אתה כמובן צודק בהערה שלך, אבל אם היית טורח לפתוח את הקישור שהבאתי, היית מגלה שהוא מספק תרגום כזה, בגדול. 

"יש כנראה דברים, זמנים ושלל תופעות שמשפיעות על טבע האדם. עם זאת על האדם להשתמש בנטייתו לטובה ולנתב את יכולותיו שיהיו מעלות טובות עד כמה שיוכל. "

זאת אומרת שבגדול אתה מקבל את דברי הגמרא כפשוטם, אוקיי. אתה יכול להגיד אם אתה רואה את האפיון הזה אם בשיטת ריב"ל לפי מזל יום או בשיטת רבי חנינא לפי מזל שעה נכון לגביך או לגבי אנשים שאתה מכיר ?

"ולכן הטענה "נשתנו הטבעים" תהיה לגיטימית לגבי הכוכבים אולי. אחרת אתה טוען שחז"ל שקרנים ולא נראה לי שזו טענתך".

אם תעיין בדיון שלי עם וירושלים של זהב אז תראה שאני סבור שהטענה הזאת כלל לא רלוונטית כאן, הבאתי אותה בתור אופציית התמודדות של אנשים מסוימים עם הקושי העולה מדברי הגמרא.

"את טעות האסטרולוגים, שחז"ל מודיעים בתוקף על טעותם, השמטת. חז"ל מתמודדים עם האסטרולוג בשדה שונה. הם לא טוענים שהוא בהכרח טועה אלא שהוא מגביל את עצמו לחוקיות, למה שעיניו רואות ולא נותן יחס נכון לקריאה של מה שהוא עצמו רואה.
בסיפור הסמוך על רבי עקיבה ובתו האסטרולוגים לא טעו. הם ראו את המציאות הפשוטה לפניהם ואפילו צדקו. הם טעו בקיבעון שלהם להשליט את ראייתם על העתיד. הם כופרים בבורא כחופשי מראייתם. המצווה ושכרה שינו את כל הסיפור והמדהים הוא שהכל על דרך הטבע".

לא ככה. אני השמטתי את זה מהסיבה הפשוטה שחז"ל לא בדיוק מודיעים בתוקף על טעותם, הלוואי שזה היה כמו שאתה אומר. היה לי הרבה יותר נוח עם זה. מכל מהלך הגמרא שם בסמוך ובפרט מהסיפור הזה על בתו של רבי עקיבא שמופיעה בעמוד שלאחר מכן, משמע בבירור שחז"ל סברו שיש אמת או תוקף למה שהאסטרולוגים האלה ראו, אלא מה ? שלגבי עם ישראל ספציפית זה לא נכון. זה נכון ביחס לגויים, אבל לא נכון בהכרח ביחס לעם ישראל, כי בניגוד לגויים הם לא בשליטה מוחלטת של המזל, היות ויש להם כוח לשנות אותו לפי ההתנהגות שלהם. אבל בכל אופן, ממשות יש בזה. 

אני לגמרי רוצה להיות עם חז"ל באותה סירה, אבל אני לא רואה איך אפשר לעשות את זה כאן מלבד לקבל את עצם האבחנה שיש לאדם תכונות אופי ונטיות נפשיות שנקבעות לפני לידתו, אבל לדחות את סברתם שיש הבדל בעניין זה בין ישראל לגויים, וכן ביחס לנקודה האם אלה נקבעים ברגע הלידה כדעת המדע בימיהם, או כבר תשעה חודשים לפני כן, לדעת המדע בימינו.

יש נטיות נפשיות מולדות, אבל חברה ונסיבות החיים חזקות מהן, לדעתי.

אם הנטיות המולדות הן מפני היום/שעה או מפני הגנים? יש אמת כאן ואמת כאן. 

בכל מקרה,

יש בחירה חופשית,

במיוחד עם מה להפגיש את עצמי וממה לאפשר לעצמי להיות מושפעת.

מעניין מה אתה חושב על זה (לפי הבנתי אתה לא מאמין במזלות וכאלה, נכון?)

משתמשים בו כאשר נתקלים בסתירה בין דברי חז"ל לבין המציאות המקובלת עלינו היום ולא רוצים לוותר לא על זה ולא על זה.

אז הטיעון הוא שדברי חז"ל היו נכונים לטבע ומציאות אחרת, שהשתנו בימינו, ולכן דברי חז"ל היו נכונים בשעתם אבל לא רלוונטיים לימינו. הבעיה שיש נטייה לאנשים להשתמש בטיעון הזה שימוש יתר, כל אימת שיש משהו שלא ממש מתיישב על הדעת, שולפים את הקלף המנצח של "השתנו הטבעים". 

(נכון ואילן גבוה שאני נתלה בו בעניין הזה זה כמובן התלמוד הירושלמי שכל העיסוק בנושאים האלה בו זניח ממש, בניגוד לבבלי, מה שמחזק את הדעה שלי שלא מדובר במסורות שחז"ל קיבלו אלא בידע "מדעי" שהיה מקובל בתקופתם) 

או שיש קשר או שאין. 

פעם ההולדה הייתה שונה? היווצרות המזג של הילד?

למה שדבר כזה יתאים לזמנו ולעכשיו לא?

אוקיי, אבל הירושלמי כותב שהדברים האלה לא נכונים? אפשר להגיד שלפיו הם לא עיקריים או לא ראויים להתחשבות אבל הם לא שוללים את הכתוב, או שכן?

והם ממש מעליבים את הלבנה אני חייבת לציין

זה פשוט סוג של טיעון שכמו שאמרתי אוהבים לעשות בו שימוש יתר, כאשר אין תשובה טובה לתת.

הטיעון שלי מהירושלמי הוא יותר "כמותי" מאשר "איכותי", דהיינו, ההפרש בין ההתייחסות הרצינית והמאסיבית של הבבלי (לנושא הזה בפרט, ול"מיסטיקה" בכלל) לבין ההתייחסות השולית והזניחה של הירושלמי, ממש הופעות בודדות.

חחח כן, קצת

אבל לבטל את זה ולהגיד שזה לא נכון? על סמך מה?

 ככל שיכולת הבחירה שלנו גדלה.

כל שאר המשתנים משפיעים הרבה יותר. ולכן, יש פחות עניין להתעסק בזה

"יש דברים אחרים שיותר משפיעים היום"

זה פחות או יותר טיעון של השתנו הטבעים. למה את מניחה שאותם דברים שיותר משפיעים היום השפיעו באותה תקופה פחות ?

אני לא אומרת שזה לא משפיע,

אלא שיש כל כך הרבה משתנים אחרים נוספים שמשפיעים.

צריך לזה פירוט? כי אפשר

אממ 

אז אתה כופר בתלמוד הבבלי ? 

אני פשוט מניח שלא מדובר במסורת שהם קיבלו אלא בידע מדעי מתקופתם, והידע המדעי מתקופתם לא מחייב.

ואדרבא להיפך, בגלל שדבריהם יקרים וחשובים בעיניי, אני מהרהר בהם ומנסה להציל מהם מה שאפשר, על כך בהמשך.

אתה חושב שהם באמת ראו שזה ככה אחד לאחד?

אדם נולד ביום ראשון - מזג א', יום שני - מזג ב' וכן הלאה?

מאיפה הידע המדעי הזה הגיע? על מה הוא מבוסס?

בדיון בגמרא (שלא מובא במקור מערכים) הגמרא מקשה ממקרים ספציפיים של כמה אמוראים ומנסה להתאים אותם שלא יסתרו. והיא לא אומרת שמדובר "בגדול", אלא להיפך, זה נראה שהיא מנסה להתאים את זה אחד לאחד.

מאיפה ? מהעולם, גם מהגויים, חז"ל התעניינו במדע שהיה מקובל בתקופתם והתייחסו אליו, קלטו והושפעו ממנו (לשבחם!!! בניגוד לגישות מסוימות כיום), הם לא חיו בבועה.

לא שנדע באמת איך לאבחן אנשים על ידי כך, אלא להבין אנשים באופן כללי, או דבר אחר גדול שרצו שנלמד מזה.

מעניין, איך הם פטרו את חוסר ההתאמה?

הראו שגם במקרים האלה יש בכל זאת התאמה.

