שלום וברכה!
ראשית מראש אודה לכל הנוהגים להעליב\ לראות את השחור ולהגדיל אותו וכו' אם יוכלו להועיל לא להגיב.
משתפת פה באתגר שלי להתמודד עם החגים.
רק לפני שבוע וחצי הילדים חזרו לבית הספר, זה היה בשמחה הם כבר חיכו לזה.
אחרי שבוע לימודים- שלושה ימים חופש ולקינוח יום צום... מה נשאר?
זה מבלבל אותם ולא פחות מזה אותי.
אני לא עובדת בעבודה מסודרת, אפילו לא באה להשוות את עצמי עם אלה שכן, ברור לי שיש נשים עם הרבה יותר עומס שמתפקדות מצוין. יודעת שיש דברים שהם פשוט לא בכוחות שלי.
אבל כן לומדת בפתוחה וכן יש לי עיסוק מסוים כעצמאית. במהלך החופש הייתי עם הילדים בבית והשתדלתי להספיק הכל, זה לא היה קל בלשון המעטה. יצאנו מידי פעם לבריכה, לספריה, לפארקים שונים, היינו גם אצל המשפחה משני הצדדים, אבל בגדול לא עשינו דברים ממש "רציניים" כמו טיולים נופשים אטרקציות וכד'. בעלי היה צריך לעבוד במהלך הקיץ, וגם התקציב המשפחתי שלנו מצומצם. אז השתדלתי לעשות מה שאפשר במסגרת הקיימת.
כמו כן, אני ושכנות שלי עושות סבב אמהות לילדים שלנו שבגיל של שנה לפני גן, אז אני שומרת על הילדים יומיים בשבוע.
בכל אופן, סוףסוף התחילה השנה, שבוע של הסתגלות שהיה ברוך השם נהדר, הילדים היו שמחים, ואני פשוט הרגשתי שאני חוזרת לנשום, היתה פשוט הקלה ענקית.
ואז ראש השנה. רק נגמרה שבת- שוב כאילו יום שישי. וראש השנה יומיים. לי אישית היה ממש קשה עם זה השנה. גם בשבתות רגילות קשה לי יום שלם שאין בו איזה משהו מוגדר לעשות, להספיק. העיסוק בענייני הבית האוכל וכו' יום שלם, קשה לי.
נגמר ראש השנה- הגיע צום גדליה. בדרך כלל בצומות אני ממש מרגישה טוב, זה מנקה לי את הגוף. בדרך כלל עושה לי מצוין אחרי החג. אתמול לא בא לי בטוב. שמרתי על הילדים בסבב, ובאמצע היום פשוט הרגשתי שאני חייבת אוכל למרות שאכלתי ושתיתי לפני הצום. אמרתי לעצמי שזה צום קל ופשוט אכלתי. מלא. זה לא קרה לי עד היום ככה סתם. זה קרה כשהייתי בהריון, אבל לא ככה סתם בצום רגיל שאני לא בהריון או מניקה או משהו.
והיום בבוקר- 2 מהילדים שלי לא רצו ללכת למסגרות החינוך שלהם. שבוע שעבר היו מאושרים- היום כאילו הכל נמחק.
בסוף לקחתי אותם אני כדי לרכך להם את ההגעה, אבל התחושה היתה מבאסת קצת. כאילו שוב מתחיל היום הראשון.
מרגישה שהשעות הפנימי שלי לא מכוון, וגם שלהם.
הבנתי שבחינוך החרדי הלימודים מתחילים בא' אלול, זה הרבה יותר הגיוני שלומדים חודש ואז מתחילים החגים, מספיקים משהו וגם אפשר להספיק להתגעגע לחופש. אני יודעת שמורים עובדים קשה, העניין הוא שהתזמון ממש גרוע.
מאמינה שמקשה גם על חלק מהמורים. משיחה עם הגננת של הבת שלי, היא אמרה שגם לה זה קשה. וזה ממש הגיוני. שבוע זה פרק זמן קצר מידי ואז בתקופת החגים שוב הסדר מתבלבל גם לילדים.
האמת לא יודעת אם יש לזה פתרון קסם, בעיקר רציתי לשתף.
חיבוקים מילוליים והזדהות אשמח לקבל, וגם עצות ממוקדות.
תודה רבה, ושנה טובה ומתוקה.
).