מחפשת עצה מבעלות ניסיון-חותמת

אז ככה, אני נשואה בקושי 4 חודשים ואני בהריון ממש מאחרי החתונה, ובהתחלה דיברתי על העובר מלא ואז הבנתי שזה קשה לבעלי אז אנחנו מדברים על ההריון את המינימום הנדרש.
וע"פ הוראת הרופא אני כמעט בשמירה מה שמונע ממני הרבה פעולות, אבל אני מאוד משתדלת לעשות ל/עם בעלי דברים כייפים ומפנקים.
ועדיין הוא אומר לי שהוא בכלל לא תכנן הריון מהר ואחרי שהתינוק יוולד בע"ה לא יהיה לי זמן אליו בכלל ובקיצור הוא מקנא...
כמובן שהוא מודה לה' על הבייבי ומתפלל שהכל יהיה כשורה בע"ה אבל זה לא סותר את הרגשות שלו.
מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו לשמוח בתינוק ושיהיה בטוח שתמיד הוא יהיה במקום הראשון אצלי גם אם תהיה תקופה ראשונית של הסתגלות ולמידה של הסיטואציה?

וואי את מחזירה אותי 9 שנים אחורהחמניה
אולי הוא לא מקנא? אולי פשוט קשה לו עם עיכול העובדה שתהיה לו אחריות כבדה מאוד עוד מעט? ועול הפרנסה, את בעלי זה הפחיד בטירוף, היינו שנינו סטודנטים, מאיפה יבוא הכסף לתינוק?

לגבי זמן לאחר הלידה, תסבירי לו שזה לא מדוייק, התינוק הוא יצירה של שניכם, ואת גם תצטרכי אותו לידך. (ותשתדלי לשתף אותו כמה שניתן וכמה שהוא רוצה ואפשרי, אפילו אם הוא עושה דברים קצת אחרת)

לי למשל ממש עזר שהוא ישב על ידי בזמן שהנקתי והיינו באיזה ארוחה משפחתית כדי שלא ארגיש לבד, וזה נתן לו תחושה שהוא שומר עליי.
(היום זה ממש לא מפריע לי, להפך)
תודה על התגובה!!חותמת

הוא אמר לי שבקיצור הוא מקנא...

מה שאת אומרת על אחרי הלידה- איך אני מסבירה לו את זה? אמרתי לו כבר מליון פעם שלבייבי שלנו יש 3 שותפים והוא בהחלט חלק נכבד בשותפות...

וגם אנחנו חוששים קצת מהקטע הכלכלי- איך באמת הסתדרתם?

תשאלי אותוחמניה
מה יהיה לו נח לעשות, למשל בעלי לא מסוגל להחזיק את הקטנטנים האלה עד איזה גיל חודש, מפחד כי הם נראים כ"כ שבריריים..
אבל לקחת את התינוק לטיול או להכין בקבוק, לנקות מוצצים, או סתם להביא לי מים בזמן הנקה מתאים לו, אז זה היה התפקיד שלו.
יותר מאוחר הוא היה מקלח אותם (וכ"כ נהנה שלא היה מוותר גם ביום שחזר מאוחר מהעבודה)

לגבי מצב כלכלי, זה אומנם נדוש לומר, אבל מאוד נכון כל ילד מגיע עם הברכה שלו. מה שצריך להגיע יגיע בעז"ה. מה שאפשר לעשות מצד השתדלות זה לחשוב מה באמת נצרך ומה סתם פינוק, ואיפה אפשר לצמצם.
מוסיפהחמניה
תגידי לו שאת רוצה לעזור לו להוריד את הקנאה ותשאלי אם כל הדברים הנ"ל יעזרו

ועוד דבר, כל פעם שאת פונה לקטן/ה תגידי מי נסיך/ה של אבא? ותוסיפי אולי גם מחמאה לבעלך על הדרך, למשל: "איזה אבא טוב/מלך יש לך, תראה איך הוא.."
כמה דבריםרק שאלה לי
כשיבוא הזמן בעלך פשוט יראה שאין לו מה לקנא... גם כי את תמשיכי להשקיע בו וגם כי בעז"ה הוא יתאהב מאוד מהר בתינוק שלכם שקנאה ממש לא תהיה אופציה...
ולגבי העניין הכלכלי- איכשהו מסתדרים, חסדי ה'... זה באמת לא מובן לי איך, אבל זנ פשוט קורה. כמובן שקצת משנים סדרי עדיפויות, מה חשטב לקנות ומה פחות, אבל ה' עוזר. כשהבת שלנו נולדה ההכנסה שלנו לא הדתנתה ואיכשהו אנחנו מסתדרים...
תודה!חותמת


תדברו על זהיטבתה
לנו עזר לצאת הרבה ביחד לפני, לעשות דברים שטרם עשינו ולנצל כל רגע זוגי בחודש 9
גם הלכנו יחד לקנות דברים לקטני; ביקשתי ממנו להצטרף לבדיקות וכו' מתוך הבחה שחשוב לי שיהיה איתי. לתת לו תחושה שהוא חלק מזה וזה לא רק את והתינוק.
לתכנן את היום שאחרי עד כמה שאפשר באמת ברמת התודעה. זה מרגיע אותם
וכמובן להגיד לו שהוא תמיד האיש היקר שלך

שיהיה בשעה טובה ❤
תודה על התגובה!חותמת

אני לא ממש יכולה לצאת למקומות אבל משתדלת מאוד לעשות איתו דברים שהוא נהנה.
והוא מגיע איתי לכל הבדיקות ואחרי הבדיקה הוא עוד יותר נהיה מעוצבן ומרגיש מקופח, ואני הולכת איתו אח"כ למסעדה אפילו שלא בא לי וזה באמת קצת מרגיע אותו, אבל אני מרגישה שצריך פתרון יותר מהשורש.

 

אז תלכו ליועץ נישואיןרק אמונה


אבל זה לא מצריך יועץ נישואין.חותמת

מרגיש לי יותר משהו שעם טיפה הבנה של הנושא זה יסתדר.

למה שהוא לא יתן לכם את ההבנה?רק אמונה

לכו לשיחה שתיים קבלו הדרכה 

למה לא?

 

העיקר תהיו ביחד מול הקושי הזה

לא יודעת.חותמת

מרגיש לי שיועץ נישואין זה לבעיות גדולות פה זה ממש לא משהו רציני אני רק לא רוצה שייהפך לרציני.
אז מנסה להבין מה קורה ומאמינה שיש בי את החכמה והכח שה' נתן לי כאשה לפתור את הבעיה ולהביא את הנישואין שלנו למקום משובח יותר.

 

מה שאת רוצהרק אמונה

אבל הרבה פעמים מנסיוני עוזר שדווקא מישהו מבחוץ יותר מבין ועוזר

אולי חבר שגם עבר את זה או רב

לכן שאלתי פה לשמוע ממישהי שעברה את זה.חותמת


אבל זה השאלה שלו לא שלךרק אמונה

את שלמה עם זה 

לא כך?

 

 

אני שלמה.חותמת

השאלה שלי זה איך לעזור לו.

הוא בבוררק אמונה

הוא צריך הבנה יעוץ הכלה שיקוף הבנה 

אולי לצחוק על המצב עם מישהו

 

שוב אני חושבת שזה לא יצליח כשזה בא ממך(כי את שמחה ובצדק והוא מרגיש את זה גם אם תסתירי 

וגם את התינוק וההריון אחד הם אז כביכול את גם הבעיה והתזכורת)

וצריך מישהו חיצוני שיבוא ויעזור לשתיכם כזוג

אהה. תודה.חותמת


והריון לא רצוי (מצד אבא גם)זה לא בעיה כזו קטנהרק אמונה


הוא רוצה את ההריוןחותמת

רק קשה לו המהירות שזה קרה, וברוך ה' אנחנו לומדים ביחד איך לבנות את הזוגיות שלנו בסיטואציה הזו.
קראת את כל השרשור?

אההרק אמונה

לא קראתי הכל אני באמצע

הוא ענק

 

מעולה שאתם לומדים כלהכבוד

תודה.חותמת

פתאום חשבתי שאולי לא קראת הכל...

מוכר.. זו תופעה ידועה שגברים מקנאים כשאשה נכנסת להריון ואחריישועת ה' כהרף

לידה..

צריך לדבר על זה עם הבעל.. להבין שזו תופעה נורמלית.. עוברת לאט לאט, ככל שהוא יתחבר לתינוק..

אני שמחה מאוד שבעלך אמר את זה בקול.. במקרים רבים הבעל לא מדבר על זה (לפעמים אפילו לא מודע לזה) ואז הוא עוין קצת את האשה והתינוק.. 

הקושי שלכם גדול יותר כי את צריכה לנוח ולא מתנהלת כרגיל..

מרגש מאוד הריון ראשון..

מזל טוב!

תודה על התגובה!חותמת

יש דרך לחבר אותו לתינוק לפני הלידה?

לא מניסיון אבל מנסה לעזורסימן שאלה?
להכין לו מתנה ללידה שקשורה לאבהות- להביא לו חולצה עם הרישום האבא הכי שווה בעולם, כוס של אבא, בגד לתינוק עם כיתוב- אם אתם חושבים שאני חתיך תסתכלו על אבא שלי, או משו בסיגנון.
לקחת אותו לכל הבדיקות, שיראה את העטבר זז ואת הלב פועם ואת האצבעות הקטנות.
לתת לו משימות שקשורות לתינטק בתחום שלו- להרכיב את המיטה, שידה,ארון.
תדברי על ההריון כמשו משותף- אנחנו בהריון.
תחמיאי לו ועליו כשאתם ליד אנשים אחרים- משפטים כמו- אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו, הוא עושה בשבילי את הכל, אני כמו נסיכה בבית בזכותו... ועל זה הדרך
המילה "לקנא" מאוד מקטינה...לעניין0
גם אני חששתי מלהכנס להריון מיד אחרי החתונה. רציתי לתת מקום לבניית הקשר הזוגי. רציתי לחוות אותנו בלי עוד הסחות דעת מעבר למה שחייבים (פרנסה...).
האם זה אומר שאני קינאתי בעובר העתידי שלי?
ואם זאת היתה עמדתו של בעלי- האם זה "קנאה"?...
קנאה זו מילה שיוצרת תחרות על ליבך. ואת בעמדת כוח ואפילו התנשאות...
אז מכיוון שלא התכוונת, מציעה לך לשקול ולחשוב האם להשתמש במילה הזאת, בוודאי מול בעלך.
ועכשיו, זה הזמן להבין לפרטי פרטים ובדיוק מה מפחיד אותו, ממה הוא חושש, ומה הוא לא רוצה להפסיד וכדאי לממש עכשיו ולחשוב איך להמשיך גם הלאה.
לתת לו את כל המקום,
לא כי "מגיע לו"
אלא כי הוא חלק בלתי נפרד מהיחד שלכם, ולתחושות שלו יש משמעות קריטית. הוא "אחראי" על הזוגיות בזמן שאת כבר עסוקה נפשית בהורות... גם את זה וגם את זה צריך
ולכן צריך לכבד את עמדתו, ותחושותיו, ורצונותיו, ולחשוב ביחד איך משלבים את הרצונות שלו-שלכם ביחד עם הרצונות שלך-שלכם.


מקווה שהצלחתי להסביר...
בעלה השתמש במילה "לקנא" והיא ציטטה..ישועת ה' כהרף


הוא הגדיר לי את זה שהוא מקנא, לא אני.חותמת


בעיני ההגדרה מדויקת.. יש גם ספרות מקצועית בנושא..ישועת ה' כהרף


איפה אני יכולה למצוא חומר בנושא?חותמת


א. לא שמתי לבלעניין0
ב. עדיין.

זה שכך כתוב בספרות מקצועית, לא אומר שכדאי להתבונן בצורה זוגית ולא פרטית.
לא *הוא* מקנא, אלא הוא מאיר לנו נקודות לתשומת הלב, לחיזוק ולשיפור.
מטרה של שנינו.
לא יודעת, לדעתי צריך להסתכל אחרת על שאלות "איך לגרום לו להתחבר לתינוק".
יש פה בן אדם, שותף מלא לזוגיות, אחראי לזוגיות ולהורות, ואם קשה לו להתחבר אולי כדאי לברר על מה זה יושב.
לא כדי לפתור את הבעיה שלו,
אלא לגלות דרכו מה העבודה הזוגית שלי ושל שנינו כדי לקדם את עצמנו.
הוא בסה"כ מרגיש משהו ששייך לשניכם.
מרגיש פגיעה בזוגיות באופן כזה או אחר.
חששות.
ובגלל זה פחות "מתחבר" לתהליך ההריון.
אז בנוסף (או במקום) לכל הרעיונות איך לחבר להריון בכל מיני שיטות,
אולי כדאי בעיקר להקשיב, להפנים, לחשוב ביחד על פתרונות ולחזק את הזוגיות עוד ועוד.
אבל איך אני יכולה לעשות את זה?חותמת

אין לו כח לדבר על ההריון, מספיק המינימום.
הוא מרגיש שהוא בכלל לא חווה את אשתו אף פעם כי מיד היו לי תופעות לוואי ואני כבר די בשמירה.
ואני כל הזמן אומרת ומדגישה שאנחנו בהריון והבייבי שלנו, והוא אומר לי שנכון אבל מספיק שלא יהיה לי זמן אליו אחרי הלידה התינוק לא אמור לגנוב אותי כבר עכשיו.
ואני לא יודעת איך להתקדם מכאן למצב האידיאלי.

להפסיק לדבר על ההריון...לעניין0
טוב, לא בקיצוניות
אבל כן.
לא להתעסק כל הזמן בהריון
לא להבהל מזה שהוא לא מתחבר
לא להלחץ ולדחוף אותו להיות קשור לתינוק.
אל תדאגי. זה יגיע.
לתת את מלוא המקום לתחושות שלו, שאם תתבונני היטב בעצמך -אלה תחושות שקיימות גם בך.
הרגע התחתנתם. חלמתם על זה שנים. היה לכם קשר נפלא כשיצאתם.
פתאום חוויתם ביחד, וקרבה, וחום, וקשר. וקשר מיני (לא כתבת ואני לא שואלת, אבל אם אסור לך, זה בהחלט מעצים מאוד את הקושי, ושווה להתייעץ עם רב אתמול!)
ויחד עם כל הטוב הזה בא שינוי עצום ומורכב, להתחתן, לקחת אחריות כבדה, להתמסר לאישה/לאיש עם השוני שלו והצרכים שלו והרצונות שלו והמשפחה שלו,
ולהתחיל קשר אישות, שזה בכלל שינוי גדול וצריך לעכל ולתת פניות נפשית לעצמך ולעצמכם
וכאילו לא מספיק, אז גם הריון. משהו אחר לגמרי. בבת אחת. ובחילות, שאת חווה והוא חווה את הצורך להכיל אותך ולהיות איתך, ואז הריון בסיכון וחרדות והגבלות ו...
וואו, זה מטורף כמה שאתם עוברים!
תחשבי, מלהיות זוג מאורס, מאוהב, עם חלומות ולבבות וכיף, בן רגע לנחות לבלאגן של החיים.
במקום כיף של קשר זוגי בראשיתי, עומס של הריון בסיכון.
אז לא. זו לא קנאה.
זה נשמע יותר תסכול, ובאסה, וחשש מהעתיד, ואולי אפילו חרטה- למה הייתי צריך את זה מה היה רע להיות רווק.
וכל התחושות האלה מרחיקות, מרחיקות אותו ממך ומהעובר. הוא לא שם. הוא באבל ובאובדן של החלום הזוגי.
זה משהו שקורה לכל זוג, באיזה שהוא שלב, אבל הנתונים שלכם גורמים לניפוץ החלום מהר מאוד וחזק מאוד.
ואולי אצלך היה חלום גם להרות, אז את פחות מרגישה את הניפוץ עכשיו, כי את כבר בחלום הבא.
אבל זה קיים גם אצלך. ואדרבא, אם את לא מרגישה את הצער על הפספוס, מובן מעוד למה הוא כל כך "מקנא".....

אז מה עושים?
נותנים את כל, אבל כל, המקום לכל התחושות שלו. הן לגיטימיות. הכל. גם להתחרט על ההריון. מותר.
אחרי שמבטאים רגשות, גם קשים, הם משתחררים. ומפנים מקום אמיתי לרגשות אחרים. של ציפיה והתרגשות לקראת הלידה. או של שמחה בתינוק שנולד. או אהבה לפעוט. אצל כל אחד ואחת ההשלמה והשמחה בהורות מגיעה בשלב אחר (וגם אמהות רבות יגידו שהתחברו לתינוק רק כמה חודשים אחרי הלידה, בוודאי בלידה ראשונה) אז הכל בסדר איתו, ולא צריך להיות לחוצים ש"יתחבר" ולא לעשות לו מניפולציות ולדחוף אותו לזה.
עזבי אותו.
תני לו את המקום שלו.
תתחברי את למקום הזה.
תחשבו ביחד איך אתם מפצים את עצמכם כל האתגר, איך אתם מתמודדים יחד, איך אתם בונים את הזוגיות שלכם עכשיו כמה שאפשר.
איך מבלים. איך נהנים. איך שמחים אחד בשני. איך חווים ביחד זוגי.
אל תדאגי, ההריון ימשיך גם אם לא תתייחסי אליו, והעובר יתפתח מצויין גם אם תהיי ממוקדת בזוגיות. הוא רק ירוויח הורים חזקים ןיציבים.

