לי אין דעה מגובשת בנידון אך זה מרגיש לי מגעיל. 

זה דבר פסול מהשורש ולא ראוי.

זה להסכים להכנס למצב מאוד בעייתי כי אם יהיה לך טוב

עם שניהם/ן אז סתם תחליט להפסיק עם האחד/ת כי השני/ה יותר טוב/ה

או שלא, אלא רק כי תצטרך להחליט? זו בעיה קשה.

דבר ראשון, אני אבהיר שאני אחתוך במקום, אם אדע שזאת שאני יוצא איתה יוצאת במקביל.

אבל לגבי הטענה שלך,

אם טוב לו יותר עם מישהי אחרת - אז מה הבעיה שיחתוך וימשיך עם זאת שיותר טוב לו איתה??

ר.

ולכן אמרתי, שייתכן שיהיה לו טוב עם שתיהן, ואז מה יעשה?

יפיל גורלות? זה סתם מסבך את העניינים, ללא כל תועלת.

מכיוון שמדובר יותר על רגש משכל,

ב-99.9% מהמקרים עם אחת יהיה לו יותר טוב.

בסבירות שאמרת

אבל הסיכוי הזה נמוך

או שאתה לא תמצא חן בעיניה או שהיא לא תמצא חן בעיניך והסיכוי לזה גבוה בהרבה מזה ששתיכם תהיו מרוצים

כאשר הוא מתעסק בהשוואה, כי לא מדובר במחשב שקונים אלא

באדם בעל נשמה, ודוקא מה שאפשר להתרשם ממנו יותר מכל בפגישות ראשונות,

הוא הצד החצוני ולא הפנימי, יוצא שהשפוט של אדם היוצא עם כמה הוא שפוט

הרבה יותר חצוני וחומרי מאשר אדם שבודק את הכל יחד וללא השוואות,

אני טוען שמי שלא יודה בכך הוא מרמה את עצמו.

אם בשבילך דייט ראשון זה כמו אצל החרדים אז נכון. אם לא אז אין לזה משמעות. אל תיקח אישית אבל כנראה אין לך ניסיון בדייטים זאת הסיבה שזה נראה לך קיצוני מידי.

כי זה לא שק תפוחי אדמה שהולכים לקנות

יש אינסוף משתנים ואינסוף היבטים בבת אחת ואם כן, 

איך אפשר לבדוק כמה יחד, נראה לי הזוי לחלוטין.

כמו שאתה מברר על בחורה רק כפול 3

כנראה ההבדל בנינו זה היחס לדייט הראשון. אתה לוקח אותו ברצינות רבה מידי (אינסוף משתנים והיבטים) סה"כ הכירות בסיסית, בדיקת כימיה בסיסית ולראות אם יש שפה משותפת. אם יש לך ניסיון רב אתה צריך לדעת שרובם המוחלט מסתיימים כי זה לא נראה חיצונית או עולמות שונים לגמרי לא על דברים ספציפים קטנים

ואתה יוצא מנקודת הנחה שבטוח הרוב לא יצליח,

זו שגיאה חמורה לדעתי.

הגבר הוקם על שהחליט ברוממות גודלו

שהוא נמצא במרכז העולם, ועל כן כל הנשים

לשרותו וייתכן ששתיהן מתאימות ויצטרך להכריע

כי אין מה לעשות ואי אפשר להמשיך עם שתיים

ויוצא שאחת מהן תצא בפחי נפש ותפנה לרבונו של עולם,

מה פשעי מה חטאתי, שכל כך עמלתי וללא סיבה אמיתית

הופסק הקשר,

סלח לי זה לא אישי נגדך, בעיני מי שעושה כזה דבר הוא 

טפוס אגוצנטרי, שדבר זה מאוד מאוד בעייתי כידוע מכתבי הרב קוק

זצ"ל וכידוע מהלב הפנימי הפועם בלבם של אחינו שלומי בית ישראל.

ואף אם תגיד הבחורה שהיא מסכימה, זו הסכמה תיאורטית, שאינה יכולה

להסתדר עם הלב הפנימי כאילו מישהו ירפא לה את הלב על הנעשה,

אלו פלפולי סרק של בחורי ישיבה במחילה מכבודו, בלי להתכוין אליך.

זה מבחינתי כמו שמישהו ישאל אותי מה אני חושב על יחסים פתוחים בין בני זוג נשואים לעומת בגידה. זה אמנם לא אותו דבר 100% אך זה נשען על אותם עקרונות.

בס"ד

בעוד ש"בגידה"- זה מצב בו ברור לכל הצדדים שמה שהולך כאן הוא לא מוסרי ולא ראוי,

ב "יחסים פתוחים" (מבחיל אותי לכתוב את המושג הזה בכלל) זה אידיאל...

אם בבגידה הקילקול לרוב הוא ביצר, ולעיתים גם ברגש,

ביחסים מהסוג הבזוי הנ"ל מגיע עד השכל. וכשהשכל מעוות- הקילקול הרבה יותר עמוק,

מאשר נפילה בעקבות "רוח שטות"

זה לענ"ד

ככה הם חוסכים זמן והתלבטויות בין הצעות..

הם פשוט יוצאים עם כולם, ואז לאחר מספר פגישות הם מתמקדים בקשר הכי טוב מבחינתם..

האם זה מוסרי? אולי..

מה אני אעשה כשיתברר לי שהבחורה שאני יוצא איתה עושה את זה? אני בו ברגע אגיד לה!!!

אם לוקח לבחורה יותר מיומיים להחזיר תשובה אני חותך אני לא אחכה לה. אני לא רואה עניין לצאת עם מישהי במקביל כי לבחורה לוקח זמן להחזיר תשובה.

המצפון הוא נפגש עם כמה רק נזק יצא ולא תועלת, זהו סימן ברור

ומובהק שאין זה רצון ה' אשר עוסק בזיווג זיווגים, ומה' אישה לאיש,

ועל כן ה' לא נמצא בספור הזה הוא, ואינו מסייע, אלא מאפשר לחטוא,

כפי שמאפשר לכל חוטא לחטוא, ובבוא הזמן תשלום העונש מוכן ומזומן.

את חרם דרבנו גרשום.

ואז ממילא יהיה מותר לצאת במקביל.
 

אבל רק לנו .
 

תסתדר איתה ואז תיקח את השניה

למעשה האדם.

ככתוב: מה' אישה לאיש.

זהו מבחן אמונה בה'.

שמחפשים אישה להתחתן, וזה שלב של "בדיקה ראשונית". ולא שלב שיש לו משמעות של מחוייבות. עוד אין משהו ביניהם. ההיפך מהסתכלות "רומנטית" שמנסה "להרגיש כאִילו" עם כל מי שיוצאים..

זה דבר שיש בו אמת בבסיסו. כמו שמקבלים כמה הצעות, אז גם מכירים. ומחליטים מי נראה שהכי מתאים.

אלא מה? שלמעשה, לפחות אחרי הפגישה-שתיים הראשונות, ולא-פעם גם אז, אנשים מנסים לעשות "סימולציה", כלומר: לחוש איך אוכל להרגיש עם זה/ו. לא רק "בודקים נתונים".  וכשיודעים שבמקביל יש עוד הצעה שבודקים, זה קשה להיות באמת ממוקד ב"כאילו זה-זה". לפחות באופן ההיכרות המקובל כיום. וגם, אם זה היה מקובל, אז הצד השני היה חש שהוא "בהשוואה", ולא היה "הוא" באמת.

כמובן, שכאשר כבר נוצר קשר כלשהו, ויודעים שהוא מוכוון מטרה, אז לכאורה יש בכך צד של הונאה. לא רק פורמלית, אלא גם רגשית. כי הרי השני משקיע את עצמו בכך, במחשבה שהנתון היחידי הוא כמה זה אכן מתבסס ביניהם, ולא "בהשוואה" לאחרים..

גם אם זה "בדיקה ראשונית" שלפי מה שהבנתי זה נקרא אצלך "פגישה ראשונה-שנייה" זה עדיין פסול מהשורש לפי דעתי וזה בגידה, יש לדעתי ציפייה כל שהיא הכי מינימלית שנפגשים רק עם אדם אחד ולא בודקים עוד הצעות במקביל,בטח ובטח שלא יוצאים במקביל. ציינת ועשית השוואה משונה לפי דעתי כמו ששומעים כמה הצעות במקביל- זה שונה מאוד כי אדם ששומע כמה הצעות במקביל הוא עושה חושבים עם עצמו והוא לא יצר קשר כל שהוא עם מי מהן.  

זו לדעתי הסברה.

מה שבטוח - זו לא "בגידה". ומי שמתייחסים אל בירור ראשוני האם יש אופציה להתחתן, כאילו זה קשר-דמוי-נישואין ששייך בו "בגידה", אז לכאורה זה בא ממידות טובות - אבל זה גורם ההיפך, שלא תהיה הבחנה חדה בין נישואין ללא. התוצאות המרות של ה"תרבות" הזו בעולם, ידועות.

אבל אכן, גם אני ציינתי שאני חושב שהציפיה של אנשים כיום, זה שלא קורה דבר כזה.

בחור שיוצא עם 2 בנות במקביל גם אם זה פגישה ראשונה?

במקום להטיל פצצה?

תכתוב תשובה עניינית 

והמוסר האלהי

אז תאורטית מה ההבדל בהסכמה בין יחסים פתוחים לבין לצאת עם 2 בני זוג במקביל "בהסכמה"? 

