לפני הגיוס רק מחכים לרגע שמקבלים נשק, ואז יש שבוע קליעה, יורים פעם ראשונה, מתלהבים רצח, ויש את הפחד הזה כשלוחצים על ההדק פעם ראשונה...

ואז ממשיכים לירות כל השבוע, ואז יש עוד שבוע קליעה, ועוד אחד...
מתרגלים, זה כבר לא מלהיב.
ואז מבינים שזה סתם טרטור, כל פעם להקים את כל המטרות, וכל הזמן ללכת לבדוק את הפגיעות ולחזור לירות ושוב לבדוק...
ואז כבר נמאס להקים את המטרות כל בוקר ולפרק בערב.
ובסוף השבוע קליעה צריך לסחוב מלא ציוד לבסיס.

וכל פעם שאתה יושב בנחת ומתפנן פתאום מגיע המפקד וקורא לך לירות ואתה מקלל את האמא של צה''ל.
וכל הזמן אתה רק מתחמק מהמטווחים.

אבל רק הפעם זה היה כיף כי לא היינו צריכים להקים הרבה מטרות, רק באתי, יריתי והלכתי.

אבל בכללי, תשאלי כל לוחם, כולם שונאים לירות.
אולי ג'ובניקים מתלהבים מזה כי נדיר שהם יורים.

דווקא תראה איזה ילד יצא לה

כאילו ברור שאני שמח שאני בצה''ל ויש לי את הזכות להגן על מדינת ישראל, ועוד זכיתי להיות לוחם שזה דבר שהרבה רוצים ולא לכולם יש את האפשרות. וצה''ל זה דבר מדהים, ומגניב איך שהוא פירק אתמול את עזה...
אבל המערכת פשוט מטומטמת, בקטע דפוק כאילו, וכל הזמן ממציאים שטויות רק כדי לחפור לחיילים ולפעמים זה ממש סיוט. וברגעים כאלה מה שנשאר לעשות זה לקלל את כל המערכת הדפוקה הזאת ולזעוק מקרב לב ''עד מתי נוב 17!!!''...