אז ככה, אני נשואה בקושי 4 חודשים ואני בהריון ממש מאחרי החתונה, ובהתחלה דיברתי על העובר מלא ואז הבנתי שזה קשה לבעלי אז אנחנו מדברים על ההריון את המינימום הנדרש.
וע"פ הוראת הרופא אני כמעט בשמירה מה שמונע ממני הרבה פעולות, אבל אני מאוד משתדלת לעשות ל/עם בעלי דברים כייפים ומפנקים.
ועדיין הוא אומר לי שהוא בכלל לא תכנן הריון מהר ואחרי שהתינוק יוולד בע"ה לא יהיה לי זמן אליו בכלל ובקיצור הוא מקנא...
כמובן שהוא מודה לה' על הבייבי ומתפלל שהכל יהיה כשורה בע"ה אבל זה לא סותר את הרגשות שלו.
מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו לשמוח בתינוק ושיהיה בטוח שתמיד הוא יהיה במקום הראשון אצלי גם אם תהיה תקופה ראשונית של הסתגלות ולמידה של הסיטואציה?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
מחפשת עצה מבעלות ניסיון-חותמת
וואי את מחזירה אותי 9 שנים אחורהחמניה
אולי הוא לא מקנא? אולי פשוט קשה לו עם עיכול העובדה שתהיה לו אחריות כבדה מאוד עוד מעט? ועול הפרנסה, את בעלי זה הפחיד בטירוף, היינו שנינו סטודנטים, מאיפה יבוא הכסף לתינוק?
לגבי זמן לאחר הלידה, תסבירי לו שזה לא מדוייק, התינוק הוא יצירה של שניכם, ואת גם תצטרכי אותו לידך. (ותשתדלי לשתף אותו כמה שניתן וכמה שהוא רוצה ואפשרי, אפילו אם הוא עושה דברים קצת אחרת)
לי למשל ממש עזר שהוא ישב על ידי בזמן שהנקתי והיינו באיזה ארוחה משפחתית כדי שלא ארגיש לבד, וזה נתן לו תחושה שהוא שומר עליי.
(היום זה ממש לא מפריע לי, להפך)
לגבי זמן לאחר הלידה, תסבירי לו שזה לא מדוייק, התינוק הוא יצירה של שניכם, ואת גם תצטרכי אותו לידך. (ותשתדלי לשתף אותו כמה שניתן וכמה שהוא רוצה ואפשרי, אפילו אם הוא עושה דברים קצת אחרת)
לי למשל ממש עזר שהוא ישב על ידי בזמן שהנקתי והיינו באיזה ארוחה משפחתית כדי שלא ארגיש לבד, וזה נתן לו תחושה שהוא שומר עליי.
(היום זה ממש לא מפריע לי, להפך)
תודה על התגובה!!חותמת
הוא אמר לי שבקיצור הוא מקנא...
מה שאת אומרת על אחרי הלידה- איך אני מסבירה לו את זה? אמרתי לו כבר מליון פעם שלבייבי שלנו יש 3 שותפים והוא בהחלט חלק נכבד בשותפות...
וגם אנחנו חוששים קצת מהקטע הכלכלי- איך באמת הסתדרתם?
תשאלי אותוחמניה
מה יהיה לו נח לעשות, למשל בעלי לא מסוגל להחזיק את הקטנטנים האלה עד איזה גיל חודש, מפחד כי הם נראים כ"כ שבריריים..
אבל לקחת את התינוק לטיול או להכין בקבוק, לנקות מוצצים, או סתם להביא לי מים בזמן הנקה מתאים לו, אז זה היה התפקיד שלו.
יותר מאוחר הוא היה מקלח אותם (וכ"כ נהנה שלא היה מוותר גם ביום שחזר מאוחר מהעבודה)
לגבי מצב כלכלי, זה אומנם נדוש לומר, אבל מאוד נכון כל ילד מגיע עם הברכה שלו. מה שצריך להגיע יגיע בעז"ה. מה שאפשר לעשות מצד השתדלות זה לחשוב מה באמת נצרך ומה סתם פינוק, ואיפה אפשר לצמצם.
אבל לקחת את התינוק לטיול או להכין בקבוק, לנקות מוצצים, או סתם להביא לי מים בזמן הנקה מתאים לו, אז זה היה התפקיד שלו.
יותר מאוחר הוא היה מקלח אותם (וכ"כ נהנה שלא היה מוותר גם ביום שחזר מאוחר מהעבודה)
לגבי מצב כלכלי, זה אומנם נדוש לומר, אבל מאוד נכון כל ילד מגיע עם הברכה שלו. מה שצריך להגיע יגיע בעז"ה. מה שאפשר לעשות מצד השתדלות זה לחשוב מה באמת נצרך ומה סתם פינוק, ואיפה אפשר לצמצם.
מוסיפהחמניה
תגידי לו שאת רוצה לעזור לו להוריד את הקנאה ותשאלי אם כל הדברים הנ"ל יעזרו
ועוד דבר, כל פעם שאת פונה לקטן/ה תגידי מי נסיך/ה של אבא? ותוסיפי אולי גם מחמאה לבעלך על הדרך, למשל: "איזה אבא טוב/מלך יש לך, תראה איך הוא.."
ועוד דבר, כל פעם שאת פונה לקטן/ה תגידי מי נסיך/ה של אבא? ותוסיפי אולי גם מחמאה לבעלך על הדרך, למשל: "איזה אבא טוב/מלך יש לך, תראה איך הוא.."
כמה דבריםרק שאלה לי
כשיבוא הזמן בעלך פשוט יראה שאין לו מה לקנא... גם כי את תמשיכי להשקיע בו וגם כי בעז"ה הוא יתאהב מאוד מהר בתינוק שלכם שקנאה ממש לא תהיה אופציה...
ולגבי העניין הכלכלי- איכשהו מסתדרים, חסדי ה'... זה באמת לא מובן לי איך, אבל זנ פשוט קורה. כמובן שקצת משנים סדרי עדיפויות, מה חשטב לקנות ומה פחות, אבל ה' עוזר. כשהבת שלנו נולדה ההכנסה שלנו לא הדתנתה ואיכשהו אנחנו מסתדרים...
ולגבי העניין הכלכלי- איכשהו מסתדרים, חסדי ה'... זה באמת לא מובן לי איך, אבל זנ פשוט קורה. כמובן שקצת משנים סדרי עדיפויות, מה חשטב לקנות ומה פחות, אבל ה' עוזר. כשהבת שלנו נולדה ההכנסה שלנו לא הדתנתה ואיכשהו אנחנו מסתדרים...
תודה!חותמת
תדברו על זהיטבתה
לנו עזר לצאת הרבה ביחד לפני, לעשות דברים שטרם עשינו ולנצל כל רגע זוגי בחודש 9
גם הלכנו יחד לקנות דברים לקטני; ביקשתי ממנו להצטרף לבדיקות וכו' מתוך הבחה שחשוב לי שיהיה איתי. לתת לו תחושה שהוא חלק מזה וזה לא רק את והתינוק.
לתכנן את היום שאחרי עד כמה שאפשר באמת ברמת התודעה. זה מרגיע אותם
וכמובן להגיד לו שהוא תמיד האיש היקר שלך
שיהיה בשעה טובה ❤
גם הלכנו יחד לקנות דברים לקטני; ביקשתי ממנו להצטרף לבדיקות וכו' מתוך הבחה שחשוב לי שיהיה איתי. לתת לו תחושה שהוא חלק מזה וזה לא רק את והתינוק.
לתכנן את היום שאחרי עד כמה שאפשר באמת ברמת התודעה. זה מרגיע אותם
וכמובן להגיד לו שהוא תמיד האיש היקר שלך
שיהיה בשעה טובה ❤
תודה על התגובה!חותמת
אני לא ממש יכולה לצאת למקומות אבל משתדלת מאוד לעשות איתו דברים שהוא נהנה.
והוא מגיע איתי לכל הבדיקות ואחרי הבדיקה הוא עוד יותר נהיה מעוצבן ומרגיש מקופח, ואני הולכת איתו אח"כ למסעדה אפילו שלא בא לי וזה באמת קצת מרגיע אותו, אבל אני מרגישה שצריך פתרון יותר מהשורש.
אז תלכו ליועץ נישואיןרק אמונה
אבל זה לא מצריך יועץ נישואין.חותמת
מרגיש לי יותר משהו שעם טיפה הבנה של הנושא זה יסתדר.
למה שהוא לא יתן לכם את ההבנה?רק אמונה
לכו לשיחה שתיים קבלו הדרכה
למה לא?
העיקר תהיו ביחד מול הקושי הזה
לא יודעת.חותמת
מרגיש לי שיועץ נישואין זה לבעיות גדולות פה זה ממש לא משהו רציני אני רק לא רוצה שייהפך לרציני.
אז מנסה להבין מה קורה ומאמינה שיש בי את החכמה והכח שה' נתן לי כאשה לפתור את הבעיה ולהביא את הנישואין שלנו למקום משובח יותר.
מה שאת רוצהרק אמונה
אבל הרבה פעמים מנסיוני עוזר שדווקא מישהו מבחוץ יותר מבין ועוזר
אולי חבר שגם עבר את זה או רב
לכן שאלתי פה לשמוע ממישהי שעברה את זה.חותמת
אבל זה השאלה שלו לא שלךרק אמונה
את שלמה עם זה
לא כך?
אני שלמה.חותמת
השאלה שלי זה איך לעזור לו.
הוא בבוררק אמונה
הוא צריך הבנה יעוץ הכלה שיקוף הבנה
אולי לצחוק על המצב עם מישהו
שוב אני חושבת שזה לא יצליח כשזה בא ממך(כי את שמחה ובצדק והוא מרגיש את זה גם אם תסתירי
וגם את התינוק וההריון אחד הם אז כביכול את גם הבעיה והתזכורת)
וצריך מישהו חיצוני שיבוא ויעזור לשתיכם כזוג
אהה. תודה.חותמת
והריון לא רצוי (מצד אבא גם)זה לא בעיה כזו קטנהרק אמונה
הוא רוצה את ההריוןחותמת
רק קשה לו המהירות שזה קרה, וברוך ה' אנחנו לומדים ביחד איך לבנות את הזוגיות שלנו בסיטואציה הזו.
קראת את כל השרשור?
אההרק אמונה
לא קראתי הכל אני באמצע
הוא ענק
מעולה שאתם לומדים כלהכבוד
תודה.חותמת
פתאום חשבתי שאולי לא קראת הכל...
מוכר.. זו תופעה ידועה שגברים מקנאים כשאשה נכנסת להריון ואחריישועת ה' כהרף
לידה..
צריך לדבר על זה עם הבעל.. להבין שזו תופעה נורמלית.. עוברת לאט לאט, ככל שהוא יתחבר לתינוק..
אני שמחה מאוד שבעלך אמר את זה בקול.. במקרים רבים הבעל לא מדבר על זה (לפעמים אפילו לא מודע לזה) ואז הוא עוין קצת את האשה והתינוק..
הקושי שלכם גדול יותר כי את צריכה לנוח ולא מתנהלת כרגיל..
מרגש מאוד הריון ראשון..
מזל טוב!
תודה על התגובה!חותמת
יש דרך לחבר אותו לתינוק לפני הלידה?
לא מניסיון אבל מנסה לעזורסימן שאלה?
להכין לו מתנה ללידה שקשורה לאבהות- להביא לו חולצה עם הרישום האבא הכי שווה בעולם, כוס של אבא, בגד לתינוק עם כיתוב- אם אתם חושבים שאני חתיך תסתכלו על אבא שלי, או משו בסיגנון.
לקחת אותו לכל הבדיקות, שיראה את העטבר זז ואת הלב פועם ואת האצבעות הקטנות.
לתת לו משימות שקשורות לתינטק בתחום שלו- להרכיב את המיטה, שידה,ארון.
תדברי על ההריון כמשו משותף- אנחנו בהריון.
תחמיאי לו ועליו כשאתם ליד אנשים אחרים- משפטים כמו- אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו, הוא עושה בשבילי את הכל, אני כמו נסיכה בבית בזכותו... ועל זה הדרך
לקחת אותו לכל הבדיקות, שיראה את העטבר זז ואת הלב פועם ואת האצבעות הקטנות.
לתת לו משימות שקשורות לתינטק בתחום שלו- להרכיב את המיטה, שידה,ארון.
תדברי על ההריון כמשו משותף- אנחנו בהריון.
תחמיאי לו ועליו כשאתם ליד אנשים אחרים- משפטים כמו- אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו, הוא עושה בשבילי את הכל, אני כמו נסיכה בבית בזכותו... ועל זה הדרך
המילה "לקנא" מאוד מקטינה...לעניין0
גם אני חששתי מלהכנס להריון מיד אחרי החתונה. רציתי לתת מקום לבניית הקשר הזוגי. רציתי לחוות אותנו בלי עוד הסחות דעת מעבר למה שחייבים (פרנסה...).
האם זה אומר שאני קינאתי בעובר העתידי שלי?
ואם זאת היתה עמדתו של בעלי- האם זה "קנאה"?...
קנאה זו מילה שיוצרת תחרות על ליבך. ואת בעמדת כוח ואפילו התנשאות...
אז מכיוון שלא התכוונת, מציעה לך לשקול ולחשוב האם להשתמש במילה הזאת, בוודאי מול בעלך.
ועכשיו, זה הזמן להבין לפרטי פרטים ובדיוק מה מפחיד אותו, ממה הוא חושש, ומה הוא לא רוצה להפסיד וכדאי לממש עכשיו ולחשוב איך להמשיך גם הלאה.
לתת לו את כל המקום,
לא כי "מגיע לו"
אלא כי הוא חלק בלתי נפרד מהיחד שלכם, ולתחושות שלו יש משמעות קריטית. הוא "אחראי" על הזוגיות בזמן שאת כבר עסוקה נפשית בהורות... גם את זה וגם את זה צריך
ולכן צריך לכבד את עמדתו, ותחושותיו, ורצונותיו, ולחשוב ביחד איך משלבים את הרצונות שלו-שלכם ביחד עם הרצונות שלך-שלכם.
מקווה שהצלחתי להסביר...
האם זה אומר שאני קינאתי בעובר העתידי שלי?
ואם זאת היתה עמדתו של בעלי- האם זה "קנאה"?...
קנאה זו מילה שיוצרת תחרות על ליבך. ואת בעמדת כוח ואפילו התנשאות...
אז מכיוון שלא התכוונת, מציעה לך לשקול ולחשוב האם להשתמש במילה הזאת, בוודאי מול בעלך.
ועכשיו, זה הזמן להבין לפרטי פרטים ובדיוק מה מפחיד אותו, ממה הוא חושש, ומה הוא לא רוצה להפסיד וכדאי לממש עכשיו ולחשוב איך להמשיך גם הלאה.
לתת לו את כל המקום,
לא כי "מגיע לו"
אלא כי הוא חלק בלתי נפרד מהיחד שלכם, ולתחושות שלו יש משמעות קריטית. הוא "אחראי" על הזוגיות בזמן שאת כבר עסוקה נפשית בהורות... גם את זה וגם את זה צריך
ולכן צריך לכבד את עמדתו, ותחושותיו, ורצונותיו, ולחשוב ביחד איך משלבים את הרצונות שלו-שלכם ביחד עם הרצונות שלך-שלכם.
מקווה שהצלחתי להסביר...
בעלה השתמש במילה "לקנא" והיא ציטטה..ישועת ה' כהרף
הוא הגדיר לי את זה שהוא מקנא, לא אני.חותמת
בעיני ההגדרה מדויקת.. יש גם ספרות מקצועית בנושא..ישועת ה' כהרף
איפה אני יכולה למצוא חומר בנושא?חותמת
א. לא שמתי לבלעניין0
ב. עדיין.
זה שכך כתוב בספרות מקצועית, לא אומר שכדאי להתבונן בצורה זוגית ולא פרטית.
לא *הוא* מקנא, אלא הוא מאיר לנו נקודות לתשומת הלב, לחיזוק ולשיפור.
מטרה של שנינו.
לא יודעת, לדעתי צריך להסתכל אחרת על שאלות "איך לגרום לו להתחבר לתינוק".
יש פה בן אדם, שותף מלא לזוגיות, אחראי לזוגיות ולהורות, ואם קשה לו להתחבר אולי כדאי לברר על מה זה יושב.
לא כדי לפתור את הבעיה שלו,
אלא לגלות דרכו מה העבודה הזוגית שלי ושל שנינו כדי לקדם את עצמנו.
הוא בסה"כ מרגיש משהו ששייך לשניכם.
מרגיש פגיעה בזוגיות באופן כזה או אחר.
חששות.
ובגלל זה פחות "מתחבר" לתהליך ההריון.
אז בנוסף (או במקום) לכל הרעיונות איך לחבר להריון בכל מיני שיטות,
אולי כדאי בעיקר להקשיב, להפנים, לחשוב ביחד על פתרונות ולחזק את הזוגיות עוד ועוד.
זה שכך כתוב בספרות מקצועית, לא אומר שכדאי להתבונן בצורה זוגית ולא פרטית.
לא *הוא* מקנא, אלא הוא מאיר לנו נקודות לתשומת הלב, לחיזוק ולשיפור.
מטרה של שנינו.
לא יודעת, לדעתי צריך להסתכל אחרת על שאלות "איך לגרום לו להתחבר לתינוק".
יש פה בן אדם, שותף מלא לזוגיות, אחראי לזוגיות ולהורות, ואם קשה לו להתחבר אולי כדאי לברר על מה זה יושב.
לא כדי לפתור את הבעיה שלו,
אלא לגלות דרכו מה העבודה הזוגית שלי ושל שנינו כדי לקדם את עצמנו.
הוא בסה"כ מרגיש משהו ששייך לשניכם.
מרגיש פגיעה בזוגיות באופן כזה או אחר.
חששות.
ובגלל זה פחות "מתחבר" לתהליך ההריון.
אז בנוסף (או במקום) לכל הרעיונות איך לחבר להריון בכל מיני שיטות,
אולי כדאי בעיקר להקשיב, להפנים, לחשוב ביחד על פתרונות ולחזק את הזוגיות עוד ועוד.
אבל איך אני יכולה לעשות את זה?חותמת
אין לו כח לדבר על ההריון, מספיק המינימום.
הוא מרגיש שהוא בכלל לא חווה את אשתו אף פעם כי מיד היו לי תופעות לוואי ואני כבר די בשמירה.
ואני כל הזמן אומרת ומדגישה שאנחנו בהריון והבייבי שלנו, והוא אומר לי שנכון אבל מספיק שלא יהיה לי זמן אליו אחרי הלידה התינוק לא אמור לגנוב אותי כבר עכשיו.
ואני לא יודעת איך להתקדם מכאן למצב האידיאלי.
להפסיק לדבר על ההריון...לעניין0
טוב, לא בקיצוניות
אבל כן.
לא להתעסק כל הזמן בהריון
לא להבהל מזה שהוא לא מתחבר
לא להלחץ ולדחוף אותו להיות קשור לתינוק.
אל תדאגי. זה יגיע.
לתת את מלוא המקום לתחושות שלו, שאם תתבונני היטב בעצמך -אלה תחושות שקיימות גם בך.
הרגע התחתנתם. חלמתם על זה שנים. היה לכם קשר נפלא כשיצאתם.
פתאום חוויתם ביחד, וקרבה, וחום, וקשר. וקשר מיני (לא כתבת ואני לא שואלת, אבל אם אסור לך, זה בהחלט מעצים מאוד את הקושי, ושווה להתייעץ עם רב אתמול!)
ויחד עם כל הטוב הזה בא שינוי עצום ומורכב, להתחתן, לקחת אחריות כבדה, להתמסר לאישה/לאיש עם השוני שלו והצרכים שלו והרצונות שלו והמשפחה שלו,
ולהתחיל קשר אישות, שזה בכלל שינוי גדול וצריך לעכל ולתת פניות נפשית לעצמך ולעצמכם
וכאילו לא מספיק, אז גם הריון. משהו אחר לגמרי. בבת אחת. ובחילות, שאת חווה והוא חווה את הצורך להכיל אותך ולהיות איתך, ואז הריון בסיכון וחרדות והגבלות ו...
וואו, זה מטורף כמה שאתם עוברים!
תחשבי, מלהיות זוג מאורס, מאוהב, עם חלומות ולבבות וכיף, בן רגע לנחות לבלאגן של החיים.
במקום כיף של קשר זוגי בראשיתי, עומס של הריון בסיכון.
אז לא. זו לא קנאה.
זה נשמע יותר תסכול, ובאסה, וחשש מהעתיד, ואולי אפילו חרטה- למה הייתי צריך את זה מה היה רע להיות רווק.
וכל התחושות האלה מרחיקות, מרחיקות אותו ממך ומהעובר. הוא לא שם. הוא באבל ובאובדן של החלום הזוגי.
זה משהו שקורה לכל זוג, באיזה שהוא שלב, אבל הנתונים שלכם גורמים לניפוץ החלום מהר מאוד וחזק מאוד.
ואולי אצלך היה חלום גם להרות, אז את פחות מרגישה את הניפוץ עכשיו, כי את כבר בחלום הבא.
אבל זה קיים גם אצלך. ואדרבא, אם את לא מרגישה את הצער על הפספוס, מובן מעוד למה הוא כל כך "מקנא".....
אז מה עושים?
נותנים את כל, אבל כל, המקום לכל התחושות שלו. הן לגיטימיות. הכל. גם להתחרט על ההריון. מותר.
אחרי שמבטאים רגשות, גם קשים, הם משתחררים. ומפנים מקום אמיתי לרגשות אחרים. של ציפיה והתרגשות לקראת הלידה. או של שמחה בתינוק שנולד. או אהבה לפעוט. אצל כל אחד ואחת ההשלמה והשמחה בהורות מגיעה בשלב אחר (וגם אמהות רבות יגידו שהתחברו לתינוק רק כמה חודשים אחרי הלידה, בוודאי בלידה ראשונה) אז הכל בסדר איתו, ולא צריך להיות לחוצים ש"יתחבר" ולא לעשות לו מניפולציות ולדחוף אותו לזה.
עזבי אותו.
תני לו את המקום שלו.
תתחברי את למקום הזה.
תחשבו ביחד איך אתם מפצים את עצמכם כל האתגר, איך אתם מתמודדים יחד, איך אתם בונים את הזוגיות שלכם עכשיו כמה שאפשר.
איך מבלים. איך נהנים. איך שמחים אחד בשני. איך חווים ביחד זוגי.
אל תדאגי, ההריון ימשיך גם אם לא תתייחסי אליו, והעובר יתפתח מצויין גם אם תהיי ממוקדת בזוגיות. הוא רק ירוויח הורים חזקים ןיציבים.
שוב, הוא אומר לך דברים של שניכם.
זה שהוא זה שמדבר, לא אומר שהבעיה /הרצון שייך רק לו.
הוא שייך לכם כי אתם ביחד.
ואם הוא מרגיש שהזוגיות נעלמת, זה של שניכם. צורך של שניכם וחשש של שניכם,
שבסה"כ הוא מייצג אותו כרגע.
אז השאלה "איך מתקדמים" היא של שניכם. ותחשבו ביחד. זה אתגר של שניכם גם אם רק הוא כרגע מרגיש אותו.
כל תחושה שיש לאחד מכם, היא ייצוג של הביחד שלכם, לא משהו פרטי. וההתייחסות צריכה להיות זוגית ומשותפת כי מה שאחד מכם מעלה, זו האמת הפנימית של שניכם.
לסיכום
לא להבהל מכך שלא מתחבר, זה מאוד מובן
לאפשר להביע את כל הרגשות הנלווים למצב שלכם
להתחבר אליהם בעצמך מתוכך
לחשוב ביחד איך מתקדמים
לשים בצד את ההריון ולתת הכי הרבה מקום לזוגיות. בעלך צודק, זה הזמן. אחרי הלידה זה יהיה עוד יותר מורכב.
אבל כן.