שוב, הוא אומר לך דברים של שניכם.
זה שהוא זה שמדבר, לא אומר שהבעיה /הרצון שייך רק לו.
הוא שייך לכם כי אתם ביחד.
ואם הוא מרגיש שהזוגיות נעלמת, זה של שניכם. צורך של שניכם וחשש של שניכם,
שבסה"כ הוא מייצג אותו כרגע.
אז השאלה "איך מתקדמים" היא של שניכם. ותחשבו ביחד. זה אתגר של שניכם גם אם רק הוא כרגע מרגיש אותו.
כל תחושה שיש לאחד מכם, היא ייצוג של הביחד שלכם, לא משהו פרטי. וההתייחסות צריכה להיות זוגית ומשותפת כי מה שאחד מכם מעלה, זו האמת הפנימית של שניכם.

לסיכום
לא להבהל מכך שלא מתחבר, זה מאוד מובן
לאפשר להביע את כל הרגשות הנלווים למצב שלכם
להתחבר אליהם בעצמך מתוכך
לחשוב ביחד איך מתקדמים
לשים בצד את ההריון ולתת הכי הרבה מקום לזוגיות. בעלך צודק, זה הזמן. אחרי הלידה זה יהיה עוד יותר מורכב.

תודה על התשובה המפורטת!חותמת

בקשר לדיבורים על ההריון- אנחנו מדברים כבר רק את המינימום כי כבר הבנתי שזה לא בשבילו עכשיו. (אבל המינימום זה די הרבה, היו לנו מלא בדיקות בינתיים)
ואת אומרת שהוא לא מקנא ורק מגדיר את זה ככה כי זה ההגדרה הכי קרובה שהוא הצליח למצוא?
ובאמת אני חלמתי על תינוק כבר (ובשקט אני מעיזה לחלום על השני) והוא ממש לא חלם על זה בקצב הזה...
ותיארת כ"כ יפה את החוויות האלה שאנחנו עוברים עכשיו... 
מותר להביע אכזבה מההריון? אבל זה חסד עצום של ה' יתברך!! ורק להתפלל שהחסד הזה ימשיך וההריון יהיה תקין ולידה קלה ומאושרת בידיים מלאות!!!(אני לגמרי מאושרת ולא מאוכזבת, ואומרת לבייבי שלי כל ום שאני מחכה לו ושמחה בו אפילו שעכשיו קשה לי, אבל בעלי נראה לי קצת מאוכזב)

ואני באמת אשתדל למצוא מה הכי כיף לו שנעשה בזוגיות.

אני לא יודעת אם הוא מקנא או לאלעניין0
צריך לשאול אותו... לנסות להבין יותר, לאפשר יותר רגשות
בהחלט יתכן שהוא קורא לזה "קנאה" כי-
המושג מוכר...
או שיש גם היבטים של קנאה.
אבל די ברור לי שיש עוד הרבה רגשות, את מוזמנת לתת לו לקרוא את מה שכתבתי, אולי זה יעזור לו לבטא את עצמו יותר.

את שואלת אם מותר להתאכזב.
אני חושבת שמותר להיות אותנטיים.
להתאכזב ולהתבאס, ולהצטער
ולשמוח ולהודות.
לפעמים צריך לעבור בתחנת הרגשות השליליים כדי לאפשר רגשות חיוביים.
בכל מקרה, להכחיש ולהדחיק רגשות (כי איך אפשר לא לשמוח במתנה מהקב"ה) לא באמת עוזר
הם יתפוצצו מאוחר יותר וחזק יותר.
מותר, אפילו צריך, להיות כנים ואותנטיים
ואל דאגה, בסוף גם תרגישו הודיה גדולה על הטוב והחסד.
זה לא שאתם מלאי טרוניה לקב"ה. אם כי, גם מותר להתרעם ולשאול למה, ולחפש תשובה. ולגדול כך מהקושי.
לפעמים אנחנו מקבלים מתנה, לראות את יד ה' בחיינו ולשמוח
ולפעמים יש יותר הסתר פנים, ויותר קושי לראות את היד האלוקית ואת הדרך שהיא מעבירה אותנו.
ומותר לתהות, ולהצטער, ולשאול, ולעבור תהליך ולגדול מזה. להאמין יותר עמוק ויותר פנימי, מתוך הניסיון.

וכן, גם הריון ולידה יכולים להיות ניסיון גדול
כשהם לא באים בקלות
או לא באים בזמן המתאים
גם ברכה גדולה צריכה כלים שיכילו אותה.
ולברכת הילדים שלכם, אתם חייבים חייבים חייבים את כלי הזוגיות (וברכת הזוגיות)
אין דבר יותר קריטי לילד מאשר לגדול בבית עם זוגיות חזקה, יציבה ואוהבת.
תודה רבה רבה!חותמת

אני לא חשבתי שמותר להתעצבן או כל מיני רגשות שליליים כי זה נראה לי כפיות טובה, וגם אולי בגלל שאני כ"כ מודה לה' ושמחה בהריון ובתינוק ושאני עוד מעט אהיה אמא בע"ה, אז אני פחות מצליחה להרגיש אותו ולהבין מה הוא רוצה מהחיים.
ואפילו דאגות וחששות אני לא מעיזה להגיד בפה כדי לא לפתוח פה לשטן.
אבל נראה לי שנעשה שיחה טובה על כל מה שהוא מרגיש ואיך אנחנו יכולים בסיטואציה הנוכחית לחזק את הקשר בינינו.
את כותבת מאוד יפה!

כל הכבוד לך,לעניין0
הרבה בהצלחה.

אם לא מדברים על רגש, זה לא אומר שהוא לא קיים...
עדיף לדעת שהוא קיים, לדבר אותו, לעבד אותו, להשתחרר ממנו,
ולפנות או ליצור מקום לרגש אחר.
אז אם אנחנו חוששים או מצטערים, אין תועלת לשמור בבטן ולהתנהג כאילו לא הרגשנו את זה.
עדיף לפתוח ולהרגיש.
ולגדול מזה.
אפשר להיות מלאים וגדושים בהכרת טובה, בהודיה לה', בשמחה עמוקה על הנס של ההורות
ועדיין להרגיש קושי, ו"צער גידול בנים" וגעגוע לימים אחרים פשוטים יותר...
נראה לי כל משך ההורות (כל החיים...) התחושות הן מורכבות ולא רק שמחות.
לא מכירה איסור להצטער כשקשה... ולפעמים קשה... עם כל הטוב והברכה.
(לעודד אותך, מאמינה שרוב האנשים מרגישים בעיקר שמחה והכרת הטוב. והקושי הוא זמני וחולף ויומיומי. גם אצל בעלך כך יהיה בעז"ה- אין סיבה שלא. וכרגע הוא מבטא בשביל שניכם את הקושי, ואת מבטאת את הכרת הטוב והשמחה. ואחרי תהליך שניכם תהיו יותר מאוזנים. את תרגישי את הצורך בקשר עם בעלך ללא קשר לילד, והוא יתחבר לילד, ותהיה לכם זוגיות טובה והורות טובה, תתפללי על זה במיוחד בימים האלה!)

שוב בהצלחה ובהערכה
תודה!חותמת


רק רוצה להגיד לךחצי שליש

שריגשת אותי מאוד.

קראתי כל מילה שלך בעיון רב.

אם כי הייתי מודעת לרוח הדברים, עשית לי סוף כל סוף סדר בראש, ותרגמת לי הרבה תחושות למילים.

אני הולכת להדפיס את המונולוג שלך ולתת לבעלי לקרוא אותו.

זה ממש יהווה המשך ישיר לשיחה המורכבת שהיתה לנו אתמול בערב, שהיתה בעניין אחר אבל מסביב לאותו נושא.

תודה ענקית!!

תודה, והרבה בהצלחה!לעניין0אחרונה
את כותבת מדהים, בוגר ונוגע ללבבעזרת ה
איזו תגובה יפה ואמיתית!מחי
"לעניין" אני כ"כ מקנאה בך על מה שאת כותבת..ישועת ה' כהרף

אני במקום הרבה יותר נמוך..

לפי הבנתי ותפיסתי יש גברים הרואים את הנשים שלהם קצת כמו אמהות.. ודי מדמיינים לפני ואחרי החתונה איך הנשים שלהן תפנקנה אותם.. והם יהיו במרכז הבית והיקום.. הרי ידועה האמרה שאשה מדווחת שהבעל הוא ילד נוסף.. הראיה של אותם גברים היא יותר תינוקית משל הנשים שלהם בחלק מהעניינים..

ולכן, אותו הגבר מקנא מאוד כשהוא מגלה שכנראה המעמד שלו משתנה.. והוא כבר לא נמצא או יהיה במרכז הבית.. מכירה מספר מקרים של זוגות מעוכבים שנפקדו ולאחר זמן קצר יחסית התגרשו.. והקושי היה אצל הגבר (השינוי שהתרחש..)..

ואם תתייעצי עם מספר גברים תגלי שמה שאני אומרת הוא לא מופרך.. גברים מדווחים על זה שהם מקנאים בתינוק ומתקשים להכיל את השינוי שמתרחש (גם בגוף האשה..)..

בכל אופן, אני מקנאה בך על הגישה המכבדת והמכילה שלך..

הלוואי וגם אני אזכה לקצת מזה..

בהצלחה לכולן

"חותמת"- בעזרת ה' אברר לך, יש לך חיבור למאגרי מידע של האוניברסיטה?

איזה חיבר אני צריכה?חותמת

אני לא משלמת כסף ואין לי מינוי לשום אוניברסיטה.

אני מאמינה שכל קושי ואתגר בזוגיותלעניין0
הוא תוצאה של דינמיקה זוגית.
כלומר, לא "אשמה" של צד אחד, אלא שני צדדים שמזינים אחד את השני ויוצרים התנהלות זוגית מסויימת, שאולי היתה טובה בהתחלה ובשלב מסויים כבר לא.
למשל,
גבר שמחפש "אמא" שתבשל לו ותכין לו ותדאג לו.
מוצא אשה שמתאים לה להיות כזו, כי הרווח המשני שלה מזה, שהיא בשליטה מלאה עליו או מרגישה משמעות, או שהוא תלוי בה, או כל דבר אחר.
וזה מספק אותה.
עד שלב מסויים. קורה משהו, בדרך כלל משבר גדול (כמו לידה) שמציף את הקשיים של הסידור הזה.
אצל האשה זה יכול להיות- עומס, עייפות, קושי לעמוד בכל המטלות, חוסר רצון בתלות הזו, כבר לא מעריכה גבר שצריך שיעשו בשבילו הכל וכו'
אצל האיש -נמאס לו להיות פסיבי, נשלט, תלוי, או האשה לא מספיק פנויה אליו וכו'.
והמשבר הוא פתח לבירור של המקומות האישיים והזוגיים שהובילו אותנו לדינמיקה הזאת
בירור- איזה צרכים באמת יש לכל אחד מאתנו. האם אני באמת רוצה להיות תלוי? האם אני באמת רוצה להיות פריק קונטרול?
מה טוב לי? מה טוב לנו? אבל באמת, לאחר מחשבה, ולא כי ככה יצא?
ואז בונים ביחד את מה שאנחנו באמת רוצים
למשל, כן לפנק פעם ביום באוכל, כי זה מחמם את הלב שלו, וזה הכשרון שלך ואת אוהבת לבשל וכיף לך לשמח אותו. אבל לתת לו להכין לעצמו את שאר הארוחות לבד ממה שיש במקרר ולא להתערב, שיבחר מה שבא לו.
וכן הלאה...

כולנו, ממש כולנו, ללא יוצא מן הכלל,
יוצרים דינמיקה זוגית באופן טבעי מתוך החוויות המוקדמות שלנו,
ומאוחר יותר צריכים להתבונן מחדש ולגבש מחדש באופן שלם ובריא יותר עבורנו.
האתגר הבאמת מאוד קשה, זה להתקל במשברים עוד לפני שהספקנו לחוות את הדינמיקה כפי שהיא, לחיות ביחד את החלום, בטבעיות ובפשטות. ישר להתאתגר, זה מורכב. ומבאס.
ויודעת מה? שווה לשקול טיפול זוגי במצב כזה. שכבר בשנה הראשונה יש אתגרים גדולים לזוגיות. שלא מאפשרים לחוות שנה ראשונה של שלווה יחסית והרבה כיף וביחד.
עכשיו אני קוראת אותך שוב,לעניין0
ואשלים את דברי...
מסכימה שיש גברים שגדלו אצל אמהות בלבוסטע וחושבים שכל הנשים ככה ומלאי טענות לנשותיהם למה את לא גם וגם וגם ובזמן.
ובשמחה.
בעצם זה באמת מאפיין הרבה זוגות...

בתחילת הנישואין היה לבעלי קצת את הקטע הזה (קצת, כי ב"ה הוא התחנך בישיבה שטחנו לו במוח שלא צריך לצפות מהאשה, וכמה קשה להיות אשה, וכמה זה בסדר שאשה לא תהיה כמו אמא שלך)
בכל מקרה, שמתי לב שמפריע לו שאני מקפיאה אוכל במנות קטנות ואז יש ארוחות חמות (אך לא טריות) כל השבוע.
ביננו, גם זה לא קל ולא ברור מאליו.
אבל זה הפריע לו קצת. שאין אוכל טרי.
וכששאלתי אותו, הוא אמר שהוא צריך להתרגל לזה, כי "אצל אמא שלי זה לא ככה".

פעם אחת, היינו אצל ההורים שלו. ואני חושבת לעצמי- רגע, למה אמא שלו צריכה 2 מקררים ומקפיא? ........
בקיצור, אני קוראת לו, ושואלת את אמא שלו כשהוא שומע- "תגידי, למה את צריכה כל כך הרבה מקפיאים? "
מה אומרת החמות המלכה שלי??
"אה, ברור! להקפיא אוכל במנות! אני בחיים לא מכינה שבת מאפס! תמיד מכינה רק חלק ומקפיאה לשבתות הבאות! "
מאז היה עוד סיפור דומה על "אמא שלי יותר טובה" והוכחה שוואלה לא, כל הנשים אותו דבר...
מאז הוא לא מעז להתלונן

אבל מה עוד אמרה חמותי האלופה לבנה?
אל תשווה אשה בפנסיה, שסיימה לגדל ילדים,
לאשה צעירה, בהריון, אחרי לידה, מניקה, עם תינוק ועוד ילדים, וקורעת את עצמה בעבודה כדי לפרנס.
גם אני בגילה הייתי ככה. אוכל פשוט ובית לא הכי נקי.
ובכלל, בזמני הדרישות מאשה לא היו כל כך גבוהות (למשל, היא לא עבדה בחלק מהשנים -מה שפחות אפשרי לנו כרגע).

אז כן, יכולה קצת להבין את הכאב שבדברייך,
ומעבר לדיבור ביניכם, והכבוד שהוא צריך לרכוש לך ("אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו ")
אולי יזדמן לכם תלמיד חכם בעל הבנה ורגישות, שיוכל לכוון את בעלך להבין כמה דברים על אשה ועל המציאות היום.
או יעוץ זוגי.
בעל מחפש אשהאפונה
יכול להיות שהאשה הזו יהיה לה גם פן אמהי כלפיו אבל רוב הגברים שאני מכירה מסתפקים באמא שילדה אותם וממש לא מחפשים אמא נוספת.
ולהיפך, ההורות מביאה איתה משבר זוגי לא פשוט כשהאשה הופכת לאם וזה קצת מרחיק ממנה את הבעל, שצריך לחפש באשתו מחדש את האשה שהיא. (וגם האשה צריכה להגדיר לה מחדש את הפנים שלה כאשה ןכאמא במקביל, ולא לאבד אחד מהם כמו שראינו כאן בשרשור).

נשים שמתייחסות לבעל שלהן כאילו הוא עוד ילד זה בעיני בעיקר בעיה שלהן. לא הבנתי על סמך מה את קובעת שגברים אשמים בכל מקרי הגירושין לאחר לידה. לידה גוררת משבר זוגי ושני הצדדים צריכים למצוא את עצמם מחדש. גם נשים וגם גברים חווים קשיי הסתגלות. את יכולה להסתכל על גבר שרוצה זוגיות גם לאחר לידה כ"אגואיסט שרוצה להיות במרכז הבית והיקום" ועל אשתו שמטפלת בתינוק כצדיקה יסוד עולם. אבל האמת היא שאשה שמתמכרת לטיפול בתינוק ואגב כך מזניחה את הקשר עם בעלה יכולה להעמיק את המשבר הזוגי למקום שקשה מאד לקום ממנו.
אמא שלי אמרה לי בדיוק ככה-חותמת

היא אמרה לי שכדאי שנתכונן לאחרי הלידה, כי צריך למצוא עוד הפעם את האיש והאשה ולזכור שאנחנו לא רק אבא ואמא ובמיוחד אני שרוב היום יטפל בבייבי בעזרת ה' עלולה לשכוח שאני גם אישה וזה יכול להיפגוע חזק בנישואין שלנו.
אבל לא ידעתי שכבר בהריון זה יפחיד את בעלי כ"כ עד שהוא יתרחק מעצמו...

בודאיאפונה
אבל זה עובר. ובהחלט יש לך אפשרות להקל עליו את המשבר הזה -
תהיי אשה, תפנקי אותו במה שאפשר, תתענייני בו, תתקשטי לפניו, תראי לו כמה את שמחה בו (ושמחה בכלל).
זה נורמלי וזה עובר.
אימאלהההה קרה לי עכשיו הדבר הכי מביך בעולםםםםםאנונימית בהו"ל

הבן שלי שיחק לי בטלפון, ושלח לסטטוס הודעה שיא האישית ששלחתי לעצמי אחרי פגישה של טיפול רגשי.

 

וגיליתי את זה רק אחרי שכבר מלא אנשים ראו.

 

אימאלהההה איזה מביךךךךך בא לי לקבור את עצמי באדמה

 

ואני לא יודעת מי ראה ומי לא (חוץ מכמה ששלחו לי הודעה אז אני יודעת שהם ראו), אז עכשיו אני מתפדחת מכל אנשי הקשר שלי.

 

לא יודעת איך לצאת מהבושה הזאתתתתתתת

וצרחתי על הבן שלי נורא ואני לא יודעת איך להתנצלאנונימית בהו"ל

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

יואווווורקאני

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

 

כן? את חושבת? אני ממש מקווה!!אנונימית בהו"ל
אני חושבתרקאני

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

 

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

איזו בוסית אלופה!ריבוזום
אוייי. זו הסיבהבאתי מפעם

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

וואי...לא נעים🫥 חיבוק!יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.


(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

הלוואיייייאנונימית בהו"ל
אבל כמו שכתבתי למטה - זו הייתה הודעה די קצרהאנונימית בהו"ל

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

יואו יואו יואו איזה בושוותתתתתתתתתתתדיאן ד.

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

 

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

 

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

 

 

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

 

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

 

 

 

לאלא, זה ממש היה ברור שאני כתבתי אותהההאנונימית בהו"ל

איזה מביךךךךךךךךךךך

 

איך נרגעים מכאלה בושות??

 

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

יאווו חיבוק🩷🩷🩷🩷לפניו ברננה!
אווווץץ' מביך ממש ממש!חשבתי שאני חזקה
אני גם חושבת שישכחו, לכל אחד יש את עיניניו שלו...
הלוואייייייי עכשיו רק אני צריכה לשכוח מזה חחחאנונימית בהו"ל
גם הרגשת הפדיחה שלך תתכהה קצת עם הזמןחשבתי שאני חזקה
מבטיחה לך❤️
אוחחחמרגול

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)


הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)


ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)


זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

זהו, שזה היה די קצר, אבל מביך ברמות עללללאנונימית בהו"ל

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

וואו.. מביך , קרה לי משהו דומהשמיכת פוך

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

אויייייי זה נורא!!!! חיבוק ענק!!!!שיפור
אני כותבת דברים אישיים בפתקים כדי שיהיה פחות נגיש. גם אצלי קרה שילדים העלו סטטוסים מוזרים, אבל לא ברמה כזאת... 
זה באמת נשמע ממש קשהריבוזום

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

אוףףףףףף. חיבוק גדול!!!באתי מפעם

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

 

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

קרה לבעלי פעם משהו מביךפרח חדש

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.


ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

אולי הייתי מעלה איזה משפט בסטטוס שיהיה אפשר להביןצמאהאחרונה

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...


ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...


או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

תלת אופן או אופניים- גיל 3 + 2shiran30005

רוצה לקנות לילדים משהו

בימבה גוק כבר קטן להם, כנ"ל בימבה. התייעצתי עם הפיזיותרפיסטית של בן ה 3 אמרה שהיא חושבת שתלת אופן יכול להתאים, ככה ללמד אותו לפדל ויש את המוט מאחורה שנוכל לכוון וללמד. משיטוט בגוגל זה נראה לקטנים ממש כל הדוגמאות, הוא כבר גדול נכון שהוא לא יודע עוד אבל מצחיק ללכת ברחוב עם דבר כזה

מה לכם יש לגילאים האלה? זה גם מאוד יקר 

למה הבימבה ג'וק קטן?איזמרגד1
לבת 4 שלי זה מצוין, וראיתי גם ילדים גדולים יותר נוסעים על זה בכיף...
זה כבר מזמן קטן עליוshiran30005

הרגליים מתקפלות, נראה שלא נוח לו

רוצה לקנות אם כבר משהו שיתרום להתפתחות כי יש לו עיכוב וגם משהו שיעניין אותו

קורקינט תלת אופן עוד לא מסתדר עם זה

הבן שלי בן 4 ויש לו תלת אופןפאף

זה לא נראה לו קטן... גם עם מקל מאחורה, אני שולפת את המקל כי הוא מפדל...

אבל תלת אופן לא כזה שנראה כמו עגלה, אלא כזה שנראה כמו תלת אופן בפני עצמו

הילדים שלי פחות בקטע של בימבות וכד'השם שלי

יש בימבות שמתאימות לגיל יותר גדול, כמו בימבה אופנוע.

אפשר תלת אופן, אבל לא כזה שהוא כמו טיולון ומיועד לקטנים יותר.

אפשר אופני איזון.

לא יודעת על התפתחותרקאני

אבל בימבה כיף זה ממש אחלה

 

לנו יש אופני איזוןשושנושי

מסוג כזה שאפשר להגביה ולהנמיך את המושב

ככה שזה אמור להתאים לשנים קדימה.

הבן שלי מאוד אוהב ב''ה 

אופניים קצת מוקדם בגיל 3 לפי מה שראיתי אצלנומנגואית

עוד קשה להם, לא מגיעים לרצפה


אופני איזון עובד מעולה


בגיל 3 וחצי, 4 כבר אפשר אופניים רגילות להתחיל עם גלגלי עזר ואחכ להוריד

כמובן תלוי במידות של הילד

יש לכם חצר או מקום קרוב לרכב?מנגואית

כי ללכת ברחוב עם תלת אופן זה מסורבל

טוב לחצר של בית


לא מניסיון אישי

אופני איזון, מעולה לנו בגיל הזהחשבתי שאני חזקה
וגם ממש מכין לרכיבה בלי גלגלי עזר בהמשך.
אופני איזוןאפונה

ואפשר לשקול גם בימבה כיף

מתאימה עד גיל 8 לדעתי אבל קצת מסוכנת אם יש ירידות...

אופני איזוןפה לקצת
קניתי בהמלצת חברות הפורום וזה מוצלח מאוד
בגן של הבת שלי יש ילד (גילאי 3)שבא בבוקר בתלת אופןאולי בקרוב
יצא לי כמה וכמה פעמים לראות את אמא שלו מביאה אותו בתלת אופן, כזה של דונה
אופני איזון מושלם לגיל הזהאנונימית בהו"ל

ומכל הבחינות

לא יקר

קל משקל (יש אצלינו מלא מדרגות והילדים לוקחים את זה בידיים)

היה תקופה שהבן שלי היה נוסע על זה לגן והיה משולם עד שהחצר הפכה לחניון אופניים והגננת בקשה לעצור את הענין 

מותר בשבת גם למי שלא נוסע באופניים בשבת

ואחר כך המעבר לאופניים הוא ישר בלי גלגלי עזר

אופני איזון יתאים? יש לו עיכוב התפתחות של 8-9 חוshiran30005

יש לו עיכוב במוטורי של 8-9 חודשים , יתאים לו?

אני רואה שכולם המליצו על זה 

לא בטוח, אבל אם אופני איזון לא יתאימוקופצת רגע
כנראה שגם אופניים רגילות עם פדלים, אפילו שזה עם גלגלי עזר, לא כל כך יתאים...

אופניים זה כבד ולוקח זמן לקלוט את עניין השימוש בפדלים, לקטנים בגיל שלוש עלול להיות קשה גם בלי עיכוב התפתחותי. 

אבל תלת אופן יותר פשוטהשם שלי
בגלל זה היא המליצה על התלת עם המוט?shiran30005

כל הדגמים נראים של קטנים וגם יקרים ממש

הבן שלי כבר אחרי חלאקה ונראה יחסית בגילו סתם פאדיחה להסתובב איתו עם משהו של תינוקות

זה באמת לא נראה לי מתאים לגילהשם שלי

אני אנסה להעלות תמונה של תלת אופן שאולי יותר מתאים.

https://share.google/8tczLoueb8ierpoCl

נראה לי שלפדל תלת אופן זה יותר קשהשיפור

מאשר לנסוע באופני איזון

ואם הוא לא מפדל בתלת אופן ורק את דוחפת, אז זה גם ככה לא מקדם אותו.

אז אני הייתי קונה אופני איזון, נראה לי מתאים מסביבות גיל שנתיים וחצי בהתפתחות תקינה.

אולי כדאי לקחת אותו לחנותהשם שלי
ולראות מה מתאים לו מבחינת הגודל, ומבחינת היכולת.
אופני איזון זה די כמו בימבהניגון של הלב

פשוט בצורה של אופניים ודורש קצת יותר שיווי משקל

אבל זה ממש קל לנסיעה, אני מכירה גם ילדים בני שנתיים שנוסעים על זה, עיקר ההבדל הוא בגודל ובגובה

תלת אופן פשוט בלי מוט. זה לא של קטנים.חילזון 123

או אופני איזון

או לקטן בימבה אופנוע

אופני איזוןרק טוב!אחרונה

לא יודעת מה המטרה של הפיזותרפיה אצלכם, אבל אשתף שאצל אחת מבנותיי היא היתה מאוד לא יציבה (נופלת הרבה גם מישיבה כל כיסא) וגם מאוד איטית בתנועה. הליכה לגן היתה לוקחת איתה הרבה זמן... מאז שהתחילה לנסוע באופני איזון (די מהר קולטים את הטכניקה, אם הילד מתאים בגודל לאופניים) היא נהיתה הרבה יותר יציבה. הרבה יותר מהירה. וזה שיפר לה מאוד את ההתנהלות. בגיל 4 היא כבר רכבה על אופניים ללא גלגלי עזר. 

 

 

לגבי אופניים רגילות- ממש לא ממליצה בגיל הזה. אופניים עם גלגלי עזר הן כבדות, מסורבלות לנסיעה ודורשות מאמץ פיזי לא מבוטל. אחרי תקופה שירד רוכש את המימנות של שיווי משקל עם האופני איזון, אימון קצרצר באופניים בלי גלגלי עזר (או מקסימום חודש של פידול וגלגלי עזר), והוא נוסע על אופניים רגילות בכיף. 

סיפור חדשסיפור חוזר

לא רציתי שיהיה מהניק שלי למרות שאני יודעת שאתן יודעות מי אני

 

לא היה לי כוח לערוך, אז זה מה שיצא מהלב.

והתלבטתי אם לשלוח, אבל החלטתי לשלוח בכל זאת, כדי לבדוק אם זה סיפור אישי שלי או שיש פה עוד כמה שהוא ייגע בהן

מקווה שתהנו...

 

 

טליה דופקת על המיקרופון, מחייכת חיוך רחב ומקרבת אותו לפיה.

"ערב טוב לכולם", דממה מחליפה את המולת הפטפוטים העליזה שמילאה את האולם עד לפני רגע.

משהו נרגע בטליה. ככה היא אוהבת את עצמה. מלאת עוצמה ונוכחות, בקדמת הבמה.

היא ממשיכה לקטע פתיחה קצר ואחריו להנחיית הערב כולו, ועל הבמה מולה מתחלפים בקצב הריקודים, קטעי השירה וההופעות השונות.

הבנות מחייכות, מרוצות, ההורים מוחאים כפיים, וטליה מוודאת שהכול עובד לפי התוכניות.

אקורדים אחרונים של סיום גוועים לאיטם, והערב נגמר.

המסך נסגר לאיטו, האורות נדלקים, והמולה שבה וממלאת את האולם.

"המורה טליה", אימא בכיסוי ראש צבעוני מתקרבת אליה, "הבת שלי כל כך נהנית בשיעורים שלך, תודה רבה".

טליה מחייכת אליה.

"כל הכבוד על ההפקה שהרמת פה", קוראת לעברה אימא אחרת. "מדהימה".

טליה מסוחררת. היא מסתובבת באולם בעיניים בורקות, טופחת על שכמן של תלמידות נרגשות, מקבלת בתודה מחמאות קולניות, ונושמת לתוכה את תחושת היכולת.

 

***

 

"אימאאאאא", טלי מתקפלת בכאב "כואב לייייי".

אף אחד לא שומע אותה.

החושך סביבה מעמיק.

היא מרימה בזהירות את עיניה.

"מישהו פה?" היא לוחשת, והדממה שעונה לה מחרישה את אוזניה.

מישהו ישמע אותה פעם? מישהו יבוא לעזור לה?

 

***

 

ילדה קטנה בוכה מרחוק בכי מר.

טליה מחפשת אותה בעיניה, אבל לא רואה דבר ומתייאשת. 

היא פותחת את דלת האוטו, ומתיישבת באנחת סיפוק. 

איזו הפקה זו הייתה. חודשיים של עבודה מתערבלים לה בלב.

ברוך ה' שיצא ערב מוצלח.

הטלפון מצלצל והיא מרימה אותו בהיסח הדעת.

"כן, חמוד", היא מאותתת ועוברת לנתיב הימני.

"אימאאא", דוד מיילל שם על משהו, אוריה חוטפת לו את הטלפון מהיד וצועקת.

טליה נושמת עמוק, מרגיעה, מפשרת, והילדים נרגעים.

שוב מזדחלת לה ללב תחושת היכולת.

הנוכחות היציבה שלה משרה על הילדים שלווה.

בעבודה מעריכים אותה, בבית מקבלים ממנה. היא אוהבת את מי שהיא.

 

***

 

"מה איתי?" דמעה קטנה מתגלגלת על לחיה של טלי.

"מישהו זוכר אותי?" שוב דממה.

 

***

 

"אתה שומע ילדה בוכה?" טליה נעה על כיסאה בחוסר נוחות.

"ילדה בוכה?" שחר מניד בראשו לשלילה. "אולי הבת של השכנים בוכה. מה התחלת לספר על המסיבה?"

"אני שומעת ילדה בוכה", מתעקשת טליה. "היא נשמעת ממש נואשת. אני מקווה שאימא שלה תצליח להרגיע אותה מהר." היא לוקחת נשימה עמוקה. "אז איפה הייתי? אה, ואז ניגשה אליי תלמידה אחת..."

היא מדברת ומספרת ומתלהבת, אבל תחושה עזה של חוסר נוחות מתעוררת בה.

משהו לא בסדר.

הבכי הזה רודף אותה. מאיפה הוא מגיע?

 

***

"אני רוצה הביתה", העיניים של טלי כבר אדומות מדמעות, וידיה רועדות.

"אני רוצה לאימא".

"הינה הבית שלך", איש גבוה מצביע לעבר הבית. "את יכולה להיכנס אליו".

"אני לא רוצה את הבית הזה", טלי מתכווצת. "אני רוצה בית אחר".

"אבל שם מחכים לך", אומר האיש. "תראי, יש שם על השולחן צלחת עם חביתה שמחכה לך".

טלי מתרוממת על קצות האצבעות ובוחנת את הצלחת בשתיקה.

"אבל אין שם חיבוק", היא לוחשת. "ואין שם מבט אל תוך העיניים. אני לבד שם".

"אבל יש לך שם אימא", האיש מביט בה בחוסר אונים, "ואבא, ואחים, ואחיות. איך יכול להיות שאת לבד?"

"אני לבד עם הרגשות שלי. אני לבד עם הצורך באהבה. אף אחד לא רוצה לתת לי. אף אחד לא נותן לי להרגיש שאני מוגנת, שיש לי מקום".

"אני לא מבין מה את רוצה". הוא מביט בה בייאוש ומתחיל להתרחק.

היא שוב לבד. אין לה מקום. היא צריכה לברוח.

מתחילה לרוץ בעיוורון, בעיניים מסומאות מדמעות.

היא חולפת ליד עצים, וליד כר דשא רחב, וליד גינת משחקים מלאה בילדים, אבל היא לא רואה אותם.

ליבה דופק בחוזקה.

אף אחד לא יראה אותה. היא עלולה ללכת לאיבוד.

"ילדה", מישהי גדולה חוסמת פתאום את דרכה. "ילדה..."

טלי נעצרת, ומרימה את מבטה לאישה הגדולה.

משהו בה מוכר לה.

העיניים הירוקות עם הקמטים הזעירים בצידיהן, קו הלסת החד.

טליה.

טלי משפילה את מבטה.

"לאן את רצה?" 

טלי חושקת את שפתיה.

"אני בורחת", היא מסננת.

"ממי?" טליה יודעת ממי. טלי יודעת שהיא יודעת, ולכן היא רק שולחת מבט ארוך אל תוך עיניה ולוחשת: "מכולם. מכל מי שלא מבין. מכל מי שלא מקשיב. מכל מי שלא רואה".

"אני רואה", אומרת טליה ברוך.

"את רואה אותי?" טלי מעקמת את שפתיה בפקפוק. "אם את רואה אותי – את יכולה לקחת אותי איתך?"

"אני לא יכולה להכיר אותך לכולם". טליה מביטה סביב במצוקה. "כולם מכירים אותי בלעדייך".

דמעות עולות בעיניה של טלי, וכתפיה שחות.

"ידעתי". דמעה קטנה נספגת בגב ידה של טליה, והיא ממהרת למחות אותה.

"אף אחד לא רוצה אותי. גם את".

"אני כן..." טליה נושכת את שפתיה. "רק לא מול כולם."

"נו באמת", גבותיה של טלי מתכווצות בזעם.

"אנ'לא צריכה מישהי שתתבייש בי." היא מותחת את גבה בהתרסה.

"אני אלך בעצמי לספר לכולם שאני את. שיחשבו כולם מה שיחשבו".

והיא פורצת בריצה מחודשת.

טליה מביטה בה בעיניים מזוגגות.

כל כך הרבה שנים הצליחה להדחיק את הטלי שהייתה. את הטלי שהיא.

חשבה שבנתה לעצמה דמות חדשה, יציבה וחזקה.

חשבה שהתגברה.

ובמשך כל הזמן הזה המשיכה טלי לחיות. לזעוק, להשתולל, לבקש ממנה הכרה.

"חכי", שמעה את עצמה צועקת. "אני אוהבת אותך."

טלי נעצרה, ואז התחילה להתקרב בהיסוס.

טליה הושיטה לה את ידה, וטלי הושיטה גם את שלה בהיסוס.

טליה רכנה, והביטה עמוק אל תוך עיניה של טלי.

"אפשר ללכת איתך יחד?"

 

 

קראתי. נוגעפצלשהריון
תודה שהגבתסיפור חוזר
יפה ונוגערקאני

תודה

תודה רבה!סיפור חוזר
מצמרר, וכתוב ממש יפהיעל מהדרום
ממש תודה!סיפור חוזר
תודה רבהסיפור חוזר
וואוו, כל הכבוד!נפש חיה.
תודה רבהסיפור חוזר
מצמררפילה

אבל לא טוב לה. טלי מנהלת לטליה את החיים.

היא מנסה להרגיע ילדה שכבר איננה ובגלל זה היא פוגעת בילדים שלה .

אמא לא אמורה לפשר מריבות באמצע נסיעה . יש אבא בבית. מותר לאמא לצאת מהבית בלי שיתקשרו אליה לבכות בטלפון.

הבנתי שטלי היא טליה. אבל היא לא. 

תודה על התגובה! אני מסכימה איתך לגמרי.סיפור חוזר

הסיפור בא להגיד שבתוך כל אחד יש ילד קטן שמנהל לו את החיים, 

והעניין הוא לא לברוח ולהתעלם מהילד הזה, אלא להכיר בו ולתת לו יד, 

ואז גם החיים עצמם יתנהלו אחרת.

מהמם!חשבתי שאני חזקה

בסוף ממש שטפה אותי צמרמורת.

בי זה נגע לא רק בהקשר לילדות, אלא בכללי, לקבל את עצמי עם כל המכלול וכל החלקים...

תודה רבה, שימחת! בהחלט לזאת הייתה כוונתי...סיפור חוזר
וואו, איזה סיפור מצמרר...מתואמת

השארת אותי בלי מילים.

כתבת באומנות ממש!

תודה רבה ממשסיפור חוזר
וואו מדהימה שאת 👑נגמרו לי השמות

איזה סיפור מדהים כתבת!

כ"כ חזק, מרגש, נוגע, עוצמתי ועמוק.

כישרון מדהים

ומסר כ"כ חשוב

תודה רבה על זה ❤

יעל, תודה על התגובה המחזקת והמפורטת!סיפור חוזר

ממש שימחת!

באהבה יקרה ❤נגמרו לי השמות

את מוכשרת כ"כ 🏆

מהמם!!!! ממש לא סיפור אישישיפור
 נראה לי שחלק משמעותי מאיתנו חיות את הפער הזה, כל אחת בצורה קצת שונה. וגם מי שחושבת שלא נוגע בה, יכול להיות שהיא פשוט עוד לא שמה לב לילדה שכואבת.
מסכימה, תודה על התגובה!סיפור חוזר
תודה רבה לכל מי שעצרה לקרוא ולהגיב!סיפור חוזר

ממש מחמם את הלב!

פעם הייתי באיזה סדנא בדמיון מודרךצמאה

והיא אמרה להיזכר בתמונה שלי מהעבר

וממש לשוחח איתה

ובסדנא

פתאום יצא לי שהילדה הקטנה בדמיון אמרה לי

שאני לא צריכה להמשיך לשמור עליה ולפחד עליה

זה היה לי גילוי

אחד הגילויים העצומים בחיי.

כי על הזמן

אתה מתהלך עם חוסר אהבה מהעבר

חוסר מעורכות

ועוד הרבה משקעים וגבנות

והילדה שאמרה לי ככה

פשוט פתחה לי צוהר

להתקדמות 

את כשרונית ממששירה_11
כתיבה מההממת אהבתי
תודה רבהסיפור חוזר
עמוק ומרגש!מחיאחרונה
חברות סירים המלצות/התייעצותאמא לאוצר❤

יש לי כמה סירים ממש גרועים שאני רוצה להחליף לסירים טובים ןאיכותים נון סטיק טובים כאלה..

בעקרון ממש אוהבת סירים של סולתם ומאד מרוצה מהם.. ותכננתי לעשות שם מתישהו קניה גדולה.. יש לי שם מועדון ויש גם הנחה משמעותית של בהצדעה ובמבצעים זה יוצא ממש ממש סביר..

בכל אופן התפנית בעלילה היא שאני צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם סט סירים די גדול (4 סירים, מחבת וכמה דברים קטנים) של חברת FOOD APPEAL

וסט סירים עוד יותר גדול של חברת Xenon סדרת Ultra/Gleam...


 

אשמח מאד לשמוע ממי שמכיר האם הן חברות טובות ואיכותיות? האם משתוות לאיכות של סולתם לדוגמא? שווה לי לבחור באחד הסטים או שעדיף לי לבחור מתנה אחרת ולקנות את הסירים בסולתם כמו שתכננתי?

תודה!!💓

 

פוד אפיל מעוליםSeven

יש לי סירים שלהם כבר 8 שנים ונראים כמו חדשים

כמובן שאני מקפידה להשתמש רק בכף עץ לערבוב ולא מזלגות וכו..

הייתי לוקחת תמתנה...אם לא יהיה טוב תמיד תוכלי לקנות בסולתם

ילדה בת 6 שמורידהאנונימית בהו"ל

תחתונים ומכנסיים כל לילה מתוך שינה...

למה זה יכול להיות?

אני מגיעה לכסות את הילדים בלילה ותמיד זה ככה.

ניסיתי לשאול אותה על זה והיא לא יודעת או טוענת לפעמים שחם לה (גם בשיא החורף).

צריך לעשות משהו?

הייתי יושבת ערד אחד בחדר כשהיא ישנהזברה ירוקה

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

מצטרפתיום שני

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

לא, היא מורידה לעצמה בוודאותאנונימית בהו"ל
דווקארקאני

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

 

גם אני ככהשושנושי
זה לא קורה מתוך שינה, אני מודעת לזה שמורידה כי ממש חם וחייבת שמיכה 
בדיוקרקאני
אני גם.. אבל תחתונים זה כן חריגזברה ירוקה
אולי הגומי מציק לה?רקאני
כדאי לבדוק תולעים. קרה לי פעם עם ילדה שפשוט גרדאמהלה

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.

קיבלה ורמוקס וזה ממשיךאנונימית בהו"ל
אולי לנסות להשכיב עם כותנת לילה בלי מכנסייםשיפור
אבל מה הסיבה?אנונימית בהו"ל
יש פה לילות מאוד קרים
אולי קושי בוויסות חושי? איך היא במהלך היוםבאתי מפעם
האם מציק לה פתק בבגד? בדים מסויימים מפריעים לה? כמה זמן זה כבר ככה? 
כן מפריעים לה בדים מסוימיםאנונימית בהו"ל
אבל למה דווקא מכנסיים ולא חולצה?
כי יותר קל להוריד תוך כדי שינה... חולצה מצריכהאמהלה

מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.

 

אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים. 

זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.

 

ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.

יש לי בת בת 7.5צמאהאחרונה

שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.

מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי

מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.

זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה


האחיות שלה נגעלות מזה ממש 

זוגיות ועוד בפני הילדיםצמנהב

לקראת לידה ראשונה, אנחנו מתלבטים מה נכון\ראוי\כדאי לעשות, ונשמח לשמוע איך זה אצליכם.

א. האם הילדים שלכם רואים מגע בינכם? אם כן, לאיזה סוגים?

ב. האם הילדים שלכם שומעים דיבורי אהבה בינכם?

ג. האם הילדים שלכן חשופים ללבוש שונה שלכם מאשר בפני אחרים - כסר"ש, מכנסיים, שרוולים - נניח פיג'מה?

ד. האם הדברים הנ"ל תלויים בגילאי הילדים? אם כן, איך?

ה. עד כמה מה שאתם עושים נובע מתוך מה שראיתם בבית ההורים (המשך\הפוך)?

ו. לפי איזה פוסק הלכתי אתם הולכים בנושא הזה? מקור? 

אם כך זה אותו עניין , כי מדובר פה בפנימיות ולא רקנפש חיה.
דבר טכני
אשמח לשמוע ממי שעשתה בדיקת brca עם רקע משפחתי^כיסופים^

הבנתי שאי אפשר לקבוע במרפאה רגילה שבודקים לכל מי שיש לה גנים אשכנזים, אלא צריך ייעוץ מיוחד

בנתיים מעבירים אותי מאחד לשני ואף אחד לא יודע לומר לי איפה בודקים (כללית)

פונה לבתי חולים באיזור שלי (דרום) והם אומרים לי שזה לא אצלם.

פניתי לרופאת נשים והיא אמרה שזה כן אצלם

*2700 לא יודעים להגיד, רק אומרים שזה לא קשור אליהם


איפה אני יכולה לקבוע?

אני עשיתי רגילאולי בקרוב
באו למרפאה באזור שלי לעשות לנשים באופן מרוכז א אז עשיתי שם ורק אמרו לי שבגלל ההסטוריה אני צריכה גם יעוץ גנטי אבל זה לא מנע מהם לקחת לי את הבדיקה.. מודה שלא טיפלתי בזה כי זה היה קצת לפני תחילת המלחמה ומאז אין לי פניות נפשית לזה..
אני עשיתי רגילמתיכון ועד מעון

במרפאה בה בודקים

שקבעתי לא שאלו כלום

לא כ"כ זוכרתחנהלה

אבל הלכתי למרפאה ספציפית ששם בודקים.. לא משהו מסובך.

לדעתי קבעתי תור דרך האפליקציה. אם יש הפניה זה אמור להופיע 

אני בלאומית, רופאת נשים נתנה הפניהעודהפעם

אח"כ הייתי צריכה למלא טופס אצל האחות,
והיא עשתה לי בדיקת דם במרפאה הרגילה.
הגיעו התשובות אחרי חודש וחצי חודשיים.

סליחה עכשיו ראיתי שכתבת שיש רקע משפחתיעודהפעם

אז כנראה זה שונה...

יכולה לספר על מכביכורסא ירוקה

עם רקע משפחתי מקבלים הפניה ליעוץ אונקו-גנטי בבית חולים, שם עושים הערכה לפי סוגי הסרטן במשפחה של מה כדאי לבדוק ואז לרוב מציעים לך 2-3 אופציות: מה מכוסה בסל, מה קצת יותר מורחב ומה הרבה יותר מורחב. אצלנו גם זרקו מילה לגבי מה הם חושבים שכדאי, אבל בסוף זו החלטה שלך.

עושים את הבדיקות שבוחרים ולפי התשובות (מתקבלות דרך היועץ הגנטי) מבינים מה צריך לעשות

אני עשיתי רגילתוהה לעצמי
ואם מגלים שאת עצמך נשאית אז הולכים לייעוץ גנטי במרפאה מיוחדת
תבדקי במרכז בריאות האישהרק טוב!אחרונה
אני בכללית ועשיתי במרכז בריאות האישה (אין רקע משפחתי)
טיפוח פנים- יש לכן המלצות?אמונה :)

אשמח לחכמתכן

האמת בד"כ לא יוצא לי להשקיע בטיפוח... אבל צצו לי כמה חצ'קונים מעצבנים לאחרונה ובכללי הפנים שלי מרגישות לי קצת מוזנחות

מנסה לשטוף פנים פעם ביום במים חמים + סבון תינוקות + מים קרים, זה עוזר לחצ'קונים קצת

ויש לי קרם פנים הפשוט של ללין אבל מישהי אמרה לי פעם שהוא לא כ"כ עושה משהו...

 

אז תכל'ס- יש לכן המלצה לקרם פנים (או מוצר אחר) טוב ולא יקר מידי? ואם אפשר לקנות אותו עם ביימי אול זה בכלל מושלם

או דברים אחרים של טיפוח פנים שיכולים לעזור

תודה רבה!!

גם אני בתקופה מעצבנת של חצקונים והורמוניםאנייי חדשה

אין לי עצה פרקטית, אבל הזמנתי את הסדרה לפצעונים של uriage

מקווה שיהיה שיפור

אין לי המלצה ספציפיתנעמי28

אבל בטוח לא להמשיך עם הללין, הוא מפוצץ בבישום שלא עושה טוב לעור הפנים.

עדיף משהו בלי בישום.

לדר ריבה יש מוצרים מעוליםoo

אני קניתי חצי אתר שלה

וכל תכשיר עושה בדיוק מה שכתוב עליו (בשימוש ממושך)

תודה!!אמונה :)

המלצה לאחד ספציפי?

לא מבינה בזה בכלל. משהו שאפשר לשים קבוע וזהו ;)

הכי בסיסיoo

זה סבון+ קרם פנים

יש לה סבון לכל סוגי העור

לגבי קרם יש לעור רגיל/ שמן/ שמן מעורב


אני שמה קבוע את רוב הדברים

ערמת קרמים

אם את רוצה פירוט תגידי

וגם תלוי במצב העור ובגיל שלך (אני זקנה 😉)

היי אני ממש ממליצה לעקוב אחרי נושמת טיפול בפייסבוקעטרת בעלה
או באתר שלה, ממש מסבירה לפרטי פרטים מה כדאי לכל עור וגם ישלב מלא המלצות למוצרים ספציפיים
אני מקפידה על שטיפהכנה שנטעה

של הפנים בוקר וערב עם סבון, לי זה מרגיש שממש מנקה ואחכ מרגישה חלקה יותר. ובבוקר שמה קרם לחות עם מקדם (מסנן קרינה כזה).

ןכשהיו לי תקופות של חצ'קונים וזה השתמשתי בסדרה של דרמלוסופי שזה כולל קרמי לחות בוקר וערב לטיפול נקודתי, ותוך כמה זמן נעלם הכל. אבל אני לא יודעת אם זה יעיל גם במקרים הורמונליים דווקא

קוסמטיקה קוריאניתהמקורית

היום מוכרים גם בסופר פארם אני הזמנתי מחול

לא יקר, לא מבושם (מה שקניתי לפחות)

אם מעניין אותך אכתוב


אני מאוד אשמח שתכתבידיאט ספרייט
בתודה מראש 
בכיף המקורית

אני משתמשת במוצרים של סנטלה

קרם פנים, קרם עיניים, סרום, סבון ומסכה

כולם ללא בישום

בגילי המופלג😅 גם התחלתי להשתמש בסרום רטינול אבל זהירות!!! זה חומר פעיל שאסור בהריון והנקה וצריך לדעת איך להשתמש בו ומתי


הסנטלה הזה הוא צמח שיש בו סגולות ריפוי לעור, נכנס חזק לקוסמטיקה בזמן האחרון

אני מרוצה ממש מהמוצרים ומשתמשת בהם כשגרת לילה. בבוקר עדיין לא מצליחה להיגמל מקרם הניוואה האהוב שלי


את המוצרים הזמנתי מאתר קוריאני שנקרא ייסטייל. המחירים שווים ברמות וכל מה שכתבתי עלה לי בערך 200 משלוח חינם והגיע תוך שבוע

יש להם כמה סדרות לסוגי עור שונים. מוכרים גם בסופר פארם אבל חבל לשלם כפול או יותר לדעתי

את יכולה לשים פה קישור לאתר?פרח חדש

אני קונה של קליניק וזה יקררר

רוצה להיגמל מזה חח ולמצוא משהו טוב וזול יותר 

הדבר הכי חשובעלמא22אחרונה

זה לדעת מה סוג העור שלך ולקנות מוצרים בהתאם לזה.


מבחינת פצעונים, לי יש עור שמן, וממש עזרו הסבון וקרם הפנים של אקניל. לדעתי מוכרים בבי, אבל היה לי יותר זול לקנות בבית מרקחת ל הקופה.

השתמשתי בזה עד שלא מזמן ראיתי שהפנים שלי ממש מיובשות, אז עברתי להשתמש במוצרים של מיכל סבון טבעי ואני מרגישה שהם עושים לי ממש טוב.

אפשר לקנות באתר שלה או בניצת הדובדבן (אולי היא מוכרת בעוד חנויות, אבל זה מה שיש באזור שלי)

אולי יעניין אותך