וכי את היחידה שהקמת משפחה?

ולגמרי לא נכון. אולי לבחורה (וגם לא לכולן - לפי מה שרואים בפורום המקביל), זה פחות עקרוני. לגבר זה יכול להיות קריטי. ומי ש"ישכנע את עצמו", כשיש לו הרגשה טבעית חזקה נגד, בגלל אמירות כאלה, עלול אח"כ לשלם עלך כך ביוקר.

ואין שום קשר ל"יכול להרהר".. יש הבדל גדול מאד בין בפעל ללא. מציע לא לדבר בקלילות כזו בשם "בחורים"..

זה "זבוב"?... הדבר הכי חמור מבחינת הצניעות היהודית נהיה "זבוב"?.. 

ומה עם מה שאמרו חז"ל, "אין אשה כורתת ברית" וכו'?  זה גם "זבוב"?..

ההיפך, "השכל הישר", והכרת המציאות הישרה שאינה מתחכמת, אומרת ההיפך. אח"כ צריך לנסות לראות האם בכל זאת..

ומה זה קשור לשאלה אם אחרים "מושלמים ואין בהם רבב"?.. לא כל נושא שאינו "מושלם", משפיע אותו דבר על נישואין (ומה זה קשור "לא יכולים להגיע לידי הרהורים" וכו'.. מי דיבר על זה).

"תהיו הגיוניים"... מענין מאד.

ונישואין - באופן בסיסי - זה קשר יחידני, טוטאלי. לפעמים מתברר שלא היה מתאים - נתנה התורה דרך.

אבל הדבר הכי פשוט והכי נורמלי - אשה מתחתנת עם בעלה. לא "התעסקו" לפני כן עם אחרים. מי שזה לא מענין אותו - ענין שלו. העולם היום מלא בכאלה.. כמו בעוד הפקרויות. אבל שלא ינסה לתת" מוסר" למי ששומר על מושגים בריאים. בוודאי לא אם זה בא בגלל "נסיון אישי" שהופך אותו ל"נוגע בדבר". לכל היותר יכול לומר שאפשר לעלות ולהצליח. זה כמובן  טוב, בשביל מי שלא מפריע לו ושואל אם אפשר להצליח.

כתבת יפה על הזכרונות והעובדות. צריך אבל לדעת שיש כאלה שהרגש שלהם יותר פעלתני ויותר זוכר (עם או בלי נגיעה) ושם זה יכול להיות בעיה.

לא פחות מ"ג'וקים" - צריך גם להיזהר מלהשלות.

זה נושא חמור, לגמרי לא פשוט.

[מה זה "נגעו בבני זוגם".. למיטב ידיעתי - "בני זוג" זה אחרי החתונה. אני חושב שעצם השימוש בביטוי כזה לתאר מה שלא נישואין - רק ממחיש עד כמה ה"תרבות" ההיא מעוותת מושגים בסיסיים.  וגם, מה זה "ראשונית"... מעבר ל"רמה" מסויימת, זה כבר לא ראשוני. כפשוטו]

אני חושב שהזוי ההיפך.

ומה שיש "על פני האדמה".. זה לא כ"כ משנה. יש תרבויות של גויים בעוד כל מיני עניינים. 

מי שמראש בוחר לחיות באופן נקי אשריו ואשרי חלקו. 

מבחינה מסויימת, זוג שהיה נשוי והתגרש - זה "יותר טוב". הכירו כהלכה, נישאו כהלכה, לא התאים. פעמים רבות "התגלה למפרע" שזה לא. היא תתחתן מחדש כמו שרצתה לעשות מההתחלה. כשחיו בהפקרות קודם, זה הווי אחר לגמרי. 

אפשר לנסות לשנות בכח את המציאות כמה שרוצים - בשביל "להנדס" לטובת דברים שמכירים מהסביבה. 

כבר כתב הרב יועזר אריאל בספרו, שיש הבדל גדול בין נשים לגברים בכך. שנשים, פעמים רבות לא כ"כ איכפת להן מה היה מקודם. לגברים - איכפת מאד.

אז מי שלא משנה לו - ויש כאלה, שהעיקר שהיא לא "שם" - בסדר גמור. אבל מי שמשנה לו, זה לא בא ממשהו לא טוב, אלא מטהרה וממושגים והרגשות אנושיים בסיסיים; הרצון לראשוניות הוא אמיתי וגדול. וברור שלחלוטין יותר טוב, זוג שמתחתנים שמעולם אף אחד מהם לא נגע באחר/ת. אלא מה? שמי שכבר קרה לו, לצערו הרב מאד (כי אם לא לצערו - אז גם לא חזר בתשובה), יכול להתאמץ ולעלות ולהתחדש. אבל לנסות "לשכנע" מי שחש כך בגלל ששמר את עצמו - שגיאה חמורה, ולא אמיתי.

"דגש על מה שבאמת חשוב"?... זה באמת מאד חשוב. להגיע נקיים לחתונה. חשוב מאד. בסיסי. 

"אח"כ מתפלאים למה אין תקשורת ולא מסתדרים"?...  לכיוון ההפוך: לדעתי, הסיבה המרכזית לריבוי הגירושין בעולם בזמננו, באה מה"תרבות" הזו, שבמקום שהנישואין יהיו - כטבעם - משהו ייחודי, כמובן מאליו, אז ב"תרבות" הזו, הבעל הוא "אחד מסדרה"..

כשאין את העומק וההתפעמות של ההתחלה הראשונית לגמרי, את הבנין התם ביחד - את המשפחתיות במובן הכי בסיסי שלה - אז גם היד קלה לכיוון השני.

כמובן, כמו שכבר כתבתי, לא אומר שאי אפשר להתאמץ ולתקן - אבל מי שחושב שזה משהו "צדדי", חסר לו מושגים עיקריים.

וכן - הרבה אנשים נורמליים, איפכת להם מאד שנשיהם לא נגעו במישהו אחר בעבר. יש כאלה שמסתמכים על התשובה, מתאמצים, בונים מחדש, מצליחים. אבל "מדרכי בעל תשובה להיות עניו"... לא פשוט לומר שהעבירה לא כ"כ עבירה ולא כ"כ מזיקה.. זה לחפש "תירוצים בעננים", בלשונך.

[וה"למה הוא פדנט ולה לא איכפת שהבית מסריחה ואין אוכל במקרר".. כי היא צדיקה... זו כמעט אנטישמיות. אנשים פדנטיים, ובתים לא נקיים, יש בכל סוגיי האוכלוסיה; לא נוגע כהו זה לנושא המדובר.  אדם שמחפש אשה שלא התעסקה עם דברים אחרים, בודק על גבי זה עוד דברים: התאמה, מידות טובות וכו' - וכן היא - מה שחשוב לכל אחד מהם, וכפי שאפשר לראות בפורום השכן. ובוודאי שאם בעלת המידות הטובות האלה, היא גם כזו ששמרה לגמרי על ראשוניותה, זה רק יוסיף למוטיווציה שלהן]

מאד מצער, בלשון המעטה, מציאות כזו.

השאלה אינה "מצד הכתובה", אלא קודם כל כמה זה מפריע לך, בהנחה שחזרה בתשובה באמת (יתכן גם שסתם גמרה איתו ולא מפריע לה שהיה.. שזה לא ידוע מכאן).

וקשה לענות על השאלה ששאלת. אולי תלוי גם עד היכן חומרת הדברים.

"דוסים חנק" זה שם אחר לכאלה ששמו את הדגש על זה בחיים שלהם.

יכול להיות שזה באמת חשוב לבחור שפתח את השאלה, ולך למשל (או לי?) זה יהיה פחות חשוב.

כנראה יותר עדינים.. אחרת הו יכולים להשתמש בביטויים אחרים, בדיוק לכיוון ההפוך (ובהתאם לסגנון "ניתוחייך" על הקשר בין דברים, הרי היה אפשר לשאול: האם יש קשר בין סגנון כתיבה שמכנה כל מיני כינויים, לבין מושגים של לגיטימציה להפקרות?...  מוטב לשמור על הדיבור, לגופו של ענין בלבד)

ואמרתי שמזלך שאלו שיודעים אחרת ממך - אינם משתמשים בסגנונך.

כי גם כשיש כמה דעות, יש סטנדרטים איך מדברים ומנהלים דיון.

אם את רוצה לחלוק גם על זה, אין בעיה.....

לכן, לכתחילה העדפתי להדגיש את הלגיטימיות הגמורה בתחושות האחרות, ושהם באות ממקום טוב - ועם זה את זה שמי שלא מפריע לו, אין בעיה..

בגלל ההקצנה לצד השני - לא היתה ברירה אלא להבהיר יותר. וכבר כתבתי שזה מצער, שבבגלל תגובות כאלה צריך לחדד יותר כי חבל על כל מיני אנשים.

אבל....

קוראים כאן גם עוד אנשים.. למשל, חבר'ה צעירים, שעתידם לפניהם, וה"קלילות" ביחס לדברים כאלה יכולה להרוס להם את החיים;

חבר'ה שמרגישים שזה בלתי אפשרי עבורם, ונסיונות "לשכנעם" ההיפך - גם יוכלו להרוס להם את החיים (כבר ראיתי גם דברים כאלה).

אז דווקא בגלל צורך ה"התחשבות", צריך שגם זה יהיה ברור. אם "תשובות שחושבות אחרת", לא היו מציגת כ"בלתי מובן" את הדברים שהכי מובנים - לא היה צורך להגיב עליהן....

[לגבי "דרשות-שמות" של ניקים, מעדיף לא להיכנס... ואכן זה כינוי חיובי. התוכן, לצערי, פלות]

אנשים לא אוהבים אנשים שחצנים שיודעים הכל ומבינים הכלללל!!!!

אז אנשים פשוט סותמים ועוברים הלאה ולא מתעמקים בכלל בתשובות שלך אלא רק בצורת הכתיבה והדיבור שלך

אבל את ממש חכמה ויודעת הכל אז דלגי!!!

"צדיקות ויראת שמיים" הם הפרמטרים לנשואין תקינים.

אני כבר הרבה שנים רואה מי פותחים שרשורים.

[ובוודאי שחלק מ"צדיקות" ראויה, זה גם הבין אדם לחבירו שבבית. אלא שיש לפעמים כל מיני קשיים, שנמצאים אצל כל סוגי האנשים. גם מי שמחפש בית באזור טוב, עדיין זה לא אומר שאינו מחפש גם אוכל באיכות טובה.. כשרוצים משהו טוב, זה לא "במקום" דברים טובים אחרים. בד"כ, הדברים מחזקים זה את זה]

ומציע לך להפסיק לגדף כל מי שכותב נגד דברייך, ובצדק. את מוזילה בכך רק את כתיבתך.

[לפעמים אנשים כבר מאבדים אפילו את ההכרה של השאיפה הזו, הכי טבעית, לראשוניות בנישואין, בגלל בלבול סביבתי מתמשך. אז לנסות לקלקל למי ששמרו מושגים שהם הכי פשוטים למי שלא נפל בכך כבר?... בעיה.  לפעמים מגיבים, מתוך "התגוננות", כאילו מישהו אומר שאין סיכוי אחרת. לא אמרו כך, יש בחירה רחבה, ותלוי  באנשים ובנסיבות. אבל "להפוך את הקערה על פיה"? אתמהה]

להפסיק לתת "ציונים וכינויים".. "דוסים חנק"... ומה אם מישהו יאמר, יש כאן כמה "מחפשי תירוצים חנק"....

יש לך בעיה עם ה"דוסים"?.. יש לך בעיה עםן מאמרי חז"ל? עם הרגשות אנושיות נורמליות וטובות ונקיות? אז הבעיה דווקא אצלך.

כשאנשים במקום להתייחס לענין, מתחילים לדבר על "מי שעונים" זה מראה לא פעם לאו דווקא על  ביטחון גדול, ובוודאי על ניהול צורת דיון בעייתית. אח"כ מתפלאים שמשיבים להם כמידתם.

אל תקחי בעלות על השכל הישר... אני מניח ש"מרום שנותי" וגם נסיוני, אינם פחות משלך. 

לא אומַר הפוך שכאשר יהיה לך יותר נסיון "השכל הישר יתחיל לעבוד" (משפט יהיר למדי..).. גם כי אני לא נוהג להתבטא כך - וגם כי אני לא חושב שזה יקרה... את משדרת "חייבת" לחשוב כך. ענין שלך.

תגידי ש"זבוב" זו ההגדרה המדוייקת... אם זה עושה לך טוב, בבקשה. אבל את מכריחה אנשים להגיב בצורה ברורה להיפך (כדי למנוע ממי שמרגישים שלא טוב להם כך, ללעשות מה שיזיק להם אח"כ) - ואולי גורמת נזק ועלבון לכאלה שמצטערים על עבר לא כ"כ טוב, וצריכים לקרוא דברים שנכתבים לטובת אחרים, שאם לא זלזולך - לא היה צריך לכותבם כ"כ חד וברור.

אז זה לא "זבוב" ולא בטיח..  אני מכיר בתים שנהרסו בדיוק בגלל דברים כאלה (כמובן, לפי סגנון תגובותייך בשרשור, את בוודאי תגידי ש"אשמתם" וכו'.. מי שרוצה לשכנע את עצמו שהמציאות היא רק כמו שהוא רוצה להכיר מנסיבותיו או נסיבות סביבתו - שום דבר כנראה לא יעזור)

לגלוגך מראה רק עלייך. "תמשיכו לחפש בני זוג צדיקים ויראי שמיים"... מלבד שזו אכן מעלה (ו"צדיקים" זה כולל מידות טובות, אחרת לא צדיקים) - אולי שכחת באיזה ערוץ את כותבת, הרי שאף אחד לא כתב כאן על זה. את לוקחת דברים להיכן ש"נוח" כבכיכול להתקיף. גם זה בטעות. דיברו כאן על מישהי שלא זינתה עם אחרים לפני נישואין. בסדר?..   לא נראה לך חיסרון - להרבה גברים כן נראה ומוחש.

ואכן, תתפלאי. "בני זוג" זה כשנשואים. ברור שכאשר "לא איכפת" עם כמה גברים הבחורה בילתה קודם, אז זה כבר נראה איזה "דיוק חסידותי". אז אני מציע לאנשים, שלא יאבדו את המושגים הנורמליים הבסיסיים. איש ואשה, זה כשמתחתנים, עד אז זה מישהו אחר, "זר". "בני זוג" זה איש ואשתו. כמו שתמיד היה מקובל בעם ישראל. ובלגלוגים - שמוזילים רק את המלגלג - לא ישתנה כלום. הרי יש כאלה היום בעולם שכותבים בדיוק באותו "לגלוג" על מי שסובר שבני זוג זה איש ואשה... נו, אז מה..

"קשיים כאלה ואחרים" שאנשים כותבים כאן - אינם בגלל הרגישות שיש להם לפריצות. באתרים שכולם שם עם מושגים כמו שאת רוצה - הדיווחים על קשיים בנישואין ופירוקי נישואין, גדולים פי כמה וכמה, וגם  בנושאים חמורים בהרבה.

"כשתגדלו תבינו".... מצחיק מאד. גדלנו, והבננו בדיוק ההיפך ממך.

ומי שמפריע לו "כלה" ש"נגעה, באחרים - ולכן מחפש מישהי שגדלה כמותו - מחפש בדיוק בכיוון הנכון.

א. מי הכריח "אותך" לקרוא מה שהגבתי....  את שמה לב, שאת מה שאת עושה את תולה באחרים?... 

ב. אולי תתרגלי לשמור על פה נקי? ב"מרום גילך" כדברייך, הגיע הזמן לזה.

ג. זו קצת יוהרה לחשוב שאני מגיב בשבילך, בשביל להתווכח איתך. לא היתי משקיע בכך אפילו שניה. אין לי כל ענין בזה, ואינני מצפה לשמץ "שינוי" במחשבתך - זה גם לא מענין אותי.

אני מגיב בשביל אחרים שקוראים. לא בשביל "להתנצח" איתך. כך זמן שאני חושב שדברי יוכלו לההועיל. ולדעתי, גם להציל מדברים מסויימים שהודעותייך יכולים לגרום.

ד. על שאלתך האחרונה, אכן עניתי לעיל. אמרת על תגובותייך שלדעתי הן "פח".. אין בעיה. את אמרת.

אבל הסברתי - התגובות לא בשבילך. אלא בשביל כאלה שעלולים "ליפול בפח"....

אני אכן הגבתי קודם כל לפותח השרשור. זה דבר ראשון.

אבל אם אני רואה תגובה, שכותבת בכיוון שלדעתי הוא יכול להזיק וכד' - 

אני מגיב לעיתים גם "עליה".

לא בשביל מי שכותב אותה, או להתנצח איתו - אלא בשביל מי שקורא את דבריו.

זה דבר לגמרי רגיל בְשרשורים..

את לא מבינה שהנסיונות הללו לכתוב "אישית" רק מבזות את כותבתן?

אולי תרגיעי.

בינתיים מי שקופצת להגיב על כל תגובה, ללא צורך מיוחד בתוכן, חוץ מאיזה מאיזה גידוף, זו דווקא את...

[ואולי באמת תפסיקי להטריח?.. אמרת מה שרצית, הובן, די..]

["סותם", זה מגיע עם נסיון השנים?  וזה באמת די טוב שאת כותבת כך. עשית את העבודה בשביל מי שרצה להבין מאיזה עולם-דיבור הדברים מגיעים..]

זה המקום שלה בעולם. תבחר אם זה מתאים לך או לא.

לא הייתי מנסח את זה טוב יותר.

תודה על זה.

בס"ד

ואני גם ממש לא עומדת להיכנס איתך לחשבון שלי מול אלוקים. ב"ה יש אחד שאני צריכה לתת מולו דין וחשבון והוא לא קרוב להיות את.

ב. כן, אכפת לי מהם והם חשובים לי. אם את ככה מוחקת אנשים מהעבר שלך אז לא הייתי רוצה להיות מישהי מהעבר שלך. הם תרמו לי הרבה וכל אחד בדרכו שלו הפך את החיים שלי למיוחדים יותר בזמנם, על זה מגיע להם קרדיט גם אם עכשיו אני ב"ה לא עם אף אחד מהם. אם את לא מכירה בערך של כל אדם שהיה מעורב בחייך אז באמת שאין לי מה לומר, זה יותר חסר רגישות ממה שהיא אמרה לו ומכל דבר אחר בערך.

ג. יש הבדל בין לאהוב אדם אחד אהבה של בני זוג לבין שיהיה לך אכפת. בהנחה שיש לך חברות ואת לא כל היום רק סביב בעלך אז את עצמך לא עומדת באמירה. העולם שלנו לא סובב סביב אדם אחד, הוא סובב סביב הרבה וביניהם האקסים שלי. אם העולם שלך סובב רק סביב בעלך אז צר לי אבל עולמך צר ואני מודה לאלוקים שאני לא חיה בו. 

ד. העבר תמיד צף זה לא אומר שזה תמיד חייב לפגוע. אבל שוב, בשבילה הייתי מקווה שהוא ייפרד ממנה אם הוא לא מסוגל להכיל את זה ולא יהיה מסוגל להיות שם בשבילה. 

יש אנשים שהיו משמעותיים לי, ואני מעריך ואוהב אותם גם כשכבר לא.

בס"ד

ב. עוד אנשים זה אנשים שהיו משמעותיים בשבילי והאקסים שלי בהחלט נכללים.

הם היו אופציה, הדגש פה הוא "היו"

"על התשובה"

הוא דן שם בין השאר, על היחס לעבר לאחר החרטה.

תודה על התזכורת. באמת הגיע הזמן

בס"ד

אם כי לא בטוחה שהבנתי מה הקשר.

אולי הוא חושב אחרת, אולי לא.

התאמה רגשית

התאמה בשאיפות 

משיכה 

נשיאת חן

יכולת לעבוד בצוות ביחד

**רצון** להקים בית כרעות עיניך יחד(בכוונה מודגש כי עכשיו ברווקות קשה ליישם)

זרימה טבעית של קשר

בשלות נפשית של שניכם להקים בית עם כל הקשיים שכרוכים בזה

שעניין הראשוניות לא יטריד אותך כמו הנ"ל תעשה סדר עדיפויות

ב"ה יש הרבה חילוניים שעשו הרבה וממש לא הגיעו לחתונה בתול*ם ועלה זיווגם יפה

ומאידך יש הרבה שנשמרו והגיעו למדרגות הרבנות.

אין במה שכתבתי בהפחתת ערך הקדושה בחיי המשפחה רק לחזק נקודות שלפי דעתי אקוטיות יותר

בדורנו ובפרט בעניין משפחה.

לא חייב שאצל כולם - אבל יכול בהחלט להיות, כפי שכבר הזכירו גם כאן, וכפי שציטטתי גם מספר מסויים.

דבר שני, הוא אשר אמרתי. בעינייך "שטויות" - בעיני אחרים ממש לא. בסיסי לגמרי.

ואכן, לפעמים יש בהחלט מקום "לחתוך" על זה. לגמרי. תלוי בנסיבות. תלוי באנשים.

ראשית, באמת יש אנשים שמנטאליות שונה מקשה עליהם בנושא של נישואין. ואינם כלל "גזעניים" לפי יחסיהם החברתיים הרגילים. זה דבר לגיטימי, לא פחות מדברים אחרים שלחלק מפריעים. יש הרי כאלה ש"גובה" מפריע להם, וכו'. לא "גזענים", אלא מפריע להם. אם שווה לעבוד על כך או לא, זו שאלה אחרת, לא תמיד ניתן באמת - אבל אין מקום לכינויי הגנאי.

אבל כן זה ענין אחר לגמרי:

החשיבה הלא מוסרית, המתועבת, היא דווקא החשיבה שנותנת לגיטימציה לפריצות. כאילו גוף של אשה אמור להיות משהו חסר בושה שמופקר לכל העולם עד שמוצאת... את ה"חשיבה" הזו צריך להעביר מהעולם..

החשיבה המוסרית הטבעית - היא שאיש ואשתו זה איש ואשתו. והבעל אינו "אחד מסדרה". זה הכי נורמלי.

לגמרי טבעי ולגיטימי - ומוסרי מאד - שאיש ירגיש שאינו רוצה להתחתן עם מישהי שהיתה בקרבה פיזית עם אחרים. הכי מובן. בא מטהרה, מהבנה כמה הכל צריך לבוא מתוך נישואין - וכמה מפסידים אם זה לא כך. 

על גבי זה, יש מקום - במקרה של תשובה אמיתית (שמלבד שלא תמיד זה כך - אני כבר שמעתי כאלו שתוך כדי ה"הווי" הקודם, מתכננות את הנישואין אח"כ, ולמה לא.. הרי הן תחזורנה בתשובה... כאילו זה איזה "סוויצ' ".. - מלבד זה, גם "תשובה" עדיין אינה תמיד ערובה לאיתחול של המערכת הרגשית וכו'),

ובכן, במקרה של תשובה אמיתית, וריפוי פנימי של המערכת - יש מקום שמי שזה לא מפריע לו, יוכל לבנות כך. אבל להגיד כאילו "לא מוסרי" ההיפך?.. זה ממש עולם הפוך.

[מוכרח לומר, שמעורר מחשבה הסגנון התוקפני, עם כל מיני "כינויים", של חלק ממי שמגיבים בכיוון הזה]

את סוברת  שבהיות ש"גוף האשה" הוא שלה (גם אני כמובן חושב שהוא שלה), אז אין בעיה עם "החשיבה שנותנת לגיטימציה לפריצות. כאילו גוף של אשה אמור להיות משהו חסר בושה שמופקר לכל העולם עד שמוצאת..." - 

וזה בעינייך "שוביניזם"...

וממילא, אין לבעלה מה לצפות בנושא זה. מעולה. הבננו. הבוחר יבחר.

[רק לצורך הדיוק, אני כתבתי נגד "תרבות" שמחנכת לכך, דווקא בגלל כבודה של האשה. חשיבה שגורמת לה נכות מוסרית, וניצול]

אפשר להאמין באמונה גמורה במעלת התשובה,

כולל במעלה האישית של מי ששב, שיכולה להיות אישית גדולה ממי שאינו מעונין.

ואע"פ כן, לא לרצות בכך.

לא כי החטא עדיין נחשב לו, אלא בגלל אי הרצון בכך שבמציאות הממשית, היה קודם משהו כזה.

[אגב, הרמב"ם מביא כדוגמה לבע"ת גמור, מי שעדיין רוצה באותה אשה, ונמנע בגלל מצוות ה'. האם זה אומר שמישהי תרצה להתחתן עם מי שעדיין חושק באשה אחרת? בוודאי שלא, למרות המעלה הזאת].

כנ"ל, יש כאלה שאכן מבחינתם, שבה ועזבה - אין בעיה. בסדר גמור. מי שחש ההיפך, שלא ינסה לשכנע את עצמו הפוך. גם בכך יש טהרה, וחבל להגיע לדברים לא טובים.

בס"ד

איך בדיוק היא אמורה לדעת שזה יכאיב לו?

זה משפט סטנדרטי. אנחנו לא יכולים לדעת כל נקודה רגישה של כל אחד.

אם כבר רגישות, מהמשפט הזה לא נראה לי שהיא רוצה לדבר על זה יותר מדי וזה לא רגיש מצידו בכלל לדבר איתה על זה.

בקיצור, זה עובד לשני הצדדים והיא ממש לא חסרת רגישות.

על דבר כזה, לגבר ששוקלת להתחתן איתו - זה וודאי פוגע וחסר רגישות לגמרי ("וטוב שהיה", זו משמעות אחרת. בד"כ של טוב שנגמר).

אלא שכנראה, אינה מודעת לכך כ"כ, עובדה שגם את לא הבנת מה "לא רגיש" בכך.

ולהגיד, כפי שכתבת בהמשך, ש"להתכחש לכך זה מטופש".. זה לא נכון. אצל מי שיש תודעה מופנמת שבן ובת לפני הנישואין זה "אחרים", והשינוי שבא באופן ממשי ואמיתי ע"י שמתחתנים - זה לא יהיה "טוב". בן אדם זה לא כמו חתול, שחש רק מה "פיזית" קורה באותו רגע.

בכלל, מציע להשתמש פחות ב"מטופש".. "הוא טיפש".. אפשר גם לומר הרי ההיפך - שמי שלא חש את  הבעיה התכהה, או שזו כבר "נכות" רגשית מסויימת. אז עדיף ללא "תארים". ובוודאי שאצל ראש של הרבה גברים, זה קריטי. ואם להשתמש בלשונך, "להתכחש לכך זה מטופש"... (קל וחומר שלא מיכרים את הראש הזה. ודוגמה ספציפית אינה ראיה)

[והוא רשאי לברר. זה הזמן. כמובן, היא יכולה לומר שאינה רוצה לדבר על זה. ושיחליט]

בס"ד

שיעשה מה שהוא רוצה, שייפרד ממנה מצידי, אולי זה יהיה לה יותר טוב.

[גם אני לא התלהבתי להשיב לדברייך. אחרי שראיתי מה כתבת, ואת הביטויים שהזכרתי, אז באי רצון, ראיתי לנכון. סה"כ, עוד כמה קוראים..

ועיקר הענין כעת לא היה כעת "עליהם" ספציפית. זה כבר מוצה]

את הבטוי "הדיון נמאס עלי", את אמרת, טרם שהגבת בכל זאת... אם "נמאס", איש לא הכריח לענות.

אני הסברתי בדיוק מדוע התייחסתי בכל זאת, על אף שבאמת לא התלהבתי להעלות את זה שוב.

לפעמים צומחים גם ע"י חרטה גדולה על מה שלא בסדר. לא רק ע"י בנין ממה שכן טוב.

אם כל מה ש"היה בעבר" היה משהו טוב, אז לא היה מושג של עבירה, לא צורך לחזור בתשובה.

לאדם יש בחירה - יש דברים שהוא עושה נכון, ויש שלא.

אם הוא עושה "אידיאולוגיה" ממה שלא בסדר, אז הוא שוקע בזה. 

אם חוטאים עם אנשים "מהעבר", זה מקלקל. ואם אדם אינו מתנתק מזה, אז זה ממשיך לקלקל בתוכו. 

לא סותר, שאפשר לקבל טוב מכל מיני אירועים/אנשים - אבל הנזק בעצם קשרים כאלה, טרם נישואין - גדול יותר. וגם התורה משמיעה עומק גדול יותר מתחושות-הרגע של האדם ורגשותיו.

לגבי "לא צריך להיות קנאים לדברים שהיו ואין איך לתקן" - אז מלבד שצריך תודעה מופנמת שאכן אלו דברים שצריכים תיקון, לפחות בתוכו של האדם - גם לא כ"כ שייך לדבר אם "צריך להיות קנאים" או לא. יש דברים שפשוט יכולים להיות מפריעים מאד. גם אם, על דרך המשל הטכני, מישהו איבד ח"ו רגל בעבר, "לא צריך להיות קנאים לזה", אבל זו עובדה שיכולה להשפיע. וה"קנאות" לראשוניות, היא דבר בריא מאד. אז מי שלא מפריע לו - בכבוד.. (ואם אין חזרה בתשובה, אז לא בטוח שזה כ"כ "בכבוד".. אולי סתם התקהות. יש ברחוב גם כאלה שלא מפריעים להם דברים יותר גרועים).

אבל מי שכן, לא שייך לומר לו "כבר היה".. מי אומר שהוא גם צריך לשאת בצער שגורם לו מה ש"כבר היה", בעוד הוא התאמץ שאצלו לא יהיה..

לכן גם כל הזמן מציין - שמי שזה בסדר לו - אחרי חזרה בתשובה - אין כל בעיה.

אבל לא "לבטל" את מי שכך הרגשותיהם הטבעיות, ולעשות מזה כאילו משהו לא נכון (זו לא רק דאגה לקלי דעת. גם לרציניים מאד, שהנושא מפריע להם, ואם מנסים "לשכנע" אותם שלא כך - עלולות להיות לכך תוצאות הרסניות. נתקלתי בדברים כאלה גם כאן, מאחורי הקלעים).

ובאמת, הבעתי את צערי מההתחלה, שדברים הוקצנו לצד אחד, כאילו "אין בעיה", באופן שהיה צריך לאזן. כי באמת, חבל על עגמת נפש שיכולה להיות מכל הצדדים.

ואני אומר שוב: ראיתי כאלה שקיבלו מציאות של תשובה והתנערות - ובנו יופי. ראיתי גם ההיפך. על כן, צריך לתפוס את נקודת האמת שיש, הן  בעומק התשובה, והן ברגישות הטבעית הטהורה לענין - וכל אחד עפי אישיותו ומהלכו.

קדימה, לחטוא.. תתקדמו..... לא יאומן. אם קורים דברים מצערים, לא צריך לעשות מזה "התקדמות".

ויש לה לגמרי זכות להגיד את דעתה והרגשתה.

מי שבחוויה שלו, הצורה של התעסקות לא ראויה בין בנים לבנות זה "משהו משמעותי", ולא מבין חוץ מבחינה רוחנית מסטית, או איזו "גזירת הכתוב", מה הבעיה הפשוטה והאנושית שיש בין בן לבת שאינם נשואים שנופלים בקרבה יתרה - אז הבעיה אצלו. גם ערכית, גם באיבוד הרגשות מאד בסיסיות שאמורות להיות לבן אדם. 

בס"ד

אולי כדאי לחזור לכיתה א' ללמוד הבנת הנקרא.

כתבתי שהיא צריכה להתקדם בקשר לזה שרק בנות מבתים הרוסים יכולות לומר שהן נבנו מהקשרים שלהן.

ועל זה בדיוק הגבתי (והנחתי שזו תהיה תגובתך האינסטינקטיבית על כך)

וזה שאת, ועוד מיעוט מאותו כיוון, הם אלה שרואים לנכון לנקוט בכל מיני סגנונות של "ציונים וכינויים" מראה אולי משהו על איכות הטיעון.

[אני היית יכול, בהקבלה לסגנון, להציע לחזור לכיתה א', לכמה מושגים בסיסיים יותר. אבל לא אגרר לסגנון הזה]

את כתבת "כבר מזמן העולם הבין שלא רק בנות מבתים הרוסים נופלות.. הגיע הזמן להתקדם". ועל זה בדיוק הגבתי. זה שבנות מכל מיני בתים יכולות להיכשל בדברים, זה לצערנו קיים, על אף שלכל אחד יש בחירה. לקרוא להבנה שזה כך, "הגיע הזמן להתקדם"... זה גרוע מאד.

ולגבי האמירה הקודמת למשפט זה, "אפשר להיבנות מדברים".. זו אמירה די "מכובסת", לפחות בהקשרים שהובאה כאן. להיבנות אפשר כמובן. תשובה מאהבה - זדונות הופכים לזכויות. אני לא חושב שאיך שדברים הוצגו כאן, לגבי ה"חוויות" וכו' - ובכלל עצם הכתיבה כאן, כאילו "ללא בעיה", שכך וכך היה, זה ממש מתאים לגדר הזה. "מדרכי הבעל תשובה להיות עניו", אומר הרמב"ם. וזה נכון גם לגביצדיקים שבדבר מסוים כשלו. אין מה "להתפאר".

ש"יקנא". הכי טבעי. יש בכך גם טהרה אמיתית.

וה"הצטערתי", זה המינמום ולא "פרסומי ניסא".

ואם מישהי כבר לא מרגישה שזה "רע" אז זה עצמו מצביע על הבעייתיות  שנגרמה.

בוודאי משמח אם מצאו בעל טוב. ואיש לא "טוען" שנגעו בכל גבר.. לא שייך לענין כלל.

[ולא דיברתי עליה אישית, אלא תגובה על דברים. בוודאי לא ,לנסות להוציא אותה" מילימטר ממה שכתבה. וזה לא ,ניסיתם" - אין כאן איזו "התארגנות"...]

ולא משנה איזה סוג "דוסית". לומר שזה לא "רע" - זו תורה חדשה..

[ו"מתחיל מההתחלה", זה גם להשתדל למחוק, לא "ליהנות" מזה. איני אותו אדם.. כלשון הרמב"ם]

ראשית, אני חושב שלפחות בחלק מהדברים אנחנו מסכימים (מלבד שפשוט כתבת בסגנון נורמלי. גם אם חולקים, עדיף שיהיה בסגנון שבני אדם מדברים בו. סה"כ, אני לפחות משתדל לכבד גם מי שאומר אחרת ממני).

א. הענין כאן התחיל ממישהו ששאל על דבר שיש בו מרכיבים יותר "קיצוניים" כנראה, מדוגמאות שהביאו אח"כ. הביעו דעות. חלק שלא כדאי, חלק שאין בעיה. חלק שזה תלוי אישית בנפשות הפועלות, וכמה זה מהותי לו.

אם היה נגמר בזה, כנראה שהיה נגמר.. מכיוון שהיו אמירות כאילו הסברא שיש לגיטימציה לתחושת בעיה, היא "בעייתית".. (הפוך על הפוך), אז היה צורך לאזן. לא נכון. כמו שמי  שמבחינתו העיקר מעלת התשובה ושאינה "שם" - גם מי שמרגיש שזה מפריע לו, לגיטימי לגמרי. לא כי אינה במעלה אישית אם אכן שָבה, אלא כי מפריע לו הענין. גם בזה יש צד טהרה.

ב. הובאו אח"כ "דוגמאות מהחיים". איני יוצא כנגד אף "בעל/ת דוגמא", כי כל אחד עם חייו ונסיונותיו והדרך בה הוא נחלץ מדברים, ומה שלוקח ולא לוקח מתובנותיו.

אבל כשכותבים, יש מקום להתייחס למשמעות העולה מהכתיבה.

בניגוד לדברייך כאן ("אף אחת לא פרסמה אם נגעה.."), אכן נכתב דבר כזה מפורש. מן הסתם לא בכוונה רעה. אבל זו בעיה. מלבד מה שנפסק להלכה, שבעבירות שבין אדם למקום, אין ענין לפרסם, כי זה מראה כאילו לא איכפת כ"כ, בניגוד לבין אדם לחבירו ששם זה כדי לפייסו - יש בכך גם משמעות כלפי כאלה שקוראים. גם עלול להכשיל. מוזיל כביכול את הבעייתיות.

ג. לצערי, דברים התגלגלו, שנכתב כאילו "היה טוב". בוודאי שלא היה טוב, מבחינה מוסרית, הלכתית, אנושית-אמיתית (כלומר, כשתופסים מה בין בן לבת, מה זה נישואין), אם היו דברים כאלה.

זה, כעולה מדברייך, מוסכם כמובן גם עלייך. ברור שלכתחילה, הטוב זה שלא יהיו קשרי קרבה אישיים בין בחור-בחורה צעירים, טרם נישואין (לא יודע אם דובר על "תיכון" או אח"כ, כבר אמרתי שאינני נכנס חלילה לעניינים אישיים של אחרים. מכובדים ויקרים. מדבר על העיקרון). הרי לא מדובר סתם על "אהבת ישראל", בחור טוב..

לכתחילה הטוב הוא שהרגש הקרוב הראשון, האישי-מתמשך, יהיה למי שאיתו מתחתנים.

אלא מה? כדברי חז"ל, "הרבה ילדוּת עושָה".. וקורות לפעמים גם תקלות. מצבים רגשיים מסובכים וכד'. 

אז אם חלילה קרה, על זה מצטערים [לא כמו שהבנת, כאילו צריך כל הזמן לחיות בהרגשה רעה.. אלא כחלק מהתשובה: מצטערים באמת, מתחרטים], מתחדשים. וגם ראוי לדעתי, לא "לנפנף" בכך.

ד. אז מה זה ה"טוב" שכתבו, לא מוסרית/ערכית, אלא מה שכתבת, שכאילו, "שהחטא בזמנו היה כיף".

שווה להקדיש לכך כמה מילים.

הרי כל אחד מבין שכאשר מסתכלים מראש, בלי שחווים דבר כזה, ויש הסתכלות בריאה ונכונה על השוני שבין בן לבת, איך ממש "לא שייכת" סתם קרבה; ועל המשמעות העמוקה מכל בחינה, של נישואין, שקודם כל יש הקשר הנשמתי, ההתחייבות, הלהיות-משפחה, שזה באמת הדבר היחידי שמגשר באמיתיות על ההבדל המהותי, ומקשר - 

אז כשיש מבט מופנם כזה, אין מחשבה של "כיף" מהחטא. ההיפך.

אלא מה? שכבר אמרו חז"ל, כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר (לא היתר, אבל משהו "מתחספס"). וכשזה כבר כך, ונוספת על כך התחושה של ה"נעימות" החיצונית, אז באה התחושה כאילו "מרגישים טוב" באותו זמן. האם זה מעכב את התשובה? בוודאי שלא. גם אם אדם "נהנה" מאיזו עבירה, ואח"כ שב לגמרי, ולא יעשה, כי כך ה' ציוה וציוויו הוא הטוב האמיתי, זו תשובה גמורה (בלי להתייחס כרגע להפרעה שיכולה להיות למי שירצה להתחתן איתו).

אבל.. ברור שעם התחושה הזו, הוא איבד באותו זמן את התחושה הרחבה יותר, העדינה והעמוקה, של המכלול. אם בכל רגע נתון, היה לא נכנע לתחושה "מבחוץ", אלא חוזר אל המבט הכללי, הראשוני, הפנימי יותר, כנ"ל, לא היה לו "כיף". היה חש מה הוא עושה, עם מי הוא מתעסק, ומה אמור להיות.