אז אותה שאלה כמו לסתם 1. האם את יכולה להגיד האם האפיונים שם בהתאם למזל היום או מזל השעה נכונה לגבי אנשים שאת מכירה ?

יש שם רשימת אפיונים לנטיות אופי ונטיות נפשיות של האדם בהתאם למזל היום או מזל השעה שבה נולד.

האם את מסוגלת להגיד אם את מוצאת את הדברים נכונים בהתאם לסביבה שלך ? אקיצר, זה עומד במבחן המציאות ?

הגישה הראשונית שלי הייתה להדחיק ולהתעלם, מכיר את הגמרא, למדתי אותה, אבל היא מונחת באיזה תא במוח בלי להתייחס אליה. התעלמות.

אבל לאחרונה למדתי שבניגוד למה שחשבתי עד היום, שהגנטיקה קובעת בעיקר את התכונות הפיזיולוגיות של האדם, ואילו תכונות האופי / התכונות הנפשיות נקבעות בעיקר ע"י הסביבה, עפ"י מה שעובר עליו החל מההריון ובמהלך שלבי הגדילה וההתפתחות שלו במגע עם העולם, מחקרים היום מוכיחים שהגנטיקה קובעת גם נטיות נפשיות ותכונות אופי, ובמידת מה זה די הפתיע אותי, אבל אז כשחשבתי על זה התחבר לי לגמרא הזאת, והבנתי שאם מסירים ממנה את המעטפת המדעית הלא רלוונטית של המזלות, נשארים עם האבחנה של חז"ל שבאדם טבועים מלכתחילה נטיות נפשיות ותכונות אופי מודגשות יותר ומודגשות פחות, ושאין באמת התחלה מקו אפס. חז"ל בהתאם לידע המדעי של זמנם שייכו את זה למזלות, אנחנו בהתאם לידע המדעי של ימינו נשייך את זה לגנטיקה. 

אתמול בלילה לפני שנרדמתי חשבתי על הגמרא הזאת ועל מהלך הדברים בשרשור הזה, ואני חושב שמצאתי ראיה מעניינת שמחזקת את דעתי שמדובר בידע מדעי מתקופת חז"ל ולא בדברי אגדה שהתקבלו במסורת או נלמדו בדרכי הדרש מהתורה.

קטע הגמרא שציטטתי מתחיל בכמה מילים שמלכתחילה לא נראה שיש להקדיש להם תשומת לב מיוחדת "כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי" (נמצא כתוב על פנקסו של רבי יהושע בן לוי), זהו ביטוי מיוחד ודי נדיר (למרות שהוא מופיע דווקא כמה פעמים באותו עמוד קודם), דברי רבי יהושע בן לוי לא מובאים כאן בלשון האופיינית של "אמר רבי יהושע בן לוי", אלא מדובר בדברים שנלקחו ממעין פנקס פרטי שהיה לו.

עכשיו, בוודאות לא מדובר בדברי הלכה, אם ככה או שמדובר בדברי אגדה, שנלמדו בדרכי הדרש מהתורה או בדברים שריב"ל קיבל במסורת מרבותיו. אבל אלה בוודאות גם לא דברי אגדה שנלמדו בדרכי הדרש מהתורה, מה שמותיר אותנו עם האפשרות שמדובר בדברי אגדה שריב"ל קיבל במסורת או בידע חיצוני לתורה שמקורו במדע בימיו.

אני טוען שלא מסתבר לומר גם שמדובר בדברי אגדה שריב"ל קיבל במסורת, ואני מסתמך בדיוק על המילים שהגמרא פותחת איתם "כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי", ולמה ?

כי לשיטת רבי יהושע בן לוי אסור כלל לכתוב דברי אגדה!

"א"ר יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק.  החורשה מתחרך השומעה אינו מקבל שכר" (ירושלמי שבת פט"ז ה"א)

אם מדובר בדברי אגדה שריב"ל קיבל במסורת הכיצד הוא העלה אותם על הכתב בניגוד מוחלט לשיטתו ?! 

שמע מינה שמדובר בדברים שהם גם לא דברי אגדה, אלא בידע מדעי מימיו שהיה נראה לו אמיתי והוא מצא לנכון להעלות את זה על הכתב. 

מספיק לצורך העניין לומר כי האסטרולוגיה - האמונה בהשפעת הכוכבים על מהלך חייו של האדם, הייתה חלק מהמדע אז, יש עוד דברים (לדעתי, גם האמונה בשדים), אבל זה לא מענייננו כעת.

ולשאלתך. ראשית צריך לציין שלריב"ל הייתה שיטה מאוד מחמירה בעניין, כדאי להסתכל גם בהמשך הגמרא שהבאתי קודם

"א"ר יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא אלא חד זמן איסתכלית אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב (תהילים סח) לקחת מתנות באדם.  וכתיב (יהושוע יד) האדם הגדול בענקים.  מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב.  מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב שנאמר (תהילים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.  מאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה.  כנגד שנותיו של אהרן.  (תהילים קנ) הללויה הללו אל בקדשו.  לאהרן קדושו (תהילים קו) לאהרן קדוש ה'.  אפי' כן אנא מתבעי בליליא". (ירושלמי שבת פרק ט"ז ה"א)

כלומר, עצם העובדה שקרא אגדה שהייתה כתובה גרמה לו לפחדים בלילה! אני יכול להקשות עליך שעל מה המהומה, אולי הספר הזה שהוא קרא בו גם היה מעין פנקס פרטי ? אבל בוא נניח שלא, שהיה אפשר לדעת להבחין. קצת קשה אבל שיהיה.

אתה מנסה לחלק בין כתיבה פרטית לכתיבה לצורך הפצה, ומשווה את זה למצב בחלק של ההלכה שבתורה.

אם ככה למה ריב"ל הדגיש בלשון שלו דווקא אגדה ? למה הוא לא אמר באופן כללי "כותבי תורה אין להם חלק" ?

אבל מעבר לזה, יש לי טענה יותר חזקה מכך. אם נלך לפי החילוק שאתה מציע, שכל עוד שזה פרטי זה בסדר וברגע שזה מופץ "הכותבה אין לו חלק", ריב"ל לפי שיטתו המחמירה היה צריך להישמר מאוד שהדברים שכתב לא יחשפו ויופצו מעבר לשימוש הפרטי שלו, וגם התלמידים שלו וכל מי שנתקל בפנקס הזה במקרה היה צריך לכבד את שיטתו ולהימנע מלחשוף אותם ברבים, אבל מהגמרא ברור שזה לא היה המצב והפנקס הזה דלף והופץ, ואני לא מדבר על התקופה שהגמרא נכתבה אלא עוד הרבה לפני כן, ממש בימיו "אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם", כלומר, כבר בתקופתו הדברים שכתב בפנקס הפרטי הזה הועברו לידיעת רבי חנינא שביקש מאלה שהעבירו לו את הדברים למסור לריב"ל שיש לו טעות וזה לא מזל יום גורם אלא מזל שעה. לזה אתה קורא מגילת סתרים ?

ומסכים עם התגובה שלך לנפש חיה "הרבה חכמים עסקו באסטרונומיה".

עם שאר הדברים אני לא כל כך מסכים, למשל "עכשיו להסבר הגמרא שציינת- הפחד של ריב"ל היה מהשטות שהוא ראה שמייחסים ל"אגדה". הוא נתקל בספר "אגדה" וכשראה מה שכתוב בו חשכו עיניו", ברור מהגמרא שלא כדבריך, שהוא לא ראה שום פסול בעצם הדברים שהיו כתובים אלא בכך שהיו כתובים, הא ראיה שהגמרא מצטטת אותם בלי להעיר עליהם שום דבר, והרבותא היא שאע"פ שבדברים שנכתבו לא היה פסול כלשעצמם, זה ממש הטריד אותו שהם נכתבו. 

ועוד רציתי להעיר שכאשר הגמרא רוצה להדגיש שהדברים שנכתבו לא היו כלל לפרסום היא מכנה את הספר "מגילת סתרים" (בכמה מקומות בגמרא הלשון הזאת מופיעה), ואילו פה היא מכנה זאת "פנקסו של", וגם זה ראוי לתשומת לב.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)