אבל בסדר, לא אכפת לי שזה יהיה דרך שדכנים

זה לא באמת משנה באיזה צורה תיהיה ההתארגנות הזאת.

רק ממש הייתי רוצה שיהיה מאגר של בחורים ובחורות שהם בכיוון הזה בלבד. 

באלי ממש לנסות ליזום את זה בעצמי. אבל אני חלשה בייזמות  

מה רע באנשים שבנוסף ללימוד תורה עוסקים ביישובו של עולם?

צינית.

לא נכנסת לדיון הזה.

כי אני לא פוסלת אף אדם חס ושלום.

מחפשת לומד זה הכל. 

כמו שיש כאלה שמחפשים בחורה שעשתה תואר במקצוע ריאלי. 

ולכל ישיבה יש שדכן

כך שיש דרך למצוא אותם..

למה פשוט לא לעשות מאגר לכל הישיבות? הרי יש גם ככה מספר מאוד מצומצם של בחורים כאלה.. 

והבחורות בכלל זה סיפור, הן לא נמצאות במכללה מסויימת או מדרשה מסויימת.. לפעמים הן לא במדרשה בכלל.. 

ושוב חוזרים לשרשור ההוא..

את מחפשת אברך לכל החיים, יש כאלה בודדים בציבור שלנו,

כך שאין כ"כ סיבה להקים בשבילם משהו מיוחד לשידוכים.

ומה זה כ"כ מסורבל?

כמה ישיבות גבוהות כבר יש?

לא בקטע רע אבל אני מרגישה שאתה פוגע בציבור.

אני אישית מכירה הרבה שרוצים להיות אברכים. ואני בטוחה שיש עוד מלא.

אני לא יודעת מי אתה מכיר, אבל זה מעצבן שאתה אומר שאין כאלה.. 

יש, לא הרבה, אבל יש.. אני לא צריכה את כל המגזר, אפילו לא את רובו.. 

סליחה שעיצבנתי.. בסה"כ רציתי להועיל, אבל את באמת לא חייבת להקשיב לי.

אני רק מדגיש שוב מה שכבר כתבתי בשרשור הקודם,

דיברתי על אברכים לכל החיים בלי שאיפה לשמש בתפקיד תורני.

והמשפט האחרון מיותר, כי לא כתבתי לך פה לוותר על השאיפה הזאת להתחתן עם אברך.

רק לוותר על השאיפה להקים בשבילם פרוייקט שידוכים מיוחד..

חוץ מלייאש ולהגיד על הציבור משהו שלא נכון לדעתי בכלל...

ומי אמר שמפריע לי שהוא יתעסק במשהו תורני? זה אפילו מומלץ...

ואני לא מסכימה עם דעתך שאין צורך בלהקים מאגר כזה. אני מדברת עם הבחורים שמחפשים כמוני , וגם הם מתקשים למצוא את הבנות האלו. ויש הרבה ישיבות מדרום עד צפון, ובכל ישיבה יש בערך מספר מצומצם של בחורים כאלה.

אז אם תקים מאגר כזה אפשר שיהיו 200 בחורים ובחורות, שזה מספר ממש יפה.. 

ומה שחסר בשביל למצוא אותם זה רק מאגר שיאחד אותם.

אבל בסדר, אני אשתדל ב"נ לא לכתוב את זה שוב.

ככה היה נשמע מהשרשור הקודם (לא שמפריע לך שיעסוק בתפקיד תורני אלא שאת מחפשת מישהו שבכ"מ רוצה להשיך בכולל כל החיים), כתבתי לך שבציבור שלנו רק מי שמוכשר להיות רב/דיין ממשיך הרבה שנים בכולל,

וכתבת שזה נורא ... - לקראת נישואין וזוגיות

מי שעוסק בתפקיד תורני הוא כבר לא נקרא אברך..

ושלא ידעתי שזאת ההדרכה.

