רק?

מספיק עם הדברים הללו..

אף אחד לא מזלזל בגדולי תורה.

אבל ברור שהאמירה "תעשו את מה שאתם חושבים ומאמינים ותעזבו את מי שלא חושב כמותכם בשקט"... - כאשר מדובר על סיכון חיים להצלת עם ישראל, זה לא כמו עשיה פרטית של מישהו, "תעשה מה שאתה חושב".

מובן מאד, אם אנשים שהם ומשפחותיהם מתגייסים, טוענים כלפי מי שסומכים על אחרים שיסתכנו עבורם. והתשובה, "תעשו מה שאתם חושבים ותעזבו.." אינה קשורה. הרי אם הם לא יעשו, איש לא יעשה זאת, והסכנה תהיה לכולם. הטענה צודקת ואי אפשר להיפטר ממנה ע"י "תעשו..ותעזבו".

אפשר עניינית לומר שיש מול זה ערך של לימוד תורה. אפשר עניינית לומר שיש אוירה שלא מאפשרת, לפחות במקומות מסויימים.

אבל אי אפשר להתייחס כאילו זה ענין פרטי של כל אחד בפני עצמו.

אם הם לא היו חושבים שזה הדבר הנכון נקודה הם לא היו מתנהגים ככה (אידאלית לפחות)

יש מסירות נפש בפרסנה, בזוגיות, במאמצים נפשיים 

בהמון מישורים

דיון שפתחתי למטה, התמודדות כלכלית, בהחלט מתחיל מכך שבעלי ואני בחרנו בלימוד תורה (אנחנו לא חרדים, אבל תורה זו תורה), בשנים ללא פרנסה מסודרת ויציבה שהבעל מביא אלא צמצום במודע ובידיעה מראש שאנו הולכים על מהלך של מסירות נפש.

יש מקרים שזה הולך חלק ופשוט יותר, יש מצבים שזה מסתבך - כמו שקורה לנו כעת עם ההריון המורכב הזה - אבל בשורה תחתונה כל זה נעשה בשביל לימוד תורה של בעלי שנים ארוכות. שנים שבהם הוא לומד תורה, וזוכה ללמד הרבה תורה

הרבה אנשים למדו הרבה תורה ממנו בשנים האילו (ועוד ממשיכים וימשיכו ) 

הוא זכה ללמוד הרבה תורה בשנים אילו

וכל השנים הללו - זה מתוך צמצום ומסירות נפש, בלי שום גוזמה.

(רק כדי להוציא מספק, אחרי 10 או 11 שנים הוא גם התגייס ועד היום גם יוצא למילואים כל שנה.)

מלבד מה שאכן יש פוסקים חשובים שסבורים שמי שבאמת לומד, פטור ממצוות מלחמה.

וגם מי שלא חושבים כך - לא מסכימים עם זה שהצבא יתערב לישיבות בסדרי הלימוד ויחליט מתי תלמיד מתגייס (זה נכון לישיבות "ציוניות" גם כן), אלא בהתייעצות בין צרכי הצבא לבין ההתגדלות בתורה של כל אחד.

וגם מי שחושש מאוירה שאינה מתאימה, זה לא דבר ריק. צריך לברר מי האדם ובאיזה מקום.

אבל הדבר הבסיסי שנצרך, הוא ההכרה הגדולה, הן בערך של לימוד התורה, והן בערך של הצבא. והכרת הטובה העמוקה כלפי הצבא על חיייליו ומפקדיו.

וממילא, כשיש הכרה אמיתית כזו, ולא כדי "לצאת ידי חובה", אז יש גם השתדלות שיהיו תנאים מתאימים בצבא לאנשים יראי ה' שרוצים אוירה קדושה גם בהיותם שם, כדי שמי שאינו יושב ולומד, יוכל להיות שותף במצוה הגדולה הזו. לא פחות ממה שמשתדלים שתהיינה ישיבות מתאימות לכל מיני סוגי בחורים, מתוך הכרה בערך למוד התורה.

ולא שבמקום להשתדל על דברים כאלה, פוטרים את המצפון באמירות על "הצבא"...

ראי בתגובה עליה הגבת.

