בס"ד
י"ט אדר תשס"ו
יאוש
הבחירות בפתח ואתה אומר עזוב.
אתה אומר מה לי ולמדינה הזו, תראה מה היא עשתה בגוש קטיף, בעמונה, תראה מה היא עושה לדתיים בצבא, תראה...
וזה עוד כלום, תראה מה היא מתכננת לעשות...
זהו, המדינה בסוף הדרך.
אני לא משתף איתה פעולה, לא מתגייס לצבא, לא מצביע, אני לא...
ואני שואל מה קרה לך ?
בלי מילים גבוהות, בלי לצטט פסוקים מהתנ"ך וקטעים 'מאורות' אני שואל בפשטות:
מה קרה לך ?
ככה החלטת לעזוב ? לעמוד בצד ? לשבת על הגדר ?
מקודם היה לך כח לרוץ, להלחם, להאבק, פתאום 'נגמר לך הסוס' ? החלטת שזהו, שהפעם הגזימו ?
ובכן אני לא אלטף אותך, לא אעודד אותך ולא אלחש באוזנך ברוך מילות חיזוק !
בא לי לאחוז בחולצתך, לנער אותך בכעס ולשאול אותך:
מי שַמְך ?
מי נתן לך רשות לברוח, לפרוש באמצע המערכה, לתת לאחרים להלחם בשבילך, להפקיר את החזית ולערוק לביתך ?!
איך ועל פי מה החלטת שהמלחמה נגמרה ?!
מה פתאום החלטת שהמערכה אבודה ?!
מי יבא במקומך? מי ימלא את חסרונך ?
על כן אני אומר לך, קורא לך, קום !
המשך הלאה, מלא חובתך, שמעת ? חובתך !
אנו לא בסוף הדרך ועוד רבה המלאכה ובמערכה הבאה מוטלת עלינו אחריות רבה
קום והצבע !
לא עלינו המלאכה לגמור אך אין אחד מאתנו שרשאי להפטר ממנה
קום, נער עצמך והצבע, הטה את כף המאזניים לטובה !
היה שותף לקידום הטוב, תן כתף !
אם נולדת להיות כאן ועכשיו סימן שזקוקים לעשייתך, אל תשתמט !
אינני יודע מתי נזכה לטובה, מתי יגיע היום ההוא מושא כל שאיפה
אך ודאי ופשוט שיגיע
וביום ההוא תזכה גם אתה לטפיחה על השכם ותוכל לומר בגאווה – זה חלקי, כאן בנה עמלי, פה גם אני לקחתי חלק במערכה...
והשתמשתי בזה רבות..
כמובן, לא ציפיתי לזה, לכולם יש חיים