היה במדרגה עליונה טרם שהקב"ה יצא את חוה

נשאלת השאלה, אם אדם הראשון היה כ"כ קרוב למדרגת העולם הבא, לא היה חסר לו כלום. (כמובא במדרש שהמלאכים היו צולים לו בשר ומשקים אותו ביין)

ועדיין לא היה שלם. מדוע ? כי לא כדי שאדם יהיה שלם, הוא צריך שתהיה אישה בחייו.

השאלה הגדולה היא מדוע אתה לא רוצה להתחתן ?

אני מניח שהתשובה היא שאינך מבין מספיק את החשיבות בחתונה והקמת בית.

התואר וכל המסביב ממלאים אותך בסיפוק בתחום העיסוק שלך בחוץ והתחביבים שלך.

אבל מהיכן יגיע המילוי והאושר הפנימי ? הפיכת האדם לטוב יותר, בעל מידות טובות יותר, נתינה לזולת, המשך הדורות.

את זה נדרש להבין.

מי שלא מרגיש צורך בגיל כזה, סימן שדברים אחרים מסיטים אותו מהצורך הזה,

השאלה היא האם קיימים דברים חשובים יותר מלהתחתן, במיוחד אחרי כל המקורות בגמרא ובדברים חכמים בנושא.

לא בכל כך קלות נותנים לגיטימציה לכך.

לא טוב לדחות את החתונה לגיל מאוחר.

גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה שבגיל צעיר הנישואים יותר מצליחים.

אם אין רצון אפשר לעורר אותו,

אבל בנחת בלי לחץ.

והקב"ה כתב להתחתן ומהר, בלי להמתין.

ולא שיבואו ויגידו "אין בעיה..תתחתן מתי שמתאים לך".

זו לא אמירה אמונית, סליחה.

והתגובות שלך באופן כללי משדרות אנטי ליהדות המסורתית והתורנית, בעז"ה חודש התשובה מאהבה...

כי לא מסתכלים מה אמרו רבותינו, פוזלים להנהגות העולם הרחב והכושל,

במקום להתבונן מה אומרת תורתנו הקדושה.

מייחסים יותר מדי מקום לבניית בית, ללימודים של שנים, ולכל מני דברים אחרים.

אני התכוונתי למקור: כן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו"

המקור שאת אומרת הוא אכן שאלה שדנו בה רבותינו, אבל המציאות כיום היא שונה וכל המערכת בנויה בצורה אחרת כך שלהתחתן בגיל צעיר זה בסדר מהבחינה הזו. חוץ מזה שיש חילוק בין ת"ח לאנשים רגילים וזאת סוגיה עמוקה. שורה תחתונה, זה בסדר כאשר יש להם יכולת להתפרנס (גם משכורת מינימום, וגם סיוע מההורים נחשב מספיק) וכן שיהיה להם מקום לגור בו (וגם דירת 2 חדרים תספיק). במידה ואדם רוצה להתחתן רק אחרי שהוא גר בווילה אז שילך לפסיכולוג.

זה חבל מאוד שאת שמחה מכך, קיוויתי שאולי את יוצרת רושם מוטעה וככה תביני שזה מה שאת משדרת ואולי זה לא מה שאת רוצה, אין בעיה שתלכי בדרך שונה כל עוד היא בתוך היהדות... 

בעינייך זה לא משנה הרבה, להבדיל אלף אלפי הבדלות גם הנוצרים חושבים שהם הכי עובדים ה'... השאלה מה נכון על פי התורה. אני לא אומר שהדעות שלך פסולות, אלא שהן מצריכות בירור לביטוי הנכון שלהם בקודש.

אז אין סיבה לחשוש מכך, כמובן שיש גם שיקולים נוספים, אבל אין בושה להיעזר בהורים לפחות בהתחלה במידת האפשר, הורים מצווים לעשות גמילות חסד עם הילדים שלהם לפני שהם עושים עם אחרים...

למה לא גיל? השאלה היחידה האם מבחינה נפשית הם מוכנים להתחתן, וזה כולל הרבה, אכן בימינו זה יותר קשה, אבל בגיל 20-22 כבר אפשר להגיע לזה עוד יותר בקלות...

את הגבת ככה: "אני מבינה שהחלטת שאני לא מאמינה. אין לי בעיה עם זה כבר כתבתי לך. 
אז אין צורך להזכיר בפניי את הדבר הזה אם כבר החלטת על סמך.. הממ שום דבר"

אז רציתי שתהיי מודעת לכך שאת יוצרת רושם כללי כזה בפורום, אם לא מפריע לך ללכת בעיוורון זה עניין שלך, לא עניתי לך בהקשר לדיון אלא בהקשר לתגובתך. 

וככל שעניין הוא יותר עמוק אז כשהוא לא מתבטא בצורה הנכונה אז הוא מזיק עוד יותר, זכור לי לדוגמה תגובה שלך על משהו פמיניזם או משהו כזה, צריך לברר שהדבר מתבטא בצורה הנכונה ולא זולגים לתקיפת גברים ולבישת תפילין לדוגמה... וכמובן את הבירור עושים על פי התורה.

השאלה בעצם כמה סיוע יש, כמה תלויים בהם, כמה יודעים לעמוד על מה שרוצים, זה שיקולים שרלוונטים לכל בית בפני עצמו, יש שיגידו לך ששניהם קשורים להורים שלהם ושל הצד השני והם מסייעים ברמה מסוימת ולא מתערבים, יש שילכו לגור באזורי פיתוח. מי שרוצה מוצא פתרונות.

לא חושב ככה, אם את מביעה את דעתך בפומבי אז זה כבר לא חיים פרטיים, לא מתאים לך לדבר על זה אז אל תפתחי נושאים כאלה בפורום פתוח לכולם.
אני לא נכנס לדוגמה ולדיון האם זה נכון או לא, אלא אומר שדברים כאלה צריכים לברר על פי התורה, אי אפשר לטעון שעובדים את ה' בדרך שהוא לא מצווה, זה נקרא עבודה זרה. (שוב פעם, בלי לרדת לדוגמה..)
מי שלא מתנהל על פי התורה הוא בהכרח עיוור, יכול להיות שלדבר מסוים וברמה חלקית...
לא חושב עלייך כלום, רק ממליץ לך לברר אם מעשייך נכונים.

את לא צריכה שיהיה אכפת לך מה אני חושב, את צריכה לא להיות כופרת בפני עצמך... (שוב פעם, אולי הדעות שלך בנושאים מסוימים נכונים ואת רק מתבטאת בקיצוניות, אבל את זה את צריכה לברר ולא אני...)

בוא נתחיל מזה שבערך כל משפט שני אני מכניס אמירה שאולי הדעה שלך נכונה ואת רק מבטאת אותה בצורה שנשמעת לא טוב.

חוץ מזה גם אם דעתך פסולה לחלוטין זה לא מצחיק אלא עצוב, ומצריך שינוי, כל אחד יש לו את הנושאים שהוא עובד עליהם...

שוב, לא אמרתי שדעתך פסולה כי אני גם לא יורד לפרטים מסוימים, אבל בהחלט אפשר להגיד שדעה של מישהו פסולה, אם מישהו ינסה להוכיח את הברית החדשה מפסוקים הוא בסדר לדעתך?

בהצלחה, אני רק מעודד אותך, וגם לא אמרתי שאת כופרת...

כשדנים על שאלה מסוימת אז דנים במקרה עצמו.

מטבע הדברים יש דעות פסולות, אם מתכחשים לקיומן אז יש סבירות גבוהה ליפול אליהן...

אמרת במפורש לבחור שיקח את הזמן שמתאים לו.

בנוסף ציינת לא לדבר בשם הקב"ה.

ואני אמרתי שהקב"ה אומר ההפך ממך - אז מה המסקנה ?

מצווה מהתורה על האדם לקיים פריה ורביה - ולכן על גבר לחפש זיווג החל מהזמן שבו יכול להביא ילדים.

כדי לא להרחיב, אציין 2 מקורות.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב

שולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף ג 
מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים

זה שולחן ערוך מפורש, אין יותר רלוונטי מזה.

הגבתי גם שם,

מי שהופך את ההלכה ללא רלוונטית, זה מנהג שאין לו שום מקור. מחילה.

זה מזכיר לי את הפסוק בקהלת " לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים"

כל המקורות מונחים וכתובים ומועברים במסורת זה אלפי שנים,

רק אנחנו בדור הזה - מעדיפים לחשבן ולהכניס למשוואת ה"חתונה" נתונים שלא היו מעולם.

פתאום צריך להרוויח מליון שקל לפני חתונה, חייב להיות אקדמאי שלמד 4 שנים, חייב בית בסדר גודל של ווילה..

זה דברים שלא היו מעולם, אלא במוחנו.

לא בגלל שהם חושבים שכולם צריכים תואר ודירה...

אני אשמח לראות רב אחד שיוצא בהלכה לכלל ואומר זה גיל החתונה.

זה ברור שפרטית ואישית לתלמידהם, יכול להיות שהם יורו אחרת, בהתאם לנפש של כל אחד והמוכנות שלו.

אבל זו ממש לא הלכה, זה הנחייה פרטית.

יש מקומות שהאמירה בהם היא שצריך קודם ללמוד תורה מספר שנים וכו' וגם להתבגר כמובן, אבל את עוברת לדון בתנאים ולא ברצון. הרצון אמור להיות להתחתן כמה שיותר מוקדם, אם מישהו לא יכול להתחתן כי הוא לא מוכן אז הוא אנוס...

מעניין אותי לגבי כיוון, כמה כיוון צריך להיות לאדם לדעתך?

זה באמת לא נכון להתחתן כי צריך, אבל מי שלא מרגיש את הצורך הוא בבעיה חמורה... במיוחד בגיל מבוגר יחסית..

בוא נתמקד במה הוא רוצה בחיים, מה כוונתך בזה?

יש פסיכולוגים שטוענים שאישה בגיל שלושים שלא יודעת אם תרצה ילדים זה מראה על בעיה תפקודית חמורה אצלה, קל וחומר כאשר מדובר בחברה דתית שיש לחתונה וצאצאים ערך עליון ביותר ועוד מגיל 3 מדברים על חתונה...

כיוון למה? המקצוע של אדם מגדיר אותו? 

ואם מישהו לא לומד מקצוע? אז הוא לא מתחתן?

יש הבדל בין הנחייה פרטית לכללית.

אותם גדולי דור ורבנים גדולים, החליטו לא להתחתן מגיל מסוים, לא כי זה נכון עבור כולם, אלא כי הם בחנו וראו שהנפש של אותם "ילדים" לא מוכנה לחתונה.

מנגד, בהודעה כאן, כבר יצאתם מנקודת הנחה "שהבחור לא מוכן נפשית" להקים בית.

והמלצתם לו בהינף יד להמתין, למתי שהוא ירגיש.

מוכנות לחתונה לא מגיעה מהרגשה פתאומית, אלא מבנייה נכונה.

הרוב שמגבילים אז זה מקסימום עד גיל 22, והיתרון בכך הוא שאחרי זה כולם מתחתנים תוך שנה ולא מחפשים במשך שנים...

שאחרי גיל 25 כבר אסור לאחר...

אבל אם היית אמא שלו, היית עושה את זה?

בישיבות כאלה ואחרות, וחלק מהמקומות מעיפים/ לא נותנים מלגה וכל מיני סנקציות כאלה ואחרות, אבל שם זה מבחינה נפשית, ברור לכולם שאם מישהו לא מוכן לנישואים אז הוא לא מתחתן, כמו שהוא לא מתחתן עם מישהי סתם כי הוא הגיע לגיל

עד איזה גיל הוא יחכה?

מה הבעייה בלעורר את הרצון לחתונה?

אני חושב שכבר בגיל 23/4 אם אין רצון לחתונה צריך לעורר אותו

רצון מעיד על חסרון.

ככל שהחסרון יפריע לך יותר, כך הוא יוביל אותך לרצות למלא אותו.

אם אתה לא רוצה לשמור 6 שעות, סימן שאתה לא רואה בזה חסרון.

אם אתה שומר בכל זאת 6 שעות למרות שאתה לא רואה בזה חסרון, סימן שאתה רוצה למלא חסרון אחר, כגון "מה החברה תגיד" "איך יסתכלו עלי חברים" וכדומה, וזה, מאוד מאוד לא בריא.

אם אתה לא רואה בחיי הרווקות חסרון, אין פה קשר לאמונה, אלא להבנת רצון השם בנושא.

יש מאין, ואת זה לא אני אומר.

לנסות לערבל את המושגים לא יועיל בדיון מהסוג הזה.

תתבונן עמוק במה שכתבתי, תגיע למסקנה.

רמב"ן, רמב"ם, האר"י, הרב אשלג זצ"ל ועוד.

גישה מתנשאת ? הבאתי לך אחלה טענות, וקיבלתי תגובה שהיא בכלל לא לעניינו של התוכן.

אם כך אתה חושב, הדיון מיותר.

לכתוב "שני סוגי רצון" זה בהחלט דבר חדש ביהדות.

הצורך בחתונה מגיע מאותו מקום של הצורך בלשמור בשר וחלב,

הדרכים והקשיים שונים, אבל אין שום הבדל.

לא ארחיב יותר בנושא.

זה שאדם יחשוב שמשהו חשוב, וזה שהוא ירצה אותו, יש הפרש.

אם זה לא מציק לך בחיים, לא תרצה לשנות זאת.

ושוב, הגבתי לך ספציפית לנושא ה 6 שעות.

גם לשמור 6 שעות בלי רצון, זה מתכון לאסון רוחני, שהתוצאות שלו יגיעו בהמשך החיים,

וזה לא שונה מחתונה.

באותו דבר חשוב אין 2 רצונות, יש אחד.

הרצון שלך לעבוד את השם מכריח אותך לשמור 6 שעות.

לגבי החלק השני, משמע מדבריך שאינך מחבר בין עבודת השם לבין חתונה, וזו גישה לא יהודית.

אם המניע שלך לחתונה, לא מגיע מהרצון לעבוד את השם, אלא מהדחף היצרי להיות עם אישה, זה בדיוק מה שקורה אצל זוגות בעולם החילוני, אין בסיס ערכי לחתונה, וללא בסיס ערכי - זה אסון.

תפריד בין זוגיות לחתונה.

מיסוד קשר ע"י מערכת מרובה של מגבלות, זו המצאה יהודית, ואני מדבר על חתונה יהודית. לא על להשים סרט על היד.

יש חיוב לקיום המצווה, יש חיוב להתחתן.

להגיד "אז שלא יתחתן" זו אמירת שמעיפה את האחריות של האדם.

ושוב, יש להפריד בין זוגיות לחתונה, לדייק במילים.

אם אתה לא מרגיש חסרון בכך שאתה בודד ללא חתונה - יש בך פגם שאתה צריך לעבוד עליו.

אם אתה שם בראש העדיפויות דברים אחרים שטותיים, ואומר "יש לי זמן" זה לא רצון השם.

אני יכול להעלות סברות ממה זה נובע אם תרצה אבל רק אם אתה יודע להתמודד עם אמירות שאולי לא תאהב (כי למרבה הפלא יש בפורום אנשים שלא יכולים לנהל דיון בלי לערב רגשות...)

רק אתן לך רמז קל כי הייתי במערכת יחסית עם מישהי מאוד דתייה (אני על פי הגדרה של החברה הדתית יכול להיקרא דתי לאומי - עד כמעט דתי לייט  (למרות שאני לא שם ולא שם)) אותו קשר כמעט הוביל לאירוסין עד שהבנתי שאני פועל על פי דפוס חברתי שביקש ממני כך (ומשם בערך התחלתי "להדרדר" דתית) אני אומנם מאוד מחובר לתורה ולומד המון אך כלפי חוץ קל להתבלבל

בהצלחה.

אני קראתי את כול התגובות שאנשים כתבו ורשמתי לעצמי נקודות שאני לוקח...

אני באמת כרגע מאמץ את האמירה כי הכול בסדר ואין לחץ . ואני מבין את האומרים כי זאת בעיה ומעריך זאת מאוד אך לא השתכנעתי .

אשמח גם שתגיבו לשאלתי השנייה איך לגרום לבנות להבין כי אין לי בעיה לדבר ולצחוק איתן בדומה לחברים שלי אבל אין זה אומר שאני מתחיל איתן...

אני מאוד מחובר לאלוקים ומרגיש יותר טוב ושמח אי פעם (ולצורך העניין הייתי גם כמה שנים בישיבה)

אני לא חושב בכלל שזה עניין אמוני

כי עד לפני זמן מסויים הייתי בתלם כמו כולם... ישיבה צבא אוניברסיטה...

אבל שמתי לב שאני לא באמת  נמצא במקום שלהתחתן בו... אני לומד במשך שנים ארוכות וגם שיעורים בנושאים של זוגיות ומשפחה.

הנקודה היא שמי שנמצא במקום מסויים בחברה הדתית לאומית ואני לא אומר קוניק או משהו אלא כול אדם מחפש דרך וחברה להתברג בה ולהיות חלק ממנה. אני הייתי בחברה כזאת והחלטתי לצאת לדרך עצמאית .

אני הבנתי שכלית למה צריך להתחתן ולמה נכון לי להתחתן עם המיועדת לי . אבל מבחינה נפשית לא הייתי שם.

כשהאמונה מדרדרת, מן הסתם שאיתה הכיוון להתחתן.

אם אתה שואל "האם אני בסדר?" ממקום של אדם שלא נמצא בתלם האמונה, אז אתה בהחלט בסדר,

אין באמת סיבה אמיתית למיסוד קשר, באופן היהודי, כשהאמונה היא לא חלק מחייך ואינך יודע מה תורמת לי החתונה בתהליך עבודת השם.

הצורך בקשר עם המין השני הוא חזק כל כך שלא צריך להסביר אותו...

לא התכוונתי לזה..

אז הבנתי שלא ברור לי האם אתה לא רואה צורך להתחתן (אבל בקשר בלי נישואים אתה כן) או לא רואה צורך בקשר זוגי, זה הבדל מאוד משמעותי...

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!