יכול להיות שיש לך יובש בגלל ההנקה או אם את לוקחת מניעה

אם שמן לא עוזר לך

ממליצה לגשת לרופאת נשים

יש איך לעזור לכאלה דברים...

תבקשי מרופא משפחה או רופאת נשים משחה שנקראת אובסטין

זה אסטרוגן שחסר במערכת בעקבות ההנקה

לא לדחות את ההליכה לרופא.

הזוגיות שלך חשובה מאוד.

משחה קטנה שעושה פלאים!

ובזמן יחסים תשתמשו בהרבה שמן שקדים

היתה לי הפניה מרופאה גניקולוגית

הלכתי לשערי צדק - ובגלל שהייתי בהריון נוסף, הפיזותרפיסטית לא עשתה כלום.. רק כמה הדרכות ונשימות ללידה.

עכשיו אני רוצה לעשות שוב, איך אני מקבלת עוד פעם הפניה?

לקבל החזר על אחוז מסויים מהטיפול אצליהן.
חלק המפיזיותרפיסטיות של רצפת האגן הן גם אוסטיאופטיות- יתרון נוסף, תלוי בקושי ובצורך.
לכתחילה אם אין תורים ארוכים מידי, לכי למה שהקופה מציעה

מקרים שמצביעים שחייב ללכת:
דליפות שתן (בהריון, אחרי הלידה, בזמן מאמץ כמו עיטוש או שיעול טורדני)
כאבים בזמן יחסים,
חוסר יכולת להתאפק

שהרחם חזרה לגודלה המקורי 

@נגמרו לי השמות

@אמאשוני

@המקורית

וכולן כמובן

שהלימודים שלו מוקלטים

מבחינתי - שיעזוב הכל עכשיו וידאג לך וישלים בלילה אם צריך

מה זה כשלפ עכשיו..? מה אתם אוכלים בעצם? ממה הילדים ניזונים?

זה ממש לא תקין ככה

אני מבינה שהוא צריך ללמוד אבל כל עוד לא מדובר בזום בלייב בתואר בהנדסת גרעין לצורך המלחמה ויש לו רק שעת היעדרות אחת עד סוף הסמסטר - את לוקחת אותו לשיחה בצד אומרת לו: שומע בעלי? אני קורסת

לא יכולה

לא מתפקדת

לא אכלתי מאתמול

אני שבורה ומתפרקת, חייבת אותך פה איתי במאה אחוז

וסליחה - אבל אל תתפקדי באמת (!)

מה הטעם בלשחק אותה סופר וומן? בעלך רואה את זה כמו "זאב זאב" את כאילו קורסת ועדיין עושה אז מבחינתו לא ביג דיל, וזה הכל ווייב שלך שאת משדרת לו

אז לא. תתחברי למה שאת מרגישה ותעצרי ותתווכי את זה. לא קשור לכתמים אפילו. את אמורה לנוח ואת צריכה עזרה

חיבוק♥️

אבל אם לא אכין מה הילדים יאכלו? מבחינתו שלא יאכלו, אם נשנשו עוגיות בבוקר זה מספיק לכל היום והוא אפילו לא ידע שהם לא אוכלים כי הוא בחדר סגור, יורד לשתי דקות כשלמרצה יש אזעקה.

ומה הם אוכלים? יש גם קצת חמץ ממה שנשאר וקצת כלים של חמץ אבל מוקפד מאוד

ואני אלופה בלא לתפקד אבל אצלו זה לא מעניין. הוא רק חושב שאם אני לא מתפקדת אז אני הבעיה ושאני לא אמורה להיות ככה.

איך לתווך לו? מרגישה במבוי סתום. " להגיד "אני לא מתפקדת" זה צמד מילים הכי גס שהוא שומע אבל זה גם לא עזר לי עד עכשיו.

ככל שמנסה לתווך יותר רק נגמרים לי הכוחות, העצבים עולים, והמסקנות מתרחקות.

בעעע

כשגם הוא יהיה רעב תידלק לו הנורה והילדים ייהנו בינתיים מהעוגיות

הייתי גם שולחת אליו את הילדים על כל צורך

ושוב - ברחל ביתך הקטנה להגיד - אני לא עומדת בעומס הזה. אתה מצפה ממני לחזור לשגרה כאילו כלום לא קרה, אני לא שם

אז מה אם הוא חושב שזו את שלא בסדר? שיחשוב מה שבא לו קודם כל, העיקר שלא הכל עלייך

וגם - יש לו רב שהוא מקבל ממנו? הוא מאוד מנותק מהצורך שלך כרגע וזה קריטי. לא רק לעכשיו, אבל עכשיו ממש..

יאכל ביס מפיתה עם שוקולד וישתה קפה .

כשהוא לא בלימודים הוא כן לוקח חלק משמעותי מאוד. גם אם לא בשמחה.

אבל אולי באמת אשחרר מה הוא חושב לגביי ואלך ראש בקיר עם הצורך הפיזי שלי. ואשלם על זה אח"כ

אולי זה עדיף. למרות שזה גורם לי להרגיש שיתכן שאני הבעיה פה.

לצערי אין מישהו כזה כי הוא כבר לא אברך וכשאני מעלה בקשה או אולטימטום שידבר עם הרב שהיה איתו בקשר לפני החתונה -הוא מרגיש שזה מביך/מטופש ולא מבין שזה חלק מהתפקיד שלו. אבל שוב, הוא לא מסכים לפנות אליו ולדבר איתו והוא גם באמת לא בקשר איתו כבר המון זמן. (ובמאמר מוסגר כשפנה אליו למשהו אחר הרב משום מה לא היה נחרץ לטובת הבית. לפחות איך שבעלי הציג לי את זה. 

את צריכה להיות בראש שאת לטובתך, לא נגדו

וככה לתווך.לו את זה

אני מאמינה שבסוף גם לו קשה..בכל זאת סיטואציה לא מאוד נוחה להיות בה כרגע

ובכל זאת, תהיי קשובה לעצמך

תנסי להטיל גם אחריות על הילדים ככל שניתן. וכן, שיאכלו גם עוגיות..

מקווה מאוד שיעזור

לקבוע זמן לשיחה

להכין מאמרים

ולהגיד לו, 'יוסי, ילדתי. ההמלצות הרפואיות על משכב לידה כוללות מנוחה, ולא להתאמץ גופנית, מאמץ עכשיו יכול לפגוע לי ברצפת האגן ולכן אני לא מוכנה להתאמץ יותר'

אני מבקשת שתשלים סמסטר אחרכך/תאריך את הלימודים/תהיה נוכח.'

השאלה כמה את סומכת על האחריות שלו בכללי, אם הוא יעשה מה שהוא רוצה הכול יקרוס? או שיהיה פחות נוח?

אני חושבת שממש חשוב חומר במפורש. אני מבקשת שתהיה בבית בין השעות וכו..  

התחלתי להגיד לו ככה לפני שפרקתי פה. ואיך שהתחלתי הוא התחרפן מזה והגיב שלא במתינות על הדבר הספיציפי שאמרתי . כלומר הגיב ישר ב-אז אני עוזב את הלימודים או את לא יכולה להציג לי כאילו אנחנו מסוגלים ולהתנהג אחרת.

ולצערי הוא מאוד לא תופס מהרפואה וחושב שהכל שטויות. גם אם אכריח אותו לדבר עם הרופא בעצמו

הוא מפעיל אותך ואת מופעלת

בעיני הוא לא צריך להבין

הוא צריך להבין שהוא לא מבין... וזהו

זה לא שאת לא יכולה לנסות להסביר

אבל לא חייב שינוי רק אם הוא מבין

שינןי יכול להיות חד צדדי על ידך שאת קובעת את הגבול

ומפה ההחלטות הם שלו

ואם יחליט לעזוב את הלימודים- זה שלו

להבהיר-

אני מבוגלת כרגע לx

יש לך אחריות כרגע על הילדים

יש לך אחריות על הפרנסה

איך אתה נושא באחריות הזאת- תחליט אתה

ולהבא אם יהיה - זה תיאום ציפיות לפני שמחליטים על עוד ילד

הראשונה היא עניין הלימודים שלו, שהוא לא אוהב ועדיין עושה (כי?) וכל טענה הכי קטנה שלך על הלימודים מביאה לפיצוץ של הפסקת הכל, כי הוא גם ככה לא רוצה אותם, ועושה (לך?) איזה טובה שהוא ממשיך את הלימודים האלה ועוד באים אליו בטענות.

אז רגע לנשום ואת הסוגיה הזאת לפתור במועד אחר. אל תתעלמי מזה, תגידי לו שמקפיאים רגע את השאלה על זה עד שיהיה אפשר לנשום שוב ושיקח הפסקה מהלימודים או מחלקם, זה לגמרי תקופת חירום (וגם ככה הלימודים מוקלטים ויש אפשרות להשלים).

וסוגיית המשכב לידה שלך, שהיא גבול שאת צריכה לשים, הוא לעולם לא יבין, הוא לא עבר את זה, הוא צריך לקבל גם בלי להבין שא-ב-ג הופכים לאחריות שלו.

זה מצריך שחרור ממך, להגיד מפורשות מה את צריכה, לא לעשות דברים מסוימים ויהי מה, ולקבל שדברים יעשו בדרך שלו, וממש לפרט ולבקש ממנו להכין לך סלט וחביתה וכו'.

שאם באמת מדובר בלימודים שהוא לא אוהב ובסוג של ריצוי בשבילך או בשביל מישהו אחר.

כנראה שגם הזמן הזה שהוא לומד

הוא בשבילך ולא בשביל עצמו וזה שואב ממנו אנרגיה ולא מכניס אנרגיה (לעומת עבודה או לימודים שמעניינים אותנו, שלמרות שהם יכולים להתיש הם מכניסים תחושת משמעות וסיפוק ואנרגיה)

ואז עוד מצפים ממנו כשהוא מסיים להשקיע בך ובבית.

תדברו רגע על זה ותשקלו לקחת הפוגה ולפתור את העניין הזה בתקופת השגרה הקרובה.

אם אין לך מה לאכול- תזמיני אוכל. שיעלה כמה שיעלה.

תפסיקי לסדר ולרדוף אחרי הילדים.

לשמור על התינוקת קרוב אליך שלא ירמסו אותה.

להכריח את עצמך שעה בבוקר ושעתיים אחר"צ לא לקום מהמיטה.

מה יקרה? הבית יעלה באש?

הלימודים של בעלך הם החלטה שלו. אם זה מספיק חשוב לו שיתאמץ על זה, אם לא חשוב לו את לא אמורה לספוג את זה.

לא הייתי משקיעה עכשיו אנרגיה בלהסביר לו מה יולדת צריכה ולא על רצפת האגן.

הייתי קובעת עובדה בשטח אני לא קמה, לא יכולה לבשל. ושהוא יתמודד עם הסיטואציה גם אם הוא מבין אותה וגם אם לא.

התעניינות יש לך חברות, אחיות שיכולות להבין את המצב בלי יותר מדי הסברים?

את מכירה אותו ויודעת איך הוא מגיב לך כשא. מבקשת בעדינות, ואיך הוא מגיב לך כשאת באה בדרישה.

העניין עם בעלך שהוא בשכל- כל עוד הוא לא מסכים שכלית עם הרעיון של המשכב לידה, הוא יכעס כי זו בעיניו מניפולציה.

בעיניי שווה לך להגיד לו בעדינות וברחל בתך הקטנה מה את צריכה ממנו. לא בגדול- אני צריכה אותך נוכח פה/ אני צריכה את העזרה שלך

אלא- מאוד יעזור לי שתיקח את הילדים לשעתיים בבוקר, שאוכל לאכול ארוחת בוקר נורמלית

בלי כל העניין של משכב הלידה, כי זה לא תופס אצלו

יש קרובי משפחה באזור שיכולים להיות עם הילדים?

גביע של גלידה שווה כמובן

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.

ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

הכי הרבה הגרב תיקרע אבל אפשר

אין גשם עכשיו

אתם בבניין עם מעלית? אולי לקנות עגלול כזה ולשים בו את כולם ולהסיע אותם לממד?

לא זוכרת אפילו פעם אחת שנכנסה זכוכית..הם פשוט אוהבים וכל עוד זה לא ללכת מרחקים הכל בסדר .

פשוט נראה לי שזה קצת לא הגיוני להתעקש על נעלים מחשש מאוד רחוק תכלס..

יש מקומות שבהם זכוכיות בדרך למקלט זה חשש קרוב,

אם חייב נעליים אולי אפשר לשים כפכפים/סנדלים שיותר מהר לשים.

אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט

אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-

היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט  אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.

בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.

ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣

וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם

שלא קמים בלילה?

זה אחרת באמת

כמה ילדים ובני כמה?

בעלך לא בבית?

היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך

אחרת ואין פתרון -אז התשובה היא להאמין בהשגחה פרטית

אני אגב נוהגת ככה כל המלחמה כמעט כי המקלט זה לנסוע ולאו דוקא להגיע בכלל

וכשבעלי היה מגוייס וגם עכשיו כשפה לא מסוגלים לחיות ככה להעיר ולסחוב אותם ..הם לא מעט ואין יכולת כזאת ..ורוב הסיכויים למצוא את עצמינו באוטו בזמן שאחרי האזעקה

אז יש ים כרגיל בבית וזהו

אבל בעיני המפתח זה שאם זה מה יש -אז לשנות גישה פנימית וללמד את עצמינו להיות ברוגע כמה שניתן

אם עשית את כל ההשתדלות אז אפשר לתת לה' את השאר

זאת דעתי 

אני חושבת שתנסי למצוא מישהו שאת יכולה לעבור לגור אצלו לשבוע הקרוב

תתחילי מהמשפחה הקרובה: הורים שלך, שלך בעלך, אחים אחיות שלכם, דודים שלכם.

ממש להרים טלפון לספר מה המצב אצלכם ולבקש לבוא להיות אצלם תקופה.

יכולה גם לכתוב בקבוצות של העבודה, שכנים, חברים שאתם מחפשים מקום להתארח אצלו כמה ימים.

אני בטוחה שתמצאו בסוף.

ואפשר אחרי כמה ימים לעבור למקום אחר כדי לא להרגיש שאתם נטל על מישהו מידי הרבה זמן.

נכון זה לא נעים ולא נח בכלל.

אבל בעיניי זה נשמע ממש בלתי אפשרי

להורים שלנו אין ממ"ד

אין אחים או אחיות נשואים

ובעבודה או חברים לא יכולים לארח משפחה גדולה ברוך ה'

יש הרבה קבוצות

מקווה שתהיה תועלת♥️

וז המצב

הייתי פשוט נשארת בבית במקום הכי מוגן שלו

ומתפללת

נגיד מצפה רמון?

ראיתי פרסומים על צימרים שם

ואין שם כמעט אזעקות 

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

את המסר. חבל שזה מעכיר על הקשר במשפחה

ולפעמים רק צריך שמישהו יפתח את העיניים.

אני שמה לב במשפחה שלי שהרבה מגיע מניתוק/חוסר מחשבה

לא מרוע, ולכן לפעמים משפט קטן יכול לעשות שינוי גדול

חיבוק נוסף יקרה

בשורות טובות

לגבי מסר , קודם צריך להבין עד כמה את מצפה שכולם יחשבו. נגיד לא יכתבו כלום בנושא הזה. מה לגבי תמונות של ילדים ? או תלונות עליהם ?

אחרי שתעבירי מסר , יכול להיות שאחיות שלך לא ירגישו בנוח לשתף כל מיני דברים.

גיסתי מאוד רוצה בן ואני קרובת משפחה יחידה שלה בערך וכל ההשוואות פשוט לא נעימות לי , אני מרגישה סוג של בשדה מוקשים , מפחדת לפתוח פה יותר מדי.

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

רעיון מעניין, אבל ממש לא הסיפור.
 

היא התחתנה כשאני הייתי ביסודי. היא נשואה באושר כבר כמעט 20 שנה עם הרבה ילדים ב"ה. פשוט הראשונים שלה הגיעו מאוד מהר, ומשם נובעת התחושה שלי שהיא אף פעם לא תבין אותי.

זה באמת משנה קצת את התמונה.

אולי היא באמת פשוט לא באמת בשלב הזה, יכול כשהיא הייתה בגיל הזה היא הייתה יותר רגישה, ועם הזמן שעבר והעובדה שהיא לא חוותה קושי כזה בעצמה זה גרם לה לאבד את הרגישות.

ממה שאת מתארת היא בגיל שהיא כבר בטח מחכה לנכדים (במיוחד אם היא היא חושבת שהם מגיעים בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה). אתן לא באותו שלב בחיים, ולכן לא כדאי לך לתפוס את הטענות שלה לא כמישהי באותה רמה או בתחרות איתך, אלא כגורם חיצוני יותר. זה לא כמו חברה טובה בגילך שלכאורה "עקפה" אותך.

מה עם לכתוב לה מה שכתבת כאן בערך..?

דווקא אני פחות בעד להעביר מסרים בקבוצה..

כבל אולי יהיה לך יותר נוח דרך אמא או אחות.. או בעלך...

קשה לראות אנשים חסרי רגישות

אהבתי את העצה של אמאשוני נשמע רעיון מוצלח ממש

ומזכיר לך את החוסר שלך

תנסי אבל לשחרר ולא לחשוב על זה....

כשהילדים מגיעים מהר מדי, זה מביא לחיים אתגר שונה, של קשיים בזוגיות הרבה פעמים.

גם ככה ילד חדש יכול לגרום למשבר בזוגיות אז בטח כשזה מגיע מוקדם כל כך.

מניסיוני לצערי....