על קרבי אין מה לדון בכלל:

והיה מחניך קדוש, דרך איש לצאת למלחמה, בריאות נפשית ופיזית של האישה, לכידות החיילים, שלום האישה (מבחינת הטרדות), פוגע במבצעיות ובקשר בין הלוחמים.

על ג'וב:

חברה מעורבת וחילונית צעירה, גם שם עושים טירונות, לא ילבש.

ואני לא בקיא בנושא בשביל להביא עוד סיבות...

ממה אתם מפחדים?

קצת אלימות פורומית זה טוב

לא משנה...

היכולות של נשים וגברים בתחום הזה די שווים לפי מה שידוע לי. זה לא משנה כמה זה משמעותי, היה אפשר להביא גבר שיעשה את זה והיא הייתה פועלת בצניעות...

מי שפועל בניגוד לדעת התורה צריך עיון אם הוא ירא שמיים באמת ולשם מה הוא עושה את המעשים שלו. מה שנקרא בפיך התערבות אינו אלא הדרכה לבנות ישראל הכשרות שרוצות להתנהג כרצון הקב"ה, ולא לפי כאותן שפועלות לפי גחמות בניגוד להלכה וצניעות ישראל.

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, לא משנה כמה אדם תורני, ברגע שהוא נמצא עם סביבה שלילית זה ישפיע עליו...

ובלאו הכי תורניות זו בחינה חשובה לא פחות מצניעות.

תחילה צניעות חיצונית גם אומרת הרבה על בן אדם.

גם אם לא כל סביבה היא בהכרח לא צנועה רוב המקומות הם כך, את מוזמנת לשאול את חברות שלך, לפי מה ששמעתי מכל בחור ישיבה שהיה בצבא המצב מצריך שיפור. 

בכל מקום שהולכים לעבוד הסביבה צריכה להיות ראויה מבחינה תורנית, צבא זה דוגמה למקום שבדר"כ הוא לא. 

לגבי ג'וב באמת אני לא יכול לעשות כלום אני רק אומר מה דעת התורה בעניין.

לגבי קרבי, זה פוגע בכל המדינה בהרבה בחינות ואז כבר יש לי זכות אזרחית למחות על כך מתוקף הזכות לחיים וביטחון. 

ומה זה אומר שהיא פוגעת בעצמה? את מאכילה ילדה בת 18 במשך כמה שנים שהיא יכולה לעשות הכל כמו גבר והורסת לה את השכל ואז אומרת לה אכלת אותה שהלכת לשם והרמת פגזים ומשקל שגבר בקושי מצליח להרים? את יכולה לשאת באחריות לילדה כזאת שיהיה לה בעיות בפוריות? את יודעת שיש תחומים שלנשים יש פי 2 פגיעות מגברים? הענף הרפואי בעצמו מתנגד לשילוב נשים בקרבי...

שרשורפלצת בדרך

זה היה שייך לבית המדרש. היית צריכה לשאול על האידאולוגיה של החבר'ה שם. ואז היית רואה אם בעל מהסוג שאת רוצה יסכים לדבר כזה

למה חשבת שכן? תשובה הלכתית תקבלי מרב, לא מאנשים בפורום.

או לכל הפחות בפורום "בית המדרש".

צדיק כמו שחילונים מגדירים צדיק? סתם אחד נחמד וסבבה?

כנראה שכן תמצאי. יש הרבה חילונים כאלה גם. ב"ה עם ישראל מלא צדיקים מהסוג הזה.

צדיק כמו אחד מהל"ו? צדיק כמו רוב זכויות? צדיק כמו בן תורה?

כנראה שלא, כי אנשים כאלה מעדיפים ללכת אחרי ההלכה.

כל מי שאני מכיר כזה יעדיף חוזרת בתשובה שהייתה בצבא מאשר דתיה שבחרה ללכת נגד הרבנים כי זה מעיד על משהו פנימי ועמוק

במיוחד כשאם הוא מקשיב לאלה של הקרן החדשה הוא תומך גם בקשרים עם בנות (שהם טוענים שמותר ועוד כל מיני היתרים מוזרים) וגם לא אכפת לו כנראה מכשרות פלאפון...

הקרן החדשה זה ארגון של שונאי ישראל שמשלם לכל מיני אנשים שהולכים נגד התורה ונגד ארץ ישראל כדי שיהיה להם יותר במה להגיד את הדעות שלהם

כנסי לקישור של חותם שקיבלת פעם ותראי את הסרטונים חח אני מבין מהשאלות שלך שלא עשית את זה

עמותות חייבות לפרסם דו"חות כספיים אז הם לא יכולים להתחמק מהאמת...

תנסי אם מישהו יוכל להעלות לכאן את הסרטון

ברובם הגדול. זה כסף זר מממשלות מאירופה ושאר שונאי ישראל.

חלק מהם נוצרים שמנסים לקדם את השמדתנו.

הפרצוף שלהם זה יהודים שמכרו את הנשמה שלהם תמורת בצע כסף...

אין פוסק אחד שמעודד בנות להתגייס... יש איזה אחד שכן היה תלמיד חכם אבל מקבל מהם כסף וזה פורסם ברבים...

שהם רשעים מוכרים שמנסים להשמיד את מדינת ישראל (נניח ג'ורג' סורוס), אבל רוב הכסף בא מגויים!

תבקשי ממישהו שיכול להראות לך

פשוט חשבתי שאת הולכת לשאול משהו כמו "מי פה חושב שבחורה דתיה שהתגייסה זה פחות מתאים בשידוכים? ומאיזה רקע דתי או תורני אתם"...

שמישהי תוותר על יכולת ההולדה שלה... אולי צריך להפסיק את הדיון פה וזהו...

וכאשר בחירות של מישהו אחר מזיקות לי יש לי היתר למחות על כך

מבחינה תורנית, יש איסור על סירוס, יש מצווה לא "תהו בראה", פרו ורבו (זה מורכב יותר העניין פה)

מבחינה כללית, לילדה בת 18 שעד עכשיו הכניסו לה שטויות למוח והיא רגילה לעשות מה שאומרים לה אין יכולת לעשות החלטה כזאת.

כתבתי שזה מורכב, ייתכן וזה נובע מההסתכלות מופרדת על דבר מאוחד, אבל לא נאריך במקור הזה.

מה הכניסו לי לראש? אני מביא לך טענות מכל התחומים, דת, מוסר, ביטחון, כלכלה, חברה, נפש וכו' ואת לא מצליחה לענות עליהן... כל הטענה שלך היא שכל אחד יעשה כישר בעיניו יעשה. זו גישה של הפקרות וחוסר אחריות ועוד על קצוות אוכלוסיה. מעבר לגיל, ביחידות המעורבות הממוצע דפ"ר וקב"א לא בשמיים ולא מעבר לים... זה מעשה מנוול לנצל תמימות וטיפשות של נשים מסכנות כאלה לצורך מלחמה חברתית. (הרי את בעצמך אמרת שלא עושים איתם כלום, זה מבלים אותם מכל הבחינות) זה נראה לך הגיוני לומר בימינו שאם מישהו רוצה להתחתן עם ילדה בת 13 והיא מסכימה זה יהיה בסדר? איפה הגבולות בדיוק? לפי מה שכל אחד חושב? אי אפשר לנהל חברה ככה.

מחקרים פסיכולוגיים מראים שנשים בגילאים מסוימים שלא חושבות על הקמת בית זה מראה על בעיה רצינית, אז כשמישהי מוכנה לסרס את עצמה בשביל תפקיד לא משמעותי (כאמור הסכמת על זה)... מה אני אגיד לך...

כנראה שיסוד הדיון מבחינתך הוא שאת דוגלת בחירות האדם ובחופש הבחירה שלו שהם ערכים מרוממים ויסוד הבחירה החופשית הוא כמעט מעיקרי האמונה, אך צריך להבין שבחירה חופשית לא אומרת שראוי ומותר לעשות מה שרוצים אלא שיש אפשרות לבחור מה שרוצים מצד זה שהקב"ה מאפשר לנו זאת, אך אם צריך ח"ו אז גם יש עונשים, ולנו כציבור יש סמכות לפעול בניגוד לבחירה החופשית של אדם, ראי ערך מערכת החוק.

וכוונתי בכך שהן מזיקות, מעבר להסתכלות הרוחנית על כלל האומה בכללותה,

מבחינה אישית השירות שלהן מסכן את חיי, מבזבז כסף, פוגע בכלכלה, מבזבז כוח אדם של הצבא וכו'.

מבחינה כללית, החלה של מדיניות כזאת פוגעת בנשים צעירות מקצוות האוכלוסייה...

לנשים לקרבי, אני לא בקיא במקורות, אך אני די בטוח שיש פה "והיה מחניך קדוש" ו"לא ילבש" וכן הכשלה של אחרים שזה לא מעט איסורים וארורים...

ברור שאין רוח התורה נוחה עם הדבר, וזה בניגוד לדעת גדולי התורה בימינו. 

כאמור לקרבי אין תועלת בגיוס שלהם אז מצווה זה גם לא...

לגבי גיוס לג'וב אני לא יודע הרבה רק מלבד זה שיש כאן בכללי העמדה עצמית בניסיון קשה ומיותר, מה שנכון גם בקרבי...

את מתנגדת להפקרות, אז עומק הבעיה שלא ברור לך שנוצר מהמצב הפקרות?

מסכן את חיי והאומה בכללותה כי זה מוריד את האיכות של הצבא, את בעצמך אמרת שהגדודים האלה לא כשירים למלחמה...

תתפלאי, אבל הדפ"ר וקב"א ביחידות האלה הוא בין הנמוכים, לפי מה שהבנתי מקבלים שם את כולם מהבחינה הזאת...

ולפי מה שהבנתי כל הגברים שם מרגישים אפסים, באזור 40% חוטפות שבר בעייתי והרבה פורשות משם מהר גם ככה...

והבנות שם נוראיות

נדייק מדברייך שכאשר הוא מזיק לכלל מותר להתערב...

כי גם אני בדעה של לא להתערב לאנשים בחייהם.

במיוחד אם אני רואה שלא יקשיבו לי. 

אבל מצד שני אם יפתחו איתי דיון על זה, אני אביע בצורה מאוד ברורה את הדעה שלי.

אבל מצד שלישי, צריך גם להשפיע טוב, לאותם אנשים שעדיין לא קיבלו החלטות ומחפשים את דרכם. בזה אני כן יכולה לעזור ולתת את הדעה שלי. כמובן שאם אדם הגיע ממקום רוחני אחר ממני, אז סביר להניח שהדעה שלי פחות תהיה רלוונטית בשבילו.

ובאופן כללי, אני לא אדישה לטעויות שאנשים אחרים עושים. זה מאוד כואב לי ומאוד אכפת לי. וכן חשוב לי שיום אחד האמת תתגלה באופן היותר בהיר שלה. ואני מתפללת על אנשים שהייתי רוצה שה' יאיר את עיניהם, זה מבחינתי המעט שאני יכולה לעשות.. 

כאילו, לפי איך שאת כותבת זה נראה שאת אדישה לזה שאנשים עושים טעויות בחיים שלהם. אפילו שלפי דעתם הם ממש לא עושים טעות.. 

וגם מה זה אומר להגיב לעניין?

בד"כ ששואלים אדם לדעתו הוא צריך לענות לפי השקפת עולמו והתפיסה שלו על המציאות.. אלא אם כן הדעה שלך משתנה או מנוסחת אחרת לפי מי שדן מולך.. 

ודרך אגב להביע רגשות תוך כדי הדיון זה בעצם מראה גם על הדעה שלך.. 

אבל עדיין לא הסברת מה זה אומר בעינייך ענייני.

לדו' כאן הביאו את העניין של גיוס נשים לצבא.

את יותר הסברת איך זה נראה מהצד של הבנות שמתגייסות, להבין את הראש שלהן. וגם שמתי לב שממש חשובה לך הנקודה שלא להפריע לבן אדם בהחלטות שלו בחיים. (ששוב סבבה- מקבלת..)

אבל לא ממש הצגת את הדעה שלך. ורק בדיעבד אח"כ אמרת שבאמת גם את נגד גיוס נשים לצבא.

לא בטוח, לפי מה שיוצא לי לשמוע הגדודים המעורבים לא מורכבים מהאליטה האינטלקטואלית והאישיותית...

את יודעת שלגדודים המעורבים מורידים דרישות גם מבנים? זה בזבוז כוח אדם וכסף...

אם אנחנו מסכימים על כך אין מה לברר בנקודה הזאת

שעובר על דעת כל גדולי הדור, הוא כנראה לא כזה דתי.

