אני לא מפסיקה לבכות מאתמול.... רבתי עם בעלי מרגישה כל כך מזולזלת ולא מוערכת. אני כבר חודשיים מרגישה שהוא מתוסכל ואגרסיבי ותוקף כל הזמן. הוא בצבא בבסיס סגור ואנחנו בשנה הראשןנה שלנו לנישואין. אני ישנה כל לילה לבד ואני שותקת ומקבלת וכשהוא בא הביתה הוא עסוק בטלפון עם חיילים שלו ומביא את העבודה הביתה. וכשאני מתעצבנת הוא לא מבין ,ניסיתי לדבר איתו ברוגע ולהסביר לו שהטא חייב למצוא את האיזון ושזה לא ייתכן שחייל מתקשר אליו ב12 בלילה והוא יוצא מהמיטה שלנו כשאנחנו כבר בדרך לישון ועונה לטלפון. לא משנה כמה זה חשוב כי כל פעם יש משהו חשוב אחר ואני מנסה להבין. די נמאס לי באמת הוא ץוקף אותי ישר כשאני מנסה לדבר איתו בנחת נכנס ישר למגננות שלו ותוקף עד שאני מוותרת ומרימה ידיים מלנסות לדבר איתו. לא משנה כמה אני מנסה להסביר לו שמה יקרה כשיהיה ילדים גם אז הצבא והחיילים יבואו לפני?
הוא מתלונן בפניי גם שאני כבר לא כמו פעם מתקשרת אליו כשהוא בבסיס ומקרקרת ומציקה לו( מה שהיה בהתחלה והוא היקש שאפסיק ושהוא עסוק ושאתקשר רק במצבים דחופים). ואחכה לטלפון שלו אליי כשהוא יתפנה.
הוא גרם לי להסתגל למציאות שאני מתרחקת ממנו ורגיךה להיות ולחיות בלעדיו ומתלונן ומצפה ממני שכשהוא בא הביתה נמאס לו להכין סלטים ושניצלים לשבת. יש לציין שאני דואגת תמיד כשהוא בא הביתה שהבית יהיה מסודר לכבודו ושיהיה לו אןכל ואני מכינה את שאר המאכלים בשבת.
אתמול הוא שבר שיאים דיבר אליי בצורה מזלזלת בקניות שעשינו שהחלטתי ללכת משם . נתן לי ללכת בשיא החום בצהריים ברגל כשאני בלי ארנק ולחזור הביתה שזה הליכה של 3 קמ עם עליות בחום .
אמרתי לו אתמול שאני לא יכולה ככה יותר שהוא מתוסכל ותוקפני ואני לא יכולה עם זה שכל יום חמישי שהוא מגיע אנחנו רבים ושהוא מוציא אותי משלוותי שאני מנסה להיות שלווה ורגועה כי רק ככה נצליח להקלט ואז הוא מגיע ומחרפן אותי. כרגיל לא הבין והפך את הקערה נגדי ואמר שאני אשמה שאני מדברת אליו בזלזול (מה שקורה תמיד כשאנחנו צוחקים רק. שהוא מדבר ככה בריבים) .
הוא כל כך פגע בי אתמול שלקחתי מעט בגדים והלכתי לבית של ההורים שלי. והוא בבית לא רוצה לנסוע להורים שלו שבת אז אמרתי לו שאני לא מסיכמה שהוא יעשה שם שבת לבד ויאכל לבד ושהוא מוזמן למשפחה שלי שאוהבת אותו כמו בן ומקבלת אותו. בשונה מהמשפחה הקרה שלו.
אני באמת רוצה להיפרד ממנו לתקופה אולי ככה יתחיל להעריך אותי.
סלילה על החפירה באמת אבל אני פורקת פה בדמעות ופשוט אין לי עם מי לדבר לא רוצה לערב את המשפחה שלי כי באמת שאוהבים אותו .
הוא מתלונן בפניי גם שאני כבר לא כמו פעם מתקשרת אליו כשהוא בבסיס ומקרקרת ומציקה לו( מה שהיה בהתחלה והוא היקש שאפסיק ושהוא עסוק ושאתקשר רק במצבים דחופים). ואחכה לטלפון שלו אליי כשהוא יתפנה.
הוא גרם לי להסתגל למציאות שאני מתרחקת ממנו ורגיךה להיות ולחיות בלעדיו ומתלונן ומצפה ממני שכשהוא בא הביתה נמאס לו להכין סלטים ושניצלים לשבת. יש לציין שאני דואגת תמיד כשהוא בא הביתה שהבית יהיה מסודר לכבודו ושיהיה לו אןכל ואני מכינה את שאר המאכלים בשבת.
אתמול הוא שבר שיאים דיבר אליי בצורה מזלזלת בקניות שעשינו שהחלטתי ללכת משם . נתן לי ללכת בשיא החום בצהריים ברגל כשאני בלי ארנק ולחזור הביתה שזה הליכה של 3 קמ עם עליות בחום .
אמרתי לו אתמול שאני לא יכולה ככה יותר שהוא מתוסכל ותוקפני ואני לא יכולה עם זה שכל יום חמישי שהוא מגיע אנחנו רבים ושהוא מוציא אותי משלוותי שאני מנסה להיות שלווה ורגועה כי רק ככה נצליח להקלט ואז הוא מגיע ומחרפן אותי. כרגיל לא הבין והפך את הקערה נגדי ואמר שאני אשמה שאני מדברת אליו בזלזול (מה שקורה תמיד כשאנחנו צוחקים רק. שהוא מדבר ככה בריבים) .
הוא כל כך פגע בי אתמול שלקחתי מעט בגדים והלכתי לבית של ההורים שלי. והוא בבית לא רוצה לנסוע להורים שלו שבת אז אמרתי לו שאני לא מסיכמה שהוא יעשה שם שבת לבד ויאכל לבד ושהוא מוזמן למשפחה שלי שאוהבת אותו כמו בן ומקבלת אותו. בשונה מהמשפחה הקרה שלו.
אני באמת רוצה להיפרד ממנו לתקופה אולי ככה יתחיל להעריך אותי.
סלילה על החפירה באמת אבל אני פורקת פה בדמעות ופשוט אין לי עם מי לדבר לא רוצה לערב את המשפחה שלי כי באמת שאוהבים אותו .