את עוזרת לקלקול להתפשט, פשוט הגיון, לא פילוסופיה

כאילו את מעוררת בי בחילה, חס וחלילה,

דברתי על כל הבטוי הזה והשיח הזה שמעורר בי בחילה

רק לשמוע בטויים מעין אלו, ואני לא רוצה לטמא לא את מחשבתי לא את 

דבורי ולא את מקלדתי ברעיונות מעין אלו, על כך מחיתי

וזה מה שלא אהבתי, לא נגדך אישית, סליחה אם נפגעת

זה פשוט גועל נפש ממדרגה ראשונה

מה שקראת יחסים פתוחים, בא לי להקיא

רק מלשמוע את המילים הללו.

והפעם תקשיבי טוב: לא השוותי בינה ובין היטלר בשום מצב,

אמרתי את זה כבר פעמיים, השוותי את העקרון, ועל כן אני לא רוצה

לתת הסבר לחוטא אא"כ אני מסביר למה הוא חוטא למרות ההסבר,

אני לא מדבר על הבחורה, הבחורה אכן אני יכול ללמד עליה זכות מכאן

עד להודעה חדשה אפילו אולי יותר ממה שאת יכולה לדמיין, אבל,

אני לא מדבר עליה, אני מדבר על המעשה בתור מעשה, על מי שעשה 

את זה זה סיפור שונה לחלוטין.

האישי של הבחורה התמימה המסכנה שלא בדיוק מעניינת

אותי כרגע, אני דברתי על העקרון, אני מסכים איתך שבפועל

כלפי אותה הבחורה עליה דבר פותח השרשור צריך מאוד

להזהר וייתכן מאוד שהיה בה את התמימות טפשות, מה שהופך

אותה לטועה טעות חמורה אך לא פושעת מדופלמת ועל כן יש לבדוק בזהירות

ולקחת את כל האופציות, יחד עם הבנת התחושה של הנבגד.

ואם היית אומרת שאני מגיב כגבר זה היה מחמיא לי

אבל יש לשאול- האם בדיקת ההתאמה היא "נקייה לחלוטין" כאשר יש פגישה עם 2 בני זוג במקביל?

להגדיר כך, זה עיוות של ההבדל בין נישואין ללא נישואין. וכמו שאמרתי, ה"רומנטיקה" הזו באה מתרבות זרה' והיא גורמת לטשטוש יחוד מושג הנישואין.

אלא שאכן, אם ברור שבחורה יוצאת רק על דעת שזה לא כך, יש בזה פגיעה באמון. פגיעה באמון זה גם דבר לא הגון..

אני קורא בגידה למצב כאשר במקום להישאר נאמן למישהי אחת בלבד, יש פגישה עם מישהי אחרת במקביל וזה כבר בגידה ופגיעה באמון. בנישואין זה כבר הרבה יותר חמור.

אלא על טשטוש בין היכרות לפני כן, שאין לה כל ערך עצמי מלבד בירור האם מתאים לנישואין - וכל ה"קשר" שיוצרים הצדקתו היא בבחינת סימולציה כלשהי לבדוק היתכנות בנישואין - לבין מחוייבות נישואין, שזו מציאות ממש.

וכשמכיר ראשונית, אינו אמור להיות "נאמן" לה. בוא בודק האם היא מתאימה למצב שבו יהיו קשורים באמת, ויצטרך אכן להיות "נאמן"..

לגבי פגיעה באמון, אכן אמרתי, שזה בהחלט יתכן.

כמו שאמרו

תלוי באיזה שלב של הקשר - לקראת נישואין וזוגיות

אני סיגלתי תנאי - לקראת נישואין וזוגיות

בעייתי מהשורש, מכל הבחינות.

מה שבטוח אלו שסתם יוצאים לא למטרה רצינית, אני בהחלט מבין אותם. 

ולהמשיך לעבוד על עצמך שזה עדיין למטרות רציניות בלבד, זה בולשיט סליחה על המילה.

לעומת זאת מי שיוצא בין קשר לקשר (כזה או אחר) לא יודעת אם זה סיפור.

אלא אם כן הוא עושה חשבון עתידי שיעני הוא לא נאמן לבת זוגתו כי הוא לא חיפש אותה ברצינות "ושרק בטעות" נפל על שידוכים לא מתאימים. אלא בכוונה תחילה התקשקש עם בנות.

אבל.....

מי אני שאשפוט.

להעביר את הזמן .

לעוד מטרות .. (: 

החילוניים כבר מגיעים\סוטים ליותר מזה: פוליאמוריאה - ריבוי אהבות

בס"ד

מה חוסר ביטחון עלול לעשות...

מפחיד אותי לחשוב מה היא עברה כדי שנפשה תתעות בצורה כזאת.

מקווה שהא אכן עבדה עלייך...

ולעצם העניין אפילו בהסכמה זה  שגוי, כי זה סתם מבלבל ומיותר.

כדי ליצור קשר - או לבדוק אם יש בסיס ליצירת קשר צריך פנאי נפשי...

רץ באינטרנט סיפור 

על סיני אחד או משהו כזה

שיצא עם 16!! במקביל.

עד ש...

הבחור נפצע באיזה תאונה.

והופ כולן באו לבקרו
 

ולפתע....

כמה חברות שכל אחת היתה בטוחה שהיחסים איתו היו רציניים ושעומדים להתחתן.

בעיקר מצד יראת העונש למנוע ממי שהוא שאולי יחשוב שזה טוב,

אולי מחשבה זו שהעלתי תגרום לו להמנע, וזו התועלת שרציתי להשיג.

אחר לגמרי ממה שהועלה בראשית השרשור.

מה שהוא דיבר שם, זה על אדם שבמקום לשמוע שתי הצעות במקביל ולהכריע ביניהן, הוא גם "מתרשם אישית".

אבל מציאות של קשרים שכבר נמשכים, וכל אחת חושבת שאיתה זה "רציני", זה מעולם אחד לחלוטין. זו ה"אהבה", שמה שיש בה היא אהבת-עצמו, והשימוש בזולת ככלי. "תרבות" הפוכה ממה שעמד ביסוד השאלה כאן, תרבות שאין בה הבנה שהנישואין זו המסגרת היחידה שיש בה קשר באמת.

אז חדשות מרעישות- ממש לא!

לעניינו של דבר- יש כאן 2 אופציות- או שאותה בחורה לא הבינה את העמדה של אותם סברות שההם רואים בזה לגיטימיות מסוימת לצאת עם 2 בני זוג במקביל, או שאותם דעות מובכים מלהביע את דעתם לאור הדעות שעולות כאן. 

מבחינתם, כי הם בלחץ להתחתן ואז היצר הרע ממציא את כל התירוצים 

הטובים ביותר בעולם למה זה בסדר,

אבל בתוך תוכם של כולם, הנשמה הפנימית, היצר הטוב ממש מתנגדים

לכך ולא רוצים באמת לרדת לשם, וההוכחה היא, שרוב אלו שעושים זאת

מתביישים לספר זאת ברבים ובוודאי לא ירצו שיתפרסם, הבושה מעידה על

היות הדבר חטא.

אינני מדבר על הצבור המכונה חילוני ששם לעתים לצערינו אין כללי מוסר 

ברורים וחדים בעניין זה בצורה כל כך ברורה ועל כן גם חושב האדם ומשכנע את

עצמו כמו כל עבירה שהאדם משכנע את עצמו שזה בסדר גמור ומותר.

כתבתי על מי שכותב שהוא לא רואה בזה דבר רע.

ותסביר לנפש עד כמה היא טועה לעשות דברים אלו.

הרי זה מקטני אמנה.

מי שקבל הצעה אחת, וצריך לבדוק עוד אחת,

יש לו בעיה באמונה שה' הוא המזווג זווגים

ולא ישלח לו שני זיווגים יחד.

להגיד לאדם מה הוא צריך לעשות להאמין ואפילו לחשוב!

אין כזה דבר שכל אחד עושה מה שהוא רוצה בכל תחום,

יש תחומים שכן ויש שלא, ובזה אני סבור שלא

אני באמת לא מאחל לך לעבור את זה, אבל זה היה אכזרי ברמות.

בחורה יצאה עם 2 בחורים במקביל- זה לא תמימות

מעניינת אותי, כל מקרה לגופו וצריך לבדוק את אינסוף הפרמטרים,

כדי לשפוט אדם, אני דברתי באופן עקרוני על מי שעושה כזה

דבר שלא איכפת לי מתמימותו כי בתמימותו הוא הרס עולם, השוני היחיד

יהיה בעוצמת הבעייתיות, אבל הדבר ברור כבעייתי גם שלא התכוין.

 אני יכול להגיד על כל דבר שזה תמימות "כי לא ראו בזה משהו רע"

השרשור לא כזה ישן מדובר על כמה חודשים. אמרתי את דעתי וככה אני חושב- היא חייבת טיפול

בנוגע למה שכתבת יש לי דעה- את לא חייבת להסכים אבל לכתוב שיש לי בעיה זה לרדת נמוך ואני לא יורד לשם.

אני חושב שהבחורה חולה.

וזה אינדיבידואלי. 

חוץ מהענין הלא מוסרי.

אם אחד אפשר להסתבך ולהתבלבל אז כשיוצאים עם 2 וואי וואיי וואאייי

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..