בעז"ה.
קמים בבוקר. שחרית. ישנו שעה. מילא, נתמודד.
קמים ויוצאים לתחנה. שש דקות. אוטובוס לירושלים. עולים.
תחנה מרכזית. לרוץ את כל הירידה עד שער יפו. להכנס תעיר העתיקה. לקחת ציוד. איפה? בחורבה. יש שם צל.
פותחים. מגיעות עוד שתי בנות. ואז עוד שתיים. כמעט אף פעם לא קרה שעשיתי דוכן לא לבד. אז חמש?
הסבר קצר. מישהי נחמדה מכאן מגיעה עם כל המשפחה שלה. חסל סדר סדר בחולצות. ממינים מחדש.
הצל עובר, אנחנו עוברות. הצל עובר שוב. מתייאשות. נשארות במקום.
אנחנו מקבלות בקבוק מים. כמובן שאיבדנו אותו והשארנו את בעליו להתייבש. כישרון כבר אמרנו?
מנחה. אני צריכה לזכור לא להתפלל מול אנשים. מסכנות.
עוברים עוד פעם מקום. קושרים את השלט. (אנחנו? קשרנו שלט בעזרת סילוטיפ? נעעע)
כך הזמן מגיעות עוד בנות שהקדימו לסיבוש. בסוף אנחנו מליון ואחת בנות על דוכן מסכן.
מתפרקים לזוגות והולכים למכור צמידים. ~אין עוד צמידים כתומים~. מישהי אחת נשארת בדוכן. או שתיים. או ארבע. או שש.
להשאיר חולצה בצד. שמונה חוברות תכלית, להעביר? ועשרים - מאתיים - עשרים שקל להעביר? כן בטח. למה לא. אנחנו לא נעשה את זה בכל מקרה.
שתיים. אומרת לבנות להתחיל לרדת. כמה יורדות. כמה בסוכה. השאר בדוכן. מגיעים להחליף אותנו? לא מגיעים?
תהיה. מגיעים, מגיעים. יחי הפלאפון הכושל שלי וחוסר שליחת ההודעות שלו.
יורדים לרחבה-במצומצת-של-הכותל-המערבי-של-הר-הבית. סיבוש. וסיבוש לא מתארים במילים.
תרגול ניסוך המים. אני? אני לא מגיעה. אני חוזרת הביתה. אני רוצה להגיע הביתה. אני צריכה להיות איפשהו.
פוגשים את @קיבוצניקית. היא אומרת לי להשאר. לא רוצה. היא אומרת שזה יהיה על אשמתה. אז מעכשיו זאת אשמתה שלא הגעתי. איזה כיף.
תרגול. פוגשים אנ'שים. גדר. הרב אריאל. עולים. במקביל לרב אריאל. חוויה מדהימה.
מזבח, כהנים, חצוצרות. ניסוך. מצוות ערבה. מקימים דוכן? הסוללה הכושלת של הפלאפון שלי וכושר-אי שליחת ההודעות שלו בשמיים. שום דבר לא נשלח לי. צריך דוכן? לא צריך?
עד שאני מוצאת מי שתעשה יש דוכן בנים. עומדים להאיר להם קצת. הריסת ילדות. עוד פעם. איזה כיף.
למרכזית? זזנו. קו 1.רכבת. ברגל. רכבת.
מגיעים. רצים לאוטובוס. לשם שינוי - לא פספסנו אותו.אם כי כהרגלי בקודש נתקעתי ברמזור הארוך ההוא.
חוזרים הביתה. ערבית. לפחות הפעם אין כאן אנשים ואפשר להפתח קצת. משמר. ליל שישי בכל זאת. תפילת שחרית. בוקר טוב עולם.
קמים בבוקר. שחרית. ישנו שעה. מילא, נתמודד.
קמים ויוצאים לתחנה. שש דקות. אוטובוס לירושלים. עולים.
תחנה מרכזית. לרוץ את כל הירידה עד שער יפו. להכנס תעיר העתיקה. לקחת ציוד. איפה? בחורבה. יש שם צל.
פותחים. מגיעות עוד שתי בנות. ואז עוד שתיים. כמעט אף פעם לא קרה שעשיתי דוכן לא לבד. אז חמש?
הסבר קצר. מישהי נחמדה מכאן מגיעה עם כל המשפחה שלה. חסל סדר סדר בחולצות. ממינים מחדש.
הצל עובר, אנחנו עוברות. הצל עובר שוב. מתייאשות. נשארות במקום.
אנחנו מקבלות בקבוק מים. כמובן שאיבדנו אותו והשארנו את בעליו להתייבש. כישרון כבר אמרנו?
מנחה. אני צריכה לזכור לא להתפלל מול אנשים. מסכנות.
עוברים עוד פעם מקום. קושרים את השלט. (אנחנו? קשרנו שלט בעזרת סילוטיפ? נעעע)
כך הזמן מגיעות עוד בנות שהקדימו לסיבוש. בסוף אנחנו מליון ואחת בנות על דוכן מסכן.
מתפרקים לזוגות והולכים למכור צמידים. ~אין עוד צמידים כתומים~. מישהי אחת נשארת בדוכן. או שתיים. או ארבע. או שש.
להשאיר חולצה בצד. שמונה חוברות תכלית, להעביר? ועשרים - מאתיים - עשרים שקל להעביר? כן בטח. למה לא. אנחנו לא נעשה את זה בכל מקרה.
שתיים. אומרת לבנות להתחיל לרדת. כמה יורדות. כמה בסוכה. השאר בדוכן. מגיעים להחליף אותנו? לא מגיעים?
תהיה. מגיעים, מגיעים. יחי הפלאפון הכושל שלי וחוסר שליחת ההודעות שלו.
יורדים לרחבה-במצומצת-של-הכותל-המערבי-של-הר-הבית. סיבוש. וסיבוש לא מתארים במילים.
תרגול ניסוך המים. אני? אני לא מגיעה. אני חוזרת הביתה. אני רוצה להגיע הביתה. אני צריכה להיות איפשהו.
פוגשים את @קיבוצניקית. היא אומרת לי להשאר. לא רוצה. היא אומרת שזה יהיה על אשמתה. אז מעכשיו זאת אשמתה שלא הגעתי. איזה כיף.
תרגול. פוגשים אנ'שים. גדר. הרב אריאל. עולים. במקביל לרב אריאל. חוויה מדהימה.
מזבח, כהנים, חצוצרות. ניסוך. מצוות ערבה. מקימים דוכן? הסוללה הכושלת של הפלאפון שלי וכושר-אי שליחת ההודעות שלו בשמיים. שום דבר לא נשלח לי. צריך דוכן? לא צריך?
עד שאני מוצאת מי שתעשה יש דוכן בנים. עומדים להאיר להם קצת. הריסת ילדות. עוד פעם. איזה כיף.
למרכזית? זזנו. קו 1.רכבת. ברגל. רכבת.
מגיעים. רצים לאוטובוס. לשם שינוי - לא פספסנו אותו.אם כי כהרגלי בקודש נתקעתי ברמזור הארוך ההוא.
חוזרים הביתה. ערבית. לפחות הפעם אין כאן אנשים ואפשר להפתח קצת. משמר. ליל שישי בכל זאת. תפילת שחרית. בוקר טוב עולם.
