בכל אופן, באמת לא כדאי להילחץ מראש... אצלנו למשל התאומים היו יחסית תינוקות רגועים. תמיד אמרתי שהקושי בטיפול בהם הוא כמו עם תינוק אחד בכיין יתר-על-המידה. (לאחד מהם היה קול צווחני במיוחד... עד היום זה כך... אבל ב"ה לרוב נרגע יחסית בקלות, וכך גם תאומו).

אמנם רוב הילדים שלי היו תינוקות רגועים, אבל כמו שהאחרון אצלי הפתיע לעומת כל קודמיו - גם אצלכם זה יכול לקרות...

עובד גם עם אחד

שמתי לב שסדר באוכל מסיייע לסדר בשינה וההפך

חשוב להקפיד על זה

עוד דבר, הרגלי שינה חשוב להתנות מגיל צעיר, אפילו כמה שבועו,ת כי ככל שהם גדלים זה נעשה מורכב

אנחנו אישית החלטנו על שעת לילה נניח שש או שבע, דאגנו בהתחלה לשמור על סדר של אכילה מקלחת ופשוט הנחנו במיטה ויצאנו!!

בראש החלטנו שעכשיו הולכים לישון, קש נשיקה ולילה טוב, מישהו בוכה? ניגשים מלטפים, דופקים קצת על הגב, שמיכי או מוצץ עשוי לעזור, ושוב יוצאים

זה לוקח זמן! עד שהילד מתרגל להרגל החדש, צריך כמה ימים של סבלנות יתרה, אמונה והחלטה בראש, 

בהצלחה רבה 

מאז הלידה היתה אחת שלקחה מוצץ ונרדמה איתו מיד וען השניה היה יותר קשה להרדים....

מתישהו ההרדמות נהיו קשות יותר ויותר, לקחו יותר זמן, עם המון עזרים (נדנוד המיטה, שירים, ליטופים, על הידיים, במנשא...) וגם אחרי שהצלחנו להרדים אחרי שעה או יותר, היתה מתעוררת אחרי חצי שעה שוב. היה מזעזע.

ברקע מוסיפה שהיא היתה מכורת הנקה, סרבנית בקבוקים ומוצץ....

פנינו ליועצת כי כבר היינו מחורפנים, חסרי שעות שינה, חסרי כוחוץ, אובדי עצות מה הדרך שכן טובה ונכונה...

היא עזרה לנו לגמול את הקטנה מההתמכרות (לא הפסקתי להניק!!! אבל כן הנקנו לפי הצורך שלה האמיתי של הרעב (אינדיקציה מהמשקל שלה) ולא לפי ההתמכרות שלה... ואחרי שעניין התזונה סודר יכולנו להתחיל בתהליך הלמידה של הירדמות עצמאית במיטה כשאנחנו יודעים שהיא לא באמת רעבה...

הרעיון הכללי הוא שלא מוציאים מהמיטה בכלל. היא לומדת שהיא נרדמת לבד במיטה, בימים הראשונים השינוי מאוד קשה לה ולכן בהתחלה אנחנו לידה, אפילו מלטפים/טופחים שרים או עושים ששש (שילוב של מגע וקול) ככה כשמחזקים התנהגות מעודדת שינה מצידה (שכיבה בשקט במיטה) וכשצורחת (התנהגות נוגדת שינה) אז מפסיקים לחצי דקה את הליטופים/שיר וכד' עד שמפסיקה את הבכי ואז חוזרים לחיזוק החיובי... זה ממש בגדול, ככל שהימים עוברים מתרחקים מהמיטה ועוברים לרק קול (שיר) בלי מגע עד שאחרי שבועיים וחצי בערך כבר יוצאים מהחדר הילד קלט את הרעיון שהוא נרדם לבד במיטה. צריך מאוד להאמין בו שהוא מסוגל, ומעבר לזה- זה מה שטוב לו. לא להיות תלותי. את החום והאהבה מההורים הוא מקבל בשעות היום, בלילה הוא זקוק לשינה רצופה... (חוץ מהתעוררויות מסויימות לאוכל לפי הגיל והמשקל... אבל לא כאמצעי הרדמה).

לשאלות נוספות מוזמנות בכיף לשאול אותי...

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...