מזלך שהגבת נכון....

היא ציירה בתום לב.

אז קודם כל, ברור שאין מה לנזוף - כי נזיפה, גם כששייכת, זה על משהו שיש בו איזו כוונה לא טובה. כאן זה לא כך. צריך לראות אך זה בעיניים של הילד.

לגבי "לחנך לשמירה על הסביבה" וכו' - זו שאלה של לעתיד. לא "מחנכים" ע"י שגוערים בדבר שילד כלל לא אמור לדעת.

הילדה, מבחינתה, עשתה משהו יפה. אז אם רוצים לחנך לא לצייר על הקיר, אפשר לומר שהציור באמת מאד יפה; ואח"כ להוסיף, שבגלל שאנחנו רוצים שבכל זאת הקירות יישארו עם הצבע שצבענו אותם (מבחינת הילדה, מושג קצת לא מובן... למה שיישארו ככה, במקום "מקושטים"?..), אז פעם הבאה, אם היא רוצה לצייר משהו יפה, שתגיד וניתן לה נייר, אפילו נחבר כמה ניירות אם רוצה ציור גדול..

אם היתה נוזפת בה, זו סתם חויה שלילית, פוגעת, ללא שמץ הצדקה.

בכללי, אני לא בטוח שגם להבא, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה, כי הילדה עוד לא תופסת שיש בזה "פגיעה" בסביבה. 

זה יותר ענין פרקטי, הרגל, שאנחנו אולי רוצים להקנות לטובת עצמנו. אולי גם התחלה של איזשהם גבולות, שילד תופס שלא הכל אפשר בכל מקום, על אף שלא מבין בדיוק מה טעם ה"גזירה"....

כאשר ילד בגיל כזה, זורק פסולת על הרצפה, אפשר לומר שהחינוך שלנו לזרוק בפח עם הסבר קצר, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה.

אם היתה יודעת, סביר שלא היתה מגיבה כך.

לא בכל בית זה "כלל" שמפנימים מגיל צעיר.

וגם לתגובה שהצעת - אני ממליץ ההיפך. קודם לשבח את הציור, אח"כ להבהיר הכין מציירים והיכן לא.

אם יקרה שוב אחרי הסברה ברורה ונינוחה ומנומקת - אז אפשר כבר להעיר על עצם הענין.

ועמדת בו בכבוד...

תנסי להוריד עם ספוג פלא לפני שאת חושבת לצבוע מחדש..

מהניסיון עם הבן שלי עכשיו (שאומנם לא צייר משהו כזה גדול, הוא רק בן 2 וחצי, אבל בהחלט מטר על חצי מטר לפחות, הצלחנו להוריד פנדה בלי סימנים. ובקשתי ממנו להוריד ואחר כך אני המשכתי מה שהוא לא סיים.

זה די ממחיש להם שזו עבודה קשה להוריד ולנקות, ולכן למרות שזה מאוד מושך לצייר על הקיר, בסוף זה פחות משתלם, כי צריך לעבוד קשה להוריד..

סימנים) - 

ולהרשות לילדים לצייר שם..

אם זה בית שרק צבעו ורוצים לשמור עליו - לא הייתי ממליצה, כי זה בהחלט יכול לגלוש למקומות נוספים.

אפשר לחנך לצייר רק על דף, או על גליונות גדולים על הרצפה. זה תלוי הורים ומה שהם רואים לנכון.

אבל יוצא מאד יפה....

לא פלא: זיהום ביד כתוצאה משימוש בספוג הפלא - כיכר השבת

זה נראה עדין, בפועל זה כנראה כמו נייר לטש

הלוואי עליי יכולת הכלה כזאת.

רק חיבת להגיד שיש ילדים שיש להם צורך לצייר על מרחב כזה גדול.

יש לי ילדה שהיתה משרבטת פה ושם על הקירות בכל הבית עד שנמאס לי, והקדשתי את הקיר שליד המיטה שלה לציורי קיר.

וזהו, היא נהנית מזה. מציירת, מוחקת, מוסיפה, כותבת. 

אני מניחה שיש אורחים שמזדעזעים (כמו חמותי בטח) אבל מה אכפת לי...

מפתח את היצירתיות, את הדמיון.. נותן תחושה של מרחב...

היא הרי לא עושה כדי לעשות משהו לא בסדר; אז ה"קיר האחד" נותן גם את  ההאפקט של ההגבלה המסויימת.

מי אומר ש"יפה" זה דווקא מסויד למשעי? לפעמים היפה זה היצירות של הילדים.. במרחב סביר. משהו חי. כל דבר במקומו ובזמנו.

היא באמת אוהבת לצייר וזו פעילות שמעסיקה אותה רבות בזמנים חופשיים..

אך עדין לא ציירה על הקירות..

לא מחקתי את זה.. נראה לי שזה לא מחיק (אין לי טלפון חכם בכדי להעלות צילום)..

היא פשוט מאוהבת בציור..

מראה לאנשים שנכנסים לחדר..

שתהנה..

החיים כאלה בני חלוף..

לדעתי זה תיקון לכך שהייתי כל כך פדנטית במעבר ובצביעה שהכל יהיה מושלם.. עברו על הבית מספר פעמים בצביעה עד שהייתי מרוצה.. עוד כשהיו פה הפועלים הם לכלכו את הקיר עם פס שחור של שפשוף..

אני עובדת על זה.. לא להגזים עם העולם הזה והפדנטיות.. קשה לגדל ככה ילדים.. הם ממש סובלים.. לא מתכוונת להפקרות וחוסר גבולות.. אך בטעם טוב.. חשוב המראה החיצוני תוך כדי הבנה שזה לא הכל וצריך להשקיע בכך כוחות מתוחמים..

קרובים שלי עברו דירה והאמא היתה בשמירת הריון אז האבא שמר על הבנות ופיקח על המשאית עם החפצים, ואז הוא חושב לעצמו שהשקט מוגזם, הוא מחפש את 2 הבנות, 3 ו4 ומוצא אותן בחדר, צירו על הקיר בע"ח עם לורד ארטליין  וגוזרות עלים מבגדים ירוקים ומדביקות על הקיר עם דבק נגרים, ומתלהבות לראות אותו ואמרות לו- תראה אבא איך יפה אנחנו מקשטות את הקיר בחדר החדש שלא יהיה משעמם.

הרבה יותר קשה משלי..

אצלי היא עוד הייתה עדינה..

הכל תיקונים להורים.. זה ברור..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות