נהיה פה מגעיל.
היא אמרה שהיא רוצה לנסוע איתי. אולי רביעי, אולי שישי.
הלוואי שיקרה. אני צריכה ורוצה. ואני רוצה גם כותללל
פתאום קלטתי שבאמת יחסית הרבה בנות לא יהיו בימים הראשונים. פףף. הלוואי שגם אני יכולתי לא להיות. אבל אינלי סיבה. ואם אני לא אהיה זה יגרור תוצאות גרועות נורא.
ופתאום הבנתי שאולי גם היא לא ממש תהיה בימים הראשונים, אז אולי אני צריכה להרפות קצת לחץ. אבל לא באמת. אני צריכה להיות מוכנה לזה וברגע שזה יקרה לדעת לעשות את זה הכי טוב ונכון שאני יכולה. אוי טאטע אני חייבת אותך פה.
אוי אוי איזה סיוט. איכ אולפנה.
לא רוצה.
וכאילו, להכיר מדריכות חדשות, ולהיפגש פתאום עם מלא בנות שלא ראיתי טונה זמן, ואיך היה בחופש, והמורה. אוי המורה.
שונאת התחלות. מתעבת.
אוף. זה עוד שניונת. ממש. עוד טיפי זמן. פףף.
אולי אני באמת לא אתחיל ואשאר בבית? לא. זה לא יקרה. בגללי ובגלל ההורים ובגלל האולפנה ובגלל הכל.
אני צריכה ללכת. להתמודד. לנסות למצוא את הטוב. לשמוח ממנו. פףף הלוואי הלוואי שאני אצליח.
יואווו. אבא תעזור.
אחים שלי קרציים לפעמים.
כמו עכשיו. בעע.
ומחר? מה מחר? כלום בעיקרון. אולי אני אלך אליה בשלוש או משהו. והם באים, אבל היא אולי לא באה. הלוואי שהיא תבוא. הלוואי הלוואי. זה יהיה טוב ממש. מלא זמן לא ראיתי אותה ואני מתגעגעת ובאלי לדבר איתה. אמרתי לה להתקשר אליי כשהיא יכולה, מקווה שהיא תעשה את זה.
ואני צריכה להמשיך את המכתב. אני חושבת שאני אכתוב לה משהו משם. איזה קטע ואז מה שאני חושבת.
לילה טוב.
שיהיה המשך לילה טוב. לילה יותר טוב. שיהיה מועיל וטוב.
לילה טוב נשמה! בהצלחה!