מי שלומד תורה באמת, כי כך הורוהו רבותיו, שתלמידי חכמים פטורים ממצוות מלחמה - בוודאי שאינו "מושחת" ח"ו. ההיפך - תורם לעם ישראל תרומה גדולה בלימודו, ומחלוקת האחרונים האם חייב למרות זה להשתתף במלחמה או לא (כשהמצב אינו ממש פיקוח נפש שאי אפשר בלי זה להילחם, שאז בפשטות יודו גם הסוברים שאינו חייב בזמן רגיל. לפחות חלק חשוב מהם).

לגבי "הם" מכירים תודה עמוקה - תלוי מי.

כיום כבר הגיעו סגנונות מטורפים (יתכן שאכן גם בגלל ה"מלחמה" שכפה בג"ץ עם נושא הגיוס, והאש שלפיד הבעיר אח"כ), שמדברים על הצבא בצורות מזעזעות. כבר נכתב גם כאן לחרפתנו.

אבל גם מי שמכירים תודה עמוקה - כבר אמרתי: אם אלו לומדי תורה מובהקים, ענין אחד. וגם להם צריך להכיר תודה.

אם אלו כאלו שאינם כך, אז לא מספיק ש"יכירו תודה", הם צריכים להשתתף במערכה על נפשנו וארצנו.

ואם חשים אישית שהמקום שאליו יגיעו עלול לקלקל אותם, אז צריכים לומר את זה בשברון לב, לא ב"גאוה של שנאה", כמו כל אדם שאנוס להפסיד מצוה עצומה, וגם שלא יכול להשתתף בהגנה על עצמו ומשפחתו.

וזה גם אמור לגרום, שתהיה השתדלות גדולה מצידם שתהיינה מסגרות מתאימות. מתוך רצון לקחת חלק בזכות והחובה הגדולה הזאת.  דומני שאי אפשר לומר שזה בדיוק מה שקורה היום.

והעיר שנאמר "למלחמת מצוה הכל יוצאים" ולא נאמר, "אבל ת"ח לא".

וכן הכריע מרן הרצי"ה זצ"ל. 

ומחה במלחמת השחרור באלה שעשו שימוש במה פרסם הרב קוק זצ"ל בזמן מלחמת העולם הראשונה בבריטניה, שמטרתו היתה לפטור אותם מלהשתתף במלחמה ההיא, שלא נגעה להם ולא היתה בה כל מצוה.

וכבר הזכרתי שהמלאך מחה עפ"י הסבר חז"ל ביהושע, על שביטלו תורה בלילה, "עתה באתי", אך לא על היום, שבו היו עסוקים במלחמת מצוה.

ומכל מקום, אי אפשר להכחיש, שיהיה הטעם אשר יהיה, היו ת"ח גדולים אחרונים, שכן אמרו שפטורים.

[שמעתי בזמנו, שפעם הגיע ראש ישיבה מסוים אצל הרצי"ה זצ"ל, ודנו בענין. אמר  לו הרצי"ה, אם כן אתם מודים שמכאן אין ראיה ומכאן אין ראיה וכו'. אמר לו: אנחנו מפחדים שהבחורים יתקלקלו.. אמר לו הרצי"ה, אנחנו לא מפחדים מזה.  מכיוון שזה היה בזמנו מפי השמועה, איני יכול לקחת אחריות מדוייקת על הסיפור, אבל רגליים לדבר]

ותלמידיהם שסומכים עליהם, הולכים לפי רבותיהם. אי אפשר לבוא אליהם בטענות. וגם אי אפשר להכחיש, שאכן האוירה בצבא, לפחות בחלק מהמקומות, אינה פשוטה. ובוודאי שכיום יש דברים שצריכים תיקון חריף, ולא יעלה על הדעת שתהיינה מדסיו"ת וכד'. והיה ראוי מאד להתאמץ על כך שאדם שמתגדל בסביבה טהורה שמנותקת מכל מיני השפעות "רחוביות", יוכל בדיוק כך להיות בצבא (וכבר כתבתי, שלדעתי מי שהיו צריכים להתאמץ על כך, הם דווקא אלו שנמנעים בגלל זה. שהרי זו מצוה עצומה. ומכל מקום גם הם מודים שכך זה לפחות למי שאינו עוסק בקביעות בתורה).

