איטליה מהממת. בעיקר הצפון.

וכמובן על הציור אין מילים

וכן איטליה נהדרת אבל מאוד שמחתי לחזור

עבודה טובה הציור, גרגרי המלח על השולחן הקטע הטוב בציור

לפגוש אותו פעם אחת הספיק לי כדי להתרחק...

 

למדתי אצל ג'ורג' רוט(9 שנים), ערן וובר(שנתיים), ובפלורנס אקדמי אוף ארט (שנה אחת)

כמה לימודים...

תמיד יש לאן להתקדם

אבל צייר אי אפשר להתווכח. רוט אני לא מכיר, וובר הוא לא פסל? קיצור זה לא הלימודים זה הזמן...

גם כצייר (הירשברג), פגשתי אנשים צעירים ממנו במחצית השנים שעושים דברים מרשימים יותר (בפלורנס אקדמי במיוחד)
אנשים כמו דניאלה אסטון, וג'ורדן סוקול לוקחים אותו בהליכה מבחינת תכנים ומבחינת ביצוע.
 

הוא היה הפיסגה פה בארץ, אבל מבחינתי ציירות כמו דנה זלצמן או נועה סימון עושות דברים מעניינים ומרשימים יותר (והן ילדות לידו).
גם ערן רשף ודוד ניפו, לא נופלים ממנו באיכות.

 

את רוט איש לא מכיר.

 

וערן וובר הוא אכן פסל מבריק, אבל כל פסל טוב חייב להיות רשם מצויין גם כן. והוא גם מורה בחסד עליון. 

שלך הזכיר לי משהו ממנו או מהתלמידים שלו... דוד ניפו מלמד בתחנה שזה ארם גרשוני ואותו אישיו אבל... אי אפשר להתווכח שהם אלופים
רשף- שערים גדול! הוא מזכיר לי את גרסיה לופז תמיד בציורים עם ה landscaps באופק של הציורים אבל מסתבר שהוא לא למד אצלו...
וובר פסל... צריך להיות רשם על על בטוח, לדעתי ג'אקומטי הוא הרשם הטוב ביותר שאי פעם היה והוא פסל...

הם אלופים בליגה המקומית,
אבל גם זה משתנה לאט לאט, באמת שכדאי להסתכל על דנה זלצמן מבחינת ציור למשל וערן וובר מבחינת רישום.

ויש גם את אמנון דוד ער שלוקח את ארם גרשוני בהליכה מבחינתי.

וכן רשף מזכיר את גרסיה לופז כי הוא מעתיק אותו כל הזמן... (כיור, עוף קפוא....) ויש שמועות שמסתובב שם מקרן איפשהו בסטודיו.

 

בכל מקרה, העולם מתעורר לציור ריאליסטי וגם בישראל לאט לאט זה קורה, עם פרס שיף שמקבל כותרות 
עם המון ערבי רישום מודל שצצים בכל עיר, ועוד ועוד קורסים בנושאי רישום פיגורטיבי בכל מקום.

גם כאן יהיה רנסאנס

לפחות הרשברג שעובד עם גלרית מרלבורו בני יורק ועוד אמנים אבל את ממש צודקת שלא חסר...אני לא חושב, די בטוח אפילו..., שפיגורטיבי וריאליסטי זה לא אותו דבר גם אם התוצאה יוצאת כמעט דומה. כי הדרך והכלים שונים לגמרי.
ריאליסטי מעתיק בדיוק מה שהוא רואה, כסא, עין, בקבוק... פיגורטיבי מצייר על ידי כתמים הוא מפשט את הציור. שמעתי שיחה, נראה לי של stuart shils או anderson לפני כמה שנים והוא אמר שפיגורטיבי מגיע לתוצאה הכי טובה אבל הוא בכלל מצייר ציור מופשט... כתמים של מה שיש מולו. אחרי ששמעתי את זה הבנתי טוב יותר את הציור. נגיד שzoei frank זה ממש בולט אצלה וזה מדהים.

וכבר מזמן איבדו מהמשמעות הראשונה שלהם.

 

כשאני אומרת פיגורטיבי, ריאליזם, ריאליזם פיגוראטיבי פיגורטיביות ריאליסטית.... הכוונה היא לאמנים ואמניות שמציירים את מה שלפניהם (לא מצילום אבל לפעמים גם) כשהמטרה היא לתת תחושה של מראה שנתפס בעין אנושית. וגם כדי לתפוס אותך כצופה ברגע של הווה מתמשך כדי שתחווה חוויה רגשית אמיתית.
באקדמיה קראו למה שאנחנו עושים: קלאסיקל ריאליזם. והדגישו שאנחנו מציירים ברוח האקדמיה הצרפתית מהמאה ה19. (וזה משהו מאוד ספיציפי)

 

ציירים שמעתיקים צילומים ולא עושים שום בחירה הררכית או מבחינת קומפוזיציה  הם לא מה שעליו אני מדברת.

אלה שואפים להיות כנראה היפריאליסטיים או פוטוריאליסטיים וגם מה ההבדל בין השנים לא מספיק ברור לי. וגם הטעם בעבודה שלהם חומק ממני כל פעם שאני רואה כזו עבודה שאין מה מעבר לעבודת נמלים שכנראה נעשתה בעזרת מקרן/טרייס וצוות פועלים שהניחו כתמי צבע לפי סימון מוקדם.
אבל גם שם יש יוצאי דופן - david john kassan למשל או tjalf sparnaany שמביאים את ההיפר ריאליזם לרמות מרתקות אבל גם טורחים לכדי לרגש בדרכם הייחודית.

 

ולגבי ההצלחה של הירשברג - סבבה. אבל מבחינת ביצועים כבר מזמן יש אמנים שלא רואים אותו ממטר.

roberto ferri
odd nerdrum
lopez
jacob colins
elizabeth zanzinger
ובאמת שהרשימה עוד ארוכה ארוכה.... כאן בארץ הוא שם דבר, אבל בחול הוא עוד צייר ריאילסטי.

 

ממש מסכים על מה שאמרת על ההיפר ריאליזם, גם אצלי הוא לא מעורר שום רגש. לא מבין בכלל מה הקטע בלהעתיק צילום ברישום או צבע, אלא אם כן זה אילוץ של אימון או תרגיל...
תודה על השמות, חלק לא הכרתי אני ישמח להכיר. את מכירה את jeremy mann?
מה את חושבת על העבודה שלו?

הכרתי את הציורים אבל לא את השם, הוא מגניב, אבל מרגיש שהוא חוזר על עצמו מאוד ושיש לו שטאנץ קבוע לסביבות אורבאניות בלילה,
ונכון שלהרבה אמנים יש "קטע" אבל זה קצת מצומצם מידי לטעמי.

 

לגבי היפריריאליזם - הטכניקה היא רק כלי.

כדי לרגש אתה צריך תוכן בציור שלך, מסר, עלילה, משהו שיתפוס אותנו מעבר ל- וואו אני לא מאמין שזה ציור.
אני חושבת שדייויד ג'ון קאסן עושה את זה יפה (עובד לאחרונה על פורטרטים גדולים מאוד של ניצולי שואה)
וזה מוכיח שמי שמחליט מראש מה הוא עומד לצלם מאוד בקפידה, ואז לצייר את זה - כן יכול לרגש וליצור יצירה חשובה שתשפיע על אנשים.

 

הבעיה היא שיותר מידי אנשים מעתיקים צילומים של אחרים, ואז יש לנו רק עוד שיכפול (ובעיית זכויות יוצרים)
ויש ציירים שיוצרים בעצמם את הצילומים, אבל הם נראים כמו תמונות מקטלוג אופנה
ואז מה הטעם בליצור ציור ענק של זה....? (יגאל עוזרי)

וזו לא באמת בעיה, שיעשו מה בא להם
אבל מבחינת הקהל הרחב, אותם ואותי שמים באותה הקטגוריה, וזה קצת מכעיס.

 

 

איזההורססס

וזהו אין מילים

אתה ברמה בינלאומית באמת שאני רואה ציורים שלך אני נפעמת וראיתי המון ציורים בחיי אבל אתה זה משהו נדיר ופסיכי
באמת המודל שלי!!
בהצלחה רבה בהמשך למרות שמבחינתי הגעת לפסגה

שמחה שאהבת. ואני מקווה להמשיך לעדכן באדיקות !

כישרון לא רגיל הכוס והמים

והשום והמלח 

לא עפתי עליו. אבל טוב שצצים עוד ועוד אנשים המתעניינים בציור ריאליסטי

 

והיא מגניבה, אבל אני מעדיפה את Zoei Frank  מבחינת הסגנון ה"קוביסטי-ריאליסטי"

אבל עומד בפני עצמו לגמרי, הסתובב בגרמניה הרבה. בקוביסטי ריאליסטי אני חושב שאין על ken kewley אבל עוד לא ראיתי עבודות של zoei frank.
תודה, סוף סוף מישהו לדבר איתו..
Small Still Life Paintings

שמתי קישור  אליה

 

וכדאי לחפש גם את  קארול מארין ויש עוד בחור קצת אחר בשם הארי שטוטינוף.. או משהו כזה, מייד אשים קישורים

 

Zoey Frank

 

The Carol Marine Gallery

 

https://www.harrystooshinoff.com/

כמה זמן השקעה?!

יש ציטוט של פיקאסו שאומר: לקח לי 10 דקות לצייר את הציור הזה, אבל כדי להגיע אליו לקח לי 15 שנים

 

ולא שבעים.

אין מילים לתאר.

אני לומדת ציור בצורה מקצועית מאז 2005, זה בטח גם עוזר

מקצועיות שלי 

 

 

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!