וכי את היחידה שהקמת משפחה?
ולגמרי לא נכון. אולי לבחורה (וגם לא לכולן - לפי מה שרואים בפורום המקביל), זה פחות עקרוני. לגבר זה יכול להיות קריטי. ומי ש"ישכנע את עצמו", כשיש לו הרגשה טבעית חזקה נגד, בגלל אמירות כאלה, עלול אח"כ לשלם עלך כך ביוקר.
ואין שום קשר ל"יכול להרהר".. יש הבדל גדול מאד בין בפעל ללא. מציע לא לדבר בקלילות כזו בשם "בחורים"..
זה "זבוב"?... הדבר הכי חמור מבחינת הצניעות היהודית נהיה "זבוב"?..
ומה עם מה שאמרו חז"ל, "אין אשה כורתת ברית" וכו'? זה גם "זבוב"?..
ההיפך, "השכל הישר", והכרת המציאות הישרה שאינה מתחכמת, אומרת ההיפך. אח"כ צריך לנסות לראות האם בכל זאת..
ומה זה קשור לשאלה אם אחרים "מושלמים ואין בהם רבב"?.. לא כל נושא שאינו "מושלם", משפיע אותו דבר על נישואין (ומה זה קשור "לא יכולים להגיע לידי הרהורים" וכו'.. מי דיבר על זה).
"תהיו הגיוניים"... מענין מאד.
ונישואין - באופן בסיסי - זה קשר יחידני, טוטאלי. לפעמים מתברר שלא היה מתאים - נתנה התורה דרך.
אבל הדבר הכי פשוט והכי נורמלי - אשה מתחתנת עם בעלה. לא "התעסקו" לפני כן עם אחרים. מי שזה לא מענין אותו - ענין שלו. העולם היום מלא בכאלה.. כמו בעוד הפקרויות. אבל שלא ינסה לתת" מוסר" למי ששומר על מושגים בריאים. בוודאי לא אם זה בא בגלל "נסיון אישי" שהופך אותו ל"נוגע בדבר". לכל היותר יכול לומר שאפשר לעלות ולהצליח. זה כמובן טוב, בשביל מי שלא מפריע לו ושואל אם אפשר להצליח.
כתבת יפה על הזכרונות והעובדות. צריך אבל לדעת שיש כאלה שהרגש שלהם יותר פעלתני ויותר זוכר (עם או בלי נגיעה) ושם זה יכול להיות בעיה.
לא פחות מ"ג'וקים" - צריך גם להיזהר מלהשלות.
זה נושא חמור, לגמרי לא פשוט.
[מה זה "נגעו בבני זוגם".. למיטב ידיעתי - "בני זוג" זה אחרי החתונה. אני חושב שעצם השימוש בביטוי כזה לתאר מה שלא נישואין - רק ממחיש עד כמה ה"תרבות" ההיא מעוותת מושגים בסיסיים. וגם, מה זה "ראשונית"... מעבר ל"רמה" מסויימת, זה כבר לא ראשוני. כפשוטו]
אני חושב שהזוי ההיפך.
ומה שיש "על פני האדמה".. זה לא כ"כ משנה. יש תרבויות של גויים בעוד כל מיני עניינים.
מי שמראש בוחר לחיות באופן נקי אשריו ואשרי חלקו.
מבחינה מסויימת, זוג שהיה נשוי והתגרש - זה "יותר טוב". הכירו כהלכה, נישאו כהלכה, לא התאים. פעמים רבות "התגלה למפרע" שזה לא. היא תתחתן מחדש כמו שרצתה לעשות מההתחלה. כשחיו בהפקרות קודם, זה הווי אחר לגמרי.
אפשר לנסות לשנות בכח את המציאות כמה שרוצים - בשביל "להנדס" לטובת דברים שמכירים מהסביבה.
כבר כתב הרב יועזר אריאל בספרו, שיש הבדל גדול בין נשים לגברים בכך. שנשים, פעמים רבות לא כ"כ איכפת להן מה היה מקודם. לגברים - איכפת מאד.
אז מי שלא משנה לו - ויש כאלה, שהעיקר שהיא לא "שם" - בסדר גמור. אבל מי שמשנה לו, זה לא בא ממשהו לא טוב, אלא מטהרה וממושגים והרגשות אנושיים בסיסיים; הרצון לראשוניות הוא אמיתי וגדול. וברור שלחלוטין יותר טוב, זוג שמתחתנים שמעולם אף אחד מהם לא נגע באחר/ת. אלא מה? שמי שכבר קרה לו, לצערו הרב מאד (כי אם לא לצערו - אז גם לא חזר בתשובה), יכול להתאמץ ולעלות ולהתחדש. אבל לנסות "לשכנע" מי שחש כך בגלל ששמר את עצמו - שגיאה חמורה, ולא אמיתי.
"דגש על מה שבאמת חשוב"?... זה באמת מאד חשוב. להגיע נקיים לחתונה. חשוב מאד. בסיסי.
"אח"כ מתפלאים למה אין תקשורת ולא מסתדרים"?... לכיוון ההפוך: לדעתי, הסיבה המרכזית לריבוי הגירושין בעולם בזמננו, באה מה"תרבות" הזו, שבמקום שהנישואין יהיו - כטבעם - משהו ייחודי, כמובן מאליו, אז ב"תרבות" הזו, הבעל הוא "אחד מסדרה"..
כשאין את העומק וההתפעמות של ההתחלה הראשונית לגמרי, את הבנין התם ביחד - את המשפחתיות במובן הכי בסיסי שלה - אז גם היד קלה לכיוון השני.
כמובן, כמו שכבר כתבתי, לא אומר שאי אפשר להתאמץ ולתקן - אבל מי שחושב שזה משהו "צדדי", חסר לו מושגים עיקריים.
וכן - הרבה אנשים נורמליים, איפכת להם מאד שנשיהם לא נגעו במישהו אחר בעבר. יש כאלה שמסתמכים על התשובה, מתאמצים, בונים מחדש, מצליחים. אבל "מדרכי בעל תשובה להיות עניו"... לא פשוט לומר שהעבירה לא כ"כ עבירה ולא כ"כ מזיקה.. זה לחפש "תירוצים בעננים", בלשונך.
[וה"למה הוא פדנט ולה לא איכפת שהבית מסריחה ואין אוכל במקרר".. כי היא צדיקה... זו כמעט אנטישמיות. אנשים פדנטיים, ובתים לא נקיים, יש בכל סוגיי האוכלוסיה; לא נוגע כהו זה לנושא המדובר. אדם שמחפש אשה שלא התעסקה עם דברים אחרים, בודק על גבי זה עוד דברים: התאמה, מידות טובות וכו' - וכן היא - מה שחשוב לכל אחד מהם, וכפי שאפשר לראות בפורום השכן. ובוודאי שאם בעלת המידות הטובות האלה, היא גם כזו ששמרה לגמרי על ראשוניותה, זה רק יוסיף למוטיווציה שלהן]
מאד מצער, בלשון המעטה, מציאות כזו.
השאלה אינה "מצד הכתובה", אלא קודם כל כמה זה מפריע לך, בהנחה שחזרה בתשובה באמת (יתכן גם שסתם גמרה איתו ולא מפריע לה שהיה.. שזה לא ידוע מכאן).
וקשה לענות על השאלה ששאלת. אולי תלוי גם עד היכן חומרת הדברים.
"דוסים חנק" זה שם אחר לכאלה ששמו את הדגש על זה בחיים שלהם.
יכול להיות שזה באמת חשוב לבחור שפתח את השאלה, ולך למשל (או לי?) זה יהיה פחות חשוב.
כנראה יותר עדינים.. אחרת הו יכולים להשתמש בביטויים אחרים, בדיוק לכיוון ההפוך (ובהתאם לסגנון "ניתוחייך" על הקשר בין דברים, הרי היה אפשר לשאול: האם יש קשר בין סגנון כתיבה שמכנה כל מיני כינויים, לבין מושגים של לגיטימציה להפקרות?... מוטב לשמור על הדיבור, לגופו של ענין בלבד)
ואמרתי שמזלך שאלו שיודעים אחרת ממך - אינם משתמשים בסגנונך.
כי גם כשיש כמה דעות, יש סטנדרטים איך מדברים ומנהלים דיון.
אם את רוצה לחלוק גם על זה, אין בעיה.....
לכן, לכתחילה העדפתי להדגיש את הלגיטימיות הגמורה בתחושות האחרות, ושהם באות ממקום טוב - ועם זה את זה שמי שלא מפריע לו, אין בעיה..
בגלל ההקצנה לצד השני - לא היתה ברירה אלא להבהיר יותר. וכבר כתבתי שזה מצער, שבבגלל תגובות כאלה צריך לחדד יותר כי חבל על כל מיני אנשים.
אבל....
קוראים כאן גם עוד אנשים.. למשל, חבר'ה צעירים, שעתידם לפניהם, וה"קלילות" ביחס לדברים כאלה יכולה להרוס להם את החיים;
חבר'ה שמרגישים שזה בלתי אפשרי עבורם, ונסיונות "לשכנעם" ההיפך - גם יוכלו להרוס להם את החיים (כבר ראיתי גם דברים כאלה).
אז דווקא בגלל צורך ה"התחשבות", צריך שגם זה יהיה ברור. אם "תשובות שחושבות אחרת", לא היו מציגת כ"בלתי מובן" את הדברים שהכי מובנים - לא היה צורך להגיב עליהן....
[לגבי "דרשות-שמות" של ניקים, מעדיף לא להיכנס... ואכן זה כינוי חיובי. התוכן, לצערי, פלות]
אנשים לא אוהבים אנשים שחצנים שיודעים הכל ומבינים הכלללל!!!!
אז אנשים פשוט סותמים ועוברים הלאה ולא מתעמקים בכלל בתשובות שלך אלא רק בצורת הכתיבה והדיבור שלך
אבל את ממש חכמה ויודעת הכל אז דלגי!!!
"צדיקות ויראת שמיים" הם הפרמטרים לנשואין תקינים.
אני כבר הרבה שנים רואה מי פותחים שרשורים.
[ובוודאי שחלק מ"צדיקות" ראויה, זה גם הבין אדם לחבירו שבבית. אלא שיש לפעמים כל מיני קשיים, שנמצאים אצל כל סוגי האנשים. גם מי שמחפש בית באזור טוב, עדיין זה לא אומר שאינו מחפש גם אוכל באיכות טובה.. כשרוצים משהו טוב, זה לא "במקום" דברים טובים אחרים. בד"כ, הדברים מחזקים זה את זה]
ומציע לך להפסיק לגדף כל מי שכותב נגד דברייך, ובצדק. את מוזילה בכך רק את כתיבתך.
[לפעמים אנשים כבר מאבדים אפילו את ההכרה של השאיפה הזו, הכי טבעית, לראשוניות בנישואין, בגלל בלבול סביבתי מתמשך. אז לנסות לקלקל למי ששמרו מושגים שהם הכי פשוטים למי שלא נפל בכך כבר?... בעיה. לפעמים מגיבים, מתוך "התגוננות", כאילו מישהו אומר שאין סיכוי אחרת. לא אמרו כך, יש בחירה רחבה, ותלוי באנשים ובנסיבות. אבל "להפוך את הקערה על פיה"? אתמהה]
להפסיק לתת "ציונים וכינויים".. "דוסים חנק"... ומה אם מישהו יאמר, יש כאן כמה "מחפשי תירוצים חנק"....
יש לך בעיה עם ה"דוסים"?.. יש לך בעיה עםן מאמרי חז"ל? עם הרגשות אנושיות נורמליות וטובות ונקיות? אז הבעיה דווקא אצלך.
כשאנשים במקום להתייחס לענין, מתחילים לדבר על "מי שעונים" זה מראה לא פעם לאו דווקא על ביטחון גדול, ובוודאי על ניהול צורת דיון בעייתית. אח"כ מתפלאים שמשיבים להם כמידתם.
אל תקחי בעלות על השכל הישר... אני מניח ש"מרום שנותי" וגם נסיוני, אינם פחות משלך.
לא אומַר הפוך שכאשר יהיה לך יותר נסיון "השכל הישר יתחיל לעבוד" (משפט יהיר למדי..).. גם כי אני לא נוהג להתבטא כך - וגם כי אני לא חושב שזה יקרה... את משדרת "חייבת" לחשוב כך. ענין שלך.
תגידי ש"זבוב" זו ההגדרה המדוייקת... אם זה עושה לך טוב, בבקשה. אבל את מכריחה אנשים להגיב בצורה ברורה להיפך (כדי למנוע ממי שמרגישים שלא טוב להם כך, ללעשות מה שיזיק להם אח"כ) - ואולי גורמת נזק ועלבון לכאלה שמצטערים על עבר לא כ"כ טוב, וצריכים לקרוא דברים שנכתבים לטובת אחרים, שאם לא זלזולך - לא היה צריך לכותבם כ"כ חד וברור.
אז זה לא "זבוב" ולא בטיח.. אני מכיר בתים שנהרסו בדיוק בגלל דברים כאלה (כמובן, לפי סגנון תגובותייך בשרשור, את בוודאי תגידי ש"אשמתם" וכו'.. מי שרוצה לשכנע את עצמו שהמציאות היא רק כמו שהוא רוצה להכיר מנסיבותיו או נסיבות סביבתו - שום דבר כנראה לא יעזור)
לגלוגך מראה רק עלייך. "תמשיכו לחפש בני זוג צדיקים ויראי שמיים"... מלבד שזו אכן מעלה (ו"צדיקים" זה כולל מידות טובות, אחרת לא צדיקים) - אולי שכחת באיזה ערוץ את כותבת, הרי שאף אחד לא כתב כאן על זה. את לוקחת דברים להיכן ש"נוח" כבכיכול להתקיף. גם זה בטעות. דיברו כאן על מישהי שלא זינתה עם אחרים לפני נישואין. בסדר?.. לא נראה לך חיסרון - להרבה גברים כן נראה ומוחש.
ואכן, תתפלאי. "בני זוג" זה כשנשואים. ברור שכאשר "לא איכפת" עם כמה גברים הבחורה בילתה קודם, אז זה כבר נראה איזה "דיוק חסידותי". אז אני מציע לאנשים, שלא יאבדו את המושגים הנורמליים הבסיסיים. איש ואשה, זה כשמתחתנים, עד אז זה מישהו אחר, "זר". "בני זוג" זה איש ואשתו. כמו שתמיד היה מקובל בעם ישראל. ובלגלוגים - שמוזילים רק את המלגלג - לא ישתנה כלום. הרי יש כאלה היום בעולם שכותבים בדיוק באותו "לגלוג" על מי שסובר שבני זוג זה איש ואשה... נו, אז מה..
"קשיים כאלה ואחרים" שאנשים כותבים כאן - אינם בגלל הרגישות שיש להם לפריצות. באתרים שכולם שם עם מושגים כמו שאת רוצה - הדיווחים על קשיים בנישואין ופירוקי נישואין, גדולים פי כמה וכמה, וגם בנושאים חמורים בהרבה.
"כשתגדלו תבינו".... מצחיק מאד. גדלנו, והבננו בדיוק ההיפך ממך.
ומי שמפריע לו "כלה" ש"נגעה, באחרים - ולכן מחפש מישהי שגדלה כמותו - מחפש בדיוק בכיוון הנכון.
א. מי הכריח "אותך" לקרוא מה שהגבתי.... את שמה לב, שאת מה שאת עושה את תולה באחרים?...
ב. אולי תתרגלי לשמור על פה נקי? ב"מרום גילך" כדברייך, הגיע הזמן לזה.
ג. זו קצת יוהרה לחשוב שאני מגיב בשבילך, בשביל להתווכח איתך. לא היתי משקיע בכך אפילו שניה. אין לי כל ענין בזה, ואינני מצפה לשמץ "שינוי" במחשבתך - זה גם לא מענין אותי.
אני מגיב בשביל אחרים שקוראים. לא בשביל "להתנצח" איתך. כך זמן שאני חושב שדברי יוכלו לההועיל. ולדעתי, גם להציל מדברים מסויימים שהודעותייך יכולים לגרום.
ד. על שאלתך האחרונה, אכן עניתי לעיל. אמרת על תגובותייך שלדעתי הן "פח".. אין בעיה. את אמרת.
אבל הסברתי - התגובות לא בשבילך. אלא בשביל כאלה שעלולים "ליפול בפח"....
אני אכן הגבתי קודם כל לפותח השרשור. זה דבר ראשון.
אבל אם אני רואה תגובה, שכותבת בכיוון שלדעתי הוא יכול להזיק וכד' -
אני מגיב לעיתים גם "עליה".
לא בשביל מי שכותב אותה, או להתנצח איתו - אלא בשביל מי שקורא את דבריו.
זה דבר לגמרי רגיל בְשרשורים..
את לא מבינה שהנסיונות הללו לכתוב "אישית" רק מבזות את כותבתן?
אולי תרגיעי.
בינתיים מי שקופצת להגיב על כל תגובה, ללא צורך מיוחד בתוכן, חוץ מאיזה מאיזה גידוף, זו דווקא את...
[ואולי באמת תפסיקי להטריח?.. אמרת מה שרצית, הובן, די..]
["סותם", זה מגיע עם נסיון השנים? וזה באמת די טוב שאת כותבת כך. עשית את העבודה בשביל מי שרצה להבין מאיזה עולם-דיבור הדברים מגיעים..]
זה המקום שלה בעולם. תבחר אם זה מתאים לך או לא.
לא הייתי מנסח את זה טוב יותר.
תודה על זה.
בס"ד
ואני גם ממש לא עומדת להיכנס איתך לחשבון שלי מול אלוקים. ב"ה יש אחד שאני צריכה לתת מולו דין וחשבון והוא לא קרוב להיות את.
ב. כן, אכפת לי מהם והם חשובים לי. אם את ככה מוחקת אנשים מהעבר שלך אז לא הייתי רוצה להיות מישהי מהעבר שלך. הם תרמו לי הרבה וכל אחד בדרכו שלו הפך את החיים שלי למיוחדים יותר בזמנם, על זה מגיע להם קרדיט גם אם עכשיו אני ב"ה לא עם אף אחד מהם. אם את לא מכירה בערך של כל אדם שהיה מעורב בחייך אז באמת שאין לי מה לומר, זה יותר חסר רגישות ממה שהיא אמרה לו ומכל דבר אחר בערך.
ג. יש הבדל בין לאהוב אדם אחד אהבה של בני זוג לבין שיהיה לך אכפת. בהנחה שיש לך חברות ואת לא כל היום רק סביב בעלך אז את עצמך לא עומדת באמירה. העולם שלנו לא סובב סביב אדם אחד, הוא סובב סביב הרבה וביניהם האקסים שלי. אם העולם שלך סובב רק סביב בעלך אז צר לי אבל עולמך צר ואני מודה לאלוקים שאני לא חיה בו.
ד. העבר תמיד צף זה לא אומר שזה תמיד חייב לפגוע. אבל שוב, בשבילה הייתי מקווה שהוא ייפרד ממנה אם הוא לא מסוגל להכיל את זה ולא יהיה מסוגל להיות שם בשבילה.
יש אנשים שהיו משמעותיים לי, ואני מעריך ואוהב אותם גם כשכבר לא.
ענבלבס"ד
ב. עוד אנשים זה אנשים שהיו משמעותיים בשבילי והאקסים שלי בהחלט נכללים.
הם היו אופציה, הדגש פה הוא "היו"
"על התשובה"
הוא דן שם בין השאר, על היחס לעבר לאחר החרטה.
תודה על התזכורת. באמת הגיע הזמן
בס"ד
אם כי לא בטוחה שהבנתי מה הקשר.
אולי הוא חושב אחרת, אולי לא.
התאמה רגשית
התאמה בשאיפות
משיכה
נשיאת חן
יכולת לעבוד בצוות ביחד
**רצון** להקים בית כרעות עיניך יחד(בכוונה מודגש כי עכשיו ברווקות קשה ליישם)
זרימה טבעית של קשר
בשלות נפשית של שניכם להקים בית עם כל הקשיים שכרוכים בזה
שעניין הראשוניות לא יטריד אותך כמו הנ"ל תעשה סדר עדיפויות
ב"ה יש הרבה חילוניים שעשו הרבה וממש לא הגיעו לחתונה בתול*ם ועלה זיווגם יפה
ומאידך יש הרבה שנשמרו והגיעו למדרגות הרבנות.
אין במה שכתבתי בהפחתת ערך הקדושה בחיי המשפחה רק לחזק נקודות שלפי דעתי אקוטיות יותר
בדורנו ובפרט בעניין משפחה.
לא חייב שאצל כולם - אבל יכול בהחלט להיות, כפי שכבר הזכירו גם כאן, וכפי שציטטתי גם מספר מסויים.
דבר שני, הוא אשר אמרתי. בעינייך "שטויות" - בעיני אחרים ממש לא. בסיסי לגמרי.
ואכן, לפעמים יש בהחלט מקום "לחתוך" על זה. לגמרי. תלוי בנסיבות. תלוי באנשים.
ראשית, באמת יש אנשים שמנטאליות שונה מקשה עליהם בנושא של נישואין. ואינם כלל "גזעניים" לפי יחסיהם החברתיים הרגילים. זה דבר לגיטימי, לא פחות מדברים אחרים שלחלק מפריעים. יש הרי כאלה ש"גובה" מפריע להם, וכו'. לא "גזענים", אלא מפריע להם. אם שווה לעבוד על כך או לא, זו שאלה אחרת, לא תמיד ניתן באמת - אבל אין מקום לכינויי הגנאי.
אבל כן זה ענין אחר לגמרי:
החשיבה הלא מוסרית, המתועבת, היא דווקא החשיבה שנותנת לגיטימציה לפריצות. כאילו גוף של אשה אמור להיות משהו חסר בושה שמופקר לכל העולם עד שמוצאת... את ה"חשיבה" הזו צריך להעביר מהעולם..
החשיבה המוסרית הטבעית - היא שאיש ואשתו זה איש ואשתו. והבעל אינו "אחד מסדרה". זה הכי נורמלי.
לגמרי טבעי ולגיטימי - ומוסרי מאד - שאיש ירגיש שאינו רוצה להתחתן עם מישהי שהיתה בקרבה פיזית עם אחרים. הכי מובן. בא מטהרה, מהבנה כמה הכל צריך לבוא מתוך נישואין - וכמה מפסידים אם זה לא כך.
על גבי זה, יש מקום - במקרה של תשובה אמיתית (שמלבד שלא תמיד זה כך - אני כבר שמעתי כאלו שתוך כדי ה"הווי" הקודם, מתכננות את הנישואין אח"כ, ולמה לא.. הרי הן תחזורנה בתשובה... כאילו זה איזה "סוויצ' ".. - מלבד זה, גם "תשובה" עדיין אינה תמיד ערובה לאיתחול של המערכת הרגשית וכו'),
ובכן, במקרה של תשובה אמיתית, וריפוי פנימי של המערכת - יש מקום שמי שזה לא מפריע לו, יוכל לבנות כך. אבל להגיד כאילו "לא מוסרי" ההיפך?.. זה ממש עולם הפוך.
[מוכרח לומר, שמעורר מחשבה הסגנון התוקפני, עם כל מיני "כינויים", של חלק ממי שמגיבים בכיוון הזה]
את סוברת שבהיות ש"גוף האשה" הוא שלה (גם אני כמובן חושב שהוא שלה), אז אין בעיה עם "החשיבה שנותנת לגיטימציה לפריצות. כאילו גוף של אשה אמור להיות משהו חסר בושה שמופקר לכל העולם עד שמוצאת..." -
וזה בעינייך "שוביניזם"...
וממילא, אין לבעלה מה לצפות בנושא זה. מעולה. הבננו. הבוחר יבחר.
[רק לצורך הדיוק, אני כתבתי נגד "תרבות" שמחנכת לכך, דווקא בגלל כבודה של האשה. חשיבה שגורמת לה נכות מוסרית, וניצול]
אפשר להאמין באמונה גמורה במעלת התשובה,
כולל במעלה האישית של מי ששב, שיכולה להיות אישית גדולה ממי שאינו מעונין.
ואע"פ כן, לא לרצות בכך.
לא כי החטא עדיין נחשב לו, אלא בגלל אי הרצון בכך שבמציאות הממשית, היה קודם משהו כזה.
[אגב, הרמב"ם מביא כדוגמה לבע"ת גמור, מי שעדיין רוצה באותה אשה, ונמנע בגלל מצוות ה'. האם זה אומר שמישהי תרצה להתחתן עם מי שעדיין חושק באשה אחרת? בוודאי שלא, למרות המעלה הזאת].
כנ"ל, יש כאלה שאכן מבחינתם, שבה ועזבה - אין בעיה. בסדר גמור. מי שחש ההיפך, שלא ינסה לשכנע את עצמו הפוך. גם בכך יש טהרה, וחבל להגיע לדברים לא טובים.
בס"ד
איך בדיוק היא אמורה לדעת שזה יכאיב לו?
זה משפט סטנדרטי. אנחנו לא יכולים לדעת כל נקודה רגישה של כל אחד.
אם כבר רגישות, מהמשפט הזה לא נראה לי שהיא רוצה לדבר על זה יותר מדי וזה לא רגיש מצידו בכלל לדבר איתה על זה.
בקיצור, זה עובד לשני הצדדים והיא ממש לא חסרת רגישות.
על דבר כזה, לגבר ששוקלת להתחתן איתו - זה וודאי פוגע וחסר רגישות לגמרי ("וטוב שהיה", זו משמעות אחרת. בד"כ של טוב שנגמר).
אלא שכנראה, אינה מודעת לכך כ"כ, עובדה שגם את לא הבנת מה "לא רגיש" בכך.
ולהגיד, כפי שכתבת בהמשך, ש"להתכחש לכך זה מטופש".. זה לא נכון. אצל מי שיש תודעה מופנמת שבן ובת לפני הנישואין זה "אחרים", והשינוי שבא באופן ממשי ואמיתי ע"י שמתחתנים - זה לא יהיה "טוב". בן אדם זה לא כמו חתול, שחש רק מה "פיזית" קורה באותו רגע.
בכלל, מציע להשתמש פחות ב"מטופש".. "הוא טיפש".. אפשר גם לומר הרי ההיפך - שמי שלא חש את הבעיה התכהה, או שזו כבר "נכות" רגשית מסויימת. אז עדיף ללא "תארים". ובוודאי שאצל ראש של הרבה גברים, זה קריטי. ואם להשתמש בלשונך, "להתכחש לכך זה מטופש"... (קל וחומר שלא מיכרים את הראש הזה. ודוגמה ספציפית אינה ראיה)
[והוא רשאי לברר. זה הזמן. כמובן, היא יכולה לומר שאינה רוצה לדבר על זה. ושיחליט]
בס"ד
שיעשה מה שהוא רוצה, שייפרד ממנה מצידי, אולי זה יהיה לה יותר טוב.
[גם אני לא התלהבתי להשיב לדברייך. אחרי שראיתי מה כתבת, ואת הביטויים שהזכרתי, אז באי רצון, ראיתי לנכון. סה"כ, עוד כמה קוראים..
ועיקר הענין כעת לא היה כעת "עליהם" ספציפית. זה כבר מוצה]
את הבטוי "הדיון נמאס עלי", את אמרת, טרם שהגבת בכל זאת... אם "נמאס", איש לא הכריח לענות.
אני הסברתי בדיוק מדוע התייחסתי בכל זאת, על אף שבאמת לא התלהבתי להעלות את זה שוב.
נחמד לשמוע את זה ממך.ענבללפעמים צומחים גם ע"י חרטה גדולה על מה שלא בסדר. לא רק ע"י בנין ממה שכן טוב.
אם כל מה ש"היה בעבר" היה משהו טוב, אז לא היה מושג של עבירה, לא צורך לחזור בתשובה.
לאדם יש בחירה - יש דברים שהוא עושה נכון, ויש שלא.
אם הוא עושה "אידיאולוגיה" ממה שלא בסדר, אז הוא שוקע בזה.
אם חוטאים עם אנשים "מהעבר", זה מקלקל. ואם אדם אינו מתנתק מזה, אז זה ממשיך לקלקל בתוכו.
לא סותר, שאפשר לקבל טוב מכל מיני אירועים/אנשים - אבל הנזק בעצם קשרים כאלה, טרם נישואין - גדול יותר. וגם התורה משמיעה עומק גדול יותר מתחושות-הרגע של האדם ורגשותיו.
לגבי "לא צריך להיות קנאים לדברים שהיו ואין איך לתקן" - אז מלבד שצריך תודעה מופנמת שאכן אלו דברים שצריכים תיקון, לפחות בתוכו של האדם - גם לא כ"כ שייך לדבר אם "צריך להיות קנאים" או לא. יש דברים שפשוט יכולים להיות מפריעים מאד. גם אם, על דרך המשל הטכני, מישהו איבד ח"ו רגל בעבר, "לא צריך להיות קנאים לזה", אבל זו עובדה שיכולה להשפיע. וה"קנאות" לראשוניות, היא דבר בריא מאד. אז מי שלא מפריע לו - בכבוד.. (ואם אין חזרה בתשובה, אז לא בטוח שזה כ"כ "בכבוד".. אולי סתם התקהות. יש ברחוב גם כאלה שלא מפריעים להם דברים יותר גרועים).
אבל מי שכן, לא שייך לומר לו "כבר היה".. מי אומר שהוא גם צריך לשאת בצער שגורם לו מה ש"כבר היה", בעוד הוא התאמץ שאצלו לא יהיה..
לכן גם כל הזמן מציין - שמי שזה בסדר לו - אחרי חזרה בתשובה - אין כל בעיה.
אבל לא "לבטל" את מי שכך הרגשותיהם הטבעיות, ולעשות מזה כאילו משהו לא נכון (זו לא רק דאגה לקלי דעת. גם לרציניים מאד, שהנושא מפריע להם, ואם מנסים "לשכנע" אותם שלא כך - עלולות להיות לכך תוצאות הרסניות. נתקלתי בדברים כאלה גם כאן, מאחורי הקלעים).
ובאמת, הבעתי את צערי מההתחלה, שדברים הוקצנו לצד אחד, כאילו "אין בעיה", באופן שהיה צריך לאזן. כי באמת, חבל על עגמת נפש שיכולה להיות מכל הצדדים.
ואני אומר שוב: ראיתי כאלה שקיבלו מציאות של תשובה והתנערות - ובנו יופי. ראיתי גם ההיפך. על כן, צריך לתפוס את נקודת האמת שיש, הן בעומק התשובה, והן ברגישות הטבעית הטהורה לענין - וכל אחד עפי אישיותו ומהלכו.
קדימה, לחטוא.. תתקדמו..... לא יאומן. אם קורים דברים מצערים, לא צריך לעשות מזה "התקדמות".
ויש לה לגמרי זכות להגיד את דעתה והרגשתה.
מי שבחוויה שלו, הצורה של התעסקות לא ראויה בין בנים לבנות זה "משהו משמעותי", ולא מבין חוץ מבחינה רוחנית מסטית, או איזו "גזירת הכתוב", מה הבעיה הפשוטה והאנושית שיש בין בן לבת שאינם נשואים שנופלים בקרבה יתרה - אז הבעיה אצלו. גם ערכית, גם באיבוד הרגשות מאד בסיסיות שאמורות להיות לבן אדם.
בס"ד
אולי כדאי לחזור לכיתה א' ללמוד הבנת הנקרא.
כתבתי שהיא צריכה להתקדם בקשר לזה שרק בנות מבתים הרוסים יכולות לומר שהן נבנו מהקשרים שלהן.
ועל זה בדיוק הגבתי (והנחתי שזו תהיה תגובתך האינסטינקטיבית על כך)
וזה שאת, ועוד מיעוט מאותו כיוון, הם אלה שרואים לנכון לנקוט בכל מיני סגנונות של "ציונים וכינויים" מראה אולי משהו על איכות הטיעון.
[אני היית יכול, בהקבלה לסגנון, להציע לחזור לכיתה א', לכמה מושגים בסיסיים יותר. אבל לא אגרר לסגנון הזה]
את כתבת "כבר מזמן העולם הבין שלא רק בנות מבתים הרוסים נופלות.. הגיע הזמן להתקדם". ועל זה בדיוק הגבתי. זה שבנות מכל מיני בתים יכולות להיכשל בדברים, זה לצערנו קיים, על אף שלכל אחד יש בחירה. לקרוא להבנה שזה כך, "הגיע הזמן להתקדם"... זה גרוע מאד.
ולגבי האמירה הקודמת למשפט זה, "אפשר להיבנות מדברים".. זו אמירה די "מכובסת", לפחות בהקשרים שהובאה כאן. להיבנות אפשר כמובן. תשובה מאהבה - זדונות הופכים לזכויות. אני לא חושב שאיך שדברים הוצגו כאן, לגבי ה"חוויות" וכו' - ובכלל עצם הכתיבה כאן, כאילו "ללא בעיה", שכך וכך היה, זה ממש מתאים לגדר הזה. "מדרכי הבעל תשובה להיות עניו", אומר הרמב"ם. וזה נכון גם לגביצדיקים שבדבר מסוים כשלו. אין מה "להתפאר".
)ענבלש"יקנא". הכי טבעי. יש בכך גם טהרה אמיתית.
וה"הצטערתי", זה המינמום ולא "פרסומי ניסא".
ואם מישהי כבר לא מרגישה שזה "רע" אז זה עצמו מצביע על הבעייתיות שנגרמה.
בוודאי משמח אם מצאו בעל טוב. ואיש לא "טוען" שנגעו בכל גבר.. לא שייך לענין כלל.
[ולא דיברתי עליה אישית, אלא תגובה על דברים. בוודאי לא ,לנסות להוציא אותה" מילימטר ממה שכתבה. וזה לא ,ניסיתם" - אין כאן איזו "התארגנות"...]
ולא משנה איזה סוג "דוסית". לומר שזה לא "רע" - זו תורה חדשה..
[ו"מתחיל מההתחלה", זה גם להשתדל למחוק, לא "ליהנות" מזה. איני אותו אדם.. כלשון הרמב"ם]
ראשית, אני חושב שלפחות בחלק מהדברים אנחנו מסכימים (מלבד שפשוט כתבת בסגנון נורמלי. גם אם חולקים, עדיף שיהיה בסגנון שבני אדם מדברים בו. סה"כ, אני לפחות משתדל לכבד גם מי שאומר אחרת ממני).
א. הענין כאן התחיל ממישהו ששאל על דבר שיש בו מרכיבים יותר "קיצוניים" כנראה, מדוגמאות שהביאו אח"כ. הביעו דעות. חלק שלא כדאי, חלק שאין בעיה. חלק שזה תלוי אישית בנפשות הפועלות, וכמה זה מהותי לו.
אם היה נגמר בזה, כנראה שהיה נגמר.. מכיוון שהיו אמירות כאילו הסברא שיש לגיטימציה לתחושת בעיה, היא "בעייתית".. (הפוך על הפוך), אז היה צורך לאזן. לא נכון. כמו שמי שמבחינתו העיקר מעלת התשובה ושאינה "שם" - גם מי שמרגיש שזה מפריע לו, לגיטימי לגמרי. לא כי אינה במעלה אישית אם אכן שָבה, אלא כי מפריע לו הענין. גם בזה יש צד טהרה.
ב. הובאו אח"כ "דוגמאות מהחיים". איני יוצא כנגד אף "בעל/ת דוגמא", כי כל אחד עם חייו ונסיונותיו והדרך בה הוא נחלץ מדברים, ומה שלוקח ולא לוקח מתובנותיו.
אבל כשכותבים, יש מקום להתייחס למשמעות העולה מהכתיבה.
בניגוד לדברייך כאן ("אף אחת לא פרסמה אם נגעה.."), אכן נכתב דבר כזה מפורש. מן הסתם לא בכוונה רעה. אבל זו בעיה. מלבד מה שנפסק להלכה, שבעבירות שבין אדם למקום, אין ענין לפרסם, כי זה מראה כאילו לא איכפת כ"כ, בניגוד לבין אדם לחבירו ששם זה כדי לפייסו - יש בכך גם משמעות כלפי כאלה שקוראים. גם עלול להכשיל. מוזיל כביכול את הבעייתיות.
ג. לצערי, דברים התגלגלו, שנכתב כאילו "היה טוב". בוודאי שלא היה טוב, מבחינה מוסרית, הלכתית, אנושית-אמיתית (כלומר, כשתופסים מה בין בן לבת, מה זה נישואין), אם היו דברים כאלה.
זה, כעולה מדברייך, מוסכם כמובן גם עלייך. ברור שלכתחילה, הטוב זה שלא יהיו קשרי קרבה אישיים בין בחור-בחורה צעירים, טרם נישואין (לא יודע אם דובר על "תיכון" או אח"כ, כבר אמרתי שאינני נכנס חלילה לעניינים אישיים של אחרים. מכובדים ויקרים. מדבר על העיקרון). הרי לא מדובר סתם על "אהבת ישראל", בחור טוב..
לכתחילה הטוב הוא שהרגש הקרוב הראשון, האישי-מתמשך, יהיה למי שאיתו מתחתנים.
אלא מה? כדברי חז"ל, "הרבה ילדוּת עושָה".. וקורות לפעמים גם תקלות. מצבים רגשיים מסובכים וכד'.
אז אם חלילה קרה, על זה מצטערים [לא כמו שהבנת, כאילו צריך כל הזמן לחיות בהרגשה רעה.. אלא כחלק מהתשובה: מצטערים באמת, מתחרטים], מתחדשים. וגם ראוי לדעתי, לא "לנפנף" בכך.
ד. אז מה זה ה"טוב" שכתבו, לא מוסרית/ערכית, אלא מה שכתבת, שכאילו, "שהחטא בזמנו היה כיף".
שווה להקדיש לכך כמה מילים.
הרי כל אחד מבין שכאשר מסתכלים מראש, בלי שחווים דבר כזה, ויש הסתכלות בריאה ונכונה על השוני שבין בן לבת, איך ממש "לא שייכת" סתם קרבה; ועל המשמעות העמוקה מכל בחינה, של נישואין, שקודם כל יש הקשר הנשמתי, ההתחייבות, הלהיות-משפחה, שזה באמת הדבר היחידי שמגשר באמיתיות על ההבדל המהותי, ומקשר -
אז כשיש מבט מופנם כזה, אין מחשבה של "כיף" מהחטא. ההיפך.
אלא מה? שכבר אמרו חז"ל, כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר (לא היתר, אבל משהו "מתחספס"). וכשזה כבר כך, ונוספת על כך התחושה של ה"נעימות" החיצונית, אז באה התחושה כאילו "מרגישים טוב" באותו זמן. האם זה מעכב את התשובה? בוודאי שלא. גם אם אדם "נהנה" מאיזו עבירה, ואח"כ שב לגמרי, ולא יעשה, כי כך ה' ציוה וציוויו הוא הטוב האמיתי, זו תשובה גמורה (בלי להתייחס כרגע להפרעה שיכולה להיות למי שירצה להתחתן איתו).
אבל.. ברור שעם התחושה הזו, הוא איבד באותו זמן את התחושה הרחבה יותר, העדינה והעמוקה, של המכלול. אם בכל רגע נתון, היה לא נכנע לתחושה "מבחוץ", אלא חוזר אל המבט הכללי, הראשוני, הפנימי יותר, כנ"ל, לא היה לו "כיף". היה חש מה הוא עושה, עם מי הוא מתעסק, ומה אמור להיות.
אז כשכותבים דבר כזה ברבים, בעצם מנסים לא במודע, לקלקל לאחרים, שתחושתם יותר נכונה וראשונית. שחיים את ההרגשה שזה ממש לא "כיף". ובעצם, גם מקלקלים לעצמם. משל למה הדבר דומה (ולא להתחיל לדייק על המשָלים, זה בשביל תפיסת העיקרון), נניח שמישהו מאד נהנה מאיזה בשר שאכל, אח"כ יתברר לו שזה היה ל"ע חזיר.. האם הוא אח"כ יאמר ש"דוווקא היה אז טעים".. סביר שלא. למה? כי התפיסה מה זה היה, תאיֵיד את ה"תחושה" החיצונית. אם אדם ייהנה מאד מאיזה דמות במוזיאון, ואח"כ ייאמר לו שזו בעצם מומיה מאלה שהסינים רוצחים ומוכרים - סביר שהוא יקיא מגועל. נו, אבל מקודם הרי "נהנה".. אז אפשר לומר שאז היה "כיף"... הוא לא יגיד כך וגם לא ירגיש כך.
כלומר, אדם לא בנוי רק מרובד אחד. הוא לא "בע"ח".. כאשר יש מודעות למשמעות, כאשר יש תחושת העונג מהמושג של הקרבה היחודית דווקא לנישואין - והנישואין אינם נתפסים כאילו אקט חיצוני, אלא שינוי כל המהות - אז אין חלוּת ל"כיף" מזה..
לכן, לדעתי, חבל לכתוב כך. וגם לכתוב "אהבתי גברים אחרים בחיי", במחילה וללא שמץ כוונה לפגוע - כל אחד עם העניינים שהוא צריך לשפץ, ויש לכולנו מה - אני לא חושב ש"אין בזה בושה".. לדעתי, דווקא כן יש מקום לא להרגיש טוב לכתוב כך. אלא מה? שיש דברים כאלה. שחבר'ה צעירים, לפי הגיל באותו זמן, נמצאים לא איפה שצריך להיות. לדעתי, לא צריך "לנפנף" בכך. קל וחומר - לא ב"נגעתי" (שאת זה את לא כתבת).
אני מסכים איתך, שאצל מי שיש לה מזל - אכן "אין להשוות" (וזו בדיוק הסיבה שגם אין לכך מקום לפני כן. כי זה ממש לא זה. ועדיף להגיע בלי דברים כאלה). מתחתנים, רואים כמה דברים כאלה הם טפשיים, בוסריים, לא במקומם. כנ"ל, עדיף להבין שזה כך. יותר אמיתי ויותר בריא.
אני מניח שזה מוסכם גם עלייך. כמו שכתבת, שאף אחת לא רמזה אף במעט, שהיא "נהנית מזה" שהיה בעבר משהו כזה.
ובהיות שלא מתייחסים כאן אל אי-מישהי שכתבה משהו - כי אין כאן שמץ ענין אישי, ובכלל, עסוקים בתיקון עצמנו ולא בלדבר על אחרים - אז ראוי לומר, שאם כדברייך "אף אחת" לא רמזה כך, דהיינו במילים אחרות, מבינים שעדיף שלא היה - אז צריך לנקוט זהירות גדולה, שלא להכשיל אחרות שקוראות כאן, ואולי אומרות לעצמן, נו, כיף... אח"כ לא יקרה כלום. אז לא נכון. הסברתי לעיל. ויש הרבה מעבר לכך, אלא שאין ענין להאריך. מזיק לאותו זמן, מזיק לאח"כ. ולפעמים גם הרסני לנישואין - כבר נתקלתי בדברים כאלה, ב"ה שאצלך/ן לא כך.
ה. לגבי האם קרבה יתרה עם גבר שלא בנישואין, משפיעה על הקשר אח"כ, אינני רוצה להיכנס. יש כאן בני אדם. כל אחד עם תחושתו. אם יש מי שקרה לה, וחשה שדבר כזה, שכמובן יודעת שאינו טוב, לא משפיע לה על קשר- הנישואין, שמח בשמחתה.
[את עצמך כותבת "לא דיברתי עד הסוף".. תדעי, שמי של"ע כָּשלה "עד הסוף", תכתוב כנראה בדיוק אותו דבר לגבי עצמה.. ואם היא קצת פחות מעודנת, היא גם תגדף כל מי שאומר שזה משפיע על הראשוניות... יש בכך צד בריא, של התעקשות "לקום", אבל יש גם הבנה ש"אדם קרוב אצל עצמו". לגיטימי לגמרי שאדם יאמר לגבי עצמו, נכשלתי, טעיתי, הפקתי לקחים, אני מתחדש לגמרי. כל הכבוד. אבל מכאן עד "להדריך" אחרים, כשהם לא שם, אני חושב שצריך זהירות מסויימת]
אני מסכים שיש "מדרגות" בקרבה כזו, ל"ע. אבל לומר בצורה חותכת, לא ישפיע על הראשוניות ועל הקשר - לא תמיד.
ומעבר לכך, חוזר לראשית הדברים, השאלה העיקרית היתה לגבי הרגשת הגבר בענין. על זה אמרתי, מי ששלם עם המצב הנוכחי, אומר לעצמו, חזרה בתשובה, אינה שם, זה בכלל פרופורציה אחרת - אין בעיה. אני לא אומר לו "לא נכון". אבל מי שאומר ההיפך, מפריע לו, וגם אם יש הבדל בין לפני נישואין לאחרי נישואין, לא טוב עבורו מי שכבר חוותה קשר קרוב-אישי לאורך זמן (ובאמת לפעמים אצל נשים זה "ראש" אחר בענין) - זה לגיטימי. זה לא בא מחיסרון.
והאמת והשלום אהבו. וכמובן, חלילה, לא באתי לפגוע באיש, לא "לדון" לגבי אחרים, שאפשר זכויותיהם מרובות משל - ואני גם מעריך את התמודדויותיהם - כתבתי על הענין, בגלל שאני ושב שיש כאלה שזה יכול לעזור להם.
אז עדיף למחוק הכל.
[מלבד מה שהערתי על מה שאמרה ש"אף אחד לא כתב", תיקנתי שכן]
זה ברובד הראשוני.
אבל מעבר לכך - אנחנו לא "כפופים לרצון מישהו אחר וזה לא כיף".. כי הקב"ה אינו "מישהו אחר", אלא מקור נשמותינו, ומה שאמר, זה מה שמתאים לעומק המהות שלנו. נכון שגם כשלא מרגישים ומבינים בדיוק, צריך לקיים ויש לכך את ערכו המיוחד - אבל יש ענין גדול בהתקרבות לתחושה שזה ממש האופי הפנימי שלנו. גם תחושה על דרך הכלל, וגם בהעמקה בערך של כל פרט, ובצדדים שאמורים להיות מורגשים מעין "מוסר טבעי" בקיומו.
לא כיף לדבר לשון הרע, זה פוגע במישהו אחר. זה מוזיל אותנו, "פה מתגלגל". כבר אמרתי, אנחנו לא בנויים רק ממישור חיצוני, וגם לא תחושותינו. מותר האדם מן הבהמה. וגם לא "כיף" מה שהלאה, אם חיים מעבר לכך. חבל להישאר שם. זה נושא ארוך - כתבתי בקיצור (לפעמים, החינוך הזה, ה"טכני", הוא שגורם לחטוא. למרת שגם ההקצנה לצד השני, בלי "קבלת העול" יכולה לגרום אותו דבר).
נכון שלהגיד על התורה "כיפית", זה קטן וזול. כי היא הרבה מעבר לכך. אבל אכן, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. אין טוב אלא תורה. טעמו וראו כי טוב ה'.
ולהגיד "כיף לחטוא", זה יכול להיות כהקצנה לצורך הסברה שלא עושים מה ש"כיף", אבל זו לא אמירה טובה. מי שיתמלא במודעות לטוב ה', לחיים שבדברו, יקיש ממה שמורגש אל מה שאינו מורגש, יעמיק בערכי תורתו וציוויו, לא יוכל לומר כך, גם אם ברגע של חטא תשתלט חלילה הרגשה של נעימות חיצונית
.עדן ירושליםדווקא הדוגמה שהבאת, היא ההיפך ממה שכנראה חשבת:
הבחורה יכולה לצאת ממנו מתי שתרצה. הוא לא יכול "לשלחה" בעל כרחה.
בחורה שמישהו אחר שכב איתה, עלול להיות שיהיה לה פחות סיכוי למצוא מישהו אחר שירצה בה (בניגוד לכל מיני "הסברות" שמנסים לפעמים לומר, כאילו מה איכפת... ובוודאי שפעם זה עוד יותר היה כך). כופה התורה על האדם הזה, לקחת אחריות, הוא יצטרך לשאתה, לפרנס אותה, כל החיים...
כמובן שהלכה כזו, מונעת מראש לפחות חלק מהתנהלויות כאלה. זה הרבה יותר מאם העבריין חושב שיקבל איזה קנס.. מכריחה אותו לקחת אחריות.
ובכללי: מלבד מה שיש מצוות שבמפורש נאמר שהפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב - אז אמנם "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (השכר של המצוות אינו בעולם הזה), אבל זה עיקרו של השכר. כי "שכר מצוה מצוה", מסביר ר"ח מוולוז'ין שזה הרוחניות של המצוה. התוכן הפנימי שגנוז בה. בעוה"ב, שהרוחניות גלויה, גם פעולת המצוות שאדם עשה כאן גלויה.
אבל בוודאי שיש בתוך המצוות, מתוך הערך הרוחני הזה שיתגלה במלואו לעתיד לבוא, גם בעולם הזה; ערכי התורה והמצוות מחיים את האדם. בוודאי שהם "הוראות יצרן", של הוצאה לפעל של נשמתנו. ואשר גם להתבונן בפרטי הדברים, בנועם שזה בונה בנו, "לחוש" אותו מתוך כך. זה מקצוע גדול של "טעמי מצוות".
זו לא שאלה של "מאמינים בזה" או לא, אלא אם יודעים את זה.
אכן, לא דווקא שבכל פרט של הרגשה, גם חיצונית, התורה עושה ש"יהיה לו טוב". התורה זה לא חנות לממתקים ושלגונים. גם מזה צריך להיזהר. אם מציירים כאילו ישר "מרגישים כיף" בתחושה החיצונית מכל מצוה שעושים, זה עלול גם להוזיל - וגם לגרום בעיות מול המציאות, לילד שיראה שלא תמיד זה כך.
אבל באופן אמיתי, כשאדם אינו מתעקש "לחוש" רק מה שחושיו החיצוניים, בסימום כל כח אחר, חשים - ולפעמים זה עלול לקרות ל"ע כששוקעים בחומריות - אז בוודאי שאפשר לראות ולחוש בהתבוננות פנימית עדינה, את הטוב שנבנה בנו עם החיים הללו.
לפעמים, ממש ישירות. כמו אדם שעושה טובה גדולה (יש כאלה שתורמים כליה.. מעשה רב. נו, זה "כיף" או לא?... לעבור ניתוח, כאבים שאח"כ, מן הסתם שלא... אעפ"י כן, עוצמת החסד והטוב והעזרה כ"כ מורגשת, שאנשים אכן מדברים על כך, מלבד הערך העצמי שהוא העיקר, גם כ"חוויה" רוחנית אדירה. אע"פ שבוודאי לא תורמים בשביל חוויה), לפעמים עם הזמן. איזו צורת חיים, ערכי חיים, עדינות של חיים וכד', נבנים עם זה. גם בעולם הזה.
"למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם"
"ואיני מלמד את בני אלא תורה. שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא... משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו" (מסכת קידושן, סוף פרק ד, דברי רבי נהוראי)
מרגש, אשרי יולדתו.
כמו שאומרים - הכל מתחיל מהראש..
"אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שתהא הבדלתכם מהם לשמי פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים"
מנינו שיהושע בן נון התחתן עם רחב
אינו באיסור מצד הדין
וגם אינו "המציאות האידיאלית הטהורה"
אגב, גם ללא קשר, איננו - בשאר תחומים- הכי ב HIGH
כיוון שכך- שכ"א יעשה חשבון עם עצמו- איפה הוא עומד, מה טוב לו- מתאים לו
כי אשה זה לא "מכונית"..
וגם מי שלא רוצה - לגיטימי לחלוטין - צריך לדעת איך לומר, ולא לפגוע.
אבל אין לכך שמץ-שבשמץ קשר לעצם הנושא הנידון.
לגיטימי שלמישהו לא מתאים. כבר כתבתי, גם בכך יש צד טהרה.
ולגיטימי שמישהו אומר, אם את מבינה שזה לא בסדר - ואת לא "שם", לוקח אותך..
לא לגיטימי אם מישהו ינסה בשם דברים שהוא עבר, "לשכנע" אחרים שרגישויותיהם שבאות מטהרה, אינן נכונות/לגיטימיות (מה שהכותבת הזו הספציפית, אכן נזהרה ממנו. יישר כח)
ואני מכיר את בעלה של הכותבת הזו, באמת בחור חמד ויקר. זכו.
לחלוטין לא.
וזה לא "חסר היגיון". לא צריך להקצין לצד השני, בגלל מישהו שלא יודע לדבר.
יש לגיטימיות לצד הזה, יש לגיטימיות לצד השני.
אבל אכן, מי שיכול לדבר כך - יש חשש שגם אם היה מוצא בחורה "כרוחו", היה מדבר לא כראוי, בהקשרים אחרים..
[ובאמת אין כל חיוב לציין "סיבה אמיתית" לפרידה.. אין חיוב בכלל לומר סיבה - ובוודאי שכשיודעים שמשהו יפגע, ולא יודעים לומר בצורה שלא תפגע - מוטב לא לומר, או לשנות מפני השלום]
לא ניתן לשכוח חוויות שאדם חווה אך ניתן להפוך אותם ל"לא רלוונטיים".
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
