ואז מוסיפים קצת אש!

אם את באמת רוצה מעשית, צריך קצת הקדמות...

כמה הלב כבוי? למה?

הוא כבוי לכל דבר? רק לענייני שידוכים?

ולא פחות חשוב, איך את ישנה?

אבל לפי תורתנו הקדושה בשינה המוח מתחדש, ואז כל התחושות חוזרת למקומן (דורמיטא, התחדשות המוחין).

היום הרפואה אומרת שכל הרגשות מקורן בחוסרי איזון כימיים. תזונה נכונה, מסודרת ושינה סדירה הם חובה!

אני מכיר רק מקורות שהם קבלה ואני משתדל לא להתעסק בהם, אנסה למצוא משהו חסידי.

מבחינה רפואית זה האיזון של הסרוטונים, דופמין, אנדרנלין וכאלה. העובדה שהתהליך הזה קורה רק בלילה היא סברה שלי בגלל מה שהתורה אומרת, והיא מתבסס מבחינה מדעית על העובדה שאנשים שלא ישנים בצורה מסודרת ולא ישנים מספיק סובלים הרבה יותר מדיכאון מאנשים שישנים טוב.

אפשר לקרוא בגוגל תחת "sleep deprivation depression" (לא רוצה לקשר מחששי צניעות)

עריכה: מצאתי משהו מעניין על התחדשות המוחין עם תשובה של הצדיק מיבניאל (סגולה בפני עצמה

ברסלב סיטי - האתר של חסידות ברסלב | Breslev City - אין לי כוחות נפש לשום דבר ואני שקועה בייאוש טוטאלי. אנא רבי, עזור לי!

אבל בעשרת ימי תשובה עניין התשובה חשוב מאוד ותשובת הגוף היא מפתח לתשובת הנפש...

תנסי לעשות סדר?

מחסור במגנזיום וויטמיני B למיניהם וצריכה לא מספקת של חלבונים גורמים לזה ישירות

אל תפחדי שאת ישנה שינה עמוקה, זה מאפיין תקופות כאלה, וזה בסדר גמור!

אישית עברתי הרבה תקופות שהמוח אפילו נסגר ללימוד. אפילו עכשיו בימים האחרונים זה ככה.

מסתכל על ספר, קורא, ולא מבין מילה ממה שאני קורא... הרב אהרן ראטה זצוק"ל (מחבר שומרי אמונים, טהרת הקודש ועוד) סיפר על עצמו אפילו שהיו לו תקופות כאלה.

על אחת מהן הוא מספר שהוא הלך לקבר של אחד הצדיקים ופשוט בכה שם מכל הלב עד שהוא הרגיש התחדשות מלאה.

כשאת לומדת, מה את לומדת?

תהילים (אפילו בלי ממש להבין) וסיפורי צדיקים מעוררים מאוד את הלב.

וכדאי לא ללמוד דברים קשים בתקופות כאלה, זה מחמיר את הבעיה לפעמים (צריך לנוח מהלימוד)

מקשר להודעה השניה עם התשובה מהצדיק מיבניאל ולהבדיל המידע הרפואי לטובת מי שקורא רק כאן

על הדורמיטא והתחדשות המוחין? - לקראת נישואין וזוגיות

אנחנו שוכחים את השם שלהם, עשינו מתשובה משהו חסר יראה קליל וכיפי עם "מסיבות" של סליחות (זה טוב בדורנו, לא לכולם).

סתם להמחשה, תראי השתרשרות אחרת שלי

ממש צבט לי בלב - לקראת נישואין וזוגיות

מכיר את ההרגשה, לא היה לי אלול נוראי כמו השנה.

מרגיש שאני נאחז בציפורניים. אבל זה בר ביצוע, מנסיון

שמחת אותי שהצלחתי לעודד, שה' ישמח אותך!

אחד מהם אמר לי "לא פחדתי מראש השנה כמו שאני מפחד השנה בחיים שלי". זאת זכות ענקית, מספרים ככה על גדולי ישראל.

אני חושב שלהיות חלק מהחבורה של העובדי ה' האלה זאת זכות, גם אם זה רק בצד הפחות נעים של הפחד הזה...

לא עדיף להחשב במניין של התלמידי חכמים? היראי השם? אלה שהלב שלהם פועם לה'?

רק בשניגוד אליהם, אנחנו לא תמיד מצליחים לשים את הכל בפרופורציות... אבל אפשר

כמו שאמרתי, אנחנו לא שמים את הפחד הזה בפרופורציות.

כשמרגישים רגש כל-כך עוצמתי, הוא מגמד שאר הרגשות ומשתק את הלב.

שמעתי משל נפלא מהרב בלבבי (@חידוש) הוא אומר ששולחן עם 4 רגליים צריך להיות מאוזן.

אם רגל אחת ארוכה מכל השאר, זה כבר לא שולחן.

ככה גם בעבודת המידות, אם אחד הרגשות יוצא מהמידה - צריך לקצץ אותו כדי שלא יגמור את האחרים.

בגלל זה אנחנו איתם, ולא איתם.

איתם - שזכינו להרגיש. לא איתם - שאין לנו את הכלים להכיל וצריך לקצץ קצת.

זאת המהות של עבודת המידות (עבודת לעומת תיקון המידות).

רק שדיברתי בכללות ואת לקחת את זה לעניין המסויים. תשמחי שזכית שעבודת השם שלך שם...

זה לאו דווקא העיתוי שעושה את זה, אולי רק מחמיר את הבעיה.

אבל הזכות בלעבוד את השם בשימוש ממשי במידות (הם האבות של הרגשות), זה דבר גדול.

כדאי אבל לפתור את העניין כמה שיותר מוקדם, כדי לקבל את הכלים בזמן ואז להיות בשמחה בע"ה.

אשמח אם תעמיקי במה שהצדיק מיבניאל כותב, אני מורגל שהדברים שלו ממש מסייעים לאנשים,

אפילו כסוג של סגולה.

מגיב פה גם לתגובה השניה: יש עצבות ויש שעמום. במושגים פסיכולוגיים זה מתחלק לדיכאון ואנהדוניה (בערך).

הכל לגיטימי, רק תעשי לעצמך קצת סדר במה שכתבתי למעלה ותשתדלי ללמוד דברים שמשמחים.

הרמב"ם בפרק חמישי בשמונה פרקים גם מדבר על זה, שמרוב עייפות של הנפש היא "מתכבה".

הוא נותן שם עצות כמו לראות דברים יפים וכאלה כדי לעורר את הנפש מחדש.

זה נכון לגבי טבע, מקורות מים, ללכת לים (הרב קנייבסקי ממש המליץ על ים לפני בין הזמנים כדי לחדש את המוח)

אסביר בגדול:רגש הוא סוג של התפעלות של הנפש.

הוא מורכב מכל מיני פעולות בנפש שיוצאות מהמידות של הנפש.

לנפש יש 7 מידות שורשיות שמרכיבות בצירופים מסויימים את כל סוגי הרגשות (עד רגשות ממש דקים אצל אנשים שמאוד מודעים לעצמם).

למשל, מידת החסד מולידה את רגשות האהבה, התאווה וכו'.

מידת הדין מולידה את רגשות הכעס, הקמצנות וכו'.

אלה המידות והרגשות השורשיים, והם מולידים רגשות יותר דקים ומורכבים. למשל:

אם החסד והדין משתלבים יכול להיות שנכעס על מישהו מרוב אהבה (כמו שהורה מאבד שליטה על ילדו).

אם הם מתחברים בצירוף אחר, יכול להיות שאדם יהיה תאב לקמצנות (תאוות ממון).

אז המידות הם השורשים, והרגשות הם מה שמתפעל מהם.

לאור השעה והעובדה שהמוח שלי לא הכי מסודר, לא לתפוס אותי במילה בבקשה, נתתי דוגמאות מאוד כלליות על נושא מאוד מאוד מורכב ששייך ללמוד אותו לעומק. פשוט ניסיתי לתת המחשה כלשהי

יש כמה דרכים ללמוד את זה.

הדרך התורנית מהיסוד לפרטים (קבלה), לא מתאים למי שלא תלמיד חכם וראוי (ככה שגם לי זה לא ראוי )

הדרך התורנית הרגילה (ספרי מוסר וחסידות) ואז אח"כ ספרים שעוסקים בנושא.

הדרך הכי מסודרת היום ויחסית פשוטה, לדעתי, היא הספרים של הרב "בלבבי".

אפשר ללמוד את "בלבבי משכן אבנה" חלק א' ב' כדי להתחיל קצת בעבודה הפנימית (החלקים הבאים לא רלוונטים לכל אחד).

ואז את "דע את עצמך", וללכת לפי ה"סולם" שמתואר באתר של תלמידי הרב בלבבי משכן אבנה | תורה חי | Live Torah | www.bilvavi.net (גם שם יש דברים שלא רלוונטים לכל אדם, כדאי ללכת לפי ההוראות והאזהרות). הדע את עצמך לא מחייב את ה"בלבבי משכן אבנה" עד כמה שאני יודע, אבל זה מאוד כדאי לדעתי אחרת נשארים מתבוננים מהצד על כל התהליך.

הרב עושה שם סדר מדהים, הוא גאון שלא יאמן. אפשר גם לשמוע את השיעורים שלו, אבל בספרים עשו את זה בגירסא שפחות לגאונים (בשיעורים לפעמים הרב מעמיק מאוד).

וזה מלמד את הנושא בדיוק "הלכה למעשה" בניגוד לשתי הדרכים הנ"ל שנתתי שהעיקר בהן זה הלימוד תורה או השיפור העצמי.

למשל בעניין שלך, הספר שלו "דע את מנוחתך" ממש מסביר למה כואב לנו ככה.

אבל קשה להבין את הספרים אם לא לומדים את הספרים שקודמים להם (דע את עצמך זה ההתחלה של המסלול של "דע את")

תשמעי את ההתחלה של השיעור הראשון פה

דע את מנוחתך | תורה חי | Live Torah | www.bilvavi.net

כדי להבין בגדול לאן זה הולך (אבל כדי לדעתי שתתחילי מדע את עצמך)

תנסי לבד לעלות על זה... אם לא ילך נגלה לך

זה כבר לא סוד כמוס כמו שזה היה פעם

(וגם בשאר התחומים בתורה הוא ממש גאון) הוא "ילד". בן 40 וקצת...

וגדולי עולם מאוד מחזיקים מהספרים שלו, מאוד מאוד. ברמה שכשקראתי ציטוטים של גדולים מהספרים שלו הייתי בטוח שמדובר בספרים שלפני כמה מאות שנים מרוב היחס המעריך לספרים.

אז כנראה שהוא לא רצה לייצר סביבו הילה וקבלות קהל וכאלה, הוא רב ליטאי במהות.

היום זה כבר לא סוד, אבל הוא עדיין שומר על הסביבה שלו בקנאות רצינית

באחריות!

מכיר כמה וכמה כאלה שלא אכפת להם כל עוד האדם בסדר בשאר הדברים (מידות, שפוי, ירא שמים וכאלה)

אני מכיר בעיקר בנות, מהסיבות המובנות מאליהן

אני חושב שאם תכווני את עולם השידוכים שלך למקומות עם יותר ערכים והבנה רגשית, תמצאי יותר בחורים כאלה.

צריך אנשים שלא נבהלים משטויות ושמבינים שקושי כזה הוא הגיוני ואנושי ובד"כ מלמד על רגישות גבוהה שזאת מעלה.

אני לא חושב. לנשים יש נטיה גבוהה יותר לעניינים האלה וב"ה לכל גבר נשוי יש אישה

במחשבה שניה, אני חושב שזה הפוך, לאישה יש יותר צורך בגבר יציב. אני חושב שיותר מצוי שמישהי תבהל מגבר עם נסיונות כאלה.

ישמח אותי מאוד אם זה יעזור לך גם

אני יודע כי גם אם המצב שלך הכי גרוע שיכול להיות, הייתי שם (וי"א שעדיין)...

אני די בטוח שאני יודע

לא התכוונתי לשתף פה, אפשר במסר אישי

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?