היה במדרגה עליונה טרם שהקב"ה יצא את חוה

נשאלת השאלה, אם אדם הראשון היה כ"כ קרוב למדרגת העולם הבא, לא היה חסר לו כלום. (כמובא במדרש שהמלאכים היו צולים לו בשר ומשקים אותו ביין)

ועדיין לא היה שלם. מדוע ? כי לא כדי שאדם יהיה שלם, הוא צריך שתהיה אישה בחייו.

השאלה הגדולה היא מדוע אתה לא רוצה להתחתן ?

אני מניח שהתשובה היא שאינך מבין מספיק את החשיבות בחתונה והקמת בית.

התואר וכל המסביב ממלאים אותך בסיפוק בתחום העיסוק שלך בחוץ והתחביבים שלך.

אבל מהיכן יגיע המילוי והאושר הפנימי ? הפיכת האדם לטוב יותר, בעל מידות טובות יותר, נתינה לזולת, המשך הדורות.

את זה נדרש להבין.

מי שלא מרגיש צורך בגיל כזה, סימן שדברים אחרים מסיטים אותו מהצורך הזה,

השאלה היא האם קיימים דברים חשובים יותר מלהתחתן, במיוחד אחרי כל המקורות בגמרא ובדברים חכמים בנושא.

לא בכל כך קלות נותנים לגיטימציה לכך.

לא טוב לדחות את החתונה לגיל מאוחר.

גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה שבגיל צעיר הנישואים יותר מצליחים.

אם אין רצון אפשר לעורר אותו,

אבל בנחת בלי לחץ.

והקב"ה כתב להתחתן ומהר, בלי להמתין.

ולא שיבואו ויגידו "אין בעיה..תתחתן מתי שמתאים לך".

זו לא אמירה אמונית, סליחה.

והתגובות שלך באופן כללי משדרות אנטי ליהדות המסורתית והתורנית, בעז"ה חודש התשובה מאהבה...

כי לא מסתכלים מה אמרו רבותינו, פוזלים להנהגות העולם הרחב והכושל,

במקום להתבונן מה אומרת תורתנו הקדושה.

מייחסים יותר מדי מקום לבניית בית, ללימודים של שנים, ולכל מני דברים אחרים.

אני התכוונתי למקור: כן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו"

המקור שאת אומרת הוא אכן שאלה שדנו בה רבותינו, אבל המציאות כיום היא שונה וכל המערכת בנויה בצורה אחרת כך שלהתחתן בגיל צעיר זה בסדר מהבחינה הזו. חוץ מזה שיש חילוק בין ת"ח לאנשים רגילים וזאת סוגיה עמוקה. שורה תחתונה, זה בסדר כאשר יש להם יכולת להתפרנס (גם משכורת מינימום, וגם סיוע מההורים נחשב מספיק) וכן שיהיה להם מקום לגור בו (וגם דירת 2 חדרים תספיק). במידה ואדם רוצה להתחתן רק אחרי שהוא גר בווילה אז שילך לפסיכולוג.

זה חבל מאוד שאת שמחה מכך, קיוויתי שאולי את יוצרת רושם מוטעה וככה תביני שזה מה שאת משדרת ואולי זה לא מה שאת רוצה, אין בעיה שתלכי בדרך שונה כל עוד היא בתוך היהדות... 

בעינייך זה לא משנה הרבה, להבדיל אלף אלפי הבדלות גם הנוצרים חושבים שהם הכי עובדים ה'... השאלה מה נכון על פי התורה. אני לא אומר שהדעות שלך פסולות, אלא שהן מצריכות בירור לביטוי הנכון שלהם בקודש.

אז אין סיבה לחשוש מכך, כמובן שיש גם שיקולים נוספים, אבל אין בושה להיעזר בהורים לפחות בהתחלה במידת האפשר, הורים מצווים לעשות גמילות חסד עם הילדים שלהם לפני שהם עושים עם אחרים...

למה לא גיל? השאלה היחידה האם מבחינה נפשית הם מוכנים להתחתן, וזה כולל הרבה, אכן בימינו זה יותר קשה, אבל בגיל 20-22 כבר אפשר להגיע לזה עוד יותר בקלות...

את הגבת ככה: "אני מבינה שהחלטת שאני לא מאמינה. אין לי בעיה עם זה כבר כתבתי לך. 
אז אין צורך להזכיר בפניי את הדבר הזה אם כבר החלטת על סמך.. הממ שום דבר"

אז רציתי שתהיי מודעת לכך שאת יוצרת רושם כללי כזה בפורום, אם לא מפריע לך ללכת בעיוורון זה עניין שלך, לא עניתי לך בהקשר לדיון אלא בהקשר לתגובתך. 

