מניחה שרוב משתתפות הפורום עוד לא בשלב הזה, אבל בכל זאת הייתי רוצה לשתף מחוויותיי...
התאומים שלי, שני בנים, זהים (חיצונית), עולים עוד מעט לכיתה א'. בד"כ ברור להורי תאומים שבבית-הספר יש להפריד את התאומים לכיתות שונות. לגבי הגן - הדעות חלוקות...
אני אישית הרגשתי מההתחלה שהם צריכים להיות ביחד כמה שיותר...
אבל בפועל - היה להם עיכוב בדיבור והם היו זקוקים לגן שפה. שם אמרו לנו באופן נחרץ שתאומים עם עיכוב בדיבור אסור לשים ביחד באותו גן (כנראה כי ה"תאומוּת" שלהם, והשפה האישית שהם פיתחו לעצמם, גורמת להם לעיכוב ברכישת השפה הרגילה)...
ואז אחד מהם ב"ה הדביק את הפערים אחרי שנה אחת, ואילו השני נשאר עוד שנתיים בגן שפה. (השנה השנייה אולי כבר הייתה מיותרת... אבל אנחנו רואים בה גם יתרונות).
מה שיוצא - שהם בכלל לא היו ביחד בגן...
ועכשיו בביה"ס - הם יהיו באותו בי"ס אבל בכיתות נפרדות.
ואני תוהה לעצמי: אני צודקת ב'נקיפות המצפון' שלי על כך שהם כביכול הופרדו בכוח מגיל קטן יחסית?
או שאולי הנפרדות הזו עשתה להם רק טוב?
(בבית הם ממש תאומים לתפארת - משחקים ביחד, שומרים דברים זה לזה "כי הוא התאום שלי", גם רבים לא מעט...
)

