הבן שלי הקטן לא הסכים לקחת מוצץ

והוא לא נרדם בלי בקבוקי (תמ"ל)

היום בן כ-שנתיים

אני ממש לא אוהב את הרעיון אבל הוא עקשן בטירוף

ניסיתי כמה פעמים

ואני מעדיף לוותר לו ולא לעשות לי לילה לבן וגם אני עלול לצאת חרש מזה...

והוא עדיין מעיר אותי בלילה פעם פעמיים למילוי...

מאוד מקווה שעד הגמילה הוא לא יינזק מזה

בכל מקרה אני משתדל שלא יישן עם הבקבוק בפה כי זה עושה חורים בשיניים (וכבר יש לו 2 חורים שראיתי)

ממליץ מוצץ אם הילד לוקח !!!

הצלחה

כשאתם מפזרים סביב הילד מוצצים אתם לא מפחדים שהוא יתגלגל עליהם ןזה יכנס לעין? אני תמיד מרחיקה את המוצץ כשהוא נופל לו אבל באמת צריכה לקום כמה פעמים בלילה בגלל זה...

בדרך-כלל אם ילד לא מתרגל למוצץ הוא יתרגל למשהו אחר... כי תינוק צריך כנראה משהו שירגיע אותו. אם זה לא יהיה מוצץ - זה יהיה בקבוק, או חיתול בד, או בובה כלשהי, או אמא...

ובמקרה האחרון - האמא צריכה להחליט אם זה מה שהיא מעוניינת בו או לא...

ילדה אחת מכל ילדיי לא מצצה מוצץ, והיא הייתה מכורה אליי עד גיל שנתיים... אז במקרה שלה - אני בחרתי בזה. אבל לא בטוחה שזה מתאים לי תמיד...

חוץ מזה שהנקה בלעדית בריאה הרבה יותר - גם לתינוק וגם לאמא... ויש בה את הפן של הקשר המיוחד בין התינוק לאמו. אבל שוב - זו בחירה של האם. מה שבטוח, מוצץ עדיף על פני התמכרות לאצבע...

יש לי 2 ילדים שלא לקחו מוצץ ולמדו למצוץ אצבע. וזה הרבה יותר קשה לגמול.

2 הגדולים שלי לקחו מוצץ ובסביבות גיל 3- נגמלו מיזה.

מה שכן- כשהם גדולים, אני מסכימה מוצץ רק כשהם הולכים לישון ולא להסתובב עם זה ככה כל היום...

נותן תחושה של חום וביטחון.

ילד שנרדם בקלות בלי זה, אין בעיה. אבל מי שלא, אדרבה.

האופציה החליפית, שהוא ימצא את האצבע ויכניס לפה. 

זה יקח יותר זמן עד שיוציא.. (אם כי לא צריך לקום בלילה להרים..)

אין שום ענין "עצמי" במוצץ גם כשלא צריך.. אבל אם תינוק בוכה/לא שקט וזה מה שמרגיע אותו, מצוין.

ב. אימהות יקרות, תסמכו קצת על החושים הבריאים-האימהיים שלכן, מלבד מה שכתוב בספר....

ממליצה על מוצץ במקרה שהתינוק שבע ולא צריך משהו אחר חוץ ממוצץ.

אני מבינה את המתנגדים למוצץ, כשזה דרך להשתיק תינוק שהוא בעצם  צריך משהו אחר: הנקה, נדנוד קטן וכו'.

אני אישית לילדים שלי כן נתתי מוצץ. זה ממש מרגיע אותם. כמובן השתדלתי לתת רק לפי הצורך האמיתי.

בהדרגה עם הזמן כן צריך לשאוף לגמול  ממוצץ.

קצת מרתיע לראות בחוץ ילדים בני 3 ומעלה עם מוצץ באוטובוס, בגן משחקים וכו'. בגיל הזה בטח צריך לשאוף לגמול כמה שיותר.

אם התינוק רעב הוא לא יסתפק במוצץ.

אם הוא זקוק רק לתנועת מציצה כדי להרגע מוצץ יעזור לו והנקה רק תעמיס אוכל על קיבה מלאה ותגרום לכאבי בטן.

כך בכל אופן מנסיוננו.

יועצת הנקה המליצה לבתי עם אפקט מציצה חלש מוצץ מהסוג הישן (הגומי החום המגעיל הזה...) וכמה שיותר גדול כך שגורם לכל שרירי הפה לעבוד.

נתנו הרבה וכיום (רק בת 10 חודשים) צריכה רק לפעמים ולא לגמרי תלויה בזה.

היתרון של המוצצים הללו שאין סיכוי להפצע מהם.

גידול קל ונעים.

וכמובן מציצת אצבע, יכול לנבוע מתחושתיות אוראלית-סביב הפה

או חיפוש חושי

שנתנו להם מוצצים והם ילדים נוחים ורגועים, וגם כאלה שלא נתנו להם מוצצים מעיקרון והם תוססים וממש לא רגועים.

לא נראה לי שיש קשר בין הדברים.

אני פעם הייתי נגד מוצצים (כי זה לא טבעי וכו')

בנתיים אלה שלקחו מוצץ היו יותר רגועים

יותר קל להרגיע אותם

היה אפילו אחד שהרגלתי אותו בעצמי למוצץ וזה ממש עזר לו בחיים ללמוד להרגע (כבר בן 4 (ובלי מוצץ) ונרגע עם חיבוק ונשיקה)

הגמילה אצלנו זה בסביבות גיל 3 עם החלק'ה

(הוא כבר גדול ומבין ויכול להגיד שלום למוצץ כי הוא כבר לא צריך....)

בכל מקרה כשאמא אוהבת (וגם אבא) אפשר להתגבר על הכל

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....