אבל המביא דבר בשם אומרו..

אבל אני חושב שזו גם סוג של בריחה, ולכן יכולה להיגמר בצורה שלילית.

לא אמרתי שלא.

כן אמרתי שאני מאמין שצריך לפתור את הבעיה, גם אם קשה, ולא להמנע ממנה בדרך זו או אחרת..

אבל בפרטי.. ולא נראה לי שאתה יכול 

למה לא יכול? תודה רבה על ההצעה...אבל תכלס לא מתאים עכשיו

ואני חושב שלא תמצא פתרון קסם בכמה משפטים שיכתבו כתגובה בפורום פומבי. ואם אינך מחפש תכתובת קצת ארוכה יותר, אין לי מה להוסיף.

בכל מקרה, שתהיה הצלחה רבה.

אהל בזמנים כאלה אני מרגיש שאין לי מה להפסיד אז אין סיבה לדוג' שלא אעבור על ההלכה הזו..

נראה לי פנימי

נראה לי ה' נותן לנו רבנים וצדיקים כדי להיעזר בהם.

זה לא הופך אותנו לפחות פנימיים, להפך זה מעצב ומגדיל את הפנמיות האמתית שלנו..

אם הבנתי אותך נכון אז זה לא מה שהתכוונו..הכוונה לפנימי הייתה שזה מפריע לי באמת,לעומת חיצוני שזה מפריע לי לדוג' כי הרבה מהעולם "הנאור" לא מאמין בזה,כי זה נחשה להיות שכלי וכו...לא שזה מתכחש לפנימיות שלי אם אתייעץ עם רב

נכון,טעיתי, אופס... - צעירים מעל עשרים

של הראשונים באמונה בעיקר כוזרי אמונות ודעות..

אין לי מושג איפה אתה לומד, וכמה זמן פנוי יש לך, או כמה יכולת ורצון יש לך = כמה זה חשוב לך. 

אני רק יודע שאם זה חשוב לך מספיק, אתה תדע למצוא את הזמן, המקום, והדרך. 

ברוב המקומות וברוב הישיבות, הייתי כותב אולי בכולן - בהכללה גסה כמובן, אין השקעה אפקטיבית ורצינית בלימודי אמונה, יש שיעורים שבועיים פה שם, והלימוד האמוני הרבה פעמים מקבל תפקיד משני, בדרך כלל שכבר הסאה גדושה ואתה עייף מלימוד, ההרגל הוא לתפוס מאמר או איזה ספר קליל "וללמוד אמונה".  (לא נכנסתי לעולם הלימוד עצמו ודרך הלימוד למרות שיש לי המון מה לומר, כי הא בהא תליא)

בעולם כזה, מוכרח שהלימוד יהיה מותנה כולו ברגשות, עולם השכל - בלשוננו "אמונה", הוא אפילו לא "מעמיד דמעמיד", הוא עולם שנגרר אגב אורחיה. העולם הדתי של הרבה מאוד בחורי ישיבות מבוסס על  - רגש. או במילים יותר בוטות - מצב רגשי רגעי. 

הסיבה שבגללה הוא לומד מבוססת על "ככה כולם עושים" "זה המסלול", או חינוך של פמפום גישה ביחס ללימוד תורה, או אפילו הרגשה מסוימת שעושה לו טוב כשהוא לומד. 

אל תצפה מתוך עולם שמבוסס על רגש בלבד להשתנות עם הזמן, זה לא יקרה, לפחות לדעתי. 

האמת, אני לא אשקר שאם הייתי קורא הודעה כזו לפני כמה שנים, הייתי ממליץ לך לחזק את הפן השכלי בעולמך הדתי על ידי ספרי הגות של הוגי דעות יהודים מימי הביניים, כמו רס"ג, ר"ן, ר' חסדאי קשקש, ר' יוסף אלבו, הרמב"ם, ריה"ל, ר' בחיי אבן פקודה, רמב"ן,  ועוד........

אחת הבעיות המרכזיות שבגללן אני ממעיט מלהמליץ על ספרי הוגים מימי הביניים, זה שישנם לא מעט דברים שהשתנו בתחומי המדע, הפילוסופיה, והפסיכולוגיה. במיוחד השתנו הרבה מהנחות היסוד של משנתם. (המשמעותיות ביותר אלו ההנחות בתורת ההכרה).

אם בכל זאת תרצה ללמוד את ספרי הוגים אלו - אני ממליץ על ריה"ל בתור התחלה, הוא הכי פחות מקושר למדע ולפילוסופיה של זמנם, ועדיין משתמש בהסברים שכליים שהם מחוץ לתורה. (הרי זה הרי מה שאנו מחפשים - ביסוס שכלי).

אם אתה מעוניין לבסס את דעותיך ואמונתך באלוהים, בתורה, ובכל מה שהורגלת אליו, ועם זאת שההסברים יהיו מותאמים להנחות ולידע של ימינו, אני ממליץ לך להתחיל כאן.

בהצלחה!

אני לא רואה ערך בלימוד היסטורי של הוגי דעות יהודים לפני ביסוס היהדות בעולמך שלך. 

לא מדובר על "דעות שונות בימינו". מדובר על התפיסה המדעית והפילוסופית בימינו. שהיא שונה לחלוטין מהוגי הדעות הנוצרים והיהודים כאחד, שניסו להוכיח את אלוהים. 

לכן לימוד היסטוריה של דעות מהעבר זה חשוב לדעתי. לא לפני שאתה מבוסס בדעותיך כלפי המצב העכשווי.

ואם לדעתך יש לו טעויות בלעיסה, מוזמן להגיב. 

הפילוסופיה שהרמב"ם למד היתה טעות -- הנחות היסוד של אריסטו היו שגויות. כן! מורה נבוכים רובו ספר היסטוריה.

רוצה לדון עליו - בשמחה. אני אראה לך ואביא לך מקורות עד הבוקר. 

אמרתי שעל כוזרי הייתי ממליץ כספר עם הכי פחות קשר לפילוסופיה ולמדע של ימיו, ועם כל זאת הסברים שכליים מחוץ לתורה.

אני לא אכניס מילים למי שהפניתי אליו, אבל אני לא בוחל באפשרות שהרמב"ם היה גונז פרקים משמעותיים במורה נבוכים לטובת אותו אדם שהפניתי אליו.

הוא האדם היחיד בימינו שאני מכיר שמתייחס לעולם החשיבה והמדע של ימינו, בצורה שיטתית ועמוקה!, ומבסס את עולמה של תורה מתוך הכרה במשב הרוח המדעי ופילוסופי של ימינו. 

אם היית קורא את כתביו, או לפחות את מה שהמלצתי לו - - היית מסכים איתי.

 זהו ביסוס שכלי, לבחון הכל מבחוץ, מתוך השכל הישר. להזכירך זוהי אחת מהנחות היסוד של החבר בספר הכוזרי.

וזה מה שהוביל את ה"מדע" על תפיסת האדם - שהוביל את תפיסת הנבואה, ההשגחה, והישארות הנפש.

אותו אדם דתי - נכון. (לא ליבוביציאני)

ליבוביץ לא חידש משהו - הוא בסך הכל הנדס את הפוזיטיביזם שבו הוא דגל ביהדות שבה הוא האמין. 

כדי לבחון מבחוץ אדם צריך ללמוד פילוסופיה והמון - ועקרונות של הפיזיקה והביולוגיה. יש לו זמן לזה? 

(כל זה בלי להתייחס לנושא תורה מן השמיים).

הרבה ממה שנכתב במחברות הרב מיכי לא ממציא את הגלגל, הוא כותב דברים שנלעסו, הוא רק מציג אותם בצורה שיטתית. הוא מנגיש את הפילוסופיה בצורה שיטתית לנחלת הכלל. ובדברים שהוא כותב את דעתו האשית, זוהי פילוסופיה , ואתה מתמודד עם טענות, תמיד אפשר לשמוע דעות אחרות ולהחליט.  לדעתי - והוא אחלה הוגה דעות להתחיל איתו בימינו, וללמוד ממנו ולבסס את העולם השכלי, בגלל שהוא שיטתי, מקיף, עמוק, ומבוסס.

יכול להיות שאתה תחלוק עלי אבל העניין הוא לא מחשבה יהודית. לא לבסס את היהדות מתוך הכיסא של בית המדרש, אלא מחשבה פילוסופית קרה, שלא מרחמת על אמונות קדומות.

זה לא מהמורה נבוכים זה בעיקר על המורה נבוכים.

לאו דווקא ההנגשה, זה פרט שולי מאוד - זה הכל ביחד - השיטתיות, העומק, השיטתיות, הביסוס, ובחינת כל דבר בשכל הישר - חוסר מוסכמות לאמונות קדומות.

הרמב"ם התיימר (האם זו מילה טובה?) לומר מהי נבואה ואיך היא עובדת. מתוך תפיסת עולם פילוסופית מדעית מסוימת ושגויה. ------- ואת זה אני תוקף.

אין לי מושג מה אמרת לגבי מסורת.

וסביר יותר לסבור כמו מי שסובר שהסבירות זה דבר סביר, מאשר לסבור כמו מי שחושב שסבירות היא סברא לא מוסברת.  

ישר המסקנה שלא הבנתי? 

לא להיבהל.

נראה שאתה הולך בדרך טובה. זה שאתה מצליח ללמוד בעיון, ללמוד אמונה, להרגיש טוב עם זה חודשים - זה מעולה. מראה שאתה "שייך לענין".

אלא מה? יש תקופות של חלישות. זה לא נכון שאז בעצם "מתברר שהכל דמיונות". ממש לא כך. הכל אמת ויציב - ועובדה שחוזר אליך אח"כ. אתה לא מתחיל מקומת קרקע..

אלא מה? שכך דרכה של תורה, וגם פסיכולוגית זה מובן. אתה מתייצב על מדרגה מסויימת, זה מרווה קומה מסויימת בנפש - וצריכה להיבנות קומה נוספת. בזמן הזה, של "בין השמשות" יש חוסר בהירות. המוטיווציה כביכול יורדת.

אבל כאן צריך לגייס את המשמעת העצמית. להבין שהתורה אינה "סוכריה" שכל רגע אמורים להרגיש את ה"טעם" שלה במוחש. כך כתב הרב קוק זצ"ל לקרוב משפחתו שהתלונן על חוסר הרגשת "טעם" מידי פעם. כתב לו, איזו צורה היתה לתורה, אם כולה היה משהו ש"מרגישים" כל הזמן, מיידית. אבל כשאוחזים בשקידה בכל זאת, אחרי כמה זמן הכל מאיר למפרע במדרגה גדולה יותר. 

זה גם בונה עם הזמן יציבות בהרגשה, ששייכת לעצם התהליך. שמחה בתהליך שבאה מכח אמונת קדושת התורה וההרגשות המצטרפות עם התקופות.  גם כשלומדים מסכת, או נושא בהלכה, אפשר להתבונן קודם בכללי במשמעות ה"רוחנית" שלו - ואז להיכנס לפרטים. זה משאיר טעם של חיבור כללי, גם כשהזמן אינו הכי "מאיר" חזק..

לגבי עניינים "אמוניים" שעולים לך מידי פעם, זה שייך לאותו ענין. מדרגה חדשה, מעלה צורך שיהיו בה כל התובנות הקודמות בצורה בהירה יותר. לא להיבהל מזה. צריך מצד אחד לחזור אל הפשטות (למשל, לקרוא על גדולים וצדיקים אמיתיים, סיפורים אמינים. זה מזרים שייכות אמונית מעבר למה שההבנה נמצאת באותו רגע. תקרא נניח, "אביהם של ישראל". ויש עוד);

וכמו כן, בהיות שאתה אומר שאתה לומד דברים של הרב זצ"ל, אשריך ואשרי חלקך. שהוא היה ענק שבענקים, שכל התורה כולה מצויה אצלו. וכבר כתב הרב זווין שצ"ל, שזו היתה תופעה ייחודית בזנו של גדלות כזו בפעל, בכתיבה, גם בנגלה וגם בנסתר ("אישים ושיטות". כדאי לראות שם). תעסוק בהם בנחת, בליבון, בהרגשה תמה. עם הזמן יתבררו לך הספקות. האמת אינה פחדנית ואינה ביישית. אם תעסוק בהם כהוגן, לא יישארו לך הרבה שאלות על "מי אומר שהדרך".. וגם במה שכן, תוכל לעיין גם בדברים אחרים, ולחוש מדעתך להיכן אתה נמשך. בינתיים, תבנה את עצמך בביהמ"ד שאתה בו. זה כיוון די בטוח...

הצלחה רבה!

להבנתי, זו לא הבעיה האמיתית שלו כעת.

עקרונית, יש אמת בדבריך - אם כי לפעמים "גיוס" בשלב כזה גם יכול לפעול ההיפך. אבל יש גם כמו שאתה אומר.

מכל מקום, הבירור העקרוני הוא מעבר לכך. מלבד שגם סתם, טוב שבחור בשנה ג', שיכול ללמוד היטב, ימשיך עוד..

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה