מזלך שהגבת נכון....

היא ציירה בתום לב.

אז קודם כל, ברור שאין מה לנזוף - כי נזיפה, גם כששייכת, זה על משהו שיש בו איזו כוונה לא טובה. כאן זה לא כך. צריך לראות אך זה בעיניים של הילד.

לגבי "לחנך לשמירה על הסביבה" וכו' - זו שאלה של לעתיד. לא "מחנכים" ע"י שגוערים בדבר שילד כלל לא אמור לדעת.

הילדה, מבחינתה, עשתה משהו יפה. אז אם רוצים לחנך לא לצייר על הקיר, אפשר לומר שהציור באמת מאד יפה; ואח"כ להוסיף, שבגלל שאנחנו רוצים שבכל זאת הקירות יישארו עם הצבע שצבענו אותם (מבחינת הילדה, מושג קצת לא מובן... למה שיישארו ככה, במקום "מקושטים"?..), אז פעם הבאה, אם היא רוצה לצייר משהו יפה, שתגיד וניתן לה נייר, אפילו נחבר כמה ניירות אם רוצה ציור גדול..

אם היתה נוזפת בה, זו סתם חויה שלילית, פוגעת, ללא שמץ הצדקה.

בכללי, אני לא בטוח שגם להבא, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה, כי הילדה עוד לא תופסת שיש בזה "פגיעה" בסביבה. 

זה יותר ענין פרקטי, הרגל, שאנחנו אולי רוצים להקנות לטובת עצמנו. אולי גם התחלה של איזשהם גבולות, שילד תופס שלא הכל אפשר בכל מקום, על אף שלא מבין בדיוק מה טעם ה"גזירה"....

כאשר ילד בגיל כזה, זורק פסולת על הרצפה, אפשר לומר שהחינוך שלנו לזרוק בפח עם הסבר קצר, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה.

אם היתה יודעת, סביר שלא היתה מגיבה כך.

לא בכל בית זה "כלל" שמפנימים מגיל צעיר.

וגם לתגובה שהצעת - אני ממליץ ההיפך. קודם לשבח את הציור, אח"כ להבהיר הכין מציירים והיכן לא.

אם יקרה שוב אחרי הסברה ברורה ונינוחה ומנומקת - אז אפשר כבר להעיר על עצם הענין.

ועמדת בו בכבוד...

תנסי להוריד עם ספוג פלא לפני שאת חושבת לצבוע מחדש..

מהניסיון עם הבן שלי עכשיו (שאומנם לא צייר משהו כזה גדול, הוא רק בן 2 וחצי, אבל בהחלט מטר על חצי מטר לפחות, הצלחנו להוריד פנדה בלי סימנים. ובקשתי ממנו להוריד ואחר כך אני המשכתי מה שהוא לא סיים.

זה די ממחיש להם שזו עבודה קשה להוריד ולנקות, ולכן למרות שזה מאוד מושך לצייר על הקיר, בסוף זה פחות משתלם, כי צריך לעבוד קשה להוריד..

סימנים) - 

ולהרשות לילדים לצייר שם..

אם זה בית שרק צבעו ורוצים לשמור עליו - לא הייתי ממליצה, כי זה בהחלט יכול לגלוש למקומות נוספים.

אפשר לחנך לצייר רק על דף, או על גליונות גדולים על הרצפה. זה תלוי הורים ומה שהם רואים לנכון.

אבל יוצא מאד יפה....

לא פלא: זיהום ביד כתוצאה משימוש בספוג הפלא - כיכר השבת

זה נראה עדין, בפועל זה כנראה כמו נייר לטש

הלוואי עליי יכולת הכלה כזאת.

רק חיבת להגיד שיש ילדים שיש להם צורך לצייר על מרחב כזה גדול.

יש לי ילדה שהיתה משרבטת פה ושם על הקירות בכל הבית עד שנמאס לי, והקדשתי את הקיר שליד המיטה שלה לציורי קיר.

וזהו, היא נהנית מזה. מציירת, מוחקת, מוסיפה, כותבת. 

אני מניחה שיש אורחים שמזדעזעים (כמו חמותי בטח) אבל מה אכפת לי...

מפתח את היצירתיות, את הדמיון.. נותן תחושה של מרחב...

היא הרי לא עושה כדי לעשות משהו לא בסדר; אז ה"קיר האחד" נותן גם את  ההאפקט של ההגבלה המסויימת.

מי אומר ש"יפה" זה דווקא מסויד למשעי? לפעמים היפה זה היצירות של הילדים.. במרחב סביר. משהו חי. כל דבר במקומו ובזמנו.

היא באמת אוהבת לצייר וזו פעילות שמעסיקה אותה רבות בזמנים חופשיים..

אך עדין לא ציירה על הקירות..

לא מחקתי את זה.. נראה לי שזה לא מחיק (אין לי טלפון חכם בכדי להעלות צילום)..

היא פשוט מאוהבת בציור..

מראה לאנשים שנכנסים לחדר..

שתהנה..

החיים כאלה בני חלוף..

לדעתי זה תיקון לכך שהייתי כל כך פדנטית במעבר ובצביעה שהכל יהיה מושלם.. עברו על הבית מספר פעמים בצביעה עד שהייתי מרוצה.. עוד כשהיו פה הפועלים הם לכלכו את הקיר עם פס שחור של שפשוף..

אני עובדת על זה.. לא להגזים עם העולם הזה והפדנטיות.. קשה לגדל ככה ילדים.. הם ממש סובלים.. לא מתכוונת להפקרות וחוסר גבולות.. אך בטעם טוב.. חשוב המראה החיצוני תוך כדי הבנה שזה לא הכל וצריך להשקיע בכך כוחות מתוחמים..

קרובים שלי עברו דירה והאמא היתה בשמירת הריון אז האבא שמר על הבנות ופיקח על המשאית עם החפצים, ואז הוא חושב לעצמו שהשקט מוגזם, הוא מחפש את 2 הבנות, 3 ו4 ומוצא אותן בחדר, צירו על הקיר בע"ח עם לורד ארטליין  וגוזרות עלים מבגדים ירוקים ומדביקות על הקיר עם דבק נגרים, ומתלהבות לראות אותו ואמרות לו- תראה אבא איך יפה אנחנו מקשטות את הקיר בחדר החדש שלא יהיה משעמם.

הרבה יותר קשה משלי..

אצלי היא עוד הייתה עדינה..

הכל תיקונים להורים.. זה ברור..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....