נשמע שאתה ממש לא מעריך אותה,

איך התחתנתם במצב כזה??

מעבר לרגש ומשיכה צריך גם שיהיו תכונות לבן הזוג שאתה מתחבר, מעריך ואולי אפילו קצת מעריץ...

הרב יצחק גינזבורג בספר יין משמח מתאר שיש שלשה שלבים באהבה. ממליצה מאוד לקרוא את המאמר כי אני בטוח אהפוך אותו לפחות ממה שיש בו.

שלב ראשון- הסכמה לשידוך המונחית על ידי 'השכל התורני' (עניינים יותר טכניים- מידות, השקפה וכו'). אדם מתחתן ומרגיש ש"מה' יצא הדבר".

שלב שני- "כי מה' היא" - פתאום הוא מגלה אישיות מעבר למה שחשב. ומה שהתגלה לא מוצא חן בעיניו, הוא חש שרומה...

ואז התפיסה שהרב אומר שצריכה להיות בשלב הזה היא שהאשה היא התיקון שלו. עזר כנגדו. 

השלב השלישי הוא כשהאדם מסלק התייחסות לגורמים החיצוניים שבעקבותיהם בחר להתחתן. כשהוא פונה לאשתו באמת היא מתגלה לו על כל מעלותיה. (בפנימיות, המעלות האלו מבשילות ונחשפות רק כשהאשה חשה שבעלה מתייחס אליה עצמה ומקבל אותה כפי שהיא באמת) ואז האדם מבין שזכה בהרבה יותר ממה שאיחל לעצמו... "מה' אשה משכלת".

אז אני באמת ממליצה לקרוא את המאמר, מצרפת אותו כקובץ. זה בשפה של חסידות, מקווה שתתחבר.

ובאמת באמת רוצה להגיד שאתה לא היחיד שהרגיש ככה בנישואין שלו. זה בסדר להרגיש ככה, זה טבעי.

אבל ממש חשוב- יש תקווה ואפשר לשנות. לי המאמר הזה נתן הרבה כוחות ותקווה ברגעים קשים של ספק. 

עברתי את זה גם, וגם בעלי... הקשר שלכם יהפוך להרבה יותר עמוק ומיוחד אם תתגברו על המשוכה הזאת.

אני ממליצה שתשתדל קצת, בדברים קטנים לראות במה אשתך טובה. אני מאמינה שאם אהבת אותה והחלטת להתחתן איתה היא לא מפלצת, ואפילו לא קרובה לזה. היא פשוט לא מה שציפית. וגם תנסה לראות על אילו מידות אתה יכול לעבוד ביחס לדברים בה שמפריעים לך. זה דורש חשיבה וכדאי להקדיש לזה זמן אבל זה שווה את זה.

חייבת להגיד שאשתך מדהימה ממש שהיא מעבירה את זה הלאה. זה לא מצב פשוט, תנסה לקרוא את הפוסט שלך בעיניים חיצוניות, לחשוב איך אתה היית מרגיש אם מישהו היה חושב עליך ככה. השדר של המחשבות שלך עובר גם אם אתה לא אומר כלום. (ואולי זה רק נראה לך שהיא מעבירה את ההערות הלאה, ובאמת הן פוגעות לה במקומות עמוקים שהיא בוחרת כאילו לדחוק אותן הצידה ולא להתייחס, או מורידות לה את המוטיבציה לטפח את עצמה?)

לא יודעת איך עושים את זה..

אולי אפשר לשלוח בפרטי. אם אצליח אעשה זאת

היית מסנוור או משהו?

כי גם במשיכה יש עניין לאהוב את האישיות, והמשיכה נבנית גם מזה..

או שאלו היו רמות מאוד נמוכות של משיכה?

ושיחות זרמו זה גם משהו, כי פה אתה מציין שהרמה של האינטליגנציה לא גבוהה.. 

הרבה זוגות שעברו טיפול למדו להסתכל על הצדדים החיוביים אצל בני הזוג והאהבה התגברה. למעשה זו עבודת מידות במשך כל החיים לכל הנשואים- כי לכולנו יש חסרונות , אבל יש גם יתרונות והשאלה במה בוחרים להתבונן.

מ"סיה" חומר למחשבה

אם תרצה- תראה איך אתה נשאר אתה

אם לא- אז תחתוך

אגב. ניתן להשתנות..

אני יותר איכותי, היא פחות

אני יותר מכובד, יותר טקטי, יותר קול, היא פחות.

צורת המחשבה הנכונה יותר היא שאתה מכובד יותר, היא קלילה יותר, 

אתה שם לב לקטנות, היא זורמת.

תלך קודם כל לייעוץ זוגי. לבד או עם אשתך, תוכל אפילו להגיד לה שזה בשביל להעמיק את הקשר ביניכם. או אולי לפסיכולוג טוב. לא שיש לך בעיה אבל לפעמי כשאתה מודע ומכיר יותר את עצמך, אתה מתחיל להבין למה אתה כל כך סולד מדברים מסויימים, ולומד להכיר.

ככלות הכל, הכוכבים ואבקת הקסם הזוהרת של החתונה יורדים, ועכשיו אתם צריכים להתחיל לעבוד על הזוגיות האמיתית שלכם. זה קורה להרבה זוגות, אבל אהבה היא בנייה. היא נדבך על נדבך. אי אפשר לצפות שאשתך תתאים לך בהכל, אפשר שכל אחד יעשה ויתורים למען השני. והכי חשוב הוא להעריך, לכבד, ולרצות לאהוב.

אולי צריך לעבוד על הערכה עצמית שלא תלויה באחרים. ואז להגיד למי שמקטרג שאין לו שום זכות להשמיץ את אשתך היקרה.

שהשם מרדים אותנו לפני החתונה.

כמו אדם וחוה

לכל אחד יש את הדברים שבהם הוא טוב, מיוחד ושונה ככה ברא אותנו הבורא...

התלהבת והסתנוורת לפני החתונה מתכונות אופי מסוימות שראית בה , אתה צריך פשוט לראות אותם שוב. לראות מה גרם לך להתאהב בה ולרצות לגור איתה עד סוף חייך.

תנסה להימנע מרעשי רקע ( משפחה וחברים) שעושים פרצופים או מעירים על "איכותה" של האשה שבחרת 

הם לא עושים לך טובה בכך, בדיוק ההיפך . ייתכן אפילו שזה בא מקנאה .

בהצלחה

אלא : "זו אשתי ולכן אני אוהב אותה" . כתבת שאשתך לא אשמה- אז כנראה היא כן משקיעה בנישואין הללו ואולי אפשר עוד- השאלה אם אתה משקיע? מקשיב לקשקשנים מסביב (שואב חיזוקם מסביב? ממי? מה עניינם?) במקום לחזק ולהעמיק, להעריך ולאהוב את 

מי שהסתנוורת ממנו כבר לפני החתונה- וכנראה לא בכדי..  

ולא החברה מסביב קובעת את זה

בס"ד

קראתי את ההודעה שלך.
שלא כמו אחרים התחושה הראשונית שלי היתה ממש הבנה, הזדהות מסוימת. 

מבינה, אני חושבת, מה זה "איכותי" לדעתך, ומה זה פער באינטלגנציה.

לא מסכימה עם הרעיון של גירושין, המסקנה שלי קצת שונה. 

אבל קודם כל - לא נבהלתי מהמושגים שהבאת. לא רואה בך אדם רע או מושחת או רשע בגללם. 

אני גדלתי בבית שבו היתה אוירה שיש "איכותיים", יש כאילו שהם "יותר" מתאימים לנו מאחרים. 

כך היה המסר כלפי שכנים, כלפי חברים, כלפי משודכים...

זו אוירה שלילית,אוירה מקלקלת, מסרים בעייתים מאוד.

אבל זה מוכר לי, ולכן אני לא נבהלת מההגדרות שלך, מה שאולי הבהיל אחרים.

מי שמוקף במושגים (מעוותים!) כאילו, יודע על מה מדובר.

התחתנתי, התקדמתי בעבודה האישית, עשיתי המון עבודה פנימית והשתניתי. לא לגמרי, אי אפשר להפוך את הדברים לגמרי, אבל אפשר לעשות עבודה קשה ואיטית לשינוי המושגים. לא סיימתי, יש עוד הרבה לפני לעשות. 

לא מאמינה באיכותי או לא. מאמינה בפערים, שצריך למצוא דרך בתקשורת (מילולית, לא מילולית - שפת גוף, פתקים, מעשים ומחוות) לגשר עליהם.

נשמע שייעוץ זוגי מאוד יועיל, בעזרת השם ובעזרת עבודה עצמית.  (אפילו רק אתה, לבד, לגשת ליועץ דתי/רב מומחה בזוגיות וכד').

ולכל המגיבים - למרות הרתיעה שאתם חשים מההתנסחות שלו - כן, צריך להבין שיכול להיות פער באינטלגנציה, וזה עשוי להיות מחסום משמעותי.  אם כבר נשואים - צריך למצוא את הדרך להתגבר.

לא יודעת מה להגיד.....

חז"ל אמרו שהבגד עושה את האדם וזה פשוט ככה.

עוד מעט ראש השנה, תיקח את אשתך לסיבוב קניות ותקנו ביחד בגדים יפים בשבילה שהיא מרגישה בהם נוח ואתה אוהב את הסטייל.

גם נעלים, כיסוי ראש, תכשיטים, ממש מא' ועד ת'

 זה מאד מאד חשוב!

לנו היה זוג חברים,שהאשה למדה איתי באותו בי"ס ובעלה למד עם בעלי בישיבה.

האשה היתה יפה, בעיקר מאד מושכת, קלילה, כייפית, עם צחוק זוהר בעיניים ומאד חכמה ומוכשרת. 

לידה בעלה נראה לא רק מכוער - אלא גם "שוטה הכפר". אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי אותם יחד, ממש נעתקו המילים מפי. ואני לא אחת שמילים נעתקות מפיה, ובהחלט מפרגנת לאנשים גם אם בלב אני חושבת ההפך הגמור. אבל זה היה .. פשוט מוזר.

דווקא מבחינה אינטקלטואלית הוא לא נפל ממנה. הוא כל כך העריץ אותה, שהוא ממש התבטל כעפר ואפר לרגליה.  מבחינתו היא הייתה הזכיה הכי גדולה בחייו, הוא גידל את הילדים כשהיא התרוצצה אחרי הקריירה שלה וטיפסה מעלה מעלה. בזכות הכסף שהיה למשפחה שלו החיים שלה היו נוחים, והיה נראה שהיא אוהבת אותו.

בגיל ** שלחו אותה לחו"ל ללימודים מטעם העבודה. כמובן שהמשפחה עשתה רילוקשיין.

שם היא פגשה ב"גבר חלומותיה" ופירקה את החבילה.

הוא נכנס לדיכאון  והתחיל לקבל טיפול תרופתי.

הטיפול, הוא החזיר אותו חלקית לתפקוד. מודע למצב החדש, הוא התחיל להתלבש כמו בן אדם. אפילו הפנים שלו השתנו, נעלמה הבעת ההתבטלות והוא נראה כמעט נאה. אבל הוא נשאר תלוי בכדורים ולא התחתן. ניסינו להכיר לו מישהי שדווקא באה ממקצוע טיפולי, בתקווה שתכיל.. היא חזרה ואמרה שהיא מחפשת בן זוג, ולא מטופל לפסיכותראפיה... במצב הזה הוא תקוע כבר שנים.  

עכשיו זה הזמן לשנות דברים חצוניים, והחובה לשמח את אשתך בחג מוטלת עליך.

אני חושבת שאם אשתך תבין, שלה לא חשוב, אבל לך כן, היא לא תתנגד להשקיע בעצמה. בטח אם זה יגרום לך להגיד איזו מחמאה או שתיים.. מילים שכבר התייאשה מלשמוע ממך..

אי אפשר להתרחק מכל האנשים בעולם, ואם קים פער חיצוני כדאי לעשות את המאמץ ולטשטש אותו.

ובנוגע לטאקט, כשלבושים מכובד מתנהגים מכובד. אז אולי היא לא תשתנה בן לילה, אבל יהיה לה הרבה יותר קל ללמוד ממך כשאתה מסתכל בה בהערצה.

בנות ישראל נאות הן

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.