וככל שעניין הוא יותר עמוק אז כשהוא לא מתבטא בצורה הנכונה אז הוא מזיק עוד יותר, זכור לי לדוגמה תגובה שלך על משהו פמיניזם או משהו כזה, צריך לברר שהדבר מתבטא בצורה הנכונה ולא זולגים לתקיפת גברים ולבישת תפילין לדוגמה... וכמובן את הבירור עושים על פי התורה.

השאלה בעצם כמה סיוע יש, כמה תלויים בהם, כמה יודעים לעמוד על מה שרוצים, זה שיקולים שרלוונטים לכל בית בפני עצמו, יש שיגידו לך ששניהם קשורים להורים שלהם ושל הצד השני והם מסייעים ברמה מסוימת ולא מתערבים, יש שילכו לגור באזורי פיתוח. מי שרוצה מוצא פתרונות.

לא חושב ככה, אם את מביעה את דעתך בפומבי אז זה כבר לא חיים פרטיים, לא מתאים לך לדבר על זה אז אל תפתחי נושאים כאלה בפורום פתוח לכולם.
אני לא נכנס לדוגמה ולדיון האם זה נכון או לא, אלא אומר שדברים כאלה צריכים לברר על פי התורה, אי אפשר לטעון שעובדים את ה' בדרך שהוא לא מצווה, זה נקרא עבודה זרה. (שוב פעם, בלי לרדת לדוגמה..)
מי שלא מתנהל על פי התורה הוא בהכרח עיוור, יכול להיות שלדבר מסוים וברמה חלקית...
לא חושב עלייך כלום, רק ממליץ לך לברר אם מעשייך נכונים.

את לא צריכה שיהיה אכפת לך מה אני חושב, את צריכה לא להיות כופרת בפני עצמך... (שוב פעם, אולי הדעות שלך בנושאים מסוימים נכונים ואת רק מתבטאת בקיצוניות, אבל את זה את צריכה לברר ולא אני...)

בוא נתחיל מזה שבערך כל משפט שני אני מכניס אמירה שאולי הדעה שלך נכונה ואת רק מבטאת אותה בצורה שנשמעת לא טוב.

חוץ מזה גם אם דעתך פסולה לחלוטין זה לא מצחיק אלא עצוב, ומצריך שינוי, כל אחד יש לו את הנושאים שהוא עובד עליהם...

שוב, לא אמרתי שדעתך פסולה כי אני גם לא יורד לפרטים מסוימים, אבל בהחלט אפשר להגיד שדעה של מישהו פסולה, אם מישהו ינסה להוכיח את הברית החדשה מפסוקים הוא בסדר לדעתך?

בהצלחה, אני רק מעודד אותך, וגם לא אמרתי שאת כופרת...

כשדנים על שאלה מסוימת אז דנים במקרה עצמו.

מטבע הדברים יש דעות פסולות, אם מתכחשים לקיומן אז יש סבירות גבוהה ליפול אליהן...

אמרת במפורש לבחור שיקח את הזמן שמתאים לו.

בנוסף ציינת לא לדבר בשם הקב"ה.

ואני אמרתי שהקב"ה אומר ההפך ממך - אז מה המסקנה ?

מצווה מהתורה על האדם לקיים פריה ורביה - ולכן על גבר לחפש זיווג החל מהזמן שבו יכול להביא ילדים.

כדי לא להרחיב, אציין 2 מקורות.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב

שולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף ג 
מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים

זה שולחן ערוך מפורש, אין יותר רלוונטי מזה.

הגבתי גם שם,

מי שהופך את ההלכה ללא רלוונטית, זה מנהג שאין לו שום מקור. מחילה.

זה מזכיר לי את הפסוק בקהלת " לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים"

כל המקורות מונחים וכתובים ומועברים במסורת זה אלפי שנים,

רק אנחנו בדור הזה - מעדיפים לחשבן ולהכניס למשוואת ה"חתונה" נתונים שלא היו מעולם.

פתאום צריך להרוויח מליון שקל לפני חתונה, חייב להיות אקדמאי שלמד 4 שנים, חייב בית בסדר גודל של ווילה..

זה דברים שלא היו מעולם, אלא במוחנו.

לא בגלל שהם חושבים שכולם צריכים תואר ודירה...

אני אשמח לראות רב אחד שיוצא בהלכה לכלל ואומר זה גיל החתונה.

זה ברור שפרטית ואישית לתלמידהם, יכול להיות שהם יורו אחרת, בהתאם לנפש של כל אחד והמוכנות שלו.

אבל זו ממש לא הלכה, זה הנחייה פרטית.

יש מקומות שהאמירה בהם היא שצריך קודם ללמוד תורה מספר שנים וכו' וגם להתבגר כמובן, אבל את עוברת לדון בתנאים ולא ברצון. הרצון אמור להיות להתחתן כמה שיותר מוקדם, אם מישהו לא יכול להתחתן כי הוא לא מוכן אז הוא אנוס...

מעניין אותי לגבי כיוון, כמה כיוון צריך להיות לאדם לדעתך?

זה באמת לא נכון להתחתן כי צריך, אבל מי שלא מרגיש את הצורך הוא בבעיה חמורה... במיוחד בגיל מבוגר יחסית..

בוא נתמקד במה הוא רוצה בחיים, מה כוונתך בזה?

יש פסיכולוגים שטוענים שאישה בגיל שלושים שלא יודעת אם תרצה ילדים זה מראה על בעיה תפקודית חמורה אצלה, קל וחומר כאשר מדובר בחברה דתית שיש לחתונה וצאצאים ערך עליון ביותר ועוד מגיל 3 מדברים על חתונה...

כיוון למה? המקצוע של אדם מגדיר אותו? 

ואם מישהו לא לומד מקצוע? אז הוא לא מתחתן?

יש הבדל בין הנחייה פרטית לכללית.

אותם גדולי דור ורבנים גדולים, החליטו לא להתחתן מגיל מסוים, לא כי זה נכון עבור כולם, אלא כי הם בחנו וראו שהנפש של אותם "ילדים" לא מוכנה לחתונה.

מנגד, בהודעה כאן, כבר יצאתם מנקודת הנחה "שהבחור לא מוכן נפשית" להקים בית.

והמלצתם לו בהינף יד להמתין, למתי שהוא ירגיש.

מוכנות לחתונה לא מגיעה מהרגשה פתאומית, אלא מבנייה נכונה.

הרוב שמגבילים אז זה מקסימום עד גיל 22, והיתרון בכך הוא שאחרי זה כולם מתחתנים תוך שנה ולא מחפשים במשך שנים...

שאחרי גיל 25 כבר אסור לאחר...

אבל אם היית אמא שלו, היית עושה את זה?

בישיבות כאלה ואחרות, וחלק מהמקומות מעיפים/ לא נותנים מלגה וכל מיני סנקציות כאלה ואחרות, אבל שם זה מבחינה נפשית, ברור לכולם שאם מישהו לא מוכן לנישואים אז הוא לא מתחתן, כמו שהוא לא מתחתן עם מישהי סתם כי הוא הגיע לגיל

עד איזה גיל הוא יחכה?

מה הבעייה בלעורר את הרצון לחתונה?

אני חושב שכבר בגיל 23/4 אם אין רצון לחתונה צריך לעורר אותו

רצון מעיד על חסרון.

ככל שהחסרון יפריע לך יותר, כך הוא יוביל אותך לרצות למלא אותו.

אם אתה לא רוצה לשמור 6 שעות, סימן שאתה לא רואה בזה חסרון.

אם אתה שומר בכל זאת 6 שעות למרות שאתה לא רואה בזה חסרון, סימן שאתה רוצה למלא חסרון אחר, כגון "מה החברה תגיד" "איך יסתכלו עלי חברים" וכדומה, וזה, מאוד מאוד לא בריא.

אם אתה לא רואה בחיי הרווקות חסרון, אין פה קשר לאמונה, אלא להבנת רצון השם בנושא.

יש מאין, ואת זה לא אני אומר.

לנסות לערבל את המושגים לא יועיל בדיון מהסוג הזה.

תתבונן עמוק במה שכתבתי, תגיע למסקנה.

רמב"ן, רמב"ם, האר"י, הרב אשלג זצ"ל ועוד.

גישה מתנשאת ? הבאתי לך אחלה טענות, וקיבלתי תגובה שהיא בכלל לא לעניינו של התוכן.

אם כך אתה חושב, הדיון מיותר.

לכתוב "שני סוגי רצון" זה בהחלט דבר חדש ביהדות.

הצורך בחתונה מגיע מאותו מקום של הצורך בלשמור בשר וחלב,

הדרכים והקשיים שונים, אבל אין שום הבדל.

לא ארחיב יותר בנושא.

זה שאדם יחשוב שמשהו חשוב, וזה שהוא ירצה אותו, יש הפרש.

אם זה לא מציק לך בחיים, לא תרצה לשנות זאת.

ושוב, הגבתי לך ספציפית לנושא ה 6 שעות.

גם לשמור 6 שעות בלי רצון, זה מתכון לאסון רוחני, שהתוצאות שלו יגיעו בהמשך החיים,

וזה לא שונה מחתונה.

באותו דבר חשוב אין 2 רצונות, יש אחד.

הרצון שלך לעבוד את השם מכריח אותך לשמור 6 שעות.

לגבי החלק השני, משמע מדבריך שאינך מחבר בין עבודת השם לבין חתונה, וזו גישה לא יהודית.

אם המניע שלך לחתונה, לא מגיע מהרצון לעבוד את השם, אלא מהדחף היצרי להיות עם אישה, זה בדיוק מה שקורה אצל זוגות בעולם החילוני, אין בסיס ערכי לחתונה, וללא בסיס ערכי - זה אסון.

תפריד בין זוגיות לחתונה.

מיסוד קשר ע"י מערכת מרובה של מגבלות, זו המצאה יהודית, ואני מדבר על חתונה יהודית. לא על להשים סרט על היד.

יש חיוב לקיום המצווה, יש חיוב להתחתן.

להגיד "אז שלא יתחתן" זו אמירת שמעיפה את האחריות של האדם.

ושוב, יש להפריד בין זוגיות לחתונה, לדייק במילים.

אם אתה לא מרגיש חסרון בכך שאתה בודד ללא חתונה - יש בך פגם שאתה צריך לעבוד עליו.

אם אתה שם בראש העדיפויות דברים אחרים שטותיים, ואומר "יש לי זמן" זה לא רצון השם.

אני יכול להעלות סברות ממה זה נובע אם תרצה אבל רק אם אתה יודע להתמודד עם אמירות שאולי לא תאהב (כי למרבה הפלא יש בפורום אנשים שלא יכולים לנהל דיון בלי לערב רגשות...)

רק אתן לך רמז קל כי הייתי במערכת יחסית עם מישהי מאוד דתייה (אני על פי הגדרה של החברה הדתית יכול להיקרא דתי לאומי - עד כמעט דתי לייט  (למרות שאני לא שם ולא שם)) אותו קשר כמעט הוביל לאירוסין עד שהבנתי שאני פועל על פי דפוס חברתי שביקש ממני כך (ומשם בערך התחלתי "להדרדר" דתית) אני אומנם מאוד מחובר לתורה ולומד המון אך כלפי חוץ קל להתבלבל

בהצלחה.

אני קראתי את כול התגובות שאנשים כתבו ורשמתי לעצמי נקודות שאני לוקח...

אני באמת כרגע מאמץ את האמירה כי הכול בסדר ואין לחץ . ואני מבין את האומרים כי זאת בעיה ומעריך זאת מאוד אך לא השתכנעתי .

אשמח גם שתגיבו לשאלתי השנייה איך לגרום לבנות להבין כי אין לי בעיה לדבר ולצחוק איתן בדומה לחברים שלי אבל אין זה אומר שאני מתחיל איתן...

אני מאוד מחובר לאלוקים ומרגיש יותר טוב ושמח אי פעם (ולצורך העניין הייתי גם כמה שנים בישיבה)

אני לא חושב בכלל שזה עניין אמוני

כי עד לפני זמן מסויים הייתי בתלם כמו כולם... ישיבה צבא אוניברסיטה...

אבל שמתי לב שאני לא באמת  נמצא במקום שלהתחתן בו... אני לומד במשך שנים ארוכות וגם שיעורים בנושאים של זוגיות ומשפחה.

הנקודה היא שמי שנמצא במקום מסויים בחברה הדתית לאומית ואני לא אומר קוניק או משהו אלא כול אדם מחפש דרך וחברה להתברג בה ולהיות חלק ממנה. אני הייתי בחברה כזאת והחלטתי לצאת לדרך עצמאית .

אני הבנתי שכלית למה צריך להתחתן ולמה נכון לי להתחתן עם המיועדת לי . אבל מבחינה נפשית לא הייתי שם.

כשהאמונה מדרדרת, מן הסתם שאיתה הכיוון להתחתן.

אם אתה שואל "האם אני בסדר?" ממקום של אדם שלא נמצא בתלם האמונה, אז אתה בהחלט בסדר,

אין באמת סיבה אמיתית למיסוד קשר, באופן היהודי, כשהאמונה היא לא חלק מחייך ואינך יודע מה תורמת לי החתונה בתהליך עבודת השם.

הצורך בקשר עם המין השני הוא חזק כל כך שלא צריך להסביר אותו...

לא התכוונתי לזה..

אז הבנתי שלא ברור לי האם אתה לא רואה צורך להתחתן (אבל בקשר בלי נישואים אתה כן) או לא רואה צורך בקשר זוגי, זה הבדל מאוד משמעותי...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה