יש כאלה שעושים דברים רעים אבל רובם הם בסדר גמור

שזה מה שמחזק באמת את העולם! יש חיילים שהתגייסו אבל שלא יהיה נשים בצבא, לפחות לא בקרבי

אלו פשוט דמיונות שממציאים כדי "לסדר את המציאות" בהתאם להם.

הצבא שיש היום נלחם על ארץ הקדש - שהיא ארץ ישראל וקדושתה לא זזה - ועל עם הקדש - שהוא עם ישראל עם ה' - לא פחות מאשר לפני 2000 שנה (אגב, לא בדיוק 2000 שנה.. דוד המלך זה הרבה קודם, ולפני 2000 שנה אלו שנלחמו כל מיני סוגים. הקנאים. צבא בר כוכבא, ועוד].

והצבא כמובן נלחם "באמת מול האויב" - וכי מול מי הוא נלחם? האוייב היום אינו פחות מהאויב אז - ואם לא שהצבא נלחם נגדו, אז אף אחד מאיתנו לא היה יכול לכתוב כאן כעת, ח"ו....

ומי אמר ש"נשים" צריכות להיות בצבא (אע"פ שיש תפקידים ומקומות שהן יכולות למלא בצניעות]

ההפגנות "נגד הגיוס" זה על גברים.

לגבי מי שלומד תורה באמת, יש דעות שונות בהלכה. לגבי מי שאינו לומד, אז שילחמו על כך שיהיו תנאים הולמים לגמרי.

לדבר "נגד הצבא" וזהו - זו לא חוכמה גדולה.

ומה הדבר הזה "להילחם נגד האויב שלנו, זה צבא אמיתי בעיני"... וכי נגד מי הצבא נלחם? עד כדי כך מצליחים "להנדס" את המציאות בדמיון?

מה פירוש "היום זה לא ככה".... אם הצבא לא היה עוצר את העזתים בעזה - הם היו מגיעים לבית שלך.

אם הצבא לא היה עוצר את האיראנים בסוריה, הטילים שלהם היו מגיעים לבית שלך.

אם הצבא לא היה עושה לילה-לילה פשיטות על כפרי מחבלים - האוטובוס שלך בדרך לכותל היה מתפוצץ ח"ו (כמו שכבר קרה, ל"ע). גם לא היית מגיעה בכלל לכותל, כי הצבא לא היה משחרר אותו (ובלי סיפורים שה' היה משחרר אותו בדרך נס... ה' לא עשה כך 2000 שנה, והוא ציוה בתורה איך להילחם ולכבוש את הארץ, לא ע"י ניסים. סדיוק כמו שציוה איך ליטול ארבעת המינים ולא לסמוך שזה יקרה לבד...)

זו ממש כפיות טובה, לשבת בבית הנוח, ולומר לצבא ש"אינו נלחם נגד האויב"...

את כתבת מה שציטטתי, עייני לעיל, ועל כך הגבתי.

לגבי הבחור ש"הדרדר בלי לשים לב", מצער מאד.

עם זאת, לא בכל מקום בצבא הדברים כך. ויש אחריות גם על האנשים עצמם, גם כשיש מה לשפר במציאות.

"חרדים" שאינם לומדים ובמקום זה מחפשים תעסוקה לעצמם (ויש כאלה. זה לא משנה שיכנו אותם בכל מיני כינויים בתוך הציבור החרדי.. מה גם שזה לא רק "נוער שבבניקי"..), מגיעים לפעמים לדברים לא פחות גרועים באזרחות. אם היו בצבא, לפחות היה שומר אותם באיזו מסגרת. יש כאלה שבגלל הצבא נשארו שומרי מצוות.

לגבי ילדייך, את כמובן רשאית לחשוש שמא יתקלקלו במציאות שאינה כמו הסביבה שהורגלו בה, או במציאות שיש בה תערובת.

עם זה, צריך לדעת שיש בכך בעייתיות. אחרי הכל, לא תקין ש"כל האחרים" יגנו על מי שקוראים עצמם חרדים (ושוב, הנושא כרגע הרי אינו ערך לימוד התורה, אלא בגלל הסיבות הנ"ל). החרדים היו צריכים להיות הראשונים שייאבקו על יחידות טהורות לגמרי מבחינת הצניעות, גם במילואים, כדי שמי שאינו לומד באופן מובהק, יוכל לשרת - ולא להגיע למצב של "אחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה".

והנה, הבחור הנ"ל, שפתח את השרשור, שמע דבר מגונה כזה, מציין את זה בשאט נפש. אשריו ואשרי חלקו, שזה שהוא משרת בשביל כלל ישראל ומתוך חינוך ראוי, גורם לו לבוז לגועל הזה, ולהצטער לאן מתדרדרת בחורה.

גם באזרחות יש נסיונות - ושם אומרים לא פעם, נו. פרנסה שאני... צריך להתמודד. אז צבא זה עוד יותר.

הצבא הוא צבא קודש, מעצם תפקידו. נלחם על הארץ, ועזרת ישראל מיד צר, ולא תעמוד על דם רעך ועוד ועוד.

ומי שנמצא בצבא, ומכח זה האוייב מורתע, מקיים מצוה 24 שעות ביממה. אשריו ואשרי חלקו. יכול לעשות לשם יחוד כל בוקר.

בוודאי שיש מקום לשיפור אוירת הקדושה במקומות מסויימים בצבא. זה לא סותר.

הצבא הוא מצוה, ופיקוח נפש - ומקום עבודה זה "מעין מצוה".

גם בצבא יש מקומות שונים ומציאויות שונות.

אני דיברתי על העיקרון, שלא פחות מאשר מחפשים להסתדר כשמדובר בפרנסה, קל וחומר כשמדובר בצבא.

ובוודאי שצריך לעשות כל השתדלות לתנאים של צניעות וכו'.

עם זה, צריך לזכור שהצבא אינו "פריווילגיה" שאפשר שתהיה ואפשר שלא.. צבא זה הכרחי לגמרי. על כן צריך לעשות כל מאמץ כדי להסתדר גם עם שירות הולם, וגם עם כך שיקיימו את המצוה הזו. והרבה תלוי גם בבחירה של האדם.

הרב אליהו זצ"ל, חיבר "לשם יחוד" עם רשימת המצוות שיש שם...

אני בכלל לא מבין, אפילו באופן של הגיון אנושי פשוט, את השאלה הזו.. מדינה מוקפת באויבים, ולהתפלפל איזו מצוה?... אם מישהו מנסה לפרוץ לך חלילה לבית עם סכין, את הולכת קודם לעיין בספר "איזו מצוה" יש לעשות משהו?..

ומכל מקום:

מלחמת מצוה - גם מצד כיבוש הארץ, גם מצד "עזרת ישראל מיד צר".

לא תעמוד על דם רעך.

ועוד ועוד.

[ומי אמר לך שזה כך בצבא? מנסיון, או "מפי השמועה"?..

ולגבי מקום עבודה, דיברתי עקרונית - אנשם לא עובדים רק במקומות הכי לכתחילה, בנימוק של פרנסה. את עצמך כבר כותבת "הכי לא פרוץ".... למה? למה לא במקום "צנוע למהדרין"?.. כי כשזה לפרנסה, אז נדחקים לפעמים. קל וחומר להגנת ישראל]

ו"צבא צנוע" יש?...

את לא שמה לב כמה שזה "מעוקם"?  אין מקום עבודה צנוע - אז אין ברירה, אבל צבא, כאילו יש ברירה. זו בדיוק הנקודה עליה הערתי.

גם אני "מנסיון", של כמה וכמה שהיו בצבא, ואחרי הכנה מסויימת של לימוד תורה, ולא נתקלו בכהו-זה בעיה בנושא זה. פשוט סלדו מהכיעור, ולא התעסקו איתו. והיו בקרבי, ששם ממילא לא מצויות הרבה בנות. ובד"כ, מי שהולך כך - מכבדים אותו. 

ולא פוסקים הלכה לפי "איזה רב שאמר"..

צריך להכיר את המציאות. יש מציאויות בעייתיות בצבא, יש מקומות שפחות בעיה. וגם בין האנשים, יש כאלה שיותר בעיה עבורם - ויש כאלה שפחות (לא רק "קדושים שיכולים"... חבל לבנות בניינים על דמיונות).

ולהגיד "מי שלא יכול ללמוד תורה בכלל"?... ומי שיכול רק קצת? 

צריך להבחין בין שני דברים: הערל העקרוני - והבעייתיות  בתנאי הצניעות.

מבחינת הערך העקרוני - הצבא זה דבר גדול ועצום וקדוש. אחת הזכויות הכי גדולות שיש כיום לעם ישראל, לענ"ד, שבחורים צעירים, לפעמים ריקים מכל תוכן תורני גלוי, מצהירים שהם מוכנים למסור את חייהם אם יהיה צורך, בשביל הגנת עם ישראל..

הצבא זו מצוה כללית. הגנת כלל ישראל וארצו. לא מצוה פרטית בלבד.