יש גם חילונים וחילוניות מאוד צנועים...

בלי להכנס לכללי פסיקה, אם בכלל זה פוסק, רוב חכמה ומניין וכו', אחד שהחליט שהוא רב בגלל שהוא מקבל כסף מהקרן החדשה לישראל ממש לא נחשב

וזה היה ברור גם הרבה לפני.

כל מיני כאלה שהקיפו את עצמם במעריצות והמציאו דעות שהם לא הלכה, כשהם בכלל לא פוסקים

שה' יעזור לדור המבולבל שלנו שכל אחד שרוצה מקים לו חצר, מדרשה, ישיבה והופך לרב/רבנית ומחליט שהוא יודע לפסוק!! אתה לא יודע איזה דברים הזויים שמעתי

בפועל לבנות יש הרבה פחות סבלנות לשבת מול מחשב.

כמה מתכנתות את מכירה? כמה האקריות? אלה דברים שדורשים יכולת להתרכז בדבר אחד, מה שיותר מצוי אצל גברים.

מטבעו העולם הזה משך כמעט בלעדית גברים. נשים התחילו להמשך לשם רק כשהמשכורות והיוקרה נהיו גבוהים. וגם היום זה מקצוע שרובו גברים.

להתרכז בדבר אחד זאת תכונה גברים ידועה.

המלא שאת מכירה הם כנראה לא יותר מעשר, בתור מישהו שבתחום המון המון המון זמן, אני יכול להגיד לך שאת לא מכירהאת האחוזים

מה הקשר לרמת המדהימות עכשיו?

אל תקחי את הדיון לשם, חבל שאני אשלוף בדיחות מתכנתים של דינוזאורים

הרסת אותי עם מה שכתבת לגבי רפואה, נראה לי שיש היום יותר נשים רופאות מגברים

אמרתי את מה שאמרתי, גם היום, כשזה תחום עמוס באנשי מקצוע, ברורה האוריינטציה.

וכשזה היה תחום שמדבר אך ורק למשיכה של אנשים לשם היו שם בערך 99% גברים...

לשבת מול מסך, זה דבר שגבר יותר בנוי אליו.

לנשים קשה להתרכז בדבר אחד, לגברים לא.

לגברים קשה להתרכז בכמה דברים, לנשים לא.

יש יוצאי דופן? כן.

גם היום הפער גדול, ויש אפילו מקורות שמראים שהפער גדל עדיין.

גגלי Gender gap in programming. בהצלחה

לא אמרתי שנשים נמשכות לכסף, זאת אסוציאציה שלך. התחום פשוט מלא באנשים שלא יודעים לתכנת, גברים ונשים, כי זה תחום נוצץ. אבל צריך אותם, code monkeys כאלה שממלאים את החלל המאסיבי

הנקודה היא שכשזה לא היה מקצוע שהיה קל להתפרנס בו, וכשזה לא היה מקצוע מלא יוקרה - נשים התרחקו ממנו כמו מאש. זאת הנטיה הטבעית.

לגבי רוב וכו', עדיין יש רוב גברי, וזה משתנה עם הזמן (עולה ויורד בכל מיני מקומות בעולם).

אבל זה לא רלוונטי לנושא שאנחנו מדברים עליו.

לא מבין את הנקודה שלך. המקצוע הזה לא משך אף אחד חוץ מאנשים מאוד ספציפיים.

צורת העבודה הזאת נראית נוראית לרב הבנות שהכרתי. שמעתי הרבה יותר "איך אתה יכול לעשות את זה?" מנשים מאשר מגברים בזמנו.

אגב הטענה שלך לא הכי נכונה, הנה הייטק, מקצוע תובעני עד בעיות רפואיות, ומלא נשים הולכות לשם. כנ"ל רפואה. נראה לי שאנשים יותר חושבים על איפה הכסף פשוט...

ריאלית והומנית אלה מושגים של גיל שאני רחוק ממנו מאוד, מושגים שנשארים בבית הספר בד"כ

לציין סטטיסטיקות רשמיות זה עניין אישי?

בקיצור, לא בא לי לענות, את נכנסת לריגשי משום מה. חתימה טובה!

ואז תעדכני אותי אחרי שיתחדש לך מה המצב שם באמת...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה