אני יודעת שזה לא פותר את הבעיה, אבל כדי לשים לב שיש עוד תחומים עם קושי דומה, לדוגמה כשהבעל בצבא, או סטודנטים, או דברים כאלה. אני לומדת במכללה עם שעות מטורפות. לפעמים חזרתי הביתה אחרי אחת עשרה וחצי בלילה. באותה תקופה הייתי נשואה קצת יותר משנה, אבל יש לי חברות שהיו נשואות כמה חודשים. לכולנו זה היה מטורף.
אני חושבת שהתשובה מורכבת משני דברים:
א. תמיכה של בן/ בת הזוג. בעלי צריך להיות מוכן לשעות המטורפות שלי, וטוב אם הוא גם עוזר. לקחת אחריות על ניקיון הבית, או אפילו לעזור לי להכין אוכל למחר לפני שאני באה... וצריך לדעת שאנחנו כרגע במצב קשה ולחוץ, וזה לא אידאלי, אבל אנחנו עושים את זה ביחד.
ב. בזמן המועט שיש לנו ביחד, איך מנצלים אותו טוב? האם אנחנו מתחפרים כל אחד בתוך המחשב/ ספר/ עבודת יד/ גיטרה שלו ואנחנו נמצאים זה ליד זה באותו בית, או שאנחנו ביחד? אם לא מאוחר מדי, אז לאכול ארוחת ערב ביחד. לקחת זמן לשבת ולדבר. ללכת לישון ביחד (אפילו כשאסורים, אני רואה ערך בעצם זה שאני רואה את בעלי לידי. זה גם כיף וחשוב). מדי פעם לצאת לטיול קצרצר ביום שישי, או סיבוב בשכונה בשבת בצהריים...
כמובן שכל זה נשמע אידאלי ונפלא, אבל לא תמיד פרקטי. הרבה פעמים מגיעים הביתה עייפים וכל מה שרוצים זה להישפך במיטה. אבל צריך לפחות לנסות מה שאפשר...
שיהיה במזל טוב ובשעה טובה!