אני מביטה בך ולא מסוגלת לעצור את הדמעות. ילדה קטנה שלי. אבודה וכואבת. מתוקה. הודיעו לך עכשיו שהיא נרצחה. נאבדת אל תוך עצמך. נסגרת. לא בכית. פשוט שתקת. רועדת כל כולך. חיוורת. מבוהלת.
את נפגשת פעם ראשונה עם המוות. ילדה שלי. אובדן, קוראים לזה. מעכשיו את מתחילה לחיות מציאות אחרת. יבואו פסיכולוגים ועובדות סוציאליסטיות עם אלף ואחד מסמכים ושאלות מציקות. יבואו אנשים לנחם, תתעטפי באלף חיבוקים מכולם ומלא מתנות, מכתבים ודמעות.
ואת, את לא הספקת לעכל את זה עדיין. אפשר בכלל בגילך לעכל אובדן של היקרה לך מכל?
יקרה קטנה. אני מחבקת אותך ובוכה יחד איתך. את רק שותקת. שתיקה נוראה מכל. שתיקה היא הבכי החזק ביותר. האיום ביותר. תוציאי, אני לוחשת לך בדמעות. את לא זזה. עטופה במסכת שתיקה.
באים אנשים, הבית מתמלא רעשים. מישהו לוקח אותך לעבר האלונקה. את מביטה בגופה המכוסה סדין לבן וכל השעות האחרונות מתפרצות אל מול הגופה בכאב עצום. את מתייפחת ללא בושה, זועקת ונצמדת אל ראש הגופה. ''אמא, אמא" את בוכה.
כל הנוחכים בבית בוכים. הבית רועד מבכי.
זעקות שבר מכל מקום.
את מתנשפת בכבדות, עוצמת עיניים ומצמידה את שפתייך אל לחייה של אימך המתה לפנייך. לאחר דקות ארוכות את מתנתקת ממנה. האלונקה מוצאת מביתך, אל הרחוב. שם בחוץ יש אלפי אנשים שותקים בדממה. מפנים מקום לאימך. חולקים לה כבוד אחרון. מסע ההלוויה מתחיל. את שוב עוטה מסכת שתיקה וצועדת חיוורת ורועדת אחרי האלונקה, יחד עם כולם.
חולקת לאימך אהבה אחרונה.
את נפגשת פעם ראשונה עם המוות. ילדה שלי. אובדן, קוראים לזה. מעכשיו את מתחילה לחיות מציאות אחרת. יבואו פסיכולוגים ועובדות סוציאליסטיות עם אלף ואחד מסמכים ושאלות מציקות. יבואו אנשים לנחם, תתעטפי באלף חיבוקים מכולם ומלא מתנות, מכתבים ודמעות.
ואת, את לא הספקת לעכל את זה עדיין. אפשר בכלל בגילך לעכל אובדן של היקרה לך מכל?
יקרה קטנה. אני מחבקת אותך ובוכה יחד איתך. את רק שותקת. שתיקה נוראה מכל. שתיקה היא הבכי החזק ביותר. האיום ביותר. תוציאי, אני לוחשת לך בדמעות. את לא זזה. עטופה במסכת שתיקה.
באים אנשים, הבית מתמלא רעשים. מישהו לוקח אותך לעבר האלונקה. את מביטה בגופה המכוסה סדין לבן וכל השעות האחרונות מתפרצות אל מול הגופה בכאב עצום. את מתייפחת ללא בושה, זועקת ונצמדת אל ראש הגופה. ''אמא, אמא" את בוכה.
כל הנוחכים בבית בוכים. הבית רועד מבכי.
זעקות שבר מכל מקום.
את מתנשפת בכבדות, עוצמת עיניים ומצמידה את שפתייך אל לחייה של אימך המתה לפנייך. לאחר דקות ארוכות את מתנתקת ממנה. האלונקה מוצאת מביתך, אל הרחוב. שם בחוץ יש אלפי אנשים שותקים בדממה. מפנים מקום לאימך. חולקים לה כבוד אחרון. מסע ההלוויה מתחיל. את שוב עוטה מסכת שתיקה וצועדת חיוורת ורועדת אחרי האלונקה, יחד עם כולם.
חולקת לאימך אהבה אחרונה.