אז כשכותבים דבר כזה ברבים, בעצם מנסים לא במודע, לקלקל לאחרים, שתחושתם יותר נכונה וראשונית. שחיים את ההרגשה שזה ממש לא "כיף". ובעצם, גם מקלקלים לעצמם. משל למה הדבר דומה (ולא להתחיל לדייק על המשָלים, זה בשביל תפיסת העיקרון), נניח שמישהו מאד נהנה מאיזה בשר שאכל, אח"כ יתברר לו שזה היה ל"ע חזיר.. האם הוא אח"כ יאמר ש"דוווקא היה אז טעים".. סביר שלא. למה? כי התפיסה מה זה היה, תאיֵיד את ה"תחושה" החיצונית. אם אדם ייהנה מאד מאיזה דמות במוזיאון, ואח"כ ייאמר לו שזו בעצם מומיה מאלה שהסינים רוצחים ומוכרים - סביר שהוא יקיא מגועל. נו, אבל מקודם הרי "נהנה".. אז אפשר לומר שאז היה "כיף"... הוא לא יגיד כך וגם לא ירגיש כך.

כלומר, אדם לא בנוי רק מרובד אחד. הוא לא "בע"ח".. כאשר יש מודעות למשמעות, כאשר יש תחושת העונג מהמושג של הקרבה היחודית דווקא לנישואין - והנישואין אינם נתפסים כאילו אקט חיצוני, אלא שינוי כל המהות - אז אין חלוּת ל"כיף" מזה..

לכן, לדעתי, חבל לכתוב כך. וגם לכתוב "אהבתי גברים אחרים בחיי", במחילה וללא שמץ כוונה לפגוע - כל אחד עם העניינים שהוא צריך לשפץ, ויש לכולנו מה - אני לא חושב ש"אין בזה בושה".. לדעתי, דווקא כן יש מקום לא להרגיש טוב לכתוב כך.  אלא מה? שיש דברים כאלה. שחבר'ה צעירים, לפי הגיל באותו זמן, נמצאים לא איפה שצריך להיות. לדעתי, לא צריך "לנפנף" בכך. קל וחומר - לא ב"נגעתי" (שאת זה את לא כתבת).

אני מסכים איתך, שאצל מי שיש לה מזל - אכן "אין להשוות" (וזו בדיוק הסיבה שגם אין לכך מקום לפני כן. כי זה ממש לא זה. ועדיף להגיע בלי דברים כאלה). מתחתנים, רואים כמה דברים כאלה הם טפשיים, בוסריים, לא במקומם. כנ"ל, עדיף להבין שזה כך. יותר אמיתי ויותר בריא.

אני מניח שזה מוסכם גם עלייך. כמו שכתבת, שאף אחת לא רמזה אף במעט, שהיא "נהנית מזה" שהיה בעבר משהו כזה.

ובהיות שלא מתייחסים  כאן אל אי-מישהי שכתבה משהו - כי אין כאן שמץ ענין אישי, ובכלל, עסוקים בתיקון עצמנו ולא בלדבר על אחרים  - אז ראוי לומר, שאם כדברייך "אף אחת" לא רמזה כך, דהיינו במילים אחרות, מבינים שעדיף שלא היה - אז צריך לנקוט זהירות גדולה, שלא להכשיל אחרות שקוראות כאן, ואולי אומרות לעצמן, נו, כיף... אח"כ לא יקרה כלום. אז לא נכון. הסברתי לעיל. ויש הרבה מעבר לכך, אלא שאין ענין להאריך. מזיק לאותו זמן, מזיק לאח"כ. ולפעמים גם הרסני לנישואין - כבר נתקלתי בדברים כאלה, ב"ה שאצלך/ן לא כך. 

ה. לגבי האם קרבה יתרה עם גבר שלא בנישואין, משפיעה על הקשר אח"כ, אינני רוצה להיכנס. יש כאן בני אדם. כל אחד עם תחושתו. אם יש מי שקרה לה, וחשה שדבר כזה, שכמובן יודעת שאינו טוב, לא משפיע לה על קשר- הנישואין, שמח בשמחתה.

[את עצמך כותבת "לא דיברתי עד הסוף".. תדעי, שמי של"ע כָּשלה "עד הסוף", תכתוב כנראה בדיוק אותו דבר לגבי עצמה.. ואם היא קצת פחות מעודנת, היא גם תגדף כל מי שאומר שזה משפיע על הראשוניות... יש בכך צד בריא, של התעקשות "לקום", אבל יש גם הבנה ש"אדם קרוב אצל עצמו". לגיטימי לגמרי שאדם יאמר לגבי עצמו, נכשלתי, טעיתי, הפקתי לקחים, אני מתחדש לגמרי. כל הכבוד. אבל מכאן עד "להדריך" אחרים, כשהם לא שם, אני חושב שצריך זהירות מסויימת]

אני מסכים שיש "מדרגות" בקרבה כזו, ל"ע. אבל לומר בצורה חותכת, לא ישפיע על הראשוניות ועל הקשר - לא תמיד.

ומעבר לכך, חוזר לראשית הדברים, השאלה העיקרית היתה לגבי הרגשת הגבר בענין. על זה אמרתי, מי ששלם עם המצב הנוכחי, אומר לעצמו, חזרה בתשובה, אינה שם, זה בכלל פרופורציה אחרת - אין בעיה. אני לא אומר לו "לא נכון". אבל מי שאומר ההיפך, מפריע לו, וגם אם יש הבדל בין לפני נישואין לאחרי נישואין, לא טוב עבורו מי שכבר חוותה קשר קרוב-אישי לאורך זמן (ובאמת לפעמים אצל נשים זה "ראש" אחר בענין) - זה לגיטימי. זה לא בא מחיסרון.

והאמת והשלום אהבו. וכמובן, חלילה, לא באתי לפגוע באיש, לא "לדון" לגבי אחרים, שאפשר זכויותיהם מרובות משל - ואני גם מעריך את התמודדויותיהם - כתבתי על הענין, בגלל שאני ושב שיש כאלה שזה יכול לעזור להם.

אז עדיף למחוק הכל.

[מלבד מה שהערתי על מה שאמרה ש"אף אחד לא כתב", תיקנתי שכן]

זה ברובד הראשוני.

אבל מעבר לכך - אנחנו לא "כפופים לרצון מישהו אחר וזה לא כיף".. כי הקב"ה אינו "מישהו אחר", אלא מקור נשמותינו, ומה שאמר, זה מה שמתאים לעומק המהות שלנו. נכון שגם כשלא מרגישים ומבינים בדיוק, צריך לקיים ויש לכך את ערכו המיוחד - אבל יש ענין גדול בהתקרבות לתחושה שזה ממש האופי הפנימי שלנו. גם תחושה על דרך הכלל, וגם בהעמקה בערך של כל פרט, ובצדדים שאמורים להיות מורגשים מעין "מוסר טבעי" בקיומו.

לא כיף לדבר לשון הרע, זה פוגע במישהו אחר. זה מוזיל אותנו, "פה מתגלגל". כבר אמרתי, אנחנו לא בנויים רק ממישור חיצוני, וגם לא תחושותינו. מותר האדם מן הבהמה. וגם לא "כיף" מה שהלאה, אם חיים מעבר לכך. חבל להישאר שם.  זה נושא ארוך - כתבתי בקיצור (לפעמים, החינוך הזה, ה"טכני", הוא שגורם לחטוא. למרת שגם ההקצנה לצד השני, בלי "קבלת העול" יכולה לגרום אותו דבר).

נכון שלהגיד על התורה "כיפית", זה קטן וזול. כי היא הרבה מעבר לכך. אבל אכן, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. אין טוב אלא תורה. טעמו וראו כי טוב ה'.

ולהגיד "כיף לחטוא", זה יכול להיות כהקצנה לצורך הסברה שלא עושים מה ש"כיף", אבל זו לא אמירה טובה. מי שיתמלא במודעות לטוב ה', לחיים שבדברו, יקיש ממה שמורגש אל מה שאינו מורגש, יעמיק בערכי תורתו וציוויו, לא יוכל לומר כך, גם  אם ברגע של חטא תשתלט חלילה הרגשה של נעימות חיצונית

דווקא הדוגמה שהבאת, היא ההיפך ממה שכנראה חשבת:

הבחורה יכולה לצאת ממנו מתי שתרצה. הוא לא יכול "לשלחה" בעל כרחה.

בחורה שמישהו אחר שכב איתה, עלול להיות שיהיה לה פחות סיכוי למצוא מישהו אחר שירצה בה (בניגוד לכל מיני "הסברות" שמנסים לפעמים לומר, כאילו מה איכפת... ובוודאי שפעם זה עוד יותר היה כך). כופה התורה על האדם הזה, לקחת אחריות, הוא יצטרך לשאתה, לפרנס אותה, כל החיים...

כמובן שהלכה כזו, מונעת מראש לפחות חלק מהתנהלויות כאלה. זה הרבה יותר מאם העבריין חושב שיקבל איזה קנס..  מכריחה אותו לקחת אחריות.

ובכללי: מלבד מה שיש מצוות שבמפורש נאמר שהפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב - אז אמנם "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (השכר של המצוות אינו בעולם הזה), אבל זה עיקרו של השכר. כי "שכר מצוה מצוה", מסביר ר"ח מוולוז'ין שזה הרוחניות של המצוה. התוכן הפנימי שגנוז בה. בעוה"ב, שהרוחניות גלויה, גם פעולת המצוות שאדם עשה כאן גלויה.

אבל בוודאי שיש בתוך המצוות, מתוך הערך הרוחני הזה שיתגלה במלואו לעתיד לבוא, גם בעולם הזה; ערכי התורה והמצוות מחיים את האדם. בוודאי שהם "הוראות יצרן", של הוצאה לפעל של נשמתנו. ואשר גם להתבונן בפרטי הדברים, בנועם שזה בונה בנו, "לחוש" אותו מתוך כך. זה מקצוע גדול של "טעמי מצוות".

זו לא שאלה של "מאמינים בזה" או לא, אלא אם יודעים את זה.

אכן, לא דווקא שבכל פרט של הרגשה, גם חיצונית, התורה עושה ש"יהיה לו טוב". התורה זה לא חנות לממתקים ושלגונים. גם מזה צריך להיזהר. אם מציירים כאילו ישר "מרגישים כיף" בתחושה החיצונית מכל מצוה שעושים, זה עלול גם להוזיל - וגם לגרום בעיות מול המציאות, לילד שיראה שלא תמיד זה כך.

אבל באופן אמיתי, כשאדם אינו מתעקש "לחוש" רק מה שחושיו החיצוניים, בסימום כל כח אחר, חשים - ולפעמים זה עלול לקרות ל"ע כששוקעים בחומריות - אז בוודאי שאפשר לראות ולחוש בהתבוננות פנימית עדינה, את הטוב שנבנה בנו עם החיים הללו.

לפעמים, ממש ישירות. כמו אדם שעושה טובה גדולה (יש כאלה שתורמים כליה.. מעשה רב. נו, זה "כיף" או לא?... לעבור ניתוח, כאבים שאח"כ, מן הסתם שלא... אעפ"י כן, עוצמת החסד והטוב והעזרה כ"כ מורגשת, שאנשים אכן מדברים על כך, מלבד הערך העצמי שהוא העיקר, גם כ"חוויה" רוחנית אדירה. אע"פ שבוודאי לא תורמים בשביל חוויה), לפעמים עם הזמן. איזו צורת חיים, ערכי חיים, עדינות של חיים וכד', נבנים עם זה. גם בעולם הזה.

"למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם"

"ואיני מלמד את בני אלא תורה. שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא... משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו" (מסכת קידושן, סוף פרק ד, דברי רבי נהוראי)

מרגש, אשרי יולדתו.

כמו שאומרים - הכל מתחיל מהראש..

"אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שתהא הבדלתכם מהם לשמי פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים"

מ"ג ויקרא כ כו – ויקיטקסט

מנינו שיהושע בן נון התחתן עם רחב

אינו באיסור מצד הדין

וגם אינו "המציאות האידיאלית הטהורה"

אגב, גם ללא קשר, איננו - בשאר תחומים- הכי ב HIGH

כיוון שכך- שכ"א יעשה חשבון עם עצמו- איפה הוא עומד, מה טוב לו- מתאים לו

כי אשה זה לא "מכונית"..

וגם מי שלא רוצה - לגיטימי לחלוטין - צריך לדעת איך לומר, ולא לפגוע.

אבל אין לכך שמץ-שבשמץ קשר לעצם הנושא הנידון.

לגיטימי שלמישהו לא מתאים. כבר כתבתי, גם בכך יש צד טהרה.

ולגיטימי שמישהו אומר, אם את מבינה שזה לא בסדר - ואת לא "שם", לוקח אותך..

לא לגיטימי אם מישהו ינסה בשם דברים שהוא עבר, "לשכנע" אחרים שרגישויותיהם שבאות מטהרה, אינן נכונות/לגיטימיות (מה שהכותבת הזו הספציפית, אכן נזהרה ממנו. יישר כח)

ואני מכיר את בעלה של הכותבת הזו, באמת בחור חמד ויקר. זכו.

לחלוטין לא.

וזה לא "חסר היגיון". לא צריך להקצין לצד השני, בגלל מישהו שלא יודע לדבר.

יש לגיטימיות לצד הזה, יש לגיטימיות לצד השני.

אבל אכן, מי שיכול לדבר כך - יש חשש שגם אם היה מוצא בחורה "כרוחו", היה מדבר לא כראוי, בהקשרים אחרים..

[ובאמת אין כל חיוב לציין "סיבה אמיתית" לפרידה.. אין חיוב בכלל לומר סיבה - ובוודאי שכשיודעים שמשהו יפגע, ולא יודעים לומר בצורה שלא תפגע - מוטב לא לומר, או לשנות מפני השלום]

לא ניתן לשכוח חוויות שאדם חווה אך ניתן להפוך אותם ל"לא רלוונטיים".

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.