וגם אין להכחיש הערך הגדול, כמובן, של לימוד התורה ותועלתו גם למלחמה. "בזכות מי היו רגלינו עומדות במלחמה, בזכות שערי ירושלים שהיו מצויינים בתורה". והרב הנזיר זצ"ל אמר שהיה ראוי לסדר בשעת מלחמה תורנויות למידה, כדי שלא ייפסק קול התורה. אבל בוודאי לא דיבר גם הוא על מציאות שכלל לא יוצאים למלחמה.

ומסתבר, שאם הצבא אינו צריך את כל כח האדם, אז עדיף שיהיו כאלה העוסקים בתורה אז. שהרי המצוה היא לפי הצורך. ובוודאי שליחידי סגולה, יש מקום להיפטר כשלא ממש צריכים כל אחד. וכך נהג הרב משה בלייכר שליט"א. הרב ליאור שליט"א, המתמיד העצום, אכן שירת אישית תקופה קצרה מאד.

הרצי"ה זצ"ל סבר שעקרונית מלחמת מצוה גם על ת"ח, והפרטים של כמה ומתי - ע"י ראשי הישיבות, בהתחשב בצרכי הצבא ההכרחיים. היו כאלה שבירכם כשהודיעו שהולכים לתקופה תוך כדי הלימוד (במרכז הרב היו יוצאים לחצי שנה, חוזרים לישיבה, ואח"כ ממשיכים במילואים), היו כאלה שדרש מהם לא לצאת - כי ראה שעתידים להתגדל בתורה, ועדיין לא הגיע זמנם לכך.

הרב צבי טאו שליט"א, כשניגש אליו פעם מישהו להתייעץ אם כבר לצאת לתקופה של הצבא, אמר לו "בעיניים נוצצות": מי שלא מרגיש חשק ללכת לצבא, זה חיסרון בתורה שלו..  זה לא סתר את התיאום המעשי מתי מתאים. אבל ה"חשק" העקרוני, כך צריך להיות. מי שלומד תורה מתוך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", שכל התורה עניינה הופעת סגולתם הפנימית של ישראל.

וכן הרב גוסטמן זצ"ל, שהיה גאון אדיר וישב עוד עם ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, והיה נותן שיעורים בגמרא של ארבע שעות בעיון עמוק, אמר למישהו שבא להתייעץ איתו על כך: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?...

ואני ראיתי ת"ח, שיצאו ישר מהסטנדר לבקו"ם - כשהתגייסו לפז"מ של כמה חודשים לתותחנים אגב הלימוד בישיבה - וחזרו לא פחות טובים, ועוד יותר, לתלמודם. והתגדלו למרביצי תורה.

אני גם מעריך, שככלל, לא יתגייסו בקרוב - הן מטעמים של סברא שכך צריך לנהוג, והן מחשש של "האוירה" (כנ"ל, לצערנו לא חשש מבוטל), ואני לא חושב שהדרך לשנות היא בכח. אלא ע"י יצירת מסגרות ראויות לחלוטין, והפחתת החשד שבאים "לשנות" מישהו.

[פרק הזמן של שלש שנים כבר פחת...]

עם זה, אני אומר לך.. אין דעתי נוחה מה"ימשיכו לשרוף פחים, לזרוק טיטולים" וכו'.

מי שעושים את זה הם מיעוט שבמיעוט, עם התנהגויות פראיות, ששרשן כנראה אינו בנושא הגיוס, אלא בחינוך בסיסי למידות. חלקם, כאלה שלציבור שם בעצמו יש בעיה איתם.

יש הרבה אנשים המכנים עצמם "חרדים", שהם אנשי מעלה, עדיני נפש, תורתם ניכרת עליהם, ויש הרבה מה ללמוד מהם.

בס"ד

באופן כללי

קשה לצאת גדול בתורה אם במקביל משרתים בצבא.  קשה ונדיר.  

כדי שיצאו מספר גדולים בתורה, צריכים לשבת הרבה הרבה אנשים ללמוד תורה,  הרבה שנים. 

מחלקם הקטן יצאו גדולי הדור.

עם ישראל צריך לומדי תורה, צריך גדולים בתורה, 

וגם צריך חיילים, מפקדים

בגדול אדם שממוקד בתורה - לא יכול לשרת שירות מה שקרוי "משמעותי" בצבא.

כמובן שכאשר מגייסים מישהו בגיל 30 או 32 כמו בעלי, זה לא שירות קרבי. שירות קצר ומינימלי. 

כמובן כאשר מישהו משרת שירות ארוך ומשמעותי בצבא, הוא לא יוצא גדול הדור. 

חייבים חיילים קרביים

וחייבים לומדי תורה קרביים.

חייבים אנשים שמוסרים את הנפש בשני התחומים

אסור שאילו יכעסו על אילו

ולא אילו יכעסו על אילו

כולם צריכים להבין את התפקיד החשוב של השני.

בס"ד

גם בעלי רב.

למד הרבה שנים, עד שבגלל צורך פרנסה נאלץ לצאת מעולם הלימוד

הוא התגייס (בשמחה, מתוך אמונה שזו מצווה גדולה)

והיום הוא עובד

אבל אין לי ספק שעמ"י הפסיד גדול תורה של ממש  -

עם היכולות שלו, היה יכול להיות אחד מגדולי התורה של הדור.

אבל לא הייתה אפשרות כלכלית.

אז הוא רב, ויודע המון, והרבה אנשים שואלים אותו ולומדים ממנו.  הוא מעביר שיעורים. 

והוא עדיין מתאמץ למצוא זמן ללמוד.  בזמנו החופשי - בסוף יום עבודה. 

אבל היה לו הרבה לאן לצמוח עוד בתורה אם היה לומד עוד שנים

(וכנ"ל עוד כמה חברים שלו)

וזה לא קרה  - גם בגלל המציאות, גם בגלל הגיוס שהוציא החוצה מהלימוד. 

הנקודה שלי -

אפשר ללמוד תורה וגם להתגייס

אפשר אפילו להגיע להיות רב - ולהיות בצבא בשלב מסוים.

זה נכון לגבי רוב עמ"י.

ככה הרוב צריכים לעשות.

אבל צריך אחוז מסוים מעמ"י 

(ולא, זה לא צריך להיות כל הציבור החרדי, אבל צריך שזה יהיה אחוז לא זעיר מעמ"י, אלא אחוז ניכר ) 

צריכה להיות קבוצה מעמ"י שילמדו תורה - באינטנסיביות, שנים רבות (ללא גיוס קרבי-משמעותי באמצע)

ממנה יצאו המנהיגים הרוחנייים של עמ"י.

זה יכול לבוא מציבור דת"ל, חרד"ל, חרדי... לא משנה.

כי התורה היא אותה תורה.

אבל צריכים לומדי תורה בעמ"י - גם כאילו שלא מתגייסים או שכמעט לא מתגייסים. 

כדי שיצאו גדולי התורה של הדור הבא.

בס"ד

שכל עמ"י צריך לזכות ללמוד תורה שנים בודדות - כי כולם מצווים ללמוד, וחשוב שכולם יתחזקו ויבנו את הבנין הפנימי שלהם.

וחוץ מזה צריך שחלק מעמ"י ישב ללמוד שנים ארוכות (עם מלגות וכל מה שצריך כדי לאפשר את הלימוד)

אבל שזה לא יהיה דוקא ציבור חרדי, או דוקא ציבור כזה או אחר.

אלא מי שמתאים

מסוגל ורוצה לשבת ללמוד הרבה שנים - ימשיך.

מכל הציבורים 

מכל שומרי המצוות

כואב לי על הציבור החרדי ששבוי בתפיסות החברתיות שלא מאפשרות לאנשים לחרוג החוצה מהסטנדרט

ואני מסכימה עם הציבור החרדי שצריך הרבה לומדי תורה רציניים

אני גם מסכימה אתם שיש בעיה לא פשוטה בצבא - ולא קל לבן תורה להתגייס

ומצד שלישי- הלוואי שכמה שיותר מהחרדים יגייסו והצבא ישתפר

מסכימה שזה נורא שבציבור החרדי יש מענה רק למי שבחר להמשיך להיות אברך.

ובעצם מי שלא מצא את עצמו בעולם התורה, סוג של הופך להיות סוג ב'. או "שבבניק"

יש מענה, אומנם, לעולם התורה ככלל שזה מדהים, ומשגשג היום בארץ (שזה זכות בפני עצמה, שהתורה פורחת בארץ ישראל. מדפיסים כמויות של ספרים, מלא ישיבות וכוללים נפתחים או קיימים)..

מצד שני, צריך לעשות חלוקה כמו שרעיה ואם בישראל כתבה , לצורך של לומדי תורה שזה לצערי חסר בציבור הדתי לאומי. כן , לומדי תורה, שלא הופכים עכשיו להיות הפוסק הבא של הדור, כאלה שפשוט לומדים שנים על גבי שנים. אולי הם יהיו רבנים, מחברי ספרים, דורשים בציבור, וכו' , אבל לא בהכרח "ענקיים". וצריך את זה. אפילו צריך רק אם הם פשוט יישבו ויילמדו. "אברכים".

מצד שני, צריך מלגות יותר רציניות לאנשים שלומדים על מנת להתגדל בתורה, ולהיות ענקיים , שכאלו אנחנו צריכים.. וכואב לי לשמוע שבאמת יש כאלה שמסוגלים לכך , אבל לא התאפשר להם.

לא הייתי מפסיקה לתת מלגות לאברכים "פשוטים", כן צריך לעשות הבחנה בגודל המילגה, או בכמות האברכים לפי איכות הלמידה שלהם. (ולא סתם כאלה שמשחקים אותה לומדים כי ככה החברה קבעה.. שהאמת זה יפה בעיניי שחברה הגיעה לדרגה כזאת שאנשים מתביישים בזה שהם לא לומדים תורה. זה בעיניי גם סוג של "הישג".. אם כי הוא קצת הוקצן.. אבל ככה חברה נבנית מהקצנה למיתון.. )

ממש עזרת לי לעשות הבחנה לגבי דברים שחשובים לי. תודה!! 

למלוא הזמן.

ההגדרה הבסיסית היא, שבזמן מלחמה, יוכלו להשתתף (אמנם נכון שמבחינה מסויימת כל הזמן אנחנו ב"מלחמה", אבל הצורך של כח האדם אינו כל הזמן אותו דבר).

ואני מעריך שבעלך לא הפסיק לגדול בגלל כמה חודשים של שירות בצבא. גם תלמידי חכמים גדולים עשו את זה, וחזרו ללימוד. זה לא שהצבא בהכרח "מוציא החוצה מהלימוד". הולכים לכמה חודשים, וחוזרים ביתר מרץ.

ובאמת יש כאלה, שממש צומחים לגדולים, שיסתדרו בלעדיהם.. 

אלא אצלו זה היה כנראה בגלל הצורך לצאת לעבוד ולפרנס.

זה באמת מאד מתסכל, שיודעים על מישהו שהיה יכול לגדול עוד יותר ויותר - ונאלץ במידה מסויימת לא להמשיך כך.

א. הנקודה הייתה להכיר במסירות העצומה הנדרשת בשביל שנים ארוכות של לימוד תורה.  מסירות יומיומית משך שנים. 

ב. תלוי למה הכוונה "שילוב"  - רוב המתגייסים בגיל 30-32 ומעלה הם כאילו שמתגייסים לרבנות צבאית או מסגרת צבאית דומה, שבה אין נשים. זה ודאי לא שירות קרבי. 
האם כשכתבת :"בעלך מראה שאפשר לשלב בצורה כזאת או אחרת" זו הכוונה ? שילוב כזה?   אם כן - אז זה אפשרי אכן.

ג. אצלינו הגיוס היה עקרוני, מתוך ההבנה שזו מצווה קדושה. לא מתוך מחשבה שבהכרח זו התועלת הכי גדולה לצבא או לעם. יכול  להיות שהיה מועיל לעם ישראל שבעלי ישב ללמוד עוד כמה שנים ברצף. אבל המצב הכלכלי לא אפשר להמשיך ללמוד, וראינו מצווה חשובה ביציאה לצבא. 

ילדים לא בנויים לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות.

ואני יודעת על מה אני מדברת.

(ילדים עוד אין לי, אבל שכנים ואחים גם לי יש )

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.