רק?

מספיק עם הדברים הללו..

אף אחד לא מזלזל בגדולי תורה.

אבל ברור שהאמירה "תעשו את מה שאתם חושבים ומאמינים ותעזבו את מי שלא חושב כמותכם בשקט"... - כאשר מדובר על סיכון חיים להצלת עם ישראל, זה לא כמו עשיה פרטית של מישהו, "תעשה מה שאתה חושב".

מובן מאד, אם אנשים שהם ומשפחותיהם מתגייסים, טוענים כלפי מי שסומכים על אחרים שיסתכנו עבורם. והתשובה, "תעשו מה שאתם חושבים ותעזבו.." אינה קשורה. הרי אם הם לא יעשו, איש לא יעשה זאת, והסכנה תהיה לכולם. הטענה צודקת ואי אפשר להיפטר ממנה ע"י "תעשו..ותעזבו".

אפשר עניינית לומר שיש מול זה ערך של לימוד תורה. אפשר עניינית לומר שיש אוירה שלא מאפשרת, לפחות במקומות מסויימים.

אבל אי אפשר להתייחס כאילו זה ענין פרטי של כל אחד בפני עצמו.

אם הם לא היו חושבים שזה הדבר הנכון נקודה הם לא היו מתנהגים ככה (אידאלית לפחות)

יש מסירות נפש בפרסנה, בזוגיות, במאמצים נפשיים 

בהמון מישורים

דיון שפתחתי למטה, התמודדות כלכלית, בהחלט מתחיל מכך שבעלי ואני בחרנו בלימוד תורה (אנחנו לא חרדים, אבל תורה זו תורה), בשנים ללא פרנסה מסודרת ויציבה שהבעל מביא אלא צמצום במודע ובידיעה מראש שאנו הולכים על מהלך של מסירות נפש.

יש מקרים שזה הולך חלק ופשוט יותר, יש מצבים שזה מסתבך - כמו שקורה לנו כעת עם ההריון המורכב הזה - אבל בשורה תחתונה כל זה נעשה בשביל לימוד תורה של בעלי שנים ארוכות. שנים שבהם הוא לומד תורה, וזוכה ללמד הרבה תורה

הרבה אנשים למדו הרבה תורה ממנו בשנים האילו (ועוד ממשיכים וימשיכו ) 

הוא זכה ללמוד הרבה תורה בשנים אילו

וכל השנים הללו - זה מתוך צמצום ומסירות נפש, בלי שום גוזמה.

(רק כדי להוציא מספק, אחרי 10 או 11 שנים הוא גם התגייס ועד היום גם יוצא למילואים כל שנה.)

מלבד מה שאכן יש פוסקים חשובים שסבורים שמי שבאמת לומד, פטור ממצוות מלחמה.

וגם מי שלא חושבים כך - לא מסכימים עם זה שהצבא יתערב לישיבות בסדרי הלימוד ויחליט מתי תלמיד מתגייס (זה נכון לישיבות "ציוניות" גם כן), אלא בהתייעצות בין צרכי הצבא לבין ההתגדלות בתורה של כל אחד.

וגם מי שחושש מאוירה שאינה מתאימה, זה לא דבר ריק. צריך לברר מי האדם ובאיזה מקום.

אבל הדבר הבסיסי שנצרך, הוא ההכרה הגדולה, הן בערך של לימוד התורה, והן בערך של הצבא. והכרת הטובה העמוקה כלפי הצבא על חיייליו ומפקדיו.

וממילא, כשיש הכרה אמיתית כזו, ולא כדי "לצאת ידי חובה", אז יש גם השתדלות שיהיו תנאים מתאימים בצבא לאנשים יראי ה' שרוצים אוירה קדושה גם בהיותם שם, כדי שמי שאינו יושב ולומד, יוכל להיות שותף במצוה הגדולה הזו. לא פחות ממה שמשתדלים שתהיינה ישיבות מתאימות לכל מיני סוגי בחורים, מתוך הכרה בערך למוד התורה.

ולא שבמקום להשתדל על דברים כאלה, פוטרים את המצפון באמירות על "הצבא"...

ראי בתגובה עליה הגבת.

