
יש לי אחות מדהימה שמגדלת שישה קטנטנים, כל ילד דורש המון ב''ה. ילדים אנרגטיים ובלאגניסטים חבל''ז... אני (וגם אמא שלי) רואות איך אחותי נקרעת בעבודות הבית, גידול הילדים, הקניות, הכביסןת, לפזר ילדים במוסדות, הניקיון וכו'.. וגיסי שהוא אדם נחמד והכל אבל בקושי נוטל חלק... זה מחרפן לראות את זה מהצד! אחותי בקושי נושמת, יושבים לאכול, ואחד הקטנים צריך עזרה -אין פה שאלה- ברור שאחותי תקום לטפל בו ובעלה יושב כמו מלך ואוכל. ורק בסוף -היא.
אם הוא כבר עושה משהו קטן ושטטף כלים אחותי מפרגנת לו אלף פעמים... כאילו זה לא מובן מאליו שצריך להשתתף בעבודות הבית.
נכון שגיסי עובד בעבודה קשה כל היום ולכן פחות עוזר בבית. אבל כשיש שבת גם בקושי נוטל חלק. זה משגע אותי לראות את זה!
אמא שלי מידי פעם מרמזת לו אבל אני חושבת שזה לא נכון כי עלול רק לפגוע. בא לי לפעמים לנער אותו. אבל זה לא שייך , בטח שאני הגיסה....
רמזים לא עוזרים לו.הוא באמת עם לב טוב אבל לדעתי זה שילוב של הרגל (מהבית שלו), פינוק ועצלנות....
(גם בעלי לא היה עוזר בבית אבל צ'יק צ'ק התרגל ולמד..)
מה ניתן לעשות? קשה לי לראות אותה ככה...