אבל לפחות ממה שאני שמעתי, זאת לא ההדרכה.

בחורים ממש סיפרו לי איך הרבנים עזרו להם להבין מה מתאים להם לימוד תורה או לצאת לעבוד. אז לא יודעת איזה דעת רבנים אתה מציג.

ואני אישית מכירה רב דתי לאומי שמאוד מעורב בציבור, שאמר שחסר אברכים שרק יושבים ולומדים. ויש עכשיו איזה פרוייקט חדש שמעודד את זה. בקיצור, יש ממש מגמה לשינוי בעניין הזה. 

ואני מכירה הרבה שלא רוצים להיות דיין או משהו בסגנון ובוחרים לשבת וללמוד לעוד הרבה שנים.. וחברות שלי התחתנו עם כאלה.. ועוד הרבה בנות שהכרתי.. 

בקיצור.. 

ואממ ודווקא בגלל שאין אלפי אלפים של כאלה בחורים.. אז צריך מאגר שיאגר את "הבודדים" שהם כן כאלה.. 

אני מדבר על מעל גיל שלושים.

אני אשמח לשמוע על רב אחד בציבור שלנו שמדריך כך.

גם הפרוייקט שאת מדברת עליו לא מעודד לשבת בכולל כל החיים,

אלא ללמוד כמה שנים ואז לשמש בתפקיד תורני או לצאת לעבוד במשהו אחר.

ואם יש צורך בלצאת לעבוד - אז יוצאים לעבוד.

ואם רוצים להתפתח למקום תורני- אז מתפתחים למקום הזה  

וכן, גם אחרי גיל 30... 

אין שום עניין להיות רב.. 

יש עניין ללמוד תורה.

ואוקי, אם פרשת כזלזול, מה אני אגיד לך.. 

דעתנו חלוקות.. 

וממש לא חשבתי שאתה ממציא .. 

פשוט לא ידעתי שזה הלך הרוח. 

בעיקרון, אני מאמינה שכל אחד צריך באמת לבדוק לפי כוחות הנפש שלו. וזה באמת מה שאני שמה לב בתשובות. 

אבל מפה ועד להגיד לכל הציבור שתורה ועבודה זה אידיאל.. נראלי רחוק.

אומנם, וזה חשוב להגיד, עבודה זה חיובי כל עוד זה לא על חשבון לימוד התורה. והיום זה מאוד קשה למצוא. בגלל שהיום יש דרישות מאוד גבוהות לכל מקצוע כדי להתפרנס בצורה נורמאלית. הכשרה ארוכה, יום עבודה ארוך. ובמצב הזה באמת נשארנו בלי הרבה תורה.

היכולת לא קשורה ללהיות רב. יש כאלה שמסוגלים לשבת וללמוד ואוהבים את זה. אבל לא מעוניינים להיות רבנים וגם לא מרביצי תורה.. יש כאלה שפשוט אין להם את הכישורים לזה, או שהם פשוט לא מעוניינים בזה.

בברסלב לדג' יש ממש עניין לא להיות רב.. 

ושאני חושבת על זה, זאת בעצם הנקודה שהכי הפריעה לי בדיון . אני כאילו מרגישה פגועה בשביל אלה שלא נועדו להיות רבנים , אבל הם מאוד חפצים בתורה.. אז מה נגיד להם . "לא , תקשיב, אין לך תועלת בתורה אם לא תהפוך לרב או דיין בסוף"?!.. 

"בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף"

תראה משהו מכאן

אחרת מה היחוד שלו? כולם חייבים ללמוד ככה.

בכל אופן, גם למספרים הפחות שמרניים, נניח שיעור א' (לא אוהב את המושגים האלה)

צריך כישורים לעמוד מול קהל, לדבר בשפה רהוטה ומובנת, צריך להיות חביב על הקהל או לפחות גישה טובה עם בני אדם. צריך קצת אומץ. ביטחון עצמי וכו'.. זה משרה לכל דבר.. זה לעסוק עם הציבור , זה ממש לא רק ללמוד תורה. 

לעסוק עם הציבור זה מה שמיוחד רק לרב ולא לדרשן

אתה לא יכול להכריח מישהו שלומד תורה להיות רב או דרשן אם הוא לא מעוניין בזה.

ומצד שני אתה לא יכול לדרוש ממנו להפסיק ללמוד תורה בכולל בגלל שהוא לא רב או דרשן או דיין או לא יודעת מה.. 

יש עניין להעביר את הידע הרוחני שלך. 

במקור זה פוסק שהוא גם סוג של ראש עיר (או שכונה וכו').

היום רב זה כל אחד ששם סגנון לבוש שמיוחס לאנשים שמוסרים שיעורים

@ברגוע

(ביקשתי עזרה בשביל מקורות מבחור אחד. לי אין שום ידע במקורות האלה. )

רשב"ג במסכת תענית "לעולם יעשה אדם את עצמו תלמיד חכם"

מדרש משלי פרשה י' 

(משלי י יז): "אורח לחיים שומר מוסר, ועוזב תוכחת מתעה". אמר רבי אלכסנדראי: כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה, מעלין עליו כאילו מתעה במי שאמר והיה העולם. ולא עוד: אלא כיוון שהוא עוזב דברי תורה בעולם הזה, אף הקב"ה עוזבו לעולם הבא, לכך נאמר "ועוזב תוכחת מתעה".

אמר רבי ישמעאל:בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט

• בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן, אומר לו הקב"ה: הואיל ווהודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי הלה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום ואמר (תהלים ה ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה".
• בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה.
• בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמידת הראשון.
• בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.
• בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה.
• בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם.
• בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא", זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה.
• בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה - במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם - עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר - באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם - מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם - כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך".

מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו. לכך נאמר: "אורח לחיים שומר מוסר". אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין, לכך נאמר: "ועוזב תוכחת מתעה", אמר רבי בנאה: שהקב"ה מרחיקו מלפניו.

ד"א: "אורח לחיים שומר מוסר" - שלא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילים לו כלום, שנאמר  (משלי יא ד): "לא יועיל הון ביום עברה". ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר: (משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס".

‎

זה פלא יועץ בערך לימוד:‎

ידוע מאמר התנא (אבות ב, טז) למד תורה הרבה, ויתנו לך שכר הרבה. אמנם סדר הלמוד זהו דרך ישרה שיבחר לו האדם. מאחר שלמוד התורה צריך להיות לשמה על מנת לקים, לשמר ולעשות, הנה כי כן יחלק אדם שעותיו בכל יום, ומי שחננו ה' דעת, יקבע עת לעין בהלכה, או בפוסקים בעיון ופלפול כפי שכלו, ואם יוכל ללמד עם חברים או עם תלמידים טובים מה טוב ומה נעים. ועוד יקבע עתים ללמד בקיאות, ותהי ראשית למודו בדינים הנצרכים בשלחן ערוך עם כל האחרונים, עד שיהיו נרשמים בדעתו לעת הצרך, ושוב לגרס אנש כל הכ''ד עם פרוש רש''י, והמשניות עם פרוש, וכל הש''ס עם פרוש רש''י ותוספות, וארבעה עשר חלקים הרמב''ם עם הפרושים וארבעה טורים עם הפרושים וכן הארבעה שלחן ערוך, ואחר כך שאר למודים וידיעות, עד שיהא שלם בידיעות. ולמוד ספרי מוסר ויראת ה' עולה על גביהן כתבלין הנתנין בכל מאכל. ולאחר שמלא כרסו מכל הלמודים והידיעות על פי הפשט, ישתדל ללמד חכמת הקבלה, כי ידוע שליום הדין שואלים לאדם גם על רזי תורה ומעשה מרכבה (מדרש משלי פ''י), ועתיד לתן את הדין אם היה יכול ללמד ולא למד. והרגיל בספר הזהר יראה כמה מהבושה מגיע לעולם הבא למי שלא למד חכמת הקבלה, עד שאמרו בכמה דוכתי דטב לה דלא אברי. תסמר שערת אנוש. ובודאי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו (ע''ז ג א), והכל לפי מה שהוא אדם חיובא רמיא עליו להשיג לדעת כל אשר בכחו, ולא יפנה עצמו לבטלה אפלו רגע, כי היום קצר והמלאכה מרבה: ‎

ואפלו אשר לא חננו ה' דעת, אין לו מקום פטור ליום הדין באמר קריתי כל התהלים ושניתי ח''י פרקי משנה וכמה דפים מזהר הקדוש, ומה חובתי עוד, היכול אוכל להיות חוזר חוזר על התהלים וכדומה ולהיות יושב ולומד כל היום, זה בלתי אפשרי, אמרתי שגם זה הבל יפצה פיהם, ואוי להן לבריות מיום הדין ומעמק הדין, דאפלו למד כל התורה כלה, לא התר להיות יושב ובטל או עוסק בשיחה בטלה אפלו רגע, והאלקים יביא במשפט על כל, ועתיד לתן דין וחשבון אפלו על זמן מועט כדי בליעת הרק, כידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה. ואמרו (תדא''ז פ''ב) שאפלו לומד כל היום פסוק ואחות לוטן תמנע, בא בשכרו כעוסק בנגעים ואהלות, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכון לבו לשמים (ברכות ה ב). והאיש הירא לנפשו מיום הדין הגדול והנורא, לא ילך אחרי רבים לרעות רק ישמע דברי רבותינו הקדושים, וישתדל בכל עז להמציא מרגוע לנפשו ולהשביע בצחצחות נפשו, וכשיושב ללמד ישמר נפשו שלא יירש תרתי גיהנם, ויהא למודו על מנת לשמר ולעשות ולקים, ולא ייגע לריק, אלא ילמד למודו בקול, בשפה ברורה, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא יהא מפסיק ממשנתו לדברים 

אולי אוסיף בהמשך.. 

אני מסכים שכל אחד צריך ללמוד כמה שנים בישיבה, וגם אח"כ לא לעזוב חלילה את התורה, אלא לעבוד במקצוע ולמשיך ללמוד תורה בזמן הפנוי.

אבל לא ראיתי בכל המקורות שהבאת שצריך לשבת כל החיים בכולל. 

לעומת זאת אני כן מכיר מקורות אחרים- "תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון" ו "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים."

אז כשהרמב"ם כותב עליהם בסוף הלכות שמיטה זה ודאי הפשט? זה פסוקים מפורשים בתורה.

אז תסבור כמו הרוב שאומרים ש"כל מי שנדבה רוחו" זה גם פשט... לא חייב להגיד שאלה דברי אגדה כשהם מסתדרים עם הפשט בהלכה הקודמת

אבל לשבט לוי היה תפקיד להפיץ את התורה בעמ"י, הם לא ישבו בכולל כל החיים.

יורו משפטיך ותורותיך זאת לא חובה.

אי אפשר לכפות על כל שבט לוי להיות פוסקים, למרות הכישרון המולד שחז"ל אומרים שיש להם ולשבט יששכר. פשוט שלא כל לוי היה ראוי להוראה, אבל כל לוי היה מחוייב לשבת וללמוד תורה (ולעבוד בביהמ"ק בזמנו שיבנה במהרה בימינו אמן) גם אם לא היה מוכשר לכך.

 יש כאלה שממש מחפשים...

ומסכימה.

יש הרבה בחורים שלא לומדים במסגרות הרגילות, וקשה יותר "לשמוע" עליהם.. 

אבל שלא תחשוב שלבנות קל למצוא את האברכים... 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?