בס"ד
לא יפה לקוות, כלפי אף אחד מהנוגעים בדבר. אבל הרי הלכה ערוכה שאפילו בשעת מצור משאירים נתיב מילוט.
פורום ריק ומוסתר
בהנהלת: מבולבלת מאדדדד
מכתב פתיחה
אולי זה עובד?קמנו ונתעודד
כל כך אין קשר, או שיש. תלוי האם אפשר להיכנס לאותו נהר פעמייםקמנו ונתעודד
אך מעיין ובורקמנו ונתעודד
בס"ד
חזיון. או משהו כזה. שלכאורה ממש הפוך מבסיפור הקודם.
עומדים זה מול זה שניים. במאבק איתנים נצחי ובלתי מוכרע. אבל הפנים שלהם משתנות. זה יכול להיות קלסיקן ורומנטיקן, זה יכול להיות רמבמיסט וסופיסטן. או רציונליסט ומיסטיקן. איכשהו הצמדים לא לגמרי מתמפים זה אל זה אבל מסתדרים טוב כשזה בזמנים שונים.
אני עומד לנגדם ולא יכול להחליט במי לצדד. אני בעד שניהם. אבל נגד כל אחד. או שלהיפך, אני בעד כל אחד, אבל נגד שניהם.
ומעבר מזה, יש, או שלא, עוד מישו. שגם מרוכז במאבק, אבל עושה מה שבא לו בלי לחשוש. רק כי כל תנועה מלחיצה אותי. הוא בעד שני הצדדים, אבל הכי נגדם. בעצם אולי הוא ממש כמוני. מה כבר ההבדל? שזה בדיוק להיפך? גם לא הגדרה משמעותית מספיק. הרי ארבעתנו בסוף חותרים לאותה הנקודה, כך פתאום עולה מטא-טענה מאחד הנאבקים [איך ההוא החדיר לו את הטענה הזו?] ואולי ממש לא? שואל השני? ושוב- במי לתמוך? הייסורים.
מעניין מה חושב הרמב"םקמנו ונתעודד
בס"ד
הוא נוקט צד באופן כל כך מובהק בכל כך הרבה עימותים, אבל לא יכול להיות שהוא ממש שם. הוא איתי. זה בטוח במאה אחוז ויש לי הוכחות. רק איך ליישב את זה...
זהו סיפור על שכל נבדלקמנו ונתעודד
בס"ד
שלאחר כעשרים שנות התכחשות ומאבק נאלץ לקבל את העובדה שהוא כנראה לא כזה נבדל, תהליך שבא יחד עם השלמה פילוסופית עם רוע הגזירה. למזלו ותודה לרב.
מאז ועד היום הוא מנסה להסתגל לחיים בקרב עולם בני האנוש, ומנסה ללמוד שלב אחר שלב את המפרט הטכני של ארגז הכלים החדש, מה שמוביל ליופי של מקרים משעשעים של התנגשויות בין הניסיון להתנהל באופן מושכל אחרי הכל, לתחומים שאין בינם ובין שכל ולו דבר, או כמעט.
ושוב, איזה יופי. "יש לי צרות אבל לא כאלה" 
.
והפעם ההיאקמנו ונתעודד
בס"ד
שהודיתי בכנות שהמקורות נגדי.
אבל אני צודק.
כי מה? כי עכשיו זה אחרת.
אבל האמת יותר פשוטה.
האמת היא ש.
מסקרן אותי נורא להבין את פשר השרשור הזהסביון
^^פסידונית
יש בו הרבה דברים. שמציגים היבטים שוניםקמנו ונתעודד
בס"ד
בני גילאים שונים.
מה שמובן בו, מובן בפני עצמו מספיק. מה שלא מובן, נכתב כך בכוונה.
וזה עורר אותי לכתוב את מה שצינזרתי את עצמי קודםקמנו ונתעודד
בס"ד
שואלים אותי מה פתאום מדקדקים ברב כל-כך בכל מילה.
ואני עונה: מה זאת אומרת? ואני לא מתכוון בדקדוק לכל מילה שלי?
שואלים אותי אם ככה למה באמת לא לדקדק בכל אות ומילה גם בכתבי הראשונים.
ואני עונה: מה זאת אומרת? וכי כמה מחשבה אנחנו משקיעים בניסוח של כל דבר שאנחנו אומרים?
ולשאלת הרבנית מהבדיחה אני עונה: הפעם את דווקא טועה.
אני לא אוהב שמתמרנים אותי. כפרט, וככלל.קמנו ונתעודד
ובעצם, כשזה אני זה יותר טוב?קמנו ונתעודד
בס"ד
צריך לחשוב על זה.
איך מגיבים לזה ולא לזהו?קמנו ונתעודד
בס"ד
זה באמת עושה רושם של עובד קצת, רק חסרה השאלה האם זה באמת מה שאני רוצה..
משה מת. מי לא ימות?קמנו ונתעודד
כל המשפחות המאושרות...קמנו ונתעודד
בס"ד
אז זה הפתרון? להוכיח עצמאות על ידי פעולות של חורבן עצמי?
כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.
אבל זה עדיין מדבר על משפחות, לא על יחידים.
ועמך, כווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם צדיקיםקמנו ונתעודד
בס"ד
צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.
אוף אוף (אין שום סמליל שמביע את התסכול הזה כראוי)קמנו ונתעודדאחרונה
בס"ד
מלא פטפוטים על הוליזם וגישה הוליסטית וחארטות.
זה הכל במקרה הטוב תיאור שקול של אותן העובדות. במקרה הרע זה שקרים מוכווני גריפת רווח על חשבון המונים תמימים.
איפה הפער??
ל' ניסן בס"ד, תשפ"ו (1)ריקומוסתרארכיון
אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר.
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה).
אני מושך באף ומרים מבט.
היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי.
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."
העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.
משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.
- "תודה"
"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"
~
ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.
לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.
טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.
לכן זה מה שעשיתי.
כל השמש המסנוורת הזאתxmasterx
השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות
הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה
איפה הקלאס
איפה המסתורין
איפה המתח
ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?
מבאס ומייאש
תני משהו לחקור לגביו
אבל אני חוקר אז אולי ליxmasterx
זה לא נכון ולאחרים כן
לא בדור הנכון
לא במקום הנכון
לא בזמן
לא במרחב
לא ביקום
לא בעיר
איפה איזון בין בורקה להפקרות? אולי בכפכפי טבעxmasterx
וחצאית
או בקוקו וסרפן
איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן
עם טוריה
שיבריה
ולא זוכר מה עוד ובכלל
אולי בגבעות הרחוקות של החוות
אבל באוסטרליה או משהו
או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן
לא יודע מה מאכלס לי את התודעה
החום מביא איתו את הריק והשטות
והתחלתי להתאמן ושם זה אותו דבר בחדר כושר הזהxmasterxאחרונה
לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד
או שלא מפתיע
תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט
צ'יטים
שקר
מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון
פרופורציות נכונות בין ירך לשוק
קו לסת בולט
ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה
אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר
נהיה ממושמעים זה שווה
נזיז ברזלים
נסבול
נאכל בשר וביצים
ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה
וסיגריות בוערות
מה עוד?
--מחכה לרחמים~
תראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל
////צאצא
אבא קשה לי.
..דף תלוש
I hate myself
_____________________הרמוניה
😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
..הרמוניהאחרונה
תודה אלוקים
יצאתי מפה קצתxmasterx
היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים
וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות
שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי
קראתי קצת
למדתי קצת
התחלתי להתאמן
שתיתי פחות
ניקיתי אורוות
פסח זה חג הנקיון
הניקיון הזהxmasterx
הרבה פעמים מתבלבל לכל מיני עם פינוי טוטאלי של כל החיים לפח
נפנה נחיה בריק ונאגור מחדש שיהיה מה לזרוק בשביל חווית הנקיון השקרית הבאה
אבל זה לא נכון לנקות זה לברור את המוץ מהתבן כל הבר עומד מולך ואתה צריך לשלות ממנו את מה שכן חשוב לפנות מה שלא ולסדר מה שלא נמצא במקום
שהכל יהיה מקומו של עולם והעולם יהיה מקומו
משהו כזה שקראתי פעם
ולהמשךxmasterx
ספירת העומר העומרים גדלים והזיפים גם
סימן אבל מתערבב עם סימן חיות וצמיחה משמחת של חיים ופריחה
של אוכל חדש
של פרנסה ושפע חקלאי
יש כאלה שמתאבלים
בלי מוזיקה
הכל אפור ושחור וקודר
אני לא שם לטוב ולרע
נוהג ושומע את המוזיקה חוזר ומקשיב וגם מחדש בדברים חדשים
תציעו שיהיה מה לשמוע מחדש
הכל הולך
השמש חוזרתxmasterxאחרונה
והתחזית לעתיד שיהיה חם יותר
ויותר
ויותר
ויותר
כל הזמן
וזה יכול להרתיע אבל די עברנו מה שעברנו
נעסיק את עצמנו בדברים שונים
.....צאצא
מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.
אהבה.
זה יבוא?