אבל גם יצא לי לקרוא ולשמוע שבכח הבטחון עצמו של האדם בקב"ה, הוא נושע

סיפורים ממש של חברות, והרצאות (גם לי יש סיפור כזה בקטנה)

חברה שיתפה אותי שהלכה להתפלל בכותל, ורק הודתה, ולאחר מכן הוסיפה שהיא מודה לו על הישועה שבקרוב תבוא לה.

למחרת התקשרה שדכנית והציעה לו הצעה, שכיום הוא בעלה

מצד שני ידוע גם חשיבותה הרבה של התפילה

משה רבינו שהתפלל מאות תפילות על כניסה לארץ

וגם הרב קנייבסקי מורה להתפלל על זה ועוד וכו

באמת מעניין ליישב את זה

אולי הכוונה שהודיה לה' גם היא תפילה

(אולי שהשפע מגיעה ככה יותר מהר..)

עוד בהקשר למה שכתבת

כן יצא לי לקרוא 

שכן יש מצבים שכביכול מאלצים את הקב"ה לקבל את הישועה

ע"י הליכות וקברי צדיקים וכל הסגולות האפשריות.. בצורה קיצונית שעוברת את גבול הטעם הטוב

מרב אחד שמעתי שכשמאמינים אבל אמונה אמיתית אמיתית בכוחה תבוא הישועה

כמו אב ובן. בן מבקש מאביו משהו שהוא חפץ בו מאוד מאוד רוצה ובטוח שאביו יתן לו וירצה אותו. איך האב יכול לאכזב?

בשיעור אחר על אמונה ובטחון. הרב אמר שלא לבטוח בצורה כזאת. כי אנחנו לא יודעים מה טוב לנו

אז אולי תגיע הישועה, אבל לאחר זמן אולי נראה שזה לא לטבותנו. ובכלל חשבונות שמים אנחנו לא יודעים

אבל בכל זאת יש חשיבות גדולה לבטחון ולאמונה בה'. חובת הלבבות מלא בזה פס' מתהילים ("אני בחסדך בטחתי..") וכו'

איך מישבים?

הוא אמר שמספיק פעם אחת להתנות במהלך החיים. ככה- יש לי אמונה ובטחון בך ריבנו של עולם, אני סמוך ובטוח בך ובישועה שלך. אלא אם כן היא לא לטובתי. שהרי רק אתה יודע חשבונות שמיים

(לא מדוייק, אבל לרעיון)

דיי דומה וניראלי שמוביל לנקודה דומה..

בכל זאת לי היה קשה ליישב

מקורות? שניהם התבססו על אמונה ובטחון של החזון איש

רק שהראשון הסביר את החילוק בין חובבת הלבבות לבין הנל. ואחר כך הביא את פסקה שמהחזון איש

שאכשהו מפריכה. וכן מסבירה שבכח הבטחון שחזק להביא ישועה 

אלא שהספר היה מיועד (בין היתר) לפשוטי עם- שמתקשים להגיע לדרגה כזאת.... לכן דיבר על אמונה בדרגה יותר נמוכה

אז לא ישועה..

לא לטובתנו אכן. כי התעקשנו, כביכול הכרחנו את הקב"ה לתת לנו. נישא בתוצאות..

איך שאני הבנתי. 

שהקב"ה רוצה לתת לנו, 

אבל יש מצבים שהם לא לטובתנו, כמו שכתבה לעיל נפש חיה

וע"י המון תפילות וברכות וכל הסגולות האפשריות\ צורת הבטחון שהוזכרה לעיל שבטוחים בישועה 100% 

אז בסוף הקב"ה נותן לנו, איך יכול לעמוד מנגדנו?

נותן. למפרע אולי יתברר לנו שלא הוביל לטוב

אולי.

טוב זאת לפי שיטה אחת שכתבתי מקודם..

בכתיבת דברים אלא, יוצא לחשוב שהדרך הישרה היא ללכת עם הקב"ה בתמימות

קל מאוד להגיד. ליישם זה כל החיים

קשה לי עכשיו להסביר את כוונתי

שאוכל (ועכשיו בין הזמנים אז אני יכול יותר....)

או שהכוונה שזה פותח את הדעת להבנות עמוקות לאחר מכן?

ואז היו לי קושיות על הצד השני, החילוק הוא שאחד הוא שמימי ואחד בחירי אבל השאלה למה לא לעשות את שניהם ביחד...

זה היה די מעניין... מה הנושא של הספר בכללי?

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