וביחס ללומדי תורה ממש, נחלקו האחרונים. יש אומרים שגם מי שלומד חייב להתגייס (ומעשית - זה יכול להשתנות. כי לא תמיד צריך את כל המספר של האנשים), ויש אומרים שלומדי תורה פטורים (הרב זוויל זצ"ל, אמר שאינו יודע מקור לכך).

אבל מי שלא ממש לומד - לחשוב שהצבא זה איזה "פינוק" כזה.... פעם בא מישהו אצל הרב גוסטמן זצ"ל עם בנו דומני, לשאול בענין זה.

נעמד הרב גוסטמן זצ"ל כמצביא ואמר: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?...

הנושא השני - הוא הבעיה עם הצניעות, למי שכן אמור להתגייס. זו בעיה חמורה. לא מבטלת את ערך המצוה. וצריך כנ"ל לבדוק עניינית, וגם לעשות כל מאמץ שיהיו תנאים שמאפשרים את הזכות והחובה הזו ללא בעיות צניעות. לא פחות - ויותר  -מאשר מתאמצים על פרנסה.

"ממש לא מצוה"?...

את נותנת ציונים ל"רבנים שלנו"? "התפקחו"?..

אדם לא חייב להתגייס "עם חיילות ביחד", במקרים רבים יכול לבחור. וגם כשיש חיילות באיזור, יכול לבחור איך לנהוג.

בוודאי שיש מה לתקן באופן כללי. צריך להיאבק על זה.

ו..לא יאומן - החובה לכל אדם לפרנס היא גדולה מהמצוה של הצבא? ועל זה את אומרת "ראה את ההבדלים"?..

ממציאים תורה חדשה?

בוודאי "ראה את ההבדלים". לפרנס זה ענין פרטי. פרנסה נקראת אצל חכמים, "מעין מצוה". וזה גם אצל מי שאינו נשוי. מה שמתחייב בכתובה מי שמתחתן, זה כמו שחייל מתחייב להגן על עם ישראל, אבל הרבה פחות הרואי.

אבל מצוות הצבא, היא פיקוח נפש. עזרת ישראל מיד צר. לא תעמוד על דם רעך. מה בכלל יש להשוות?..

אתה מוזמן לעיין בנתונים על כך ש60% מהחיילות מדווחות על 'אקלים מטריד מינית'.

ועל כמות ההפלות בשנה בצה"ל.

וכהנה עוד רבות.

ותבין שיש פה מצד שני של המתרס שאומר שיש אווירה בעיתית מאוד בצבא, זה לא סוד.

הגישה שאומרת שיש בעיות שצריך לסדר היא נכונה עד גבול מסויים.

ואם תרצה אחפש לך תשובה של הרב אבינר בעניין.

שאומרת שלא להתגייס כי יש בעיות הלכתיות בצבא היא טענה שיש לדון בה.

הנתונים שהבאתי הם להראות שהשיטה שאומרת 'יש בעיה וצריך להתמודד איתה'

היא שיטה שנכונה עד גבול מסויים.

בתור חייל דתי, גם אם אין בנות ביחידה שלך אבל אתה נמצא במסגרת סגורה שהאווירה שם היא פרוצה.

גם זה בעיה.

על גבי ההבנה של הערך העצום של הצבא, קדושתו מצד עצם קיומו, הקריטיות שלו החד משמעית לקיומנו (כלומר, דיון על הצבא צריך להיות בראש של "האם את מוכנה להקריב את חייך וחיי כל משפחתך, ח"ו, תמורת זה שחלילה אין צבא.... לא משהו "אמורפי"), והבעיה המסורית המאד גדולה לומר שמי שיסכנו את חייהם בשביל עם ישראל כוול את, יהיו רק "לא דתיים"...

על גבי זה אפשר לדון, כשכמובן, החשיבות של שמירת טהרת עם ישראל ואנשיו - גם היא חשבון רציני לגבי קיומו הערכי והאיכותי של עמנו.

ודווקא בגלל כל הנ"ל, צריך לראות מה המקסימון שבו אפשר אכן לומר, "יש בעיה וצריך להתמודד איתה", או בכלל, "יש מקומות שאין כ"כ בעיה".

ולא לומר בקלות, "גם אם אין בנות בחידה שלך, אבל אתה נמצא במסגרת שהאוירה שם...".. זה שזו בעיה, אינו מתיר עדיין השתמטות משירות למי שיכול להתמודד באופן סביר עם הבעיה.

כבר אמרנו, זו לא מצוה פרטית - וגם עם פרנסה מתמודדים לא פעם עם בעיות דומות.

כמובן, צריך להתפלל לה', שלא יביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון.

מדובר על חיילים שמתגייסים.

חייל שהולך לקרבי, אינו חייב להיתקל בכך בצורה כזו.

אדרבה, כדאי באמת שתעייני בתשובות של הרב אבינר שליט"א.

מישהו שאל אותו (לדעתי, הוא המצאי את השאלה הזו, כדי לכתוב את התשובה. עושה כך לפעמים):

אולי לא כדאי ללכתלצבא, כי יש שם בעיות צניעות.

ענה לו: תלך ותתגבר....

זו כמובן תשובה "כוללנית", בדיוק בשביל שאנשים לא יחשבו שאם יש בעיה, אז יאללה.. חסל סדר צבא.

ברור שאדם שיש לו קושי פרטי - צריך להתייעץ לא על זה דיברנו.

עוסקים במצוה, קרבים יהודים לתורה.

ומספיק עם הדבר הזה..

בעצמך כתב שלגבי פרנסה, "אין ברירה".... ולכן אומרים להשתדל איפה שהכי פחות בעיה...

ולגבי הצבא - יש "ברירה"?...  איפה חיים?

האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?

ה"דקלומים" הללו...

"הצבא שיש היום כולו שיקצה"... גועל נפש.

"די להתווכח עם עובדות", מציע שתאמרי לעצמך.  אנשים שקוראים תעמולה חרדית, לא מכירים את השטח כהו-זה, ואומרים לאחרים "די להתווכח עם עובדות"...

די להמציא "עובדות", או להסתכל דווקא היכן שיש "עובדות" שנוחות לטיעון - ודי עם כפיות הטובה.

ומספיק עם הסגנון ה"חרדי" הידוע, "זה לא הצבא של פעם"... מה זה "פעם"?.. היום בצבא יש יותר אופציות לשמור מצוות כראוי מאשר לפני כמה שנים.

ואין שום מקום בהלכה שכתבו בו ש"עזרת ישראל מיד צר" זה "בצבא של פעם".

ממציאים מציאות. ממציאים הלכות...

אלו בת"א, זה אנשים שכבר שירתו בצבא.... חבל לדבר על מה שלא יודעים.

ולהגיד על הצבא "מסגרת טמאה", זו הטומאה הכי גדולה...

בלעדיהם, לא היית כאן..

לא זה היה הנושא.

אם חלילה מישהו היה כותב שאין צורך בלומדי תורה בעם ישראל, היינו מזכירים מה שאמרת.

בהיות שהגב' גידפה את הצבא ודיברה עליו כאילו משהו לדיון "תיאורטי", שלא כ"כ משמעותי אם הוא קיים או לא - היה צריך להדגיש את האמת הפשוטה, שבלעדיו לא היתה כאן....

להילחם על נפשנו וארצנו, זה ציווי מרכזי בתורה.

מי שלומד שילמד וזה הכי חשוב, מי שלא שיתגייס

הוא אומר, "או יחידה נפרדת".

וגם השואל מציין, "לא כל חייל מתאים ליחידה קרבית".

רוב החיילים שלנו, מתגייסים לקרבי.

ואת שוב מדברת על מה שאינך מכירה. מזה "הפרדה מלאה"... בעבודה יש "הפרדה מלאה"?

צריך תנאים שהיחידה היא לא מעורבת. הבעיה אינה אם יש איזו בחורה באיזור. זה קיים גם בעבודה.

אני עניתי על מה שההיא אמרה "אין בצבא מציאות של הפרדה מלאה", והסתמכה על הרב אבינר. על כך עניתי שלא תצטט אותו לא כמו שאמר, וגם משהו על המונח "הפרדה מלאה".. מה זה קשור לתגובתך כעת..

את "מחדשת" שיש כאלה שלא בקרבי. אמרתי שלא?  הרוב אצלנו, דומני כן בקרבי.

[והסגנון הזה, "אני מכירה יותר ממה שאתה חושב".. מי אמר מה אני חושב? "אז אל תחשוב שאתה יודע הכל".. מי אמר שאני חושב כך. כבר אמרתי, במקום לדבר עניינית - מנסים "לשכנע" בירידה לפסים אישיים... זה עושה ההיפך]

אני אמרתי שהיחידות הקרביות שרוב אנשינו הולכים אליהן, הן בכללי לא מעורבות. למה כתבתי "קרביות"? כי אני גם יודע שיש בסיסים מסויימים שלמודיעין וכד', שהמציאות שם אחרת.

ואני הרי גם מכיר אנשים שיצאו מהצבא. עם השפעות לכל מיני כיוונים. חלק נחלשו, חלק התחזקו. 

אשר על כן, כמו שנאמר כבר כמה פעמים:

קודם כל, להכיר בערך העצום של הצבא, אח"כ, לראות נקודתית מי האדם ובאיזה מקום מדובר. וגם אם בכלל יש לך יכולת להשפיע על החלטתו מה לעשות והיכן.

עבודה, בוחרים. ברצוננו הולכים, ברצונינו נקלטים, ברצונינו עוזבים.

בצבא -- על כורחך. הכל.

חרדים מעולם לא נחשבו ככאלה שנוטשים זירה של מה שחשוב להם.

בדם, ואש ומים שומרי מצוות נלחמו בכל הזמנים.

החיילים - קדושים הם!

הצבא - מחוז הטומאה.

ולא נשלח את ילדינו לשם.

הנה, היחס שמחדירים בכם כנראה מנעוריכם.. "המזרוחניקים".... מאיפה לקחת את זה?..

אני, שבכללי יש לי יחס אוהב לכל חלקי ישראל, וידידים "חרדיים" כמובן גם כן - אתן מצליחות לעורר בי שאט נפש.

מי שמסוגלת לומר על הצבא "מחוז הטומאה" - שלא תצפה לתגובה אחרת. "אהבת ישראל"?...

"חרדי", זה חרד לדבר ה'?... על זה היא באמת דיברה לדעתך?...  או על "הציבור" המכונה כך?  בוודאי שעליו.

"חרד לדבר ה'", יש לא פחות אצל חובשי "כיפות סרוגות" ואצל כאלה מהם שמשרתים בצבא במסירות נפש.

ה"הכללות המגעילות" באות לא-פחות מאלה שיש להם מה לומר על "הצבא". רק שבניגוד להכללות שלו - אלו הכללות שמלבד שנאה, גם עמוסות בכפיות טובה.

"שם רע בתקשורת"?.. כשאני קורא ביטויים כאלה שכותבים אנשים שמכנים עצמם "חרדים" אל הצבא - ברור לחלוטין מניין בא השם הרע. לא בגלל מה שהוא אמר - אלא בגלל מה שאתן כותבות על עצמכן.

אלא לזכור שה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

חבל לדבר בסיסמאות. בוודאי שהצבא צריך ככל האפשר לחזק את "כחו ועוצם ידו", זה התפקיד שלו.

התפקיד של אנשי הרוח, להזכיר ולעורר מי נותן את הכח לעשות חיל.

צבא אינו אמור להסתמך על הנס.

ומספיק עם ה"זה לא צבא דוד המלך". אין כל הלכה שאם הצבא אינו צבא דוד המלך, הוא מאבד את ערכו המצוותי להילחם על עם ישראל.  גם האתרוג שנוטלים אינו אתרוגו של דוד המלך, והמצוה נשארת אותה מצוה. מספיק להמציא תורה חדשה.

וגם דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם".  ונקרא "עדינו העצני" - מעדן עצמו כתולעת כשיוצא למלחמה, וקשה כעץ כשנלחם. וב"ה, יש לנו גם חיילים כאלה.

אין כל קשר לכך שצריך גם תורה ותפילות. מי שָמֵך לומר לאנשים כאן, "מה נראה לכם, שהעולם יכול להתקיים בלי לימוד, בלי תפילות"... את למדת יותר מהם? מתפללת יותר מהם?.. 

מי אמר לך שאת "מבינה יותר טוב" מה הערך של תורה ותפילה....

והערך של תורה ותפילה - אינו בא במקום קיום מצוות. וכשהתורה - מלבד השכל האנושי הפשוט - מצַווה להילחם ולהגן על נפשותינו, אז זו מצוה. ולא רק "ככל מצוה", אלא יותר מ"כל מצוה". מצוה של הצלת כלל ישראל.

מספיק עם הסיסמאות של "מדינת ישראל הציונית"... מי לימד אותך את כל הזבל של השנאה והקטרוג הזה? "שונאת את התורה והקב"ה".... המדינה "שונאת"?.. מה זה המדינה? המדינה זה עם ישראל ששולט עם הארץ. "שונאת"?...  כך לדבר על המוני רבבות עם ישראל?..

כדאי לך קצת לדאוג בנושא: "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו - אפילו הקדושים" (גר"א אבן שלימה).

המדינה - שלטון עם ישראל על הארץ שהקב"ה נתן לנו אחרי 2000 שנה - ויש לך בעיה ש"מהללים" אותה"?... מהללים את ה' שנתן אותה.  

רחמנות על ה"תורה" שהגעת אליה. תורה של שנאה, מלאה בסיסמאות על ה"ציונים" וכו'... יש כאלה שחושבים שכך יזכו לגן עדן, אם יקללו הרבה.

הישמעאלים רוצחים בשם אלוקים כביכול. ועם ישראל נלחם בשם ה'. וגם אם לא כולם מכירים את זה, זה לא מעכב. איזו שטות היא זו, "אנו.. נצא למלחמות עם כחי ועוצם ידי"?...  מי שמגן על כל עם ישראל, וכוונתו להציל את עם ישראל, אז גם  אם הוא יחשוב שזה "כחו" בלבד - אז אמנם טועה, אבל את המצוה לא הפסיד. גם אם תקראי חלילה לאמבולנס לילד שלך, תבדקי קודם אם הנהג מכיר בכך שזה לא "כחו ועוצם ידו"?... ותגידי "לאן הגענו"?.....

אבל בכללי, עם ישראל בוודאי מכיר שהקב"ה איתו. ורוב הציבור לפחות "מסורתי". ומי שמקטרג על הציבור, מחפש מתחת לאדמה מה לא בסדר, אצל אלה שמגינים עליו - הוא זה שמוציא את עצמו מהכלל.

ואם כ"כ חשוב לזכור שלא "כחי ועוצם ידי", שילכו לצבא אלו שיודעים שזה כך. ולא ישבו בבית ויאמרו בהתרגשות, "לאן הגענו... כחוי ועוצם ידי".

איזו "תורה" היא זו...

אבל אתה מבקש רק לצעוק,

וצעקות אינני סובלת.

צעק, צווח, עד שתתעייף.

המובן שהיא נכתבה, היה כתגובה על כך שצריך "הפרדה מלאה"; 

על זה נאמר, שגם בעבודה אין כך לא פעם. ובכל זאת לא בקלות "עוזבים מרצונם". כי "הכרח הפרנסה".. הגנת עם ישראל אינה פחות הכרח, ועל כן, כשמדובר ביחידות שבהן המשרתים הם גברים, אז לא העובדה שמידי פעם תיראה בשטח פקידה, זה מה יעשה את הענין ל"בלתי נפרד".

הסיסמאות על החרדים, אינן רלוונטיות לענין. הנושא היה חשיבות צבא מחד, וחשיבות שמירת הצניעות מאידך (וחבל לחיות באשליות, לא כל ה"חרדים" זה כך.. מעדיף לא להיכנס לפרטים. עדיף לראות את הטוב).

"הצבא" מורכב מחיילים. אותם חיילים שאת קוראת להם קדושים. הם מוסרים את הנפש על הגנת עם ישראל, כולל על ה"חרדים". והצבא הוא זה שמארגן אותם. הוא זה שמגן על עם ישראל. החיילים כפרטים לא היו יכולים לעשות דבר.

זו "התלהבות פאטתית" בסגנון של פינות חרדיות ידועות, מלהיבים את עצמם, "הצבא.. לא נשלח את ילדינו"... אם את תופסת שהצבא זה דבר חשוב, שהחיילים קדושים - אז החרדים היו צריכים להתאמץ בכל תוקף כדי שיוכלו לשרת בו. לעשות מסגרות נקיות לגמרי. ככה "לא נוטשים זירה"?...

האם מתאמצים על זה? כמו שמתאמצים על שיוויון בקבלתם לעבודה במשרדי ממשלה למשל ("מעורבים"...)?  לא. למה?  כי אם "הם" רוצים שנתגייס, שידאגו לכך..

את כנראה לא בדיוק קוראת על מה את מדברת..

"לא נשלח את ילדינו"?.. ילדים של אחרים צריכים לסכן נפשם, אבל "ילדיכם" מחוץ לתחום?... 

בודאי שבתערובת חסרת צניעות יש טומאה. אבל זה לא "הצבא", שגם אינך כ"כ מכירה כנראה. יש מספיק מסגרות שאפשר לשרת בהן באופן סביר, ואפשר גם להתאמץ בכך יותר.

אז מי שאומרת על הצבא שמגן עליה, שבלעדיו היא כבר לא היתה בין החיים מן הסתם - ולא כמתנצלת, "מה אוכל לעשות, אינני יכולה לשלוח את ילדי מחשש שיתקלקלו", אלא בהתלהמות "מחוז הטומאה" - אז חוץ מהכפיות הטובה הנוראית שיש בכך, אני חושב שהפה שלה הוא "מחוז הטומאה"..

לא יאומן שכך יהודיה תדבר.

ולא יורד לפסים אישיים.

מי שאומרת על הצבא "מחוז טומאה" - הפה שלה הוא כזה. זו טומאה גדולה מאד.

וכשאת כותבת "לא נשלח את ילדינו", לא בסגנון מתנצל של "אין ברירה", אלא בסנון מתלהם ומקלל כלפי הצבא, אז אכן זו בדיוק התשובה: "ילדיכם" לא? וילדינו כן?..

את חושבת שזו כתיבה תיאורטית? זו בדיוק הכוונה.

מי שמזלזל מקבל אותו דבר

הערתי על ה"חוכמה" שבצורה..

ומי שכותבת על הצבא  "מחוז הטומאה", אינה יכולה לדבר על "זלזול"..

ענו בדיוק על מה שכתבת, למרות שלא כתבת הכי "עניינית", חוץ מלגדף את הצבא.

ואכן, חוזר, זו טומאת הדיבור. לא הצבא מחוז הטומאה, אלא הפה שאומר עליו כך, לפחות כשאומר את זה.. 

"עזרת ישראל מיד צר".

כתוב בשו"ע: נכרים שצרו על ערי ישראל יוצאים עליהם בכלי-זין אפילו בשבת (או"ח סי שכ"ט).

המסילת ישרים כותב, שאם אדם לא משתדל לשמירתו באמצעים טבעיים שהקב"ה טָבע בעולם, אז הוא נענש כפול: אחד באופן הטבעי, והשני על כך שלא עשה מה שהיה צריך עפ"י דין, וזה מופיע דרך מה שקורה באופן טבעי כשלא נשמרים.

והר"ן בדרשותיו אומר ש"ואמרת כחי ועוצם ידי" אינו דבר רע. אלא התורה מציינת שזה מה שיהיה כשתשתדל, ואז תזכור "כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל". תזכור מי נותן לך כח. אבל לא שלא עשה כלום, תעבור על עבירה חמורה של "לא תעמוד על דם רעך", שמחללים בשבילה שבת אם צריך, ו"תסמוך" שיקרה לבד.... 

ובשואה הנוראה, שאיננו יכולים להבין למה היא קרתה, לא כל דבר צריך "לתרץ" את הקב"ה... ברור שהיינו במצב של "אנוסים" מצד יכולת ההתגוננות.  בתוך גטו ורשה, אמר הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד, שחובה להתמרד אם יכולים.

היום, ב"ה, יש לנו את היכולת להגן על עצמנו, בפשטות. וגם לקיים את המצוה העצומה הזו להגם על עצמנו, על עם ישראל.

מה שקורה זה שבעולם החרדי לוקחים את המושג צבא והופכים אותו לדבר מאוס, משוקץ.

ולמה? בגלל התערובת והמציאות שהאחראים בצבא לא בהכרח הולכים על פי חוקי ישראל.

אותו דבר קורה לגבי המדינה. 

צבא, מדינה. שני מושגים שבגלל שהבכירים מקבלי ההחלטות לא פועלים על פי חוקי התורה, המושג עצמו בציבור החרדי הופך להיות מאוס, והס מלדבר.

ואני לא רוצה להכליל, כי צדיקי האמת לא נכללים במושגים תרבותיים פוליטיים והיכן שיש את האמת, יש ידיעה שמי שהולך לצבא מקיים מצווה. ויש דעות שמי שלא הולך לא ביטל מצווה. וזה חשוב ההבחנה הזאת.

הבעיה היא שהיום להיות חרדי נהיה תרבות של פוליטיקות ועסקנים.

כמובן שגם שם יש אמת של מסירות נפש לתורה ולצניעות בנות ישראל.

כמו שלדעתי גם בציבור הדתי לאומי יש אמת לגבי השיבה לא"י וההתעסקות בענייני מדינה.

מה שכואב לי הוא על חרדים שלא נכנסים להגדרה לעומק, לחשיבות של השיבה של יהודים לארצם. אין מספיק דגש על זה! 

ומנגד כואב לי שבדתי לאומי לא מספיק זועקים על החוסר צניעות בצבא.

הרי ידוע שהרבה מתגייסים לצבא על אף הבעיות. אז למה כל הציבור הדתי לאומי על כל גווניו לא קם ואומר "אנחנו לא מתגייסים עד ש.." ואני בטוחה שזה אפשרי.

במקום זה, נותנים תשובה פה, תשובה שם "תזהר מצניעות, תנסה לשמור על עצמך"

צריך פעולה נרחבת יותר ולעמוד על העקרונות שלנו בתור עם יהודי! 

ולדעתי את זה צריך ללמוד מהחרדים, שלא יימכרו שום מושג מרומם כמה שיהיה כל עוד זה נוגע בשני עקרונות הבסיס : תורה וצניעות. "והיה מחניך קדוש"

ואני בטוחה שביחד דתיים לאומיים וחרדים (כמה עצוב שזה שתי קבוצות נפרדות. צריכה להיות מטרה אחת עם סנהדרין אחת. בעז"ה בקרוב...)אם יתאגדו שלא מתגייסים עד שלא מתקנים את כל ענייני הצניעות וההלכה לחומרה, מאמינה שהיה קורה שינוי.

וכן צריך שגדולי הרבנים הדתי לאומי וגדולי הרבנים מהציבור החרדי ייפגשו וייקבעו ביחד מה נדרש מבחור יהודי בדור הזה, תיאום ציפיות, מי הולך ללמוד, מי מתגייס, ביחד להגדיר מחדש את החשיבות של הצבא , ואת המטרה הלאומית.. 

צריך הרבה תקנות. אבל רק הלוואי והיו עובדים ביחד. 

ברור שהצבא זה דבר חשוב ואף מצווה, עם זה הבסיס להכל זה התורה בלבד!!

גם הוא יודע את ערך לימוד התורה.

הוא פשוט מסביר, שכאשר היה עיכוב מלקיים את מצות התורה על מלחמה באויב, בגלל תנאי הגלות, אז היו לכך תוצאות איומות.

לא פחות מאשר אם יהודי היה 20 שנה בסיביר ולא היו לו ארבעת המינים..

אז ברור שהתורה הצילה אותו, אבל ארבעת המינים לא קיים. אנוס.

אבל ל"אנוס" של המצב הנוראי בגלות, היו תוצאות חמורות בהרבה.

התורה מלאה באמירות חמורות ביותר על משמעות הגלות. וזו אחת מהן.

הדרך בה הוא אמר את זה היה לחלוטין בטון של כפירה.

ולא הייתי רוצה לשמוע טון של כפירה אפילו אם הדובר רק נותן המחשה לדבריו על דרך "אם לא",

ורק רוצה לשכנע בצדקת דבריו. יש דרכים לשכנע!

כאילו התורה מגנה במקום לעשות מה שה' ציוה בתורה ולהילחם על נפשנו - אינו נכון.

אכן, הכותרת בפני עצמה יכולה להיראות מקוממת, אבל כשקוראים את ההקשר, אפשר להבין את הכוונה..

עם זה, צריך להדגיש שהתורה אכן מגנה והגנה גם כשלא היתה לנו אפשרות להתגונן בפועל. ואיפה היינו אם לא זה. אבל כשאפשר לקיים מה שציוותה התורה, חלילה לומר שהתורה תגן במקום להזמין אמבולנס, התורה תגן במקום לטפל בפצוע, התורה תגן במקום להילחם באוייב.

לא שלא היה יכול להיות כך. אם הקב"ה היה רוצה שכך יהיה - אז כך היה. יד ה' לא תקצר. אבל הקב"ה ציוונו בתורתו על מלחמת מצוה. וגם הישועה שבמלחמה הממשית היא יד ה' שמופיעה דרך מעשינו, כל מעשינו פעלת לנו.

בלי נשק אי אפשר להילחם.

לא נלחמים עם גמרא בלבד. אין דבר כזה. כמו שלא תוקעים בשופר עם גמרא.

זו "תורה" חדשה שאין לה שמץ מקור.

וגם יהושוע בן נון, כשעסק בכיבוש הארץ, נתבע ע"י המלאך על כך שבלילה לא עסקו בתורה. אבל לא שלא "למדו" במקום להילחם...

אלא שיש שיתוף פעולה בין השמירה על עם ישראל ע"י לימוד תורה, "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים", בזכות מי היו רגלינו עומדות במלחמה, בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.

כמובן, הלוחמים גם דאגו לדקדק כהוגן באופן קיום מצוות מלחמה..

מי וכמה, ביחס בין לומדי תורה לבין לוחמים - זו, כנ"ל, שאלה הלכתית. לא על כך היה הדיון.

היו כאן כמה שניכר היה מדבריהן, שלא הענין של לומדי תורה בשקידה עצומה מטריד אותן.. אלא חושבות ש"דיבורים תיאורטיים" יבואו במקום הצבא.

ברור שאם זה היה ליד הבית שלהם, היו אומרות לבעל ש"יעשה משהו".. אבל כשהבית מוגן היטב ע"י חיילים שיומם ולילה עושים תורנויות שמירה, מתאמנים, פושטים בלילות על כפרי אוייב - אז קל מאד לדבר תיאורטית על כך שאפשר בלי זה, ובכלל, "טומאה"... רח"ל. "פותרים" בקלות בעיות קריטיות.

קודם - להכיר את המשמעות הקריטית, את המחוייבות; להרגיש אי נוחות נוראה מזה ש"אחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" - אח"כ לדון עניינית: האם מדובר בלומדי תורה אמיתים שמסתמכים על הדעה שפטורים; האם מדובר על מקומות ששם בלתי אפשרי מבחינה צניעותית.

לא על סמך הכללות וסברות של "בערך", לזלזל בענין העצום והקריטי הזה.

ואז נראה מה יהיה... הסגנון שאתה כותב זה שנאה עצומה לחרדים... אז אתה זה שמפורר את עם ישראל.. לא הם

קודם כל, אל "תצטטי" מה שלא נאמר - ובוודאי לא ההיפך ממה שנאמר.

דבר שני, דיון מנהלים עניינית:

התגובה עליה הגבת הרגע, נכתבה על דברייך בהם אמרת "תלוי איפה" שומרים על עם ישראל.

הבנתי שאת מתכוונת שאפשר לשמור על עם ישראל גם בלימוד תורה וגם בצבא - על זה נכתבה התגובה הנ"ל, שנלחמים עם נשק ולא עם גמרא, כמו שתוקעים עם שופר ולא עם גמרא (כלומר, ההשוואה היא בין מצות מלחמה למצות שופר. מאיפה לקחת את הלכלוך הזה על "השוואה" אחרת?.. כדאי להתמקד במה שעליו דובר).

וכתבתי, שאחרי שמבינים היטב את הערך הזה - אז יש מקום לדיון על שני עניינים:

האחד, האם מי שבאמת לומד תורה פטור ממצוות צבא - שזו מחלוקת בין האחרונים.

הדבר השני - בדיקה ספציפית של מקום השירות והאדם המדובר, לראות האם ניתן לקיים שם את המצוה הזו כראוי ובנקיות סבירה.

והסגנון "לחלוק על גדולי ישראל שנגד הצבא".. הוא באמת רדוד. זה מתאים לעלונים מסוימים אולי.

"גדולי ישראל" אינם אדם אחד. ורובם כמובן לא "נגד הצבא" ח"ו. אלא שיש מהם שסבורים שתלמידי חכמים פטורים אף ממלחמת מצוה, ויש מהם שחוששים מקלקולים שם.

זה שיש חוגים מסויימים שמחליטים מי הם "גדולי ישראל", לפי מי שאומר מה שטוב להם, עדיין לא מנכס להם בלבד את  גדולי ישראל...   הרי גם מה שאני אומר אינו המצאה שלי...

ומה השטויות הללו "מי שמרגיש שזו מצוה שילך".. "מי שמרגיש פראייר שישאר בבית".. "כאילו למה שאני אקיים מצוה והשני לא"...  את מדברת כאילו זו מצוה פרטית שמישהו לוקח עליו..

ילך "מי שמרגיש"?.. גם להציל את הבן שלך כשאת פונה למד"א ח"ו, ילך "מי שמרגיש"?..  זה ענין של "הרגשה"?... אם לא יהיה מי שילך - ישחטו ח"ו את כולם. זו פשוט הסתמכות על אחרים שישעו את העבודה בשבילך..

וזה לא "למה שאני אקיים מצוה".. אנשים עושים את המצוה הזו - חלקם מרצון ושמחה - וחלקם כי זו חובה. כמו עוד מצוות. מה זה "למה שאני אקיים"? - למה שהוא יסכן את הנפש בשבילך? 

אם "מי שמרגיש פראייר יישאר בבית" - אז חלילה היו מחסלים גם אותו וגם אותך.

אז הוא הולך לצבא, מגן על כולם - שלא יתפלאו אח"כ אנשים מסויימים שמכנים אותם פרזיטים..

אבל כשמדובר על כך שחלק מסכן עצמו בשביל הכלל - 

אז לא צריך להרגיש "פראייר", כדי להתרעם שאחרים לא (ורוב המתגייסים לא מרגישים "פראיירים". זה לא קשור). ואף אחד לא אמר, אם הם לא אז גם אני לא... הרי רואים בפעל שמתגייסים למרות זה.

ולגבי "לשם שמיים"... נו, עד שמדקדקים אם זה "לשם שמיים" או לא - קודם נראה שבכלל עושים את זה. 

מי שמוכן למסור את נפשו בעבור עם ישראל, הקב"ה מן הסתם יסלח לו גם אם זה לא היהי לגמרי עם חשבונות של "לשם יחוד"....

וכבר אמרתי, שגם אני חושב שצריך לשים לב להיכן הולכים בצבא, ומי האדם.

בוודאי שצריך לעשות כל השתדלות כדי שהשירות יהיה בקדושה ובטהרה.

חלק חשוב מזה, תלוי גם כמה מחנכים לערך של זה. לענין המצוותי שיש בכך.

זה עוזר לאנשים לא ללכת שולל אחרי הבלים.

זה שיש צבא שמצליח זה בגלל זכותו של עם ישראל, ועצם התורה שבו! למה אתה מפריד בין שניהם?!

התורה זה הבסיס לעם ישראל.. תלמד מהר"ל לגבי כפה עליהם הר כגיגית.. 'אם מקבלים אתם את התורה מוטב אם לאו מחזירו לתוהו ובבהו'!

דבריך דברי כפירה גמורה!

האטום קשור הרבה פחות לכוח צבאי והרבה יותר לתחום שמוכר, במפתיע, בשם 'תורת המשחקים'.

תהיי בטוחה שיש הרבה שמפחדים שהנשמה שלהם תתקלקל בצבא, אבל הם לוקחים את הסיכון והולכים בכל זאת - או מוצאים פתרונות שלא יקלקלו להם את הנשמה - כי אחרת לא יהיה מי שיגן.

כן, תורה מגנא ומצלא, אבל להסכם יששכר וזבולון שכפוי על היששכר אין הרבה ערך.

(אם כי להאשים זה קל, להבין את המורכבות זה קצת יותר קשה).

דיברתי על מי שכן מפחד.

הצבא לא קל לאף אחד.

הגישה הזאת, של 'המקולקלים שילכו לשם' מציקה לי מאוד.

הבה נשלח את המקולקלים למות בשבילנו ואנחנו נוכל לעשות מה שחשוב באמת.

ואני יכול להבין את הראש שלה

אבל דבר אחד ברור, שלומדי התורה תורמים לעם ישראל לא פחות מאשר מי שמתגייס לצבא...

וכמובן אני מדבר באמת על מי שלומד תורה בהתמדה ולא על מי שרק רשום כלומד

ואם כן - חצי מזה היה הולך למסים.

לא קל להתפרנס במדינה הזאת.

ואני לא אגיד משהו מאוד ציני שיש לי להגיד.

ממילא אף אחד כאן לא ישכנע את השני.

ויש מצווה גדולה להתגייס.. עם זה אסור לשכוח שזכות התורה עומדת בעדנו, בלי התורה עם ישראל לא יכול להתקיים... במיוחד היום חייבים את לומדי התורה בעקבות כל הנסיונות לפרק את עולם התורה... אז אתה התגיייסת וזה מצווה גדולה.. אבל גם ללמוד תורה למען עם ישראל היא מצווה גדולה.. אין להמעיט בה כלל וכלל..

[הוא בכלל באופוזיציה]

ולא "הרבנים" קוראים לזה "צבא שמד" ח"ו.

ההכללה הזו, היא הוצאת שם רע על הרבנים.

אתה שואל את השאלות האלה כי אתה מסתכל על הקב"ה כאילו הוא חבר שלך... למה את שואל איפה הייתה התורה בשואה- זה מפני שאתה חושב שכך וכך צריך להיות... מי אמר שמה שאתה\אנחנו חושבים שצריך להיות אז כך צריך להיות... אתה יודע חשבונות של הקב"ה?! איזה עזות מצח זו!! וכי אנחנו יודעים את כל סדר ההשגחה העליונה?!

שיטה קלאסית.. מי שלא מסכים עם דעתך, "פשוט בנאדם שלא יודע לקבל"... לא את לא יודעת לקבל מה שהשני אומר, אלא הוא את דברייך.... כאילו מובן ששם האמת - כל הבעיה ש"לא יודע לקבל" אותם...

קלאסי, גם מעבָר ל"אישי", "אתה בנאדם.."  וגם דרישה מהשני "לקבל"... אז לא. אני אמנם לא דורש ממך לקבל את דברי, אבל אני אומר את המציאות הפשוטה.

אף אחד לא טען שהרב אבינר הוא רבך.. גם אני לא הזכרתי אותו, אלא כתגובה למשהו שציטט בשמו כאילו ההיפך.

אני כמובן לא טענתי שהצבא "נקי" מבחינה זו. הרי הזכרנו כמה פעמים את הבעיות. כך שלא זה הדיון.

אבל לומר "לא חושבת שזו מצוה להתגייס" - זה בדיוק כמו לומר "לא חושבת שמצוה לשמור שבת"... הלכות לא פוסקים לפי "חושבת".. וגם לא לפי "הרגשה", אלא לפי ההלכה (אח"כ יש טענה על "יודע לקבל"?..).

אם מישהו דן על מצב שיש מקום שיש בו בעיות צניעות קשות, זה ענין אחד - אבל "להביע דעה" ש"זו לא מצוה להתגייס", כשהתורה אומרת "עשרת ישראל מיד צר"?..  זו רפורמיות לא פחות מאשר להביע דעה כזו על מצוות "יפות"....

לגבי לימוד תורה - זו מחלוקת בין האחרונים. מציע לך לא להכניס ראשך בין ההרים. 

"תורה מגינה ומצילה" זה בוודאי.. זו אמירה על ערך התורה, אבל לא כך פוסקים הלכה. זו לא "הלכה".

למשל, אם יהיה צורך לקרוא לאמבולנס, ומישהו יאמר, אני כעת לומד תורה - תורה מגינה ומצילה.. אז הוא יעבור על "לא תעמוד על דם רעך". יתכן שיתחייב בדיני נפשות בגרמא.

אשר על כן, השאלה היא אחרת: האם תלמידי חכמים פטורים ממלחמת מצוה, או לא (כנ"ל - לא מדבר כעת עלאם יש בעיית צניעות מוכחת במקום מסוים, שזה נושא אחר. אלא על הערך מול הערך). בשאלה הזו נחלקו גדולי האחרונים.

ואגב, יש כמובן לא פחות אמרות על מי שנלחם בכל כחו בשביל עם ישראל.

אין הפוטרופוס לעריות... ואני בטוח שאם מישהו ילך לרב אבינר או לרב טאו ויגיד לו שהוא נתקל יום יום בחוסר צניעות ובפריצות הוא יגיד לו לעזוב את הצבא או לבקש ללכת לבסיס אחר

באחת ההודעות כאן צוטט גם המשך.

מה שהרב אבינר שליט"א ענה, היה כנגד "אמירה כללית" שיש בצבא בעיות אז אולי יותר טוב שלא...  אז צריך לזכור שמדובר בדבר עם חשיבות ממעלה ראשונה, וצריך להתאמץ עבורו.

אבל אכן מסתבר שאם מישהו באופן פרטי היה ניגש ואומר שבמקום שהוא משרת נתקל במציאות כמו שאמרת, שמעמידה אותו בנסיון (זה תלוי גם באדם), היו אומרים לו שלא יהיה שם. ברור למדי.

שאני כתבתי, כולל מקורות, מה כן המצוות שבזה.

ואת "פסקת" שכעת זה כבר לא מצוה.. זה לא נכון.

ברור שצריך להתרחק ככל האפשר מכיעור.

הבחור שכתב, נתקל במציאות חמורה מאד. לדעתי הוא צריך לפנות לרבנות הצבאית, להרעיש על זה.

אבל מכאן ועד להסקה גורפת - הדרך רחוקה. 

יש אנשים שנתקלו בדברים כאלה המקומות עבודה - אז לא יעבדו יותר? 

וכמובן גם אני מסכים הצבא חייב לעשות עבודהושינוי בנושאים אלו. ברור. אבל לא זה היה הנושא.

ובוודאי מצוה ללכת לצבא - בלי להיכנס כרגע לשאלה לגבי לומדיתורה מובהקים.

האמירה "אדם לא צריך להביא עצמו לנסיון", היא כמובן נכונה. אבל כאשר הערך הוא כזה עצום והכרחי, כמו הצבא - צריך לבדוק היטב, ספציפית במקום המדובר, מה ה"נסיון" שם. כמו שכבר אמרתי, גם בעבודה יכולים להיות "נסיונות", ועדיין אנשים לא ממהרים להתפטר, אלא שוקלים גודל הנסיון מול הפרנסה. קל וחומר כאן. צבא זה לא משהו "תיאורטי". זו מצוה עצומה, ושבלעדיה אין כאן חיים.

לא כל דבר זה "שחור-לבן".

יכולים להיות מקומות, ששם המציאות היא בכללי מתוקנת. אז לומר תיאורטית ש"לא צרך להביא עצמו לנסיון" גם כשהמציאות היא בערך מה שנמצא בסביבה הטבעית האזרחית של האדם, זו התעלמות מהצד השניוהחשוב של המטבע.

בודקים לגופו של ענין, אחרי שיודעים את הערך העצום של הצבא - וגם את הערך העצום של קדושת המחנה.

"להגיע להסכמה".

אפשר לעצום עיניים כל היום - אבל אכן המציאות אינה רק "שחור לבן".

יש מקומות ששם תנאי הצניעות הם סבירים, מקומות שבתנאים כאלה אדם היה עובד באזרחי;

וגם יש קריטיות לכך שיהיה צבא - אי אפשר להתקיים בלי זה - וגם לכך שתהיה צניעות.

ולכן, הבעיות האלה, גם מציאותית וגם הלכתית, זה לא משהו שהוא "שחור לבן" מעצם טבעו. זה טוב בשביל הדמיונות. אלו בעיות שצריך קודם כל לדעת היטב את הערך של שני הצדדים - ואז להכיר את המציאות הספציפית שעליה מדברים לגבי אדם ספציפי.

כבר אמרתי: ללא ספק אם מישהי היתה מאויימת ישירות על הבית שלה, ובעלה היה אומר שיש גם נשים בחוץ, היתה צועקת עליו שיתעלם ויצא להציל אותם.. (זה מקביל מציאות שאינה חד פעמית, אבל אין בעיה רצינית, אלא צורך לא להיסחף דווקא אל "קצה" שאינו נוכח בד"כ).

אבל כשיש חיילים שמגינים כל הזמן - קל מאד לדבר תיאורטית...

חבל להוציא משהו אחד מתוך דבריו.

הרב אבינר שליט"א, כותב מאמרים על גבי מאמרים על ערכו העצום של הצבא - ועם זה הוא צריך להשתתף במלחמה על  צביון הצבא.

לפעמים מדגיש את הצד הזה, לפעמים את זה.

כך שלשלוף מאמר אחד שלו, זו טעות.

כך דרכו.

את זה?

אלו דמיונות.

מה זה "מעורב"? בנות רואים גם ברחוב.

רוב הצבא, בפרט השירות הקרבי, אינו מעורב. גם אם רואים פה ושם פקידה. אף אחד לא חיב להתעסק איתה.

"הפמיניסטיות דורשות".. בינתיים זה לא שם. גם לא יהיה כמו שהן רוצות.

בגולני, בגבעתי, בנח"ל, בכפיר וכו' - משרתים חיילים בנים בתפקידי הליחמה. והם בלבד.

[זה לא שאין בעיות. ויש מקומות שיש ניבולי פה מצד כאלו שזו תרבותם. מתמודדים... צבא זה לא איזו "פריווילגיה"..]

כך לא פוסקים הלכה.

התורה מגינה, וגם צוות לולב מגינה - והתורה עוד יותר - ואעפ"י כן לומד תורה לא פטור מארבעת המינים.

על כן, ה"ערך" אינו מספיק להכריע.

זו שאלה הלכתית. נחלקו בה האחרונים -  האם תלמידי חכמים פטורים ממצוות צבא, או לא.

כך שלא שייך "להכריע" בה כאן.

אבל לא זה היה הנושא המדובר. לא האם מי שבאמת לומד תורה ועמל בה בשקידה רבה, פטור ממצוות צבא.

הנושא היה הערך של מצוות הצבא מצד עצמו.

והערך של זה הוא עצום מאד.

ועל כן, לא בקלות פוטרים את זה ע"י סיסמאות מהעיתונות, גם החרדית.

אלא צריך לבדוק לגופו של ענין - על גבי הבסיס הזה, ועל גבי הידיעה שכולם כאן חיים בזכות זה שיש לנו צבא שמקיים את מצוות ה' להגן על עצמנו  -

על גבי זה צריך לבדוק ספציפית, לפי האדם המדובר ולפי המקום המסוים, את יכולתו לשרת שם.

ולא לפטור בקלילות ע"י "תיאוריות"..

אי אפשר בכל תגובה, לכתוב בלי להתייחס למה שעליו מגיבים..

הגב' כתבה, כמו שהצבא מגן התורה מגנה. מי שלא לומד שילך לצבא. כתבה כך מסברתה.

אמרתי שזו שאלה הלכתית, האם מי שלומד תורה פטור מצבא.

ואת צודקת, שאם מישהו נוהג לפי הפוסקים שת"ח פטורים מלשרת  בצבא, אז אכן יש לו על מי לסמוך. פוסקים חשובים.

אבל כשמדברים על הערך הכללי, חייבים קודם על לדעת אותו.

אם מישהו היה כותב כאן, אני הולך תמיד לפי הרב שלי שהוא ת"ח גדול - ואמר לי לא להתגייס, אז אף אחד לא היה דן "איתו". כי הוא לא הביא טיעונים, אלא נוהג כרבו.

אבל כאשר בדיון כאן, כתבו "נימוקים" - וחלקם ממש התעלמות מהמציאות והתעלמות מדבריפ פשוטים באופן הכרעת הלכה, יש מקום לענות עליהם.

אין כל טענה למי ש"נוהג כרבותיו" ולא מנסה להראות שמבין בעצמו.  לכל היותר, הדיון יהיה מול רבותיו..

[והם הכי "דוסים" שם.. כידוע]

וזה באמת מאד מאד כואב.

אבל זו בדיוק הבעיה - כשבגלל מקרה פרטי, כבר מסיקים על כל הכלל, מתעלמים מאופיים שונים, ממקומות שונים, מהשאלה הגדולה ומה אם לא היה צבא ח"ו....

[לפעמים, "ירדו מהדרך" זה בגלל צבא, לפעמים השרש לא שם]

בוודאי שיש בעיה. גם בגלל שהחברה שם אינה אחידה, גם בגלל בעיות נוספות.

אני מכיר כאלה שהתחזקו בגלל שהיו בצבא, ודווקא בחברה עם אוירה לא כ"כ טובה... תפסו מה הרמה של ההווי הזה...

גם מכיר כאלה ממשפחות "חרדיות", שמי שייצב אותם על אוירה דתית, אחרי שכמעט ירדו ממנה, היה הצבא, הנח"ל החרדי.

על כן, צריך להכיר את הערך הגדול, צריך להכיר את הבעיות, צריך להכיר במי מדובר ובאיזה מקומות - ולפי זה לנסות להשפיע.

אבל לדבר כללית, "נגד הצבא", לא זו הדרך.

ולטענות:

לומדים תורה כי זה הבסיס לעם ישראל ובמיוחד אם הוא בארצו.. לימוד תורה נותן כוח לצבא לעשות את מה שהוא צריך לעשות.

החרדים האלה לומדים בישיבה כאילו זה עוזר לעם ישראל.. הם אוכלי חינם הם סתם לומדים... ועוד ועוד דברי בלע על החרדים, אז בה אביא לך דברים שאולי לא ידעת על החרדים מהכרות אישית שלי עם הרבה חרדים:

א רוב האברכים חיים חיים שאין בהם כלל מותרות... מקבלים ברוב המקומות מילגה מגוחכת שלא מספיקה לכלום וגם בזה לפעמיים מורידים (אלא אם כן אתה חושב ש950 ש"ח זה מספיק לחיות במשפחה עם כמה ילדים ועם שכירות גבוהה וכו')

ב. החרדים לומדים תורה כי הם חושבים שזה מה שמגן על עם ישראל (גם אתה אמור לחשוב כך), ולא כי משעמם להם.

ג. רוב הנשים של החרדים עובדים וגם הם עובדים במה שהם יכולים לא בשעות הלימוד תורה שלהם (שזה אומר הכנסה צדדית ממש מגוחכת מהצד.

ד. החרדים מקבלים התקפות בלי סוף וסוגפים הכל כי האמונה חזקה מעל הכל.

ה. יש לי המון חברים אברכים שלא מצליחים לסגור את החודש אע"פ שהאישה עובדת, וזה מפני שהם החליטו לחיות חיי קדושה וטהרה וחיי תורה למען עם ישראל והצלחת עם ישראל והצבא בפרט..

ויש עוד המון דוגמאות...

אז תפסיק עם הדברי בלע שלך!

מנסים לכפות על החרדים דרך שהיא שונה מהחיים שלהם ואז הם מפגינים ומגיבים ואז מתעצבנים עליהם.. מה אתה היית מצפה שהם יעשו שמנסים לכפות עליהם דרך חיים שנוגדת להשקפתם? בבקשה תענה על זה

ברוב הצבא יש חֶברה שכוללת חלקים שונים מעם ישראל, וממילא האוירה אינה סטרילית.

זה דבר שנכון גם למקומות שונים באזרחות, שאנשים נמצאים בהם בין כמקום מגורים בין כמקום עבודה, וכשצריך מתעלמים מכך ככל האפשר.

בהיות שלשרת בצבא זה דבר הכרחי ליקום המדינה ומצוה גדולה - צריך האדם לשקול עד כמה זה משפיע עליו לרעה באופן שבלתי אפשרי להיות שם.

לגבי ה"תערובת", הרי שברוב היחידות הקרביות זה לא כך. 

זה לא סותר שבוודאי צריך לעשות עבודה גדולה לשיפור גמור של המצב מבחינת הצניעות. אבל לזכור שמה שעומד מהצד השני בינתיים, אינו משהו "צדדי" אלא דבר בסיסי ביותר.

השורש הוא שזה בגלל לימוד התורה והמצוות, ולכן חשוב שילמדו תורה ויהיו עמלים בה.. אבל גם חשוב שיתגייסו לצבא.. ויש מספיק כוח אדם ולא צריך את החרדים

יותר נחשבת מהדעה של האחר שגם תכפה עליו את הדעה שלך??

אם הכוונה שהשורש שאין פיגועים זה בגלל אלו שלומדים.

אין לך "פנקס החשבונות" של הקב"ה. בהחלט יתכן וסביר שהשורש שאין פיגועים הוא פשוט כי יש חיילים שיומם ולילה עובדים על זה.

ובאמת, זה נכון ש"בגלל התורה והמצוות". אבל צריך לזכור, שהמצוה הזו, של עזרת  ישראל מיד צר ושל עמל תמידי על הצלת נפשות ישראל הוחזקה בארצנו, היא מצוה עצומה מאד. אין סיבה לחשוב שלא היה, כפשוטה, הגורמת.

משל למה הדבר דומה? למישהו שיאמר שבזכות הדקדוק בלימוד זהירות בנהיגה, והאכיפה של חוקי התנועה, וזהירות מופלגת של נהגים בנהיגה זהירה - כמעט אין תאונות. יבוא מישהו אחר ויאמר, לא, זה בזכות התורה והמצוות..

על זה כבר אמר המסילת ישרים, שדברים שהקב"ה טבע בעולמו, וציוה להיזהר בהם - מי שלא נזהר, נענש גם באופן ה"טבעי" וגם בכך שלא קיים מצות ה' להיזהר בהם (גם אם יאמר שהוא "סמך כל לומדי התורה" ולכן לא נזהר).

הקיצור - בוודאי שלימוד התורה נותן כח עצום לעם ישראל, וגם מחזק את ידי העומדים במערכה.

בוודאי שמצוות המלחמה והגנת ישראל, היא מצוה עצומה וכדאי זכותה וזכות מוסרי נפשם, ומאמציהם הממשיים, לגרום להצלחתה.

השאלה אם "יש מספיק כח אדם", זו לא שאלה שמישהו כאן יכול לפתור פשוט כדי לסדר את הדיון למקום שנוח..

זו שיטה שכמה פעמים גורמים מסויימים נוקטים בה, שמתעלמים באיזה נושא קריטי מדובר, וחושבים שאפשר לפתור ע"י נוסחאות תיאורטיות.  זו שאלה למומחים. ממה שאני הבנתי, אכן חסר כח אדם, בענפים שונים.

זה שמגייסים כיום בנות לגבולות שבהם שקט יחסית (ירדן וכד'), אמנם גם בא בגלל אג'נדה פסולה - אבל אי אפשר להכחיש שבלי זה, היה כנראה חסר פשוט כח אדם כפשוטו..

ומכל מקום, למה לומר ש"יש מספיק כח אדם ולא צריך את החרדים"?... למה דווקא "חרדים"?  אם היית אומר שלא צריך את לומדי התורה המובהקים - ענין אחד. אבל "חרדים" בהכללה? מדוע אחרים צריכים למסור נפשם עבורם? זו לא בושה?

אלא מה, שחרדים, שאינם דווקא לומדי תורה ממש, היו צריכים - וגם סתם דתיים.. - להיאבק בכל תוקף על כך שרוצים לשרת, ורוצים מסגרות שיכולים לשמור שם לגמרי על האופי הדתי. הן מבחינת ההווי, וקל וחומר מבחינת הצניעות, כפי שחונכו בצדק.

"הצבא", "המדינה הזאת"...

הצבא מורכב מחיילים, הרבה חיילים, וקצינים - שמוסרים נפשם על עם ישראל.

ו"הצבא" לא נלחם בחיילים, גם אם יש שני מקרים, או יותר, שהיה עליו לנהוג אחרת.

ועוד יותר "כל המדינה הזאת"... מה שכתבת זה "כל המדינה"? מאיפה העין רעה הזאת, כפיות הטובה הזאת, גם לאנשים וגם כלפי שמיא.

 העולם אינו שחור-לבן. מניח שגם לך יש, ככל אדם, דברים יותר טובים ופחות טובים.

"המדינה" לא רק פינתה יהודים מעמונה ונתיב האבות (אי אפשר להכחיש שנגד רצון הממשלה. החלטה של בג"ץ, מעוקמת, שמצב החוקתי הנוכחי קשה היה לצאת ננדה בפעל). ולא רק עשתה את העוולות החמורות כלפי הנאשמים בדומא.

"המדינה" בונה את הארץ, נותנת לך מערכת של אספקת מים, חשמל, מגינה עלייך, מחזיקה המוני לומדי תורה, בונה חקלאות שלא הייתה כאן אלפי שנים ועוד ועוד.

"לא עושים כלום עם הטרור". גם שקר, גם כפיות טובה - הלימוד זכות שאני מניח שזה נכתב ממבט של גיל צעיר ממש.

יומם ולילה נלחמים כאן בטרור, לוחמים פורטים על כפרים ערביים במקום לישון, המדינה מתקיפה בסיסי טרור איראניים בסוריה, אנשי המוסד פושטים על בסיס מידע גרעיני באיראן... ונערות כאן  מתלוננות ש"לא עושים כלום".... להתעורר- ולהגיד תודה.

[אגב, ממי שמעת שלא נותנים לחיילים לירות במחבלים עד כדי סכנת חיים. רק לפני זמן קצר שמעתי ממישהו ששירת כאן, שההוראות הן לירות על כל מי שמזהים בידו בקבוק תבערה. כך גם על זורקי אבנים על מכוניות אזרחים]

אני לא "כועס"...

בוודאי לא עלייך אישית.

הסברתי שלומר על המדינה רק את הרע שיש בה, ו"שלא עושים כלום להילחם בטרור", זו כפיות טובה, גם כלפי האנשים בהנהגת המדינה ובצבא שעושים - וגם כלפי הקב"ה שנתן לנו את כל הטוב הזה (לא שאת "כפוית טובה" באופ ןכללי, כמובן.. דיברתי על האמירה הזאת).

זה לא סותר שאפשר שתהיה ביקורת על מה שעוד לא טוב.

ומכל מקום, אם נפגעת אישית ח"ו, בוודאי שאני מתנצל..

את בסדר גמור.

ותמיד עדיף להשתדל להתמקד יותר בטוב, כשלא חייבים לבקר לצורך תועלת. זה פועל טוב על המציאות, וגם על האדם עצמו..

רק עכשיו קראנו בפרשת השבוע את תשובת משה רבינו ע"ה לבני ראובן וגד.

כמה האריכה בזה התורה וסיפרה שוב ושוב

האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?

כל מילה בסלע - על האבחנה בין החובה הקדושה לשרת

ובין הצורך להתנגד לשילוב נשים בתפקידים שאינם מתאימים

אלא אם יש בכך צורך מנהלי/ממשי

במסגרת כמו הצבא זה יותר קשה

אבל מן הסתם אתה מכיר את ההלכה הזאת

ובוודאי יש מה להפיק לקחים כשרואים עם מי יכול להיות עסק בשיחה תמימה כזו.

אבל לא לבלבל - הבעיה העיקרית אינה שלו.. הבחור צדיק, בכלל לא בראש שלו כל ההבלים האלו. הבעיה של הבחורה.

כשחז"ל אמרו אל תרבה שיחה עם האישה "באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.

מכאן אמרו חכמים, כל זמן^יב שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום."

ברור מה יחס חז"ל לדיבור עם האישה.

גם למעלה סייגתי שדיבור לצורך אמיתי מותר.דיבורי סרק אסור.

"שיחה", זו שיחה בטלה. כמו עלים של שיח, עושים רעש בעלמא..

דיבור, זה דיבור שיש בו צורך.

אז כשמצטטים, צריך לדייק. לפעמים כשאומרים "אסור" באופן חותך על מה שאינו - עלולים לגרום בסוף ההיפך.

יתכן באמת שהתכוונת לאותה כוונה.

מכל מקום, חז"ל אמרו "לא להרבות שיחה עם האשה" וקל חומר באשה אחרת "לא להרבות שיחה". אפילו על שיחה לא נקטו "אסור", אלא "לא להרבות". ובוודאי לא אמרו "אסור לדבר".

כמובן, מי שנזהר ביותר, קדוש ייאמר לו, בלבד שלא תהיה חומרתו קולתו.

"התרחק מנשים מאוד מאוד (ש"ע) "ואל תרבה שיחה עם האישה", ועוד ועוד!

תדבר עם אישה רק דברים טכני בלבד!! אין מה לעשות... מצב אחר הוא מצב לא תקין ונגד התורה

זאת אחת הבעיות בצבא.

כמו כן יש בעיה שהצבא הזה הוא צבא של מדינה שמתעללת ביהודים,

שבועטת במלכות ה' בעולם ע"י מימון מצעדי מרידה בה',

שממנת עבודה זרה שבפרהסיה מתנוססים בה שלטי תועבה,

שמסרסת בבנות ישראל כדי שאויביה לא יעשו "בלאגן" בכלא,

שכדי לעודד לכאן ביאה של גויים משתמשים בדוגמניות בסרטוני הסברה של משרד התיירות.

צבא שמוסר הלחימה שלו הוא כזה שמוכן לסכן את חייליו למען חיי האויב, צבא שחלק לא מבוטל מהפעילות ביו"ש זה נגד יהודים (כן כן, נצח יהודה שנמצאים בגזרת בנימין) וצבא שיותר מהכל נועד להיות "כור ההיתוך של החברה הישראלית" כהגדרת בן גוריון.

סלחו לנו, אנחנו לא רוצים להיות חלק מחברה שכוללת גויים, שמכריזה מרד על ה' ותורתו ויותר מכל שבועטת בקב"ה על החסד שעשה עמה כשנתן לה קיום ומכריזה "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" מבלי לזכור שה' הוא הנותן כוח לעשות חיל.

מלחמת מצווה זה עזרת ישראל מיד צר, לא עזרת הפוליטיקאי מיד הבוחרים. חייל לא צריך למות כדי שמפקדיו יגידו נכנסו לעזה כדי להשיג הפסקת אש שמושגת לאחר שלאויב נגמרה רוב התחמושת כדי שיוכל להתחמש שוב ולאחר כמה שנים שוב להתקיף. ללכת להלחם במלחמה כזאת זה לא עזרת ישראל מיד צר, זאת טיפשות אינפנטילית של ילדים שחונכו ש"צריך להתגייס כי ככה כולם עושים". סלחו לנו, אבל כשכולם קופצים מהגג כמאמר הנביא "מה לך איפה כי עלית כולך לגגות" (ישעיהו כ"ב) אנחנו מעדיפים לא "לשאת בנטל" ההתרסקות יחד עם כולם.

אם שודד השתלט לך על הבית  אבל נותן לך לגור בו, תברח מהבית ותגור ברחוב?

ואם לא, זה הופך אותו לצדיק וישר?

לעומת זאת שתי גלויות חטפנו בגלל אנשים שאמרו "היכל ה', היכל ה' היכל ה'" ואמרו "ניצלנו למען עשות את כל התועבות האלה" ואתם עוד אומרים את זה אפילו שכשאין היכל אלא סך הכל מדינה וצבא שהחלטתם שהם קדושים בגלל שיותר רווח לכם חומרית כשהיא נמצאת.

והמאמץ לא נועד כי מישהו שם ירא מהקב"ה אלא נטו כי הם רוצים שתמשיכו להיות ב"כור ההיתוך של החברה הישראלית", בצה"ל הקדוש. 

הטיעון "במקום אחר יותר גרוע", הוא מביך. גם הבריטים היו הרבה פחות גרועים מהתורכים, זה לא מצדיק את שליטתם פה בארץ.

גם אם היא נורית - כל עוד אתם נהנים מהזכויות שלה מן הראוי שתשאו גם בחובות.

א. כי ע"פ חוק מי שתורתו אומנותו לא חייב לעשות צבא וכן מי שקיבל פטור.

ב. המדינה לוקחת ממני מיסים בכוח, מממנת איתם ע"ז, משחקי כדורגל, מופעי תרבות וזימה בשם האומנות, מצעדי מרד בקב"ה דוגמת מצעד הגאווה וחבורה של אוכלי חינם שנקראים שוטרים. למה שאת מה שאני יכולה להציל מהגזל הזה דוגמת שימוש בכבישים (שגם בנייתם נלקחה בעצם מהכסף שלנו) אני לא אשתמש בו? למה שבגלל שהצלחתי להציל קצת מהגזל אני אצטרך לעשות צבא?

תגיד לו שכשיורד לו דם שידע שהצבע שלו אדום גם אם חינכו אותו אחרת.

[עם זה, אפשר גם לראות מכך, כמה ראוי לשים לב לאזהרת חז"ל, אל תרבה שיחה עם האשה, בפרט במצב כזה - אע"פ שאתה בא לגמרי בתום לב, ודווקא בגלל זה מדבר חופשי - אבל כבר אמרו שבחברה פרוצה צריך להיזהר עוד יותר.. נימוס קורקטי - ולקצר...  יהיו מספיק חבר'ה להחליף איתם חוויות]

א. צריך צבא ומצווה להתגייס, ואפם החרדים היו מתגייסים זה לא היה עוזר.. הרי הם לא מתגייסים בגלל מה שקורה בצבא.

ב. גם שחרדי לומד זה הקרבה עצומה.. הוא לומד ובמיוחד אברך שאין לו איך לסגור את החודש אבל הוא בכל זאת לומד ולא עושה דבר אחר בשביל שהתורה תגן על עם ישראל

לא נכון

[וגם מי שלא לומד, צריך לבדוק - אם הוא בכלל שומע לנו.. - שאכן  הולך למקום נורמלי]

ומצד שני - אפילו אני מודעת לעניין.

גם שבעלי במילואים קצת יותר קשה לישון בלילה, וממש ממש לא בגללו!! אלא בגלל האווירה ומה שמסביבו.

זכור לי שרק התחתנו ונכנסתי לקבוצת המילואים שלהם, היו שם תחלופות תמונות שלא היו מביישות כל אתר....

מזעזע.

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.