת משהו שאתה עוד לא מבין, אבל תבין בשלב מאוחר יותר- כלשהו.
לא ראיתי שמישהו פה מסכים איתך.גיל רונן
אין לי מושג על איזה מנהלי פורומים אתה מדבר אבל אני מציע לך ללמוד להיות גבר ולומר ביקורת בפנים, במקום לטפטף רעל ולהסתתר מאחורי שם בדוי. מי אתה שתסתתר מאחורי זהות בדויה ותרמוז פה שאתה יותר טוב מאנשים אחרים? גם אם לא התכוונת אלי, הנה לך תוצאה של דיבור מלוכלך מהסוג הזה -- אתה פוגע גם במי שלא התכוונת לפגוע בו. לו אני אלעדי הייתי מטיס אותך גם מהפורום הזה וודאי שלא הייתי מבליט את ההשמצות האנונימיות שלך.
 
אני שוב מציע לך להיות גבר ולהגיד איך קוראים לך.
יוקטנה מנהלת פורום בשיעור קומה לפחות כמו שלךא.ביש
החלפנו כאן הודעות ואתה מוזמן לקרוא אותן. שפתה שפת בני אדם, והיא לא משתמשת במטבעות לשון שגורות בפיך, ולמרות חילוקי דעות איתה היא אחותי.
 
אתה לא אחי!!! 
 
ראיתי דווקא אצלך, שמישהי הציעה לך לפתוח קומונה תחת שמות אמיתיים. תתחיל אצלך ואולי ההנהלה תחייב שמות אמיתיים בכל מערכת הפורומים. ונניח שאזדהה כאן בשם אמיתי, מה תעשה איתו? לא ברור.
 
בוא נפסיק להטיס זה את זה, אם קולי היה נשמע הייתי ממליץ להטיס אותך- כמשקל נגד, אבל בוא נעזוב את זה, אף אחד לא יטיס את השני.
 
לגופו של עניין, כאן זה פורום פתוח ודמוקרטי וכל אחד רשאי להביע את דעתו המושכלת, חרף היותה מנוגדת לדעתו של הבוס. אם היית מפנים את זה בפורום שלך, היית שומר מצרות נפשך. שנינו חיים באותה מדינה ומחובתנו המוסרית לכבד זה את זה. נקודה. לא רוצה שתיכנס לבית שלי, ואני לא רוצה להכנס לבית שלך.
 
אם זכור לך הסיפור של הרס"ר מהבסיס בדרום, הוא אזרח ישראלי, ואתה אזרח ישראלי, ואני אזרח ישראלי. אני מכבד את שניכם ולא נכנס לבית של שניכם, ולך אני ממליץ בחום להכנס לבית שלו.
 
    
עוד לא אמרת על מי אתה מדבר, מר מלעיזני.גיל רונן
איזה מנהל פורום מקלקל את החינוך כאן בערוץ 7? אתה אומר שזה לא אני -- אז מי כן? איך אתה בדיוק מכבד אנשים כשאתה טוען שהם לא מספיק יהודים והם "צבעוניים" ולא צריך לתת להם לנהל פורום, ואפילו אין לך אומץ לומר על מי אתה מדבר?
~חברים אהובים~אלעד
מה שהתחיל כדיון ענייני שמייצג השקפות עולם שונות נגמר בצורה אישית ומכוערת למדי, בהחלט לא לרוח האתר בכלל והפורום הזה בפרט.
 
אתכם הסליחה אבל ברגע זה השרשור ננעל, לפחות עד יעבור זעם
את חטאי אני מזכיראבא שמואל
אני לא חי באהלה של תורה, על אף שודאי ראוי שכך יחיה יהודי.

גם איני יכול לדבר בשם אף אחד אחר מלבדי.

לא מכיר לא אותך ולא אותה כך שאיני יכול לקשור ביניכן, וכמו שאמר כאן א.ביש בחוכמה:"שאלת הנשיות שלה אינה רלוונטית".
אתה לא מבין, אבא שמואל.גיל רונן
יש פה רשת קורי עכביש שלמה של א.ביש והחברה שלו "גם אחת" שנזרקו שניהם מהפורום שבניהולי. הם מטפטפים טיפות קטנות של רעל, טיפה אחרי טיפה. מנסים לרמוז רמיזות לגבי ולגבי הילדים שלי. והכל בצורה כזאת שהם יוכלו אח"כ להיתמם ולהגיד "מה פתאום? אנחנו אמרנו?"
 
איחחחחחחחחחחחסה.
לא מכיר לא אותך ולא אותםאבא שמואל
מקובלני שלשון הרע אסור לקבל, ולא משנה מי מספר.

אנכי הקטן משתדל להיות נקי מנגיעות (אוביקטיבי) כאשר אני דן בכל נושא אשר יהיה, בלי קשר למי אמר מה ומתי. ובטח שלא מערב עניינים אישיים עם דיונים עניניים.

גם אם יראה כי אני לכאורה תופס צד מסוים, הריני מגלה דעתי כי לא הובנתי נכון.

לדעתי, ניתן בכל פורום שלא יהיה לנהל דיון נקי וענייני. אם לדעתי היית שואל, הייתי ממליץ שלא לערוך שום תגובה, ולסמוך על רמת_המשכל (אנטלגנציה) של המשתתפים שיבחינו מה לדעתם נכון ומה לא.

לשון הרע אסורא.בישאחרונה
דיון נקי וענייני מחייב שמנהל פורום לא יקלל את גולשיו. מתייצב כאן לעימות מנהל פורום שזכה לכינוי "גיבור (וירטואלי) גדול", ולהסתבך פעם אחר פעם. כולם ברחו ומי שלא ברח- גורש.
 
הוא לעולם לא ילמד. 
תראי הודעה אחת שבה האשימו את כל הנשיםגיל רונן
באחריות לרצח רוז.
מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטוריאחרונה
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66אחרונה
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

אולי יעניין אותך