שלום, אני נשואה טרייה מזה חודש. מההתחלה הקשר האינטימי שלנו היה לא משהו. לא יכולה לפרט הכל בבמה זו, אבל אתייחס לנקודה מסויימת. אשתדל לכתוב בצורה הכי כללית שאוכל.
הוא לא מרגיש שחסר לו מגע. וזה נראה לי מוזר כי מצד אחד כשיש מגע פיזי (רציני, רק פעמיים עד עכשיו) הוא כן נהנה ואני מרגישה את זה, אבל ביום יום הרגיל, אני מרגישה מלאת אהבה כלפיו ולא יכולה להביע את זה כי הוא מצידו לא יוזם בכלל.
דיברתי על זה והסברתי שאני אוהבת אותו והוא אמר שלו זה מוזר אחרי כל כך הרבה שנים שאסור פתאום מותר וצריך וקשה לו להביע באופן פיזי.
אני גם משתמשת המון במילות חיבה אבל הוא לא..אומרת לו וגם כותבת לו בתדירות גבוהה כמה אני אוהבת אותו ושהוא מדהים, ולא שומעת בחזרה..
אני מרגישה שהקשר הזה חד צדדי, ושממש לא באלי להכנס להריון במצב כזה. (גם לא נראה לי שיש סיכוי, אבל ניחא..)
אני גם סובלת מדימוי עצמי נמוך וזה עושה לי רע. היתה פעם שבכיתי כמעט לילה שלם כי חשבתי שהוא לא רוצה כי אני לא טובה בשבילו ושאולי הוא בכלל לא מרגיש אלי קשר (משתמשת במילים עדינות..)
האם זה נורמלי? לא יודעת אם נכון לפתוח איתו את הנושא כל פעם כי אני משתפת אותו לאחרונה המון בהרגשות שלי .הוא יודע שקשה לי עם זה שהןא לא בא ומחבק סתם כך ולא מביע אהבה בצורה פיזית בכלל.
תכלס, אני צריכה לבוא ולבקש ממנו חיבוק בחיל ורעדה אחרי יום שלם שתכננתי שאבקש ממנו...
לצערי למרות שמבקשת ומדברת, המצב נותר ללא שינוי. הוא רק אומר שזה קשה לו וזה עדיין מוזר.
האם אלו החיים שאמורים להיות לי? בלי קרבה פיזית, טהורה?! הרי זה הקשר הכי טהור שיש! מרגישה קצת כעס על הממסד-הישיבות וכו.. למה לא מחנכים שזה יהיה מותר וזה קדוש? למה בהדרכה שלו לא הדגישו את זה? למה מדגישים רק את החלק הטכני בהדרכה ופחות את החלק הרוחני שבזה??
אני כל כך כאובה... מחכה כבר להיות נידה ואז זה ממילא יהיה אסור, בלי כאבי לב ,אכזבות וציפיות מיותרות..(ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה!)
הרצון שלי זה פשוט להתנתק לגמרי. לא לחלום על מגע,לא לקוות שהוא יזום מגע, כי זה לא יקרה, ואולי גם עדיף שלא אטבול אם זה מוזר לו עדיין .חבל על הקושי שלי בטבילה, שסתם אחווה אותו אם הוא ממילא לא רוצה וזה עונש בשבילו.
(אדגיש שוב, זה לא נטיות הפוכות אם זה משתמע..כי הוא כן נהנה כשכן היה מגע רציני, כך היה נראה לי לפחות)
אשמח לעזרתכם.
הוא לא מרגיש שחסר לו מגע. וזה נראה לי מוזר כי מצד אחד כשיש מגע פיזי (רציני, רק פעמיים עד עכשיו) הוא כן נהנה ואני מרגישה את זה, אבל ביום יום הרגיל, אני מרגישה מלאת אהבה כלפיו ולא יכולה להביע את זה כי הוא מצידו לא יוזם בכלל.
דיברתי על זה והסברתי שאני אוהבת אותו והוא אמר שלו זה מוזר אחרי כל כך הרבה שנים שאסור פתאום מותר וצריך וקשה לו להביע באופן פיזי.
אני גם משתמשת המון במילות חיבה אבל הוא לא..אומרת לו וגם כותבת לו בתדירות גבוהה כמה אני אוהבת אותו ושהוא מדהים, ולא שומעת בחזרה..
אני מרגישה שהקשר הזה חד צדדי, ושממש לא באלי להכנס להריון במצב כזה. (גם לא נראה לי שיש סיכוי, אבל ניחא..)
אני גם סובלת מדימוי עצמי נמוך וזה עושה לי רע. היתה פעם שבכיתי כמעט לילה שלם כי חשבתי שהוא לא רוצה כי אני לא טובה בשבילו ושאולי הוא בכלל לא מרגיש אלי קשר (משתמשת במילים עדינות..)
האם זה נורמלי? לא יודעת אם נכון לפתוח איתו את הנושא כל פעם כי אני משתפת אותו לאחרונה המון בהרגשות שלי .הוא יודע שקשה לי עם זה שהןא לא בא ומחבק סתם כך ולא מביע אהבה בצורה פיזית בכלל.
תכלס, אני צריכה לבוא ולבקש ממנו חיבוק בחיל ורעדה אחרי יום שלם שתכננתי שאבקש ממנו...
לצערי למרות שמבקשת ומדברת, המצב נותר ללא שינוי. הוא רק אומר שזה קשה לו וזה עדיין מוזר.
האם אלו החיים שאמורים להיות לי? בלי קרבה פיזית, טהורה?! הרי זה הקשר הכי טהור שיש! מרגישה קצת כעס על הממסד-הישיבות וכו.. למה לא מחנכים שזה יהיה מותר וזה קדוש? למה בהדרכה שלו לא הדגישו את זה? למה מדגישים רק את החלק הטכני בהדרכה ופחות את החלק הרוחני שבזה??
אני כל כך כאובה... מחכה כבר להיות נידה ואז זה ממילא יהיה אסור, בלי כאבי לב ,אכזבות וציפיות מיותרות..(ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה!)
הרצון שלי זה פשוט להתנתק לגמרי. לא לחלום על מגע,לא לקוות שהוא יזום מגע, כי זה לא יקרה, ואולי גם עדיף שלא אטבול אם זה מוזר לו עדיין .חבל על הקושי שלי בטבילה, שסתם אחווה אותו אם הוא ממילא לא רוצה וזה עונש בשבילו.
(אדגיש שוב, זה לא נטיות הפוכות אם זה משתמע..כי הוא כן נהנה כשכן היה מגע רציני, כך היה נראה לי לפחות)
אשמח לעזרתכם.
ועדיין
