שלום בנות, כמה הדרך הזו לאימהות, הרצון והכמיהה הזו שעולה לנו במתח, דאגה, חששות. זה טבעי אבל מה לעשות?
נקבע לי תור לשבוע הבא לסיסי שיליה והיום בוטל לעוד חודש! הרופא בדק את העוברים ואמר שהם מתאימים לשבוע תשע וחצי, מה שאומר שבשבוע הבא אהיה שבוע עשר וחצי וזה מוקדם מדי. העיניין הוא שיש חגים והתור הפנוי הבא רק בסוף החודש הבא, שזה כבר אחרי מה שמומלץ /-:
אנו בטירוף למצוא מקום אחר, רוב בתי החולים בפגרה או שלא מבצעים את הבדיקה בזו עם תאומים זהים.
יש לי פגם גנטי שעלול לעבור לתאומים ולהיות חמור. הסיכוים הם חמישים אחוז.
אני כמעט באפיסת כוחות נפשיים. עד שהצלחנו להשיג תור לבדיקה זה פשוט כמו ילד שחוטפים לו מהיד.
אני מודעת לכך שאם יתגלה משהו, ואני מקווה שהבכי יתהפך לצחוק, יהיה לשקול הפסקה ועדיף לעשות זאת בשלב מוקדם.
זה מתסכל מאוד וחוץ מבעלי וחברה טובה אין לי ממש את מי לשתף שיבין את המצב.
המשפחה שלי לא חמה ומכילה ומאוד ביקורתית.
הנחמה היא הפורום הזה. רק מי שחווה את הספק, את אי הוודאות, את ההרגשה הזו של חוסר אונים מול המערכת יכולה באמת להבין.
נקבע לי תור לשבוע הבא לסיסי שיליה והיום בוטל לעוד חודש! הרופא בדק את העוברים ואמר שהם מתאימים לשבוע תשע וחצי, מה שאומר שבשבוע הבא אהיה שבוע עשר וחצי וזה מוקדם מדי. העיניין הוא שיש חגים והתור הפנוי הבא רק בסוף החודש הבא, שזה כבר אחרי מה שמומלץ /-:
אנו בטירוף למצוא מקום אחר, רוב בתי החולים בפגרה או שלא מבצעים את הבדיקה בזו עם תאומים זהים.
יש לי פגם גנטי שעלול לעבור לתאומים ולהיות חמור. הסיכוים הם חמישים אחוז.
אני כמעט באפיסת כוחות נפשיים. עד שהצלחנו להשיג תור לבדיקה זה פשוט כמו ילד שחוטפים לו מהיד.
אני מודעת לכך שאם יתגלה משהו, ואני מקווה שהבכי יתהפך לצחוק, יהיה לשקול הפסקה ועדיף לעשות זאת בשלב מוקדם.
זה מתסכל מאוד וחוץ מבעלי וחברה טובה אין לי ממש את מי לשתף שיבין את המצב.
המשפחה שלי לא חמה ומכילה ומאוד ביקורתית.
הנחמה היא הפורום הזה. רק מי שחווה את הספק, את אי הוודאות, את ההרגשה הזו של חוסר אונים מול המערכת יכולה באמת להבין.
