השמחה זרקה מבט ציני וגימגמה,
הלילה תשאר קצת בדד,
עם העט העיפרון ושאר צבעי השרד,
תלטף במבט את התקוה המתעמעמת,
ולעצמך תאמר שקט שקט, במחברת,
כי מה כבר החיים הספיקו לעשות,
לבכות ולבכות על כאבים ובעיות,
על אין ספור משאלות, חלקן טובות חלקן גדולות,
על מעשיה בשבעה קבצנים,
על שלשה חיילים מאובכים בלי מדים,
על חלוקי נחל בבית אבות ונכים,
על עצבת, ועל רגעים מלאים,
על ריסוק של נפש לחלקים מעטים,
על כליון הרוח מעוצמה לקטנים,
על אכילת תפוח מעץ הרעלים,
על רגע זחוח של שיכרון מאלוהים,
על בכי פתוח לאלוהי הגזלנים,
שיגזלו בכוח את החיים המאוררים,
שמפרקים בכוח כל רגע תמים............
ועדיין קר בחוץ העטלפים מרחפים,
התקווה מרחוק שולחת חיוכים..

גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.