מחילה על האובר רדיקליות - לא כזה בטוח שיש קטוגוריה הלכתית או אפילו אמירה הלכתית ("ברורה" כלשונך) בנושא.

 - ולכן לי באופן אישי אין עניין להתעסק בסרגלים וחצאיות.

http://woland.ph.biu.ac.il/?download=882

ההלכה עצמה. - בצורה הקרה ואובייקטיבית שלה  

או לחילופין "רב מוכר" שטוען שלדעתו כך ההלכה, למרות שזה ממש לא בטוח.

ועם כל הכבוד הראוי. לכבד לא שווה ללהתבטל.

(זה מזכיר לי את הגישה החרדית שיש לה או שחור או לבן - או שאני מתבטל אליך או שאתה מחוק. קשה למצוא בגישה החרדית כבוד ללא התבטלות, ולכן קשה למצוא שם חקר אמת.)

וגם הדעה של החפץ חיים היא חדשנית, וגם היא מינימום שבמינימום.

אתם חייבים להפסיק לערבב בין לומדי תורה לבין פוסקים.

וגם בין פוסקים הגיע הזמן שתעשו את ההפרדה בין רב חכמה לסתם רב מתחיל

הלכתית -

הדבר היחיד שקובע מה צנוע או לא בימינו - זה - - - - קוד הלבוש של ימינו - במאה ה21.

  כלומר הפרוץ והמכוסה של ימינו. בתרבות של ימינו.

משום שלבוש ופרוץ ומכוסה הוא תלוי תרבות ואין לו דוגמטיות. 

אם תרצה אשלח קישור ומקורות.

ב"ה יום הכיפורים מתקרב ואפשר לעשות תשובה

לכל ההלכות שיש בהן מקום לשיקול דעת יש גבול מינימלי.

גם אם נלך אחרי הדעה הכי מקלה שיש של קירוב דעות (שהיא דעה הלכתית, לא המצאה של דרשן) - ודאי שלשבת ולדבר שיחות על נושאים לא צנועים עם בחורה זה אסור. גם אם כללללללל החילונים שבעולם עושים את זה.

ככה לגבי צניעות, במיוחד שאלה דברים שמפורשים בחז"ל הרבה יותר מקירוב דעות.

ולהגיד שהגבולות שחז"ל קבעו הן לא גבולות - ידידי - זאת בעיה רצינית (אני נמנע מלהעתיק את הלשון, בכל זאת עוד שניה יו"כ)... בוא לא נמשיך בדיון הזה, בבקשה ממך.

על פי חז"ל אין דבר כזה קוד לבוש מחייב!

זו ההלכה היבשה.

אני אשלח מקורות.

אני מסכים איתך שיש "מסורת יהודית" של לבוש, אבל לא הלכה דוגמטית. אני טוען ככה רק כי לדעתי זו האמת ההלכתית - לא כי אני רוצה להקל במשהו, או לכפור במסורת היהודית הפוסט הלכתית. (שאולי במקומות מסוימים לאנשים מסוימים כבר קיבלה תוקף הלכתי)

קרא את העניין במקומו.

יש קוד לבוש גם לגבר וגם לאישה, וכתוב בו מה המינימום.

הלכה יבשה הזאת הלכה. מי שאומר "הלכה יבשה" בד"כ מחפש תירוצים לבוא ולהמציא הקלות.

דברים שלא שיערום אבותינו.

יש הלכה דוגמטית, מדוייקת ומפורטת, לכל הדעות לגבי נשים. לגבי גברים השאלה לגבי הגבולות יותר גמישה, יש סוברים שזה בדיוק כמו נשים יש סוברים שזה רק המינימום המקובל הנתפס (גילוי ערווה) ואכמ"ל.

אבל נראה לי שאין לזה טעם כאן. 

אבל חשוב לי להדגיש שאולי במבחן המציאות אנחנו מסכימים, (כי יש משקל פרקטי למסורת הזו)

פשוט בתאוריה אני טוען שהטיעונים ההלכתיים לעניין קוד לבוש לא עומדים אל מול המקורות ולא בהכרח תקפים הלכתית.

בכל מקרה זו אחת הסיבות שבגללן צריך סנהדרין. 

יש הלכה פסוקה בגמרא, ונהגו ככה משחר הפוסקים. זה שמישהו בא ורוצה לעקור הכל בפלפולים מכל מיני מקורות, ידו על התחתונה. הוא לא גדול מכל מי שקדם לו.

אתה מוזמן לפתוח את זה בבית המדרש

חשוב להדגיש שגם אם לא נסכים על כך שיש מקורות ברורים וחותכים זהו דיון תאורטי לגמרי - ולא דיון מעשי. 

כי הדיון התאורטי מתעלם לגמרי מהצד המעשי של המסורת היהודית בנושא, שיש לו משקל פרקטי בפסיקה העכשיות.

אולי בהמשך. 

פה הדיונים באים לפני אנשים שמסיקים מזה מסקנות.

אם תרצה לדון בדברים על דרך הפלפול ובתאוריה, זה לא המקום הכדאי לעשות את זה.

שלא נוציא תקלה תחת ידינו...

ישר כחך!

במידה ולא אז לפי מה שיוצא לפגוש מהציבור הדתי לאומי תורני - חרד"ל משהו כזה בערך...

חולצה- חייבת לכסות את המרפק. כמעט אף אחת לא הולכת עד פרק כף היד, זה דרישה  קצת הזויה לדעתי לבחורה דתית לאומית.

כמובן עם פתח סגור..

חצאית- החובה ההלכתית זה חצאית שמכסה את הברך בכל מצב. לא חייב עד הקרסול. ספרדיות- חייב גרביים/בלי גרביים וחצאית ארוכה. אשכנזיות- יש מתירים ללכת בלי גרביים, כלומר- מספיקה רק חצאית רחרי הברך.

אל תעשה תנאים עם הבחורה. צניעות זה מספיק קשה.. אל תצפה שהיא תשתנה. לדעתי, אם מישהי הולכת לפי איך שרשמתי- אשריה.. ולפחות זה.. 

בס"ד

לא מתלבשים פחות צנוע כדי למצוא חתן.

מתלבשים איך שרוצים בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו.

זה בד"כ ההפך

ואז בחתונה זה יורד, שמעתי ככה משני רבנים בעצם... אחד מהם פוסק שמדרך חתנים ועוסק בשלום בית. השני גם פוסק שעוסק בשלום בית.

גם בחורים יותר מרשימים בדייטים, זה טבעי. וזה גם בסדר... מעט האנשים ששמים את כל הקלפים על השולחן, ולפעמים הם מגיעים לגיל 30 בלי נישואים, אז כנראה שיש בעיה בשיטה

ולא נראה לי שקראת נכון.

כשבני זוג באים בגלל שינוי מסויים בצניעות - זה בד"כ כי אחרי חתונה הרמת צניעות יורדת. לא שהיא עולה.

לא שכל מי שמתחתן יורד ברמת צניעות.

מההיכרות שלי ברוב המקרים זה נשאר אותו הדבר...

לפי השיטה שלך כל אישה נשואה אמורה לרדת ברמת הצניעות עם הזמן, דבר שממש לא קורה...

ובטח שהכמה חודשים שיש בין הדייטים לבין החתונה סותרים את הטענה שלך...

בכלל - בחברה שאני נמצא בה אנשים עם הגיל מתחזקים יותר, לא מתרחקים.

יותר בקטע של כמה היא תלך לקראתי בקטע הזה...

למה לא לעשות נחת רוח לבעלה? המטרה של נישואים זה לעשות טוב אחד לשנייה...

השאלה כמה את דוסית? ואיך מודדים את זה בכלל?

בפגישות היא באה יותר צנוע, ויצא לי לראות פעמים שהיו בגדר ההלכה רק לא כמחמירים...

מבקש משהו כזה..כי להרבה בנות קשה גם ככה ..

ב"ה לא אגיע לזה אף פעם, אבל בחינה מסויימת אני צריך...

למה שהן ירצו? אם לפי מה שלימדו אותן, ההלכה היא רק לכסות את הברך..

כי גרביים זה חם וחצאית ארוכה לא..

אבל אחרי שמתרגלים לא מרגישים את הגרביים ב"ה (:

אבל יותר מזה, היא לא תבין למה בכלל אתה מבקש ממנה דבר כזה. אותה לימדו שהעיקר לכסות את הברך וזהו.

חצאית ארוכה זה יכול להיות מאוד חם.. אבל הקושי אצלי בחצאית ארוכה לא קשור לחום או קור.. 

גם גרביים מבחינתי לא קשור לחום וקור.. 

זה משיקולים אחרים שקשים .. בעיקר כדי למצוא בגדים.. 

היא לא פתחה אף פעם ספר הלכה? גם אותי לא לימדו, אני רואה שיש חילוק מסוים בלבוש ואז בדקתי את העניין...

מעבר למה שלימדו אותם בתיכון.. 

לא בקטע רע, זה פשוט לא בראש שלהם.. לצערי מכירה הרבה בנות כאלה (וגם הרבה בנות שמעצמן הולכות לשיעורים, שואלות, קוראות ספרים ומבררות דברים.. )

א. תיכנס לחנות ותראה ש 90% מהבגדים קצרים ככה שזה מאוד מצמצם אופציות וגם הבגדים הקצרים בדרך כלל יפים מאוד בכוונה.

ב. 

"שוק באישה ערווה" - יש מחלוקת בהלכה מה נקרא השוק. החלק של הירך (עד הברך כולל) או הקרסול (הלמטה..)

לפי רוב הפוסקים, השוק זה הקרסול ואותו צריך לכסות. או בחצאית ארוכה או חצאית שמכסה את הברך וגרביים.

החפץ חיים (מסתמך על הפרי מגדים) מקל וסובר שהשוק זה הירך, ועל כן יש צורך לכסות רק את האיזור הזה. ז"א לכסות רק עד מעבר לברך, בלי צורך בגרביים.

3 + 4 זה די אותו הדבר, כי החיוב הוא לכסות את השוק ופה היא מכסה. (לא משנה אם ע"י שמלה או גרביים. העיקר שיהיה מכוסה).

לפי מה ששאלתי רב ירא שמים, גם 2 זה טוב בתנאי שהחצאית עוברת את הברך.

ואני חושבת שזה יפה מאוד שזה חשוב לך , כי לפעמים לבחורים אין כ"כ מודעות בעניינים כאלה וזה נושאים מאוד חשובים. הרבה לא יודעים (ולא יודעות) שחצאית עד הברך (בלי גרביים או טייץ) זו קולא של דעת יחיד ולפי שאר הפוסקים יש לכסות גם את הקרסול!

אם רוב הפוסקים אומרים שצריך קרסול איך רוב הציבור התורני לא מקפיד על זה? קרסול זה בעצם נעל פתוחה?

אז החפץ חיים זה בעצם 2?

ומה החילוק בין אשכנזיות לספרדיות?

ותוכלי בבקשה להתייחס לשאר החלקים שכתבתי?

ולגבי טייץ, אני לא בטוח שהבנתי מה החילוק, מספיק המכנסיים הצמודים שעוברים את החצאית או שזה צריך להגיע עד הברך? או מה התפקיד שלו פה?

גרביים זה פיתרון בדיעבד כזה.. 

קרסול - החלק שבין הברך לקרסול צריך להיות מכוסה או בחצאית ארוכה או בגרביים (או טייץ).

כולן, גם הספרדיות וגם האשכנזיות צריכות לנהוג כך. חוץ מהאשכנזיות שהולכות לפי המשנה ברורה-החפץ חיים.

החפץ חיים זה בעצם 1.

אני גם התפלאתי שזה לא הגיוני, כי בחיים באולפנה לא אמרו לי דבר כזה. במיוחד שאני ספרדיה ותכלס לא ידעתי שלפי הפוסקים הספרדים צריך לכסות עד הקרסול!

וגם, איך ייתכן שבהכל אני הולכת לפי הרב עובדיה ורק בזה מקלים?!

אז לפי מה שהבנתי, לא רוצים להגיד לבנות את החיוב הזה , אלא רק את הקולא של החפץ חיים , כי בקושי עד הברך הן מצליחות לכסות...אז עד הקרסול?! לא רוצים שהן יתייאשו.

אבל עדיין לדעתי זה לא בסדר שלא אומרים מה ההלכה באמת. אלא אומרים רק את הקולא. כי מי שכן יכולה, למה היא צריכה לגלות את ההלכה רק במדרשה?

אני חושבת שאם זה חשוב לך , ואשרייך. אל תתפשר. תצא עם בנות שמכסות עד הקרסול.

עניתי לך?

בבקשה תעני לגבי אשכנזים אם תוכלי, לא ברור לי ממש לגבי טייץ, אם החצאית לאחר הברך, מה התפקיד של הטייץ במידה והוא לא מגיע עד כף הרגל, יש הבדל מבחינת עדיפות?

השאלה גם מה זה אומר על האישה, כי מצד אחד את אומרת שלא אומרים להן את זה בכלל, ואני לא רוצה למנוע קשר עם מישהי יראת שמיים שעומדת בהלכה ובעלת מידות טובות מאוד בגלל חומרה... מצד שני אולי זה אומר על סגנון מיקל או שאיפות נמוכות...

זה קשור לכל בת בפני עצמה..

כנראה שלא ברור לי הרמות השונות עדיין, תוכלי לסדר לי את זה בבקשה מהמיקל למחמיר?

מיקל : דעת יחיד- החפץ חיים - עד אחרי הברך . גם בישיבה.

רוב הפוסקים - לכסות עד הקרסול.

אני לא יודעת מה לגבי טייץ שלא מגיע עד הקרסול.

יש המון צדיקות שהולכות לפי החפץ חיים. אבל כמה שיותר מעלים בקודש- יותר טוב..

או שקשה להן אז מתירות לעצמן

או שהרב התיר ויש על מי לסמוך

וכו'

יש כאלה שיודעות שזה לא הכי מהודר, אבל שואפות להתחזק בזה בעתיד.. ולבנתיים מתחזקות בעניינים אחרים...

וחושבים שמי שהולכת מעבר לזה אז היא מחמירה..

למה אי אפשר להסביר את ההלכה בפשטות? למה אותי לימדו באולפנה שההלכה היא לכסות את הברך כשזה בעצם קולא?

למה דווקא בעניין הזה מקלים..זה העניין הכי חשוב היום לדעתי עם כל הפריצות שהולכת היום. חייבים בנות שיתחזקו בזה בעז"ה

 והכי מוזר, שהרב צבי יהודה בעצמו אמר שהיינו מוותרים על הדקדקנות ההלכתית של החפץ חיים. אז הציבור שלנו שהולך לפיו צריך גם לשמוע את זה

ואי נראה לי לא הבנתי.. 

החפץ חיים פסק שמותר ללכת ללא גרביים אם זה אחרי הברך? 

אבל היום אצל החרדים אין כזה דבר לא לשים גרביים.. 

גם החפץ חיים עצמו לא נראה לי כתב את ההיתר הזה לכתחילה, פשוט סמכו עליו אח"כ.

לא לסמוך עלי להלכה בזה, לא זוכר את הסוגיה במיוחד עכשיו

כתבתי בע"פ מזיכרון מעורפל בלשון של החפץ חיים.

למה אתה נטפל לזה למרות שכתבתי שם שאני לא בטוח שאני זוכר נכון?

כתבתי פה על זה כמה פעמים בעבר ואין לי כוח לכתוב שוב

@צריך עיון

כולם יודעים היום לומר שהמשנ"ב מתיר. אבל המעיין בלשונו היטב יווכח בעצמך שזו לא כוונתו. (ואני כמובן לא הראשון שמעיר על כך).

ונראה שטעו בזה רבים וטובים. כשהוא כותב שם בסימן ע"ה (ב) “והוא עד החלק שנקרא [ברך]” כוונתו להגדיר מהו השוק, שאמר שעד אליו [ולא עד בכלל] לא צריך לכסות את “פרסות רגליה”, ולא בא להגדיר מהו המקום המותר בגילוי.  וכך גם מיושבת התמיהה העצומה על דבריו לפי ההבנה הרגילה,שבאמת ממקורות אין ספור בתנ”ך ובחז”ל, וכן כל הפוסקים, מוכח בלי שום ספק שהשוק הוא למטה מהברך, וכמובן שהמ”ב לא יחלוק על כל אלו ועוד בלי לציין זאת. וכל הרבנים שמתירים היום מסתמכים על השורה הזאת במשנ”ב ע”פ ההבנה המוטעית לכאורה.

אז מי שרוצה לסמן וי ולומר שכתוב בספר פלוני או שאמר רב פלוני שזה מותר, שיבושם לה, אבל אם רוצים באמת לקיים את ההלכה, אז נראה שמעולם לא היה מי שהתיר. 

תודה שכתבת את זה, לא היו לי כוחות לעיין במקור שוב!

זו דעה הגיונית אבל קשה לומר בברור שלזה הם התכוונו, נשמע לי מאוד הגיוני לסמוך על כל הפוסקים שהבינו אחרת

אחד מנושאי הכלים של השולחן ערוך

כתבת: 'ולא בא להגדיר מהו המקום המותר בגילוי' לא הבנתי מה לשיטתך המ"ב כן בא להגדיר במילים: "בפרסות הרגל עד השוק, [והוא עד המקום הנקרא קניא]"

אתה טוען שהגבול של השוק מלמעלה הוא הברך?

והמ"ב בא להשמיענו שמהברך ולמעלה אינו ערווה?!

איך הוצאת זאת מדבריי...?

רק לפרש מהו השוק. הגדרה מילונית, לא מעבר

העברית המודרנית לא רלוונטית, כי המילה שוק בתנ"ך היא לאו דווקא מה שקוראים היום שוק.

שוק באשה ערווה - אם המ"ב אומר שגבול השוק מלמעלה הוא הברך, הרי שירך אינה ערווה

(דבר שאינו מתקבל על הדעת).

הבנתי היא שלשוק יש רק גבול מלמטה, והשוק הוא עד הברך  מלמעלה.

משנה ברורה, פירוש החפץ חיים על השולחן ערוך.

מאיפה המצאת אותו..? ירך זה פשיטא, כש"כ משוק

...

גמרא מפורשת: "'שוק באשה ערווה"

אני מסכים שהירך ערווה, אבל גם אם היא קל וחומר משוק, למה שהמ"ב יתן גבול עליון לשוק? המ"ב אינו מילון אנטומיה.

מקור: ברכות כד.

...

לא הוגן לתייג אותי\להגיב לי ואז למחוק...

אבל החלטתי להסיר את עצמי מהדיון הזה, עָיוֹף עייפתי מעיונים שלא על הסדר

ולמה אכפת לנו הגבול עליון של השוק אם השאר גם ערווה?

לשיטתך המ"ב גם לא נתן גבול תחתון של השוק, דבר נחוץ הרבה יותר.

אתה צודק, גם בפירוש שלי יש דוחק. אבל עדיין נראלי שהפירוש האחר קשה הרבה היותר

הפירוש שלך קשה בלשון המ"ב.

הפירוש המקובל קשה נגד לשון הגמרא 'שוק' במקומות אחרים, ונגד שאר הפוסקים.

מה עדיף? לא יודע.

בכל מקרה, אתה צודק שקשה לסמוך על דעת יחיד, שגם יש מחלוקת בהבנתו.

בעיה רצינית שככה זה כאב

• ראה למשל פה, פ"ג ופ"ד - http://www.ateret4u.com/online/f_01943.html#HtmpReportNum0005_L3

• וגם פה https://www.srugim.co.il/132234-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A8-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9-%D7%97%D7%A6%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%94

@צריך עיון@רק שמחה# ושאר המתדיינים

לא יאומן איך טעות קטנה בהבנת הנקרא הולידה מכשול בכזה היקף עצום

שזה לא ישמע בטון מתעצבן

וואי אז באמת הוא חזר בו? איך זה שחלק מהרבנים לא יודעים זאת?

והוא לא חזר בו - זו פשוט לא היתה כוונתו מלכתחילה

בטח לא בפורום פתוח

אין הבדל בין קריאה בספר הלכה את ההלכות האלה (שכולם צריכים לדעת אות בלאו הכי) לבין הדיון פה, אנחנו שומרים על צניעות הדברים ואין סיבה להתנגד לכך... מילא אם זה היה דברים שמצריכים צניעות יותר, אבל מדובר פה על הלכות שכל הציבור צריך לדעת אותן ואולי זה גם יעורר חלק להעמיק בנושא...

זה לא צנוע להתעסק בזה בפורום פתוח.

הלכה אפשר וצריך ללמוד. בנושאים שהצנעה יפה להם לא דורשים בפורום רחב.

למה שזה יהיה לא צנוע? 

א) לימוד תורה ב) לישא אישה.

זה פורום מעורב, והלכות צניעות לא דורשים בפורום מעורב.

עיין חגיגה יא ב.

לישא אשה - לא מקבל את הטיעון הזה. אתה צריך לחפש מישהי עם יראת שמיים שמקפידה בגדול על צניעות. ולא למדוד את החצאית שלה עם סרגל.

זה לא הפשט של לא דורשים בעריות כמדומני.

אגב גם יש את העניין שעריות זה חלק מסויים של סודות בקבלה (כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה שהם דברים שונים)

לא קשור לאורך בגד

קוראים לי פלוני the maskiman המפונפן

יש טיעון למעשה בראשית ולמעשה מרכבה.

אני לא גוזר מזה הלכה. אבל סברא בהחלט יש כאן

הברייתא מדברת רק על סודות, למה שהשלישי לא יהיה סוג של סודות?

וגם לפי הפשט הפשוט לדרוש בעריות זה ממש במכחול וכו'

בכל אופן, בעיני זה לא צנוע. בלי מקור

אבל היא לא דווקא בנושא, בכלל בעצם השיח המעורב...

זאת הבנה שמחוייבת בגלל הכללים של המשניות, בעיקרון. אבל זה או כמכחול או סודות מסוג מסויים מאוד שאפשר להגיע איתם לשבתאות

אתם מבינים את הנקודה שלי? ההבחנה ההלכתית היא לאו דווקא בנושא הספציפי הזה, אין בו בעייתיות יתרה.

ובנושא ש@בעוז ובענווה אסור לדרוש גם עם הרבה גברים בנפרד...

הנקודה שבעייתית פה זה עצם השיח המעורב, וכן יש בו בעיה, אבל לאו דווקא בגלל הנושא הזה.

אבל אשריכם שאתם רגישים לזה. מעיד עליכם יותר מאשר על כל דבר אחר

בכלל, @נפש חיה, זאת פעם שניה שאת מעידה על עצמך שאת סוג מסויים של יהודיה

מבחינתי גם לשאול שאלה כמו הסרת שיער בלייזר ..זה לא לעניין.. לפחות לא כאן.

כי הדיון יכול להגיע מהר מאד לנושאים עוד פחות צנועים.

אני חושב שסך הכל רוב השאלות שנשאלות פה הן יותר על אופי, על איך לדבר, על איך לפתוח דברים..על איך לגרום לכימיה טובה יותר בקשר. פשוט שזה נשאל ממקום מאד פונקציונלי של לשפר טכניקה של היכרות.

אבל לדבר על צניעות בפורום מעורב..מה התועלת בזה? זה פשוט מרגיש לי כמו "למשש" משהו שוב ושוב

כתבתי כמה פעמים לאחרונה שמבחינת ההלכה דברים כאלה, שהם סניפים של קירוב דעות, הם לא ברורים.

אבל לי זה לא מרגיש כל-כך מזיק, וברור לי שזה בגלל שאני פחות רגיש לזה, בעוונותי הרבים

מאידך, אני חושב שאם מהשרשורים האלה בחור אחד או בחורה אחת יתחזקו בצניעות - הרווחנו.

האם זה משתלם או שווה? אלה דברים המסורים ללב, ואני חושב שהלב שלי לא בנוי לדבר על דברים כאלה

ויראת מאלוקיך אני ה'

ובמידת חסידות אי אפשר לחייב את כולם...

כשלא מבדילים בין מידת חסידות לעיקר הדין לפעמים מנסים להחזיר אנשים בתשובה על מצוות שלא קיימות... מנסיון

אני בטוח שיש פוסקים שיגידו שכל העיסוק שלנו פה בכל נושא שהוא הוא איסור, זאת באמת בעיה!

אבל רגישות צריכה להיות ברורה. וגם צריך להבין שאם פה יש בעיה אז גם פה יש בעיה...

רבנים מתעסקים בדברים הרבה יותר "גרועים". גם מי שלא פוסק חייב ללמוד את זה. זאת תורה, וככה לומדים אותה.

נכון שזה לא נעים מהצד, אבל ככה ה' כתב את התורה... בפועל אני חושב שאנחנו פשוט מתבוננים על זה מנקודת מבט אישית ולא אובייקטיבית. אבל בגלל זה אלה נושאים בד"כ לנשואים

אם זה מפריע למישהו, הוא לא חייב להשתתף בדיון.

אבל לפני שהשאלה הזאת מתעוררת, צריך לשאול למה אנחנו פה מתדיינים בין המגדרים

אמרתי שהוא לא, אני מבין את זה טוב מאוד, את כנראה לא.

מעבר לזה, בכל מה שקשור לרגישות, אני בעד שכל אחד ישמור על עצמו וגם אם אפשר להרחיק אנשים - אדרבה. אבל לא להגיד את זה בלשון איסור.

יש איסור לגלות פנים בתורה שלא כהלכה (למרות שפה אני די בטוח שיש הרבה שיפסקו שאסור בכלל לדבר ככה)

ולהתיר מה שאסור ולהגיד דברים שהם הפך הפשט (בעיקר נגד ההלכה).

מז"א למה לפתוח דיון? אני חושב שזה דיון בסדר גמור, הוא לא גלש למקומות לא נחמדים. הכבוד נשמר כאן ב"ה בין המתדיינים... אם את חושבת אחרת, דווחי למנהלים.

לא מתקבל אצל מי? אתם שניים, השאר לא העירו על זה

אולי שנינו תורניים ונוצרה ויש מצב של אי ידיעה, כפי שהזכירו שהמצב הנפוץ? אולי היא מוכנה להתחזק? ומה זה כל אחד יתעסק במה שמיועד לו, אני לא מצפה לבדוק את אשתי לפי שעות הלימוד תורה שלה...

אם היא לא משתנה עכשיו איך היא תשתנה אחר כך? אנשים נולדים כדי להשתנות...

נתגלתה נקודה שמצריכה תיקון, מן הראוי שיהיה רצון לתקן, כמה זמן שזה יקח... אותו דבר גם במצב הפוך.. גמישות ונכונות להשתנות זה מאוד חשוב...

אז קצת מצחיק להגיד שכל אחד יתעסק בענייניו שלו.

וגם בכלל שאישה לא ממש לומדת תורה או לומדת פוסקים , אז בסופו של דבר, אנחנו לומדים צניעות מפי רבנים.. 

אלא אם כן יצא לך לשמוע את זה מרבניות.. 

אבל על עמידה בגדר ההלכה לא...

ורבניות ב99.999% מהמקרים לא פוסקות.

והיום כמו שיש רבנים מתחזים יש כבר רבניות מתחזות

את רוצה לשמוע כמה סיפורים של החטאת הרבים הגיעו אלי מבנות אולפנא? עדיף שלא.

בכל אופן אני לא נכנס לנושא הזה.

את טוענת שזה קל? אז תסבירי לי איך אותם "רבנים" עוקרים את כל מה שחז"ל כתבו במפורש?

פשוט, לא כל אחד ראוי ללמד הלכה. בטח לא מי שמלכתחילה מחפש לעקור הכל

זה ליבון ודיון של הסוגיה.. 

היא מה זה אומר על יראת השמיים והמידות, הזכירו פה כמה פעמים שיש בנות שעומדות בהלכה ורואות את עצמן כדוסיות... בתור בנות, מה תוכלו לענות על כך? 

בס"ד

שום דבר.

יש שלל דרכים אחרות לבדוק מה היראת שמיים שלה ומה דעותיה, הלבוש החיצוני שלה לא בהכרח קובע בטח אם היא כן הולכת לפי גדרי ההלכה גם אם הם לא המחמירים ביותר. 

יראת שמיים לא נמדדת בכמה אדם מחמיר, סבבה?

יופי.

בס"ד

תשאל פה אנשים, בטח מישהו יידע.

בס"ד

בעלי נהיה בקי במידות של נשים. יש גברים שאין להם ברירה

וכו' מדרגות כאלה ואחרות ביראה... מי שלא אכפת לה מהלכה פסוקה, איך אפשר להגיד עליה שיש לה יראת שמים? זה נכון גם לגבי בחור, למקרה שתהפכו את זה לדיון כזה.

מי שקשה לו, ומודה, ומבין שהוא בבעיה - אדרבה! ישר כחו על המלחמה ביצר. אבל להגיד שמותר? זה כבר ודאי לא עדות ליראת שמים

בס"ד

איך הגעת ללהכניס לי מילים לפה?

לא משנה

אם שמואל לא הצליח, מי אנחנו שנצליח?

היסוד זה מחוייבות להלכה.

אם יש מצוות והלכות שהיא חושבת שלא צריך לקיים, אז זה לא יראת שמים.

אם אין, למרות שסביר להניח שהיא (או הוא) לא עומדת בהכל, יש יראת שמים.

אם זה אמיתי? קשה לדעת, אפשר לראות רק בפועל מה יוצא מהפה ומה עושים בפועל.

כמה יראת שמים? אין לזה תשובה אמיתית...

עדיף מסורתית עם מכנסיים (זה עדיף מחצאית קצרה לפי הרב עובדיה), ששומרת על עצמה ורוצה להתחזק מאשר דתיה שמתפשרת ובדרך ההפוכה, לא?

היה פה שרשור שהגבנו בשם כמה רבנים (@מבקש אמונה זוכר את הקישור?) שהם אומרים שהעיקר זה שיש מציאת חן, שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה. השאר זניח.

ואם מצאת בחורה טובה וצדיקה שבאמת רוצה להתעלות, קפוץ על המציאה!! הצניעות תבוא ממנה כבר והיא עוד תלמד אותך דבר או שניים בהלכות צניעות

לגבי ג', איך ניתן לברר זאת?

ובמה שאת אומרת יש מידה של בעייתיות, אז מה אם זה אופנה, ואם האופנה תהיה לעשות קעקוע?

ומה שאני מנסה לעשות זה להבין מה וכמה זה מייצג, כי אם כל הדוסיות לא עושות את זה אז זה אומר משהו...

שימי לב שערכתי והוספתי:

ובמה שאת אומרת יש מידה של בעייתיות, אז מה אם זה אופנה, ואם האופנה תהיה לעשות קעקוע?

ומה שאני מנסה לעשות זה להבין מה וכמה זה מייצג, כי אם כל הדוסיות לא עושות את זה אז זה אומר משהו...

למה?

בעיה רצינית שככה זה כאב

וכנראה גם שבנות מסוגים שאת לא מכירה...

את באמת חושבת שאין שום סיבה אחרת? איזה חמוד זה מצידך.

אני אומר לך, באחריות, ומידיעה ברורה, שיש בנות שלובשות לא צנוע כי הן רוצות להיות לא צנועות. רובן לא דתיות, אבל לא כולן.

לא הכרתי אף דתיה שהוללכת עם טייץ... ה' יעזור

וחלק מהחילוניות ישרות מספיק להודות. אין לימוד זכות גדול מזה!

אני לא מדבר על דתיות דווקא, אבל ברור שיש גם דתיות שמחפשות את העניין הזה של החוסר צניעות.

אולי זה לא הרוב, לא יודע. לא עשיתי סקרים. אבל זה קיים... הסיבה היחידה היא לא רק אופנתית. מה גם שיש עוד סיבות כמו שמגיבה חדפ ציינה

ולימוד זכות הוא בזמן שדנים באדם, לא במעשים

כשמישהי תדע מאיפה השורש שגורם לה ללכת לכיוון הזה יהיה לה קל יותר לנצח את היצר.

להתעלם מזה זה לשחק לידיים של יצר הרע, וזה לא לימוד זכות. ההפך....

אנחנו לא מתייחסים אחד לשניה כנראה

אני יודעת שלפעמים אומרים זה כולה חצאית אבל הרבה פעמים הפנימיות משפיע ומאירה על החיצוניות ולהפך. בגלל שבדור שלנו ועזוב דור כיום, הרוב לא הולכת באופציה הרביעית שנתת... ולכן, בגלל שזה ניסיון ככ קשה זה מאוד מעצים בעיניי בחורה שהולכת עם ארוך... לא הרבה יבואו לקראתך בשינוי אורך החצאית והחולצה לדעתי בנות שהולכות באופציה השלישית זה מעולה ובנות שהולכות באופציה הרביעית זה כבר יכול להעיד עליהם דברים טובים בדכ... וכן יש קטע לבנות להאריך את החצאית אחרי החתונה כי רק אז הם מתחילות להבין כמה זה חשוב באמת... בהצלחה רבה!

יצא לי ללכת ברחוב ולראות בנות שלבושות כפי הדרישות של סמינר ובמקביל לא שומרות נגיעה, יש מה ללמד עליהן זכות אך הנקודה הובנה...

זה בציבור החרדי שיש חשיבות הרבה יותר גדולה לחיצוניות וללבוש... אצלנו בת שלא תשמור נגיעה בדכ ואני מדגישה בדכ לא תלך בצניעות המקסמלית... אלא יותר המינמלית ופחות מזה...

אני ספרדייה, גם אני גיליתי את ההלכה שחייב לכסות את השוק בגיל די מאוחר

זה לא קל, הלכתי ככה הרבה זמן ובתקופה האחרונה הפסקתי

אני לא חושבת שזה מעיד על דוסיות פשוט לפעמים באמת אי אפשר..

אולי מי שאתה יוצא איתה בכלל לא יודעת על ההלכה הזאת?בדכ זה חינוך מבית

ממש חבל להפסיד קשר בגלל זה..

ואולי היא כן יודעת וזה ממש קשה לה ואת זה היא לא מסוגלת?

לדעתי אם הקשר לא חזק ובטוח אל תדבר איתה,תחליט אם אתה רוצה לצאת עם בנות שהולכות רק ארוך..

ואם לא אז רק שהקשר יהיה מספיק בטוח תדבר איתה על זה שזה חשוב לך ושאם היא לא רוצה להתחזק בזה זה לא משנה את אופייה בעיניך..

לי באופן אישי היה מציק אם מישהו היה אומר לי את זה.. כי לדעתי זה לא מעיד על אופי,זאת מצווה שהיא ממש קשה היום במיוחד שרואים הרבה דוסיות סביב שלא דווקא הולכות עם ארוך..

בבקשה אל תשפוט אותה על פי זה,אם שאר הדברים אצלה טובים בעייניך תתמקד בהם!

המון בהצלחה!! 

מכיוון שאתה לא תתחיל לחנך אף אחת מה ללבוש תמצא לעצמך מישהי שמתאימה לך. מבחינת המשקל מה חשוב לך זה גם תענה לעצמך

קודם כל אל תהייה כ"כ נחרץ, אתה יכול לכתוב שלדעתך לא מתאים לדבר על הנושאים האלה בפורום.

אבל לא לכתוב משפטים כמו "אם יש לכם כבוד, תפסיקו להתפלמס פה".

לעצם העניין, אני מסכים איתך חלקית.

ברור שנושאים כאלה מושכים יותר תגובות, אבל הנושא הזה באמת "בוער" בדור שלנו, אז הגיוני שנפתחים הרבה שרשורים על הנושא, ואני לא חושב שיש בעייה אם הדיון נשאר הלכתי.

(ולדעתי התגובה שלך עם המילים הלא צנועות שהשתמשת בהם הכי פחות מכובדת מכל התגובות פה)

(אני אישית לא חושבת שהשרשור לא מכבד את הבנות או את הבנים.

וכל עוד הוא נשאר בגדר הלכתי, יבש וטכני אני חושבת שזה בסדר. 

אבל לא יודעת, אולי אני טועה. )

 דווקא שאתה כותב מילים אלו בפורום פתוח ומעורב זה לדעתי יותר בעייתי. 

למילים האלה יש קונוטציה שלילית, ויש בהן משהו מאוד גס ובוטה. 

יכול להיות שלפי המילון הפירוש הוא די ניטרלי, אבל אין מה לעשות בצורה שמשתמשים במילים האלה היום , המילים האלה משדרות מסר מאוד שלילי.. 

@אורות הכתובה

אחת הסיבות שעברית נקראת לשון הקודש זה בגלל שאין בה מילה ליחסים בין איש לאשתו.

דיון הלכתי זה אביזרייהו?

והתכוונתי שהנושא בוער כי לצערנו יש הרבה רפיון היום בצניעות.

אני חושבת ש3-4 זה סבבה לגמרי.

אבל יש בנות שקשה להן לעמוד בזה.

כמו שלאנשים אחרים קשה עם דברים אחרים.

ההבדל הוא שאצלן רואים.

אם זה פרט זניח אז זה בהחלט לא הצהרה של רמת דתיות, אלא פשוט התמודדות עם קושי.

בהצלחה!

זה שאפשר לכסות את הברך במשהו אחר וצמוד, עד כמה שאני זוכר כרגע בלי להתבונן, מבוסס על השיטה של החפץ חיים שיש חולקים אם בכלל הוא התכוון למה שטוענים שהוא התכוון.

מעניינת אותי המגמה הזאת שאנשים הופכים את ההתבססות על דעה לא ברורה לעיקר הדין ואז שואלים על עיקר הדין "מי אמר??".

שמתי לב שזה קורה המון בציבור שלנו (ספציפית בעניין הזה המקור הוא מהציבור החרדי ששם הנשים פחות צנועות מאצלנו)

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.