לא להתעסק כל הזמן בהריון
לא להבהל מזה שהוא לא מתחבר
לא להלחץ ולדחוף אותו להיות קשור לתינוק.
אל תדאגי. זה יגיע.
לתת את מלוא המקום לתחושות שלו, שאם תתבונני היטב בעצמך -אלה תחושות שקיימות גם בך.
הרגע התחתנתם. חלמתם על זה שנים. היה לכם קשר נפלא כשיצאתם.
פתאום חוויתם ביחד, וקרבה, וחום, וקשר. וקשר מיני (לא כתבת ואני לא שואלת, אבל אם אסור לך, זה בהחלט מעצים מאוד את הקושי, ושווה להתייעץ עם רב אתמול!)
ויחד עם כל הטוב הזה בא שינוי עצום ומורכב, להתחתן, לקחת אחריות כבדה, להתמסר לאישה/לאיש עם השוני שלו והצרכים שלו והרצונות שלו והמשפחה שלו,
ולהתחיל קשר אישות, שזה בכלל שינוי גדול וצריך לעכל ולתת פניות נפשית לעצמך ולעצמכם
וכאילו לא מספיק, אז גם הריון. משהו אחר לגמרי. בבת אחת. ובחילות, שאת חווה והוא חווה את הצורך להכיל אותך ולהיות איתך, ואז הריון בסיכון וחרדות והגבלות ו...
וואו, זה מטורף כמה שאתם עוברים!
תחשבי, מלהיות זוג מאורס, מאוהב, עם חלומות ולבבות וכיף, בן רגע לנחות לבלאגן של החיים.
במקום כיף של קשר זוגי בראשיתי, עומס של הריון בסיכון.
אז לא. זו לא קנאה.
זה נשמע יותר תסכול, ובאסה, וחשש מהעתיד, ואולי אפילו חרטה- למה הייתי צריך את זה מה היה רע להיות רווק.
וכל התחושות האלה מרחיקות, מרחיקות אותו ממך ומהעובר. הוא לא שם. הוא באבל ובאובדן של החלום הזוגי.
זה משהו שקורה לכל זוג, באיזה שהוא שלב, אבל הנתונים שלכם גורמים לניפוץ החלום מהר מאוד וחזק מאוד.
ואולי אצלך היה חלום גם להרות, אז את פחות מרגישה את הניפוץ עכשיו, כי את כבר בחלום הבא.
אבל זה קיים גם אצלך. ואדרבא, אם את לא מרגישה את הצער על הפספוס, מובן מעוד למה הוא כל כך "מקנא".....
אז מה עושים?
נותנים את כל, אבל כל, המקום לכל התחושות שלו. הן לגיטימיות. הכל. גם להתחרט על ההריון. מותר.
אחרי שמבטאים רגשות, גם קשים, הם משתחררים. ומפנים מקום אמיתי לרגשות אחרים. של ציפיה והתרגשות לקראת הלידה. או של שמחה בתינוק שנולד. או אהבה לפעוט. אצל כל אחד ואחת ההשלמה והשמחה בהורות מגיעה בשלב אחר (וגם אמהות רבות יגידו שהתחברו לתינוק רק כמה חודשים אחרי הלידה, בוודאי בלידה ראשונה) אז הכל בסדר איתו, ולא צריך להיות לחוצים ש"יתחבר" ולא לעשות לו מניפולציות ולדחוף אותו לזה.
עזבי אותו.
תני לו את המקום שלו.
תתחברי את למקום הזה.
תחשבו ביחד איך אתם מפצים את עצמכם כל האתגר, איך אתם מתמודדים יחד, איך אתם בונים את הזוגיות שלכם עכשיו כמה שאפשר.
איך מבלים. איך נהנים. איך שמחים אחד בשני. איך חווים ביחד זוגי.
אל תדאגי, ההריון ימשיך גם אם לא תתייחסי אליו, והעובר יתפתח מצויין גם אם תהיי ממוקדת בזוגיות. הוא רק ירוויח הורים חזקים ןיציבים.
שוב, הוא אומר לך דברים של שניכם.
זה שהוא זה שמדבר, לא אומר שהבעיה /הרצון שייך רק לו.
הוא שייך לכם כי אתם ביחד.
ואם הוא מרגיש שהזוגיות נעלמת, זה של שניכם. צורך של שניכם וחשש של שניכם,
שבסה"כ הוא מייצג אותו כרגע.
אז השאלה "איך מתקדמים" היא של שניכם. ותחשבו ביחד. זה אתגר של שניכם גם אם רק הוא כרגע מרגיש אותו.
כל תחושה שיש לאחד מכם, היא ייצוג של הביחד שלכם, לא משהו פרטי. וההתייחסות צריכה להיות זוגית ומשותפת כי מה שאחד מכם מעלה, זו האמת הפנימית של שניכם.
לסיכום
לא להבהל מכך שלא מתחבר, זה מאוד מובן
לאפשר להביע את כל הרגשות הנלווים למצב שלכם
להתחבר אליהם בעצמך מתוכך
לחשוב ביחד איך מתקדמים
לשים בצד את ההריון ולתת הכי הרבה מקום לזוגיות. בעלך צודק, זה הזמן. אחרי הלידה זה יהיה עוד יותר מורכב.
תודה על התשובה המפורטת!חותמת
בקשר לדיבורים על ההריון- אנחנו מדברים כבר רק את המינימום כי כבר הבנתי שזה לא בשבילו עכשיו. (אבל המינימום זה די הרבה, היו לנו מלא בדיקות בינתיים)
ואת אומרת שהוא לא מקנא ורק מגדיר את זה ככה כי זה ההגדרה הכי קרובה שהוא הצליח למצוא?
ובאמת אני חלמתי על תינוק כבר (ובשקט אני מעיזה לחלום על השני) והוא ממש לא חלם על זה בקצב הזה...
ותיארת כ"כ יפה את החוויות האלה שאנחנו עוברים עכשיו...
מותר להביע אכזבה מההריון? אבל זה חסד עצום של ה' יתברך!! ורק להתפלל שהחסד הזה ימשיך וההריון יהיה תקין ולידה קלה ומאושרת בידיים מלאות!!!(אני לגמרי מאושרת ולא מאוכזבת, ואומרת לבייבי שלי כל ום שאני מחכה לו ושמחה בו אפילו שעכשיו קשה לי, אבל בעלי נראה לי קצת מאוכזב)
ואני באמת אשתדל למצוא מה הכי כיף לו שנעשה בזוגיות.
אני לא יודעת אם הוא מקנא או לאלעניין0
צריך לשאול אותו... לנסות להבין יותר, לאפשר יותר רגשות
בהחלט יתכן שהוא קורא לזה "קנאה" כי-
המושג מוכר...
או שיש גם היבטים של קנאה.
אבל די ברור לי שיש עוד הרבה רגשות, את מוזמנת לתת לו לקרוא את מה שכתבתי, אולי זה יעזור לו לבטא את עצמו יותר.
את שואלת אם מותר להתאכזב.
אני חושבת שמותר להיות אותנטיים.
להתאכזב ולהתבאס, ולהצטער
ולשמוח ולהודות.
לפעמים צריך לעבור בתחנת הרגשות השליליים כדי לאפשר רגשות חיוביים.
בכל מקרה, להכחיש ולהדחיק רגשות (כי איך אפשר לא לשמוח במתנה מהקב"ה) לא באמת עוזר
הם יתפוצצו מאוחר יותר וחזק יותר.
מותר, אפילו צריך, להיות כנים ואותנטיים
ואל דאגה, בסוף גם תרגישו הודיה גדולה על הטוב והחסד.
זה לא שאתם מלאי טרוניה לקב"ה. אם כי, גם מותר להתרעם ולשאול למה, ולחפש תשובה. ולגדול כך מהקושי.
לפעמים אנחנו מקבלים מתנה, לראות את יד ה' בחיינו ולשמוח
ולפעמים יש יותר הסתר פנים, ויותר קושי לראות את היד האלוקית ואת הדרך שהיא מעבירה אותנו.
ומותר לתהות, ולהצטער, ולשאול, ולעבור תהליך ולגדול מזה. להאמין יותר עמוק ויותר פנימי, מתוך הניסיון.
וכן, גם הריון ולידה יכולים להיות ניסיון גדול
כשהם לא באים בקלות
או לא באים בזמן המתאים
גם ברכה גדולה צריכה כלים שיכילו אותה.
ולברכת הילדים שלכם, אתם חייבים חייבים חייבים את כלי הזוגיות (וברכת הזוגיות)
אין דבר יותר קריטי לילד מאשר לגדול בבית עם זוגיות חזקה, יציבה ואוהבת.
בהחלט יתכן שהוא קורא לזה "קנאה" כי-
המושג מוכר...
או שיש גם היבטים של קנאה.
אבל די ברור לי שיש עוד הרבה רגשות, את מוזמנת לתת לו לקרוא את מה שכתבתי, אולי זה יעזור לו לבטא את עצמו יותר.
את שואלת אם מותר להתאכזב.
אני חושבת שמותר להיות אותנטיים.
להתאכזב ולהתבאס, ולהצטער
ולשמוח ולהודות.
לפעמים צריך לעבור בתחנת הרגשות השליליים כדי לאפשר רגשות חיוביים.
בכל מקרה, להכחיש ולהדחיק רגשות (כי איך אפשר לא לשמוח במתנה מהקב"ה) לא באמת עוזר
הם יתפוצצו מאוחר יותר וחזק יותר.
מותר, אפילו צריך, להיות כנים ואותנטיים
ואל דאגה, בסוף גם תרגישו הודיה גדולה על הטוב והחסד.
זה לא שאתם מלאי טרוניה לקב"ה. אם כי, גם מותר להתרעם ולשאול למה, ולחפש תשובה. ולגדול כך מהקושי.
לפעמים אנחנו מקבלים מתנה, לראות את יד ה' בחיינו ולשמוח
ולפעמים יש יותר הסתר פנים, ויותר קושי לראות את היד האלוקית ואת הדרך שהיא מעבירה אותנו.
ומותר לתהות, ולהצטער, ולשאול, ולעבור תהליך ולגדול מזה. להאמין יותר עמוק ויותר פנימי, מתוך הניסיון.
וכן, גם הריון ולידה יכולים להיות ניסיון גדול
כשהם לא באים בקלות
או לא באים בזמן המתאים
גם ברכה גדולה צריכה כלים שיכילו אותה.
ולברכת הילדים שלכם, אתם חייבים חייבים חייבים את כלי הזוגיות (וברכת הזוגיות)
אין דבר יותר קריטי לילד מאשר לגדול בבית עם זוגיות חזקה, יציבה ואוהבת.
תודה רבה רבה!חותמת
אני לא חשבתי שמותר להתעצבן או כל מיני רגשות שליליים כי זה נראה לי כפיות טובה, וגם אולי בגלל שאני כ"כ מודה לה' ושמחה בהריון ובתינוק ושאני עוד מעט אהיה אמא בע"ה, אז אני פחות מצליחה להרגיש אותו ולהבין מה הוא רוצה מהחיים.
ואפילו דאגות וחששות אני לא מעיזה להגיד בפה כדי לא לפתוח פה לשטן.
אבל נראה לי שנעשה שיחה טובה על כל מה שהוא מרגיש ואיך אנחנו יכולים בסיטואציה הנוכחית לחזק את הקשר בינינו.
את כותבת מאוד יפה!
כל הכבוד לך,לעניין0
הרבה בהצלחה.
אם לא מדברים על רגש, זה לא אומר שהוא לא קיים...
עדיף לדעת שהוא קיים, לדבר אותו, לעבד אותו, להשתחרר ממנו,
ולפנות או ליצור מקום לרגש אחר.
אז אם אנחנו חוששים או מצטערים, אין תועלת לשמור בבטן ולהתנהג כאילו לא הרגשנו את זה.
עדיף לפתוח ולהרגיש.
ולגדול מזה.
אפשר להיות מלאים וגדושים בהכרת טובה, בהודיה לה', בשמחה עמוקה על הנס של ההורות
ועדיין להרגיש קושי, ו"צער גידול בנים" וגעגוע לימים אחרים פשוטים יותר...
נראה לי כל משך ההורות (כל החיים...) התחושות הן מורכבות ולא רק שמחות.
לא מכירה איסור להצטער כשקשה... ולפעמים קשה... עם כל הטוב והברכה.
(לעודד אותך, מאמינה שרוב האנשים מרגישים בעיקר שמחה והכרת הטוב. והקושי הוא זמני וחולף ויומיומי. גם אצל בעלך כך יהיה בעז"ה- אין סיבה שלא. וכרגע הוא מבטא בשביל שניכם את הקושי, ואת מבטאת את הכרת הטוב והשמחה. ואחרי תהליך שניכם תהיו יותר מאוזנים. את תרגישי את הצורך בקשר עם בעלך ללא קשר לילד, והוא יתחבר לילד, ותהיה לכם זוגיות טובה והורות טובה, תתפללי על זה במיוחד בימים האלה!)
שוב בהצלחה ובהערכה
אם לא מדברים על רגש, זה לא אומר שהוא לא קיים...
עדיף לדעת שהוא קיים, לדבר אותו, לעבד אותו, להשתחרר ממנו,
ולפנות או ליצור מקום לרגש אחר.
אז אם אנחנו חוששים או מצטערים, אין תועלת לשמור בבטן ולהתנהג כאילו לא הרגשנו את זה.
עדיף לפתוח ולהרגיש.
ולגדול מזה.
אפשר להיות מלאים וגדושים בהכרת טובה, בהודיה לה', בשמחה עמוקה על הנס של ההורות
ועדיין להרגיש קושי, ו"צער גידול בנים" וגעגוע לימים אחרים פשוטים יותר...
נראה לי כל משך ההורות (כל החיים...) התחושות הן מורכבות ולא רק שמחות.
לא מכירה איסור להצטער כשקשה... ולפעמים קשה... עם כל הטוב והברכה.
(לעודד אותך, מאמינה שרוב האנשים מרגישים בעיקר שמחה והכרת הטוב. והקושי הוא זמני וחולף ויומיומי. גם אצל בעלך כך יהיה בעז"ה- אין סיבה שלא. וכרגע הוא מבטא בשביל שניכם את הקושי, ואת מבטאת את הכרת הטוב והשמחה. ואחרי תהליך שניכם תהיו יותר מאוזנים. את תרגישי את הצורך בקשר עם בעלך ללא קשר לילד, והוא יתחבר לילד, ותהיה לכם זוגיות טובה והורות טובה, תתפללי על זה במיוחד בימים האלה!)
שוב בהצלחה ובהערכה
תודה!חותמת
רק רוצה להגיד לךחצי שליש
שריגשת אותי מאוד.
קראתי כל מילה שלך בעיון רב.
אם כי הייתי מודעת לרוח הדברים, עשית לי סוף כל סוף סדר בראש, ותרגמת לי הרבה תחושות למילים.
אני הולכת להדפיס את המונולוג שלך ולתת לבעלי לקרוא אותו.
זה ממש יהווה המשך ישיר לשיחה המורכבת שהיתה לנו אתמול בערב, שהיתה בעניין אחר אבל מסביב לאותו נושא.
תודה ענקית!!
תודה, והרבה בהצלחה!לעניין0אחרונה
את כותבת מדהים, בוגר ונוגע ללבבעזרת ה
איזו תגובה יפה ואמיתית!מחי
"לעניין" אני כ"כ מקנאה בך על מה שאת כותבת..ישועת ה' כהרף
אני במקום הרבה יותר נמוך..
לפי הבנתי ותפיסתי יש גברים הרואים את הנשים שלהם קצת כמו אמהות.. ודי מדמיינים לפני ואחרי החתונה איך הנשים שלהן תפנקנה אותם.. והם יהיו במרכז הבית והיקום.. הרי ידועה האמרה שאשה מדווחת שהבעל הוא ילד נוסף.. הראיה של אותם גברים היא יותר תינוקית משל הנשים שלהם בחלק מהעניינים..
ולכן, אותו הגבר מקנא מאוד כשהוא מגלה שכנראה המעמד שלו משתנה.. והוא כבר לא נמצא או יהיה במרכז הבית.. מכירה מספר מקרים של זוגות מעוכבים שנפקדו ולאחר זמן קצר יחסית התגרשו.. והקושי היה אצל הגבר (השינוי שהתרחש..)..
ואם תתייעצי עם מספר גברים תגלי שמה שאני אומרת הוא לא מופרך.. גברים מדווחים על זה שהם מקנאים בתינוק ומתקשים להכיל את השינוי שמתרחש (גם בגוף האשה..)..
בכל אופן, אני מקנאה בך על הגישה המכבדת והמכילה שלך..
הלוואי וגם אני אזכה לקצת מזה..
בהצלחה לכולן
"חותמת"- בעזרת ה' אברר לך, יש לך חיבור למאגרי מידע של האוניברסיטה?
איזה חיבר אני צריכה?חותמת
אני לא משלמת כסף ואין לי מינוי לשום אוניברסיטה.
אני מאמינה שכל קושי ואתגר בזוגיותלעניין0
הוא תוצאה של דינמיקה זוגית.
כלומר, לא "אשמה" של צד אחד, אלא שני צדדים שמזינים אחד את השני ויוצרים התנהלות זוגית מסויימת, שאולי היתה טובה בהתחלה ובשלב מסויים כבר לא.
למשל,
גבר שמחפש "אמא" שתבשל לו ותכין לו ותדאג לו.
מוצא אשה שמתאים לה להיות כזו, כי הרווח המשני שלה מזה, שהיא בשליטה מלאה עליו או מרגישה משמעות, או שהוא תלוי בה, או כל דבר אחר.
וזה מספק אותה.
עד שלב מסויים. קורה משהו, בדרך כלל משבר גדול (כמו לידה) שמציף את הקשיים של הסידור הזה.
אצל האשה זה יכול להיות- עומס, עייפות, קושי לעמוד בכל המטלות, חוסר רצון בתלות הזו, כבר לא מעריכה גבר שצריך שיעשו בשבילו הכל וכו'
אצל האיש -נמאס לו להיות פסיבי, נשלט, תלוי, או האשה לא מספיק פנויה אליו וכו'.
והמשבר הוא פתח לבירור של המקומות האישיים והזוגיים שהובילו אותנו לדינמיקה הזאת
בירור- איזה צרכים באמת יש לכל אחד מאתנו. האם אני באמת רוצה להיות תלוי? האם אני באמת רוצה להיות פריק קונטרול?
מה טוב לי? מה טוב לנו? אבל באמת, לאחר מחשבה, ולא כי ככה יצא?
ואז בונים ביחד את מה שאנחנו באמת רוצים
למשל, כן לפנק פעם ביום באוכל, כי זה מחמם את הלב שלו, וזה הכשרון שלך ואת אוהבת לבשל וכיף לך לשמח אותו. אבל לתת לו להכין לעצמו את שאר הארוחות לבד ממה שיש במקרר ולא להתערב, שיבחר מה שבא לו.
וכן הלאה...
כולנו, ממש כולנו, ללא יוצא מן הכלל,
יוצרים דינמיקה זוגית באופן טבעי מתוך החוויות המוקדמות שלנו,
ומאוחר יותר צריכים להתבונן מחדש ולגבש מחדש באופן שלם ובריא יותר עבורנו.
האתגר הבאמת מאוד קשה, זה להתקל במשברים עוד לפני שהספקנו לחוות את הדינמיקה כפי שהיא, לחיות ביחד את החלום, בטבעיות ובפשטות. ישר להתאתגר, זה מורכב. ומבאס.
ויודעת מה? שווה לשקול טיפול זוגי במצב כזה. שכבר בשנה הראשונה יש אתגרים גדולים לזוגיות. שלא מאפשרים לחוות שנה ראשונה של שלווה יחסית והרבה כיף וביחד.
כלומר, לא "אשמה" של צד אחד, אלא שני צדדים שמזינים אחד את השני ויוצרים התנהלות זוגית מסויימת, שאולי היתה טובה בהתחלה ובשלב מסויים כבר לא.
למשל,
גבר שמחפש "אמא" שתבשל לו ותכין לו ותדאג לו.
מוצא אשה שמתאים לה להיות כזו, כי הרווח המשני שלה מזה, שהיא בשליטה מלאה עליו או מרגישה משמעות, או שהוא תלוי בה, או כל דבר אחר.
וזה מספק אותה.
עד שלב מסויים. קורה משהו, בדרך כלל משבר גדול (כמו לידה) שמציף את הקשיים של הסידור הזה.
אצל האשה זה יכול להיות- עומס, עייפות, קושי לעמוד בכל המטלות, חוסר רצון בתלות הזו, כבר לא מעריכה גבר שצריך שיעשו בשבילו הכל וכו'
אצל האיש -נמאס לו להיות פסיבי, נשלט, תלוי, או האשה לא מספיק פנויה אליו וכו'.
והמשבר הוא פתח לבירור של המקומות האישיים והזוגיים שהובילו אותנו לדינמיקה הזאת
בירור- איזה צרכים באמת יש לכל אחד מאתנו. האם אני באמת רוצה להיות תלוי? האם אני באמת רוצה להיות פריק קונטרול?
מה טוב לי? מה טוב לנו? אבל באמת, לאחר מחשבה, ולא כי ככה יצא?
ואז בונים ביחד את מה שאנחנו באמת רוצים
למשל, כן לפנק פעם ביום באוכל, כי זה מחמם את הלב שלו, וזה הכשרון שלך ואת אוהבת לבשל וכיף לך לשמח אותו. אבל לתת לו להכין לעצמו את שאר הארוחות לבד ממה שיש במקרר ולא להתערב, שיבחר מה שבא לו.
וכן הלאה...
כולנו, ממש כולנו, ללא יוצא מן הכלל,
יוצרים דינמיקה זוגית באופן טבעי מתוך החוויות המוקדמות שלנו,
ומאוחר יותר צריכים להתבונן מחדש ולגבש מחדש באופן שלם ובריא יותר עבורנו.
האתגר הבאמת מאוד קשה, זה להתקל במשברים עוד לפני שהספקנו לחוות את הדינמיקה כפי שהיא, לחיות ביחד את החלום, בטבעיות ובפשטות. ישר להתאתגר, זה מורכב. ומבאס.
ויודעת מה? שווה לשקול טיפול זוגי במצב כזה. שכבר בשנה הראשונה יש אתגרים גדולים לזוגיות. שלא מאפשרים לחוות שנה ראשונה של שלווה יחסית והרבה כיף וביחד.
עכשיו אני קוראת אותך שוב,לעניין0
ואשלים את דברי...
מסכימה שיש גברים שגדלו אצל אמהות בלבוסטע וחושבים שכל הנשים ככה ומלאי טענות לנשותיהם למה את לא גם וגם וגם ובזמן.
ובשמחה.
בעצם זה באמת מאפיין הרבה זוגות...
בתחילת הנישואין היה לבעלי קצת את הקטע הזה (קצת, כי ב"ה הוא התחנך בישיבה שטחנו לו במוח שלא צריך לצפות מהאשה, וכמה קשה להיות אשה, וכמה זה בסדר שאשה לא תהיה כמו אמא שלך)
בכל מקרה, שמתי לב שמפריע לו שאני מקפיאה אוכל במנות קטנות ואז יש ארוחות חמות (אך לא טריות) כל השבוע.
ביננו, גם זה לא קל ולא ברור מאליו.
אבל זה הפריע לו קצת. שאין אוכל טרי.
וכששאלתי אותו, הוא אמר שהוא צריך להתרגל לזה, כי "אצל אמא שלי זה לא ככה".
פעם אחת, היינו אצל ההורים שלו. ואני חושבת לעצמי- רגע, למה אמא שלו צריכה 2 מקררים ומקפיא? ........
בקיצור, אני קוראת לו, ושואלת את אמא שלו כשהוא שומע- "תגידי, למה את צריכה כל כך הרבה מקפיאים? "
מה אומרת החמות המלכה שלי??
"אה, ברור! להקפיא אוכל במנות! אני בחיים לא מכינה שבת מאפס! תמיד מכינה רק חלק ומקפיאה לשבתות הבאות! "
מאז היה עוד סיפור דומה על "אמא שלי יותר טובה" והוכחה שוואלה לא, כל הנשים אותו דבר...
מאז הוא לא מעז להתלונן
אבל מה עוד אמרה חמותי האלופה לבנה?
אל תשווה אשה בפנסיה, שסיימה לגדל ילדים,
לאשה צעירה, בהריון, אחרי לידה, מניקה, עם תינוק ועוד ילדים, וקורעת את עצמה בעבודה כדי לפרנס.
גם אני בגילה הייתי ככה. אוכל פשוט ובית לא הכי נקי.
ובכלל, בזמני הדרישות מאשה לא היו כל כך גבוהות (למשל, היא לא עבדה בחלק מהשנים -מה שפחות אפשרי לנו כרגע).
אז כן, יכולה קצת להבין את הכאב שבדברייך,
ומעבר לדיבור ביניכם, והכבוד שהוא צריך לרכוש לך ("אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו ")
אולי יזדמן לכם תלמיד חכם בעל הבנה ורגישות, שיוכל לכוון את בעלך להבין כמה דברים על אשה ועל המציאות היום.
או יעוץ זוגי.
מסכימה שיש גברים שגדלו אצל אמהות בלבוסטע וחושבים שכל הנשים ככה ומלאי טענות לנשותיהם למה את לא גם וגם וגם ובזמן.
ובשמחה.
בעצם זה באמת מאפיין הרבה זוגות...
בתחילת הנישואין היה לבעלי קצת את הקטע הזה (קצת, כי ב"ה הוא התחנך בישיבה שטחנו לו במוח שלא צריך לצפות מהאשה, וכמה קשה להיות אשה, וכמה זה בסדר שאשה לא תהיה כמו אמא שלך)
בכל מקרה, שמתי לב שמפריע לו שאני מקפיאה אוכל במנות קטנות ואז יש ארוחות חמות (אך לא טריות) כל השבוע.
ביננו, גם זה לא קל ולא ברור מאליו.
אבל זה הפריע לו קצת. שאין אוכל טרי.
וכששאלתי אותו, הוא אמר שהוא צריך להתרגל לזה, כי "אצל אמא שלי זה לא ככה".
פעם אחת, היינו אצל ההורים שלו. ואני חושבת לעצמי- רגע, למה אמא שלו צריכה 2 מקררים ומקפיא? ........
בקיצור, אני קוראת לו, ושואלת את אמא שלו כשהוא שומע- "תגידי, למה את צריכה כל כך הרבה מקפיאים? "
מה אומרת החמות המלכה שלי??
"אה, ברור! להקפיא אוכל במנות! אני בחיים לא מכינה שבת מאפס! תמיד מכינה רק חלק ומקפיאה לשבתות הבאות! "
מאז היה עוד סיפור דומה על "אמא שלי יותר טובה" והוכחה שוואלה לא, כל הנשים אותו דבר...
מאז הוא לא מעז להתלונן
אבל מה עוד אמרה חמותי האלופה לבנה?
אל תשווה אשה בפנסיה, שסיימה לגדל ילדים,
לאשה צעירה, בהריון, אחרי לידה, מניקה, עם תינוק ועוד ילדים, וקורעת את עצמה בעבודה כדי לפרנס.
גם אני בגילה הייתי ככה. אוכל פשוט ובית לא הכי נקי.
ובכלל, בזמני הדרישות מאשה לא היו כל כך גבוהות (למשל, היא לא עבדה בחלק מהשנים -מה שפחות אפשרי לנו כרגע).
אז כן, יכולה קצת להבין את הכאב שבדברייך,
ומעבר לדיבור ביניכם, והכבוד שהוא צריך לרכוש לך ("אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו ")
אולי יזדמן לכם תלמיד חכם בעל הבנה ורגישות, שיוכל לכוון את בעלך להבין כמה דברים על אשה ועל המציאות היום.
או יעוץ זוגי.
בעל מחפש אשהאפונה
יכול להיות שהאשה הזו יהיה לה גם פן אמהי כלפיו אבל רוב הגברים שאני מכירה מסתפקים באמא שילדה אותם וממש לא מחפשים אמא נוספת.
ולהיפך, ההורות מביאה איתה משבר זוגי לא פשוט כשהאשה הופכת לאם וזה קצת מרחיק ממנה את הבעל, שצריך לחפש באשתו מחדש את האשה שהיא. (וגם האשה צריכה להגדיר לה מחדש את הפנים שלה כאשה ןכאמא במקביל, ולא לאבד אחד מהם כמו שראינו כאן בשרשור).
נשים שמתייחסות לבעל שלהן כאילו הוא עוד ילד זה בעיני בעיקר בעיה שלהן. לא הבנתי על סמך מה את קובעת שגברים אשמים בכל מקרי הגירושין לאחר לידה. לידה גוררת משבר זוגי ושני הצדדים צריכים למצוא את עצמם מחדש. גם נשים וגם גברים חווים קשיי הסתגלות. את יכולה להסתכל על גבר שרוצה זוגיות גם לאחר לידה כ"אגואיסט שרוצה להיות במרכז הבית והיקום" ועל אשתו שמטפלת בתינוק כצדיקה יסוד עולם. אבל האמת היא שאשה שמתמכרת לטיפול בתינוק ואגב כך מזניחה את הקשר עם בעלה יכולה להעמיק את המשבר הזוגי למקום שקשה מאד לקום ממנו.
ולהיפך, ההורות מביאה איתה משבר זוגי לא פשוט כשהאשה הופכת לאם וזה קצת מרחיק ממנה את הבעל, שצריך לחפש באשתו מחדש את האשה שהיא. (וגם האשה צריכה להגדיר לה מחדש את הפנים שלה כאשה ןכאמא במקביל, ולא לאבד אחד מהם כמו שראינו כאן בשרשור).
נשים שמתייחסות לבעל שלהן כאילו הוא עוד ילד זה בעיני בעיקר בעיה שלהן. לא הבנתי על סמך מה את קובעת שגברים אשמים בכל מקרי הגירושין לאחר לידה. לידה גוררת משבר זוגי ושני הצדדים צריכים למצוא את עצמם מחדש. גם נשים וגם גברים חווים קשיי הסתגלות. את יכולה להסתכל על גבר שרוצה זוגיות גם לאחר לידה כ"אגואיסט שרוצה להיות במרכז הבית והיקום" ועל אשתו שמטפלת בתינוק כצדיקה יסוד עולם. אבל האמת היא שאשה שמתמכרת לטיפול בתינוק ואגב כך מזניחה את הקשר עם בעלה יכולה להעמיק את המשבר הזוגי למקום שקשה מאד לקום ממנו.
אמא שלי אמרה לי בדיוק ככה-חותמת
היא אמרה לי שכדאי שנתכונן לאחרי הלידה, כי צריך למצוא עוד הפעם את האיש והאשה ולזכור שאנחנו לא רק אבא ואמא ובמיוחד אני שרוב היום יטפל בבייבי בעזרת ה' עלולה לשכוח שאני גם אישה וזה יכול להיפגוע חזק בנישואין שלנו.
אבל לא ידעתי שכבר בהריון זה יפחיד את בעלי כ"כ עד שהוא יתרחק מעצמו...
בודאיאפונה
אבל זה עובר. ובהחלט יש לך אפשרות להקל עליו את המשבר הזה -
תהיי אשה, תפנקי אותו במה שאפשר, תתענייני בו, תתקשטי לפניו, תראי לו כמה את שמחה בו (ושמחה בכלל).
זה נורמלי וזה עובר.
תהיי אשה, תפנקי אותו במה שאפשר, תתענייני בו, תתקשטי לפניו, תראי לו כמה את שמחה בו (ושמחה בכלל).
זה נורמלי וזה עובר.
מזלטובבב!!!נועה לה
התאוששות קלה ומהירה וגידול מלא בנחת!!!
מזל טוב!אן אליוט
התאוששות מהירה והרבה נחת
וואי מזל טוב יקרה❤️❤️❤️❤️❤️חמדמדה
מזל טוב!!אפרסקה
יהההה מזל טוב!השקט הזה
מזל טוב 🎉סטודנטית אלופה
שתגדלו אותו בנחת ושמחה
יאאא מזל טוב!! מרגש!מאוהבת בילדי
וואו צמרמורותתת.. מזל טוב!!!פרח חדש
מזל טוב רוני רון יקרה!!!אחת כמוני
מזל טובבברקאני
יואו חיכינו איתך
איזה מרגש
איזה מרגש זה שכולן מגיבות לייייי באיחולים חחשושנושי
חח לפחות עד שהיא תגיב ירושלמית במקור
מזל טוב!שמ"פ
זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון
מרגש מאוד !
הרבה נחת להתאוששות קלה
וואי מזלטוב! לגמרי מחכות לסיפור!ירושלמית במקור
מזל טוב!!!❤️❤️פצלושון
מזל טוב!! שתרוו ממנו המון נחת❤️יעל מהדרום
וואי מזל טוב סופסוףףףף!❤️Doughnutאחרונה
אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר
ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.
זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?
הורים ו4 ילדים.
אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.
(אני מפה בניק אחר)
נשמע לי הגיוני מאודממשיכה לחלום
במיוחד אם אתם מנסים לאכול בריא
מתנה ללידה ילד שישי/ שביעיתהילנה
מה משמח יותר? בגד לתינוק או משחק לילדים גדולים?
מניחה שיש הבדלים, אבל אשמח לשמוע טיעונים לכאן או לכאן
(וכן, יודעת שהכי משמח ארוחה / עזרה, אין לי אפשרות אבל לצערי)
מנסיון של אמא שלי שתמיד אוהבת לשאולסטודנטית אלופה
הרוב המוחלט מעדיף משחק לילדים הגדולים
תודה רבה!תהילנה
שאלה טובה🤔חזקה בעורף
אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.
(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)
אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽♀️
אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.
תודה רבה!תהילנה
אני הבאתי לאחותי משו בשבילהחמדמדה
בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור
פעם פיגמה שווה
כי לתינוק יש הכל…
רעיון יפהתהילנה
מדובר על גיסות
הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי
גיסתי הביאה לי ללידה שנייה בקבוק שווה וחלוק מגבתחמדמדה
והיה לי ממש כיף😂
לדעתי זה לא תלוי קירבה
פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃
האמת שאני קניתי לגיסתי פיג'מה מפנקת עם כפתוריםסטודנטית אלופה
וחלוק פרוותי והיא עפה על זה
אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב
תלוי בגילאי הילדים.מוריה
וברווחים בניהם.
לא מספיק בקיאהתהילנה
הגדולות בנות 11 נראה לי. ילדים צפופים...
אז תעסוקה חדשהמוריה
לילדים הקרובים בגיל, זה יכול להיות יעיל.
אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.
אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.
אותי בגד לתינוק כי מאוהבת בבגדי תינוקותנחת-רוח
ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים
אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה
אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם
אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר
תודה רבה!תהילנה
בכל מקרה חשבתי להשקיע עם משהו בקרטרס או בסגנון ונראה לי שיש מצב שהן דומות לך מהבחינה הזאת שלא יפרגנו לעצמן בגד חדש בשלב הזה...
האמת בקטנה שלי ממש פירגנתינחת-רוחאחרונה
אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה
אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות
תכלס מאז ומתמיד
כמה ספורות ממש
אין לנו משפחות בסגנון
הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה
וזה הנורמה
אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש
אז לא קניתי הכל כמובן
אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי
בעיקר לשבת
אז אני היתי שמחה בבגדים
אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר
היתי שמחה גם במשהו לעצמי
פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק
בעקבות השרשור על הסכום הוצאה בקניותאונמר
של @בכינוי אחר (תודה לך)
שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -
כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,
לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.
מאיפה מתחילים?
אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.
הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?
לא באלי לחיות ככה.
לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.
אבל אולי אין מנוס.
תודה!!
קיים אצלנו גם,אונמר
אבל עדיין קשה לי. לא כייף לי להגיד לעצמי לא, לא מצד לשקף את זה החוצה...
כשאתן רוצות לצאת לערב בנות / הופעה -רבותבנות
מה תעשו?
סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה
בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת
אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯
אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??
סגנון דתי לאומי דוס
(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)
אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76
יש לנו סיכוי?? 🥴
ראיתי עכשיו פרסום של משהו שיכול להתאים נראה ליהשקט הזה
אם ירושלים רלוונטית
פרסום הנס! (או פרסום הטימטום שלנו, תבחרו חחח)חמדמדה
יצאנו לנסיעה דיי ארוכה עם כמה עצירות, האחרונה היתה אמורה להיות לתדלק, ושכחנו (שיואו כמה שזה לא אופייני לבעלי!! זה ההפך!)
באמתע כביש שש רואים שנשאר חמש קמ
התחנה הכי קרובה 15 קמ מאיתנו
מזמור לתודה
דברי תורה
חסדי ה' הגענו לתחנהה
זהו אמרתי שאפרסם 😂
תודה לה'
שבת שלום❤️❤️
חחחחח ב"השירה_11
חחחח ב"האפרסקה
מזכיר לי שאמא שלי אמרה לי פעם בביטחון שיש עוד כמה קילומטרים אחרי ה-0, לא יודעת כמה ניסויים היא עשתה כדי להיות מומחית בזה 😂
אהבתי😂סטודנטית אלופה
😅🙏🏽יעל מהדרום
ברוך השםאבןישראלאחרונה
אנחנו גם השבוע נסענו על 0 כמה ק"מ כי שכחנו לתדלק ולא היתה תחנה בדרךך
מקווה שמתאים בפורום פה.. מרגישה פה הכי בנוחאור מאיר
הזוגיות שלנו קצת עלתה על שרטון, אנחנו כבר אחרי 3 סוגי טיפול, והאמת אני מיואשת ממש. אשמח אם למישהי יש המלצות על פודקאסט טוב על זוגיות ומיניות... )יודעת שה לא מה שיפתור את הבעיות. אבל בתקופה שאנחהו רחוקים אני רוצה לנסות לשמוע...(
ממליצה בחום על התכנים באתר של מרכז יה"לאלישבע999
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות
ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים
תודה! הסתכלתי קצתאור מאיר
ואני רואה שזה דברים פחות פרקטיים. מחפשת ממש משהו ללמוד, ולא סתם.ךהרחיב אופקים )למרות שזה נחמד. אבל פשוט לא כרגע..(
הייתי הולכת לטיפול אישינעמי28
לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.
בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.
בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)
יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)
וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.
היינו בטיפול אישי..אור מאיר
אנגלית פחות אבל אנסה את השני
ולמה לדעתך לא היה שינוי?נעמי28
לא אומרת שלא היה שינוי..אור מאיראחרונה
היה שינוי והיינו מאוד מרוצים. אבל כרגע פחות טוב... מאמינה שטיפול זה לא קסם לכל החיים בסוף..
לא יודעת אם תתחברישומשומ
יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…
אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.
ובהצלחה רבה!
תודה! אבדוקאור מאיר
סחרחורות חזקות וגלי חום בתחילת הריון- מישהי חוותה?מעיין34
בהריון הקודם חוויתי חשבתי שזה בגלל דימומים שהיו לי.
ועכשיו שוב,
אוף אני מזדהה כל כךפומלה
זה יותר מאתגר מבחילות, אני מרותקת במיטהמעיין34
עלית על טיפול?
וואו קשה. אקנה שלוקים וקרטיביםפומלה
אני עם קוביות קרח לבחילות, אבל לסחרחורות?מעיין34
אוקיי יש לי עדכוןןןן סוכריות מציצה לימון!! וואופומלה
חובה!
לסחרחורות?? איזה קניתמעיין34אחרונה
את מניקה במקביל?ממתקית
לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..
כן והוא בתקופת שיניים אז הוא נדבק אליי גם שעהמעיין34
מה עזר לך? חייב להפסיק?
אני אישית הפסקתי להניק, כי הבנתי שהסחרחורות הן בשלממתקית
ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...