אז היום אני פורה בשרשורים..
והזוגיות שלי אף פעם לא משעממת
אני לא אפרט יותר מידי, אבל פשוט לפעמים אני קוראת או רואה ברשתות חברתיות את הזוגות , שיש אהבה כבוד וחברות מאוד טבעיים בין הבעל והאשה
שיש איזה תחושה של סמי-הערצה, ואני פשוט אומרת לעצמי, למה אצלי זה תמיד רכבת הרים?
איך זה שמהתחלה שהכרתי אותו ידעתי שמשהו בו משונה לי, שמשהו לא נוח לי, שההתנהגות החברתית שלו לא נראית לי בדיוק?
שהוא לא מגיב בצורה מותאמת תמיד, שהוא רחפן, שהוא לא מקשיב, שהוא לא מבין ממש מה אמרתי ואז הוא לא מגיב בכלל או שהוא מגיב בחצי אוזן ,
שהוא לפעמים לא יוצר קשר עין עם אנשים, שלא מענין אותו, שלא נוח לי חברתית איתו. פשוט ככה.
כשאנחנו שנינו לבד אני מוצאת את החיבור אליו.
כשאנחנו עם עוד אנשים פשוט קשה לי!!
יש בו משהו, עוד משיחת הטלפון הראשונה שהיה לי מוזר.
התבדחתי על משהו והוא לא הביע שום סימן מהצד השני שהוא הבחין בניסיון מצידי להצחיק,
הוא המשיך לדבר
ככה עד היום, ואני רואה שהוא עושה את זה עם עוד אנשים.
וחברים טובים שלו תמיד מקניטים אותו בחיבה בפניי שהוא רחפן, ושאיך אני מתמודדת עם זה, ועם זה שהוא לא החלטי באופן בולט,
במקום שהחברים הטובים שלו יביעו את האהדה, החיבה , הקירבה אליו, אני צריכה מולם להרגיש כמה שהחסרונות שלו בולטים לכל מי שמכיר אותו יותר מאשר היתרונות?
קשה לי שהוא אח בכור ולא ממש מתנהג כמו שהייתי רוצה אל האחים שלו, בצורה מגוננת וחצי אבהית \אוהבת\ חמה.
קשה לי שאנחנו יושבים בשולחן חג יחד, ואני רואה את הזוג האחר במשפחה מפטפט ביניהם , ואני מנסה להגיד לו משהו והוא לא שם לב, ופתאום הוא מתחיל לומר משהו לאבא שלו ואני מוותרת על מה שרציתי לומר, או שאני צריכה לגעת בו כדי להיכנס לבועת הקשב שלו.
קשה לי שאני מרגישה לידו שהוא אומר שטויות ואני אומרת לעצמי- למה הוא אומר דברים כאלה מול כולם?
שהוא בטוח שהוא צודק ואומר משהו בלי לברר אם זה נכון או לא, ואז סותרים אותו, הוא מתווכח ובסוף הוא מבין שהוא לא באמת בטוח בעצמו כ"כ , ושהאחר צודק דוקא.
לפעמים יש לו בטחון במה שהוא אומר בלי פקפוק עצמי וזה בדברים שהוא לא באמת יודע. אז למה אתה אומר סתם??
בקיצור, אני לפעמים מתביישת בו.
סליחה ומחילה בעלי היקר.
הוא מתאמץ. הוא איש טוב סהכ ולא עשה רע לאיש.
הוא לא אשם שיש לו קצת ניתוק רגשי, שהוא לא אדם מפותח מבחינה רגשית- חברתית. הוא לא קורא תמיד סיטואציות נכון ולפעמים הוא חסר טקט.
אני מרגישה כל כך רע עם זה. אבל מצד שני, באמת שמהתחלה הרגשתי ככה.
כאילו הוא איזה חייזר, ואני לא מצליחה להבין אותו והוא לא אותי, וזה הזוי שזה בולט ממש בסיטואציה שאנחנו עם עוד אנשים.!
אפילו לפעמים לא נעים לי מהמשפחה שלו, כי לפעמים נדמה לי שאפילו הם על דברים מסוימים שהוא אומר- לא מבינים מאיפה זה בא לו.
זה לא שהוא טיפש הוא בכלל לא!
אבל הוא פשוט לא מבחין בדברים.
כל החג ביליתי בלדבר עם בני משפחה שלו שיחות מעניינות, והוא? הוא רק שואל אותי כל הזמן אם אני רוצה לאכול משהו, אם אני בסדר, מביא לי מים, אני באמת מעריכה את המאמץ שלו לשים לב ולדאוג לי ,באמת! אבל מצד שני- תבוא, שב איתי, תפתח שיחה אמיתית...
בקושי מבלה איתי זמן איכות.
בקיצור, חייבת לפרוק שקשה לי מאוד לראות זוגות שבטוחים בבחירה שלהם, שלא מהתחלה התמודדו עם סימני שאלה או אי התאמות במקביל להתאמות.
מה עושים כשבן הזוג כל כך חמוד פעמים רבות ,יש התאמות בדברים מסוימים ויתרונות בנישואים שלכם, ובמקביל יש הרבה אי התאמות, דברים שאתה לא מחבב, שאתה לא חיפשת, שיש לבן זוג מידות שצריכות תיקון , בדיוק איפה שאתה צריך שהוא יהיה חזק בהן?
אני נקרעת. כל פעם מחדש. קשה.