מי שלומד תורה באמת, כי כך הורוהו רבותיו, שתלמידי חכמים פטורים ממצוות מלחמה - בוודאי שאינו "מושחת" ח"ו. ההיפך - תורם לעם ישראל תרומה גדולה בלימודו, ומחלוקת האחרונים האם חייב למרות זה להשתתף במלחמה או לא (כשהמצב אינו ממש פיקוח נפש שאי אפשר בלי זה להילחם, שאז בפשטות יודו גם הסוברים שאינו חייב בזמן רגיל. לפחות חלק חשוב מהם).

לגבי "הם" מכירים תודה עמוקה - תלוי מי.

כיום כבר הגיעו סגנונות מטורפים (יתכן שאכן גם בגלל ה"מלחמה" שכפה בג"ץ עם נושא הגיוס, והאש שלפיד הבעיר אח"כ), שמדברים על הצבא בצורות מזעזעות. כבר נכתב גם כאן לחרפתנו.

אבל גם מי שמכירים תודה עמוקה - כבר אמרתי: אם אלו לומדי תורה מובהקים, ענין אחד. וגם להם צריך להכיר תודה.

אם אלו כאלו שאינם כך, אז לא מספיק ש"יכירו תודה", הם צריכים להשתתף במערכה על נפשנו וארצנו.

ואם חשים אישית שהמקום שאליו יגיעו עלול לקלקל אותם, אז צריכים לומר את זה בשברון לב, לא ב"גאוה של שנאה", כמו כל אדם שאנוס להפסיד מצוה עצומה, וגם שלא יכול להשתתף בהגנה על עצמו ומשפחתו.

וזה גם אמור לגרום, שתהיה השתדלות גדולה מצידם שתהיינה מסגרות מתאימות. מתוך רצון לקחת חלק בזכות והחובה הגדולה הזאת.  דומני שאי אפשר לומר שזה בדיוק מה שקורה היום.

והעיר שנאמר "למלחמת מצוה הכל יוצאים" ולא נאמר, "אבל ת"ח לא".

וכן הכריע מרן הרצי"ה זצ"ל. 

ומחה במלחמת השחרור באלה שעשו שימוש במה פרסם הרב קוק זצ"ל בזמן מלחמת העולם הראשונה בבריטניה, שמטרתו היתה לפטור אותם מלהשתתף במלחמה ההיא, שלא נגעה להם ולא היתה בה כל מצוה.

וכבר הזכרתי שהמלאך מחה עפ"י הסבר חז"ל ביהושע, על שביטלו תורה בלילה, "עתה באתי", אך לא על היום, שבו היו עסוקים במלחמת מצוה.

ומכל מקום, אי אפשר להכחיש, שיהיה הטעם אשר יהיה, היו ת"ח גדולים אחרונים, שכן אמרו שפטורים.

[שמעתי בזמנו, שפעם הגיע ראש ישיבה מסוים אצל הרצי"ה זצ"ל, ודנו בענין. אמר  לו הרצי"ה, אם כן אתם מודים שמכאן אין ראיה ומכאן אין ראיה וכו'. אמר לו: אנחנו מפחדים שהבחורים יתקלקלו.. אמר לו הרצי"ה, אנחנו לא מפחדים מזה.  מכיוון שזה היה בזמנו מפי השמועה, איני יכול לקחת אחריות מדוייקת על הסיפור, אבל רגליים לדבר]

ותלמידיהם שסומכים עליהם, הולכים לפי רבותיהם. אי אפשר לבוא אליהם בטענות. וגם אי אפשר להכחיש, שאכן האוירה בצבא, לפחות בחלק מהמקומות, אינה פשוטה. ובוודאי שכיום יש דברים שצריכים תיקון חריף, ולא יעלה על הדעת שתהיינה מדסיו"ת וכד'. והיה ראוי מאד להתאמץ על כך שאדם שמתגדל בסביבה טהורה שמנותקת מכל מיני השפעות "רחוביות", יוכל בדיוק כך להיות בצבא (וכבר כתבתי, שלדעתי מי שהיו צריכים להתאמץ על כך, הם דווקא אלו שנמנעים בגלל זה. שהרי זו מצוה עצומה. ומכל מקום גם הם מודים שכך זה לפחות למי שאינו עוסק בקביעות בתורה).

וגם אין להכחיש הערך הגדול, כמובן, של לימוד התורה ותועלתו גם למלחמה. "בזכות מי היו רגלינו עומדות במלחמה, בזכות שערי ירושלים שהיו מצויינים בתורה". והרב הנזיר זצ"ל אמר שהיה ראוי לסדר בשעת מלחמה תורנויות למידה, כדי שלא ייפסק קול התורה. אבל בוודאי לא דיבר גם הוא על מציאות שכלל לא יוצאים למלחמה.

ומסתבר, שאם הצבא אינו צריך את כל כח האדם, אז עדיף שיהיו כאלה העוסקים בתורה אז. שהרי המצוה היא לפי הצורך. ובוודאי שליחידי סגולה, יש מקום להיפטר כשלא ממש צריכים כל אחד. וכך נהג הרב משה בלייכר שליט"א. הרב ליאור שליט"א, המתמיד העצום, אכן שירת אישית תקופה קצרה מאד.

הרצי"ה זצ"ל סבר שעקרונית מלחמת מצוה גם על ת"ח, והפרטים של כמה ומתי - ע"י ראשי הישיבות, בהתחשב בצרכי הצבא ההכרחיים. היו כאלה שבירכם כשהודיעו שהולכים לתקופה תוך כדי הלימוד (במרכז הרב היו יוצאים לחצי שנה, חוזרים לישיבה, ואח"כ ממשיכים במילואים), היו כאלה שדרש מהם לא לצאת - כי ראה שעתידים להתגדל בתורה, ועדיין לא הגיע זמנם לכך.

הרב צבי טאו שליט"א, כשניגש אליו פעם מישהו להתייעץ אם כבר לצאת לתקופה של הצבא, אמר לו "בעיניים נוצצות": מי שלא מרגיש חשק ללכת לצבא, זה חיסרון בתורה שלו..  זה לא סתר את התיאום המעשי מתי מתאים. אבל ה"חשק" העקרוני, כך צריך להיות. מי שלומד תורה מתוך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", שכל התורה עניינה הופעת סגולתם הפנימית של ישראל.

וכן הרב גוסטמן זצ"ל, שהיה גאון אדיר וישב עוד עם ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, והיה נותן שיעורים בגמרא של ארבע שעות בעיון עמוק, אמר למישהו שבא להתייעץ איתו על כך: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?...

ואני ראיתי ת"ח, שיצאו ישר מהסטנדר לבקו"ם - כשהתגייסו לפז"מ של כמה חודשים לתותחנים אגב הלימוד בישיבה - וחזרו לא פחות טובים, ועוד יותר, לתלמודם. והתגדלו למרביצי תורה.

אני גם מעריך, שככלל, לא יתגייסו בקרוב - הן מטעמים של סברא שכך צריך לנהוג, והן מחשש של "האוירה" (כנ"ל, לצערנו לא חשש מבוטל), ואני לא חושב שהדרך לשנות היא בכח. אלא ע"י יצירת מסגרות ראויות לחלוטין, והפחתת החשד שבאים "לשנות" מישהו.

[פרק הזמן של שלש שנים כבר פחת...]

עם זה, אני אומר לך.. אין דעתי נוחה מה"ימשיכו לשרוף פחים, לזרוק טיטולים" וכו'.

מי שעושים את זה הם מיעוט שבמיעוט, עם התנהגויות פראיות, ששרשן כנראה אינו בנושא הגיוס, אלא בחינוך בסיסי למידות. חלקם, כאלה שלציבור שם בעצמו יש בעיה איתם.

יש הרבה אנשים המכנים עצמם "חרדים", שהם אנשי מעלה, עדיני נפש, תורתם ניכרת עליהם, ויש הרבה מה ללמוד מהם.

בס"ד

באופן כללי

קשה לצאת גדול בתורה אם במקביל משרתים בצבא.  קשה ונדיר.  

כדי שיצאו מספר גדולים בתורה, צריכים לשבת הרבה הרבה אנשים ללמוד תורה,  הרבה שנים. 

מחלקם הקטן יצאו גדולי הדור.

עם ישראל צריך לומדי תורה, צריך גדולים בתורה, 

וגם צריך חיילים, מפקדים

בגדול אדם שממוקד בתורה - לא יכול לשרת שירות מה שקרוי "משמעותי" בצבא.

כמובן שכאשר מגייסים מישהו בגיל 30 או 32 כמו בעלי, זה לא שירות קרבי. שירות קצר ומינימלי. 

כמובן כאשר מישהו משרת שירות ארוך ומשמעותי בצבא, הוא לא יוצא גדול הדור. 

חייבים חיילים קרביים

וחייבים לומדי תורה קרביים.

חייבים אנשים שמוסרים את הנפש בשני התחומים

אסור שאילו יכעסו על אילו

ולא אילו יכעסו על אילו

כולם צריכים להבין את התפקיד החשוב של השני.

בס"ד

גם בעלי רב.

למד הרבה שנים, עד שבגלל צורך פרנסה נאלץ לצאת מעולם הלימוד

הוא התגייס (בשמחה, מתוך אמונה שזו מצווה גדולה)

והיום הוא עובד

אבל אין לי ספק שעמ"י הפסיד גדול תורה של ממש  -

עם היכולות שלו, היה יכול להיות אחד מגדולי התורה של הדור.

אבל לא הייתה אפשרות כלכלית.

אז הוא רב, ויודע המון, והרבה אנשים שואלים אותו ולומדים ממנו.  הוא מעביר שיעורים. 

והוא עדיין מתאמץ למצוא זמן ללמוד.  בזמנו החופשי - בסוף יום עבודה. 

אבל היה לו הרבה לאן לצמוח עוד בתורה אם היה לומד עוד שנים

(וכנ"ל עוד כמה חברים שלו)

וזה לא קרה  - גם בגלל המציאות, גם בגלל הגיוס שהוציא החוצה מהלימוד. 

הנקודה שלי -

אפשר ללמוד תורה וגם להתגייס

אפשר אפילו להגיע להיות רב - ולהיות בצבא בשלב מסוים.

זה נכון לגבי רוב עמ"י.

ככה הרוב צריכים לעשות.

אבל צריך אחוז מסוים מעמ"י 

(ולא, זה לא צריך להיות כל הציבור החרדי, אבל צריך שזה יהיה אחוז לא זעיר מעמ"י, אלא אחוז ניכר ) 

צריכה להיות קבוצה מעמ"י שילמדו תורה - באינטנסיביות, שנים רבות (ללא גיוס קרבי-משמעותי באמצע)

ממנה יצאו המנהיגים הרוחנייים של עמ"י.

זה יכול לבוא מציבור דת"ל, חרד"ל, חרדי... לא משנה.

כי התורה היא אותה תורה.

אבל צריכים לומדי תורה בעמ"י - גם כאילו שלא מתגייסים או שכמעט לא מתגייסים. 

כדי שיצאו גדולי התורה של הדור הבא.

בס"ד

שכל עמ"י צריך לזכות ללמוד תורה שנים בודדות - כי כולם מצווים ללמוד, וחשוב שכולם יתחזקו ויבנו את הבנין הפנימי שלהם.

וחוץ מזה צריך שחלק מעמ"י ישב ללמוד שנים ארוכות (עם מלגות וכל מה שצריך כדי לאפשר את הלימוד)

אבל שזה לא יהיה דוקא ציבור חרדי, או דוקא ציבור כזה או אחר.

אלא מי שמתאים

מסוגל ורוצה לשבת ללמוד הרבה שנים - ימשיך.

מכל הציבורים 

מכל שומרי המצוות

כואב לי על הציבור החרדי ששבוי בתפיסות החברתיות שלא מאפשרות לאנשים לחרוג החוצה מהסטנדרט

ואני מסכימה עם הציבור החרדי שצריך הרבה לומדי תורה רציניים

אני גם מסכימה אתם שיש בעיה לא פשוטה בצבא - ולא קל לבן תורה להתגייס

ומצד שלישי- הלוואי שכמה שיותר מהחרדים יגייסו והצבא ישתפר

מסכימה שזה נורא שבציבור החרדי יש מענה רק למי שבחר להמשיך להיות אברך.

ובעצם מי שלא מצא את עצמו בעולם התורה, סוג של הופך להיות סוג ב'. או "שבבניק"

יש מענה, אומנם, לעולם התורה ככלל שזה מדהים, ומשגשג היום בארץ (שזה זכות בפני עצמה, שהתורה פורחת בארץ ישראל. מדפיסים כמויות של ספרים, מלא ישיבות וכוללים נפתחים או קיימים)..

מצד שני, צריך לעשות חלוקה כמו שרעיה ואם בישראל כתבה , לצורך של לומדי תורה שזה לצערי חסר בציבור הדתי לאומי. כן , לומדי תורה, שלא הופכים עכשיו להיות הפוסק הבא של הדור, כאלה שפשוט לומדים שנים על גבי שנים. אולי הם יהיו רבנים, מחברי ספרים, דורשים בציבור, וכו' , אבל לא בהכרח "ענקיים". וצריך את זה. אפילו צריך רק אם הם פשוט יישבו ויילמדו. "אברכים".

מצד שני, צריך מלגות יותר רציניות לאנשים שלומדים על מנת להתגדל בתורה, ולהיות ענקיים , שכאלו אנחנו צריכים.. וכואב לי לשמוע שבאמת יש כאלה שמסוגלים לכך , אבל לא התאפשר להם.

לא הייתי מפסיקה לתת מלגות לאברכים "פשוטים", כן צריך לעשות הבחנה בגודל המילגה, או בכמות האברכים לפי איכות הלמידה שלהם. (ולא סתם כאלה שמשחקים אותה לומדים כי ככה החברה קבעה.. שהאמת זה יפה בעיניי שחברה הגיעה לדרגה כזאת שאנשים מתביישים בזה שהם לא לומדים תורה. זה בעיניי גם סוג של "הישג".. אם כי הוא קצת הוקצן.. אבל ככה חברה נבנית מהקצנה למיתון.. )

ממש עזרת לי לעשות הבחנה לגבי דברים שחשובים לי. תודה!! 

למלוא הזמן.

ההגדרה הבסיסית היא, שבזמן מלחמה, יוכלו להשתתף (אמנם נכון שמבחינה מסויימת כל הזמן אנחנו ב"מלחמה", אבל הצורך של כח האדם אינו כל הזמן אותו דבר).

ואני מעריך שבעלך לא הפסיק לגדול בגלל כמה חודשים של שירות בצבא. גם תלמידי חכמים גדולים עשו את זה, וחזרו ללימוד. זה לא שהצבא בהכרח "מוציא החוצה מהלימוד". הולכים לכמה חודשים, וחוזרים ביתר מרץ.

ובאמת יש כאלה, שממש צומחים לגדולים, שיסתדרו בלעדיהם.. 

אלא אצלו זה היה כנראה בגלל הצורך לצאת לעבוד ולפרנס.

זה באמת מאד מתסכל, שיודעים על מישהו שהיה יכול לגדול עוד יותר ויותר - ונאלץ במידה מסויימת לא להמשיך כך.

א. הנקודה הייתה להכיר במסירות העצומה הנדרשת בשביל שנים ארוכות של לימוד תורה.  מסירות יומיומית משך שנים. 

ב. תלוי למה הכוונה "שילוב"  - רוב המתגייסים בגיל 30-32 ומעלה הם כאילו שמתגייסים לרבנות צבאית או מסגרת צבאית דומה, שבה אין נשים. זה ודאי לא שירות קרבי. 
האם כשכתבת :"בעלך מראה שאפשר לשלב בצורה כזאת או אחרת" זו הכוונה ? שילוב כזה?   אם כן - אז זה אפשרי אכן.

ג. אצלינו הגיוס היה עקרוני, מתוך ההבנה שזו מצווה קדושה. לא מתוך מחשבה שבהכרח זו התועלת הכי גדולה לצבא או לעם. יכול  להיות שהיה מועיל לעם ישראל שבעלי ישב ללמוד עוד כמה שנים ברצף. אבל המצב הכלכלי לא אפשר להמשיך ללמוד, וראינו מצווה חשובה ביציאה לצבא. 

ילדים לא בנויים לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות.

ואני יודעת על מה אני מדברת.

(ילדים עוד אין לי, אבל שכנים ואחים גם לי יש )

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.